הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
17639-09-19 | בית משפט השלום בעפולה | מאג'דה ג'ובראן מורקוס | 2021-06-29
התובעת/הנתבעת שכנגד: גל – אשר יזמות והשקעות בע"מ | הנתבעים/התובעים שכנגד: רז אייל, רז שולמית
ייצוג התובעת גל – אשר יזמות והשקעות בע"מ: עו״ד אילן מירון | ייצוג הנתבעים רז אייל ורז שולמית: עו״ד אליהו דותן
במסגרת סכסוך רחב על תשלום עבור דירה, ליקויי בנייה ומועד המסירה, הגישו הרוכשים גם תביעה שכנגד לפי חוק איסור לשון הרע. הם טענו שהמוכרת הפיצה שמועה שלפיה לא קיבלו את הדירה משום שלא יכלו לשלם את מלוא התמורה, וביקשו פיצוי בסך 100,000 ש״ח. מדובר בטענה של הרוכשים, ולא בממצא עובדתי של בית המשפט.
בית המשפט דחה את רכיב התביעה הזה. בפסק הדין הובהר כי הרוכשים זנחו בסיכומים את טענותיהם לפגיעה בשם הטוב, מלבד אזכור שלהן במסגרת סיכום רכיבי התביעה. מעבר לכך, ולמעלה מן הצורך, בית המשפט הוסיף שלא הוכח שהפרסום הנטען אכן נעשה.
מה חסר בתשתית שהוצגה?
בית המשפט ציין שהטענה נטענה באופן כללי, בלי לפרט למי נאמרו הדברים. כמו כן, לא הוסבר כיצד הטענות בתצהיר הרוכש מוכיחות את יסוד הפרסום הנדרש לפי החוק. לכן לא הונחה תשתית שמאפשרת לקבוע שהמוכרת העבירה את הדברים לאדם אחר או לקהל כלשהו.
ההבחנה חשובה: עצם הטענה שנאמרו דברים פוגעניים אינה מוכיחה שהם פורסמו. במקרה הזה, בית המשפט לא קבע שהשמועה הופצה, ולא הכריע אם תוכנה אמת או אם היה בה משום לשון הרע. הדחייה נשענה על כך שהטענה נזנחה, ולחלופין על כך שהפרסום לא הוכח.
ההקשר של הסכסוך
ההליך עסק בעיקר בשאלה אם נותרה יתרת תמורה לתשלום ואם ליקויים בדירה הצדיקו את סירוב הרוכשים לקבל את החזקה בה. בית המשפט אימץ את מסקנת המומחה שמונה מטעמו, שלפיה נמצאו ליקויים לתיקון אך לא כאלה שמנעו את מסירת הדירה. הוא קבע שהדירה הייתה ראויה למסירה ושסירוב הרוכשים לקבל אותה לא היה מוצדק.
במחלוקת הכספית קבע בית המשפט שנותרה יתרה חוזית של 200,000 ש״ח שלא שולמה, ודחה את גרסת הרוכשים שלפיה שילמו סכום זה במזומן. בין הנימוקים שניתנו היו קשיים וסתירות בעדויות ובגרסת התשלום, לצד מסמכים והתכתבויות שלא תאמו את הטענה. קביעות אלה נגעו למחלוקת החוזית; הן אינן מוכיחות שהמוכרת הפיצה את השמועה הנטענת.
מה נפסק מבחינה כספית?
בגין רכיב לשון הרע לא נפסק פיצוי: הרוכשים ביקשו 100,000 ש״ח, אך התביעה ברכיב זה נדחתה. גם דרישה נפרדת בסך 100,000 ש״ח בגין עוגמת נפש נדחתה.
התוצאה הכספית האחרת בפסק הדין נגעה לחוזה ולא ללשון הרע. המוכרת חויבה לשלם לרוכשים 6,000 ש״ח בגין אי־עמידה בהתחייבות להקדים את מועד המסירה. מנגד, הרוכשים חויבו לשלם למוכרת סכום נטו של 196,000 ש״ח בגין יתרת התמורה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 32,000 ₪. סכומים אלה אינם פיצוי בגין לשון הרע.
המשמעות המעשית של ההכרעה
פסק הדין ממחיש שבמחלוקת על פרסום פוגעני נדרשת תשתית שמבהירה לא רק מה נטען שנאמר, אלא גם אם הדברים הועברו לאחרים. כאן לא פורט למי נאמרו הדברים, והטענה אף נזנחה בסיכומים. אלה היו נסיבות ההכרעה בתיק הזה, ולא כלל שמכריע מראש בכל תביעה אחרת; כל מקרה נבחן לפי הראיות והטענות שהוצגו בו.
לקריאת פסק הדין המלא – 17639-09-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
