הליך: 17473-05-23
שם התיק: ע"א 17473-05-23 בנק לאומי לישראל בעמ נ' דהן
בית המשפט: בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
שופט/ת: אביגיל כהן, סגנית נשיא
תאריך פסק הדין: 2024-01-15
תובעים: בנק לאומי לישראל בע"מ | נתבעים: שמואל דהן
ייצוג בנק לאומי לישראל בע"מ: עו״ד אילן שמעוני ועו"ד צחי גולדנברג
ייצוג שמואל דהן: עו״ד ראובן מילמן
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ע"א 17473-05-23 בנק לאומי לישראל בעמ נ' דהן
לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא
המערער
בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילן שמעוני ועו"ד צחי גולדנברג
נגד
המשיב
שמואל דהן
ע"י ב"כ עו"ד ראובן מילמן
פסק דין
1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 19.3.2023 בתאד"מ 36673-02-22 ולפיו התקבלה תביעת לשון הרע של המשיב נגד המערער (להלן גם: "הבנק").
2. המשיב הגיש תביעת לשון הרע בסך 50,000 ₪ נגד הבנק וזאת בגין דיווח למאגר נתוני אשראי, שחוקק מכוח חוק נתוני אשראי התשע"ו – 2016 (להלן: "חוק נתוני אשראי").
נטען כי המידע שנמסר הוא שגוי באופן קיצוני וגרם לתובע להיות מוכרז כבעל "נתונים המעידים באופן מובהק על כך שהוא אינו עומד בפירעון התשלום" לפי סעיפים 22 ו- 35 לחוק נתוני אשראי וסעיפים 3 ו-4 לתקנות נתוני אשראי תשע"ח – 2017. (להלן: "תקנות נתוני אשראי").
נטען כי הפרסום גרם למשיב לנזקים משמעותיים.
3. בכתב התביעה לא הוגדר "הפרסום" בגינו הוגשה התביעה אלא נטען כי הבנק דיווח נתונים שגויים למאגר. המידע השגוי היה במאגר הנתונים משנת 2018. (ראה סעיף 18 לכתב התביעה).
רק ביוני 2021, בחלוף כשלוש שנים של סבל ממשי הוסר הנתון השגוי. נטען כי בנק ישראל אישר כי הבנק שגה ועוול כלפי התובע.
הטענה אינה כי כאשר דווח המידע על ידי הבנק למאגר הוא היה שגוי, אלא כי לאחר שביום 9.8.2018 ניתן הפטר לתובע בהליך פש"ר, היה חייב הבנק להסיר את המידע ולדווח על כך לבנק ישראל.
התובע טען כי בשל העובדה שהמידע עליו נשאר במאגר הנתונים, הוא לא קיבל משכנתא וכך הפסיד זכיה בדירה במחיר למשתכן ולא קיבל אשראי כפי שמגיע לו מבנקים אחרים.
נטען כי לא עומדת לבנק הגנת תום לב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וכן אין הגנת סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, שכן הנתבעת פרסמה לראשונה, את הפרסום המעוול על פי דין, (חוק נתוני אשראי), אך ברם, היה עליה להסיר את הדווח, על פי אותו הדין. ומאותו מועד, הפרסום המעוול הוא הפרסום שלא על פי הדין.
בכתב התביעה הועלו עילות תביעה נוספות כמו רשלנות, אך בסיכומים טענות ב"כ התובע – המערער היו בנוגע לעילת לשון הרע בלבד ופסק הדין ניתן בהתאם – בעילת פרסום לשון הרע בלבד.
לפיכך, אתייחס רק לעוולה זו בפסק דיני.
4. טענות ההגנה של הבנק בכתב ההגנה היו:
א) בהתאם לחוק נתוני אשראי, נשמר חיווי על כך שהתובע היה בפש"ר ותוצאות ההליך, לרבות הפטר, למשך 3 שנים.
בסופו של יום הוסר הדיווח השלילי רק בחלוף 3 שנים מיום מתן ההפטר בשל כך ולא בשל סיבה אחרת.
ב) התביעה הוגשה בשיהוי. פניית התובע ליחידה לפניות הציבור של מערכת נתוני אשראי לצורך ביצוע תיקון נעשתה רק ביולי 2021. כך לא פעל התובע להקטנת נזקו והוא פעל ברשלנות ותוך עצימת עיניים.
