הליך: 17639-09-19
שם התיק: ת"א 17639-09-19 גל - אשר יזמות והשקעות בע"מ ואח' נ' אייל ואח'
בית המשפט: בית משפט השלום בעפולה
שופט/ת: מאג'דה ג'ובראן מורקוס
תאריך פסק הדין: 2021-06-29
תובעים: גל - אשר יזמות והשקעות בע"מ | נתבעים: רז אייל, רז שולמית
ייצוג תובעים: עו״ד אסף רשף
ייצוג נתבעים: עו״ד דוד אהרון משה, עו״ד אליהו דותן
בית משפט השלום בעפולה
ת"א 17639-09-19 גל - אשר יזמות והשקעות בע"מ ואח' נ' אייל ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס
תובעים
גל - אשר יזמות והשקעות בע"מ
ע"י עו"ד אילן מירון
נגד
נתבעים
1. רז אייל
2. רז שולמית
ע"י עו"ד אליהו דותן
פסק דין
לפניי תביעה של קבלן נגד רוכשי דירה בגין יתרת תמורה שלא שולמה ותביעה שכנגד של הרוכשים נגד הקבלן בגין ליקויים בדירה ואיחור במסירתה.
תמצית הרקע העובדתי
התובעת, גל-אשר יזמות בע"מ (להלן - "המוכרת"), מכרה לנתבעים (להלן - "הקונים") דירה בת 6 חדרים בבניין בעפולה (להלן - "הדירה"). הסכם המכר נחתם בין הצדדים ביום 30.5.18 (להלן - "ההסכם"). מועד המסירה נקבע ליום 31.5.2019. בפועל הדירה לא נמסרה לקונים עד למועד כתיבת פסק הדין, עקב סירובם לקבל את החזקה בה בטענה לליקויים בדירה.
התמורה בהסכם עמדה על סך של 1,850,000 ₪ ולוח הזמנים לתשלום נקבע לפי נספח התשלומים (נספח ג' להסכם) כך:
א. סך של 100,000 ₪ - במעמד חתימת ההסכם.
ב. סך של 100,000 ₪ - עד ליום 1.7.2018.
ג. סך של 1,350,000 ₪ - לתשלום באמצעות כספי המשכנתא עד ליום 1.9.2018.
ד. סך של 300,000 ₪ במועד מסירת החזקה בדירה.
מנגנון ההצמדה נקבע כמדד תשומות הבניה לפי מדד חודש מאי שנת 2018 (ס' 3.ב לנספח התשלומים).
מכרטסת מעקב התשלומים אצל המוכרת עולה כי הקונים עמדו בתשלום הראשון והשני במועדם ואילו התשלום השלישי על סך של 1,350,000 ₪ שולם, בניגוד למוסכם, בחמש פעימות: סך של 30,000 ₪ ביום 23.7.2018, 125,000 ₪ ביום 6.8.2018, סך של 555,000 ₪ ביום 9.8.2018, סך של 277,500 ₪ ביום 10.10.2018 וסך של 360,000 ₪ ביום 6.3.2019.
בסיור טרום מסירה שהתקיים ביום 1.5.2019 הודיעה המוכרת לקונים כי הדירה מוכנה למסירה והכינה טופס טרום מסירת דירה עליו הם התבקשו לחתום. הקונים העלו מספר ליקויים ולטענת המוכרת הם תוקנו בידיה.
בהודעת דוא"ל מיום 20.5.2019 פנו הקונים אל המוכרת בבקשה לערוך סגירת חשבון וכן צרפו רשימה מפורטת של ליקויים נוספים בדירה. מאותה עת החלה התכתבות ענפה בין הצדדים במסגרתה שבה המוכרת והזמינה את הקונים לקבל את החזקה בדירה ואילו הקונים עמדו על תיקון הליקויים עובר למסירה.
ביום 19.6.2019 שלחה המוכרת מכתב נוסף לקונים בו היא שבה על טענתה כי הדירה מוכנה וראויה למסירה עוד מיום 1.5.2019 וכי כל דרישותיהם טופלו. לפיכך, התבקשו הקונים להגיע לקבל את החזקה בדירה ביום 26.6.2019 ובמועד זה לשלם את יתרת החוב בהתאם להסכם ובגין תוספות שבוצעו על פי הזמנתם. הקונים השיבו למכתב זה ביום 24.6.2019. הם סירבו לקבל את החזקה בדירה תוך שהם נסמכים על חוות דעת הנדסית שנערכה בידי מהנדס מטעמם, מר גלמנוביץ' דניאל, אשר מצא בה ליקויים חמורים שמסתכמים לכדי סך של 243,500 ₪ כולל מע"מ, וקבע כי היא "אינה מיועדת למגורים עד להשלמת השיפוץ". משך השיפוץ הוערך בידיו ב-60 ימי עבודה.
המוכרת עמדה על טענתה כי הדירה ראויה למגורים וצירפה חוות דעת שערך עבורה ביום 22.7.2019 המהנדס גרי יעקב. מר יעקב ביקר בדירה ביום 7.7.2019 והדגיש כבר בפתח חוות הדעת כי הדירה ראויה למגורים וניתן היה למסור אותה לקונים באותה עת ואף קודם לכן. המוכרת ציינה עוד בפניותיה אל הקונים כי היא תתקן ללא דיחוי את כל הליקויים שיאושרו בידי המומחה מטעמה. בנוסף הודיעה המוכרת כי המרצפות במרפסת פורקו והותקנו מחדש, בהתאם לתקן וניתן לכך אישור מכון התקנים.
חליפת המכתבים בין הצדדים נמשכה ללא הועיל.
לצד המחולקת בנוגע לשאלה אם הדירה הייתה ראויה למגורים התעוררה בין הצדדים מחלוקת נוספת, בנוגע לגובה התמורה שנותרה לתשלום בידי הקונים. המוכרת טענה ליתרת תשלום אחרון בסך של 200,000 ₪ . הקונים מנגד טענו כי שילמו את הסכום למוכרת במזומן ולמעשה הם שילמו את מלוא התמורה בגין הדירה.
לאחר הגשת כתבי הטענות מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר רפאל גיל. המומחה התבקש לפרט את הליקויים שמצא בדירה וכן להתיחס למוכנות הדירה למסירה לקנים. בחוות הדעת של המומחה מיום 24.7.20 הוא פירט את הליקויים שמצא בדירה. הוא ציין כי יש לתקן את הליקויים אך כי לא מצא ליקוים שיש בהם למנוע את מסירת החזקה בדירה לקונים.
עיקר טענות המוכרת
המוכרת טוענת כי הדירה הייתה מוכנה וראויה למגורים במועד כפי שנקבע בהסכם . הקונים סירבו לקבל את החזקה בדירה ללא הצדקה, תוך שהם דורשים מהמוכרת ביצוע תיקונים ושינויים, אשר אינם מונעים את מסירת הדירה ונועדו למשוך זמן. היא מוסיפה כי הליקויים להם טענו הקונים ושהיו באחריותה, תוקנו בידיה.
