הליך: 16836-02-20
שם התיק: ת"א 16836-02-20 פישר ואח' נ' כספי ואח'
בית המשפט: בית משפט השלום בתל אביב - יפו
שופט/ת: אפרת בוסני
תאריך פסק הדין: 2022-01-12
תובעים: אליעזר פישר, עו"ד, דוד עזרן | נתבעים: ליאור כספי, עו"ד, דרור אטרי
ייצוג בא כוח משיבים: עו״ד ליאורה חביליו
ייצוג תובעים: עו״ד אלי פישר
ייצוג נתבעים: עו״ד רון לוינטל, עו״ד איילת מרגלית
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 16836-02-20 פישר ואח' נ' כספי ואח'
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני
התובעים:
1. אליעזר פישר, עו"ד
2. דוד עזרן
נגד
הנתבעים:
1. ליאור כספי, עו"ד
2. דרור אטרי
פסק דין
עסקינן בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ח-1965 שהגישו התובעים - עו"ד ולקוח - נגד הנתבעים - עו"ד ולקוח - בגין תגובת עורך הדין בשם הלקוח לטענות שהועלו בכתבה בעיתון, במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 120,000 ₪ - 60,000 ₪ לכל תובע.
רקע הדברים ותמצית הטענות
בין תובע 2, דוד עזרן (להלן: "עזרן") לבין נתבע 2, מר דרור אטרי (להלן:" אטרי) מי ששימש כנשיא לשכת המסחר בירושלים, התגלע סכסוך כספי בעקבות טענת עזרן כי אטרי ואשתו אשר שכרו ממנו דירה, לא שילמו את דמי שכירות במשך שנה וחצי, עשו שימוש ללא רשות בחנייה שבבעלותו וגרמו לו נזקים והפסדים. על רקע זה התנהלו בין עזרן לבין אטרי בשנים 2014-2016 מספר הליכים משפטיים. עזרן הגיש תביעות כספיות ותביעות פינוי נגד אטרי ואשתו, ננקטו הליכים הדדים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת והוגשו תלונות הדדיות במשטרה.
תובע 1, עו"ד פישר, ייצג את עזרן בחלק ניכר מההליכים המשפטיים מול ה"ה אטרי.
עזרן טוען שכספים שנפסק בפסקי דין שעל אטרי לשלם לו, לא שולמו.
אטרי הגיש ביום 10.10.2016 בקשה לפשיטת רגל וטען לחובות בהיקף של מיליוני ₪ לנושים שונים ובהם חוב בסך 211,266 ₪ לעזרן (ראו; ת/1).
ביום 9.11.2016 במסגרת תיק פש"ר 34939-11-16 בבית המשפט המחוזי מרכז ניתן צו כינוס נכסים כנגד אטרי ומונה לו מנהל מיוחד. בקשה שהגיש אטרי למחיקת התביעה ולעיכובה לאור צו כינוס הנכסים, נדחתה (ראו; החלטה מיום 25.6.202).
עו"ד כספי, נתבע 2, ייצג את אטרי בהליכי פשיטת הרגל ושימש סגנו של אטרי בנשיאות לשכת המסחר בירושלים. עו"ד כספי לא נטל חלק בהליכים שהתנהלו בין עזרן לבין אטרי.
עזרן, באמצעות עו"ד פישר, פעל לביטול הליכי פשיטת הרגל של אטרי והגיש בקשות חוזרות בעניין לבית המשפט שדן בהליכי פשיטת הרגל, במסגרתן העלה טענות קשות כנגד אטרי וכנגד מתן הגנה לאטרי מפני נושים ולא חסך שבט לשונו מאטרי, עו"ד כספי והמנהל המיוחד. הליכי הפש"ר לא בוטלו.
ביום 10.1.2020 פורסמה בעיתון "ידיעות ירושלים" כתבה תחת הכותרת "הנשיא שחייב מיליונים" עם תמונות של אטרי. בכתבה המשתרעת על מספר עמודים נכתב, בין היתר, כי אטרי שבתפקידו כנשיא איגוד לשכת המסחר בירושלים אמור לעזור לסוחרי ובעלי עסקים שרוי בחובות של מיליונים, כי נגד אטרי ורעייתו הוגשה תביעה בגין אי תשלום דמי שכירות לדירה במודיעין בה הם התגוררו במסגרתה נטען שבני הזוג הם מפרי הסכמי שכירות סדרתיים, כי הוצא לבני הזוג צו פינוי והם נאלצו לצאת מהדירה וכי עו"ד פישר המייצג נושים שאטרי חייב להם כספים ביקש להפסיק את הליכי פשיטת הרגל שמנהל אטרי בשל התנהגות שלא בתום לב.
בכתבה פורטו טענות שהועלו ע"י עו"ד פישר בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של אטרי ונאמר שעו"ד פישר משתמש במילים קשות נגד אטרי וטוען בבקשה שאטרי טס לחו"ל וחגג שם כאוות נפשו ולא מגיעה לו הגנה מפני נושיו, כי אטרי הוא אדם לא ישר שדרך התחבולה, העורמה והעלמת דברים היא נר לרגליו, כי אטרי ואשתו כדרך שיטה נוהגים לשכור דירות ולהפסיק לשלם דמי שכירות ולדחות דיונים בתביעות פינוי כדי "להרוויח" המשך מגורים ללא תשלום וכך הם נהגו כלפי שלושה בעלי דירות בעיר מודיעין, נטען שהכנסותיו של אטרי עולות על ההכנסות המדווחות על ידו וכי אטרי צירף לבקשה לפשיטת רגל תלושי משכורת של תאגיד שאינו קיים ועוד.
לצד הכתבה פורסמה תגובת עו"ד כספי בשם אטרי, לפרסומים. תגובה זו היא מושא התביעה ובה נאמרו הדברים הבאים:
"בקשות סרק"
פרקליטו של אטרי, עו"ד ליאור כספי, בתגובה: מר דרור אטרי מצר על הבמה שעיתונכם בחר להעניק לאנשים אלה שכל מטרתם המשך פגיעה בו ובמשפחתו, ולכבס כתבות עבר שכבר פורסמו בעיתונים. באופן פלא בחרו מר עזרן ובכ' עו"ד אלי פישר שלא לספר על מעלליהם הרבים כנגד מר אטרי ומשפחתו, לרבות התלונות שהוגשו כנגדם במשטרה, צו הטרדה מאיימת שהוצא כנגדם שהביא להרחקתם מקרבת ביתו של מר אטרי, עצוב ;לראות כי השניים בחרו לתת מידע חלקי ואף שקרי, ולא ציינו כי כל ערכאה משפטית שאליה פנו, לרבות הניסיון לבקש לפסול בקשתם לצו כינוס, נדחתה. לאחרונה ביהמ"ש הדגיש בפני ב"כ המכובד עו"ד פישר כי בית המשפט אינו עוסק ברכילות ועליו להגיש את כל הראיות לטענותיו למנהל המיוחד, לא זאת בלבד, ניתן לו זמן ארוך לעשות כן ומעבר לשליחת בקשות סרק ללא סימוכין וכיבוס חלקי אמירות לא הועבר דבר וחצי דבר. משהבינו שהמנהל המיוחד לא התרשם שיש בידם את הראיות הדרושות התומכות בטענותיהם, כפי שהם מעלים כעת, בחרו לזרוע חול בעיני הציבור באמירותיהם השקריות ולחפש כותרות בעיתון. אם לא די בכך, ברור שלא ציינו את דרך התנהלותם הן בקבלת צו בית המשפט על הטרדה מאיימת פעמיים כנגד מר עזרן ופעם כנגד בכ' עו"ד פישר והן צו הפינוי שהם מתהדרים בו, שקיבלו במעמד צד אחד, שבוטל ע"י ביהמ"ש.