ג) דרוג האשראי של התובע מושפע מכלל חובותיו שהיו בתיק הפש"ר. התובע לא הוכיח נזק שנגרם לו על ידי הבנק.
ד) הבנק אף הגיש בקשה לסילוק על הסף וטען כי הוא לא "פרסם" דבר במאגר הנתונים. המאגר מנוהל על ידי בנק ישראל.
כלומר – בכתב ההגנה הטענות אינן מתמקדות בחוק איסור לשון הרע, אך כיוון שהתובע – המערער הוא זה שאיזכר טענות הגנה קיימות מכוח חוק איסור לשון הרע, אדרש בפסק דיני לסעיפים אלו.
למען ההגינות אציין, כי כתב ההגנה לא הוגש באמצעות משרד עורכי הדין אשר מייצג את הבנק עתה (וייצג אותו גם בערכאה הדיונית אך לאחר שלב הגשת כתב ההגנה).
5. המצב העובדתי הוא כדלקמן:
א) התובע היה פושט רגל. ביום 9.8.2018 קיבל הפטר בתיק פש"ר 1662-12-16.
ב) חוק נתוני אשראי נכנס לתוקף ביום 12.4.2019.
עוד לפני כניסת החוק לתוקף, החל בנק ישראל באיסוף נתונים עוד משנת 2018 בנוגע לחשבונות המצויים בטיפול משפטי עד לשנת 2016. (דיווח על תקופה של שלוש שנים בדיעבד).
הבנק דיווח על כך שנגד התובע יש הליך בבית משפט בגין חוב העולה על 10,000 ₪.
ג) ביום 26.11.2019 הוציא המערער מיוזמתו דו"ח נתוני אשראי. (ראה פלט נתוני אשראי – עמ' 47 נספח 4 לכתב התביעה).
לטענתו, לא ידע על "הפרסום" אך אין חולק על כך שאותו "פרסום" היה קיים בדו"ח.
אין חולק על כך, שרק בחודש יולי 2021 פנה התובע לבנק ישראל בבקשה לתיקון מידע. בעקבות הפניה, תוקן המידע.
לפי דו"ח נתוני האשראי שהופק ביום 26.7.2021 אזי ביחס לבנק לאומי נמחק הדיווח על קיומו של חוב שנפתח בגינו הליך משפטי ונכתב: "מחילת חוב – סופית – סכום חוב שנמחל – 44,908" (₪).
ד) התובע צירף לתביעתו תדפיס חיווי אשראי GONOGO מיום 10.8.2021 (נספח 5) על מנת להראות שחיווי אשראי שלילי לגביו לא קיים לאחר שבוצע התיקון על ידי הבנק.
6. עסקינן בערעור על פסק דין ולפיכך רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית.
לא אסטה מן הכלל ואתערב בקביעות עובדתיות. אך בכל זאת יש לציין כי בתיק קמא נשמעו ההוכחות ביום 19.3.2023. הדיון היה דיון מוקלט. תמליל הדיון לא היה בידי הצדדים ובידי בית משפט קמא טרם ניתן פסק הדין.
לפיכך, בפסק הדין אין הפניה לפרוטוקול כלל.
על כן, חלק מהקטעים בפסק הדין שבהם מפנה בית משפט לעדויות הצדדים, אינם מדייקים בנאמר בעדויות.
כך למשל נכתב בפסק הדין בסעיף 10:
"הנתבעת טענה שהפרסום חוסה תחת הגנות החוק. ביהמ"ש דוחה הטענה על הסף שכן גרסת הנתבעת בכתב ההגנה הייתה שבדין עיכבה כביכול שינוי הדיווח שלוש שנים, גרסה שזנחה בסיכומיה וטוב שכך. נציג הנתבעת אישר בחקירתו שהיה על הנתבעת לדווח על החוב וההליכים המשפטיים כבר בשנת 2016, אך מטעמים שלא ידועים לו, מסרה הדיווח רק בשנת 2019.
ביהמ"ש קובע שבשנת 2019, הנתבעת הגבירה את מחדלה לדווח במועד, שכן במועד זה לא הייתה אמורה לדווח על החוב וההליכים המשפטיים שכן עוד קודם לכן קיבלה לידיה צו ההפטר. הנציג, העיד שהיועץ המשפטי של הנתבעת הנחה לא לדווח, או לבטל הדיווח, אך הנתבעת בחרה לנהל "שיחות ותשובות" עם בנק ישראל ולהותיר הדיווח השגוי על כנו, עד למועד פניית התובע לבנק ישראל ופניית בנק ישראל אליה. מכאן שגם הגרסה של הנתבעת לפיה הסירה הדיווח בחלוף שלוש שנים ללא קשר לפניית התובע, אינה נכונה".
