ע"א 17749-05-24 צימרינג נ' יהודאי

הליך: 17749-05-24

שם התיק: ע"א 17749-05-24 צימרינג נ' יהודאי

בית המשפט: בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

הרכב: עודד שחם, אברהם רובין, נמרוד פלקס

תאריך פסק הדין: 2024-05-30

מערער (תפקיד בהליך המקורי לא אומת): אברהם צימרינג | משיב (תפקיד בהליך המקורי לא אומת): יוסף יהודאי

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 17749-05-24 צימרינג נ' יהודאי

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופט עודד שחם
כבוד השופט אברהם רובין
כבוד השופט נמרוד פלקס

מערער

אברהם צימרינג

על ידי א' שני, עו"ד

נגד

משיב

יוסף יהודאי

פסק דין

בפנינו ערעור אזרחי.

1. הערעור מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט, סגן הנשיא א' סילברמן) בת"א 30236-01-22. פסק הדין ניתן ביום 29.2.24. בפסק דינו דחה בית משפט קמא תביעת פיצויים שהגיש המערער נגד המשיב.

2. אלה העובדות הצריכות לעניין. המערער הגיש נגד המשיב תביעה, בה טען כי נגרמו לו נזקים, ממוניים ולא ממוניים, עקב מסכת של זיוף ומרמה שביצע המשיב. נטען, כי המשיב פתח תיק הוצאה לפועל על סך של 1 מיליון ₪, בהסתמך על שטר חוב מזויף. על פי הטענה, השטר זויף על ידי המשיב. בהמשך לקביעה של מומחית מטעם בית המשפט כי החתימה שעל שטר החוב מזויפת, נסגר התיק. המערער טען לנזקים שונים, שהם בעיקרם שכר טרחת עורך דין בתיק ההוצאה לפועל; נזקים כלכליים בשל אי יכולת לבצע עסקאות מזדמנות; ולשון הרע, בשל קיומה של הערה במרשמים שונים על תיק ההוצאה לפועל האמור שנפתח נגד המערער. עילות התביעה היו רשלנות, לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ביחס לשורה של עבירות פליליות, וכן תרמית, שקר מפגיע ונגישה.

3. בכתב ההגנה, כתב המשיב כי הילווה למערער סכומי כסף של למעלה ממיליון ₪. כן נכתב, כי המשיב סובל מלקות נפשית ובעיות קוגניטיביות, אשר נוצלו על ידי המערער לשם גזילת כספו. לטענת המשיב, קיבל מן המערער המחאות ושטרי חוב של חברה זרה אשר לטענתו הוצגה על ידי המערער כשייכת לו, וכן של אמו של המערער. שיקים כאמור צורפו לכתב ההגנה. כן צורפו לכתב ההגנה שיקים בנקאיים שערך המשיב על שם אמו של המערער, כמו גם מסמכים המעידים על העברות כספים שעשה מחשבונו לחשבון אמו של המערער. המשיב טען, כי שטר החוב מושא התביעה נמסר לו על ידי המערער, בתואנה כי יהווה בטוחה שתאפשר את גביית כספו.

4. לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות). נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו.

5. נקודת המוצא לדיון היא, כפי שקבע בית משפט קמא, כי תביעת המערער בבית משפט קמא מבוססת על טענות בעלות גוון פלילי. לפיכך, רבץ על המערער הנטל להוכיח את טענותיו בראיות בטיב ובכמות התואמים את חומרת הטענה (ראו ע"א 2657/04 וילדר נ' ניסנקורן (19.7.2006)). על רקע זה, ובשים לב לכלל הראיות שבפניו, בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי המערער לא הוכיח את טענתו לפיה המשיב זייף את שטר החוב. נקבע גם, כי לא הוכח שהמשיב ידע שמדובר בשטר חוב מזויף. עסקינן בקביעות עובדתיות, אשר אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. המערער אינו מראה בערעורו כי מדובר באחד מאותם מקרים. בנסיבות אלה, דין ערעורו להידחות.

