תאד"מ 17382-08-23 אמסלם נ' ניריאייב

הליך: 17382-08-23

שם התיק: תאד"מ 17382-08-23 אמסלם נ' ניריאייב

בית המשפט: בית משפט השלום בירושלים

שופט/ת: אורי הדר

תאריך פסק הדין: 2025-09-20

תובעים: שושנה אמסלם | נתבעים: דוד ניריאייב

ייצוג שושנה אמסלם: עו״ד שלום דאר

ייצוג דוד ניריאייב: עו״ד ליאת אלבז ואמילי דהן וייזמן

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בירושלים

תאד"מ 17382-08-23 אמסלם נ' ניריאייב

תיק חיצוני: 510901-06-23

לפני

כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

שושנה אמסלם

ע"י ב"כ עוה"ד שלום דאר

נגד

הנתבע

דוד ניריאייב

ע"י ב"כ עוה"ד ליאת אלבז ואמילי דהן וייזמן

פסק דין

לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 17,900 ₪ בגין חוב דמי שכירות ונזקים שגרם הנתבע לנכס ששכר מהתובעת ובגין הפרתו של הסכם השכירות שנחתם ביניהם והכל לטענת התובעת.

דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

עילתה של התובענה שטרית והיא החלה כבקשה לביצוע שני שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע ואשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (שיק אחד ע"ס 7,900 ₪ והשיק השני ע"ס 10,000 ₪).

התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים XXXX, גבעת זאב (להלן: הדירה"). הדירה הושכרה לנתבע ולרעייתו בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 27.04.2021 (להלן: "ההסכם"). תקופת השכירות ע"פ ההסכם הינה מיום 15.05.2021 ועד ליום 14.05.2022. דמי השכירות החודשיים נקבעו לסך של 7,900 ₪. מטרת השכירות בהתאם להסכם הינה מגורים (ס' 23 להסכם). בפועל תקופת השכירות הוארכה לשנה נוספת. הנתבע ומשפחתו התגוררו בדירה עוד קודם ליום 15.05.2021 וזאת מכוח הסכם קודם.

בהתנגדות שהגיש טען הנתבע כי בעת שפינה את הדירה היא הושבה צבועה ונקייה אף שנמסרה ללא צביעה ועל כן לא הייתה זכאית התובעת להפקיד את שיק הביטחון שניתן לה בסך של 10,000 ₪. בכל הנוגע לשיק ע"ס 7,900 ₪ לא חלק הנתבע על חובתו לשלם את הסכום אך טען כי ביקש לשלם את הסכום במזומן בכפוף לקבלת אישור מהתובעת אך מאחר והתובעת סירבה לתת אישור לתשלום במזומן טרם שולם הסכום.

ניתנה לנתבע רשות להתגונן כנגד השיקים. בהתאם להחלטה שניתנה הגישה התובעת תביעה בסדר דין מהיר והנתבע הגיש כתב הגנה. התיק נקבע לשמיעת הראיות. לא הוגשו תצהירים נוספים מלבד אלו שצורפו לכתבי הטענות.

בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע הפר את ההסכם והותיר בדירה נזקים וכן לא שילם את דמי השכירות של החודש האחרון. התובעת טענה כי הנתבע עשה שימוש במושכר למטרת עסק של אפיה וזאת בניגוד להסכם הקובע כי מטרת השכירות היא למגורים בלבד. בכתב התביעה פירטה התובעת את הנזקים שנגרמו וטענה כי אלו מסתכמים בעשרות אלפי ₪ וטענה כי היא נאלצה לבצע תיקונים על חשבונה וטענה כי הסכום הנתבע בקשר עם כך, סך של 10,000 ₪ בהתאם לשיק הביטחון, משקף נזק חלקי בלבד. התובעת ביקשה פיצול סעדים.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת לא התריעה בפניו על כוונתה לממש את שיק הביטחון וכי היא לא הוכיחה את הנזקים להם היא טוענת. עוד טען הנתבע כי התובעת דורשת פיצוי בגין תיקון ליקויים המצויים באחריותה כבעלת הדירה ובהתאם לדין וטען עוד כי גם אם יש ליקויים בדירה הרי שאלו נגרמו מחמת שימוש ובלאי סביר (ס' 9 לכתב ההגנה). בכל הנוגע לשימוש שנעשה בדירה או בחלקה למטרת עסק של מאפיה טען הנתבע כי אשתו עוסקת בקונדיטוריה וכי מאחר ועסקה נסגר בתקופת הקורונה הם אחסנו, בחודש מרץ 2021 ועוד קודם שנחתם ההסכם שהוא ההסכם האחרון בזמן ביחסים שבין הצדדים, את הציוד בדירה אך לא הפעילו שם עסק. הנתבע טען כי לאחר שהובא הציוד לדירה נכנס בנה של התובעת לדירה ללא רשות, צילם את הדירה ואת הנוכחים בה ודרש לפנות את הציוד והוא אכן הועבר למחסן ששכרו הנתבע ורעייתו.