לא מצאתי בחקירתו של העד, כי אמר שהבנק היה צריך לדווח בשנת 2016.
הנתונים נאספו על ידי הבנקים החל ממאי 2016 אך חובת פרסום היתה במאי 2019 (ראה עמ' 22 שורות 22-25).
אציין, כי התובע – המערער אישר מפורשות בחקירתו הנגדית, כי הרישום בדבר היותו בעבר פושט רגל אמור היה להישאר. רק רישום על כך שקיים הליך משפטי בגין חוב העולה על 10,000 ₪ היה אמור להימחק. (ראה למשל: עמ' 8 לתמליל הפרוטוקול שורה 30 – עמ' 9 שורה 22, וכן בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-11).
המערער – התובע הדגיש בעדותו גם בהמשך, כי תמיד ניתן יהיה לדעת שהוא עבר פשיטת רגל בעבר (עמ' 20 שורות 31 ואילך).
בעדותו של העד מטעם הבנק, העיד העד כי ביום שבו נעשה הדיווח נראה שהבנק לא קיבל את המידע בגין ההפטר.
חובת הדיווח היא לפי חוק שנכנס לתוקפו בשנת 2019 ולא קודם לכן. העד לא ידע לאמר תאריך מדויק שבו נודע לבנק על ההפטר אך מהמסמך שבית משפט עיין בו עלה, כי ככל הנראה מדובר במחצית שנת 2020. (ראה עמ' 24 לפרוטוקול).
אלך לשיטתו של בית משפט קמא ואצא מנקודת מוצא ולפיה לפי עדות עד הבנק בשנת 2019 התקבל בבנק פסק הדין בנוגע להפטר. באותה עת רק נכנס לתוקפו החוק והבנק לא ידע בדיוק מה עליו לעשות.
הבנק ביצע עדכון בספריו ולא ביצע תיקון הדיווח למאגר האשראי (עמ' 25 שורות 20-21).
אין מחלוקת כי היה צריך לדווח וכי מדובר בטעות. (ראה פרוטוקול בעמוד 25 שורה 22).
לפיכך, הסיכום העובדתי הוא כדלקמן:
הבנק לא הסיר דיווח על קיומו של הליך משפטי בסכום העולה על 10,000 ₪ תלוי ועומד, גם לאחר שקיבל את פסק הדין בנוגע להפטר.
הבנק הסיר הדיווח רק סמוך לאחר שהתבקש לעשות כן.
7. פסק דינו של בית משפט קמא:
בפסק הדין התייחס בית משפט, כאמור, לעילת לשון הרע בלבד וקיבל התביעה.
נקבע כי הבנק ביצע "פרסום" על ידי כך שהנתונים שפורסמו היו הדיווח שנמסר. (סעיף 9 לפסק הדין).
בית משפט קמא קבע כי הפרסום אינו מוגן לפי חוק איסור לשון הרע.
בית משפט לא נימק, מדוע הגנת תום הלב לא מתקיימת או מדוע הגנת סעיף 13 (9) לא חלה – ויוזכר סעיפים אלו אוזכרו בכתב התביעה, אלא קבע כי הבנק הותיר דיווח שגוי על כנו וביצע מחדל בכך ואין לקבל את טענות הבנק, שתחילה טען כי פעל על פי חוק ורק בעדות טען העד כי היו קשיים ביישום הוראת חוק חדשה.
נקבע בסעיף 12 לפסק הדין:
"אולם, לצד דחיית טענות ההגנה של הנתבעת לגבי פרסום לשון הרע, לעניין גובה הנזק, ביהמ"ש מביא לחובת התובע שני שיקולים. האחד, למרות שאלות חוזרות ונשנות, לא היה לו מענה מניח הדעת, מדוע לא טרח לעיין בריכוז הנתונים, עד סמוך להגשת התביעה, לנוכח טענותיו לסימני השאלה שעלו אצלו עקב סרוב גורמי אשראי להעניק לו אשראי, שעה שקיבל הפטר.
