הליך: 15888-07-15
שם התיק: סע"ש 15888-07-15
בית המשפט: בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
שופט/ת: שגית דרוקר
תאריך פסק הדין: 2021-06-02
תובעים: יצחק קופפרמן | נתבעים: אוויה תקשורת ישראל בע"מ, תומר פרידור
ייצוג תובעים: עו״ד אופיר רונן
ייצוג נתבעים: עו״ד קובי רפאלי
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 15888-07-15
02 יוני 2021
לפני:
כב' השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור (מעסיקים) מר נדב חג'בי
התובע
1. יצחק קופפרמן
ע"י ב"כ: עו"ד אופיר רונן
-
הנתבעים
1. אוויה תקשורת ישראל בע"מ
2. תומר פרידור
ע"י ב"כ: עו"ד קובי רפאלי
פסק דין
התובע, מנהל ערוצים עסקיים (להלן – CAM), הגיש ביום 19.7.15 תביעה נגד מעסיקתו, חברת אוויה תקשורת ישראל בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה. כמו כן נתבע בתביעה מר תומר פרידור, מנהל בנתבעת (להלן – הנתבע 2 ו/או תומר), בגין הוצאת לשון הרע.
בכתב התביעה מיום 19.7.15 נתבעו על ידי התובע הרכיבים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי עבור עגמת נפש, דמי חופשה, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרשי גמל, שעות נוספות, החזר הוצאות ופיצוי בגין לשון הרע.
ביום 10.5.18 ניתן פס"ד על ידי מותב בראשות כב' השופט (בדימוס) ד"ר יצחק לובוצקי, במסגרתו התקבלה בחלקה המזערי תביעת התובע כנגד הנתבעת כך שהנתבעת חוייבה לשלם לתובע סך של 34,000 ₪ כפיצוי בגין פגם בהליך השימוע ואילו יתר רכיבי התביעה נדחו לרבות, תביעת לשון הרע שהגיש התובע כנגד הנתבע 2. עוד נפסק שהתובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.
שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין וביום 17.4.19 ניתן פס"ד על ידי מותב ביה"ד בהרכב כב' השופטת לאה גליקסמן, כב' השופטת חני אופק גנדלר וכב' השופט אילן סופר במסגרתו נקבע כי ערעור התובע בעניין תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים ולהחזר הוצאות – נדחה ואילו ערעור התובע בעניין נסיבות סיום קשר העבודה ועילות התביעה הקשורות לכך ובעניין פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע מתקבל, כך שתביעות אלה יתבררו מחדש בפני מותב אחר (להלן - פסה"ד המחזיר).
עוד נקבע כי עיון ברשימת המסמכים שהתובע דרש מהנתבעת לאחר שזומן לשימוע מעלה כי דרישתו לא עמדה באמות מידה של סבירות ומידתיות ועל כך עוד נרחיב בהמשך. לפיכך, נקבע שלא היה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי נוכח העובדה שסירבה להמציא את כל המסמכים שהתבקשו על ידי התובע. נוכח האמור, ביטל בית הדין הארצי את חיובה של הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע אולם קבע כי השבה בפועל תיעשה לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האזורי בעניין נסיבות סיום קשר העבודה.
בהתאם להוראת פסה"ד המחזיר נקבע כי הדיון בעילות התביעה הקשורות לפיטוריו של התובע מוחזר לבית הדין האזורי למותב אחר, אשר ישמע מחדש את עדויות הצדדים וייתן פסק דין משלים, חדש ומנומק בעניין זה, לרבות כאמור בעניין עילת התביעה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"א – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) אשר אף היא תתברר מחדש על ידי מותב אחר. בית הדין הארצי נימק את החלטתו בין היתר, נוכח היקף חומר הראיות ובהתחשב בעובדה שעדותו של אלכסנדר הצריכה תרגום ובית הדין האזורי לא הקצה פרק זמן מספיק לחקירות נגדיות.
לאור הוראת פסה"ד המחזיר הועבר התיק לטיפולנו. במסגרת ההליכים בתיק ובעקבות פסה"ד המחזיר נעתר בית הדין לבקשת התובע להגיש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן תבע התובע כאמור, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי עבור עגמת נפש, השלמת פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים. כמו כן, נתבע פיצוי בגין לשון הרע כנגד הנתבע 2.
הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן ולאחר קדם המשפט הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות. לאחר מכן הגישו כל אחד מהצדדים סיכומים בכתב והתובע הגיש בנוסף סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעים.
יצוין שלא נעלמה מעינינו העובדה שחרף פסיקת בית הדין הארצי, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן הכולל עילות תביעה אשר לגביהן ניתן פס"ד חלוט בין היתר בעניין החזר הוצאות, הפרש פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה והודעה מוקדמת. חלק מהעילות מופיעות גם בתצהיר ובסיכומים שהוגשו מטעמו (למעט - פדיון חופשה והחזר הוצאות). זאת ועוד, בתצהירו ובסיכומיו תובע התובע פיצוי בגין עוגמת נופש על אף שבהתאם לפסק הדין מיום 10.5.18 נדחתה תביעת התובע בגין רכיב זה וקביעה זו אושררה גם במסגרת פסה"ד המחזיר. לפיכך, אין אנו נדרשים להכריע בטענותיו של התובע אשר נדונו והוכרעו במסגרת פסה"ד המחזיר.
