לשון הרע כטענת קיזוז: לא הוכח שסרטונים מהדירה נשלחו לאחר

פסק הדין עסק בתביעת שכירות שבה הנתבע ביקש לקזז טענות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש. בית המשפט דחה את טענות הקיזוז, אך קיבל את תביעת השכירות בחלקה בלבד.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה טענת קיזוז שכללה לשון הרע, משום שלא הוכח שהצילומים או הסרטונים נשלחו לאדם אחר. לחלופין נקבע כי הם תיארו מצב עובדתי נכון, וכי חלה הגנת אמת בפרסום גם אילו התקיים פרסום.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

17382-08-23 | בית משפט השלום בירושלים | הרשם הבכיר אורי הדר | 2025-09-20

צד תובע: שושנה אמסלם | צד נתבע: דוד ניריאייב

ייצוג שושנה אמסלם: עו״ד שלום דאר | ייצוג דוד ניריאייב: עו״ד ליאת אלבז ואמילי דהן וייזמן

פסק דין שעסק בחוב שכירות ובנזקים נטענים לדירה כלל גם טענות קיזוז בהיקף של כ-300,000 ₪. הנתבע ביקש לייחס לתובעת, בין היתר, פגיעה בפרטיות ולשון הרע, על רקע ביקורים בדירה וצילומים או סרטונים שנטען כי הועברו לאדם אחר. בית המשפט דחה את טענות הקיזוז. בתביעת השכירות עצמה התקבלה התביעה רק בחלקה, והותר להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לגבי שיק בסך 7,900 ₪ בלבד, בכפוף לעדכון קרן החוב.

טענת לשון הרע: לא הוכחה העברה לאדם אחר

בית המשפט הפריד בין עצם קיומם של צילומים לבין הוכחת פרסום שלהם לאחר. הנתבע טען כי צילומים או סרטונים מביקורים בדירה נשלחו לאדם אחר, אך בית המשפט קבע שהעברה כזו לא הוכחה. לכן לא הוכח רכיב הפרסום הנדרש לביסוס הטענה.

בית המשפט הוסיף נימוק חלופי: גם אילו הצילומים או הסרטונים נשלחו לאדם אחר, הם תיארו מצב עובדתי נכון. בהתאם לכך, נקבע כי התובעת זכאית להגנת אמת בפרסום גם אילו התקיים יסוד הפרסום. הקביעה החלופית אינה משנה את הממצא המרכזי שלפיו עצם השליחה לא הוכחה.

הטענות הנוספות לקיזוז

הנתבע טען גם כי הכניסה לדירה פגעה בפרטיותו. בית המשפט הכיר בכך שלשוכר יש זכות לפרטיות בדירה, אך קבע שבנסיבות המקרה הכניסות נעשו בהסכמתו, גם אם לא ניתנה הסכמה מפורשת לכל כניסה, ולשם שמירה על אינטרס לגיטימי של בעלת הדירה. עוד צוין כי לא שוכנע שהביקורים הספורים נועדו לפגוע בפרטיות.

טענות על איומים לפינוי נדחו אף הן: בית המשפט הבחין בין איום לבין דרישה לפנות את הנכס. אשר לעוגמת נפש, נקבע שסגנון ההודעות של בנה של התובעת עשוי להיראות תוקפני מדי, אך לא הוכח כי הגיע לכדי איומים או כי אדם סביר היה חווה בנסיבות האלה עוגמת נפש המצדיקה קיזוז. גם הוצאות נטענות על שכירת מחסן נדחו, בין היתר משום שלא הוכחו עצם השכירות והסכומים ששולמו.

מדוע התקבלה תביעת השכירות רק בחלקה?

התביעה המקורית עמדה על 17,900 ₪ וכללה שני שיקים: שיק של 7,900 ₪ בגין חודש השכירות האחרון ושיק ביטחון של 10,000 ₪. הנתבע לא חלק על חובתו לשלם את דמי השכירות של החודש האחרון, אך טען שביקש לשלם במזומן. בית המשפט מצא שהוצגה לו אפשרות לשלם כך, אך גם שלא הייתה מניעה לשלם בהפקדה או בשיק חלופי. לכן נקבע שעליו לפרוע את שיק השכירות.