השיקול השני, העובדה שהתובע פשט רגל, מעיבה על שמו הטוב לעניין מוסר התשלומים. החברה העניקה לו הזדמנות שניה לנהל עסקיו ללא חובות עבר. אולם, אין הוראת דין המחייבת מחיקת מידע לגבי היות אדם בפשיטת רגל בעבר, להבדיל מהדין בעניין מחיקת רישום פלילי בחלוף זמן".
הבנק חויב לשלם סך 20,000 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.
8. כיוון שבפועל לא נותרה מחלוקת עובדתית של ממש לאחר שמיעת העדויות, ועד הבנק העיד כי בדיעבד מדובר בטעות והבנק כן היה צריך להסיר הדיווח על כך שנגד המערער תלוי ועומד הליך משפטי בגין חוב העולה על 10,000 ₪, אך היה נשאר בכל מקרה במאגר הנתון ממנו עולה כי המערער היה בעבר בהליכי פש"ר, יש לבחון את המצב המשפטי על בסיס המסכת העובדתית הספציפית.
9. המסגרת הנורמטיבית לפי חוק נתוני אשראי:
חוק נתוני אשראי שנחקק בשנת 2016 ונכנס לתוקפו באפריל 2019 והתקנות שהותקנו מכוחו, הסמיכו את בנק ישראל להקים מאגר נתונים מרכזי על אודות יחידים אזרחי ישראל ותושביה.
החוק קובע הסדר לשיתוף נתוני האשראי עם גופים שונים כקבוע בחוק.
החוק מחייב את התאגידים הבנקאיים ואת חברות האשראי להעביר דיווחים למאגר ביחס ללקוחותיהם.
החוק מטיל גם חובת דיווח על גופים מוסדיים וביניהם רשות האכיפה והגבייה והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי. המידע שבמאגר מועבר באמצעות לשכות אשראי שהורשו לכך, ומפיקות דוחות שונים עבור לקוחות ונותני אשראי. אלה רשאים לבקש "דוחות אשראי" המאפשרים לבחון עמידתו של לקוח מסוים בהתחייבויותיו, כך נותני האשראי יכולים לנהל את סיכון האשראי באופן המפחית את שיעור הריבית הניתן ללקוח. הפקת דוח אשראי מותנית בהסכמת הלקוח מראש ובמפורש, וביחס לעסקת אשראי מסוימת.
כמו כן, נותני אשראי יכולים לבקש "חיווי אשראי" לגבי לקוח לצורך התקשרות עמו בעסקת אשראי. החיווי מאפשר לנותן האשראי להתרשם מיידית מיכולת הפירעון של הלקוח, באמצעות סימון צבעוני: ירוק - לחיווי חיובי; אדום - לחיווי שלילי. כחול - בהעדרם של נתונים מספיקים. כינוי לחיווי. האשראי באופן זה הוא: GO-NO-GO". אין צורך בקבלת הסכמה של הלקוח לקבלת "חיווי אשראי" אודותיו, ודי בכך שנותן האשראי יודיע על כוונתו לקבל חיווי אשראי בעניינו.
בחוק נקבע גם אופן תיקון מידע הכלול במאגר (סעיפים 55 - 57 לחוק). בסעיף 114 לחוק נקבע כי מעשה או מחדל בניגוד להוראות החוק הוא עוולה בנזיקין, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליו, בכפוף להוראות החוק.
תקנות 3 ו-4 לתקנות נתוני האשראי קובעות מה הם "נתונים המעידים באופן מובהק על כך שהלקוח אינו עומד בפירעון תשלומים" לעניין סעיפים 22 ו-35 לחוק בהתאמה, וביניהם: נתון מהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב, מתן צו לפתיחת הליכים ובקשה להסדר חוב; קיומו של תיק הוצאה לפועל בסכומים שנקבעו בתקנות, נתון בעניין בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב ומתן צו לפתיחת הליכים; נתון בדבר חוב של לקוח אצל תאגיד בנקאי, מנפיק כרטיס חיוב או מקור מידע, כשסכום החוב מעל 10,000 ₪ ונפתחו בשלו הליכים בבית-משפט.
10. כתב ההגנה שהוגש על ידי הבנק דל, כאמור, בהתייחסות להלכות הקשורות לחוק איסור לשון הרע וכפועל יוצא מכך, מקובל עלי שבפסק הדין שניתן בתביעה בסדר דין מהיר לא היה צורך להידרש לכל הסוגיות המשפטיות העקרוניות העולות בטענות הצדדים בערעור ובתשובה לו.