זאת ועוד, בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו טוען התובע לזכאותו לפיצוי ממר אלכסנדר פארחומנקו, אשר שימש מנהל מכירות אזורי של קבוצת AVAYA בישראל, (להלן – אלכסנדר) בסך של 200,000 ₪, בהתאם לחוק איסור לשון הרע בשל מעשיו וחבותו האישית של אלכסנדר כלפיו (סעיף 59 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 56 לתצהיר התובע). ואולם, אלכסנדר אינו נתבע בהליך זה כאשר במסגרת כתב התביעה המתוקן התובע לא ביקש להוסיף בעל דין נוסף להליך ועל כן לא ניתן להטיל עליו כל חבות אישית במסגרת פסק דין זה ואף לגופו של עניין מצאנו שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את שנטען על ידיו כי מעשים אלו נעשו על ידי אלכסנדר ו/או עולים כדי פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע בתובע- דבר שלא הוכח בפנינו.
נוכח האמור, נדרשים אנו לכתיבת פסה"ד במסגרתו נדון בשאלת נסיבות סיום העסקת התובע וזכאותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן זכאות התובע לפיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע כנגד הנתבע 2. אלה הן השאלות המרכזיות העומדות להכרעה במסגרת פסק הדין.
בטרם נדרש לכך, עלינו להכריע בבקשת הנתבעים בסעיף 20 לסיכומים מטעמם להוצאת ראייה מתיק בית הדין שצורפה על ידי התובע כנספח טו לראשונה בסיכומיו, מהטעם שראיה זו לא צורפה לתצהירו של התובע ואינה חלק מחומר הראיות בתיק.
התובע השיב לבקשה זו במסגרת סיכומי התשובה שהגיש וטען כי נספח טו לא מהווה ראיה חדשה אלא מדובר בטבלה המשווה בין שתי חוות הדעת ביחס לעבודת התובע שצורפו לכתבי בית דין של התובע (חוו"ד שניתנה על ידי מר יאיר אריאלי מנהלו הקודם של הקודם (להלן – יאיר) וחוו"ד של תומר מנהלו האחרון של התובע), להלן החלטתנו:
דין הבקשה להתקבל. התובע צירף לסיכומים מטעמו מסמך שלא הוגש כראיה בהליך, ללא בקשה מתאימה ומבלי שלנתבעת ניתן יומה במסגרת הליך ההוכחות להביא מסמכים סותרים ו/או עדויות סותרות. אי לכך, המסמך שצורף לסיכומי התובע כנספח טו לא יהווה חלק מהראיות בהליך והכרעתנו לא תתבסס עליו. למען הסר ספק, אין במסמך כאמור כדי לשנות מהחלטתנו שכן לדידנו אין מניעה שמנהל אחד יעריך את התובע בצורה מסוימת ומנהל אחר יעריכו אחרת מאחר ולכל מנהל דרישות וציפיות שונות ולכך עוד נידרש במסגרת פסה"ד. על אחת כמה וכמה עת יאיר, מנהלו הקודם של התובע היה איש שירות ולא איש מכירות כפי שהגדירו זאת עדי הנתבעת וייתכן שכאן טמון ההבדל בחוות הדעת (ר' עדות אלכסנדר עמ' 46 לפרוטוקול שורות 4-7).
כבר עתה יאמר שעם החזרת התביעה למותב זה ניתנה לתובע הזדמנות נוספת להוכיח את תביעתו ולקבל את יומו בבית הדין. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות. העידו בפנינו התובע ומטעם הנתבעים הנתבע 2, מר אלכסנדר פארחומנקו, מנהל מכירות אזורי אחראי על המכירות של קבוצות AVAYA ברוסיה ועל צוות המכירות בישראל שהתובע היה חלק ממנו, אשר העיד בפנינו באמצעות וידאו קונפרנס והגב' הילה מנוח, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן – הילה). אולם התובע, בחר להסתמך רק על עדותו שלו ולא תמך את גרסתו בעדות חיצונית. התובע הגיש מסמכים רבים בניסיון לתמוך בטענותיו לעניין יעדים לא ריאליים שהציבו לו הנתבעת ואלכסנדר אולם נמנע מהבאת עדים שיכלו לשפוך אור אודות מסמכים אלה והאופן שבו יש לפרשם כטענתו ביחס לביצועיו המקצועיים. התובע כאמור בחר להסתפק בעדותו שלו כעדות יחידה ועל מסמכים שהגיש מבלי לזמן לעדות את עורכם, ויצא חסר בהגשת ראיות להוכחת טענותיו בכל הנוגע להתנכלות הנתבעים כלפיו שהובילה לטענתו לפיטוריו שלא כדין. כמו כן, גם את תביעתו בהתאם לחוק איסור לשון הרע לא הצליח התובע להוכיח וגם בעניין הזה לא הביא כל עדות חיצונית לתמיכה בטענותיו ואף לא חקר בעניין זה את הילה ואלכסנדר.
