ת"ק 15102-08-19 כהן סטון נ' הרש כהן ואח'

הליך: 15102-08-19

שם התיק: ת"ק 15102-08-19 כהן סטון נ' הרש כהן ואח'

בית המשפט: בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה

שופט/ת: בכירה זהבית אלדר

תאריך פסק הדין: 2021-06-29

תובעים: פביאן כהן סטון | נתבעים: יהודית הרש כהן, ועד הבית

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה

ת"ק 15102-08-19 כהן סטון נ' הרש כהן ואח'

תיק חיצוני:

בפני

כבוד הרשמת בכירה זהבית אלדר

התובעת

פביאן כהן סטון

נגד

הנתבעים

1. יהודית הרש כהן

2. ועד הבית

פסק דין

לפניי תובענה כספית על סך של 30,000 ₪ שעניינה דרישת התובעת לפיצוי בגין לשון הרע.

הצדדים לתביעה מתגוררים בשכנות בבית משותף, כאשר בבסיס התביעה עומד אירוע שהתרחש כפי הנטען באסיפת דיירים בנוכחות דיירי הבניין בקיץ 2018, במהלכה התבטאה הנתבעת 1 בגסות ובבוטות כלפי התובעת ואמרה לה כי "את לא שילמת מעולם, את חייבת 9,000 שח לקופת הוועד" ( להלן: "האסיפה").

במועדים הרלבנטיים לתביעה כיהנו התובעת והנתבעת 1 יחד כחברות בוועד הבית.

במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות נטען, כי בניגוד לטענות התובעת לא נאמרו במהלך האסיפה דברים שיש בהם כדי לבזות או להשפיל את התובעת. הדברים שנאמרו אינם אלא ציון של עובדות ודיווח של וועד הבית לדיירים בדבר חובות הדיירים לקופת הוועד. בנוסף נטען כי תביעה זו הוגשה על ידי התובעת רק לאחר שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין פסק דין ביום 4.8.19, לפיו נקבע כי גובה החוב של התובעת לוועד הבית.

ביום 8.9.20 התקיים בפניי דיון במסגרתו ניסה בימ"ש כוחו להביא את הצדדים להסכמות מחוץ לכתלי בימ"ש נוכח מהותה של התביעה ועל מנת לאפשר לצדדים להמשיך ולהתגורר בבניין ביחסי שכנות טובה. משניסיון זה לא צלח, והתובעת הודיעה כי היא עומדת על בירור התביעה, נקבע בפניי דיון נוסף להיום 29.6.21.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, שמעתי את עדות התובעת והעדה מטעמה הגב' אודט גל גלי, אשר התגוררה בבניין במועדים הרלבנטיים ואף נכחה באסיפה. כן שמעתי את עדותה של הנתבעת 1, וכן את עדותה של הגב' ברכה גל, אשר מכהנת כיום בוועד הבית ונכחה באסיפה נשוא התביעה.

אקדים מסקנה להנמקה ואציין כי לאחר ששמעתי את העדויות שהובאו בפניי, ועיינתי בכל אשר הוגש לתיק מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה לאמירותיה של הנתבעת 1 כלפיה לפיהן לא שילמה מעולם וועד בית, ולפיכך דינה של התביעה להידחות.

גרסתה של התובעת והעדה מטעמה, עומדות בניגוד לגרסתן של הנתבעת 1 והגב' ברכה גל ולא מצאתי מדוע להעדיף דווקא את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של הנתבעת ונציגת וועד הבית. אוסיף לציין כי אף אם הייתה מתקבלת גרסת התובעת לאמירת הדברים, הרי שגם אז איני קובעת כי מדובר באמירות המהוות בנסיבות העניין, לשון הרע.

מעדותה של התובעת אשר כיהנה כאמור בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה כחברת וועד יחד עם הנתבעת 1, עלה כי הרקע לכינוס הישיבה היה טענות לאי סדרים בניהול קופת הוועד, כאשר לתובעת היו טענות כלפי הנתבעת 1 בדבר ההוצאות שהוציאה ואופן ניהול הקופה.