לפיכך, אדרש אף אני רק לעיקרי הטענות הנדרשות לצורך הכרעה.
לא אדרש לשאלה – האם סעיף 114 לפקודת הנזיקין מונע הגשת תביעה נגד הבנק בעילת לשון הרע כיון שטענה זו לא נטענה בערכאה הדיונית וממילא בית משפט קמא לא התייחס אליה בפסק הדין.
יצוין, כי ב"כ הבנק היפנה בערעור לפסיקה בנושא, לרבות פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים על ידי כב' השופט דניאל דמביץ בת"א 55304-05-22 כהן נ' בנק לאומי לישראל(28.7.2023) שם נקבע כי לאור סעיף 114 לחוק נתוני אשראי, לא ניתן לתבוע בגין פרסום לשון הרע והפרת פרטיות במקרה של הפרה לא זדונית של הוראות חוק נתוני אשראי (ראה סעיפים 36 ג'-ד' לפסק הדין).
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט המחוזי בירושלים ע"א 21432-01-24 והנושא ייבחן שם.
מכל מקום, סוגיה זו לא נדונה בתיק קמא ואין מקום שאדון בה במסגרת הערעור הנוכחי.
לפיכך, אצא מנקודת מוצא ולפיה לפי פסק דינו של בית משפט קמא אין מניעה לתבוע בעילת לשון הרע ואבחן – אם מתקיימים התנאים על פי דין לחיוב הבנק בעילה זו.
11. האם קיים "לשון הרע"?
א) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר מהי לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
האם פרסום במאגר נתונים ולפיו לתובע חוב בסכום של מעל 10,000 ₪ שנפתח בשלו הליך בבית משפט עלול לפגוע או להשפיל אדם כמשמעותו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע?
המבחן לפי הפסיקה הוא אובייקטיבי. ודומני, כי פרסום שכזה עונה להגדרת "לשון הרע". בין אם הפרסום נכון ובין אם הוא שגוי.
השאלה – אם הפרסום נכון, אם לאו, רלוונטית לבחינת ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע ולא לעצם השאלה – אם מדובר ב"לשון הרע".
לפיכך, אצא מנקודת מוצא ולפיה מדובר ב"לשון הרע".
ב) האם נעשה "פרסום" לשון הרע כלפי התובע ומי המפרסם?
סעיף 2 (א) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי "פרסום" לעניין לשון הרע יכול להיות בין בעל פה, בין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל ו"וכל אמצעי אחר".
התובע – המערער לא הגדיר בכתב התביעה את הפרסום בגינו הוא תובע וגם בדיון בערעור לא השיב בא כוחו ישירות לשאלה מה הוא הפרסום במקרה דנן. טענתו היא במועד שבו הבנק העביר את הנתונים למאגר הנתונים, הפרסום היה נכון. (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2024) אלא שהותרת הפרסום במאגר גם לאחר שניתן הפטר, למרות שהיה צריך להסיר הפרסום, זהו הפרסום המעוול ובגינו הוגשה התביעה.
למעשה, התביעה לא הוגשה בעניין הפרסום שנעשה בזמן אמת כאשר הנתונים היו נכונים אלא בגין אי הסרת הפרסום, כאשר הנתונים כבר לא היו נכונים. דהיינו - ניתן הפטר ולכן לא היה יותר הליך בבית משפט תלוי ועומד בגין חוב העולה על 10,000 ₪, ולפיכך אי הסרת הפרסום גרמה לכך שבמאגר נתוני האשראי קיים "פרסום" מידע לא נכון.
נקבע לא אחת כי כאשר בוחנים "פרסום" אין בודקים רק את המילים בפרסום ככתבן וכלשונן אלא בודקים את ההקשר הכללי של הפרסום ובוחנים גם "בין המילים". ראה לעניין זה: ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר דיין – אורבך. (8.2.2012). פסקה 84 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין.
כמו כן מקובלת עלי עקרונית עמדת ב"כ המשיב ולפיה גם אם הפרסום נעשה על ידי בנק ישראל במאגר שלו, אזי מי שגרם לאותו פרסום – הוא הבנק שמסר המידע וגרם לבנק ישראל לפרסם אותו.