המוכרת מדגישה כי התיקונים והשינויים שדרשו הקונים אמורים ויכולים להיעשות במסגרת תיקוני שנת הבדק, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים והוראות הדין.
עוד טענה המוכרת כי במהלך הבניה ביקשו הקונים שינויים רבים בדירה. חלק מהשינויים היא הסכימה לבצע ללא תמורה כחלק מהשירות לקונים, ועבור חלק אחר נתנה להם הנחה משמעותית. ביום 21.6.2018 חתמו הצדדים על תכנית שינויים בגינה שלמו הקונים סך של 16,825 ₪. השינויים והתוספות שביקשו הקונים לאחר מכן תומחרו בידי גב' עדי ורמוס ששמשה באותה עת כמעצבת פנים מטעמם בסך של 33,855 ₪.
בנוסף, תביעה המוכרת הפרשי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום התשלום האחרון לפי ההסכם.
המוכרת טענה כי הקונים לא שילמו את הסכום של 200,000 ₪ מהתמורה , בניגוד לנטען על ידם ותבעה סכום זה בתביעתה.
לבסוף טענה המוכרת לפגיעה בשמה הטוב ולעוגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הקונים. את נזקיה בגין אלה העריכה המוכרת בסך של 100,000 ₪.
עיקר טענות הקונים
הקונים טוענים כי כבר בסיור המסירה הראשון בדירה התברר להם כי קיימים בה ליקויי בניה רבים, ובהם אי התאמה למפרט ולתקנים. על פי הערכה ראשונית של מומחה מטעמם הועמדה עלות תיקון הליקויים על סך של 243,000 ₪ כולל מע"מ. לטענתם, לא ניתן היה למסור להם את הדירה כל עוד הליקויים עליהם עמד המומחה לא תוקנו.
הקונים מדגישים כי שילמו למוכרת את מלוא התמורה, כאשר הסך של 200,000 ₪ אותו דורשת המוכרת במסגרת התביעה שולם לה, לבקשת מנהליה, במזומן.
הקונים הגישו תביעה שכנגד אותה הם העמידו על סך של 588,880 ₪. הם עתרו לפסוק להם פיצוי בגין ליקויי בניה בהיקף של 256,721 ₪; דמי שכירות בסך 96,000 ₪ בגין איחור במסירת הדירה; 11,755 ₪ בגין הוצאות; 6,000 ₪ בגין אי הקדמה של מועד המסירה בניגוד להתחייבות המוכרת; 7,749 ₪ בגין קיזוזים וכן 100,000 ₪ עבור פגיעה בשמם הטוב ו-100,000 ₪ נוספים בגין עוגמת נפש. בנוסף ביקשו הקונים לפסוק להם סך של 10,655 ₪ בגין מעבר בין דירות שכורות ביניהן הם נאלצו לעבור משום שלא קיבלו מהמוכרת במועד את הדירה.
מטעם המוכרת הוגשו תצהיריהם של מנהליה, מר גל לבנסברג (להלן: "גל") ומר אשר בר מוחא (להלן: "אשר"). מטעם הקונים הוגשו תצהירים של הנתבע 1 מר אייל רז (להלן: "אייל"), מר אלעד שבתאי שהינו שכן שרכש דירה באותו בניין, גב' עדי ורמוס שהינה מעצבת פנים, מר אופיר רז אחיו של אייל ומר דוד רז, אביו של אייל. מטעם הנתבעים העידו כל העדים מלבד מר דוד רז אשר לא התייצב לדיון מפאת מחלה. מטעמי יעילות ותוך כפירה במפורט בתצהירו של עד זה, המוכרת ויתרה על חקירתו.
דיון והכרעה
המחלוקת המרכזית נוגעות בעיקר לשתי שאלות:
א. האם הדירה היתה ראויה למגורים בחודש מאי 2019, שהוא המועד בו ביקשה המוכרת למסור את הדירה לקונים.
ב. מה גובה התמורה שנותרה לתשלום בידי הקונים, אם נותרה.
אומר כבר עתה כי הגעתי למסקנה ביחס לשאלה הראשונה כי הדירה היתה ראויה למסירה. ביחס לשאלה השניה הגעתי למסקנה כי יתרת התמורה עומדת על 200,000 ₪ כטענת המוכרת וסכום זה טרם שולם לה.
להלן אנמק.
מסירת הדירה
ההסכם בענייננו קובע את התנאים למסירת הדירה לקונים, וכן מגדיר את המנגנון לתיקון הליקויים והפגמים שיתגלו בדירה לאחר מסירתה.
כך, סעיף 5.4.1 להסכם קובע כי "בעת מסירת החזקה לקונה, יערך בין נציג המוכר והקונה פרטיכל בכתב, שיחתם על ידי הקונה ונציג המוכר, ובו יפורט מצב הממכר, הליקויים והפגמים בו, אם יהיו, ואי ההתאמות אם יהיו, בין החוזה לבין הממכר" [ההדגשה הוספה – מ.ג'.מ].
בסעיף 7 להסכם מוסדרת אחריותה של המוכרת לפגמים שיתגלו בדירה והתחייבותה לתקן אותם, לצד חובתם של הקונים לאפשר למוכרת לבצע את התיקונים.
בהקשר זה, בסעיף 7.2 להסכם נקבע כי "המוכר מתחייב לתקן על חשבונו, פגמים וקלקולים בממכר וכן אי התאמות בין הממכר לבין תיאורו במפרט ובתוכניות... אשר יתגלו, אם יתגלו, במשך תקופת הבדק והאחריות...", ובסעיף 7.4.1 נקבע כי "המוכר יבצע את התיקונים הדרושים לפי סעיף זה, תוך פרק זמן סביר לאחר תום 12 חודשים ממועד מסירת החזקה בדירה האחרונה בבניין, מתוך מגמה לבצע את כל התיקונים, אם יהיו, בכל הבנין בעת ובעונה אחת". על כך מוסיף סעיף 7.4.2 להסכם וקובע כי "במקרים יוצאים מן הכלל, יתקן המוכר את הפגמים, גם לפני תום תקופת הבדק או האחריות, באם הפגם יהיה מסוג המחייב תיקון דחוף". בסעיף 13 לנספח השינויים נקבע כי לסעיף 7.4.2 להסכם יתווסף כי "תיקונים דחופים אשר אינם מאפשרים שימוש סביר בדירה, יתוקנו ללא דיחוי ומיד על קבלת ההודעה בדבר קיומם של הליקויים כאמור" [ההדגשה הוספה – מ.ג'.מ].
הוראות חוזיות אלה תואמות את הכללים שקבועים בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.