התובעת אישרה בעדותה כי הישיבה הייתה קולנית והנתבעת 1 הגיעה לישיבה באיחור מדירתה שנמצאת בקומה הראשונה, למשמע הצעקות שעלו מהישיבה. לטענת התובעת, הנתבעת 1 ביקשה את רשות הדיבור בישיבה, והטיחה בפנייה כי מעולם לא שילמה וועד בית וזאת בנוכחות הדיירים. התובעת הוסיפה והעלתה טענות בדבר סירוב הנתבעת 1 לקבל ממנה המחאות לתשלום וועד הבית, אולם, כבר כאן יצוין כי אין מדובר בטענות שהינן חלק מתביעת זו שעניינה לשון הרע, מה גם שחובה של התובעת לוועד הבית לרבות טענותיה כלפי החוב, הוכרעו בפסק דין שניתן ביום 4.8.19 על ידי המפקחת על רישום המקרקעין אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת 1.

בעדותה של עדת התובעת אשר אישרה כי אינה מתגוררת כיום בבניין וכי נכחה באסיפה העידה זו, כי הישיבה כונסה בשל אי סדרים בניהול הוועד. לשאלת בימ"ש האם היו צעקות בישיבה, השיבה בתחילה העדה בשלילה, אלא שבמהלך עדותה התפרצה התובעת וצעקה כי כן היו צעקות (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 30-31).

עדת התובעת אישרה כי הנתבעת 1 לא הגיעה לישיבה מתחילתה וכאשר הגיעה ביקשה לדבר. לדבריה: "אמרה מה שיש לה לומר, אמרה... לא זוכרת בפרוטרוט מילה במילה, אך תוך כדי הדברים, אמרה שיש לה דיירים שאינם משלמים וועד כבר הרבה שנים, ובאיזה שלב התפתח דין, הטונים עלו קצת יותר ובאיזה שלב הצביעה, בהתחלה אמרה דיירים, ובאיזה שלב הצביעה על מי שלא משלם ואמרה בפה מלא". (ראה עמ' 5 לפרוטוקול שורות 6-12). כשנשאלה עדת התובעת במהלך עדותה בדבר טיב קשריה עם התובעת, ניכר היה כי השאלה לא היתה נוחה לה, אולם לשאלת בית-המשפט בעניין זה השיבה : "אנחנו מכרות". בהמשך אישרה כי חרף העובדה שעברה דירה, היא עדיין מדי פעם בקשר עם התובעת (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 27-32).

בעדותה של הנתבעת 1 אישרה הנתבעת 1 כי האסיפה כונסה בשל טענות לאי סדרים בקופת הוועד והנתבעת 1 ביקשה להעביר לדיירים דיווח, במסגרתו ציינה כי ישנם דיירים שלא שילמו וועד ביניהם התובעת. לדבריה את הדיווח בדבר חובות עבר של התובעת לוועד קיבלה מקודמתה בתפקיד בהתאם לתרשומת שהוגשה לתיק נ/1, שם פורטו התקופות של חוב התובעת לוועד. לדבריה דיווחה באסיפה כי חובה של התובעת לוועד עומד על סך של 9,000 ₪. הנתבעת 1 שבה והכחישה את טענת התובעת לפיה אמרה כי התובעת לא שילמה מעולם (ראה עמוד 6 ו-7 לפרוטוקול). בנוסף העידה כי הישיבה התנהלה בטונים גבוהים, כאשר אף התובעת החלה לצרוח, והפריעה לישיבה.

הגב' ברכה גל שמכהנת כיום בוועד ונכחה באסיפה, העידה כי האסיפה הייתה מאוד טעונה, התובעת טענה כי הנתבעת 1 הוציאה כספים מקופת הוועד שלא לצורך ומבלי לשתף את התובעת אשר כיהנה איתה יחד בוועד. לדברי ברכה : "אני במפורש זוכרת שהיא הביאה את כל הדפים שהיו לה ואמרה לה מהדפים את התאריכים שלא שילמה". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 7-12). בנוסף העידה כי הנתבעת 1 ציינה את גובה החוב, ולא אמרה לתובעת כי מעולם לא שילמה.