הנתבע טען כי הכניסה לדירה מהווה פגיעה בפרטיות והיא מהווה הפרה של ההסכם ופעולה בניגוד לס' 11 לחוק השכירות והשאילה. הנתבע טען כי פינה את הדירה בחודש מרץ 2023 אך הוא המשיך לשלם את דמי השכירות (זולת התשלום האחרון) עד לתום תקופת השכירות ובתקופה זו פעל לסיוד, צביעת וניקיון הדירה עד שבתום תקופת השכירות השאיר את מפתח הדירה בארון במקום הנהוג בין הצדדים (ס' 69 לכתב ההגנה).

עוד טען הנתבע ביחס לנזקים להם טענה התובעת. הנתבע טען כי מכל סכום שייפסק לחובתו הוא זכאי לקזז את הנזקים שנגרמו לו, הן בגין הפגיעה בפרטיות, הן בגין לשון הרע, הן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל ההטרדות והאיומים לפנותו והן בשל הנזקים הכספיים שנגרמו לו, קיזוז המגיע לסך של כ – 300,000 ₪ (ס' 83-96 לכתב ההגנה).

בפתח הדיון חזרה בה התובעת מהבקשה לפיצול סעדים ואילו הנתבע הודיע כי הוא מסתפק בטענת הקיזוז. לאחר מכן נחקרו התובעת והעדים מטעמה וכן הנתבע ורעייתו. בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב וכך נעשה.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתשלום דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון, לקיומם של נזקים בדירה בעת שעזב הנתבע את הדירה, להיקף הנזקים ולזכות הקיזוז לה טען הנתבע.

דיון והכרעה

ביחס לדמי השכירות של החודש האחרון: כאמור, התובעת הגישה לביצוע שיק שזמן פרעונו 15.04.2023 וזאת עבור חודש השכירות האחרון. השיק חולל מחמת שנתקבלה הוראת ביטול. אין מחלוקת כי קודם לביטול השיק פנה הנתבע לבנה של התובעת וכי דובר על תשלום מזומן חלף השיק. הנתבע ציין בפני בנה של התובעת כי הוא ידאג לבטל את השיק וכך אכן נעשה. גם אם נאמר כי בנה של התובעת לא נתן הסכמה מפורשת לביטול השיק בשיחה עמו הרי שבזמן אמת לא הייתה לתובעת טענה בעניין זה ומהראיות עולה כי הנתבע היה מוכן לשלם את השיק אלא שהוא דרש אישור בכתב כי התשלום הינו במקום השיק.

הנתבע טען כי התובעת ו/או מי מטעמה סירבו ליתן אישור כאמור אולם טענה זו נדחית. כפי שעולה מההתכתבות בין הנתבע לבין בתה של התובעת הרי שבתה של התובעת אישרה לנתבע לשלם מזומן חלף השיק (מסרון מיום 06.06.2023) וציינה "ממני תקבל אישור על תשלום עבור הצק הזה בלבד". בנסיבות אלו לא הייתה כל מניעה לביצוע תשלום במזומן ובכל מקרה, גם אם לא הצליחו הצדדים לתאם מפגש לצורך ביצוע תשלום במזומן, הרי שלא הייתה כל מניעה כי בהסתמך על אותו מסרון יבצע הנתבע הפקדה לחשבונה של התובעת או ייתן לה שיק חלופי.

הנתבע אינו חולק על חובתו לשלם את דמי השכירות של החודש האחרון וטענת ההגנה שלו בעניין זה נוגעת לזכותו לקזז את הנזקים שנגרמו לו, טענות שתידונה בהמשך.

לנוכח כל האמור אני קובע כי הנתבע חייב בפירעון השיק ע"ס 7,900 ₪ אשר ניתן בקשר עם דמי השכירות של החודש האחרון.

