תא"מ 15679-07-20 טרביה נ' גאוויו בע"מ

הליך: 15679-07-20

שם התיק: תא"מ 15679-07-20 טרביה נ' גאוויו בע"מ

בית המשפט: בית משפט השלום בחיפה

שופט/ת: קרן מרגולין-פלדמן

תאריך פסק הדין: 2023-08-07

תובעים: עבד אל כרים טרביה | נתבעים: גאוויו בע"מ

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בחיפה

תא"מ 15679-07-20 טרביה נ' גאוויו בע"מ

בפני

כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובע/הנתבע שכנגד

עבד אל כרים טרביה

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד

גאוויו בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן במערכת היחסים שבין התובע, מודד מוסמך, לבין הנתבעת- חברה הנדסית שמתמחה במיפוי, מדידה וטכנולוגיות, אשר התקשרו ביניהם לביצוע עבודות מדידה שונות.

בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים עסקית בין חודש מאי 2019 ועד לשלהי חודש מאי 2020, במסגרתה הועסק התובע על ידי הנתבעת במספר פרויקטים.

תביעתו של התובע מתייחסת לתמורתו של פרויקט מדידות לטובת מפעל "בסט קרטון" (להלן: פרויקט בסט קרטון), במסגרתו התבקש לטענתו לבצע מדידות במספר רזולוציות שונות תוך הסכמה לפיה לכל אחת מהן תעריף מוסכם שונה (מדידות בקנ"מ 1:1250 במחיר 600 ₪ לדונם, מדידות בקנ"מ 1:250 במחיר 800 ₪ לדונם ומדידות קונסטרוקציה ופתחים במחיר 2,000 ₪ ליום).

לשיטת התובע על אף ביצוע העבודה ועל אף דרישת התשלום ששלח בעניינה (והבטחות ריקות להסדרת החוב) בחרה הנתבעת שלא להסדיר את החוב כלפיו ועל כן הגיש את תביעתו וביקש לחייב את הנתבעת בסך כולל של 70,800 ₪ (הכוללים בנוסף סך של 5,000 ₪ פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת החוזה).

הנתבעת הכחישה את החשבון שערך התובע בקשר עם הפרויקט, וטענה כי התובע הוזמן לביצוע היקף עבודה שונה בתכלית מזה שטוען כי ביצע, כי בהתאמה התעריף שעליו הוסכם עם התובע הוא תעריף יומי (במחיר של 2,000 ₪ ליום בשים לב למרחק מקום המדידה ממשרד התובע במקרה דנן) ולא התעריף שטוען לו התובע, וכי דרישת התשלום שהציג התובע חורגת באופן ניכר מן ההסכמות.

לשיטת הנתבעת זכאי התובע לתשלום יומי עבור 3 ימי עבודה (כך בתחילה, ובהמשך – עוד יומיים) בסך הכל, ואת הסכום האמור היא מבקשת לקזז כנגד נזקיה המפורטים בתביעתה הנגדית.

עניינה של התביעה הנגדית בנזקים שנגרמו לנתבעת, לשיטתה, כתוצאה מהתנערותו של התובע מחובותיו כלפיה הן בפרויקט המדידות של תשתיות חשמל בקיבוצים שונים (להלן: פרויקט הקיבוצים) והן בפרויקט מדידת בית פרטי בישוב "מתן" (להלן: הבית במתן), אשר הובילו להוצאות שונות (104,500 ₪ בגין פרויקט הקיבוצים ועוד 5,850 ₪ בגין הבית במתן), להשחתת זמן בשל הצורך בביצוע מחדש (בעלות של 19 "ימי משרד" ששווי כל אחד מהם – 3,800 ₪) ובפגיעה בתדמיתה.

בנוסף טענה הנתבעת כי התובע הוציא דיבתה רעה, פרסם לשון הרע בעניינה משל היא אינה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות וגרם לה לנזקים אגב כך, בגינם היא מבקשת לחייבו בסך נוסף של 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

בסה"כ אם כן ביקשה הנתבעת לחייב את התובע לשלם לה פיצוי בסך של 375,189 ₪.

התובע השיב לתביעה זו בטענה כי הפסיק לספק לנתבעת שירותים לאחר שהפרה את ההתחייבות להסדיר את התשלום עבור פרויקט בסט קרטון, כי קיבל תשלום עבור עבודה שביצע בלבד, וכי ממילא עבודות שבוצעו על ידו לא דרשו ביצוע מחדש או השקעה של זמן נוסף מטעם הנתבעת. אשר לעילת לשון הרע – התובע הכחיש כי פרסם פרסום פוגעני כאמור. ממילא כל טענות הנתבעת בנוגע לשיעור הנזקים שנגרמו לה/ שיעור הפיצוי שהיא זכאית לו מוכחשות על ידי התובע.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם מצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, ודין התביעה הנגדית להידחות, ולהלן טעמיי –

אין חולק כי מערכת היחסים שבין הצדדים החלה כבר בחודש מאי 2017, וכי זו נחלקה בין פרויקט הקיבוצים לבין פרויקטים אחרים. כך, בעוד שפרויקט הקיבוצים עניינו היה בבחינה של התשתיות הקיימות, הרי שעניינם של פרויקטים אחרים נגעו בסוגיות של עסקאות נדל"ן, ובהן מדידות לצרכי הגשת בקשות להיתרי בניה, מדידות לבחינת כדאיות והיתכנות וכיוב'. התרשמתי כי בהתאם לסוג הפרויקט, למטרתו ולהיקפו נערכה שיטת תמחור שונה בין הצדדים, ונערכו מדידות בכלים שונים.

כך, ולצורך המחשה, יובהר כי מדידות בפרויקט הקיבוצים נערכו על ידי מודד מטעם הנתבעת (כגון התובע כאן) ובליווי של מאתר שנבחר על ידי הנתבעת, אשר תפקידו איתור התשתיות (שמונחות מתחת לפני השטח) ומדידת עומקן בשיטת דיקור. מדידות לצורך בחינת היתכנות בניה הן מדידות בקנ"מ של 1:1250 מ' ונועדו לבחון אפשרויות בניה עקרוניות ללא ירידה לפרטים, ואילו מדידות לצורך קבלת היתר הן מדידות ברזולוציה גבוהה יותר, בהתאם להוראות החוק והתקנות (לרוב מדידות בקנ"מ של 1:250, בנוסף למדידות בקנ"מ גדול יותר לבחינת סביבת מיקום הבניה) וכוללות לרוב ליווי וביצוע מדידות של רכיבים ספציפיים על פי הצורך.

כפועל יוצא מן ההבדלים בין סוגי המדידות השונים, ממילא גם שיטת תמחור העבודה נעשתה בין הצדדים באופן שונה, כך שמדידות מסוימות נבחנו לפי מחיר לדונם, ואחרות תומחרו לפי ימי עבודה בשטח/ לפי פרויקט.

לשם המחשה יובהר כי בתXXXX (בקשר עם פרויקט שאינו פרויקט הקיבוצים) ביקשה הנתבעת לקבל מאת התובע הצעת מחיר לפי דונם, ברזולוציות שונות, ואילו ביחס לפרויקט הקיבוצים נערכה ההתחשבנות בין הצדדים, הלכה למעשה, לפי ימי מדידה (ומרחק הנסיעה של התובע) – כעולה מתXXXX, מחשבוניות המס שהוצגו לתיק, ומן הקבלות שהופקו בעקבותיהן.