רקע עובדתי
התובע הועסק בנתבעת החל מיום 25.12.09 ועד לפיטוריו ביום 2.8.14. התובע נקלט בנתבעת בעקבות רכישת חברת "NORTEL" העולמית על ידי קבוצת אוויה העולמית בחודש דצמבר 2009. התובע הועסק בתפקיד CAM (מנהל מפיצים) והיה אחראי על שיווק מוצרי הנתבעת.
יובהר כי, הוותק של התובע בגין עבודתו בחברת "NORTEL" נשמר לזכותו.
בחודש יוני 2014 הוחלט בנתבעת על שינוי ארגוני שכתוצאה ממנו יבוטל אחד משני תפקידי ה- CAM בחברה (אשר התובע מילא את אחד מהם). בעקבות זאת, הוזמן התובע לשימוע בו הודע לו כי הנתבעת שוקלת את סיום העסקתו ממס' סיבות; אי עמידה ביעדים, ניהול לקוי של הקשרים העסקיים של החברה ואי שביעות רצון מביצועי התובע.
טענות התובע בתמצית
טענתו המרכזית של התובע הינה כי פוטר שלא כדין משיקולים זרים וחרף היותו עובד מוערך בעל הישגים רבים. לטענת התובע, בפיטוריו נפל פגם מאחר ולא הומצאו לו מלוא המסמכים שדרש בטרם נערך לו שימוע.
כן טוען התובע, כי הנתבעת קבעה לו יעדי מכירות לא ריאליים. כך לדוגמא, בשנת 2014 במיוחד לאור גריעת תחומי האחריות של התובע וגריעת מפיץ הועלו יעדי המכירות.
התובע טוען שאלכסנדר הפריע לו בעבודתו ואיים לפטר עובדים והשליט אווירת טרור והתובע חשש להתעמת איתו מחשש לפיטוריו. אלכסנדר אף פיטר את מנהלו של התובע, מר יאיר אריאלי וראה בתובע כאיש של יאיר ולכן פעל לפטרו גם כן.
אלכסנדר התייחס לתובע בזלזול בוטה ומתמשך והשפיל אותו באופן פומבי מול אנשי המחלקה. אלכסנדר התעלם מהצלחתו של התובע בתפקידו ומכך שהצליח לשפר את המצב העגום של המכירות בתחום אחריותו בתוך פרק זמן קצר.
בשנת 2014 נלקחו מהתובע בהוראת אלכסנדר תחומי אחריות רבים אשר הניבו מחזורי הכנסות משמעותיים לתובע והועברו למר טל כהן, מקבילו בתפקיד (להלן – טל). אלכסנדר התעקש לעכב את הגיוס של מפיץ חדש על ידי התובע ואף סירב לקבל את חוות הדעת של צוות ניהול ההפצה מאירופה באשר לצורך להתאים את יעד ההפצה בישראל לאור השינויים שהוא דורש לבצע.
מרגע כניסתו של אלכסנדר לתפקידו התובע נאלץ לטפל רק בשני המפיצים הקיימים ובמקביל בגיוס המפיץ החדש, אך מרבית הריסיילרים בהם הוא טיפל הועברו מהתובע לטל מבלי הודעה מוקדמת. בכך נמנעה מהתובע גישה למקורות ההכנסה של ההפצה.
במכתב הזימון לשימוע צוין כי הנתבעת שוקלת את פיטוריו במסגרת מהלך רה – ארגון אולם רק התובע זומן לשימוע ורק פיטוריו עמדו על הפרק. כמו כן, מס' חודשים לאחר פיטורי התובע פוטר גם טל, אשר כאמור קיבל את כל הפעילות של ניהול הערוצים העסקיים כך שברור שהתירוץ של רה ארגון לא היה הסיבה האמיתית לפיטורי התובע.
לטענת התובע הוא הועסק במשותף הן על ידי הנתבעת והן על ידי אחת החברות הזרות של קבוצת אוויה (סעיפים 62-63 לתצהירו של התובע).
טענות התובע כלפי הנתבע 2 – לטענת התובע, תומר ניסה להכשיל אותו בתפקידו ולתפור לו תיק על מנת לפטרו. בכל הזדמנות תומר השמיץ את התובע, ביקר את עבודתו, מזער את הישגיו והציגו כמי שנכשל בתפקידו, בעוד תומר ואלכסנדר הם אלו שגרמו לפגיעה בהיקפי המכירות של התובע.