...
"מר אטרי מבקש להדגיש כי אין לו אלא להצטער על התנהלותם של מר עזרן ועו"ד פישר, שבחרו להכפישו מזה שנים בכל כלי תקשורת אפשרית ובכל במה אפשרית, לפעול באלימות כלפיו וכלפי משפחתו...
התובעים טוענים כי האמירות בתגובה שהתובעים מסרו מידע חלקי ושקרי כאילו אטרי לא הפר את הסכם השכירות עם עזרן ולא נותר חייב לו 210,000 ₪ והתובעים חטפו נגדו פסק דין פינוי בהיעדר הגנה, וכן הצגת התובעים כמי שהטרידו ופעלו נגד אטרי ומשפחתו באלימות ושהוצאו נגד התובעים צווי הטרדה והוגשו נגדם תלונות במשטרה, מהוות פרסום לשון הרע העלול לפגוע בתובעים ובעיקר בעו"ד פישר ובמשלח ידו.
לטענת התובעים מדובר באמירות לא נכונות, הצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד עזרן ניתן בהסכמה ומבלי להודות בטענות אטרי, בית משפט דחה את הבקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד עו"ד פישר וקבע שעו"ד פישר לא הטריד וכי אטרי הוא המעליל, המשמיץ המאיים, המטריד והאלים וכנגד אטרי ניתן צו הרחקה מעו"ד פישר.
התובעים רואים בשני הנתבעים אחראים לפרסום וביחס לעו"ד כספי טוענים שהיה עליו כפרקליט מנוסה לבדוק את המידע השגוי שמסר לו אטרי, קודם לפרסומו ואין בטענתו שרק "הגיב" בשם מרשו לכתבה, לפטור אותו מאחריות לפרסום.
הנתבעים טוענים מנגד שמדובר בתביעת סרק ונדבך נוסף להתנכלויות התובעים לאטרי ומשפחתו ולהוצאת דיבת אטרי רעה וכי הגשת התביעה נגד עו"ד כספי מהווה חלק מדפוס התנהגות פסול של התובעים להגיש תביעות נגד עורכי דין המייצגים את אטרי במטרה להפעיל עליהם לחץ פסול להפסיק את ייצוגו.
אטרי טוען לזכותו להגיב על הכתבה מכפישה שפורסמה אודותיו, כי הפרסום בוצע כתגובה לכתבה אותה לא יזם ושהוא העביר את עיקרי תגובתו לכתבה לבא כוחו. עו"ד כספי טוען שפעל כבא כוחו של אטרי ולהיעדר יריבות ועילה אישית נגדו, בהיותו מי שפעל בשם מרשו ועל סמך מידע שמסר מרשו.
הנתבעים טוענים עוד שמדובר ב"פרסום מותר" של פרטים מתוך הליכים משפטיים המוגן בסעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע ולחלופין שהפרסום חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק (ראו; גם החלטה מיום 15.6.21). אטרי מוסיף וטוען כי בהגשת התביעה עושים התובעים שימוש לרעה בהליך המשפטי, כי התובעים הם שמעלילים עליו ומכפישים את שמו בכל במה אפשרית, מגישים תביעות סרק, פונים לעיתונות ומוסרים חצאי פרטים, וכך גם בכתבה מושא התביעה וכי הוא, אשתו וילדיו חווים רדיפה אישית מצד התובעים. בתצהיר העדות מתאר אטרי את התנהגות התובעים כאלימה, בריונית, דורסנית וכוחנית כלפיו וכלפי בני משפחתו וטוען כי התנהגות זו הובילה לנקיטה בהליכים למניעת הטרדה מאיימת כנגד עזרן ולקבלת צווים נגדו וכן להגשת אשתו בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נגד עו"ד פישר ולקבלת צו נגדו במעמד צד אחד.
ניסיונות להביא את הצדדים כולם להסכמה ולמצער למתווה דיוני מוסכם, לא צלחו וההליך התברר עד תום. הצדדים הגישו עדויות בתצהיר, התקיימה ישיבת הוכחות ולאחריה הוגשו סיכומים וסיכומי תשובה.
דיון והכרעה
בחנתי את העדויות והראיות, נתתי דעתי טענות הצדדים בכתבי הטענות בסיכומים ועל יסוד כל החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה. אבהיר טעמי;
טרם אכנס לעובי הקורה מספר מילים על התנהלות עו"ד, בעלי הדין. הליך משפטי בגין פרסום לשון הרע מטבעו הוא הליך טעון ואמוציונלי. מקום בו בעלי הדין משני עברי המתרס הם עורכי דין, כל שכן. הדבר הוביל להליך משפטי נוסף בין עורכי הדין, כאשר עו"ד פישר טען שעו"ד כספי לא מסר אמת כשביקש לדחות את הדיון בשל מעבר משרד ונסיעה לחו"ל ועו"ד כספי טען מנגד להתנהלות לא ראויה של עו"ד פישר במשרדו וכינויו ע"י פישר "שקרן" ו"כזבן" (ראו; בקשות 16, 20 ומכתב ההתנצלות של ע"ד פישר במסגרת בקשה מס' 22). על רקע זה הגיש תלונה כנגד עו"ד פישר בלשכת עורכי הדין ותביעה בגין פרסום לשון הרע. לכך נוסף ניסוח לא ראוי של עו"ד פישר במענה לבקשה בעניינים מקדמיים תוך שימוש במילים "הקשקשת החוזרת והנשנית, והרטוריקה המעליבה והשקרית" ביחס למשרד עו"ד כספי (ראו; בקשה 20) וטענת באת כוחו של עו"ד כספי להתבטאות לא ראויה של עו"ד פישר כלפיה באולם בית המשפט. אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.2020 עמ' 7:
עו"ד מרגלית:
אבקש שירשם שבשעה שהקלדנית נכנסה ללשכה, נאמר על ידי עו"ד פישר "הכינוי שלך שקשוקה".
עו"ד פישר:
אני מת על שקשוקות.
