ת"ק 16793-01-23 כהן לוין נ' עיריית קרית שמונה

הליך: 16793-01-23

שם התיק: ת"ק 16793-01-23 כהן לוין נ' עיריית קרית שמונה

בית המשפט: בית משפט לתביעות קטנות בקריית שמונה

שופט/ת: בכירה עביר גבריס

תאריך פסק הדין: 2023-07-30

תובעים: עקיבא כהן לוין | נתבעים: עיריית קרית שמונה

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט לתביעות קטנות בקריית שמונה

ת"ק 16793-01-23 כהן לוין נ' עיריית קרית שמונה

תיק חיצוני:

בפני

כבוד הרשמת בכירה עביר גבריס

תובע

עקיבא כהן לוין

נגד

נתבעת

עיריית קרית שמונה

פסק דין

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן אנמק:

התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין הוצאת לשון הרע וכן מבקש סעד של החזר תשלום ארנונה. התובע טען כי הוא הבעלים של דירה ברחוב אל על 18/6 קריית שמונה (להלן "הדירה") אותה קנה ביום 19.3.18, וכי קיבל את המפתחות רק ביום 19.6.22 ובדיון טען כי רק ביום 13.7.22 קיבל את המפתחות של תיבת הדואר של הדירה.

התובע טען כי הדירה הושכרה רק בחודש יולי 22 ולמרות זאת הנתבעת דרשה ממנו לשלם ארנונה החל מיום 1.11.21 למרות שהדירה לא הייתה מוכנה למסירה.

התובע טען בנוסף כי הנתבעת עיקלה את חשבון הבנק שלו ובכך גרמה לו נזקים בדמות רישום שלילי בבנק ישראל ובבנק הפועלים ואי יכולת לקבל הלוואות ומשכנתאות בסכומים גבוהים, וכי בעת הלוואת בנקאיות הוא נדרש כעת לאישור בנקאי למרות שמדובר בסכומים קטנים. בנוסף טען התובע לעוגמת נפש כל זמן שהחשבון היה בעיקול וכן טען לריבית פיגורים שהבנק גבה ממנו על הסכום המעוקל שאותו הנתבעת עיקלה בנוסף טען הנתבע להכנסתו למיצוי מקסימלי של מסגרת האשראי כך שאין ביכולתו למשוך כספים והוא נזקק להלוואות על כל שיק שנתן כדאי שלא יסורב.

התובע טען כי הנתבעת התרשלה בעצם הטלת צו העיקול , כי העיקול על סכום של 2,465.20 ₪ הוסר רק ביום 19.10.22 למרות שהכספים נתפסו בפועל ביום 25.9.22.

התובע טען כי מאחר וכלל לא היה מחויב בתשלום ארנונה בתקופה בה נדרש ממנו לשלם למרות שהמציא את כל המסמכים, מבקש הוא לבטל את חיוב הארנונה שהוטל עליו מחודש נובמבר 2021 עד חודש יולי 2022 ולהחזיר את כל הכספים שנתפסו בחשבונו וכן לפצות אותו בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לו בסכום 34,599 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה לחוסר סמכות עניינית לדון בחיובי ארנונה חלוטים בהתאם לסעיף 2 ו-5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000. עוד טענה הנתבעת כי לתובע נשלחו חשבונות תקופתיים ומשלא הוגשה השגה החוב עבר לחלוט וכן, צירפה דרישה לתשלום מס ומשלא שולם החוב חרף הדרישות שנשלחו, הוטל צו עיקול על חשבון הבנק של התובע ואשתו. הנתבעת טענה כי רק בעקבות צו העיקול פנה התובע לבקשה רטרואקטיבית למתן פטור לנכס ריק. עוד טענה  הנתבעת כי ביום 19.10.22 בוצע מימוש של הכספים שנתפסו.

התובע הגיש תשובה לכתב ההגנה וטען כי אין לחייבו בארנונה עד לתאריך 14.7.22 מאחר ותחילת המגורים בדירה החלה בתאריך זה וציין כי אין באפשרותו להמציא מהבנק אישור לגבי הסרת הטבות  וכי למרות שהעיקול בוצע ביום 25.7.22 הנתבעת נמנעה מלשלוח אישור הסרה של העיקול עד 14.12.22.