עוד טוען התובע שתומר השחיר את פניו והוציא עליו דיבה במס' הזדמנויות; האחת, במסגרת הערכת עובד שתומר מילא על התובע לתקופה בה תומר כלל לא הכיר את התובע ולא היה מנהלו. תומר כתב שמנכ"ל אבנט איבד את אמונו בתובע עקב חוסר שקיפות בהליך גיוס CMS. עוד נכתב שביצועיו של התובע עלובים, אין יעדים ברורים ותוכנית מעקב עם מפיצים. בנוגע לגיוס מפיץ חדש רשם תומר על התובע שהוא "רק בסדר". כמו כן התובע הוערך על ידי תומר בכל המדדים הערכה נמוכה של 2 כוכבים מתוך 5, לרבות במדד האמינות. עוד נכתב על ידי תומר כי פעילות ההפצה מאוד איטית ולא בהתאמה לתוכנית העסקית ושה- RUN RATE עדיין אומלל.
מעשים אלו של תומר נעשו בזדון ובמטרה לפגוע בתובע, במשרתו ובמשלח ידו בהתאם לסעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע.
מקרה נוסף הוא מכתב הזימון לשימוע בו כתב תומר טענות כוזבות כנגד התובע והפיץ את המכתב למנהליו ולמחלקת כוח האדם.
המקרה השלישי היה כאשר תומר אמר להילה שהתובע מתחזה לחולה למרות שהיה בידי התובע אישור מחלה באותה העת.
טענות הנתבעים בתמצית
הנתבעת החליטה על שינוי ארגוני אשר כתוצאה ממנו היא ביקשה לצמצם תקן אחד מתוך שניים של התפקיד אותו מילא התובע. התובע נבחר על פני עמיתו לעבודה כיוון שביצועיו היו נמוכים בהרבה מזה של עמיתו. התובע לא עמד ביעדים העסקיים שהוצבו לו.
זכותה של הנתבעת לערוך שינוי ארגוני שמטרתו להתאים את מבנה החברה לצרכיה העסקיים.
לתובע נערך שימוע כדין אשר במהלכו היה התובע מיוצג וניתן לתובע מספיק זמן להיערך אליו. במהלך השימוע ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להציג את טענותיו והוא עשה זאת בעל פה וכן בכתב. במהלך השימוע התובע לא טען כי תפקודו המקצועי עולה על זה של העובד האחר ואף לא טען כי אין כל נחיצות בשינוי הארגוני.
התובע בחר להעלות טענות אישיות קשות נגד מנהליו, שלא הועלו על ידו קודם לשימוע. בנסיבות אלה נשאל התובע האם הוא מעוניין להישאר בתפקידו ובא כוחו ענה שתרומת התובע לנתבעת יכולה להתבצע אם יחזירו אליו את הפעילות והנתבעת תסיים את עבודתו של תומר.
לאחר שקילת טענות התובע בשימוע, הוחלט לסיים את העסקתו וביום 3.7.14 נמסר לתובע מכתב פיטורים מנומק.
בתי הדין פסקו לא אחת כי אי קבלת מרות הממונים ואי הפנמת ההיררכיה במקום העבודה הם סיבה מוצדקת לפיטורים.
התובע לא הוכיח כי פוטר משיקולים זרים. לטענת הנתבעים, התובע פוטר מסיבות ענייניות ולגיטימיות.
טענותיו של התובע לעניין התנכלות והפעלת שיקולים זרים מצד מנהליו לא נטענו בזמן אמת ואף לא במסגרת הערכת עובד שנערכה לו בסמוך לפני פיטוריו.
דיון והכרעה
פרשת פיטורי התובע
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל הראיות והעדויות שבתיק, הגענו לכלל מסקנה לפיה טענת התובע לפיטורים שלא כדין, לא הוכחה.
ראשית, לא שוכנענו כי נפל פגם בהליך או כי התובע פוטר משיקולים זרים. לתובע בוצע הליך של שימוע עובר להחלטה לסיים את העסקתו כאשר טרם השימוע קיבל זימון בו פורטו עילות השימוע - שינוי ארגוני במסגרתו הוחלט על צמצום תפקידו של התובע (CAM), אי עמידת התובע ביעדים שהוצבו לו, ניהול לקוי של הקשרים העסקיים וחוסר שביעות רצון מתפקודו.
ידועה ההלכה כי אין לראות בזכות הטיעון "טקס" גרידא שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה (ר' ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.1.2003), אולם במקרה זה התובע קיבל זימון מראש לשימוע, תוך פירוט כל הטענות העומדות כנגדו.
התובע אף ביקש לדחות את השימוע ולקבל לידיו רשימת מסמכים (כ- 32 במספר) ונענה וקיבל לידיו חלק מהמסמכים. התובע התייצב לשימוע עם עורך דין וניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו הן בע"פ והן בכתב, במסמך שמסר בא כוחו לידי הנתבעת במעמד השימוע.
אשר לטענת התובע כי לא נמסרו לו כל המסמכים והנתונים שדרש הרי שבעניין זה אין לנו אלא לחזור על דברי בית הדין הארצי כי דרישתו לא עמדה באמות מידה של סבירות ומידתיות ומכאן שאין בידינו לקבל שנפל פגם בהליך השימוע ו/או בהליך פיטוריו של התובע.
