הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
17749-05-24 | בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים | עודד שחם, אברהם רובין, נמרוד פלקס | 2024-05-30
מערער (התובע בהליך המקורי): אברהם צימרינג | משיב (הנתבע בהליך המקורי): יוסף יהודאי
ייצוג המערער: על ידי א' שני, עו"ד
ערעור על תביעה שעסקה בתיק הוצאה לפועל העלה שאלה מעשית: האם רישום או העברת מידע על תיק כזה עשויים להקים עילת לשון הרע. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור, אך לא קבע שהרישום עצמו היה משמיץ. ההכרעה נשענה על הוראות חוק איסור לשון הרע ועל כך שלא הוכחו הנזק והטענות העובדתיות המרכזיות שעליהן נשענה התביעה.
הרקע: מחלוקת על שטר חוב ותיק הוצאה לפועל
בתביעה המקורית טען המערער כי המשיב פתח נגדו תיק הוצאה לפועל על מיליון ש״ח, בהתבסס על שטר חוב מזויף. לפי תיאור פסק הדין, מומחית מטעם בית המשפט קבעה כי החתימה על השטר מזויפת, ולאחר מכן נסגר תיק ההוצאה לפועל. המערער טען כי המשיב הוא שזייף את השטר, וכי נגרמו לו נזקים, לרבות בעקבות רישום על התיק במרשמים שונים.
עם זאת, עצם הקביעה שהחתימה מזויפת לא הוכיחה מי זייף אותה. ערכאת הערעור הדגישה כי בית משפט השלום קבע שהמערער לא הוכיח שהמשיב זייף את השטר או ידע שהוא מזויף בעת שהגיש אותו לביצוע. עוד צוין כי חוות הדעת שעליה הסתמך המערער לא קבעה שהמשיב הוא שזייף את החתימה. במקביל, בית משפט השלום קיבל את עמדת המערער במובן שהמשיב לא הוכיח שהמערער עצמו זייף את החתימה; אין בכך קביעה שהמערער לא זייף אותה.
הערעור לא שינה את הממצאים העובדתיים
בית המשפט ציין כי הטענות בתביעה ייחסו למשיב מעשים בעלי גוון פלילי. בנסיבות אלה, נדרש המערער לתמוך את טענותיו בראיות המתאימות לחומרתן. ערכאת הערעור לא מצאה הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, ובפרט בקביעה שלא הוכח שהמשיב זייף את השטר או ידע על זיוף בעת הגשתו.
בין היתר, בית המשפט העיר כי חוות הדעת לא ייחסה את הזיוף למשיב, וכי אם המערער ביקש להסתמך עליה לשם הוכחת טענה זו, היה עליו לזמן את המומחית. עוד צוין כי המשיב הציג אינטרס אפשרי של המערער בהצגת השטר כבטוחה להחזר כספים שלטענתו הלווה לו, וכי בתיק היו מסמכים המבססים לכאורה העברות כספים. אלה הוזכרו כחלק מהערכת טענת הזיוף, ולא כקביעה שכל גרסת המשיב הוכחה.
מדוע לא הוכרה עילת לשון הרע
המערער טען כי מידע על תיק ההוצאה לפועל נרשם או הועבר במסגרת מערכת נתוני האשראי, ואף טען לדיווח לכלל נותני האשראי. בית המשפט לא קבע שהדיווח לכלל הגופים אכן התרחש. הוא ציין כי המשיב לא ביצע פרסום לפי חוק נתוני אשראי. עוד נקבע כי גם אם מידע על התיק הגיע לבנק שבו מתנהל חשבון המערער מכוח אותו חוק, הוראות סעיפים 13(7) ו-13(10) לחוק איסור לשון הרע אינן מקימות בנסיבות אלה עילת תביעה.
בנוסף, המערער לא התמודד בערעור עם קביעת בית משפט השלום שלפיה סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע שולל את עילת התביעה ביחס לפרסום במסגרת ההליך המשפטי. לכן בית המשפט לא נדרש להכריע אם תוכן הרישום עצמו היה משמיץ. ההבחנה חשובה: דחיית העילה נשענה על הוראות החוק, ולא על קביעה שהרישום לא היה פוגעני.
לא הוכח נזק, ולא נפסק פיצוי
המערער טען גם לנזק ישיר בשל דיווח לגופים המספקים אשראי. בית המשפט קבע שלא הוצגה תשתית שתבסס נזק כזה, ושגם בתצהיר שהוגש בבית משפט השלום לא נמצא לו ביסוס. האפשרות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק לא סייעה למערער, משום שלא קמה עילה לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט הוסיף כי לא הוכחו גם הנזקים האחרים שעליהם הסתמכה התביעה.
תוצאת הערעור
הערעור נדחה, ולא נפסקו פיצויי לשון הרע. מאחר שלא התבקשה תשובה לערעור, בית המשפט לא נתן צו להוצאות. בית המשפט הורה להשיב למערער את העירבון שהפקיד באמצעות בא כוחו; פסק הדין אינו קובע אם ההוראה בוצעה בפועל.
לקריאת פסק הדין המלא – 17749-05-24
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
