ע"ע 15289-01-24

הליך: 15289-01-24

שם התיק: ע"ע 15289-01-24

בית המשפט: בית הדין הארצי לעבודה

תאריך פסק הדין: 2025-01-21

תובעים: בע"ע 16337-01-24, בע"ע 15289-01-24 | נתבעים: בע"ע 15289-01-24, בע"ע 16337-01-24

ייצוג נתבעים: עו״ד איאד מיעארי, עו״ד אופיר בר-עם, עו''ד עינב אבישר

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית הדין הארצי לעבודה

ע"ע 15289-01-24

ע"ע 16337-01-24

ניתן ביום 21 ינואר 2025

1. ג.ח.מ עבודות עפר ופיתוח בע"מ

2. מוחמד ג'עאביס

המערערים בע"ע 16337-01-24
המשיבים בע"ע 15289-01-24

-

מחמוד מסרי

המערער בע"ע 15289-01-24

המשיב בע"ע 16337-01-24

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר-זמני, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נעמי זנדהאוז

ב"כ ג.ח.מ. עבודות עפר ופיתוח בע"מ ןמר מוחמד ג'עאביס - עו"ד איאד מיעארי

ב"כ מחמוד מסרי - עו"ד אופיר בר-עם, עו''ד עינב אבישר

פסק דין

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' לימור ליברמן לביא ומר דוד כהן; סע"ש 48899-08-21), שבו התקבלה בחלקה תביעת מר מחמוד מסרי (להלן - העובד) כנגד מעסיקתו ג.ח.מ עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן - החברה) ונדחתה תביעתו כנגד מר מוחמד ג'אביס, בעל המניות בחברה ומנהלה (להלן - המנהל). כאמור, על פסק הדין הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים.

לאחר שעיינו בכל חומר התיק ובחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור החברה והמנהל להידחות, ודין ערעור העובד להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

ערעור החברה

מרביתו של ערעור החברה סב על קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. נכונים הדברים ביחס לקביעות בית הדין האזורי לגבי היקף עבודתו של העובד והיקף גמול השעות הנוספות הנובע מכך, כמו גם קביעותיו לגבי נסיבות סיום העבודה וביחס לאי הוכחת התביעה שכנגד. קביעות בית הדין האזורי בנושאים אלה מנומקות היטב ומעוגנות בחומר הראיות, ובהתאם לא מצאנו לנכון להתערב בהן.

לאמור נוסיף כי בדין נדחתה הטענה כי יש בכתבי הוויתור כדי לחסום את תביעת העובד, בהינתן שכתבי הוויתור לא עמדו בתנאים שנקבעו בפסיקה למתן תוקף למסמכים מעין אלה.

אשר לדמי ההבראה – בית הדין האזורי אמנם לא השלים את הנמקתו ביחס לקביעה כי דמי ההבראה המצוינים בתלושי השכר הם בבחינת רכיב פיקטיבי, ולמרות זאת מקובלת עלינו מסקנתו בקשר לכך. לעניין זה נפנה לכך כי שכרו נטו של העובד נותר על כנו (8,500 ₪ נטו) הן בחודשים בהם שולמו לו דמי הבראה והן בחודשים בהם לא שולמו לו דמי הבראה, באופן המלמד כי לא מדובר בתשלום אותנטי של דמי הבראה המתווספים לשכר העבודה.

ערעור החברה נדחה לפיכך, משלא מצאנו הצדקה להתערב בקביעות בית הדין האזורי בנושאים עליהם סב ערעורה.

ערעור המנהל

ערעור זה סב בעיקרו על דחיית תביעתו של המנהל בגין לשון הרע, ולעניין זה מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה יש לדחות את התביעה. מבלי להידרש להנמקת בית הדין האזורי, נפנה בקשר לכך להגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. מכוח סעיף זה מוקנית הגנה לעובד, אשר ייחס למנהל שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה במסגרת כתבי הטענות שבהליך המשפטי.

אשר לערעורו של המנהל ביחס לאי פסיקת הוצאות לזכותו בשל דחיית תביעת העובד נגדו – לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושא זה.

ערעור העובד

לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, לרבות ביחס לאי פסיקת פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד; פיצוי בגין העדר שימוע; ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת שהופעל.

כפי שהבהרנו לעיל ביחס לערעור החברה, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעת בית הדין האזורי ביחס להיקף השעות הנוספות שנפסק לזכות העובד. קביעת בית הדין בהקשר זה מבוססת לא רק על החזקה הקבועה בחוק אלא גם על התרשמותו הבלתי-אמצעית מהראיות שהובאו בפניו, ומדובר בקביעה עובדתית מנומקת.

אשר לחלק העובד בפנסיה – לא עלה בידי העובד להוכיח כי ההסכמה על שכר נטו כללה גם נשיאה של המעסיק בחלק העובד. לכן בדין נדחתה תביעתו בעניין זה.

אשר לתביעה להרמת מסך – בצדק קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחו עילות המצדיקות זאת, וכי העובד לא הניח תשתית ראייתית המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות.