הצדדים חלוקים בסוגיית התמחור בשני עניינים עיקריים –

האחד נוגע לשאלה האם תמחור פרויקט הקיבוצים נועד להתבצע לפי ימי מדידה או לפי השלמת הפרויקט, ובהתאמה האם היה מקום לשלם לתובע את שכרו בגין פרויקט זה מעת לעת, כפי שהתבצע בפועל, או שמא היה מקום להעלות דרישה לתשלום רק בסוף הפרויקט;

והשני נוגע לשאלה האם בפרויקט בסט קרטון נועד התובע לערוך כעקרון מדידות בשיטת תמחור לפי דונם או לפי ימי עבודה, וזאת ביחס למדידות 1:250 ו-1:1250.

יצויין, ביחס לאחרון, כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתובע נדרש לבצע מדידה של פתחים וקונסטרוקציה של המבנה הקיים לפי שיטת תמחור יומית, ואולם התובע טוען כי דרישה זו היא בנוסף לדרישה לבצע מדידות של מכלול השטח הרלוונטי ברזולוציות שונות לפי דונם, ואילו הנתבעת טוענת כי מעולם לא הוסכם על תמחור מדידות בפרויקט זה לפי דונם.

מבלי להיכנס לעובי הקורה בשלב הנוכחי אציין כי בין טענות הנתבעת כלפי התובע הועלו אף טענות בנוגע לפרויקט הבית במתן ואיכות השירות שם. מעיון בהצעת המחיר שהעביר התובע לנתבעת בקשר עם פרויקט זה ניכר כי במקרים מסוימים (יש להניח כי אלו מתייחסים לפרויקטים פרטיים שאינם מוסדיים ובקטעי שטח מצומצמים) נערכה ההתחשבנות בין הצדדים לפי שלבי ביצוע ולא לפי יום עבודה/ דונם.

למען נוחות הדיון אפצל מכאן ואילך את הדיון בין הפרויקטים ועילות התביעה השונות.

הבית במתן -

הנתבעת טענה בתביעתה הנגדית כי התובע לא השלים את מלאכתו בקשר עם פרויקט זה, כי העבודה אשר בוצעה על ידו היתה לקויה וכי נאלצה לפנות למודד אחר ולבצע את העבודה מחדש. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסדרת שכרו של התובע בקשר עם פרויקט בסט קרטון חדל התובע להעניק שירותים לנתבעת, לרבות בקשר עם פרויקט הבית במתן שטרם הסתיים הטיפול בו על פי הצעת המחיר. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי העבודה שביצע התובע בקשר עם הבית במתן היתה עבודה חלקית בלבד, כי התשלום שקיבל התובע בגין פרויקט זה עמד על 5,000 ₪ (ומע"מ), עד לשלב שבו הפסיק את עבודתו, כי הצעת המחיר שהגיש התייחסה לתשלום בסך של 8,000 ₪ (ומע"מ) בסה"כ, וכי שלבי התשלום שנקבעו מלמדים על המשך ביצוע של מדידות בשלב מתקדם של הפרויקט ולאחר קבלת היתר בניה.

לאחר שבחנתי את הראיות אשר הונחו לפניי בקשר עם הבית במתן מצאתי כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יש לחייב את התובע לשלם לה את דרישתה, ואבהיר – אין חולק כי מודד חלופי הועסק בקשר עם הבית במתן לאחר שפרצה המחלוקת שבין הצדדים כאן. יחד עם זאת התובע מכחיש כי המודד החלופי נדרש לבצע את אותה עבודה שביצע התובע קודם לכן, ולשיטתו התשלום ששולם למודד החלופי מתייחס לתוכן ומהות עבודה שונים, הנוגעים לשלב מתקדם יותר של הפרויקט.

עיון בחשבונית המס שהפיק המודד החלופי מלמד על כך שהנתבעת נדרשה לשלם לזה האחרון סך של 3,000 ₪ (ומע"מ) בחודש אפריל 2021, כשנה לאחר שחל קרע בין הצדדים כאן.

עוד עולה מעיון באותה חשבונית כי מהות העבודה שבגינה נדרש התשלום היא – "שירות מדידה וסימונים", וספק אם מדובר במדידה מחדש של השטח לצורך הגשת בקשה להיתר בניה או בביצוע איזה מהפעולות שבגינן גבה התובע תשלום קודם לכן. זאת ועוד - המודד החלופי לא הגיע להעיד כאן ללא הסבר או הצדקה וחזקה עומדת בעניין זה לחובת הנתבעת לפיה לו הובא לעדות היה בעדותו כדי ללמד על כך שאין מדובר בביצוע חוזר של העבודה שבוצעה קודם לכן על ידי התובע.

זאת ועוד- הנתבעת טוענת כי העבודה שביצע התובע בקשר עם הבית במתן היתה לקויה וכי על כן נאלצה לבצעה מחדש באמצעות המודד האחר. יחד עם זאת הערות מטעם הוועדה לתכנון ובניה או מטעם האדריכל/ית שליווה/תה את הפרויקט, וההשגות ביחס למדידות של התובע לא הוצגו על ידי הנתבעת, בטענה שהתמקדה בהבאת ראיות בנוגע לפרויקט בסט קרטון (משלא אינה מחוייבת בהוכחת תביעתה-שלה), וגם בעניין זה חזקה עליה שלא היתה מונעת מבית המשפט ראיה שעשויה לחזק את גרסתה.

גם הטענה שהתובע קיבל תשלום ביתר בקשר עם הבית במתן אינה מוכחת, שהרי לכאורה התשלום אשר שולם למודד האחר יש בו כדי להשלים בדיוק את אותו שיעור תמורה שהוסכם עם התובע.

עוד אציין כי מועד התשלום למודד המחליף יש בה כדי ללמד לכאורה על כך שמדובר בפעולות שמתייחסות לשלב מתקדם יותר של הפרויקט מאשר אלו שבגינן קיבל התובע תשלום.

אוסיף כי ממילא אין זה סביר בעיניי כי המודד האחר ביצע מחדש את השלבים המקדמיים של הפרויקט, המתין להתקדמות הבניה טרם שדרש תשלום עבור העבודה שביצע, השלים את מלוא העבודות בפרויקט לאחר הבניה ורק אז הציג חשבונית ודרישת תשלום עבור חלק מהעבודות בלבד, מבלי לדרוש את מלוא התמורה המגיעה לו בסוף הפרויקט.

מכל אלו אני קובעת כי הטענה כי נגרם לנתבעת נזק בשל הפסקת ההתקשרות בפרויקט הבית במתן ו/או כי נאלצה לשלם תשלום כפול עבור אותן עבודות לא הוכחה ודינה להידחות.

פרויקט הקיבוצים –

דומה בעיניי כי אין ולא יכול להיות חולק בנוגע לכך שבביצוע הפרויקט נקבע תעריף יומי לכל יום של מדידות. תכתובות שנערכו בין הצדדים מלמדות על כך שהתובע דרש בתום כל חודש להסדיר את התשלומים בגין ימי מדידה שנערכו באותו חודש, לאחר שקיבל אישור ביחס לתעריפים לפי מרחקי הנסיעה, וכי הנתבעת שיתפה פעולה עם הדרישה ושילמה בהתאם כנגד חשבוניות (אף אם לא בסמוך לסוף אותו חודש). עוד עולה מהתכתובות כי החשבוניות הופקו על דעתה של הנתבעת וכי מעולם לא הציגה לתובע דרישה להימנע מהצגת חשבוניות עד לסיום הפרויקט. ממילא טענות הנתבעת בנוגע לדרישות התובע לחרוג ממנהגה של הנתבעת ולשלם לו את תמורת העבודות טרם סיום הפרויקט לא הוכחו, אף שלשיטתה בידיה אסמכתאות בכתב לכך – שלא צורפו.