עוד נפנה לדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 554-09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר [פורסם בנבו] (13.1.11) לפיהם: "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסוימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו".
התובע לא הוכיח את טענתו כי יעדי המכירות שהוצבו לו על ידי הנתבעת אינם יעדים ריאליים. לדידנו, להוכחת טענתו זו היה על התובע להגיש חוות דעת אשר תומכת בגרסתו זו מאחר ולבית הדין אין את הכלים המקצועיים לבחון האם היעדים שהוצבו לו היו בלתי סבירים.
תומר העיד שלמיטב זכרונו יעדי המכירות לא הורדו לאחר פיטורי התובע (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 24-25) – כלומר גם לאחר פיטורי התובע, הנתבעת סברה שאלו יעדים ריאליים.
כמו כן, התובע העיד שלא שלח מעולם מייל לא לאלכסנדר ולא לתומר בו כתב שיעדי המכירות שהציבו לו אינם ריאלים (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 18-28).
להפך, התובע אישר בחתימתו את היעדים שאלכסנדר קבע לו בשנת 2014. בעדותו טען התובע כי עשה זאת בלית ברירה לאחר עימותים קשים ביותר ומחשש שיפוטר אולם כאמור, כל זאת לא הוכח על ידי התובע כי אם נטען בעלמא.
הלכה היא כי במסגרת הפררוגרטיבה הניהולית המסורה למעסיק, רשאי המעסיק לנהל את עסקו על פי הבנתו. וכך נקבע בע"ע 674/05 אהרון ויזנר נ' מדינת ישראל – רשות השידור (פורסם בנבו, 28.3.2007) נקבע: "הפררוגטיבה הניהולית היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים. הפררוגטיבה הניהולית נובעת מעצם מעמדו של המעסיק והיא מהווה חלק מהסכם העבודה, אף אם אין בנמצא הוראה מפורשת בנדון זה... דברים אלה מקובלים והם אבן פינה ונקודת מוצא לבחינת החלטות המעסיק מתחום הפררוגטיבה הניהולית... הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק - אינטרס לגיטימי לכל הדעות - אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת... קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו והחלטות המתקבלות בעניינו, יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה עבודה".
מהעדויות שהוצגו בפנינו שוכנענו, כי מה שעמד מאחורי פיטורי התובע היה שיקול כלכלי של התייעלות ולא רצון "להפטר" ממנו.
לא סביר בעינינו שמעסיק יציב לעובד יעדים לא ריאליים במטרה לפטרו שכן מעסיק מעוניין בעובדים טובים ויעילים ופיטורי התובע, כמו גם פיטוריו של טל חודשים ספורים לאחר מכן מעידים ששניהם לא התאימו לתפקידם בנתבעת. – ראה עדות אלכסנדר שמעיד כי יעד לא הגיוני גורם לחוסר מוטיבציה מצד איש המכירות וכי הוא (אלכסנדר) מתוגמל על הצלחת הצוות שלו (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 11-15).
בהתאם לסעיף 15 בתצהירו של התובע הוצבו לו יעדים לא ריאליים כבר משנת 2013 (עוד בטרם החל הנתבע 2 את תפקידו בנתבעת בחודש 4/14), אלא מי ששם בפניו את היעד הלא ריאלי לשנת 2013 כלל לא היו אלכסנדר או תומר, אליהם יש לו טענות למכביר אלא מר אלדד קנטי, שהתובע לא טען כלפיו שהוא ביקש לפטרו ו/או התנכל לו ו/או ראה בו איש של יאיר. זאת ועוד, לטענת התובע המיילים שהציג תומכים בגרסתו לפיה היו מנהלים שסברו שיעדי המכירות שהוצבו לתובע אינם ריאליים אלא שעורכי המסמכים לא הובאו לעדות לחקירה ואף לא הוגשה חוות דעת מקצועית ממנה ניתן ללמוד את שמבקש התובע לטעון. בשים לב לאמור נותרנו עם טענות שנטענו בעלמא על ידי התובע ואשר לא הוכחו על ידו.
בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין לא יתערב בשיקול דעתו של המעסיק ולא ישים את שיקול דעתו תחת זה של המעסיק כל עוד החלטתו מצויה במתחם הסבירות ולא נפל פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות בהחלטה מינהלית. לא מצאנו כי במקרה זה קיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטת הנתבעת [ע"ע 1123/01 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, פד"ע לו 438; ע"ע 1279/02 מדינת ישראל - שלמה כרמי, פד"ע לח 415; ע"ע 451/06 סלימאן ברקאת - משרד החינוך ואח' (ניתן ביום 16.10.2006)].