בסעיף 22 לנספח השינויים נקבע כי לסעיף 18.1 להסכם, שעניינו בהפרות יסודיות של ההסכם, יתווספו מס' סעיפים וייקבע כי סעיפים אלה "וכן מועד מסירת החזקה הינם סעיפים יסודיים ויחולו הדדית על הקונה וגם על המוכר". תוספת זו להסכם מהווה בפועל יישום של הוראת סעיף 19 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 אשר קובעת כי "הקונה חייב לשלם למוכר את המחיר ולקבל את הממכר".
כמצויין לעיל, מיניתי את המהנדס מר גיל רפאל כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש לחוות דעתו בנוגע לליקויים הנטענים בדירה ומוכנותה למסירה לרוכשים . המומחה ביקר בדירה ביום 7.6.2020 בהשתתפות נציגי הצדדים וביום 24.7.2020 נתן את חוות דעתו.
מומחה בית המשפט פירט בחוות דעתו המפורטת והיסודית רשימת ליקויים שתיקונים מגיע לעלות של 51,950 ₪. כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ. עוד ציין המומחה כי ביצוע בידי קבלן מזדמן ייקר את עלות התיקונים ב-30% ואילו ביצועם בידי המוכרת יוזיל את עלותם בכ-50%.
המומחה עמד גם על ליקויים נטענים מחוץ לדירה והדגיש כי עלות הטיפול בליקויים ברכוש המשותף בבניין אינה כלולה בחוות הדעת.
בסיכומה של חוות הדעת הדגיש המומחה כי "בבדיקת כל הליקויים על פי חוות דעתי, לא מצאתי ליקויים המונעים את מסירת החזקה בדירה... מצאתי ליקויים שאותם יש לתקן. מדובר בליקויים שאותם מתקנים פעמים רבות קבלנים במסגרת שנת הבדק הראשונה, כאשר הדייר מציג לקבלן חוות דעת מומחה, שבוצעה לאחר אכלוס הדירה".
ביום 11.10.2020 השיב המומחה לשאלות הבהרה ששלחו לו הקונים. בתוך כך, הוא הוסיף סך של 1,500 ₪ לעלויות התיקון בגין הפרדה של המזגן ביחידת הדיור.
הקונים טענו כי ישנה רשימה של ליקויים וחוסרים מהם התעלם המומחה . למרות זאת הקונים לא ביקשו לזמן את המומחה לחקירה על תוכן חוות הדעת.
לא הובאו טעמים לסטות מחוות דעת המומחה והערכתו את התיקונים הדרושים ועלותם. כמו כן, המומחה כלל לא נחקר לגבי האמור בחוות הדעת. לפיכך, אני מאמצת את מסקנותיו של המומחה בחוות הדעת ובמענה שהוא נתן לשאלות ההבהרה.
אני לא מקבלת את הטענה של הקונים כי לפי ההסכם (סעיף 5.1 רישא להסכם) המוכרת התחייבה למכור להם דירה מושלמת : "המוכר מתחייב למסור לקונה את החזקה הבלעדית בממכר, כשהוא מושלם בהתאם למפרט..." וכן כי על הקונים להגיע "לקבל את החזקה בממכר כשהוא מושלם לפי האמור בהסכם זה" (סעיף 10 לנספח השינויים). שכן, המוכרת התחייבה למסור להם 'דירה מושלמת בהתאם למפרט' או 'מושלמת בהתאם לאמור בהסכם'. בחינה בידי מומחה בית המשפט מלמדת כי הדירה אמנם נבנתה והושלמה בהתאם להסכם ולמפרט, כפי שהתחייבה המוכרת. הדירה נמצאה ראויה למגורים ולא אותר בה אף ליקוי חמור או אי התאמה חמורה אשר הצדיקו אי קבלתה בידי הקונים.
הקונים טוענים כי אישור הפעלת המעלית, שהינו תנאי למסירה, ניתן רק ביום 7.8.2019 כך שגם מטעם הזה הדירה לא הייתה מוכנה למסירה בחודש מאי 2019. טענה זו של הקונים נדחית אף היא. בעמ' 100-101 לחוות דעת המומחה מצורפת בדיקת מכון התקנים למעלית מיום 25.6.2019 כאשר בס' 10 שם מצוין "מסקנות: על סמך הממצאים בבדיקה זו אין התנגדות להפעלת המעלית... אני מכון התקנים הישראלי... מאשר כי ביום 20/3/2019 בדקתי את המעלית המתוארת לעיל באופן יסודי".
קיומם של ליקויים כנטען על ידי הקונים אינו מצדיק את אי מסירת הדירה.
בת.א. 13226/05 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ נ' חלמיש (28.02.10) ציין לעניין זה כב' השופט י' פרידמן כי:
"אי התאמה יסודית מוגדרת בחוק המכר (דירות) ככל דבר שבו הדירה שונה מהאמור במפרט, בתן רשמי או בתקנות הבניה. אלא שאף במקרים כאלו אין הליקויים מצדיקים אי מסירה של הדירה, אלא נהוג כי במעמד המסירה עורך הרוכש פרוטוקול מסירה בו הוא מציין את כל הליקויים הקיימים באותו מועד, ולאחר מכן ניתנת למוכר שהות לתקן את הדרוש תיקון. כמו כן, ניתנת לרוכשים ארכה נוספת לגילוי ליקויים שלא ניתן היה לגלותם במועד המסירה, וגם במקרה כזה יש לאפשר למוכר לתקן את הליקויים בעצמו – ובלבד שהודע לו עליהם מיד לכשהתגלו –ראה סעיף 4א לחוק המכר (דירות)..."
יודגש כי ריבוי הליקויים שמנויים בחוות דעת המומחה אינו מצדיק את הגדרת הדירה כבלתי ראויה. מומחה בית המשפט ציין כי הם אינם משליכים על עצם אפשרות המגורים בדירה.
עיקר הליקויים שנזכרים בחוות דעת המומחים מטעם הרוכשים (ומנותחים בחוות דעת מומחה בית המשפט) הם סימני רטיבות; אריחים פגומים; סדקים וגימורים; הבדלי גוונים בחיפויי טיח וצביעה לא אסתטית; שיפוע במקלחת; התקנת שעון מים כשר; הגדלת לוח חשמל והתקנת שעוני שבת וכו'. ככל שיש בפגמים אלה משום אי נוחות אין בהם כדי להפוך את הדירה לבלתי ראויה למגורים או להצדיק אי קבלת חזקה בה.
המוכרת טענה כי הליקויים שציין המומחה מטעם בית המשפט תוקנו. הקונים טוענים כי הדברים אינם נכונים והליקויים עדיין ישנם בדירה. התובעים דורשים פיצוי בעלות תיקון הליקויים ועוד בתוספת עלות עבודה עלך ידי קבלן.
תביעת הקונים לקבל פיצויים עבור תיקון ליקויים בדירה שטרם נמסרה להם היא תביעה מוקדמת ולא היה מקום להגישה. כל הליקויים שציין המומחה מטעם בית המשפט הם ליקויים שניתן לתקן בתקופת הבדק.