הצדדים זומנו לדיון. תחילה תביעת התובע להשבת תשלומי הארנונה בטענה כי אינו חייב לשלם ארנונה מאחר ולא החזיק בנכס עד ליום 19.6.22 וכי מדובר בחיוב שלא כדין נמחקת בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה. שכן, מדובר בתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית של רשות מקומית בדמות דרישת תשלום ארנונה כאשר עתירה נגד החלטה של רשות מקומית היא בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.

באשר לתביעת התובע בגין הוצאת לשון הרע עקב הטלת צו עיקול על חשבון הבנק שלו, נציג הנתבעת אישר בדיון כי צו העיקול על חשבון התובע יצא בתאריך 7.8.22 וכי סכום העיקול שולם ביום 19.10.22 עקב מימוש כספים (קבלה הוצגה סומנה נ/2) וכי העיקול בוטל באותו יום. נציג הנתבעת הציג מסמך "הדפסת שלבי הטיפול בחייו" ממנו עולה כי הסרת עיקול בבנק הייתה בתאריך 19.10.22 סומן נ/1.

התובע טען כי יש בידיו אישור כי צו העיקול בוטל רק ביום 14.12.22 והציג מסמך שסומן ת/1 התכתבות עם הבנק. מעיון בהתכתבות לעיל עם הבנק עולה כי הבנק משיב כי העיקול הוסר מהחשבון מתאריך 14.12.22 אולם, לא צוין באותו מסמך מתי ביטול העיקול התקבל בבנק ומשכך גרסת הנתבעת כי שידור הסרת העיקול היה ב-19.10.22 במחשבים ישירות להנהלה, לא נסתרה.

נותרה טענת התובע להוצאת לשון הרע בגין הטלת צו העיקול על חשבון הבנק שלו שלא כדין בשל חוב הארנונה דבר המהווה לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט הגעתי למסקנה כי אכן נפל פגם בהטלת צו העיקול על ידי הנתבעת ומשכך יש לראות בהטלת צו העיקול כהוצאת לשון הרע המזכה את התובע בפיצוי ואנמק.

אין חולק כי הנתבעת היא רשות מנהלית הגובה מס ארנונה לפי הפקודה וכי התובע הוא תושב של הנתבעת.

אין חולק גם כי ביום 7.8.22 הנתבעת הטילה צו עיקול על חשבון הבנק של התובע בבנק הפועלים (להלן "צו העיקול"). משכך נותרה להכרעה השאלה האם הנתבעת שלחה לתובע מכתב דרישה לתשלום מס לפי פקודת המיסים בטרם הוטל צו העיקול והאם החוב הפך לחלוט בטרם הוטל צו העיקול.

התובע אישר בדיון כי קיבל את הדירה ביום 19.6.22 וכי ביום 13.7.22 קיבל את המפתחות של תיבת הדואר וכי שם מצא את כל החשבונות של הארנונה וגם את הדרישה לתשלום מס שצורפה לצו ההגנה מיום 12.6.22 .התובע אישר קבלת דרישה זו יחד עם חשבונות הארנונה ביום 13.7.22 מכאן הוכח כי התובע קיבל דרישה לתשלום מס לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גבייה) כבר ביום 13.7.22 בטרם הוטל צו העיקול שכאמור הוטל ביום 7.8.22.

התובע טען בדיון כי הגיש השגה על חיוב הארנונה בהתחלה בטלפון ולאחר מכן עת הודיעו לו כי צריך לשלוח במייל לעירייה, שלח לחמישה בכירים בעירייה את ההשגות מתאריך 12.9.22 שנשלחו הן למנכ"ל של העירייה, הן לגזבר של העירייה, הן ליועץ המשפטי של העירייה (מסמך הוצג סומן ת/2) והן למבקר העירייה וכן למחלקת הגבייה .