ביחס לנזקים שנותרו בדירה לאחר השבת החזקה לידי התובעת: אין מחלוקת כי החזקה בדירה הושבה לידי התובעת בתום תקופת השכירות. לטעמי אין חשיבות לעובדה כי החזקה הושבה באופן שהנתבע השאיר את מפתחות הדירה בארון החשמל ולא באופן שהצדדים ו/או מי מטעמם נפגשו בדירה וביצעו הליך מסודר של השבת החזקה.

בכתבי הטענות ובעדויות התייחסו התובעת והעדים מטעמה לנזקים שנותרו בדירה. התובעת הגישה סרטונים רבים המעידים על מצב הדירה בעת שצולמו הסרטונים. אלא מאי? הסרטונים שהגישה התובעת מתעדים את מצב הדירה בעת שהם צולמו אלא שאין בהם כדי להעיד על מצב הדירה בעת שהנתבע השיב את החזקה בדירה לידי התובעת. הנתבע מצדו הגיש גם הוא סרטון שצולם על ידו. הפער בין מצב הדירה כפי שנראה בסרטונים הוא משמעותי. כפי שעולה מהסרטון שהגיש הנתבע מצב הדירה הוא סביר בהחלט ולא נראים בו הליקויים שנראים בסרטונים שהגישה התובעת.

עדותה של רעייתו של הנתבע ולפיה "הסרטונים שהגישה התובעת צולמו במהלך התיקונים שאנו ביצענו" לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין. אכן, בסרטון שהגיש הנתבע לא נראית תקרת חדר האמבטיה, תקרה אשר נראה שיש בה ליקויים כפי שעולה מהסרטונים שהגישה התובעת אולם גם אם נניח כי הנתבע הסתיר עניין זה ולא צילם בכוונת מכוון את התקרה וגם אם נניח כי הליקוי נותר בעינו בעת שצילם הנתבע את הסרטון שהגיש אין בכך כדי להוכיח את אחריותו של הנתבע לתיקון אותו ליקוי. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע גרם לליקוי האמור במעשה או במחדל. ודוקו, אין חולק כי קודם להשבת החזקה בדירה לידי התובעת ביצע הנתבע עבודות בדירה (ראו עדות בתה של התובעת בעמ' 2, שורות 24-25).

בס' 22 לכתב התביעה פירטה התובעת את הליקויים להם גרם הנתבע לטענתה. טענות אלו של התובעת לא הוכחו והן נדחות. אציין כבר עתה כי עדותה של התובעת לפיה "השאירו לי את הבית כמו גן חיות" לא רק שלא הוכחה אלא שמדובר בביטוי שאינו הולם.

בכל הנוגע לצביעת הדירה הרי שבס' 9 להסכם מאשר הנתבע כי הוא "קיבל את הדירה נקיה, מסוידת ומתאימה למגורים" וכן מצוין כי "ואם הדבר יתחייב באופן סביר, הוא מתחייב לסיידה על חשבונו עם החזרתה למשכיר". אין בידי לקבל את הטענה שנטענה בחקירות ולפיה הדירה נמסרה כשהיא אינה צבועה. לעומת זאת, מהסרטון שהגיש הנתבע עולה כי הדירה הושבה לתובעת במצב סביר לחלוטין ולא הוכח כי היה צורך בצביעתה מעבר למה שנראה בסרטון שהגיש הנתבע.

זאת ועוד, התובעת הגישה חשבונית מס של אדם בשם זבן פיראס מיום 27.09.2023 ע"ס 5,850 ₪ בקשר עם עבודות הצבע, השפכטל והתיקונים שבוצעו בדירה מטעמה לטענתה לאחר שהחזקה הושבה לה. יש קושי בחשבונית זו. ראשית, חשבונית מס אינה מעידה על תשלום בפועל. שנית, בחשבונית צוין כי העבודה בוצעה בחודש יוני 2023 בעוד שבתה של התובעת העידה כי "זו טעות שלו". הטעות לא הוכחה. שלישית, בחשבונית לא צוין מקום ביצוע העבודה ואף שכתובתה של התובעת מצוינת בחשבונית לא ניתן לקבוע כי זה מקום ביצוע העבודה. רביעית, בתה של התובעת העידה כי כלל אינה מכירה את מי שהחשבונית הופקה על ידו אלא טענה כי "אני מכירה את שאדי...אני עובדת עם שאדי באופן שוטף". התובעת לא העידה את מי שביצע את העבודה בפועל לטענתה ולא את מי שקיבל את התשלום לטענתה וההימנעות מהעדת עדים אלו פועל לחובתה.

