הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
344-01-20 | בית משפט השלום בעפולה | ויסאם חיר | 2022-06-27
צד תובע: יעקב בן אדרת | צד נתבע: יואל וינוקור
תביעה בסך 80,000 ש״ח הוגשה בעקבות תגובה שנכתבה בקבוצת WhatsApp שכונתית, במהלך ויכוח בין שכנים על הפעלת צימרים ברחוב. התובע ביקש גם לחייב את הנתבע לפרסם התנצלות באותה קבוצה. בית משפט השלום בעפולה דחה את התביעה: נקבע כי בנסיבות המקרה, הקורא הסביר היה מבין את הדברים כחלק מהתכתשות שכונתית, ולא כאמירות עובדתיות שיש בהן לפגוע בשם הטוב. התובע חויב בהוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ש״ח.
הוויכוח השכונתי היה חלק מההקשר
לפי פסק הדין, הדיון בקבוצה החל בעקבות תלונות של שכנה על התנהלות הקשורה לאורחי הצימרים, ובכלל זה חניה. התובע הצטרף לשיחה והביע התנגדות להפעלת צימרים ברחוב מגורים. בתגובה, הנתבע פרסם דברים אישיים וביקורתיים כלפיו, ובהם ייחוסים שליליים. התובע טען כי מדובר בפרסום לשון הרע, וכי הדברים פגעו במעמדו ובתדמיתו ואף גרמו מבוכה לו ולמשפחתו. אלה היו טענותיו; בית המשפט בחן אותן לצד ההתכתבות המלאה והראיות.
בית המשפט הדגיש שאין לבחון את התגובה במנותק מהשיחה שקדמה לה. לפי המבחן האובייקטיבי, השאלה היא כיצד קורא סביר יבין את הדברים, בהתחשב בלשונם, בקהל ובנסיבות הפרסום, ולא מה הייתה כוונת המפרסם או כיצד הנפגע חווה אותם. כאן, התגובה באה בעקבות דברי התובע על עסקי הצימרים, בתוך סכסוך שכנים מתמשך. בית המשפט תיאר את הניסוח כלא מנומס ובוטה, אך קבע שקורא סביר יראה בו גידופים והבעת כעס במהלך מריבה, ולא הצגת עובדות מבוססות שמשנות את תדמית התובע בעיני אחרים.
גם מאפייני הקבוצה היו רלוונטיים. מדובר היה בקבוצה שכונתית מצומצמת, שחבריה הכירו את הסכסוך. התובע טען שאנשים פנו אליו בעקבות הפרסום, אך בית המשפט ציין שלא הובאו אותם אנשים לעדות ולא הוכח היקף התפוצה. לכן לא הונחה תשתית שממנה ניתן ללמוד כי הפרסום שינה את דעתם של חברי הקבוצה או את תדמיתו בעיניהם. בית המשפט הוסיף כי גם אילו ניתן היה לראות בדברים לשון הרע, בנסיבות שנדונו מדובר היה לכל היותר בפגיעה ברף נמוך, שעשויה להיחשב זוטי דברים.
ההגנות נדונו בנפרד ונדחו
המסקנה שלא התקיים פרסום לשון הרע הספיקה לדחיית התביעה. עם זאת, לשם השלמת התמונה, בית המשפט בחן גם את ההגנות שהעלה הנתבע. חשוב להבחין: ההגנות נדחו, אך הדבר לא שינה את התוצאה, משום שבית המשפט כבר קבע שהפרסום אינו לשון הרע.
הנתבע טען, בין היתר, לאמת בפרסום ביחס לטענה הנוגעת להסכמה קודמת בקשר לצימרים. בית המשפט קבע שהטענות לא הוכחו. בין השאר, לא הובאה ראיה לביסוס הייחוסים הכלליים שנכללו בתגובה, והאירוע היחיד שתיאר הנתבע לא הוכיח שהתובע שקרן, שכן ייתכן שדעתו השתנתה. משלא הוכח התנאי של אמיתות הפרסום, לא היה צורך להכריע בשאלת העניין הציבורי. בית המשפט ציין, עם זאת, שאילו הוכחה האמת, היה עניין בפרסום בקרב תושבי הרחוב.
גם ההגנה של פרסום לשם הגנה על עניין אישי כשר נדחתה. בית המשפט הכיר בכך שלנתבע זכות להגן על רכושו, אך לא מצא קשר רלוונטי ומידתי בין השימוש באמירות האישיות לבין הגנה על הרכוש או הפרנסה. אשר להבעת דעה בתום לב, נקבע כי התובע לא נשא תפקיד ציבורי, וכי הטענה שהתגובה קשורה לבחירות הועלתה בהליך ולא בוססה כנסיבה של הפרסום. עוד נקבע שהתגובה שילבה טענות עובדתיות עם הבעת דעה, בלי להבחין ביניהן כנדרש לצורך ההגנה.
התוצאה והסכומים
התביעה נדחתה במלואה, ולא נפסק לתובע פיצוי בגין לשון הרע. בקשתו לצו שיחייב פרסום התנצלות לא התקבלה. הנתבע לא נדרש לפרסם התנצלות מכוח פסק הדין, ואין בפסק הדין קביעה כי התנצלות פורסמה בפועל. התובע חויב לשלם לנתבע 8,500 ש״ח הוצאות שכר טרחת עורך דין בתוך 45 יום; אם הסכום לא ישולם במועד, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.
המסקנה מפסק הדין: בחינת ביטוי פוגעני מחייבת להתייחס למכלול השיחה, לנסיבות ולקהל. במקרה זה, ההקשר של סכסוך שכנים בקבוצה מצומצמת הוביל למסקנה שהתגובה הייתה גסה ומעליבה, אך לא פרסום לשון הרע. תוצאה זו תלויה בנסיבות המקרה ואינה קובעת כלל גורף לגבי התבטאויות בקבוצות שכונתיות.
לקריאת פסק הדין המלא – 344-01-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