מהעבר השני במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד כספי בדיון מיום 5.10.2021 כאשר הוא נשאל לגבי החלטת בית משפט מחוזי להפסיק את כהונתו ככונס נכסים והוצגה לו ההחלטה, זרק עו"ד כספי את המסמך לעבר שולחן התובעים ובית המשפט העיר לו על התנהלותו הלא הראויה. בעקבות התנהלות זו נאמרו הדברים הבאים:
מר עזרן: אני פגוע מההתנהלות של העו"ד, באיזה שאת נפש, באולם בית המשפט, זורק עליי ניירת כזאת, אני בוש ונכלם בבימ"ש לנו. אני לא נתקלתי.
עו"ד כספי: מאחר ופישר זרק על דוכן העדים את הניירת, החזרתי אותה לשולחנו"
(עמ' 23 שו' 1-5 לפרוטוקול).
עוד ראו; הערת בית המשפט שהוספה לפרוטוקול בהחלטה מיום 15.10.2021 על תיקון פרוטוקול הדיון.
התנהלות זו של שני עורכי הדין בתיק זה אינה מקובלת. אין אלא להצר עליה ולכך יינתן ביטוי בשאלת ההוצאות.
ולעצם המחלוקת; חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") משקף את הצורך לאיזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב מזה, וזכות היסוד לחופש הביטוי מזה (ראו; ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008) (להלן:" ענין שרנסקי").
התביעה דנן תיבחן בהתאם למתווה שהותווה בפסק הדין המנחה בעניין ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, 8.2.2012) (להלן: "עניין אילנה דיין") - בשלב הראשון תיבחן השאלה האם הביטוי שבגינו הוגשה התביעה מהווה "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו לפי סעיף 2 לחוק. אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא בו נבחנת תחולת ההגנות השונות על הפרסום לפי סעיף 13 ("פרסומים מותרים"), סעיף 14 ("הגנת אמת בפרסום") וסעיף 15 ("הגנת תום לב") לחוק. אם הפרסום אינו נהנה מהגנות החוק, אז עוברים לבחינת הפיצוי.
"פרסום" מהווה לשון הרע כמשמעות המונח בחוק אם הוא נכנס לגדר אמות סעיף 1 לחוק. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי. אין הכרח כי האדם יושפל או יבוזה בפועל. די בכך שהפרסום היה עלול להביא לתוצאה שכזו. על בית המשפט לבחון איזו משמעות היה האדם הסביר מייחס לפרסום בכללותו, מבלי לבודד את ההתבטאויות שנטען שהן מהוות לשון הרע מהקונטקסט השלם והנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום, תוך עריכת איזון בהתאם לתכלית החוק (ראו "עניין אילנה דיין"; רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006) (להלן: "עניין בן גביר")); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004) (להלן: "עניין הרציקוביץ")).
במקרה זה מדובר בתגובה לכתבה שפורסמה בעיתון במסגרתה צוינו טענות קשות שנטענו בבקשה שהגיש עזרן, באמצעות עו"ד פישר, נגד אטרי בהליך פשיטת הרגל של אטרי וכנגד התנהלותו בחוסר תום לב בהליך. נטען כי אטרי הוא אדם לא ישר, הנוהג בתחבולה, עורמה והעלמת דברים; כי אטרי ואשתו נוהגים לשכור דירות ולא לשלם את דמי השכירות וכך נהגו כלפי שלושה בעלי דירות; כי אטרי מוסר דיווחי שווא על הכנסותיו ומציג תלושי משכורת של תאגיד שאינו קיים ועוד. על רקע האמור בכתבה ובהקשר הכולל של הפרסום, האמירות בתגובה שפורסמה לצד הכתבה "השניים בחרו לתת מידע חלקי ואף שקרי" וכן "בחרו לזרות חול בעיני הציבור באמירותיהם השקריות", אין לראות בהן עומדות ברף הפרסום המהווה לשון הרע כמובנו בחוק.
גם אם המשמעות של התבטאויות אלה היא שטענות שהועלו בבקשה שהגיש עזרן באמצעות עו"ד פישר אינן אמת או אמת מלאה, הבטויים מתייחסים לטענות ולא לגופם של התובעים ובהקשר בו הן נאמרו, כתגובה לצד כתבה הכוללת טענות קשות נגד אטרי ובהתחשב בתכליתו של חוק איסור לשון הרע ובאיזון החוקתי המתחייב, בנסיבות העניין במבחן האדם הסביר אינני סבורה שיש בהם לגרום לפגיעה להשפלה או ביזוי של התובעים ושל עו"ד פישר כעורך דין בכלל זה באופן המהווה לשון הרע כמשמעותו בחוק. מסקנה אחרת, תביא להצפת בתי המשפט והדבר אינו רצוי. אותה גישה קיימת בפסיקה לגבי גידופים וקללות (ראו; עניין בן גביר") וכך ראוי לנהוג גם לגבי התבטאויות אלה.
את האמירות בתגובה המציגות את התובעים כמי שביצעו מעללים רבים נגד מר אטרי ומשפחתו, כמי שהוגשו נגדם תלונות במשטרה וניתנו נגדם צווי הטרדה מאיימת שהביאו להרחקתם מביתו של אטרי וכמי שבחרו לפעול באלימות כלפי אטרי ומשפחתו, במשקפי האדם הסביר, ניתן, לעומת זאת, לראות כפרסום לשון הרע העלול להשפיל את התובעים, לבזותם או לפגוע בהם ובתדמיתם, במובנו של סעיף 1 לחוק.
התביעה נגד עו"ד כספי
אין מחלוקת שלא מדובר בפרסום פרטי של עו"ד כספי וכי את התגובה מושא התביעה, מסר עו"ד כספי בשמו של אטרי, לקוחו. כך עולה מנוסח התגובה שפורסמה וכך גם אישר עו"ד פישר בחקירתו. אמנם תחילה טען עו"ד פישר כאשר הוא התבקש לאשר שהפרסום אינו פרסום אישי של עו"ד כספי אלא בשמו של לקוחו אטרי "זה סוס ורוכבו" ו-" שניהם ביחד אמרו" אולם לבסוף אישר "כספי אמר בשם אטרי" וכן "... כל התגובה מפיו של עו"ד כספי ברור שבשם הלקוח" (עמ' 15 שו' 17-22).
עו"ד כספי מסר בתצהירו וחזר על כך בחקירתו הנגדית שאת הנתונים ביסוד התגובה ואת הצווים שניתנו בהליך למניעת הטרדה מאיימת הוא קיבל מאטרי ושהוא שמע מאטרי ואשתו את מסכת התלאות שהם עברו מהתובעים (עמ' 21 שו' 22 ואילך) . אטרי אישר זאת והבהיר בחקירתו שהוא ביקש מעו"ד כספי להגיב בשמו והציג לו את צווי ההטרדה והתלונות במשטרה (עמ' 20 שו' 5-12). עדותם לא נסתרה. משאלה הם פני הדברים, כאשר התגובה מושא התביעה נמסרה על ידי עורך הדין בשם לקוחו ואין טענה לחריגת עו"ד כספי מהנתונים שמסר לו אטרי ומטענות שהועלו בשם אטרי, אינני סבורה שהיה מקום בנסיבות תיק זה להגשת התביעה נגד עו"ד כספי ולראות בו באופן אישי כמי שפרסם פרסום לשון הרע.
