הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
15102-08-19 | בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה | הרשמת הבכירה זהבית אלדר | 2021-06-29
צד תובע: פביאן כהן סטון | צד נתבע: יהודית הרש כהן, ועד הבית
תביעה על דברים שלטענת התובעת נאמרו באסיפת דיירים בבית משותף הסתיימה בדחיית התביעה. התובעת ביקשה 30,000 ₪, וטענה שאחת הנתבעות ייחסה לה באסיפה אי-תשלום גורף של דמי ועד וחוב בסך 9,000 ₪. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהדברים נאמרו בנוסח הנטען. עוד צוין כי גם דיווח לדיירים על חובות ועד, כפי שתואר בעדויות, אינו לשון הרע בנסיבות המקרה.
העדויות לא ביססו את הנוסח שבמחלוקת
הצדדים היו שכנים, ובתקופה הרלוונטית כיהנו יחד בוועד הבית. לפי העדויות, האסיפה התקיימה על רקע טענות לאי-סדרים בניהול קופת הוועד. התובעת טענה כי במהלך הישיבה נאמר לה שלא שילמה דמי ועד מעולם. מנגד, הנתבעת ונציגת נתבע 2 העידו כי הדברים היו חלק מדיווח לדיירים על חובות של כמה תושבים, ובהם התובעת.
בית המשפט שמע גם עדה מטעם התובעת, שהתגוררה בבניין ונכחה באסיפה. העדה לא זכרה את הנוסח המדויק של הדברים, אך תיארה דיווח על תושבים שלא שילמו דמי ועד ועל כך שהתובעת זוהתה כאחת מהם. בית המשפט לא מצא בסיס להעדיף את גרסת התובעת והעדה מטעמה על פני גרסת הנתבעת ונציגת הוועד.
גם העובדה שדיירים נוספים נכחו באסיפה לא חיזקה את התביעה: התובעת לא זימנה אותם לעדות. היא צירפה לכתב התביעה מכתב בכתב יד שנחזה להיות אישור של דיירים לאמירה הנטענת, אך החותמים לא העידו. הנתבעת ונציגת הוועד טענו שחלק מהדיירים אינם קוראים עברית ושחלק מהחתימות אינן שלהם. בית המשפט ציין כי אי-הבאת העדים פועלת לחובת התובעת, וקבע שהאמירה הנטענת לא הוכחה במאזן ההסתברויות.
ההבחנה בין האמירה הנטענת לבין דיווח על חובות
פסק הדין הבחין בין הנוסח שהתובעת ייחסה לנתבעת לבין דיווח על כך שיש דיירים שלא שילמו דמי ועד. בית המשפט ציין כי דיווח מסוג זה, בנסיבות שנדונו, אינו לשון הרע. הוא גם הפנה להליך קודם בפני המפקחת על רישום מקרקעין, שבו נקבע שעל התובעת לשלם לוועד הבית 6,600 ₪ בגין הוצאות החזקה עד דצמבר 2018, בתוספת הוצאות משפט. ההכרעה בהליך הקודם עסקה בחוב הוועד, ואינה כשלעצמה הוכחה לכך שהנוסח הנטען באסיפה נאמר.
בית המשפט ציין, למעלה מן הצורך, כי אילו הוכחה האמירה היה מקום לבחון את ההגנות שבסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. ההגנות לא הוכרעו בפסק הדין.
התוצאה וההקשר של סכסוך השכנים
התביעה נדחתה. לא נפסקו פיצויים בגין לשון הרע, ובית המשפט לא הורה על הוצאות. בפסק הדין תואר העניין כסכסוך שכנים הקשור לניהול ועד הבית וקופתו. בית המשפט אף ניסה לסייע לצדדים להגיע להסכמות כדי שיוכלו להמשיך להתגורר באותו בניין ביחסי שכנות תקינים, אך הניסיון לא צלח. בסיום צוין כי מחלוקות מסוג זה ראוי לנסות לפתור בהידברות.
מה אפשר ללמוד מהמקרה? כאשר מחלוקת נוגעת לאמירה שנאמרה בנוכחות עדים, היכולת להוכיח את תוכנה המדויק חשובה. כאן בית המשפט נתן משקל לכך שהעדה מטעם התובעת לא זכרה את הנוסח ושדיירים נוספים שנכחו לא העידו. ההכרעה בדבר דיווח על חובות נגעה לנסיבות המסוימות של הסכסוך הזה; מקרים אחרים נבחנים לפי הראיות והנסיבות שלהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 15102-08-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