בכל הנוגע לפריצת הסתימה בביוב הגישה התובעת חשבונית מיום 17.07.023 ע"ס 1,300 ₪. לא זו בלבד שפער הזמנים בין השבת החזקה בדירה לידי התובעת לבין המועד בו בוצעה העבודה כנטען מעורר ספק כי יש קשר בין העבודה לבין מגורי הנתבע ומשפחתו בדירה אלא גם שבחשבבונית מצוין כי פריצת הסתימה היא גם בשל קיומה של פסולת בניין בקו הביוב שתוקן כנטען. בעוד שאם היה מדובר במגבונים בלבד כפי שמצוין גם כן חשבונית היה ניתן ליחס זאת לנתבע הרי שסבורני כי לא הוכח שיש לנתבע אחריות לקיומה של פסולת בניין בקו הביוב.

בכל הנוגע לליקוי בפרגולה הגישה התובעת הצעת מחיר מיום 25.05.2023 ע"ס 17,000 ₪. ראשית, התובעת לא הוכיחה כי שילמה סכום כלשהוא בקשר עם התיקון הנטען. שנית, התובעת לא הוכיחה מה הליקוי שהיה בפרגולה. שלישית, התובעת לא הוכיחה כי הליקוי תוקן כלל. רביעית, וזאת עיקר, התובעת לא הוכיחה מהי אחריותו של הנתבע לאותו ליקוי נטען. בתה של התובעת העידה כי "הפרגולה נהרסה כי הם עשו שם תנורים לעסק שלהם וזה חימם את הפרגולה והרס אותה". טענה זו לא הוכחה והיא נדחית. מדובר בטענה שהיא טענה מובהקת שבמומחיות לא שוכנעתי כי לבתה של התובעת יש מומחיות להעיד בעניין זה חרף היותה מעצבת פנים כטענתה.

ביחס להפעלת עסק בדירה: התובעת טענה כי הנתבע הפעיל במקום עסק של מאפיה. אין חולק כי מטרת השכירות בהתאם להסכם הינה למגורים בלבד. אין גם חולק כי במקרה של הפרת התחייבות זו לעשות שימוש בדירה למגורים בלבד בהתאם להסכם נקבע פיצוי מוסכם של 50,000$ (ס' 23 להסכם). הנתבע מצדו טען כי בדירה אוחסן ציוד בלבד ולא נעשה שימוש בציוד למטרת הפעלת עסק פעיל.

התובעת הגישה סרטון המעיד על כניסתו של בנה לדירה וצילום העסק כטענתה. עדותו של בנה של התובעת לפיה "הציוד היה פעיל" מהימנה עליי והיא מתיישבת היטב עם מה שנראה בסרטון ועם נוכחותו של עובד של הנתבע ו/או רעייתו במקום כאשר הא לבוש סינר עבודה. ודוקו, על פני הדברים נראה בבירור כי מדובר בעובד ולא באוXXXX לכתב ההגנה. אלא מאי? הסרטון הינו מחודש מרץ 2021 ובמועד זה היה בתוקף ההסכם הקודם שבין הצדדים. לא הוכח כי ההסכם הקודם כלל תנאי של שימוש למגורים בלבד אולם גם אם נכון הדבר, וסביר כי הוא נכון שכן אין מחלוקת כי הנתבע פינה את המאפיה לאחר אותו ביקור של בנה של התובעת בחודש מרץ 2021 (עמ' 4, שורה 8), אין מחלוקת כי ההסכם הקודם אינו כולל סעיף של פיצוי מוסכם במקרה של הפעלת עסק בדירה. ראו לעניין זה עדותו של בנה של התובעת בעמ' 4.

בנה של התובעת העיד כי לאחר אותו ביקור מחודש מרץ 2021 "לקח לו (לנתבע – א.ה.) כמה ימים לפנות והוא פינה". לא הוכח אפוא כי במועד בו היה ההסכם נושא התובענה בתוקף הפעילו הנתבע ו/או רעייתו עסק בדירה וטענתם כי בדירה אוחסן ציוד בלבד מהימנה עליי לחלוטין. השימוש בחלק מהידרה למטרה שאינה למגורים יכול להיחשב כהפרה של ההסכם הקודם שבין הצדדים כמובן אולם בהתחשב בכך כי לאחר אותו ביקור ההפרה תוקנה לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין כך.