טענת הנתבעת משל מעולם לא שילמה למודד עבור ימי המדידה החודשיים אינה מיישבת לטעמי עם התנהלותה בפועל בקשר עם דרישותיו של התובע לקבל תשלום עבור ימי המדידה שביצע, ואין לפניי כל ראיה שניתן יהיה ללמוד ממנה כי התשלומים בוצעו תמיד רק בסוף כל פרויקט.

אציין כי גם בעניינה של חברת גזית אשר באה לכאורה בנעליו של התובע בקשר עם פרויקט זה לא הוכח לפניי כי דרישת התשלום מטעמה הוצגה רק בתום ביצוע הפרויקטים במלואם (למעשה חשבוניות הופקו על ידה במרוכז ביום 1.9.20, אף מקום שטרם הושלמו עבודות המדידה ביחס לאיזה מהפרויקטים שבחשבוניות), והנתבעת אישרה כי שילמה עבור עבודתה של גזית בתשלומים, מבלי לצרף אסמכתאות לכך.

הנה כי כן לא ניתן לומר, בהתבסס על מסמכים אלו כי הנתבעת אינה נוהגת לשלם עבור ימי המדידה מיד בסמוך לאחר ביצועם, ולא ניתן ללמוד מהם - מהם המועדים שבהם הלכה למעשה שילמה הנתבעת למאתר/ למודדים אחרים עבור עבודתם.

זאת ועוד, המאתר שביצע את העבודה בשיתוף פעולה עם התובע הוא מאתר מטעם הנתבעת, וזה לא הגיע כדי להעיד כאן בנוגע למועד שבו קיבל תשלום עבור כל יום מדידה שבוצע בליווי שלו. בנוסף, לא ברור האם המשיך לתת לתובעת שירותים לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים כאן אם לאו, האם ליווה את המדידות הנוספות שבוצעו, האם ביצע איתור כפול, והאם קיבל תשלום כפול עבור איתור התשתיות וליווי המודדים מטעם גזית. גם בעניין זה עומדת לחובת הנתבעת החזקה לפיה לו בא המאתר להעיד כאן היתה עדותו פועלת לחובתה.

כאן המקום לציין כי חשבוניות המס שהופקו על ידי ארגון עובדי המים עבור עבודות האיתור בפרויקט הקיבוצים הופקו כולם בסוף חודש ינואר 2020, והן מתייחסות אך ורק לפעולות איתור שבוצעו בתקופת העסקתו של התובע, באופן שיש בו כדי לעורר סימני שאלה ביחס לצורך הנטען בביצוע איתור מחדש/מדידה מחדש לאחר מכן.

ממילא יובהר כי גם מאתר אחר (ככל שהיה כזה) לא הובא לעדות כאן, והנתבעת נמנעה מלזמן את העדים הרלוונטיים בחברת גזית (מי שנכנסה לכאורה בנעלי התובע בביצוע המדידות בפרויקט) להעיד על היקף המדידות שבוצעו, מספר ימי העבודה בכל אתר, וסירובה לחתום על מדידות שבוצעו קודם לכן על ידי התובע, ככל שסירבה.

בהקשר אחרון זה אבהיר כי הנתבעת טענה שנאלצה לבצע את כל המדידות מחדש שכן כלל הוא כי מודד אחר לא היה מסכים להמשיך מאותה נקודה שבה עצר התובע ו/או לחתום על מדידות שמודד אחר ביצע לפניו. יחד עם זאת, אקדים את המאוחר ואבהיר כי הטענה שמודדים אינם חותמים ככלל על מדידות של מודד קודם/אחר שהעלתה הנתבעת אינה מתיישבת עם טענתה לפיה התובע נדרש לחתום כמודד על מדידות שביצעה חברה אחרת (בשיטת פוטוגרמטריה – להלן: פוטו') בפרויקט בסט קרטון (כפי שיפורט המשך), ונדמה כי אין מדובר בעניין שהוא כה חריג עד שלא יעלה על הדעת, כפי שמבקשת הנתבעת לטעון.

ממילא בהתאמה לא הוכח לפניי כי היה צורך ממשי בביצוע כל המדידות והאיתורים מחדש בכל פרויקט הקיבוצים וכי ימי העבודה שהשקיע התובע, ועיבודם על ידי הנתבעת, ירדו לטמיון והפכו לחסרי ערך לאחר שהחליט התובע שלא לבצע עבודות נוספות עבור הנתבעת.

ויובהר – החובה לפעול להקטנת נזקיה חל על הנתבעת, בין אם הפסיק התובע את עבודתו בניגוד לסיכום מקורי בין הצדדים ובין אם הפסיק ללא כל התחייבות מוגדרת מראש לבצע את מלוא המדידות בקיבוצים, כטענתו.

כאן מקום להזכיר כי הנתבעת לא הציגה לעיוני הסכם התקשרות עם חברת גזית המלמד על חובה לבצע מדידה מחדש של אתרים שנמדדו זה מכבר, לא הציגה התכתבות עם חברת גזית בניסיון לקבל את הסכמה של האחרונה לחתום על מדדות שבוצעו קודם לכן (ללמד על נסיון להקטין את הנזק) ובעניינים אלו עומדת לחובתה החזקה לפיה אלו לא הוצגו בין משום שלא היו קיימים כלל ובין משום שאלו אינם מתיישבים עם טענותיה כאן.

אשר לימי המדידה שלכאורה חויבה בגינם על ידי חברת גזית – גם בעניין זה לא הגיע נציג של חברת גזית להעיד כאן והנתבעת הציגה מכתב פירוט עבודות מיום 14.5.22, שהופק לכאורה בחלוף זמן רב ממועד הביצוע בפועל (על פי גרסתה – כשנה ומחצה לאחר סיום העבודות) על ידי חברת גזית, ואשר דומה בעיניי כי לא נערך אלא לצורך ההליך כאן. משלא הובא נציג מטעמה של גזית להעיד כאן בנוגע למסד הנתונים המפורט במכתב, משזה הוגש כמכתב שהוזמן כעולה ממנו לצורך ההליך הנוכחי, וכאשר לא ניתן לחקור את עדי הנתבעת, כך התברר בדיון ההוכחות, כדי להעיד על ימי העבודה והמועדים הנקובים שם – הרי שאין לנו אלא עדות מפי השמועה שלא ניתן להתבסס עליה לצורך הכרעה כאן. ממילא הנתונים שבמכתב מעוררים סימני שאלה בנוגע למנין הימים שנדרש לביצוע איתור בכל אחד מהקיבוצים, ובנוגע לביצוע מחדש של המדידות שכבר בוצעו, וכן בנוגע למועדי הביצוע הפועל, בשים לב לכך שכל החשבוניות של חברת גזית הופקו לכאורה כבר ביום 1.9.20, טרם שהסתיימו העבודות על פי המפורט במכתב.