את טענת התובעים שאין לפטור את עו"ד כספי מאחריות לפרסום משהיה עליו, כפרקליט מנוסה, לבדוק את הנתונים ולוודא אמיתות התגובה בשם מרשו על יסודם, אין בידי לקבל. מדובר בתגובה לפרסום שעו"ד כספי ניסח ומסר עבור לקוחו, על פי נתונים שמסר הלקוח. אינני סבורה שיש לראות בנסיבות המקרה את עו"ד כספי אחראי אישית לתוכן התגובה.
אפנה בעניין זה לדברים שנקבעו בעניין ע"א (מחוזי-ת"א) 2699/00 עו"ד צבי כהנא נ' וינברג- דורון ושות' עו"ד (לא פורסם) (27.2.2001), היפים גם לענייננו:
"בשולי פסק דיני עלי לציין עוד שכמדיניות משפטית אין לאפשר הגשת תביעות נגד עורכי-דין, על-ידי מי שאינם לקוחותיהם, בגין ניסוח כתבי-טענות, תוך ייחוס עוולות שונות לניסוח זה, ככל שהוא נוגע לאמיתות האמור בהם, אלא במקרים קיצוניים, חריגים וחד-משמעיים. עורך דין חי מפי לקוחותיו ועליו לשרתם בנאמנות, במסירות ובמקצועיות, תוך שמירה על כללי האתיקה המקצועית. עורך דין אינו יכול להיות נתון לחשש לפיו אם יכתוב נתונים בלתי נכונים, לדעת יריבו, בכתב הטענות, מטעם לקוחו, יהיה צפוי לתביעות שונות בגין כך. כל עוד נוקט עורך-הדין זהירות ראויה, מנסח את כתב הטענות באופן מקצועי והוגן לטובת לקוחו ובמסגרת יפוי הכח שהוקנה לו - עליו לדעת שהוא מוגן מפני כל תביעה אפשרית. לא ניתן להפוך את עורך הדין לערב אישית לנכונות האמור בכתב התביעה שניסח. במקרה דנן, כאמור, עיון בכתב התביעה שכנגד מביא למסקנה שאין הצדקה לקבוע שהמערער ביצע עוולה גם אם תוכחנה כל העובדות הכלולות בכתב התביעה של המשיבה".
גישה זו הוחלה לגבי מכתב שניסח עורך דין עבור לקוחותיו (ראו; (ת"א) 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא, תשס"ד (3) (3.6.2004); ת.א (ת"א) 41839-04-16 זיו גוטר נ' רועי סידי (פורסם בנבו, 6.3.2018) (להלן:" עניין גוטר"). בעניין האחרון אף נקבע כי "הגשת תביעה אישית נגד עורך דין בטענה להוצאת לשון הרע במכתב שכתב בשם לקוח, איננה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי המבקש להבטיח כי עורכי דין ייצגו לקוחותיהם בנאמנות ובלא מורא וקשה להסכין עם מצב בו עורך דין נתבע בטענה להוצאת לשון הרע על דברים שהביא בשם לקוח" (פסקה 11 לפסק הדין). קביעות אלה מקובלות עלי גם ביחס לתגובה של עו"ד כספי בשם לקוחו, אטרי, בעיתון.
גם אלמלא מסקנתי זו, לעו"ד כספי שפרסם תגובה בשם לקוחו (אטרי), בהתאם למידע ונתונים שמסר לו אטרי וחזר בתגובה על טענות שהועלו במסגרת הליכים משפטיים חסינות מפני אחריות לפרסום בהתאם לסעיף 13(7) לחוק.
האם מדובר בפרסום 'מותר' החוסה הוראות סעיף 13 לחוק?
סעיף 13(5) לחוק קובע: "פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"
הוראת הסעיף מעניקה הגנה מוחלטת למעורבים בהליך משפטי - בעלי דין, עורכי דין ועדים באופן שלא נדרש שהפרסום יהיה מותנה באמיתות הדברים או בתום לב של המפרסם. ההגנה הורחבה והיא חלה לא רק על פרסום של דברים שנאמרו באולם בית המשפט, אלא על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלביו, לרבות לפני הגשת תביעה. התכלית היא בצורך לקיים משפט הוגן, ללא חשש המעורבים בהליך המשפטי מתביעות דיבה ולמנוע מצב בו המעורבים ירסנו עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו; ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620 (1974); רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג(2) 511 (2009) (להלן:" עניין חיר"); ע"א 7517/17 גוואטה נ' מיטלפונקט (פורסם בנבו, 1.11.2018)).
בשורה ארוכה של פסקי דין הוענקה החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק לעורך דין בגין התבטאויות שאמר או כתב במהלך ניהול הליך משפטי (ראו למשל; ת"א (הרצ') 35772-08-18 אביר נ' עמר (פורסם בנבו, 30.6.2020) וההפניות שם); לגבי כתבי בית דין שהגיש עורך הדין בתיקים אחרים המתנהלים בין הצדדים (ראו; ת"א (ת"א) 34435-07-19 שמואל נ' עו"ד פוזנר (פורסם בנבו, 1.1.2020) והפניות במקום); וכן על דברים שנאמרו על ידי עורך הדין במסגרת יעוץ משפטי שניתן ללקוח וללקוח פוטנציאלי בעניין (ראו; ת"א 31992-01-21 אם.אייץ. אר 1 ניהול השקעות בע"מ נ' שמואלי (פורסם בנבו, 22.12.2021)).
ואולם, על מנת שפרסום יחסה תחת הגנת הסעיף, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים - האחד שהפרסום נעשה על ידי מי מבעלי הדין, עורכי דין ועדים; תנאי שני הוא כשהפרסום נעשה לצד למשפט; התנאי השלישי מחייב שהפרסום ייעשה תוך כדי הדיון (ראו; "עניין חיר").
במקרה זה מדובר בפרסום בעיתון של תגובה לטענות שהועלו על ידי התובעים במסגרת בקשה שהוגשה לבית משפט בהליך פשיטת הרגל של אטרי. גם אם נראה בפרסום כפרסום שנעשה על ידי בעל דין או בא כוחו (התנאי הראשון) ובפרסום שנעשה תוך כדי הדיון (התנאי השלישי) לא התמלא התנאי השני לחסינות על פי סעיף 13(5) לחוק. זאת, משהפרסום לא נעשה ישירות לבית המשפט או לצד למשפט, אלא פורסם בעיתון לקהל הרחב. בעניין רע"א 453/14 תמיר מדר נ' שלום אורן (פורסם בנבו, 1.6.2014) נקבע: "ודוק: הגנת סעיף 13(5) חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי והמכוון כלפי מי שהוא צד למשפט כאשר "תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט" (עניין זיידמן; אורי שנהר, דיני לשון הרע 199 (1997))" (פסקה 8).