לעומת זאת, הנזקים שבגינם ביקשה התובעת לממש את שיק הביטחון לא הוכחו במידה מספקת. הסרטונים שהציגה תיעדו את מצב הדירה במועד הצילום, אך לא הראו בהכרח את מצבה בעת שהוחזרה. בית המשפט התרשם שסרטון שהגיש הנתבע הציג את הדירה במצב סביר, וקיבל את עדות רעייתו שלפיה הסרטונים מטעם התובעת צולמו במהלך תיקונים שביצעו הנתבע ומשפחתו. גם המסמכים על עבודות תיקון לא הספיקו: בין השאר, חשבונית לא הוכיחה תשלום בפועל, והאדם שביצע את העבודה לא העיד.

מחלוקת נפרדת עסקה בטענה שהתנהל בדירה עסק של מאפייה. בית המשפט קיבל את העדות שלפיה תיעוד מחודש מרץ 2021 הראה פעילות עסקית, אך מצא שהתיעוד מתייחס לתקופת הסכם שכירות קודם. לא הוכח שהעסק פעל בתקופת ההסכם המאוחר, והעדות שלפיה הציוד אוחסן בדירה בלבד בתקופה הרלוונטית התקבלה. לכן לא הוכחה הפרה המזכה בפיצוי לפי ההסכם נשוא התביעה.

מה הורה בית המשפט?

בית המשפט קיבל את תביעת השכירות בחלקה והתיר להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל ביחס לשיק של 7,900 ₪ בלבד. המשך ההליכים הותנה בעדכון קרן החוב. נוסף על כך חויב הנתבע לשלם 500 ₪ בגין חלק מאגרות המשפט ו-2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולל מע״מ. אלה הוצאות ושכר טרחה, ולא פיצוי בגין לשון הרע. פסק הדין אינו קובע אם עדכון החוב בוצע או אם הליכי ההוצאה לפועל נמשכו בפועל.

המשמעות המעשית של ההכרעה

ההכרעה ממחישה את ההבחנה בין טענה על תוכן פוגעני לבין הוכחה שהתוכן פורסם לאדם אחר. במקרה זה, הפרסום הנטען לא הוכח, ובית המשפט הוסיף הכרעה חלופית לגבי אמת התוכן. לצד זאת, העובדה שטענת קיזוז נדחתה לא הביאה לדחיית תביעת השכירות כולה: חוב שכר הדירה הוכר, ואילו רכיב הנזקים לא הוכח. תוצאות בתיקים אחרים תלויות בראיות ובנסיבות שלהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 17382-08-23

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: טענת הקיזוז, לרבות רכיב לשון הרע, נדחתה; הפרסום לא הוכח, ולחלופין נקבע כי התוכן תיאר מצב עובדתי נכון. תביעת השכירות התקבלה בחלקה, והותר להמשיך בהליכי הוצאה לפועל ביחס לשיק בסך 7,900 ₪ בלבד, בכפוף לעדכון קרן החוב. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט קבע שהטענה כי הצילומים או הסרטונים נשלחו לאדם אחר לא הוכחה.

בית המשפט קבע שלא הוכח פרסום לאדם אחר. לחלופין, נקבע שאילו הצילומים או הסרטונים נשלחו, הם תיארו מצב עובדתי נכון והייתה עומדת הגנת אמת בפרסום.

לא. טענת הקיזוז שכללה לשון הרע נדחתה ולא נפסק בגינה פיצוי.

התביעה התקבלה בחלקה. בית המשפט התיר להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לגבי שיק שכירות בסך 7,900 ₪ בלבד, בכפוף לעדכון קרן החוב.

לא. ההיתר ניתן ביחס לשיק של 7,900 ₪ בלבד. הנזקים שבגינם התבקש לממש את שיק הביטחון לא הוכחו במידה מספקת.

בית המשפט מצא שהתיעוד לפעילות עסקית התייחס למרץ 2021, בתקופת הסכם קודם. לא הוכח שהעסק פעל בתקופת ההסכם נשוא התביעה, והעדות שלפיה הציוד אוחסן בדירה בלבד בתקופה זו התקבלה.

נפסקו 500 ₪ בגין חלק מאגרות המשפט ו-2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין כולל מע״מ. סכומים אלה הם הוצאות ושכר טרחה, לא פיצוי בגין לשון הרע.

נסכם...

לא הוכח שהצילומים או הסרטונים מהביקורים בדירה נשלחו לאדם אחר. בית המשפט הוסיף כי אילו נשלחו, הם תיארו מצב עובדתי נכון והיו נהנים מהגנת אמת בפרסום. בנפרד, הותר להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לגבי שיק שכירות בסך 7,900 ₪ בלבד, בכפוף לעדכון קרן החוב; לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.