הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
14181-05-20 | בית המשפט המחוזי מרכז-לוד | השופט רמי אמיר | 2020-09-09
המערער: שלמה רוזנברג | המשיב: אמנון טוקר
ייצוג שלמה רוזנברג: עו״ד אמה אליאב | ייצוג אמנון טוקר: עו״ד עומר כהן ועו"ד אלן כהן
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה ערעור על פסק דין שדחה תביעת לשון הרע ונגישה. נקבע כי התלונות שהגיש המשיב למעסיק ולמשטרה, ובהן ייחס למערער הטרדה מינית, היו פרסומי לשון הרע. עם זאת, הערכאה הדיונית קבעה שהמשיב האמין בכנות כי נפגע מהטרדה מינית, ובית המשפט בערעור אישר את מסקנתה כי חלה הגנת תום הלב. התוצאה: התביעה נותרה דחויה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.
מה עמד במרכז המחלוקת
השניים עבדו באותו סניף של רשת שיווק, בתפקידים שונים. המחלוקת נסבה על אירוע שבו, לפי גרסת המשיב, המערער הציע לו למצוץ סוכרייה על מקל. בית המשפט בערעור תיאר את ממצא הערכאה הדיונית שלפיו האירוע התרחש בעיקרו, אך מבחינה עובדתית המערער הושיט למשיב את הסוכרייה והציע לו למצוץ אותה. הערכאה הדיונית קבעה שהמעשה לא עלה כדי הטרדה מינית.
לאחר האירוע פנה המשיב בתלונה למעסיק, ובהמשך למשטרה. לפי פסק הדין, הבירור אצל המעסיק הסתיים בדחיית התלונה, תיק המשטרה נסגר, ותביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה נדחתה בהסכמה. לאחר תום ההליכים האלה הגיש המערער את תביעת לשון הרע והנגישה.
מדוע הערעור לא שינה את ממצאי העובדה
המערער טען שהפערים בין גרסאות המשיב מעידים שהאירוע כלל לא התרחש, ושאין בסיס לקביעה שהמשיב פעל בתום לב. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות ובעובדות המבוססים על התרשמות ישירה מהעדים. הערכאה הדיונית הייתה מודעת לכך שהמשיב מסר גרסאות שונות, אך קיבלה את ליבת תיאורו, בין היתר בשל סערת הרגשות שבה היה נתון ובשל תמיכה ראייתית חיצונית. היא אף העדיפה עדות אחת על פני עדות אחרת. לא נמצא בסיס להתערב בהכרעות אלה.
בית המשפט הוסיף כי אין להניח שאדם שחווה אירוע בעל אופי מיני יזכור כל פרט באופן זהה בכל פעם שיתאר אותו. לשיטתו, יש לבחון את ליבת הדברים ולא לדקדק בכל שינוי בפרטים. עם זאת, קבלת גרעין האירוע אינה שקולה לקביעה שהתרחשה הטרדה מינית: הקביעה שהאירוע התרחש בעיקרו עמדה לצד קביעה נפרדת שהמעשה לא היה הטרדה מינית.
לשון הרע, אמת ותום לב
בית המשפט אישר את הקביעה שהתלונות, שייחסו למערער הטרדה מינית, היו לשון הרע. הגנת אמת דיברתי לא התקבלה, משום שהערכאה הדיונית קבעה שהאירוע אינו מהווה הטרדה מינית. בכך נשמרה הבחנה חשובה: ממצא שהתרחש אירוע מסוים אינו מוכיח שכל פרשנות או תיאור שנמסרו לגביו הם אמת.
אולם, לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תלונה לממונה או לרשות מוסמכת עשויה להיות מוגנת אם הוגשה בתום לב. הערכאה הדיונית קבעה שהמשיב האמין בכנות שמדובר בהטרדה מינית, ובית המשפט בערעור לא מצא עילה להתערב בממצא זה. הוא ראה בפנייה תחילה למעסיק ולאחר מכן למשטרה מהלך מדורג וסביר בנסיבות, מצד מי שסבר בכנות שנפגע.
בית המשפט התייחס גם לחזקה של חוסר תום לב שבסעיף 16(ב)(2). הוא הבהיר כי העובדה שהפרסום אינו אמת אינה מספיקה לבדה: נדרשת גם הימנעות מנקיטת אמצעים סבירים לבירור האמת. במקרה זה, המשיב תיאר פרשנות שנתן לאירוע שבו היה מעורב, ופנייה לגורמים שבידיהם לבדוק את התלונה נחשבה חלק מהדרך לברר את הדברים. בית המשפט קבע שהמשיב עמד בנטל להוכיח את הגנת תום הלב.
גם טענת הנגישה נדחתה
המערער ביקש לטעון בערעור גם לעוולת הנגישה. בית המשפט ציין שהטענה נזנחה בעיקרי הטיעון ולכן לא היה מקום להעלותה לראשונה בטיעון בעל פה. מעבר לכך, הוא הצביע על קושי בהוכחת זדון והיעדר סיבה סבירה ומסתברת, לאחר שנקבע שהמשיב פעל בתום לב. הערעור נדחה.
הוצאות והמשמעות המעשית
בערכאה הקודמת חויב המערער בהוצאות, והחיוב נותר בתוקף. בית המשפט לא פסק הוצאות נוספות בערעור, בין היתר משום שהמשיב כבר זכה בהוצאות בערכאה הקודמת, והכיר בכך שגם הגשת התביעה והערעור נעשו מתוך אמונה סובייקטיבית שנגרם למערער עוול. סכום ההוצאות הקודמות לא צוין בפסק הדין. בית המשפט הורה להשיב את העירבון לבא כוח המערער; פסק הדין אינו קובע אם ההוראה בוצעה בפועל.
המקרה ממחיש את ההבחנה בין השאלה אם פרסום הוא לשון הרע ואם הוא אמת, לבין השאלה אם תלונה לרשות הוגשה בתום לב. התוצאה תלויה בממצאים ובעובדות של כל מקרה; אין ללמוד ממנה שכל תלונה או כל ייחוס של הטרדה יהיו מוגנים.
לקריאת פסק הדין המלא – 14181-05-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