לאותה גישה ותכליתה ראו פסק הדין המקיף לגבי פרסום בעיתון בעניין ת"א (הרצליה) 56442-02-15 מני נפתלי נ' חפץ (פורסם בנבו, 30.8.2021) וההפניות שם; ע"א (מחוזי-ת"א) 7799-04-18 ויזל נ' ארצי ויין (פורסם בנבו, 20.05.2019) לגבי מכתבים ודוא"ל לצדדים שלישיים שלא היו צד להליך המשפטי; ת"א (ת"א) 57372-03-15 מיה דיין נ' ZHOU DANFENG (פורסם בנבו, 24.01.2019) לגבי פרסום בפייסבוק.
הוראת סעיף 13(7) לחוק מקנה חסינות על פרסום "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21".
סעיף 13(7) לחוק מעניק הגנה מוחלטת לכל פרסום על הליך משפטי אליו הוא מתייחס, ללא תלות במידת אמיתותו וביסוד הנפשי של המפרסם, כל עוד שמדובר בדיווח "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע בהליך משפטי. בהקשר זה אין דרישה שהפרסום יהיה מלא לחלוטין, במובן זה שיציג את כל הפרטים. דיווח תמציתי תוך השמטה של פרט לוואי לא תגרור מסקנה כי הדיווח אינו נכון והוגן (ראו; רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66 (1998)). דרישות אלה מתקיימות במקרה זה.
בנוגע לפרסום בעיתונות או בתקשורת של כתבי בי דין בהליך משפטי נקבע שכל עוד אין שוני מהותי בין כתבי הטענות ורוח הדברים נשמרה בפרסום, מדובר בפרסום החוסה תחת סעיף 13 לחוק (ראו; ע"א (מחוזי-ת"א) 18200-09-20 סוריאנו נ' דרוקר (פורסם בנבו, 31.8.2021); ת"א (ת"א) 3634-02-11 בנק מזרחי טפחות תל אביב סניף קריית עתידים 20528 ואח' נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (פורסם בנבו, 20.9.2011))).
בעניין ת"א (ת"א) 41560-06-15 ניר מעוז נ' עו"ד דוד ברהום (פורסם בנבו, 10.11.2019) נדחתה תביעת דיבה נגד עורך הדין שייצג את אחיו של התובע בהליך פלילי של רצח הוריהם בגין התבטאויותיו באמצעי התקשורת בהן האשים את התובע ברצח ההורים, בהתאם לפטור הקבוע בסעיף 13(7) לחוק, משזה היה קו ההגנה שנדון והתברר בהליך הפלילי שהתנהל בבית המשפט. ערעור על פסק הדין נדחה (ראו; ע"א (מחוזי-ת"א) 56920-01-20 ניר מעוז נ' עו"ד דוד ברהום (פורסם בנבו, 25.8.2020)).
התגובה מושא התביעה בתיק זה התייחסה לכתבה בעיתון שפרסמה טענות שהעלה עזרן, באמצעות עו"ד פישר, בבקשה לביטול הליך פשיטת רגל של אטרי. לתצהירו של עו"ד כספי צורפו תגובות שהגיש אטרי באמצעות עו"ד כספי בהליך פשיטת הרגל בהן נטען שאטרי ואשתו סובלים מזה שנים מהתנכלויות והטרדות מצד עזרן, כי ניתנו צווי הטרדה מאיימת נגד התובעים בשל התנהגותם המטרידה והוגשה תלונה במשטרה נגד עזרן על הפרת צו בית משפט לאחר שעזרן המשיך בהתנהגותו הבריונית ולעקוב אחרי אטרי ומשפחתו. עוד צורפו תגובות המנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל המלין על במסגרתם על התנהלותו של עו"ד פישר מנהל מלחמת חורמה כנגד אטרי ואשתו עד כדי הטרדתם ומלבין את פני המנהל המיוחד ברבים וכן פרוטוקול הדיון, הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן במעמד אחד כנגד עו"ד פישר וצווי הטרדה מאיימת שניתנו כנגד עזרן. בפרוטוקול הדיונים בהליכי הטרדה מאיימת בין התובעים לבן אטרי ואשתו (צורפו לתצהירי התובעים) טענו ה"ה אטרי לאיומים, רדיפה והפחדות של התובעים אותם ואת ילדיהם.
בנסיבות אלה, משהטענות הועלו במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו מול התובעים, הצגת התובעים בתגובה כמי שהטרידו ופעלו נגד אטרי ומשפחתו באלימות ושהוצאו נגד התובעים צווי הטרדה והוגשו נגדם תלונות במשטרה, חוסות תחת החסינות הקבועה בסעיף 13(7) לחוק.
מדובר בפרסום "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע בהליכים משפטיים בין הצדדים, הגם שלא צוין שצו ההטרדה מאיימת נגד עו"ד פישר ניתן במעמד צו אחד וגם אם התלונות במשטרה במועד הפרסום "נגנזו", כטענת התובעים בסיכומים. תלונות במשטרה נגד התובעים, הוגשו ואף שראוי היה לציין שצו הטרדה מאיימת שניתן כנגד עו"ד פישר ניתן במעמד צד אחד, צו אכן ניתן. במסגרתו, על רקע טענות הגב' אטרי כי עו"ד פישר עוקב אחריה, מצלם אותה במקומות ציבוריים, שולח הודעות בעלות גוון אלים ומדביק הודעות בבניין מגוריה, הורה בית המשפט, בין היתר, על הרחקת עו"ד פישר מהגב' אטרי ומביתה (ראו; החלטת השופטת גלט מיום 3.7.2016 בתיק ה"ט 1778-07-16).
ההחלטה לא להיעתר לבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד עו"ד פישר לאחר דיון במעמד הצדדים, לא דנה באירועים שנדונו במסגרת הצו שניתן במעמד צד אחד ולא קבעה ממצאים לגבי הטענות שהועלו במסגרתו. ההחלטה התייחסה לאירועים נוספים שמועדם לאחר מתן הצו שלגביהם לא נקבעו ממצאים עובדתיים, והבקשה נדחתה כפוף להצהרת עו"ד פישר שיימנע מלבצע המצאות באופן אישי או באמצעות בני משפחתו לה"ה אטרי (ראו; פרוטוקול ההחלטה מיום 6.11.2016).
למען שלמות התמונה ועל מנת שלא נצא חסרים, אבחן את הגנות החוק.