אשר לימי העבודה במשרדי הנתבעת לעיבוד נתוני המדידות - אבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהנתבעת נדרשה להשקיע ימי עבודת משרד לצורך הכנת הדו"ח הסופי על בסיס מסד הנתונים שהעביר לה התובע לאורך הפרויקט. הנתבעת לא הראתה כי ימי העבודה שבגינם היא דורשת פיצוי כעת הם מעבר לימי העבודה שהיתה נדרשת להם אילו השתמשה במדידות התובע (שכאמור לא הוכח לפניי שלא נעשה בהם שימוש בפועל), וממילא לא הבהירה מהן הפעולות שנדרשו לביצוע כפול, לא הציגה אסמכתאות על הפקת דו"חות כפולים, לא הציגה את תוצריה בעקבות מדידות התובע אל מול תוצריה בעקבות מדידות חברת גזית ביחס לאותם מיקומים, להוכחת המדידות הכפולות והעיבוד הכפול, וכל טענותיה בעניין זה נטענו מן הפה ולחוץ.

ממילא יצויין כי נציגים מהקיבוצים, אשר לכאורה ליוו את ימי המדידה שבוצעו בשטחם, בין במהלך הימים שבהם ביצע התובע את המדידות ובין בימים שלאחר מכן, לא הובאו אף הם להעיד, וגם בעניין זה עומדת לחובת הנתבעת החזקה לפיה לו הובאו לעדות היתה עדותם תומכת בעמדתו של התובע לפיה לא נדרשה מדידה חוזרת באותם מקומות שנדקרו על ידי המאתר ונמדדו זה מכבר במהלך ימי המדידה של התובע.

מכל האמור אני רואה לנכון לקבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי נגרם לה נזק ממשי בשל הפסקת ההתקשרות עם התובע עובר לסיום פרויקט הקיבוצים.

לשון הרע -

כאמור, ביקשה הנתבעת, בנוסף לדרישתה לחיוב התובע בנזקים שלשיטתה נגרמו לה בגין הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי בסכום של 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע.

אתחיל ואומר כי הטענה נזנחה במסגרת סיכומי הנתבעת ואולם למען הזהירות אנמק כאן מדוע דין הטענה להידחות בתמצית –

לטענת הנתבעת התובע אשר סירב לשוב לבצע מדידות בפרויקט הקיבוצים הודיע למאתר שבשירותיו הסתייעה הנתבעת בפרויקט זה כי הוא אינו מתכוון לשוב ולעבוד הואיל והנתבעת אינה מסדירה את חיוביה כלפיו, והוא ממליץ שלא לעבוד עימה.

המאתר, שמ"תצהירו" (הלא חתום) שהוגש לתיק עלה כי הדברים נמסרו לו באחת משיחות הטלפון שהתנהלו בין השניים, לא התייצב לעדות כאן, ולמעשה דומה כי תביעתה של הנתבעת בהקשר זה מתבססת על עדות מפי השמועה בלבד. די בכך כדי לדחות את הדרישה.

למען לא יצא הדף חסר אוסיף כי מעיון בתכתובת שנערכה בין התובע לבין נציגת הנתבעת באמצעות הווטסאפ עולה כי התובע ביקש להסדיר את התשלום עבור פרויקט בסט קרטון כבר בחודש ינואר 2020, וכי הנציגה בתגובה התחייבה להסדיר את התשלום.

כך, אין חולק כי התובע ביקש להסדיר את התשלום החל מחודש ינואר וכי אף תיזכר את הנתבעת, וזו השיבה לדרישתו והבהירה כי תסדיר את התשלום לאחר שיתקבל תשלום מ"יסעור".

עדת הנתבעת הבהירה בעניין זה כי אין מדובר בתשלום מקיבוץ יסעור בגין פרויקט הקיבוצים, כי אם בתשלום מאת הקיבוץ בגין פרויקט אחר שהתובע לא היה מעורב בו. כפועל יוצא עולה כי התחייבותה להסדיר את התשלום לתובע, בהתאם לתזכורת ששלח אליה, לאחר הסדרת התשלום מיסעור אינה נוגעת לפרויקט הקיבוצים, ואני מקבלת את טענת התובע לפיה מדובר בהתחייבות הנוגעת להסדרת התשלום עבור פרויקט בסט קרטון.

בסופו של יום אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע כל תשלום עבור עבודתו בפרויקט בסט קרטון, ואם אכן טען התובע באזני המאתר כי הנתבעת אינה מסדירה את תשלומיה כלפיו וכי הוא ממליץ שלא לעבוד איתה, הרי שאין מדובר בפרסום של לשון הרע המזכה בפיצוי כלשהו, שהרי עניין לנו לכאורה בטענה שהיא אמת, המושמעת לפני מי שתלוי אף הוא בהסדרת השכר על ידי הנתבעת, וממילא במי שיש לו אינטרס לגיטימי לקבל את המידע הנדרש. בנוסף, דובר ב"המלצה" המבוססת על נסיון אישי ועל ידע ממשי ועל כן לכל היותר מדובר בפרסום של דעה אישית בעניין שבו לתובע אינטרס אישי וכך גם לנמען הפרסום, אשר נעשתה בנסיבות שאינן מזכות בפיצוי.

זאת ועוד – מעיון ב"תצהיר" העד (שלא התייצב) עלה כי לשיטת האחרון שמה הטוב של הנתבעת נותר בעינו, באופן שלמעשה אף לא נגרם כל נזק, וספק אף אם היה פוטנציאל לנזק כלשהו.

לבסוף אציין כי ממילא לא ברור על מה ביקשה הנתבעת להסתמך בעתירתה לחיוב הנתבע בסך המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, כאשר אין במסד העובדתי שהציגה לפני ביהמ"ש כדי להקנות לה את הזכות לעתור לסעד זה.

מכל אלו אני דוחה אף את דרישת הנתבעת לקבלת פיצוי בגין פרסום נטען של לשון הרע.

סיכום ביניים -

כן המקום לציין כי מלבד הרכיבים שנמנו עד כה ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות שכר הטרחה ששילמה לבא כוחה היוצא, בקשר עם מכתב התגובה ששלח אל התובע בעקבות מכתב הדרישה של התובע (שם הוזמן התובע להמשיך בביצוע מדידות בפרויקטים התלויים ועומדים תוך איום בהשתת נזקי הנתבעת על כתפיו). הסכום שנדרש הוא סכום גבוה במיוחד, בשים לב למהות השירות שלכאורה הועמד לנתבעת ולא שוכנעתי כי היתה לו הצדקה, או כי הנתבעת פעלה כנדרש להקטנת נזקיה.

במיוחד נכונים הדברים שעה שמלוא רכיבי התביעה הנגדית נדחו, ושעה שלא ברור האם השירות המשפטי שניתן לנתבעת על ידי באי כוחה היוצאים הוא שירות חד פעמי או שמא חלק מטיפול שוטף בענייניה. הסכם שכ"ט לא הוצג ובאי כוחה היוצאים של הנתבעת לא הוזמנו על ידה להעיד כאן לעניין מהות הטיפול שניתן בעבור השכר אשר לכאורה שולם.