ליקויי בניה יכולים להתגלות במהלך תהליך המסירה ולשם כך נקבעה בחוק המכר (דירות) תקופת הבדק. החוק צפה קיומם של ליקויים ואי התאמות בדירה וקבע מנגנון לתיקונם. החוק מוסיף וקובע, בסעיף 4ב, כי על הרוכשים לתת למוכרת הזדמנות נאותה לתקן אותה אי התאמה או אי התאמה יסודית שהתגלתה ועל המוכר לתקן אותה תוך זמן סביר.
(ראו ע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' – חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נה(3) 913); ע"א 8343/01 עובדיה נ' סיבל נהריה בע"מ, פ"ד נח(6) 400).
לפיכך, בענייננו היה על הקונים לקבל את החזקה בדירה, תוך הותרת הליקויים הנחוצים לשנת הבדק ולתקופת האחריות, כנדרש על פי חוק המכר (דירות).
ריצוף המרפסת
מחלוקת נוספת ועיקרית בין הצדדים נוגעת לליקוי בריצוף המרפסת והצדדים חקרו וטענו רבות בעניין. על כן, ולמרות קביעתי לעיל לגבי מוכנות הדירה למסירה, אני רואה לנכון להתיחס בנפרד ביחס למחלוקת זו. לטענת המוכרת היא ריצפה מחדש את המרפסות לפי דרישת הקונים למרות שגם הריצוף הקודם בוצע בהתאם להוראותיהם, וקיבלה את אישור מכון התקנים להתאמת השיפועים לתקן הישראלי. היא מדגישה כי הדרישה לפרק ולרצף את המרפסות מחדש עלתה בחוות דעת המומחה מטעם הקונים וכי עבודות החלפת הריצוף, אשר נמשכו כשבוע, לא עיכבו את מסירת הדירה והן היו יכולות להתבצע גם לאחר שהקונים היו עוברים להתגורר בה.
הקונים טוענים בסיכומים כי אחד הליקויים החמורים בדירה הוא בריצוף המרפסות. לטענתם, הריצוף במרפסות ופריסתו כפי שהוא היום נוגדים את תכנית הפריסה שקיבלה המוכרת מהמעצבת. פריסת הריצוף נעשתה בידי המוכרת ולא אישור הקונים והעובדה כי המוכרת ריצפה את המרפסת לפי התקן לא מוכיחה כי הביצוע תואם את תכנית הפריסה שהכינה המעצבת. הקונים מדגישים כי תכנית הפריסה אותה צרפה המעצבת לתצהירה זהה לתכנית הפריסה שצורפה גם לתצהירי המוכרת וזו התכנית המוסכמת היחידה.
טענות הקונים ביחס לשיפועים במרפסת נדחית על ידי. עוד ביולי 2019 ובמענה לפניית הקונים ביחס לשיפוע במרפסת, שלחה המוכרת מכתב לקונים בו פירטה דרך תיקון מוצעת לליקוי . הקונים בחרו בפירוק וריצוף מחדש של המרפסת. מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי בבוקרו בדירה(7.6.20) נמדדו שיפועים תקינים העולים על 1% כאשר לפי דרישות התקן הדרישה היא כי בשטחים לא מקורים השיפוע יהיה 1% לפחות לכיוון הנקז. המומחה הפנה בנוסף לאישור מכון התקנים ביחס לבדיקת השיפועים המראה כי הבדיקה תואמת את התקן. לסיכום ביחס לליקוי זה במרפסת, טענת הקונים נדחית.
האם נותרה יתרה לתשלום?
לטענת המוכרת, הקונים לא שלמו את התשלום האחרון בסך 200,000 ₪ עבור הדירה. לעומתה טוענים הקונים כי הסך של 200,000 ₪ שולם לה במזומן לבקשת מנהליה, מבלי שניתנה לקונים חשבונית בגינו. הם מוסיפים כי רק לאחר שביום 13.6.2019, במהלך הפגישה בדירה לקראת מסירתה הקונים סירבו לחתום על כתב ויתור (נספח ג' לתצהיר של אייל) כתנאי למסירה, עלתה לראשונה טענה לקיומו של חוב בסך 200,000 ₪.
אייל טען בתצהירו כי המוכרת ביקשה 200,000 ₪ במזומן בסמוך ל-26.7.18 כאשר פנה אליו גל וביקש ממנו, למרות האמור בהסכם, לשלם את מלוא סכום המשכנתא. גל ביקש לשוחח עם הפקיד האחראי מטעם הבנק ואייל מסר לו את שמו ואת מס' הטלפון שלו. אייל מוסיף כי לאחר שהבנק התנה את משיכת כספי המשכנתא בקצב התקדמות הבניה, גל דרש ממנו לשלם לו 200,000 ₪ במזומן. אייל פנה אל אחיו אופיר וסיכם איתו שיתן לו סך של 150,000 ₪ במזומן כנגד צ'קים שאייל יעביר לו ועוד באותו יום הוא העביר את הצ'קים לאחיו. ביום 6.10.2018 נפגש אייל עם אחיו אופיר וקיבל ממנו את הסך של 150,000 ₪ במזומן עבור הצ'קים שהוא מסר לו כחודשיים וחצי קודם לכן. בנוסף, הוא קיבל מאביו סך נוסף של 30,000 ₪ במזומן. לדבריו, 20,000 ₪ במזומן היו לו. בכך הושלם סך של 200,000 ₪ במזומן אותם הוא מסר ביום 8.10.2018 לאשר. לתמיכה בטענה מפנים הקונים להודעות ווטסאפ ששלח אייל לאשר ובהן הוא מודיע לו שברצונו להביא לו "משהו" ובהמשך הוא מוסיף "לא עברת דרכי... יש לי משהו על הכיפאק להביא לך...". לטענת אייל, הודעה זו התייחסה לתשלום של 200,000 ₪ במזומן ולכן הדברים נאמרו ברמיזה. אייל מוסיף כי כמחווה לתשלום הסך האמור במזומן, המוכרת נתנה לו על חשבונה מחסן והתחייבה לרצף את מסתור הכביסה. בנוסף, העניקה לו המוכרת הצמדה של הגג לדירה ופעלה לשם קבלת הסכמה לכך משאר הדיירים.
אחיו של אייל, אופיר רז, נשאל בחקירתו הנגדית לגבי אופן מסירת המזומנים[עמ' 40 ש' 26-35]:
"ש. הוא בא אליך ואמר לך אני צריך כסף מזומן למה לא אמרת לו אח שלי לא עושים דברים כאלה, יש לך שיקים לך תן אותם לקבלן?