שוכנענו שהנתבעת ביקשה להתייעל כך שהתפקיד של CAM (מנהל מפיצים) אותו ביצע התובע בוטל והוחלף בתפקיד NAM – איש שיהא לו מגע ישיר עם לקוחות הקצה, והתובע לא הוכיח אחרת. יחסי עבודה הם יחסים שנמשכים על פני תקופת זמן ארוכה, שבמסגרתה משתנים מעת לעת תנאי העבודה. במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת היא רשאית לבצע ארגון חדש ולצמצם תפקידים ולהוסיף אחרים, אשר לגישתה יתרמו לרווחיות החברה על כן, תמוהה בעינינו טענת התובע שהועלתה מפי בא כוחו במסגרת הליך השימוע לפיה היתכנות להישארות התובע בנתבעת תהא במידה והממונה על התובע – תומר יפוטר מעבודתו. נדמה בעניין האמור, כי לתובע התבלבלו היוצרות כאשר התובע סבור כי בשל וותקו העולה על וותק מנהלו יש להעדיפו.
הילה העידה בפנינו כי ההחלטה לפטר את התובע לא היתה של אלכסנדר אלא של תומר (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 25-26). כן העידה שזכורה לה התלבטות מה לעשות עם התובע מאחר ולא היו שבעי רצון מהתפקוד שלו והיו קשיים בניהול שלו שלא ישב בול מבחינת התפקיד (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 1-3).
אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה פוטר שלא כדין בשל היותו איש של יאיר אריאלי, מנהלו הקודם. טענה אשר לא הוכחה אף היא.
אף גרסתו של התובע כי אלכסנדר הטיל מורא והשליט אוירה של טרור בקרב העובדים ולכן חשש הוא להתעמת איתו לא הוכחה. התובע בחר שלא להעיד את מר ריינר וידן (מנהל בפועל של הפעילות בישראל), שיכול היה לתמוך בגרסתו זו כמי שלטענת התובע סבר אף הוא שהיעדים שהוצבו לתובע צריכים היו להיות נמוכים יותר ובתגובה לאמירתו זו הותקף על ידי אלכסנדר בנוכחות כל העובדים וננזף על ידו. התובע אף לא טרח לזמן לעדות מי מהנוכחים באותה ישיבה בה הותקף לטענתו לתמיכה בטענותיו.
התובע צירף לראשונה לסיכומיו (נספח ז' 1-2) תמליל שיחה שערך עם מר ריינר וידן אולם כאמור, התובע לא זימן את מר ריינר לעדות, אף לא באמצעות היוועדות חזותית, כפי שנעשה בעדות אלכסנדר ועניין זה פועל לחובתו. חרף היותו של התובע צד לשיחה, לא נתנו אמון בגרסתו מאחר ולא ברור באיזה יום נערכה השיחה ובאיזה הקשר. כמו כן, מקריאת התמליל שהמציא התובע נראה שתחילת השיחה חסרה והוא אינו משקף את השיחה בשלמותה שכן אין מילות ברכה והיכרות בתחילת השיחה והתמליל מתחיל במשפט "ניסיתי .... אבל אתה לא היית זמין, אז..." וגם עניין זה פועל לחובתו של התובע.
התובע מפרט בתצהירו (סעיף 20 לתצהיר) מספר אירועים בהם הושפל על ידי אלכסנדר מול כל צוות המכירות אולם אף אחד מעובדים אלו לא הובא על ידי התובע לתמוך בגרסתו.
וכך מתאר התובע בתצהירו את ניסיונותיו של אלכסנדר להכשיל אותו בתפקידו, ניסיונות שכאמור, לא הוכחו אלא מפי התובע בלבד:
בתאריך 12.12.13 כינה אלכסנדר מול כל המחלקה את איכות עבודתו של התובע כ"חרא".
באירוע אחר אלכסנדר השפיל אותו מול כל צוות המכירות והצביע על הדלת בתקיפות ובזלזול, הרים את קולו ואמר לתובע שאם לא טוב לו הוא יכול ללכת.
באחת הפגישות הראשונות של אלכסנדר עם צוות המכירות, בהיות התובע בתפקידו רק מס' חודשים ספורים, אלכסנדר לעג לו וטען שהתובע אחראי למצב העגום של ההפצה.
באירוע אחר נשאל התובע באופן סרקסטי ומעליב מול כל הצוות האם הוא מרוצה מעצמו.
נציין, שאלכסנדר אף לא נשאל ולא עומת כלל עם טענות חמורות אלה של התובע עת העיד בפנינו.
כאמור, כל תביעת התובע נשענת על גרסתו שלו, כך לא העיד בפנינו ולו עד אחד לתמוך בטענותיו, כפי שפורטו בתביעתו.
בנסיבות בהן נמנע התובע מלהזמין לעדות עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתו ועדותם רלבנטית, קמה ההנחה כי עדותם היתה פועלת לרעתו. ודוק, התובע נוקב בשמותיהם של לא מעט עובדים בנתבעת שסברו שהנתבעת מתנכלת לו בהצבת יעדים לא ריאלים לרבות עדים להתנכלות אישית של תומר ואלכסנדר - כלום לא סבר התובע שיש לזמן עדים אלו לתמיכה בגרסתו. בעניין האמור – לתובע הפתרונים.