לסיכום הדברים עד כה אבהיר כי מצאתי כי הנתבעת (התובעת שכנגד) לא זו בלבד שלא הרימה את הנטלים המוטלים עליה להוכיח את תביעתה, אלא שזו אף נהגה בכל הנוגע לניהול תביעתה בחוסר רצינות דיונית, נמנעה מלצרף ראיות ועדים מהותיים ואף העידה על עצמה כי אלו לא צורפו על ידה שכן עיקר ענייינה הוא בתביעת בסט קרטון. בסה"כ אם כן התרשמתי כי כל מטרתה של התביעה הנגדית להוות משקל –נגד לתביעתו של התובע, ועניין זה יילקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות כאן.

פרויקט בסט קרטון –

ראש וראשון יובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתובע נשכר לתת את שירותיו לביצוע הפרויקט האמור לצורך ביצוע מדידה בשטח, ביחס לשטח מסוים ומוגדר, בקנ"מ של 1:250, כי התבקש לבצע בדיקה של מדידות שבוצעו בשיטת פוטו' על ידי חברה אחרת (שתסופק על ידי הנתבעת לתובע) ולחתום עליהן, וכי בנוסף התבקש בהמשך לבצע שתי מדידות נוספות בשטח, האחת בדיקת פתחים והשניה בדיקת קונסטרוקציה.

התובע טוען כי מדובר בפרויקט מדידה להיתר למפעל, וכי זה בא בעקבות דין ודברים קודם שהתנהל בין הצדדים במסגרתו התבקש לתת הצעת מחיר עקרונית לפרויקטים במפעלים, בשיטת תמחור לפי דונם, בהתאם למידת הרזולוציה הנדרשת.

לשיטתו בעקבות פניית הנתבעת אליו בכתב בעניין עקרוני זה (במסגרת תכתובת מיום 10.7.19 שצורפה כנספח א' לתצהירו – להלן: התכתובת מיולי) נערכה פגישה בינו לבין נציגי הנתבעת במהלכה סוכם כי עבור מדידה בקנ"מ של 1:250 מ"ר יקבל תשלום בסך של 800 ₪ לדונם + מע"מ, וביחס למדידה בקנ"מ של 1:1250 מ"ר יקבל תשלום בסך של 600 ₪ לדונם + מע"מ. לשיטתו סיכום זה נערך בעל פה ועמד בבסיס ההתקשרות שנערכה לימים בעניין מפעל בסט קרטון.

התובע טוען כי בפניית הנתבעת אליו לביצוע פרויקט בסט קרטון העבירה אליו הנתבעת תשריט עקרוני לצורך ביצוע המדידה, ובמסגרתו הבהירה כי מדידה בקנ"מ של 1:250 נדרשת ביחס לדונם אחד שסומן על ידה, אלא שלא מדובר היה ב-1 דונם כי אם ב-4 דונם הלכה למעשה. עוד טען כי מעבר לכך ביקשה הנתבעת כי יבצע בדיקה לתכנית מדידה שבוצעה בידי אחרים, בקנ"מ של 1:1250 בשיטת פוטו', אלא שזו לא היתה נכונה ולא היתה מדויקת ולפיכך הסכימו לבסוף הצדדים כי על אף שבוצעה קודם לכן מדידה אווירית על ידי חברה אחרת, בפועל יבצע התובע את המדידה בשטח.

לבסוף טען כי מעבר למדידות אלו נדרש לבצע שתי מדידות יומיות, האחת לסימון פתחים והשניה לסימון קונסטרוקציה, וכך הגיע החיוב לכדי מימדיו, כפי שנדרשו על ידו בפירוט שהציג לנתבעת, לבקשתה.

הנתבעת לעומתו טענה כי התובע התבקש להשקיע 3 ימי עבודה עבור – מדידת בקנ"מ 1:250, בדיקת תכניות פוטו' ויום עבודה משרדית. מעבר לכך התבקש התובע לערוך מדידת פתחים וקונסטרוקציה, ואלו פוצלו על ידו לשני ימי עבודה. בסה"כ אם כן טוענת הנתבעת כי שכרו של התובע אמור היה לעמוד על 10,000 ש"ח בלבד (הנתבעת משנה גרסתה בעניין סיכום מספרי זה במספר מקומות בכתבי טענותיה אך אישור לכך ניתן למצוא בסעיף 24 לתצהיר העדות הראית מטעמה). לשיטתה סירבה לשלם לתובע את שכרו בסופו של יום לאחר שביקשה ממנו פירוט של החיוב וגילתה, לשיטתה לראשונה, כי הוא דורש תשלום שעולה באופן משמעותי על הסכום שלשיטתה מגיע לו ואף על שיעור התמורה המוסכם בינה לבין מזמינת העבודה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם מצאתי לנכון לקבל חלקית כל אחת מהגרסאות ואבהיר -

ראש וראשון יצויין כי התכתובת מיולי, נערכה כ-4 חודשים טרם שפנתה הנתבעת לראשונה אל התובע לביצוע מדידה בפרויקט בסט קרטון.

התכתובת מיולי מלווה ברשימת פרויקטים, שלא צורפה לתצהירי התובע או לכתב טענותיו, ולא שמעתי מפי התובע כל הסבר מניח את הדעת מדוע בחר שלא לצרף את הרשימה. ויובהר, מחקירת התובע עלה כי למעשה אין כל מחלוקת בנוגע לכך שהרשימה אינה כוללת את מיקום מפעל בסט קרטון, והתובע טען כי ממילא נפלו ברשימה טעויות הנוגעות למיקום המפעלים, שכן אלו צוינו במספרי גו"ח ישנים שאינם מאפשרים זיהוי. חוששני כי גם לאחר שנשמעו הסבריו של התובע בעניין זה לא היה בהם כדי ללמד על כך שמפעל בסט קרטון נכלל ברשימת הפרויקטים אשר בעניינה ניהלו הצדדים מגעים לתמחור כאמור מלכתחילה.

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה שבמסגרת התכתובת מיולי הובהר על ידי הנתבעת כך – "מצ"ב רשימת הפרויקטים להיתר בניה. יכול להיות שהיא תשתנה בדרך (התאספו/ירדו אובייקטים כי עבודה עליהם כל הזמן בפעולה)." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

בנוסף לא ניתן להתעלם מן העובדה שהנתבעת בחרה אף היא לצרף את התכתובת מיולי ללא רשימת המפעלים המצורפת, וכי בישיבת קדם המשפט מיום 22.9.22 אישרה כי מזמינת העבודה במפעל בסט קרטון היא מבין הלקוחות שמפעליהם נמנו ברשימת המפעלים אשר צורפה לתכתובת מיולי.

כפועל יוצא, הגם שהתבקשה הצעת המחיר בעניין זה ביחס לרשימת מפעלים מסוימת, דומה כי הצדדים ביקשו לגבש הסכמה עקרונית, לפי מחיר לדונם, ביחס למפעלים המבקשים לקבל סיוע ומדידות לצורך הגשת בקשה להיתר בניה, אשר מזמינת העבודה בפרויקט בסט קרטון נמנית על בעליהם.

באגב אעיר כי הנתבעת ביקשה בסיכומיה להפנות להצעת מחיר של מודד אחר משל היא מלמדת על רשימת המפעלים נושא המשא ומתן בין הצדדים, אלא שסעיף 28 לתצהירה אינו מלמד אלא על עלויות תמחור חלופי בשיטת הדונם, ללא כל קשר לרשימת המפעלים שהוחלפה בין הצדדים כאן, ויש להצטער על הפניה זו בסיכומים.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שסיכום בהמשך לאותה תכתובת מיולי לא נערך בכתב, ובנוגע לכך שככלל בחרו הצדדים להתקשר עסקית ללא מסמכים בכתב המסדירים כנדרש את העלויות ביחס לכל פרויקט ופרויקט.