לפיכך, יהיה ניתן להכניס "פרסום" זה לגדר סעיף 2 (א) לחוק איסור לשון הרע באמצעות התיבה "וכל אמצעי אחר". ראה לעניין זה פסק דיני מיום 22.6.2015 בע"א 44711-11-14 עו"ד סביר נ' בר נוי ואח' סעיף 11 (5) ו (6) [להלן: "עניין סביר"], וכן רע"א 4673/15 שאול בר נוי נ' עו"ד עמי סביר, סעיף 9 להחלטתו של כב' השופט זילברטל (8.3.2016).
לפיכך, באופן עקרוני, אין לפטור תמיד את הבנק מאחריות בגין פרסום לשון הרע רק כיוון שבנק ישראל הוא זה שפרסם בפועל את המידע.
ג) לפיכך משלא מצאתי לנכון להתערב בקביעה כי פורסם לשון הרע, יש לבחון האם מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע. אם לא – האם קיימת הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
אינני בוחנת את הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 כיון שבעדות מטעם הבנק היתה הודאה ולפיה הבנק טעה כאשר לא הסיר את הדיווח על קיומו של הליך בבית משפט.
ד) סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע:
סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי:
"פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".
ב"כ המשיב – התובע אישר כי הפרסום במקורו היה נכון.
התביעה לא הוגשה בגין הפרסום במועד "פרסומו" אלא בגין אי הסרת הדיווח לאחר מתן ההפטר.
נטען, כי מדובר במחדל / מעשה שלא נעשה לפי דין ולכן אינו מוגן לפי סעיף 13 (9) לחוק.
בעניין זה אציין, כי חוק נתוני אשראי לא מעניק גורפת הגנה מכל "משפט פלילי או אזרחי" כפי שנעשה לגבי חלופות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע אלא כאמור, נקבע בסעיף 114 לחוק נתוני אשראי כי "מעשה או מחדל בניגוד להוראות חוק זה, הוא עוולה בנזיקין, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליו, בכפוף להוראות חוק זה".
המשמעות האופרטיבית בעיקרה היא כי לפי פקודת הנזיקין, כאשר מדובר בעוולת רשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין, על התובע להוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות ובין הנזק. ("... והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה").
במקרה דנן, לא הוכח לטעמי קשר סיבתי בין אי הסרת הפרסום ובין הנזק הנטען.
כיוון שעובדת היותו של המערער בעבר בהליכי פש"ר נשארת במאגר.
ספק בעיני אם דיווח על הליך משפטי תלוי ועומד בסכום העולה על 10,000 ₪ הוא דיווח "קשה" יותר מדיווח על כך שהאדם היה בעברו פושט רגל וניתן לראות כי "מחילת" החובות שלו היא בסכום העולה עשרת מונים על אותם 10,000 ₪. מה גם שהמערער לפי עדותו קיבל בפועל אשראי מבנק אחר וטענותיו לנזק ממשי כתוצאה מהפרסום של בנק לאומי לא הוכחו לטעמי.
כפי שכבר ציינתי, בחוק גם קיים פרק שלם – פרק ח' שכותרתו: "תיקון מידע הכלול במאגר" ובסעיפים 55-56 כתוב כיצד יש לפעול כאשר מבקשים לתקן מידע הכלול במאגר.
לטעמי, במקרים כמו המקרה שלפנינו ומבלי לקבוע מסמרות, יש לשקול הפעלת מנגנון "הודעה והסרה" טרם ייקבע כי הבנק הפר חובתו על פי דין כיוון שלא הסיר מידע שהיה נכון קודם לכן.
זהו המינימום המתבקש מתובע אשר אמור להקטין את נזקו. מצופה מאדם המבקש שהמידע יוסר, הוא לפנות בבקשה להסרת המידע.
במקרה דנן, עוד בשנת 2019 הוציא התובע לבקשתו דו"ח נתוני אשראי.לו היה מעיין בו, היה מוצא את המידע שלגביו הוא הגיש את התביעה.
אין חולק על כך, שרק במחצית 2021 פנה לבנק ישראל ובתום פרק זמן קצר ביותר תוקן המידע.
להרחבה בעניין "הודעה והסרה" ראה פסק דיני בעניין סביר בסעיף 16.
למרות האמור לעיל. כיוון שאני נצמדת לטיעונים שעלו בערכאה הדיונית לא אקבע מסמרות בעניין זה.