ת. אייל אמר שהוא צריך מזומן, היה לי מזומן נתתי לו מזומן. לשאלת ביהמ"ש אני משיב כי היה לי הוא אמר לי שהוא צריך מזומן אמרתי לו יש לי בוא תיקח. לשאלת ביהמ"ש למה הוא לא הלך לצ'יינג' עם השיקים שלו ופרט אותם שם אני משיב כי היה לי, אם לא היה לי ובאותו יום הייתי הולך להשיג אז זה אחרת. לשאלת ביהמ"ש אני גר בירושלים. לשאלת ביהמ"ש אז היה לו יותר נוח לנסוע לירושלים לקחת את הכסף במקום למשוך את זה פה בעפולה, אני משיב הוא פנה אלי ביולי ואמר לי אני צריך 200 אלף ₪ מזומן, אמרתי לו יש לי את המזומן אני שומר לך אותו, הוא בא אלי נתן לי את שיקים ואמר שכשהוא יצטרך הוא יבוא לקחת את הכסף..."
ובהמשך הוא העיד עוד [עמ' 41 ש' 30-33]:
"ש. אתה מספר שאייל העביר לך את הכסף ביולי ואת הכסף נתת לו באוקטובר למה הפער?
ת. בתאריך שהוא בא לבקש את הכסף הוא נתן לי את השיקים שלו ואמרתי לו יש פה מזומן. הוא אמר לי תשאיר את זה אצלך וכשאני אצטרך אני אבוא לקחת. שמרתי את זה אצלי סגור ואמרתי לו שיבוא לקחת".
עדותו של אופיר לא הייתה אמינה בעייני וההסברים שהוא סיפק בנוגע לסכומי המזומן שהיו זמינים בידיו לא מניחים את הדעת. כך גם תשובתו לשאלה מדוע מלכתחילה היה בידיו כסף מזומן בסכום כה גבוה . כך גם בנוגע למנגנון ותזמון העברת סכומי הכסף בינו לבין אייל, כאשר נטען שאייל העביר לו שיקים ע"ס 150,000 ₪ עוד ביום 26.7.2018 ושיקים אלה נמשכו עוד באותו יום (ראו עמוד 11 לתצהיר אייל) ואילו אופיר מסר לו את הכסף המזומן רק ביום 6.10.2018. יש פער בזמנים שלא ניתן לו הסבר הגיוני. ועוד: אם נציג המוכרת ביקש את המזומנים ביולי מדוע הסכום הועבר לו רק באוקטובר? ומדוע היה צריך אייל למסור לאחיו את השיקים עוד ביולי, כאשר את המזומן מאחיו קיבל באוקטובר? ואם לאייל היה את הכסף (הרי הוא מסר שיקים לאחיו ושיקים אלה נמשכו) מדוע הוא בכלל פנה לאחיו לקבל את הכסף?
גם עדות אייל היתה לא אמינה ולא מהימנה. עדותו היתה לא הגיונית ביחס לאירועים אותם תיאר. הוא סתר עצמו במהלך עדותו ביחס לתשלום במזומנים לקבלנים אחרי. ראו עמוד 42 שם ציין כי שילם מזומנים רק בסדר גודל של אלפי שקלים ולא עשרות או מאות אלפי שקלים ואילו בהמשך שינה את עדותו וטען ששילם 40,000 ₪ לקבלן המזגנים (עמוד 44 לחקירה)
הקונים מסתמכים גם על מכתב מאת המוכרת מיום 27.2.2019 (נספח "c" לתצהיר) שנועד לבנק למשכנתאות ובו הצהירה המוכרת כי עד אותו מועד שלמו הקונים סך של 1,387,500 ₪ וכי היתרה לתשלום עומדת על סך של 462,500 ₪. הם טוענים כי מדובר בהודאת בעל דין. המוכרת טוענת כי מכתב זה לבנק נערך כדי לסייע לקונים לשחרר את כספי המשכנתא והוצהר בו כי הם שלמו לה יותר ממה ששולם בפועל.
טענתה הנ"ל של המוכרת מתישבת עם התכתבות בווטסאפ בין גל לבנסברג לאייל מיום 25.2.19 (עמוד 16 לתצהיר אייל) . בהתכתבות זו אייל מבקש אישור , לבקשת הבנק, בנוגע לסך ששולם עד אותו מועד ומציין כי זו בקשה של מתי, נציג בנק המשכנתאות. גל נציג הנתבעת מבקש לוודא "כמה באמת שולם? או כמה הצהרנו ששולם?" ואייל משיב "נראה לי כמה שהצהרתם.. כמו בפעמים הקודמות הבנק לא ישחרר כסף אם אני לא שילמתי כתוב כל הסכום שאני אמר לתת".
אייל נשאל לגבי התכתבות זו במסגרת החקירה הנגדית (עמ' עמ' 50 ש' 11-33):
"ש. מחזיר אותך לעמוד 16 האם אתה אי פעם ידעת או ביקשת שההצהרה לבנק תהיה שונה מהמצב בפועל מבחינת תשלומים?
ת. אני לא הייתי מעורב.
ש. תענה לי כן או לא.
ת. אני לא ביקשתי.
ש. ידעת שזה לא נכון?
ת. הם התנהלו מולם. לשאלת ביהמ"ש אני מבהיר את התשובה שלי אני ידעתי מה שהם דיווחו אבל לא עייינתי בזה לא הסתכלתי לא עשיתי השוואות. ב-03.10 גל שאל או י מה סכום המשכנתא הוא העביר טופס כמו שהוא העברתי למתי. גם בפברואר העבירו.
...
ש. אני מפנה שוב לעמוד 16 לתצהירך, אני מקריא שואל אותך גל 'כמה באמת שולם או כמה הצהרנו ששולם' ואתה לא קופץ לא אומר לו מה, מה זה, הוצהר באמת שולם על מה אתה מדבר? אתה משתף פעולה ויודע בדיוק על מה הוא מדבר כן או לא?
ת. התשובה לכך היא כן.
ש. אז אתה יודע שמה שכתוב שם זה לא נכון, יש הצהרה לבנק ויש מה שבאמת שילמת ועל זה אתה מנסה לרכב?
ת. בשביל זה אני חושב שחייבים להגיש את החלק של מתי. ביהמ"ש מסביר לי שוב את השאלה ומזכיר לי שאני נמצא תחת אזהרה, אני שולח הודעות למתי מנהל בנק טפחות זה מילים של מתי מנהל הבנק – מקריא את כל ההודעות. אני לא יודע הם התעסקו עם הבנק כמו בפעמים הקודמות הבנק לא משחרר כסף אם אני לא שילמתי, כי המסמך היה מסמך ריק בלי שום כסף עליו".
בעדות זו, למרות הניסיון להתחמק ולהציג עצמו כמי שאינו בקיא בפרטים, לבסוף הודה אייל כי הוא ידע והבין היטב מה שואל אותו אשר בהתכתבות ביניהם כאשר הוא שאל אם למלא במכתב אל הבנק את הסכום ששולם באמת או הסכום עליו הוצהר. לו היה אמת בטענות של אייל, שומה כי היה מיד שואל באותה התכתבות ומוחה על השאלה של גל וטוען כי כבר שילם הכל. מההתכתבות אכן עולה כי הוצהר לבנק סכום אחר מכפי ששולם בפעול על ידי הקונים.