כאן המקום להזכיר כי ממילא שיטת התמחור אינה אחידה, כעולה מהמסמכים אשר הוצגו לפניי, ואין חולק כי עלויות הכנת מדידה להיתר בניה לבית פרטי (שאמור להיבנות על שטח של כחצי דונם) שונות בתכלית השינוי (בשיטת תמחורן) מעלויות ביצוע מדידות בפרויקט אדיר כדוגמת פרויקט הקיבוצים, או בפרויקטים לטובת מפעלים, שאמורים להיבנות על גבי שטח של עשרות דונמים (כעולה מתכתובת המייל).

נציגת הנתבעת הבהירה בעדותה כי שיטת התמחור משתנה בהתאם להיקף העבודה, לגודל השטח הנמדד ולמידת הכדאיות שבעסקה לכל אחד מהצדדים.

עוד עלה מעדות נציגת הנתבעת כי עלות הביצוע משתנה אף בין מודד אחד למשנהו, וכי מודדים שונים עשויים להגיע עם התובעת לסיכום שונה בכל הנוגע לשיטת התמחור או לעלות.

במצב דברים זה יש לראות בחומרה את ההתנהלות חסרת הסדר שבה בחרו הצדדים להתנהל, שאין בה קווים ברורים.

ואזכיר – גם התובע עצמו, אשר טוען כי התבקש ליתן הצעת מחיר לפי דונם ביחס לפרויקטים של המפעלים בתכתובת מיולי, אינו חולק על כך שמדידות הפתחים והקונסטרוקציה בפרויקט בסט קרטון אמורות היו להיות מתומחרות לפי ימי עבודה בשטח, ללמדנו על השעטנ"ז שבחרו הצדדים לעשות בו שימוש בכל הנוגע לתמחור העבודות.

זאת ועוד, מתכתובת מאוחרת שנערכה בין הצדדים באמצעות הווטסאפ עולה כי בכל הנוגע למפעל בסט קרטון סבר התובע תחילה כי כל המדידה בקנ"מ של 1:1250 אינה מדידה הנדרשת לצורך היתר בניה (בשונה מהסיכום שנערך ביחס לפרויקטים של המפעלים כאמור מעלה), דבר שמן הסתם היה בו כדי להשפיע על שיטת התמחור שעליה סוכם בין הצדדים מלכתחילה ביחס לפרויקט נפרד זה.

משאין מחלוקת בין הצדדים כי התקשרו בהסכם לעריכת המדידות בפרויקט בסט קרטון, בשים לב לחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתוכן ההסכם בכל הנוגע לסוגיית התמחור, ולאחר שהתרשמתי כי חל שינוי בהיקף העבודה הנדרשת לאורך ההתקשרות כאמור, אני רואה לנכון לקבוע את שיעור התגמול המוסכם על פי התרשמותי מעדויות הצדדים, ועל פי מבחנים של סבירות ונוהג.

נשאלת אם כן השאלה מהו תמחורן הראוי של העבודות שבוצעו בקשר עם פרויקט בסט קרטון, ומהו היקף העבודה שבוצע.

דומה כי ראוי להביא כאן את נוסח פניית הנתבעת אל התובע בקשר עם הזמנת העבודה ביחס לפרויקט בסט קרטון, כלשונו -

"עבד שלום, מיקום המדידה-פארק תעשיות קיסריה, מפעל בסט קרטון.

מיקום התחנה שנדרשת למדידת 1:250 (להיתר בניה) מסומנת בצבע תכלת. שטח המדידה 1 ד'.

שטח הפוטוגרמטריה 1:1250 שאנו מכינים מסומן בצבע ירוק בתמונה (כולל חיץ 30 מ')." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

דומה אם כן כי מתחילה בפניית הנתבעת אל התובע בקשר עם מדידה זו ביקשה הנתבעת לאבחן בין "שטח הפוטוגרמטריה" לבין השטח שבו נדרשת מדידה בקנ"מ של 1:250.

כאן המקום לציין כי טענת הנתבעת משל סוכם בינה לבין הנתבע כי כל העבודה בעניין פרויקט בסט קרטון תתומחר לפי ימי מדידה בעלות של 2000 ₪ ומע"מ ליום אינה סבירה בעיניי, שהרי לשיטתה יום בדיקת מדידת הפוטו' כמו גם יום עיבוד התכניות במשרדו של התובע אמורות היו להיות מתומחרות לפי 2,000 ₪ ליום, מחיר שהוא – על פי עדויותיה – המחיר המוסכם למדידה בשטח במקום שהמרחק בינו לבין משרדי התובע עולה על 100 ק"מ. יש אם כן לתהות מדוע לשיטתה הסכימה מלכתחילה לשלם עבור ימי משרד של התובע מחיר זהה.

לאחר שבחנתי את הראיות מצאתי כי סביר להניח שבין הצדדים נערך סיכום לפיו מדידה בשטח בקנ"מ של 1:250 יחוייב לפי שיטת התמחור של המפעלים, קרי במחיר לפי דונם. זאת, בהתחשב בציון השטח בהזמנת העבודה, בעובדה שצוין ביחס למדידה זו כי היא מיועדת להיתר בניה, ולעובדה שברקע הדברים ניהלו הצדדים מגעים לצורך סיכום התמחור ביחס למדידות עבור מפעלים, אשר הותירו את רשימת המפעלים פתוחה לשינויים ותוספות.

התובע טען כי בסיכום שנערך בעל פה בעקבות התכתובת מיולי סוכם כי עלות מדידה בקנ"מ של 1:250 יעמוד על 800 ₪ ומע"מ לדונם (והתמחור ל-1:1250 יעמוד על 600 ₪ ומע"מ לדונם). הנתבעת הכחישה את הטענה באופן כללי אך לא טענה לקיומו של סיכום אחר, חלופי, ולא הבהירה מהו לשיטתה סיכום הדברים בעקבות אותה בקשה לקבלת הצעת מחיר. כאן המקום לציין כי הנתבעת אף בחרה שלא להעיד בעניין זה את מר פליקס קויפמן, מי שנזכר בתכתובות הוטסאפ בין הצדדים כמי שהיה שותף להסכמות בין הנתבעת לבין התובע, מבלי שינתן לכך הסבר מניח את הדעת (והגם שהלה נכח בכל הדיונים).

בהעדר ראיות לסתור, ולמעשה בהעדר גרסה נגדית פוזיטיבית בנוגע לתמחור המוסכם ביחס למפעלים, אני מוצאת לקבל את גרסתו של התובע בנוגע לשיעור התמחור למדידה זו (אשר לחובה לפרט את ההכחשה – ר' תקנה 14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

לפיכך אני מקבלת את גרסת התובע בנוגע לשיעור התמחור המוסכם ביחס למפעלים. כך, אני קובעת כי בגין מדידה בקנ"מ של 1:250 מ' היה התובע זכאי לתשלום בעלות של 800 ₪ ומע"מ לדונם.