אצא מנקודת מוצא ולפיה פרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע הוא פרסום שיש לעשותו על פי דין ולא פרסום של נתון שגוי.
ה) הגנת תום הלב – סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע:
במקרה דנן, קיימת הגנת תום הלב לבנק בהתאם לסעיף 15 (1) לחוק איסור לשון הרע הקובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(1)הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3".
(הדגש אינו במקור – א.כ.).
עד הבנק העיד, כי בדיעבד מתברר שהבנק טעה (הוא לא השתמש במילה "בדיעבד" אלא בזמן אמת הוא לא חשב שמדובר בטעות – א.כ).
כאשר הפרסום בוצע והבנק דיווח לבנק ישראל על המערער – התובע הדיווח היה נכון.
נטען כי סמוך לאחר שהחוק נכנס לתוקפו בשנת 2019 הבנק לא ידע בדיוק מה עליו לעשות בעניינים שונים הקשורים בדיווח. כולל בנוגע להפטר. הבנק פנה לבנק ישראל. מעדותו של עד הבנק לא ניתן להסיק בשום אופן לטעמי, כי הבנק ידע כי הוא צריך למחוק מידע בנוגע להליך משפטי תלוי ועומד ובמקומו להותיר מידע ממנו נובע כי התובע היה בהליך פש"ר ו"נמחלו" חובותיו.
למעשה, עד שהתקבלה בקשת הסרת המידע בשנת 2021 לא ידע הבנק ולטעמי אף "לא היה חייב לדעת" על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע.
כלומר – הוסבר מדוע הפרסום לא הוסר.
דומני, כי במקרה דנן חזקת תום הלב קיימת לפי הוראות סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע.
לפיכך, עומדת הגנת תום הלב לבנק – המערער.
מטעם זה דין התביעה להידחות ודין הערעור להתקבל.
ו) למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לגובה הנזק:
בית משפט קמא זקף לחובתו של המערער את העובדה שלמרות שהתעוררו אצלו סימני שאלה בדבר סירוב נטען של גורמי האשראי להעניק לו אשראי, שעה שקיבל הפטר, הוא לא טרח לעיין בריכוז הנתונים עד סמוך להגשת התביעה.
כמו כן זקף לחובת המערער את העובדה שבעבר פשט רגל.
אמנם ניתן לו הפטר והחברה העניקה לו הזדמנות שניה לנהל עסקיו ללא חובות עבר אלא ש"אין הוראת דין המחייבת מחיקת מידע לגבי היות אדם בפשיטת רגל בעבר"(מתוך סעיף 12 לפסק הדין).
בית משפט קמא צדק בהחלט בקביעותיו אלו, אך דומני, כי לא נתן משקל מספיק לעובדה שפרסום בדבר היות האדם בעבר פושט רגל אינו פרסום "קל" יותר מהעובדה ולפיה נגד אדם תלוי ועומד הליך משפטי בסכום העולה על 10,000 ₪.
אדם שמנוהל נגדו הליך משפטי יכול עדיין לזכות במשפטו. כלומר – התביעה נגדו תדחה ויתברר כי הוא אינו חייב ולו שקל אחד.
אדם שהיה בהליכי פש"ר וקיבל הפטר. הוא אדם שלא עמד בהתחייבויותיו הכספיות. חובותיו "נמחקו" על פי היתר בית משפט אך לא נפרעו.
לכך יש להוסיף את אלמנט אי הקטנת הנזק המובהק בעניינו.
אם אכן סורב המערער מקבלת משכנתא ואשראי על ידי בנקים שונים בשל אותו מידע שנמסר על ידי בנק לאומי, מדוע לא מצא לנכון לבדוק את מאגר המידע ולפנות בבקשה לפי סעיף 56 לחוק נתוני אשראי, לפחות לאחר שהופק לבקשתו דו"ח בשנת 2019? רק ביולי 2021 פנה בבקשה המתאימה ועוד באותו חודש המידע תוקן.
ברור אם כך, שמחדלו של המערער כל כך משמעותי שהוא מאיין את מחדלו של הבנק וסכום הפיצוי המגיע לו הינו אפסי, גם לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה אין הגנה לפי חוק איסור לשון הרע.
12. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור.
פסק דינו של בית משפט קמא – יבוטל.
ב) המשיב יישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום כולל של 15,000 ₪.
ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, ה' שבט תשפ"ד, 15 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
14 מתוך 14