תביעת לשון הרע נדחתה: העדות שלא הוכיחה את הפרסום

במחלוקת עסקית בין מודד לחברה הנדסית, החברה טענה כי המודד אמר למאתר שאינה משלמת את חובותיה והמליץ שלא לעבוד עמה. בית המשפט דחה את התביעה שכנגד: המאתר לא העיד, והפרסום הנטען לא הוכח.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

התביעה שכנגד בגין לשון הרע נדחתה: המאתר שלפי הטענה שמע את האמירה לא התייצב לעדות, ובית המשפט ציין שגם אילו נאמרו הדברים, נסיבות המקרה לא הצדיקו פיצוי. לא נפסקו דמי לשון הרע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15679-07-20 | בית משפט השלום בחיפה | קרן מרגולין-פלדמן | 2023-08-07

צד תובע: עבד אל כרים טרביה | צד נתבע: גאוויו בע"מ

פסק הדין עסק במחלוקת עסקית בין מודד לבין חברה הנדסית, ובה תביעה חוזית ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית התקבלה בחלקה, ואילו התביעה שכנגד נדחתה. בתוך התביעה שכנגד ביקשה החברה לחייב את המודד ב־140,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בטענה שפרסם לשון הרע על התנהלותה בתשלומים.

הטענה לפרסום לא הוכחה בעדות ישירה

לטענת החברה, לאחר שהמודד הפסיק לבצע מדידות בפרויקט הקיבוצים, הוא אמר למאתר שעבד עמה כי אינו מתכוון לחזור לעבוד משום שאינה מסדירה את חובותיה, והמליץ לו שלא לעבוד איתה. המאתר לא התייצב לעדות. המסמך שהוגש מטעמו היה לא חתום, ולפי המתואר בו הדברים נאמרו בשיחת טלפון.

בית המשפט קבע כי טענת הפרסום נשענה על עדות מפי השמועה, ודחה אותה מטעם זה. חשוב לדייק: פסק הדין לא קבע שהאמירה אכן נאמרה. החברה אף זנחה את הטענה בסיכומים, אך בית המשפט הוסיף לבחון אותה לגופה, למען הזהירות.

גם בחינה חלופית לא הצדיקה פיצוי

בבחינה החלופית התייחס בית המשפט לכך שהמודד ביקש להסדיר את התשלום עבור עבודתו בפרויקט אחר, וכי החברה התחייבה להסדירו לאחר שתקבל תשלום מלקוחה. בית המשפט קיבל את עמדת המודד שלפיה ההתחייבות נגעה לתשלום עבור אותו פרויקט, וקבע שבסופו של דבר לא שולם לו עבור העבודה בו.

על רקע זה ציין בית המשפט כי אילו נאמרו הדברים, הם תיארו לכאורה חוב שלא שולם. עוד נקבע כי הנמען היה בעל עניין לגיטימי במידע, שכן גם הוא היה תלוי בהסדרת שכרו מול החברה. המלצה שלא לעבוד עמה, אם אכן ניתנה, הוצגה בניתוח החלופי כדעה אישית המבוססת על ניסיון וידע ממשיים, בנסיבות שלא הצדיקו פיצוי. אלה היו נימוקים חלופיים; הם אינם משנים את העובדה שהפרסום עצמו לא הוכח.

בית המשפט דחה אפוא את דרישת הפיצוי בגין לשון הרע. אף שהחברה ביקשה 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק, לא נפסק לה פיצוי בגין הפרסום הנטען.

ההקשר החוזי וסכומי פסק הדין

הסכסוך המרכזי נגע לתשלום עבור מדידות במפעל. בית המשפט בחן את ההסכמות ואת היקף העבודה, וקבע כי עבור מדידה בקנה מידה 1:250 התשלום חושב לפי 800 ₪ לדונם ולפי שטח של ארבעה דונם. לגבי מדידה בקנה מידה 1:1250, נקבע תעריף של 600 ₪ לדונם בשטח של כ־98 דונם, אך הופחתו 55% בשל תרומתו של המודד לפער שנוצר בין הזמנת העבודה לבין היקפה בפועל. עבור מדידות פתחים וקונסטרוקציה נקבע תשלום לפי שני ימי עבודה.

בסך הכול נפסקו למודד 39,382 ₪, כולל מע״מ, בגין עבודות המדידה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף חויבה החברה בהוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪. אלה חיובים שנפסקו בהליך, ולא פיצוי בגין לשון הרע.

מה מלמד פסק הדין במקרה זה

ההכרעה נשענה בראש ובראשונה על איכות הראיות: מי שמבקש להוכיח אמירה שנאמרה בשיחה צריך להתמודד עם הקושי שנוצר כאשר האדם ששמע אותה אינו מעיד. לצד זאת, בית המשפט בחן גם, באופן חלופי ומותנה, את תוכן האמירה ואת זהות הנמען ואת עניינו במידע. התוצאה משקפת את נסיבות המקרה ואת ממצאיו, ואין להסיק ממנה שכל אמירה על חוב או כל המלצה עסקית יהיו מוגנות בכל מצב.

לקריאת פסק הדין המלא – 15679-07-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: התביעה שכנגד בגין לשון הרע נדחתה משום שהפרסום הנטען לא הוכח בעדות ישירה; בניתוח חלופי נקבע כי נסיבות האמירה הנטענת לא הצדיקו פיצוי. התביעה החוזית התקבלה בחלקה.

שאלות נפוצות

העד שלפי טענת החברה שמע את האמירה לא התייצב לעדות. בית המשפט קבע שהטענה נשענה על עדות מפי השמועה, ודחה אותה.

לא. בית המשפט דחה את הטענה משום שלא הוכחה בעדות ישירה. הניתוח הנוסף בפסק הדין עסק במה שהיה הדין אילו נאמרו הדברים.

בית המשפט ציין כי אילו נאמרו הדברים, הם נגעו לכאורה לחוב שלא שולם ונמסרו לנמען בעל עניין במידע. ההמלצה הנטענת הוצגה, לכל היותר, כדעה אישית המבוססת על ניסיון וידע ממשיים.

לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. החברה ביקשה 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק, אך דרישתה נדחתה.

כן. התביעה החוזית התקבלה בחלקה ונפסקו 39,382 ₪, כולל מע״מ, בגין עבודות מדידה, בצירוף הצמדה וריבית. בנוסף נפסקו 5,000 ₪ הוצאות ו־12,000 ₪ שכר טרחה. סכומים אלה אינם פיצוי בגין לשון הרע.

לא. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה המסוים, ובכללן הראיות, החוב שלא שולם לפי קביעתו והעניין של הנמען במידע. אין בפסק הדין כלל גורף לגבי מקרים אחרים.

נסכם...

הכרעת לשון הרע נשענה על היעדר עדות ישירה. לצד זאת, בית המשפט בחן באופן חלופי את תוכן הדברים הנטענים ואת עניינו של הנמען במידע. התביעה החוזית התקבלה בחלקה, אך לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.