התובע טוען כי בחן את החלק המסומן לצורך ביצוע מדידה זו וכי אין מדובר בדונם אחד, כטענת הנתבעת, כי אם בשטח גדול יותר, של 4 דונם, וכי על כן הוא זכאי לתשלום בסך של 3,200 ₪ ומע"מ כדין בגין מדידה זו.

התובע לא הציג לפני ביהמ"ש תכניות מדידה שערך שמהן ניתן יהיה ללמוד כי השטח המסומן למדידה זו עומד על 4 דונם.

בתכתובת שנערכה בין הצדדים, לאחר שהציג התובע לפני הנתבעת דרישה מפורטת של המחיר שלשיטתו הוא זכאי לו בגין מדידה זו, התייחסה הנתבעת באופן מפורש, מספר פעמים, לטענת התובע בנוגע להיקף השטח שנמדד בקנ"מ של 1:1250 מ', אך לא מצאתי כל התייחסות במסגרת אותה תXXXX:250 נשוא דיוננו כאן.

שתיקתה של הנתבעת בעניין זה נמשכת גם במכתב תגובתה למכתב ההתראה ששלח אליה התובע, וטענותיה בעניין זה עולות לראשונה בכתב הגנתה. יחד עם זאת, והגם שהנתבעת התנגדה לצירוף מאוחר של מפות המדידה לתצהירי התובע בשלב קדם המשפט, אישרה הנתבעת שם, מפורשות, כי התובע הוא מודד והוא מדד את השטח ואישר את גודלו – ללמדנו כי אינה מתנגדת לטענת התובע לפיה המדידה בקנ"מ של 1:250 נעשתה ביחס לשטח שנמדד על ידיו ונקבע גודלו – 4 דונם.

כפועל יוצא אני קובעת כי התובע היה זכאי לתשלום לפי דונם ביחס למדידה בשטח של 4 דונם, במחיר של 800 ₪ ומע"מ לדונם.

לעומת התרשמותי בנוגע לשיטת התמחור ביחס למדידה בקנ"מ של 1:250 שהתבקשה, דומני כי ביחס לבדיקת הפוטו' סוכם בין הצדדים תחילה כי אלו יתומחרו בשיטה אחרת, אולי לפי ימי עבודה (כמו שסוכם בהמשך ביחס לימי מדידת הפתחים והקונסטרוקציה).

עם זאת מצאתי כי גרסתו של התובע בנוגע לכך שהיקף העבודה ותכנה השתנה במהלך ביצוע הפרויקט סבירה והגיונית ומתיישבת עם חומר הראיות. כך, התרשמתי כי יש ממש בטענת התובע לפיה סוכם תחילה על בדיקה ואישור של מדידות הפוטו', וכי לאחר שאלו נבחנו על ידו התברר כי לא ניתן יהיה לאשררן על ידו, ואף תיקונן על ידי הנתבעת לא הועיל. דומה בעיניי, על סמך חומר הראיות שהוצג, כי נוכח העובדה שהתברר כי מדובר בחלק מבקשת ההיתר המחייבת מדידה בשטח - הוחלט בין הצדדים כי יש מקום וצורך בביצוע מדידה על ידי התובע בקנ"מ של 1:1250.

עובדות אלו עולות מתכתובות שנערכו בין הצדדים לאחר יום 14.1.20, קרי לאחר שלכאורה (לשיטת הנתבעת) חתם זה מכבר התובע על התכניות שהוצגו לפניו ונערכו בידי אחרים. תכתובת שנערכה בין נציגת הנתבעת לבין התובע ביום 6.5.20 מאשררת את הדברים, וכלשונה שם - "עכשיו אני הזכרת – בעיה עם הפוטו' התגלה אחרי שנתנו הצעת מחער ולקוח אישר אותה" (הטעויות במקור – ק.מ.פ).

זאת ועוד, מעיון בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים (בין בזמן אמת ובין בדיעבד) אני למדה כי התובע אכן המליץ להשתמש במדידה בשיטת פוטו' (בצילום מן האויר) ביחס לקנ"מ של 1:1250 ולצרפה למדידות התובע (שבקנ"מ של 1:250) לצורך הגשת בקשת ההיתר. כן התרשמתי כי בבדיקה שבוצעה בשיטת הפוטו' נפלו טעויות שאותרו על ידי התובע, וכי הנתבעת נדרשה לבצע מדידות אלו מחדש שכן התובע סירב לאשרן בגין אותן טעויות, וכי הנתבעת אישרה כי אמנם מדובר בטעויות שיש לתקן. כל זאת בטרם התברר כי יש חובה לצרף מדידה "מהשטח" לצורך קבלת ההיתר.

אבהיר כי לא נעלם מעיניי כי התובע בחר שלא להמציא לעיון ביהמ"ש יומני עבודה של צוותי המדידה אשר שלח אל השטח וכן לא הזמין לעדות כאן את אותם צוותים שביצעו לשיטתו מדידות כאמור. בעניין זה, ומשלא ניתן כל הסבר מפיו בעניין, עומדת לחובת התובע החזקה לפיה לא הובאו העדים להעיד כאן היתה עדותם מסייעת לגרסת הנתבעת.

יחד עם זאת, הואיל וגרסתו בנוגע לביצוע מדידות בשטח עולה מתוך חומר הראיות, ומתוך תכתובות הצדדים לא מצאתי כי יש בהעדרם של העדים כדי לאיין את טענתו של התובע לעניין צרכי המדידה בשטח, ולעניין השינוי שנערך.

אישור מפורש לדברים ניתן למצוא בתכתובת שנערכה בין התובע לבין נציגת הנתבעת ביום 19.5.20, שם כותבת נציגת הנתבעת כך – "אתה הכנסת אותנו להצעות מיותרות עם הפוטוגרמטריה – זה היה סיכום שלך עם פליקס (לבצע פוטורגמטריה ואז תוכל לבצע מדידות במחיר שנתת בהצעה. זה מה שעשינו. אבל אחרי ביצוע פוטוגרמטריה ועבודתך בשטח אתה פתאום מגלה שאסור לעשות ככה את העובדה. אם אתה מודד מוסמך לא יודע את זה, איך אני אדע?" (הטעויות במקור- ק.מ.פ).

דומה אם כן כי לו ניתנה הנחייה מטעם התובע מלכתחילה לביצוע מדידה בשטח לצורך הגשת בקשת ההיתר, ניתן היה להמנע מביצוע כפול ומיותר של מדידת הפוטו' וממילא היה התמחור בראשית הדרך תואם את הצרכים בפועל, לרבות זה שהוצג למזמינת העבודה, לקוחתה של הנתבעת.

לאחר ששקלתי את הדברים אני קובעת כי לכל אחד מהצדדים כאן תרומה מסוימת ביחס לפער שנוצר בין הזמנת העבודה הראשונית לבין הדרישות בפועל.

מכיוון שבדיקת תכניות שנערכו בידי אחרים בשיטת צילום מהאוויר (פוטו') אינה זהה בהיקפה ובדרישותיה לביצוע מדידה באופן עצמאי, מצופה היה כי הצדדים יגיעו לסיכום בנוגע לעלויות ביצוע המדידה על ידי התובע במהלך חודש ינואר 2020, אחרי שסיכמו ביניהם את שיטת התמחור שתחול ביחס לפרויקט בסט קרטון בסוף נובמבר 2019 ולאחר שהתברר להם כי המדידה שבידיהם אינה מספקת.