6. המערער טוען כי לא הוכח אינטרס שלו בזיוף השטר. טענה זו יש לדחות. ראשית, הפלוגתא אינה בשאלה אם המערער זייף את השטר, כי אם בטענת המערער כי המשיב הוא שזייף את השטרות. בית משפט קמא צדק בקבעו, כי אין בחוות הדעת עליה נסמך המערער כל קביעה בדבר זיוף החתימה שעל השטר על ידי המשיב. ככל שהמערער ביקש לסמוך על חוות הדעת כדי להראות כי המשיב זייף את החתימה שעל השטר, יש גם יסוד לקביעת בית משפט קמא כי היה על המערער לזמן את הגרפולוגית לשם כך. שנית, המשיב הצביע על אינטרס אפשרי של המערער בזיוף השטר, והוא הנחת דעתו של המשיב כי כספים שהלה הלווה למערער, לטענתו, אכן יושבו לו. לא למותר להעיר, כי בתיק מצויים מסמכים המבססים, לכאורה, העברות כספים מן המשיב למערער.

7. המערער מקדיש חלק מערעורו לטענות הנוגעות לנטל הראייה בטענה בדבר "זיוף עצמי" (היינו, טענת המשיב כי המערער הוא שזייף את החתימה על שטר החוב). אין לנו צורך להידרש בפירוט לטענות אלה, שכן בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת המערער, וקבע כי המשיב לא הוכיח כי מדובר ב"זיוף עצמי".

8. בהשלמה לאמור נוסיף, כי אין בפי המערער התייחסות לקביעותיו המנומקות של בית משפט קמא, מדוע עדויות שונות שבאו בפניו (מר בוהדנה, מר סלמן, מר ג'יאן) אינן יכולות לסייע למערער (פסקאות 19 – 21 לפסק הדין). באופן דומה, אין בפי המערער התייחסות לקביעותיו המנומקות של בית משפט קמא, לפיהן לא הוכח שבעת הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל היה המשיב מודע לכך שהשטר מזויף. בהקשר זה נעיר, כי לא נסתרה קביעת בית משפט קמא, לפיה המשיב לא נחקר על טענתו (סעיפים 12, 20, 24 לתצהירו) כי קיבל את השטר מן המערער כשהוא חתום במקור. גם בעיון בפרוטוקול בית משפט קמא (עמוד 48 ואילך) לא מצאנו חקירה כזו. נוסיף, כי אין בפי המערער טענה גם נגד קביעה נוספת (פסקה 24 לפסק הדין), לפיה ליקויים שונים בשטר אליהם הפנה המערער בבית משפט קמא, לא תומכים בטענה כי זויף על ידי המשיב אלא להיפך.

9. המערער טוען לאחריות של המשיב לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965. ברם, המערער אינו מתמודד בטיעוניו עם קביעת בית משפט קמא, כי נוכח הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, לא עומדת למערער עילת תביעה על פי חוק זה. נוכח העובדה שהמערער הפנה בהקשר זה לחוק נתוני אשראי, תשע"ו – 2016, נציין כי המשיב לא עשה כל פרסום בהתאם לחוק זה. מכל מקום, נוכח הוראות סעיפים 13(7) ו – (10) לחוק איסור לשון הרע, גם אם הגיע לבנק בו מנהל המערער חשבון מידע אודות תיק ההוצאה לפועל, על פי חוק נתוני אשראי, אין בכך כדי להקים עילה על יסוד חוק איסור לשון הרע. במצב זה, טענת המערער כי ניתן לפסוק, לפי חוק איסור לשון הרע, פיצויים ללא הוכחת נזק, אינה מסייעת לו.

10. המערער טוען, כי בשל העלאת תיק ההוצאה לפועל לדיווח לכלל נותני האשראי במשק, על פי חוק נתוני אשראי, תשע"ו – 2016, נגרם לו נזק ישיר. הוא אינו מפנה לתשתית העשויה לבסס נזק כזה. אף בתצהירו בבית משפט קמא לא ניתן לאתר ביסוס לנזק כאמור. לא למותר להעיר, כי בתביעתו עתר המערער לסעד על פי עילה של הוצאת לשון הרע, ללא הוכחת נזק. במצב זה, דין טענתו האמורה של המערער להידחות, וזאת בלא לגרוע מקביעתנו כי אין עילה להתערב בהכרעת בית משפט קמא לפיה לא קמה מעיקרו של דבר עילה לפי חוק איסור לשון הרע. בשולי נקודה זו נוסיף ונעיר, כי אין בפי המערער טענה של ממש נגד קביעתו של בית משפט קמא, לפיה המערער לא הוכיח את הנזקים להם טען.

11. התוצאה של כל האמור היא, כי אנו דוחים את הערעור. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. העירבון שהפקיד המערער יושב לו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ד, 30 מאי 2024, בהעדר הצדדים.

עודד שחם, שופט

[אב"ד]

אברהם רובין, שופט

נמרוד פלקס, שופט

1 מתוך 4