ביחס לטענות הקיזוז של הנתבע: הנתבע מבקש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתו סך של כ – 300,000 ₪ כפי שפורט בהרחבה יתירה בכתב ההגנה (ס' 77-95). טענותיו של הנתבע נדחות.

בכל הנוגע לכניסה לדירה שוכנעתי כי כניסתם של התובעת ו/או מי מטעמה נעשה באישורו של הנתבע, גם אם אין מדובר באישור מפורש לכניסה ספציפית, ובכל מקרה אלו נעשו לשם שמירה על אינטרס לגיטימי של התובעת והוא הבטחת תקינותה של הדירה. עדותו של בנה של התובעת לפיה הייתה הסכמה לכניסה לגינה וכי "אף פעם לא נכנסתי ללא אישור" מהימנה עליי והיא לא נסתרה. אין ספק כי הנתבע זכאי לפרטיות בדירה ששכר מהתובעת אך לא שוכנעתי כי הביקורים הספורים בדירה נעשו לשם פגיעה בפרטיות הנתבע ומשפחתו וסבורני כי הנתבע הפריז מאוד בתיאור הדברים כאמור בכתב ההגנה.

בכל הנוגע לעילה הנוגעת ללשון הרע סבורני כי טענת הנתבע להידחות. גם אם פורסמו הצילומים ו/או הסרטונים מאותם ביקורים שנזכרו לעיל ונשלחו לאדם אחר זולת הנתבע, והדבר כלל לא הוכח, הרי שאלו בוודאי תיארו מצב עובדתי נכון ועל כן לא רק שלא ניתן לראות בכך פרסום אלא גם שהתובעת זכאית להגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 גם היה מתקיים יסוד הפרסום.

בכל הנוגע לאיומים לפינוי כנטען בכתב ההגנה סבורני כי יש לדחות את טענתו של הנתבע. דרישה לפינוי אינה בגדר איום. היא דרישה. הא ותו לא. ואם סבור הנתבע כי אין ממש בדרישה הוא זכאי לסרב לה.

בכל הנוגע לשכירת מחסן לאחסון הציוד שפונה לאחר הביקור מחודש מרץ 2021 דין הטענה להידחות. ראשית, הנתבע לא הוכיח כי שכר מחסן כנטען. שנית, הנתבע לא הוכיח כמה שילם עבור אותו מחסן. שלישית, אין מקום להניח כי שכירת מחסן כאמור נעשתה מתוך אילוץ ו/או כפייה מצד התובעת ו/או מי מטעמה. בהיותו של הנתבע בגיר הנחת המוצא היא כי פינוי הציוד העסקי מהדירה בעקבות הביקור מחודש מרץ 2021 נעשה מרצונו של הנתבע ומתוך הבנה כי הוא אינו זכאי להפעיל בדירה עסק. אם רצה הנתבע להוכיח כי הדבר נעשה מתוך כפייה ו/או אילוץ ובניגוד להסכם היה עליו להוכיח זאת.

בכל הנוגע לתשלום דמי שכירות (ס' 94 לכתב ההגנה) לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע. בזמן אמת לא דרש הנתבע פיצוי בגין כך ולא חלק על חובתו לשלם את דמי השכירות של החודש האחרון ולא דרש השבה של דמי השכירות של החודש שקדם לכך ולא ראיתי מהיכן נולדה דרישה זו עתה ועל מה היא מבוססת.

בכל הנוגע לטענה אודות עוגמת נפש סבורני כי דין הטענה להידחות. אכן, סגנונו של בנה של התובעת כפי שעולה מהמסרונים עשוי להיראות תוקפני מדי בהתחשב בנסיבות אולם איני סבור כי הוא מגיע כדי איומים ולא שוכנעתי כי אדם סביר היה חווה עוגמת נפש בנסיבות האמורות.

לנוכח כל האמור הרי שטענותיו של הנתבע לקיזוז נדחות.

סיכומו של דבר

לנוכח כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה ומתיר לתובעת להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ שמספרו 510901-06-23 וזאת ביחס לשיק של 7,900 ₪ בלבד. התובעת תגיש ללא דיחוי בקשה לעדכון קרן החוב בתיק ובהמשך ההליכים בתיק ההוצל"פ מותנה בעדכון קרן החוב.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 500 ₪ בגין חלק מאגרות המשפט וסך כולל מע"מ של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת. הסכומים יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ. לעניין הוצאות המשט הבאתי בחשבון כי התובענה התקבלה בחלקה בלבד.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ה, 20 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.

3 מתוך 7