עולה מההתכתבות כי המכתב לא משקף את מצב התשלומים בפועל וכי יש פער בין הסכומים ששולמו למה שהוצהר לבנק על מנת לסייע לקונים לקבל כספים על חשבון המשכנתא.
זאת ועוד, הגירסה של יואל בתצהיר כי שילם הכל אינה מתיישבת עם הודעת מייל שלו ביום 20.5.19 לגבי יתרת התמורה. אסביר: בתצהירו בסעיף 8 פירט אייל את התשלומים עבור התמורה ולפי הפירוט הוא כבר שילם עד לתשלום לפני אחרון ביום 29 מאי 2019 סך של 1,747,500 ₪ כולל את התשלום הנטען בסך של 200,000 ₪ ששולם לטענת וביום 8.10.18, זה התשלום הנטען במזומן. ביום 29.5.19 שילם אייל לטענתו את התשלום האחרון בסך של 102,500 ₪ ובכך השלים לטענתו את התמורה החוזית בסך של 1,850,000 ₪. כך נטען בתצהיר אייל בסעיף 8.
למרות הנטען בתצהיר, בהודעת דוא"ל מיום 20.5.2019 פנה אייל אל מנהלי המוכרת וכתב להם "אשמח בבקשה שתסכמו לי בדיוק כמה כסף נשאר לנו לסגירת החשבון... חסר תשלום אחרון של 300 אלף שח...". לפי תצהיר אייל, שם טען כי שילם 200,000 ₪ נכון למועד כתיבת ההודעה , החוב הנותר אמור היה לעמוד על 100,000 ₪ ולא 300,000 ₪ כפי שהוא ציין במייל.
אייל טען בתצהירו כי ציין קיומו של חוב בסך 300,000 ₪ בהודעה האמורה מכיוון "... שלא ידעתי בדיוק לחשב איזה סכום שילמתי עד אותו מועד במדויק כי לא הועברו אלי חלק מהחשבוניות..." (עמ' 18 לתצהיר). בכל הכבוד הטענה כי רוכש דירה אינו יודע כמה שילם עבור הדירה היא טענה לא סבירה. בייחוד לא התרשמתי כך מהקונה שמההתכתבויות בין הצדדים עולה כי היה בקיא גם בקיא בכל התשלומים.
המוכרת מפנה גם למכתבה מיום 3.10.2018 בו היא אישרה לבנק ממנו נטלו הקונים משכנתא כי הם שלמו עבור הדירה עד אותו מועד סך של 1,100,000 ₪ בעוד שלטענתה בפועל נכון לאותה עת שלמו לה הקונים סך של 910,000 ₪ בלבד. גם במועד זה היה פער בין מה שהוצהר לבנק לבין מה ששולם בפועל. גם לפי התצהיר של אייל עד 9.8.2008 שולם אם כן סך של 910,000 ₪ כפי שנטען על ידי הנתבעת. הוא רק טוען כי ביום 8.10.18 שולם הסכום המזומן של 200,000 ₪ .
זאת ועוד, טענת הקונים לפיה היא הסכימה לחתום על המכתב הנ"ל משום שקיבלה מהם 200,000 ₪ במזומן אינה מתיישב מבחינה כרונולוגית משום שגם לטענת הקונים, הסכום המזומן של 200,000 ₪ הועבר למוכרת ביום 8.10.2018.
אייל עומת בחקירתו הנגדית עם הפער בזמנים [עמ' 45 ש' 12-13]:
"ש. אבל בוא נצייר ציר של זמן מתי העבירו לך את המכתב הראשון?
ת. ביום 03.10.18 זה המכתב הראשון שהופנה לבנק. העד מעיין אגב אני לא חתום על המסמך הזה.
ש. הרציונל אומר הם קיבלו 200 אלף ולכן נתנו את המכתב השני לבנק כך כתבת נכון?
ת. כן.
ש. אבל תראה אתה נתת את הכסף ב-08.10.18 על פי תצהירך?
ת. כן נכון.
ש. ואז הם היו רגועים והוציאו מכתב לבנק ואמרו הינה זו היתרה האמיתית. אבל זה לא מסתדר עכשיו. כבר לפני כן הם הוציאו לך מכתב לבנק והם כללו את ה-200,000 ₪ כלומר ההפחתה של ה-200 ואני אומר שזה לבקשתך מופיעה לפני שאתה נתת את הכסף הזה?
ת. נכון, לפני סמוך.
ש. קודם כל איך זה מסתדר עם התזה?
ת. ב-03.10.18 הם טענו שיש לי קשיים בבנק והבנק הוציא את המכתב לבקשתי. קודם כל לא היה לי קשיים בבנק גם את ה-555 אלף ₪ הם הוציאו ללא שום מסמך. ב-03.10.18 הוא צירף שלב בנייה והוא ביקש לקבל את כל כספי המשכנתא, לכן הם הוציאו את המכתב. את המכתב כמו שהוא העברתי למתי (הפקיד האחראי בבנק על המשכנתא שלי), באו אליי גל ואשר אמר אנחנו צריכים כסף תתארגן על מזומן. אמרתי להם שאין לי בעיה אני ארגנתי מזומן ואמרתי להם שחשוב לי מחסן מאוד, הוא אמר אשר מה שאתה רוצה אין בעיה ולכל אורך הדרך הם אמרו אנחנו רוצים לרצות אותך..."
אין בתשובות של אייל כדי להסביר את הפערים בזמנים.
הקונים הפנו למסמך ההבנות מיום 12.6.2019 בנוגע לשינויים ותוספות שבוצעו בדירה, וטענו כי העובדה שלא נזכר במסמך זה חוב של 200,000 ₪ בגין התמורה מלמדת כי חוב כזה לא היה. טענה זו אינה מועילה לקונים משום שעולה מהמסמך בבירור שעניינו בשינויים ותוספות בלבד והוא אינו מהווה אישור מטעם המוכרת לגבי היעדר חובות של הקונים בגין רכיבים אחרים.
בהקשר זה אוסיף כי עדות נציג של המוכרת מר לבנסברג ביחס לאותו מסמך, קרי כי הוצא לבקשת הקונים בסכום גבוה ממה ששולם לפועל, גירסה זו לא נסתרה כלל והעד כלל לא נשאל על כך בחקירה הנגדית . להדגיש כי מר לבנסברג הוא אשר התכתב עם הקונה ביום 25.2.19 בווטסאפ ויחד עם זאת, הוא כלל לא נחקר ביחס לנטען על ידו בתצהיר בסוגיה זו.
כפי שפירטתי לעיל, עדות הקונה ואחיו רצופה סתירות ותמיהות, עדות לא היתה מהימנה בכלל. המסמך המופנה לבנק שרשמה הנתבעת אינו יכול לסייע לנתבעים, באשר אינו מתכתב עם יתר המסמכים בתיק. המסקנה מכל האמור לעיל כי לא עלה בידי הקונים להוכיח כי שילמו את הסכום במחלוקת בסך של 200,000 ₪.