עיינתי בכל ההשגות שלטענת התובע נשלחו לבכירים אצל הנתבעת, לגזבר, למבקר, למחלקת הגבייה, ליועץ המשפטי שצורפו לתיק ומהם עולה כי כולן נשלחו ב-12.9.22 לאחר שכבר הוטל צו העיקול ולא לפני הטלתו. אולם, נותרה טענת התובע כי 11 ימים לפני שהוטל צו העיקול פנה לעירייה ביום 27.7.22 והעמיד אותה על הטעות וכי עד לתאריך 14.7.22 הדירה לא הייתה מאוכלסת וביקש פטור מארנונה עד לתאריך זה בצירוף אסמכתאות והפנה להתכתבות במייל מיום 27.7.22 .התובע טען כי בתגובה מיום 21.8.22 הנתבעת הודתה כי קיבלה את המסמכים וכי הם בבדיקה וממתינים לתשובה ולמרות זאת הטילה צו העיקול בטרם סיימה את הבירור.

משהוכח כי לאחר קבלת דרישת תשלום החוב ובטרם הוטל צו העיקול ביום 7.8.22 התובע פנה ביום 27.7.22 לעירייה בבקשה לפטור מדמי הארנונה עד לתאריך 14.7.22 וצירף מסמכים להוכחת טענתו כי עד למועד זה הדירה לא הייתה מאוכלסת , משהוכח כי התקבלה תגובה כבר ביום 27.7.22 ממחלקת הגבייה של העירייה כי יש לצרף תעודת זהות של השוכר וכן, התקבלה תגובה נוספת של מחלקת הגבייה של הנתבעת מיום 21.8.22 ובה מחלקת הגבייה ציינה כי המסמכים בבדיקה וחזרה וביקשה צילום תעודת הזהות של השוכר, הרי בכך הוכח כי התובע פנה לעירייה - הנתבעת בעקבות קבלת דרישת תשלום המס וביקש פטור ממס וכן העביר לעירייה את המסמכים להוכחת טענתו לפטור ממס כאשר הכל נעשה בטרם הוטל צו העיקול.

משהוכח כי צו העיקול הוטל בטרם ניתנה החלטה בהשגתו של התובע, הרי בכך הוכח כי נפל פגם בהטלת צו העיקול על ידי התובעת ויש לראות בכך לשון הרע אשר מזכה את התובע בפיצוי. טענת נציג הנתבעת בדיון ולפיה המייל של התובע מיום 27.7.22 לעיל אינו רלבנטי מהסיבה כי החל מיום 1.11.21 נוצרה שומת ארנונה ולא הוגשה השגה בתוך 90 ימים מאותו מועד, כי השומה הראשונה נשלחה לתובע בחודש נובמבר 2021 ומשלא הוגשה השגה, החוב הפך לחלוט, לא הוכחה. הנתבעת לא צירפה כל הוכחה כי שומת ארנונה משנת 2021 נמסרה לתובע כדין ומשכך, לא הוכח כי ניתנה לו ההזדמנות להגיש השגה ועל כן, לא הוכח כי השומה הפכה לחוב חלוט בשנת 2021.

אוסיף, כי טענת נציג הנתבעת בדיון כי היה על התובע להגיש את ההשגה לעו"ד ביטון יורם שאינו יושב במחלקת הגבייה והוא המוסמך לקבל כל החלטה בעניין חיובי הארנונה, אינה מתקבלת. ראשית, הנתבעת לא תמכה טענה זו בראייה כלשהי. שנית, עת התובע פנה למחלקת הגבייה כבר ביום 27.7.22 והלין על חיוב הארנונה והסביר כי הדירה לא הייתה מאוכלסת עד ליום 14.7.22 וצירף מסמכים ועת ממחלקת הגבייה נשלחו תגובות לתובע הן להשלמת מסמכים בדמות תעודת זהות של השוכר (מייל מיום 27.7.22) והן על מנת להודיע כי המסמכים שהתובע העביר נמצאים בבדיקה, היה על הנתבעת, ככל ולטענתה השגת התובע הוגשה לגורם שאינו מוסמך וכי היה על התובע להגיש את ההשגה למנהל הארנונה עו"ד ביטון, היה על הנתבעת להודיע זאת במפורש לתובע . מעיון בתגובות מחלקת הגבייה, עולה כי הנתבעת מעולם לא הפנתה את התובע לכך כי ההשגה מוגשת לגורם שאינו מוסמך וכן מעולם לא ציינה בפניו מי הגורם המוסמך ובכך יצרה מצג לפיו היא הגורם המוסמך לדון בהשגתו ולמרות זאת , צו העיקול הוטל בטרם אותו גורם מוסמך סיים את הבדיקה שלו.