סעיף 14 לחוק
סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
כדי שמפרסם יזכה להגנת הסעיף עליו להוכיח שהפרסום היה אמת ושהיה בפרסום עניין ציבורי (ראו; עניין אילנה דיין"). אטרי כיהן בתפקיד ציבורי - נשיא לשכת המסחר בירושלים. על קיומו של עניין ציבורי בפרסום תגובה לטענות המועלות כנגד אטרי בכתבה בעיתון, לא יכול להיות חולק. לגבי אמיתות הפרסום, מדובר ביסוד עובדתי בעיקרו ועניינו התאמה בין תוכנו של הפרסום למציאות העובדתית האובייקטיבית. על הפרסום לשקף אמת 'שלמה' באופן שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום ולא לכלול פרטים משמעותיים שאינם נכונים. עם זאת, אין דרישה לזהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום ודי בכך שהפרסום משקף את עיקרי הדברים שאירעו במציאות או שהפרסום היה אמת לפי משמעותם הכללית של הדברים (ראו; ע"א 10281/03 אריה קורן נ' עמינדב ארגוב (פורסם בנבו, 12.12.2006); דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך, פ"ד סז(1)667 (2014)).
בין עזרן לבין אטרי התנהלו מספר הליכים משפטיים. עזרן הגיש תביעות כספיות נגד אטרי ואשתו לתשלום דמי שכירות ותשלומים שונים ותביעות לפינויים מהדירה ששכרו ממנו. ניתנו פסקי דין המחייבים את אטרי לשלם לעזרן כספים ופסק דין לפינוי בהסכמה (ראו; ת.א. 5301-04-15 בבית המשפט השלום בת"א-יפו; תא"ק 22947-11-14 ותא"ק 21587-06-15 בבית המשפט השלום בפ"ת; תא"ח 15918-09-15 בבית המשפט השלום בראשל"צ).
עזרן הגיש תביעה כספית נגד עורך דינו של אטרי דאז במסגרת ת.א. 53229-06-15 בבית המשפט השלום בת"א-יפו ותביעה נוספת במסגרת ת.א 9933-11-15 בבית המשפט השלום ברמלה (התביעה הראשונה נמחקה והשנייה נדחתה).
עו"ד פישר ייצג את עזרן במרבית ההליכים. עו"ד כספי לא נטל חלק בהליכים אלה.
לצד זאת הגיש אטרי במסגרת ה"ט 58891-10-15 וה"ט 4734-02-16 בבית המשפט השלום ברמלה, בקשות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד עזרן בטענה למעקבים והטרדתו במקום העבודה. בהסכמת עזרן, שיוצג על ידי עו"ד פישר, ומבלי להודות בטענות ניתן צו הטרדה מאיימת נגד עזרן שכלל איסור יצירת קשר והרחקה מאטרי, מביתו וממקום עבודתו.
במסגרת ה"ט 1779-07-16 הגישה אשתו של אטרי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד עו"ד פישר. ניתן צו במעמד צד אחד ובעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים נדחתה הבקשה, תוך רישום הצהרת עו"ד פישר שהוא ובני משפחתו יימנעו מביצוע המצאות של כתבי טענות והחלטות בית משפט וגורמים שיפוטיים באופן אישי לאטרי או לאשתו (ראו; החלטה מיום 6.11.2016).
עו"ד פישר, מצדו, הגיש במסגרת ה"ט 8635-07-16 בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד אטרי ואשתו וטען שאטרי עקב אחריו בתוך חניון בעיר מודיעין וניסה לצלמו בניגוד לרצונו. בית המשפט לאחר דיון במעמד הצדדים ומבלי להכריע בשאלה העובדתית האם האירוע מושא הבקשה אירע, דחה את הבקשה כנגד אשתו של אטרי ואת הבקשה למתן צו גורף האוסר על אטרי להתקרב לעו"ד פישר והורה על מתן צו האוסר על אטרי ליצור קשר עם עו"ד פישר, להימנע מלצלמו או להגיע לביתו או למשרדו (ראו; החלטה מיום 5.7.2016).
עזרן, באמצעות עו"ד פישר, הגיש בקשה לביטול איחוד תיקים של אטרי בהוצאה לפועל ופעל לביטול הליך פשיטת הרגל, באמצעות הגשת בקשות חוזרות בהן העלה טענות נגד אטרי, המנהל המיוחד וכלפי עו"ד כספי. לתצהירו של עו"ד כספי צורפו בקשות שהגיש עזרן, באמצעות עו"ד פישר בהליך פשיטת הרגל ותגובות המנהל המיוחד בתיק הפש"ר המציין שעו"ד פישר מנהל מלחמת חורמה נגד אטרי ואשתו, העולה כדי הטרדה ומתנהל באופן כוחני ובלתי ראוי כלפי המנהל המיוחד והוא פונה לעזרת בית המשפט לריסונו.
עזרן הגיש תלונות במשטרה כנגד אטרי. אטרי הגיש תלונה במשטרה נגד עזרן ועו"ד פישר.
התרשמתי שהתובעים נחושים לעשות כל שנדרש על מנת שאטרי ישלם את חובו לעזרן ושהליך פשיטת הרגל שלו יבוטל וכן שעו"ד פישר "ירד לזירה" והתנהלותו בהקשר זה חרגה מהתנהלות רגילה כמייצג. חקירתו הנגדית של עו"ד פישר אף לימדה שהוא תלה על לוח המודעות בלובי הבניין בו התגורר אטרי עם משפחתו פסק דין של פינוי, הגם שידע מה מספר תיבת הדואר של אטרי בבניין (עמ' 2 שו' 9-12 ו-24).
על רקע זה האמירה בתגובה שהתובעים מבצעים "מעללים רבים" נגד "אטרי ומשפחתו, בשים לב למשמעות הכללית של הדברים לאור הראיות והעדויות, יש לקבלה כחוסה תחת הגנת אמת הפרסום.
הוא הדין גם ביחס לאמירה שניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד התובעים (פעמיים נגד עזרן ופעם נגד עו"ד פישר) ושהוגשו נגד התובעים תלונות במשטרה. אמירות אלה, אף הן חוסות תחת הגנת הסעיף. צווים למניעת הטרדה מאיימת שכללו איסור יצירת קשר והרחקה מאטרי ומביתו ניתנו נגד עזרן במסגרת ה"ט 58891-10-15 ובתיק ה"ט 4734-02-16. כנגד עו"ד פישר, ניתן לבקשת אשתו של אטרי במסגרת תיק ה"ט 1779-07-16 צו במעמד צד אחד האוסר על עו"ד פישר להטריד את אשתו של אטרי, לאיים עליה ולבלוש אחריה, ליצור מה קשר ולהתקרב אליה, לביתה ולמקום עבודתה.
בתגובה לא נזכר שלבקשת עו"ד פישר ומבלי להכריע בטענות, ניתן נגד אטרי צו למניעת הטרדה מאיימת הכולל הרחקה מביתו וממשרדו של עו"ד פישר (ראו; החלטה מיום 5.7.2016 בתיק ה"ט 8635-07-16) וכן שבדיון שהתקיים במעמד הצדדים בבקשה שהגישה אשתו של אטרי נגד עו"ד פישר נדחתה הבקשה (ראו; החלטה מיום 6.11.2016 בתיק ה"ט 1779-07-16). אינני סבורה שיש בכך לפגום באמיתות הפרסום, כמשמעותו בסעיף 14 לחוק וכי אי ציון פרטים אלה משנה את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום, בבחינת 'חצי אמת,. צו למניעת הטרדה מאיימת נגד עו"ד פישר ניתן, גם אם מדובר בצו במעמד צד אחד וההחלטה לא להיעתר לבקשה לאחר דיון במעמד הצדדים, לא דנה באירועים שנדונו במסגרת הצו הארעי ולא קבעה ממצאים לגבי הטענות שהועלו בבקשה על יסודה ניתן הצו נגד עו"ד פישר במעמד צד אחד.