כאמור טענתה של התובעת כי הנתבעת 1 ציינה בפניה באסיפה כי לא שילמה מעולם וועד בית, נטענה בעדותה שלה בלבד, כאשר אף העדה מטעם התובעת העידה כי אינה זוכרת את המילים המדויקות שנאמרו, למעט העובדה שהנתבעת 1 הצביעה על התובעת כמי שנמנית על הדיירים שאינם משלמים.

במסגרת עדותן של הנתבעת 1 והגב' ברכה גל בפניי חזרו השתיים כי דבריה של הנתבעת 1 כללו דיווח לדיירים בדבר מצב הכספים בקופת וועד הבית, לרבות דיווח בדבר אי תשלומי ועד על ידי חלק מהדיירים ובניהם התובעת.

ברי כי דיווח כאמור אינו מהווה לשון הרע, מה גם שאין מחלוקת כי במועד הרלבנטי לאסיפה הוגשה תביעה כנגד התובעת למפקחת על רישום המקרקעין בגין אי תשלום וועד בית, כאשר בהתאם לפסק דין שניתן ביום 4.8.19, נקבע כי על התובעת לשלם לוועד הבית 6,600 ₪ עבור הוצאות החזקה עד לחודש דצמבר 2018, בתוספת הוצאות משפט.

יצוין כי התובעת לא הביאה לעדות מטעמה וכן לא ביקשה לזמן את כלל הדיירים שנכחו בישיבה ובהתאם להלכה הפסוקה בעניין זה של אי הבאת עדים יש לזקוף האמור לחובתה. יצוין כי לכתב התביעה צורף מכתב בכתב יד הנחזה להיות אישור של דיירים לאמירה הנטענת באסיפה של הנתבעת 1 לתובעת, אולם כאמור אלו לא הובאו למתן עדות כאשר הנתבעת 1 וכן הגב' גל טענו כי מדובר בדיירים שאינם קוראים את השפה העברית ואף דיירים שהחתימה המופיעה לצד שמם בנספח 1 לכתב התביעה, אינה חתימתם.

כאמור לעיל, קבעתי כי התובעת לא הוכיחה את האמירה הנטענת המיוחסת לנתבעת 1 במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי. חרף האמור ולמעלה מן הצורך, אני מוצאת מקום לציין כי אף אם היה עולה בידי התובעת להוכיח האמירה (ואיני קובעת שכך) הרי שעה שהדברים נאמרו בסערת רגשות ובמהלך דיווח לדיירים מתוך דו"ח חובות דיירים נ/1 שנמסר לידי הנתבעת 1 מקודמתה בתפקיד, הרי שממילא היה מקום לבחון ההגנות העומדות לתובעת מכוח סעיפים 14, 15 לחוק איסור לשון הרע.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי במקרה שלפניי מדובר בסכסוך שכנים הקשור עם ניהול וועד הבית וקופת הוועד, תוך שאינו מקים עילת תביעה בגין עוולת לשון הרע. דומה כי מקרה זה שבבסיסו סכסוך שכנים הוא מסוג המקרים שלא היו צריכים להגיע להכרעת בימ"ש, וראוי יותר שצדדים אשר ממשיכים להתגורר באותו בניין כשכנים, היו מוצאים דרך לפתור המחלוקות בדרכי נועם והבנה תוך הידברות בניהם ולא במסגרת ניהול הליך משפטי.

בשולי הדברים יצוין כי התובעת שבה וניסתה להסיט את הדיון ולהעלות טענות לעניין סירוב הנתבעת 1 לקבל לידיה המחאות לתשלום וועד הבית מהתובעת, אולם מדובר בטענות הנוגעות לחוב העבר של התובעת לוועד הבית אשר אינם חלק מתביעה זו ואשר הוכרעו זה מכבר בפסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום 4.8.19.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 5