לאחר הדיון, התובע הגיש מסמכים נוספים בדמות מסמכי בנק ודף חשבון בנק וחזר וטען כי העיקול נתפס בחשבון הבנק כבר ביום 15.9.23 ושולם ביום 25.9.22. עוד טען תובע כי בעקבות צו העיקול הגיע לסכום המסגרת המקסימלית ולכן סורב התשלום החודשי של המשכנתא ונמנע ממנו לבצע העברות בנקאיות בנוסף לרישומים השליליים במערכות השונות. הנתבעת הגישה תגובה. לא ברור מדוע התובע הגיש מסמכים וטיעונים נוספים ללא קבלת רשות, דבר שחייב תגובה מטעם הנתבעת, אולם, אתייחס לגופם של טיעוני הצדדים להלן. טענת התובע כי סכום העיקול הועבר לנתבעת כבר ביום 25.9.22 לא הוכחה. התובע מבקש להסתמך על דף חשבון בנק ממנו עולה רכישת שיק בנקאי בסכום העיקול ביום 25.9.22 אולם, אין די בכך כדי להוכיח את המועד בו הגיע השיק הבנקאי לידי הנתבעת.

הנתבעת הגיש קבלה בדבר תשלום סכום צו העיקול בסך 2,465 ש"ח מתאריך 19.10.22 ששולם בהמחאה (סומנה נ/2) והתובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי ההמחאה התקבלה אצל מחלקת הגבייה של הנתבעת לפני מועד זה. הנתבעת הוסיפה וצירפה הודעה על הסרת צו עיקול מופנית לבנק כבר מתאריך 19.10.22 והתובע כאמור לא הוכיח כי הודעה זו לא שודרה לבנק באותו מועד.

באשר לנזקים שנגרמו לתובע, התובע טען כי נגרמו לו נזקים בדמות רישום שלילי בבנק ישראל ובבנק הפועלים ואי יכולת לקבל הלוואות ומשכנתאות בסכומים גבוהים, וכי בעת הלוואת בנקאיות הוא נדרש כעת לאישור בנקאי למרות שמדובר בסכומים קטנים . אולם, התובע לא צירף כל ראייה ולא זימן כל עד להוכחת טענותיו לעיל. התובע גם אישר כי אין באפשרותו להמציא מהבנק אישור לגבי הסרת הטבות .

גם הטענה כי התובע הגיע למסגרת אשראי מקסימלית ולכן סורב התשלום החודשי של המשכנתא, לא הוכחה. התובע צירף להוכחת טענה זו דף חשבון בנק ובו צוין "סירוב משכנתא מסיבת אין כיסוי הכנסות אחרות מספיק" בתאריך 10.11.22. אולם, אין די בכך כדי להוכיח את טענתו לעיל. שכן, בדף החשבון צוין כי הסירוב של המשכנתא הוא מסיבת "אין כיסוי הכנסות" ולא צוין מסיבת "צו עיקול" ולא צורף אישור בנקאי כי קיים קשר בין צו העיקול לבין סירוב המשכנתא. התובע צירף מסמכים בנקאיים נוספים וטען לנזק בדבר חסימת ערוצי פעילות והורדה בדירוג אולם, לא צירף כל ראייה להוכחת טענה זו או להוכחת הקשר הסיבתי בין צו העיקול לבין הנזק הנטען.

משטענת הנתבעת כי צו העיקול בוטל מיד עם מימוש הכספים בבנק לא נסתרה ומשהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בבנק עקב צו העיקול ובשקילת כל השיקולים לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 4,000 ש"ח. הנתבעת תשלם סכום זה לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצלה אחרת, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, 30 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5