לטענת התובע בסעיף 8 לסיכומי התשובה שהוגשו מטעמו, לא הזמין לעדות את מנהליו הקודמים מאחר וחתמו על הסכם סודיות עם הנתבעת במסגרת סיום העסקתם. לטעמינו ראוי היה להזמינם ולו בשביל שניווכח האם אכן אינם משיבים לשאלות התובע בשל הסכם כזה או אחר וכן מלבדם יכול היה התובע להזמין עובדים אחרים מצוות המכירות שהיו לטענתו עדים לאירועים שתוארו על ידו בתצהירו.
בעניין זה יוער כי התובע לא פירט את זהותם של העדים אשר לטענתו חתמו על הסכם סודיות עם הנתבעת ובכל מקרה הסכם סודיות עוסק בעיקר בסודיות סכומים ששולמו במסגרת סיום העסקה ולא מונע מהחתום עליו להעיד על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו.
שוכנענו כי הערכת העובד שנכתבה על ידי תומר שיקפה את השקפתו והערכתו ללא שיקול זר או מניע נסתר שכוון אישית כנגד התובע. וכך בעדותו של תומר:
"... המספרים שאני קיבלתי היו קטסטרופליים בכל קנה מידה, רחוק מאוד מהביצועים וגם צפי ההזמנות ליתרת השנה הראה שאנו הולכים להתרסק בכל האמור בתחום אחריותו ופעילותו של איציק, אם לא הייתי נוקט בשינוי הנתבעת היתה מסיימת את השנה נמוך משמעותית מהמטרות שהוצבו לנו." (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 30-33).
מצאנו שהערכת התובע על תפקודו שנכתבה על ידי תומר לתקופה קודמת עת הוא טרם החל את עבודתו בנתבעת אין בה טעם לפגם ובוודאי שאינה טעות יסודית שיש בה כדי לאיין את הפיטורים ו/או השימוע.
אין עוררין כי באותה העת תומר היה מנהלו של התובע וככזה הוא היה אמון על הערכתו כעובד. התובע אינו מבהיר כיצד לדעתו הייתה הנתבעת צריכה לפעול במצב כזה (האם לזמן מנהל קודם שסיים העסקתו בנתבעת למלא חוות דעת) עת הגיע מנהל חדש ונדרש הוא למלא הערכה על תפקוד עובדיו לתקופה קודמת.
התובע אף העיד שהערכת עובד לשנת 2013 אשר נכתבה על ידי יאיר, מנהלו הישיר הקודם מתייחסת לתקופה בה יאיר כבר לא היה מנהלו הישיר. וכך בעדותו:
"... חלק מהתקופה הוא היה מנהל הישיר שלי. הוא לא היה מנהל הישיר שלי בכל השנה הזאת ובחלקה כן ובחלקה לא." (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 28-29)
הנה כי כן אף לשיטת התובע, אין פסול בכך שמנהל ימלא הערכת עובד גם על תקופה בה לא היה מנהלו הישיר של העובד.
מקובל עלינו ההסבר שנתנה הילה בעדותה להבדל בין הערכת עובד שנכתבה על ידי מנהלו הקודם של התובע, יאיר לבין הערכת עובד שנכתבה על ידי תומר. וכך בעדותה: "זה כל הזמן קורה. מנהלים שונים רואים דברים שונים על אנשים שונים. יש פרספקטיבות שונות על אנשים שונים בתקופות שונות." (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 3-4).
עוד מקובלת עלינו עדותו של אלכסנדר בעניין השיקולים לפטר את התובע על אף הערכת עובד מצוינת שקיבל ממנהלו הקודם, יאיר.
וכך בעדותו:
"אלדד קנטי המנהל הקודם החליט לעזוב את הנתבעת לפני שאני נכנסתי לתפקיד ואז יאיר נבחר גם לפני שאני מוניתי. יאיר היה מנהל שירות בנתבעת. יאיר קיבל את התפקיד של מנהל ארצי. הכל היה מוכן ועדיין לא חתמו על הסכם. אני עברתי על קורות החיים של יאיר, לא היה לו ניסיון במכירות. הוא לא עבד במכירות אלא רק בשירות. אני הבעתי את החששות שלי למנהל שלי. בגלל שיאיר היה חדור מוטיבציה, החלטנו להאריך לו את התפקיד לתקופת מבחן כדי לבחון אם הוא מסוגל לבצע את העבודה. אחרי חודשיים, חתמנו הסכם הדדי עם יאיר והוא עזב את החברה. זו הסיבה שלא הקשבתי לו". (ההדגשות אינן במקור – ש.ד.) (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 4-10).
התובע הצהיר בסעיף 70 לתצהירו כי בטרם פיטוריו כבר קיבלה הנתבעת עובד חדש במקומו, מר עמית גרינמן אשר קיבל את הפעילות עליה התובע היה אחראי ועל כן פיטוריו בשל רה ארגון הינם רק תירוץ למראית עין אולם, כאמור, התובע לא זימן לעדות את מר גרינמן וכל שנותר לנו הוא טענות בעלמא והשערות של התובע.