מצאנו לנכון לקבל את ערעור העובד ברכיבים הבאים:

שיעור השכר הקובע – בעניין זה העלה העובד שתי טענות שמצאנו כי יש לקבלן: הראשונה, נוגעת לשיעור השכר ברוטו. משאישרנו את קביעת בית הדין האזורי לפיה רכיב דמי ההבראה שצוין בתלושי השכר היה חלק מהשכר הרגיל של העובד ולא שיקף תשלום נוסף, אזי את שכר הברוטו לחישוב הזכויות השונות יש לקבוע לפי שכר הברוטו של חודש ינואר 2021 – בו שולם לעובד שכר נטו של 8,500 ש"ח ללא דמי הבראה, קרי סכום של 9,047 ש"ח ולא 8,747 ש"ח כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי. נוסיף כי גם בתלוש חודש מאי 2021, חודש העבודה האחרון עליו הסתמך בית הדין האזורי, מצוין כי סך כל התשלומים (בהתחשב גם בדמי ההבראה ששולמו באותו חודש וכאמור נקבע כי הם חלק מהשכר) עומד על 9,047 ש"ח. השנייה, נוגעת לרכיבים (גמול עבור עבודה בשעות נוספות וחלף הודעה מוקדמת) שחושבו לפי שכר הנטו, על אף שיש לחשבם לפי שכר הברוטו (כפי שנקבע על ידינו כאמור לעיל).

משמעות קבלת ערעור העובד בעניינים אלה היא כי יש להתאים את שיעור הזכויות שנפסקו לזכות העובד לשכר הקובע כאמור. התחשיב אשר פורט בסיכומי העובד בבית דין זה לא נסתר על ידי החברה, ומשכך אנו מקבלים אותו ובהתאם על החברה לשלם לעובד את הסכומים הבאים חלף הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי (לחלף הודעה מוקדמת נתייחס בנפרד):

גמול עבור עבודה בשעות נוספות – במקום הסכום הנקוב בסעיף 107א לפסק הדין האזורי ישולם הסכום 110,510 ש"ח ברוטו.

פיצויי פיטורים - במקום הסכום הנקוב בסעיף 107ב לפסק הדין האזורי ישולם הסכום 91,224 ש"ח ברוטו.

פדיון חופשה שנתית - במקום הסכום הנקוב בסעיף 107ד לפסק הדין האזורי ישולם הסכום 21,145 ש"ח ברוטו.

פיצוי בשל אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה - במקום הסכום הנקוב בסעיף 107ה לפסק הדין האזורי ישולם הסכום 44,987 ש"ח ברוטו.

חלף הודעה מוקדמת – בית הדין האזורי קבע כי בהינתן שהעובד פוטר ביום 4.5.21 ושכר חודש מאי 2021 שולם במלואו זכאי העובד לחלף הודעה מוקדמת של 4 ימים, ובהתאם פסק לו פיצוי. יחד עם זאת כבר בכתב התביעה נטען, ובית הדין קבע כך בסעיף 1 לפסק הדין, כי העובד פוטר ביום 10.5.21 ולכן הוא היה זכאי לחלף הודעה מוקדמת של 10 ימים. משכך, העובד זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום של 3,016 (= 10/30 X 9,047 ש"ח). סכום זה יבוא במקום הסכום הנקוב בסעיף 107ג לפסק הדין האזורי.

פיצוי בגין פגם בתלושי השכר – משמצאנו כי בתלושי השכר נמנה רכיב שכר פיקטיבי יש לקבל את ערעור העובד על כך שלא נפסק לו כלל פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר. לפיכך, החברה תשלם לעובד פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסכום של 5,000 ש"ח.

הפרשי הצמדה וריבית – בית הדין לא הבחין בין רכיבי השכר השונים כאשר פסק הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אנו מקבלים לפיכך את הערעור ביחס לרכיבים הבאים וקובעים כי גמול עבור עבודה בשעות נוספות, וכן הפיצוי בגין אי ביצוע הפקדה לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.18 (מחצית התקופה) ועד לתשלום בפועל. ביחס לרכיבים נוספים - פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין פגמים בתלושים – אמורים היו הפרשי ההצמדה והריבית להיזקף החל מיום 1.6.21, אך לא הוגש ערעור בקשר לכך על ידי החברה ובהתאם קביעת בית הדין האזורי (1.6.20) תישאר על כנה.

ערעור העובד על שיעור הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו בבית הדין האזורי נדחה. ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין זה.

סוף דבר

ערעור החברה והמנהל נדחים. ערעור העובד נדחה בעיקרו ומתקבל בחלקו כאמור בסעיף 13 לעיל. לאור התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ה (21 ינואר 2025), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אילן איטח,

סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,

שופטת

אילן סופר,

שופט

גברת עירית אלטשולר זמני,

נציגת ציבור (עובדים)

גברת נעמי זנדהאוז,

נציגת ציבור (מעסיקים)

- 4 - מתוך 5