תוספות עבור שינויים בדירה
המוכרת טוענת כי גב' עדי ורמוס, המעצבת מטעם הקונים, ערכה את תמחור השינויים אותם הקונים ביקשו מהמוכרת לבצע בדירה (הוגש וסומן ת/2). המורכת טוענת כי הקונים קיבלו זיכוי מלא עבור תכנית השינויים הראשונה, 50% הנחה בגין תכנית שינויים נוספת שבגינה הם שילמו סך של 16,800 ₪ כאשר תכנית זו כללה גם שינויים ברשת החשמל. המוכרת עותרת לפסוק לה ברכיב זה סך של 33,855 ₪, כפי שתבעה בכתב התביעה.
לנושא התוספות והשינויים התייחס המצהיר מטעם המוכרת מר אשר כאשר לפי חישוביו בתצהיר עבור השינויים אמורים לשלם הקונים סכום של 80,724 ₪, אם כי בתביעה נתבע הסכום של 33,855 ₪.
המוכרת צירפה לתמיכה ברכיב זה של התביעה מספר תוכניות, וכל אחת מהן נוקבת בסכום אחר. כך למשל צורפה תוכנית שינויים על סך 33,725 ש"ח שלאחר 50% נותר לתשלום 16,862 ₪. תוכנית זו אושרה על ידי הקונה במייל ששלח ושולמה על ידו (שילם את הסכום של השינויים ועל כך אין מחלוקת-התוכנית מיום 18.6.18).
המוכרת טוענת כי לאחר השינויים הנ"ל נתבקשו עוד שינויים על ידי הקונים. נספח 25 ובו פירוט השינויים צורף לתצהיר מר אשר מטעם המוכרת. מר אשר לא מציין בדיוק מה הסכום עבור שינויים אלה אלא מפנה לנספח 2 לתצהירו. עיון בנספח 2 לתצהיר העד מעלה כי מדובר בדף מכרטסת הנהלת החשבונות של המוכרת. לא ניתן להבין ממסמך זה מה גובה התוספות, מה סוכם ומה לא סוכם עם הקונה. זאת כאשר, התוספת שאושרה על ידי הקונה ביוני 2018 אושרה על ידו במייל חוזר. במקרה דנן, אין אישור של הקונה לתוספת הסכומים. גם אם מעצבת הפנים פעלה מטעם הקונה, כטענת המוכרת, עדיין יש הבדל בין דרישתה לשינויים (נספח 25 לתצהיר אשר) לבין אישור הקונה עבור התשלום בגין שינויים אלה, מה שמהווה את האישור הסופי והמוחלט לביצוע השינויים והסכמה לגביהם ולגבי עלותם. אישור זה של הקונה ניתן לגבי התוכנית מיום 18.6.18 אך לא ניתן ביחס לתוכנית השינויים הנוספת בנובמבר 2018 (ת/2) . בהקשר זה אני מפנה לסעיף 14 להסכם המכר בו צויין כי במידה והמוכר מסכים לבצע שינויים כי אז על הקונה לחתום על הזמנה לביצוע השינויים וכל התחשבנות המתחייבת מהשינויים (סעיף 14.3 להסכם). חתימה ואישור של הקונה ביחס לתמחור השינויים והתוספות, הנוספות, אין.
כאן חשוב לציין כי בכתב התביעה נדרש תשלום בסך של כ- 33,000 ₪ בעוד שלפי התצהיר של אשר נדרש תשלום של כ- 80,000 ₪ עבור התוספות. ללמדך כי הדרישה של התובעת לא מבוססת. גם בחקירת המצהיר מטעם הנתבעת ביחס לרכיבי התוספות הנטענות עלה כי הית לו טעות וביקש סכומים שלא היה זכאי לבקש.
על כן, ומשלא אושרו התוספות הנטענים על ידי הקונה, אישור כולל את הסכום הנדרש בגינם, אין מקום לחייב בגינם את הקונה. התביעה ברכיב זה של התביעה נדחית.
נזק לא ממוני
רכיב זה של התביעה נדחה על ידי. אין מקום לדרישה באשר לא התרשמתי כי מדובר בסכסוך שחרג מגדר סכסוך שבין קבלן לרוכש דירה. לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדרישה לפיצוי נפרד בגין נזק לא ממוני.
ריבית פיגורים והצמדות
בסעיף 12 להסכם נקבע לעניין הריבית כי "...בכל מקרה שהקונה יפגר בתשלום סכום כלשהו, אשר עליו לשלם למוכר או לפקודתו, עפ"י חוזה זה, יהיה הקונה חייב לשלם למוכר, ריבית בשיעור המקסימאלי שבנק הפועלים בע"מ יגבה, בגין משיכת יתר בלתי מאושרת בחח"ד, בתוספת 0.5% לחודש, החל מהמועד הקבוע לתשלום ועד לתשלום בפועל". בנספח השינויים הוסכם (בסעיף 18) כי מסעיף 12 להסכם יימחקו המילים "בתוספת 0.5% לחודש". כמו כן, יתווספו המילים "האמור בסעיף זה יחולו רק לאחר חלוף 21 יום ממועד מסירת ההתראה על פיגור בתשלום".
לטענת המוכרת, על הקונים לשלם לה ריבית פיגורים בסך 25,321 ₪ בגין האיחור בהעברת תשלומי המשכנתא- התשלום השלישי לפי ההסכם. ואולם, בגין איחור לא נשלחה כל בקשה או התראה או דרישה מצידה של המוכרת לקונים.
הקונים טוענים כי לפי ההסכם ונספח השינויים, זכותה של המוכרת לריבית מותנית בדרישה בכתב. לטענתם, המוכרת לא הוכיחה כי שלחה מכתב כאמור וגם לא תמכה את הדרישה בחוות דעת מקצועית בנוגע לאופן חישוב הריבית בידיה. עוד הם טוענים כי ריבית פיגורים מוגבלת לפי סעיף 5ב לחוק המכר (דירות).
הקונים ביקשו לבצע תיקונים לליקויים קיימים והיתה נכונות לעשות כן מצד המוכרת(ראו התכתבויות מחודש יוני ויולי 2019 (נספחים 5,6 לתצהיר אשר) התכתובות בין הצדדים נגעו למוכנות הדירה למסירה ולטענות לליקויים והצורך לתקן. לא עלתה כל דרישה באותה העת לאיחור בתשלום ולדרישה בגין ריבית פיגורים בגין איחור זה ביחס לתשלום המשכנתא. גם לא בשלב לפני כן. כך גם ביחס לדרישה להצמדה לא עלתה כל דרישה מהמוכרת לתשלום ההפרשים הנובעים מהצמדת הסכומים, ולפיכך יש להראותה בהתנהגותה כמי שויתרה על זכותה לקבל הפרשים אלה.