סיכומם של דברים: שקלול הראיות מצביע על כך שהנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקודו של התובע, לרבות אי עמידתו ביעדי המכירות וכי תפקידו צומצם כחלק מהליך רה-ארגון. במצב דברים זה, החלטת הפיטורים התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של החברה, תוך עריכת שימוע כדין וללא שיקולים זרים.
כפועל יוצא, יש לדחות את רכיבי התביעה הנוגעים לפיטורים שלא כדין.
לא נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע ולא הוכח כי הליך השימוע שבוצע לו היה פיקטיבי ופגום, כפי שטען.
משכך, טענות התובע בדבר פגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים דינן - להדחות. כפועל יוצא מכך, נדחות תביעות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין עריכת שימוע פסול ובגין עוגמת נפש וכן בגין הפרשי שכר.
תביעת התובע מכח חוק איסור לשון הרע
בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, נקבעה סמכות יחודית לבית הדין לעבודה לדון גם בתביעות בקשר ליחסי עבודה, שעילתן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובע מהם התנאים שבהם תוגדר אמירה כ"לשון הרע", כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות
המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
ולעניין מהו "פרסום" מורות הוראות סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום
אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
בפרשת אבידן עסק בית הדין הארצי בפרשנותו ובדרך יישומו של חוק איסור לשון הרע בנסיבות של יחסי עבודה (ע"ע 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת [פורסם בנבו] (31.3.2015) (להלן – פרשת אבידן)). בית הדין עמד על ההלכה שלפיה קיומו של לשון הרע ייבחן בארבעה שלבים: תחילה תבחן משמעות הדברים שנאמרו במבחן אובייקטיבי, לפי אמות המידה של האדם הסביר, בהמשך ייבחן האם מהווים הדברים לשון הרע, בשלב השלישי ייבדק אם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בחוק ולבסוף תבחן שאלת הפיצוי (ראו גם ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציביץ, פד"י נח(3) 558 (2004)).
מצאנו שהביטויים שנכתבו על ידי תומר בהערכת העובד לא עלו כדי לשון הרע ולא כוונו אישית כלפי התובע אלא העריכו את ביצועיו. כך המילה עלוב לא התייחסה לתובע או לאופיו כי אם לביצועיו בעבודה. כן דירוג התובע ב-2 כוכבים הינה חלק מהחירות המקצועית שיש לנתבעת ולמנהליה להעריך ולבקר את עבודת עובדיהם.
סביבת העבודה יוצרת לעיתים חיכוכים וחילוקי דברים אשר מטבעם טעונים רגשית. הדבר נכון במיוחד בשעת הערכת עבודת העובד על ידי מנהל חדש שהתובע לא נותן בו אמון רב. אין ספק כי לא היה זה פשוט עבור התובע לקרוא את הערכת העובד שנכתבה עליו על ידי תומר ואיננו חולקים על כך שהדבר גרם לתובע לחוש פגוע. אולם, מדובר בתחושותיו הסובייקטיביות של התובע בלבד. מנקודת מבט חיצונית – לא התקיימו מאפייניה של עוולת לשון הרע במקרה דנן.
התובע לא הוכיח דבר פרסום לשון הרע. הערכת עובד ומכתב זימון לשימוע הינם מסמכים פנימיים שמטבעם מועברים למספר עיניים מצומצם ביותר ולא הוכח שאלו הופצו לתפוצה רחבה יותר מהרגיל או שהופצו לגורמים שלא היו רלוונטיים לעניין הערכת תפקודו של התובע.
מצאנו שהיה משבר אמון בין התובע לתומר, הגיע מנהל חדש והעריך את התובע בצורה שונה והתובע סירב לקבל ביקורת קשה זו.
מצאנו שבתוכן מכתב הזימון לשימוע ודו"ח הערכת עובד המהווים מכתבים פורמליים מאת מעסיק אין ביטויים שניתן לראותם כ"לשון הרע" או כ"הוצאת דיבה" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע או על פי מבחן האדם הסביר כבפרשת אבידן.
להשלמת התמונה, נפנה לפירוש עוולת לשון הרע, בהקשר המיוחד של יחסי עבודה, כפי שנפסק בפרשת אבידן: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים...חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק...מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים...מאידך יש להתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתיתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות...לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להיזהר האחד בכבודו של משנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות".
התובע אף לא הוכיח את האמרה של תומר להילה בדבר היותו מתחזה לחולה והילה כלל לא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית. יתרה מזאת, ספק בעינינו אם אמירה זו גם אם אכן נאמרה להילה עולה כדי לשון הרע ופרסומו.
משכך, נדחית גם תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע.
סוף דבר
על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 8,000 ₪ כל אחד אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.
ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, (02 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נציג ציבור מעסיקים
מר נדב חג'בי
שגית דרוקר – שופטת
אב"ד
1 מתוך 19