התובעים מלינים בסיכומים על כך שבתגובה נאמר שהוגשו תלונות במשטרה נגדם, הגם שארבע שנים קודם לפרסום התלונות נגנזו וכן נגד ההשמטה שצווי ההטרדה המאיימת ביחס לעזרן ניתנו בהסכמה, מבלי שבית המשפט יכריע בטענות הצדדים. בכך יש לטענת התובעים פרסום של חצי אמת, שאינה חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי". מדובר בהרחבת חזית. בכתב התביעה לא עלתה הטענה ומטעם זה אין להידרש לה.
לגוף העניין לא ראיתי לקבל את הטענה. כעניין שבעובדה כנגד התובעים הוגשו תלונות במשטרה וכנגד עזרן ניתנו צווים למניעת הטרדה מאיימת הכוללים הרחקה מביתו של אטרי. ככל שהתלונות במשטרה נגד התובעים "נגנזו" (לתצהירו של עו"ד פישר צורף אישור על סגירת התלונה נגדו. גורל התלונות נגד עזרן לא הוברר) והגם שצווי ההטרדה המאיימת נגד עזרן ניתנו בהסכמה ומבלי להכריע בטענות, אין באי ציון פרטים אלה לשנות את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום בעיני האדם הסביר ולגרוע מאמיתות הפרסום.
מדובר בפרסום "מגיב" של תגובה לפרסומים שהופיעה לצד כתבה שהשתרעה על מספר עמודים וכללה טענות קשות שהועלו נגד אטרי (ולא בפרסום יזום דוגמת סדרת הכתבות שנדונו בעניין דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס, פ"ד נב (3)1 (1998) אליו מפנים התובעים בסיכומים). לגבי פרסום של תגובה זו, להבדיל מפרסום יזום, קורא סביר יניח שאין מדובר בתיאור מלא של האירועים ומשכך יש לנקוט בגישה מרוככת ובמידה מסוימת של גמישות ולראות בהתבטאויות אלה כחוסות תחת הגנת סעיף 14 לחוק. גישה מרוככת דומה ננקטה בפסיקה לגבי תגוביות שפורסמו ברשתות החברתיות (ראו; רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי. טי. סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 (2010); ת"א (ראשל"צ) 52721-01-19 חדד נ' גלעדי (פורסם בנבו, 12.9.2021)) ואותה גישה יש להחיל גם לגבי התגובה דנן.
האמירה שעזרן ועו"ד פישר בחרו "לפעול באלימות" כלפי אטרי וכלפי משפחתו, לעומת זאת, אין בכוחה לחסות תחת הגנת סעיף 14 לחוק.
אטרי טען בתצהירו שהתובעים הלכו אימים עליו ועל בני משפחתו והתנהגו בצורה אלימה, בריונית, כוחנית ודורסנית. בתצהירו תיאר אטרי התנהגות של הגעה בלתי צפויה לשל התובעים לביתו כשחל איסור על כך, כניסה למשרדה של אשתו בבריונות וצעקות (אף שלא הייתה במשרד) הכנת קפה במתקן שבמשרד אשתו בלי רשותה בהתרסה כאקט כוחני, מניעת כניסת אשתו לקניון לצד אלימות מילולית, קללות ואיומים ומעקבים של עזרן אחריו ואחרי משפחתו והטרדתם. עו"ד פישר, טוען אטרי, דפק על הדלתות בלילה, בבוקר ובצהרים במטרה להפחיד את ילדיו, צלצל בשעות מאוחרות והפחיד את אשתו "בעיניים". בחקירתו הוסיף שעו"ד פישר תלה בחדר המדרגות של הבנין בו התגורר שלטי ענק בגנותו ובגנות משפחתו. תיאור זה אינו חוסה תחת המשמעות הקלאסית של המונח "אלימות", שהינה שימוש בכוח פיזי לפגיעה בקורבן (ראו; הגדרת המונח במילון "אבן שושן").
גם אם אניח שעל תיאורו אטרי את התנהלות התובעים חלה ההגדרה המרחיבה של המונח "אלימות", הכולל פעילות תוקפנית וכוחנית מזיקה מילולית וחברתית, התנהגות כזו לא הוכחה. פרט לעדותו של אטרי עדות יחידה של בעל דין, לא הוצגה תשתית ראייתית על יסודה ניתן לקבוע ממצאים לגבי האירועים שאטרי מתאר בתצהירו. על עדותו של אטרי, עדות יחידה של בעל דין יש קושי להסתמך ולקבוע ממצאים. בפרט כאשר אטרי לא הותיר רושם אמין כאשר ניסה להתחמק בחקירתו הנגדית מכך שאישר במסגרת בקשתו לפשיטת רגל כי הוא חייב לעזרן כ-210,000 ₪ ולבסוף איבד את הזיכרון (עמ' 16 שו' 20-24). התובעים הכחישו זאת. עזרן כלל לא נחקר על תצהירו.
לכך יש להוסיף את המחדל הראייתי המהותי בהימנעות הנתבעים מהבאת עדים ואת אשתו של אטרי, שטענה להטרדה. מדובר במחדל ראייתי הפועל נגד קבלת גרסת אטרי והדברים ידועים (ראו; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991)). למכתב היועצת המשפט של הסתדרות ההנדסאים ותצהירו של מר ניר גזית (צורפו לתצהירו של עו"ד כספי) אין ערך ראייתי משאלה לא הובאו על ידי הנתבעים למתן עדות.
עדותו של עו"ד כספי בחקירתו הנגדית שהוא שמע מאטרי ואשתו על מסכת ההתעללויות שעברו מצד התובעים, אינה אלא עדות שמועה והטענה בסכומים מטעם עו"ד כספי שעו"ד פישר הודה בעדותו שנקט באלימות, אך בשל כך שאישר בחקירתו כי בכוונתו להמשיך בניסיונות לבטל את הליך פשיטת הרגל של אטרי (עמ' 13 שו' 33-34), אינה ראויה ואין בה ממש. בהליכים למתן צו להטרדה מאיימת לא נקבעו ממצאים לעניין טענת האלימות, ואין לקבל את טענת התובעים בסכומים כי ההחלטות שניתנו הקימו מעשה בית דין והשתק פלוגתא שסתם את הגולל על טענת האלימות.