התובע אינו מכחיש כי לא ערך תמחור מחדש בשים לב לשינוי בתכולת העבודה, והוא אף מביע נכונותו, בתכתובות מאוחרות שנערכו בין הצדדים בעניין זה, להתפשר עם הנתבעת בנוגע לשיעור התשלום על רקע הדברים.

לאור כל אלו אני סבורה כי דרך חישוב השכר המגיע לתובע ביחס למדידה בקנ"מ של 1:1250 צריך להתבצע כדלקמן –

תחשיב של מדידת השטח לפי שיטת התמחור המוסכמת בין הצדדים ביחס למפעלים במכפלת השטח בפועל;

מן התוצאה המתקבלת יש להפחית את שיעור אשמו התורם של התובע לביצוע התמחור המוטעה תחילה, אותו אני מעמידה בנסיבות העניין, בשים לב לנוסח פניית הנתבעת (שאינה מחייבת את המדידה ביחס לחלק זה להיתר הבניה) על 55%.

התובע אמד את השטח שנמדד במדידה בקנ"מ של 1:1250 בכ-98 דונם. הנתבעת חלקה על מימדי השטח, אך בסיכומיה לא זו בלבד שזנחה את התנגדותה אלא שאימצה את גודל השטח המוצהר על ידי התובע (וממילא לא מסרה גרסה פוסיטיבית ביחס להכחשתה הכללית).

איני רואה מקום וצורך להכביר מילים גם בשאלת שיעור התמורה המוסכמת עבור מדידת שטח במפעלים לצורך קבלת היתר בניה בקנ"מ של 1:1250, ור' דיון מעלה בעניין התמחור המוסכם למדידות במפעלים.

כפועל יוצא אני רואה לנכון לקבוע כי התובע זכאי לתשלום בסך של 600 ₪ X 98 דונם, בניכוי 55% אשם תורם, ובצירוף מע"מ. קרי, סך של 26,460 ₪ ומע"מ כדין.

אשר לימי מדידת הפתחים והקונסטרוקציה – בעניין זה אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך ששיטת התמחור ביחס לאלו צריכה לעמוד על שיטת ימי העבודה בהתחשב במרחק ממשרדו של התובע, קרי 2,000 ש"ח ומע"מ לכל יום X 2. בסה"כ אם כן זכאי התובע לתשלום בסך של 4,000 ₪ ומע"מ כדין בגין מדידות אלו.

מכל אלו אני קובעת כי לאחר ניכוי אשמו התורם של התובע זכאי הוא לתשלום בסך כולל של 33,660 ש"ח ומע"מ כדין בגין מדידות פרויקט בסט קרטון.

הנתבעת הלינה על כך שיש להפחית משיעור שכרו של התובע בגין פרויקט זה בשל רשלנות באופן ביצוע העבודה על ידי התובע אשר הובילה לשיטתה לפגיעה במוניטין שלה ובפוטנציאל ההשתכרות שלה אל מול מזמינת העבודה באותו פרויקט.

חוששני כי הנתבעת לא עמדה בנטל להראות את הפגיעה הנטענת, הקשר הסיבתי בין התנהלות התובע בקשר עם אותו פרויקט ועם הפגיעה הנטענת במוניטין שלה וממילא את שיעורו של הנזק בר הקיזוז ועל כן דין טענתה בעניין זה להידחות.

ויובהר – אין חולק כי בודקת הוועדה העבירה הערות המתייחסות לצורך בקיומן של מדידות נוספות, בקנ"מ נוסף לשם הגשת בקשת ההיתר. יחד עם זאת לא מצאתי כי הנתבעת הזמינה מאת התובע מדידות כאמור, ולא שוכנעתי כי מדובר בידע שאמור להימצא בידי התובע בלבד ואינו אמור להיות מצוי אף בידיה של הנתבעת (באופן שיכולה היתה להזמינן מאת התובע ולמנוע על ידי כך את הנזק הנטען).

זאת ועוד, לא מצאתי כי הזמנת המדידה בקנ"מ של 1:1250 "כולל חיץ 30 מ'" די היה בה כדי למלא את דרישות הועדה, אשר עמדה על קבלת תכניות בקנ"מ רחב יותר (1:20,000-1:50,000).

ואוסיף, הנתבעת טענה כי התרשלותו לכאורה של התובע בכך שלא ביצע מדידות נוספות כאמור ולא המליץ על עשייתן הביאה לפגיעה בהכנסותיה מאת המזמינה, ואולם מעיון בכרטסת שהציגה ניתן ללמוד על ביצוע חיובים ותשלומים רבים נוספים לאחר הערות הוועדה ביחס לפרויקט בסט קרטון, ועל המשך פעילות בין הצדדים לכל הפחות עד לסוף שנת 2020, קרי חודשים ארוכים לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים כאן, ולאחר סיום עבודתו של התובע בפרויקט בסט קרטון.

כרטסת לשנת 2021 לא צורפה (אף שלכאורה שנה זו באה אל סיומה עובר להגשת תצהירי הנתבעת כאן), וממילא עולה מכרטסת שנת 2020 כי נותרו חיובים לתשלום שטרם הוסדרו עד לסוף השנה.

ממילא יובהר כי חוות דעת חשבונאית אשר תלמד על שיעורו של הנזק הנטען וההפחתה בהכנסותיה בפועל של הנתבעת בשנים שלאחר מכן בשל אובדנה הנטען של הלקוחה (שלא הוכח) לא הוגשה לעיוני.

יודגש - טענת הנתבעת בקשר עם קיומו של נזק כאמור, בר קיזוז משכרו של התובע בקשר עם העבודה שביצע עבורה, היא טענת הודאה והדחה אשר הנטל להוכיחה רובץ לפתחה של הנתבעת, וזו לא הרימה את הנטל.

מכל אלו אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה זכאותה לביצוע קיזוז נוסף משכרו של התובע בקשר עם ביצוע מדידות בקשר עם מפעל בסט קרטון.

מילים לסיום –

אציין בשולי פסה"ד כי אני רואה בחומרה רבה את העובדה שכל אחד מהצדדים בחר לצרף לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו בשלב הצגת הראיות.

לאור הסימטריה שבדבר איני עושה צו נפרד להוצאות בעניין זה אך אבהיר כי ראיות שלא צורפו לתצהירי הצדדים לא נלקחו בחשבון במסגרת פסה"ד.

לסיכום –

לאחר שמצאתי לקבל באופן חלקי את תביעת התובע ולדחות את תביעתה הנגדית של הנתבעת, ובשים לב להתרשמותי, כמפורט מעלה, בנוגע לעילותיה של התביעה הנגדית אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 33,660 ש"ח ומע"מ כדין (ובסה"כ –39,382 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 7.7.20, ועד ליום התשלום בפועל. התובע יפיק לנתבעת חשבונית בגין סכום זה ויעבירה לידיה.

אם הפיק התובע חשבונית קודמת בגין פרויקט בסט קרטון – יפיק התובע חשבונית עצמית לזיכוי בגינה.

כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך כאן בסך של 5,000 ₪ ובשכ"ט בא כוחו בסך של 12,000 ₪. אציין כי התובע זכאי לזיכוי בגין רכיב המע"מ בקשר עם ייצוגו כאן ולפיכך איני מחייבת את הנתבעת בתשלום נוסף בגין רכיב זה.

סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסה"ד בידיהם.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ' אב תשפ"ג, 07 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

16 מתוך 16