בעניין זה של הדרישה לתשלום ההפרשים בגין ריבית אני מפנה לסעיף 18 לנספח השינויים. שם סוכם כי הסעיף בדבר התשלום בגין ריבית יחול רק כעבור 21 יום ממועד קבלת התראה על פיגור בתשלום. סעיף זה כאמור לעיל לא התקיים בעניינו בכלל.
על כן, יש לראות את המוכרת כמי שויתרה על התשלום בגין ריבית פיגורים עבור התשלום השלישי ותביעתה אם כן בגין רכיב זה של התביעה נדחית .
בנוסף, טענה המוכרת כי על הקונים לשלם לה ריבית פיגורים בגין תשלום יתרה בסך 200,000 ₪ אשר לא שולמה עד היום.
המוכרת עתרה בסיכומיה להתיר לה לפצל סעדים כך שהיא תוכל לתבוע בנפרד את ריבית הפיגורים בגין התשלום האחרון אשר טרם שולם, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. הקונים לא התייחסו בסיכומים מטעמם לבקשתה. דרישה זו לפיצול סעדים לא עלתה בכתב התביעה שהגישה המוכרת ואולם, נקבע כי ניתן להתיר בקשה שעלתה בשלב הסיכומים:
ראו ע"א 10474/03 כהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ (24.11.2005) הדגישה כב' השופטת ע' ארבל לעניין זה כי:
"כידוע, בקשה לפיצול סעדים ניתן להגיש כל עוד התובענה תלויה ועומדת בבית המשפט (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' פ"ד מה (2) 811, 825). בקשת המערערים להתיר להם לפצל את סעדיהם הועלתה לראשונה בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי ועל כן אני סבורה כי אין פגם במועד הגשתה"
אני מקבלת את בקשת המוכרת לפיצול סעדים. מקובלת עלי הטענה לפיה כל עוד לא שולמה מלוא התמורה בגין הדירה ולא נמסרה החזקה לקונים, לא התגבשו כלל נזקיה של המוכרת ביחס לתשלום האחרון. גם לא מצאתי כי זכויותיהם של הקונים ייפגעו מעצם מתן ההיתר למוכרת לפצל סעדיה וכלל שתוגש בידיה תביעה כספית, ממילא יוכלו הקונים להעלות את מלוא טענותיהם והן תתבררנה לגופן במסגרת אותה תביעה.
התביעה שכנגד
קבעתי לעיל כי הדירה הייתה מוכנה למסירה וראויה למגורים במועד והתנגדותם של הקונים לקבל את החזקה בה לא הייתה מוצדקת. בשים לב לנימוקי שהבאתי לעיל, התביעה לקבלת פיצוי בגין הליקויים הנטענים היתה מוקדמת. לפיכך, אני דוחה את התביעה שהגישו הקונים לפיצוי בגין איחור במסירה . כמו כן נדחית התביעה שכנגד ברכיב הפיצוי בגין הליקויים הנטענים בדירה.
הקונים מוסיפים כי המוכרת התחייבה ביום 31.5.2018 (נספח א21 לתצהיר של מר אייל רז) להקדים את מועד מסירת החזקה ליום 28.2.2019. ככל שלא יעלה בידה להקדים את מועד המסירה, היא התחייבה לשלם 2,000 ₪ עבור כל חודש איחור עד למועד המסירה שנקבע ליום 31.5.2019. סה"כ בגין איחור זה על המוכרת לשלם לרוכשים 6,000 ₪ נוספים. המוכרת לא התייחסה לטענה זו ולפיכך אני מקבלת אותה ומורה למוכרת לשלם לקונים סך של 6,000 ₪ מקום בו היא לא עמדה בהתחייבותה להקדים את מועד המסירה.
עוד טוענים הקונים כי המוכרת הפיצה שמועה זדונית כי הם לא קיבלו חזקה בדירה משום שאין ביכולתם לשלם את מלוא התמורה בגינה. בכך פגעה המוכרת בשמם הטוב ולפיכך הם מבקשים להורות לה לפצות אותם בסך של 100,000 ₪ בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בנוסף טענו הקונים כי נגרמה להם ולילדיהם עגמת נפש כתוצאה מהתנהלותה של המוכרת ובהתאם הם ביקשו לפסוק להם פיצוי נוסף בסך 100,000 ₪. דומה כי הקונים זנחו בסיכומים את טענותיהם לפגיעה בשם הטוב שלהם ובעוגמת הנפש שנגרמה להם, למעט אזכורם של רכיבי התביעה בסעיף הסיכום. משהטענות בגין רכיבים אלה נטענו בעלמא ונזנחו בידי הקונים, אני דוחה אותן. למעלה מהצורך אוסיף כי גם בהתאם לחוק איסור לשון הרע כלל לא הוכח הפרסום הנטען. הטענות בהקשר זה נטענו באופן סתמי וללא פירוט. לא נטען למי נאמרו הדברים וכיצד יש בטענות הקונה בתצהירו לבסס את יסוד הפרסום בהתאם לחוק איסור לשון הרע . משלא הוכחה העילה בהתאם לחוק איסור לשון הרע .התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית. גם התביעה לפיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪ בגין התנהלות המוכרת נדחית. אין בסיס לרכיב זה של התביעה בשים לב לקביעותיי לעיל.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה שהגישה המוכרת ברובה ודוחה את התביעה שכנגד אותה הגישו הקונים ברובה. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 200,000 ₪ הוא סכום היתרה שנותרה לתשלום בהתאם להסכם המכר בין הצדדים. אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי בלבד ופוסקת לנתבעים/התובעים שכנגד סכום של 6,000 ₪.
לפיכך, אני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 196,000 ₪. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן למוכרת היתר לפיצול סעדיה ביחס להפרשי הריבית וההצמדה בהתאם להסכם עבור התשלום האחרון בסך של 200,000 ₪ .
הוצאות –
להלן דיון בהתאם לפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי. ניהול ההליך בידי הקונים היה מסורבל ומכביד וכלל הגשת בקשות רבות, אליהן צורף שלא לצורך חומר של עשרות ומאות עמודים כולל כתבי בי-דין, החלטות וחוות דעת מומחה בית משפט, שלא לצורך ובכך הביאו להכבדה מיותרת על ניהול התביעה. בגין התביעה נשאה התובעת בתשלום למומחה מטעמה וכן שילמה את חלקה בשכ"ט מומחה בית המשפט. כמו כן שילמה התובעת אגרת משפט. בנוסף, התביעה שכנגד אותה הגישו הקונים, בסכום של 588,880 ₪, נדחתה ברובה המכריע למעט רכיב מזערי בסך של 6,000 ₪ . באיזון הראוי בין מכלול השיקולים ובהתחשב בתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 32,000 ₪ .
סיכום:
הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 196,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 32,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
16 מתוך 16