הגנת תום הלב- סעיף 15 לחוק
הנתבעים טוענים להגנת "תום הלב" שבסעיפים 15(2), 15(3), 15(5) ו-15(11) לחוק. את טענת התובעים שבהתאם לסעיף 17 לחוק לא עומדת הגנת תום הלב לפרסום, משעו"ד כספי התבקש להתנצל וסירב, אין בידי לקבל. הטענה נטענה לראשונה בסכומים ולאור התנגדות עו"ד כספי בסיכומים להרחבת חזית היריעה, אין להידרש לה.
לגוף העניין הוראת הסעיף, על פי לשונה, חלה על העורך, על הגורם שהחליט בפועל על הפרסום ועל האחראי על אמצעי התקשורת. הגורם שהביא את דבר הפרסום לתקשורת וגרם בכך לפרסומו אינו נמנה בגדרם, והגנת תום הלב לא תישלל ממנו מכוח הסעיף (ראו; א' שנער, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז - 1997); עמ' 65-66)).
התגובה מושא התביעה פורסמה במענה לטענות שהועלו בכתבה בעיתון נגד אטרי ובניסיון להגן על שמו של אטרי, שהוא אינטרס אישי כשר של אטרי ושל עורך דינו. התגובה פורסמה לצד הכתבה בעיתון ובאותו האופן, וניתן לראות בה כפרסום שנועד לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע כמשמעותו בסעיף 15(3) לחוק.
התגובה, כמו הכתבה אליה היא התייחסה, התפרסמה בעיתון מקומי של ירושלים. הגנת סעיף 15(2) לחוק מחייבת קיומה של חובה חוקית, מוסרית וחברתית לעשיית הפרסום כלפי נמען הפרסום, קרי ציבור קוראי העיתון. אינני סבורה שיש לראות בתגובה כחוסה תחת הגנת הסעיף. לא הוכחה קיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית בפרסום לציבור וספק בעיניי אם לתכלית זו נועדה התגובה. הגנת סעיף 15(11) לחוק לא חלה, אף היא, משיש קושי לראות בתגובה מסירת ידיעה לתקשורת לשם בחינת שאלת פרסומה.
פרסום המהווה הבעת דעה על התנהגות הנפגע, כבעל דין או כבא כוחו של בעל דין בישיבה פומבית של דיון בהליך משפטי, לרבות על אופיו, עברו ומעשיו חוסה תחת הגנת סעיף 15(5) לחוק. המבחן האם מדובר בהבעת דעה הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן את הקשר שבו נאמרו או נכתבו הדברים (ראו; עניין בן גביר, ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 323/98 אריאל שרון נ' בנזמין, פ"ד נו 3(3) 245 (2002)).
האמירה כי עזרן ועו"ד פישר בחרו לפעול באלימות כלפי אטרי ומשפחתו, מובאת בתגובה כחלק מדברים עליהם מצר אטרי בנוגע להתנהלות התובעים ועל פי הקשר הדברים, במשקפי האדם הסביר, משקפת הליך מחשבתי סובייקטיבי של אטרי שיש לראות בו משום הבעת דעה. הצגת עו"ד פישר כמי שניתנו נגדו צווים למניעת הטרדה מאיימת, לעומת זאת, אינה הבעת דעה והיא מוצגת בתגובה כעובדה המשקפת מציאות אובייקטיבית שאינה חוסה תחת הגנת הסעיף.
בכך לא נשלמה המלאכה; גם מקום שהתבטאויות שבמחלוקת חוסה תחת הגנת אילו מסעיפי 15 לחוק, יש לבחון את שאלת תום הלב וסבירות הפרסום. בבסיס הגנת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע עומדת דרישת תום הלב וסבירות הפרסום. פרסום באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, שלא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, מקים על פי סעיף 16(א) לחוק חזקה בדבר תום לב. סעיף 16(ב) לחוק קובע חזקה הפוכה להיעדר תום לב, אם מתקיימת בפרסום אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה שלו כדלקמן: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15". בשני הפנים, הסבירות היא ענין נורמטיבי-ערכי, הבנוי על מכלול נסיבות המקרה תוך איזון בין ערכים חברתיים שונים שבהשתלבותם ובהחלתם היחסית מתגבש סדר חברתי ראוי (ראו; "עניין שרנסקי"; "עניין בן גביר").
האמירות "מעלליהם" הרבים של התובעים כלפי אטרי ומשפחתו, כי התובעים פעלו באלימות, הוגשו נגדם תלונות במשטרה וניתנו נגדם צווים למניעת הטרדה מאיימת, לא חרגו מהסביר בנסיבות העניין וקמה לגביהם חזקת תום הלב. אטרי עמד תחת מתקפה חריפה בכתבה אליה התייחסה התגובה במסגרתה נטענו כלפיו טענות קשות. בתגובה, למקרא תוכנה, ביקש אטרי להגן על שמו, להעמיד דברים על דיוקם לגישתו ולהביא בפני הקורא על הרקע לטענות המועלות כלפיו ולסכסוך המתמשך בינו לבין עזרן בניצוחו של בא כוחו, עו"ד פישר. התרשמתי שאטרי היה משוכנע שגרסתו תואמת את האמת במלואה ולאור הטענות הקשות אליהן ביקשה התגובה להתייחס, אני סבורה שיש לנקוט בגישה מרוככת ולקבוע כי עומדת הגנת תום הלב לפרסום בגין אמירות אלה שלא חרג מהסביר (ראו; ת"א (י-ם) 5139-06 עו"ד בוטח נ' עו"ד גבל (פורסם בנבו, 5.8.2007); עניין הרציקוביץ (פיסקה 16)).
מעל הנדרש אוסיף כי גם אילו הצגת עו"ד פישר כמי שניתן נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת הכולל הרחקה מביתו של אטרי, מבלי לציין שמדובר היה בצו שניתן במעמד צד וכי בעקבות דיון במעמד הצדדים נדחתה, לא הייתה חוסה תחת סעיף 14 לחוק וכי היה מקום לראות בפרסום זה כחורג מהסביר במובנו של סעיף 16(ב)(2)) לחוק השולל את הגנת תום הלב, אמירה זו כמו יתר האמירות בתגובה עליהם מלינים התובעים חוסה תחת החסינות הקבועה בסעיף 13(7) לחוק.
סוף דבר
מכל האמור התביעה נגד שני הנתבעים נדחית.
בנסיבות העניין, ולמרות התוצאה שהגעתי, לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבעים וכל צד יישא בהוצאותיו.
למרות מסקנתי שיש לדחות את התביעה וכי מדובר בפרסום מותר ומוגן, אני סבורה שראוי היה אילו הנתבעים היו מציינים בתגובתם כי הצו שניתן כנגד עו"ד פישר ניתן במעמד צד אחד ולא שבים ומפנים בתצהירים להחלטה שניתנה בעניין במעמד צד אחד, מבלי לציין כי בדיון במעמד הצדדים נדחתה הבקשה ומבלי להזכיר את הצו שניתן כנגד אטרי, כשכך יש להוסיף את מורת הרוח מהתנהלותו של עו"ד כספי במהלך חקירתו.
ניתן היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
17 מתוך 17