הליך: 17987-04-22
שם התיק: ת"א 17987-04-22 אזרחי נ' זרקא
בית המשפט: בית משפט השלום בחיפה
שופט/ת: רויטל באום
תאריך פסק הדין: 2023-08-10
תובע: יוסף אזרחי | נתבע: יצחק זרקא
בית משפט השלום בחיפה
ת"א 17987-04-22 אזרחי נ' זרקא
לפני
כב' השופטת רויטל באום
תובע
יוסף אזרחי
נגד
נתבע
יצחק זרקא
פסק דין
עניינו של הליך זה בשישה פרסומים שנעשו ע"י הנתבע ואשר מהווים, כך לפי התובע, לשון הרע כלפיו.
1. התובע תושב העיר חריש ומי שבכוונתו, לדבריו, להתמודד על ראשות העיר; הנתבע ידוע כמי שנמנה על תומכיו של ראש הממשלה, חה"כ מר בנימין נתניהו, אשר שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה זו כיו"ר האופוזיציה.
2. הפרסומים
2.1 ביום 25.9.21 אירח התובע בסוכתו אשר בחניון הבניין בו הוא מתגורר בחריש את חברת הכנסת עידית סילמן בכנס פוליטי.
הנתבע, רעייתו הגב' חני זרקא ואנשים נוספים הגיעו למקום כדי להפגין נגד חה"כ סילמן במטרה לשכנעה לעזוב את מפלגת 'ימינה' ולעבור למפלגת 'הליכוד', בה תומך הנתבע.
מספר מפגינים, בהם רעייתו של הנתבע, הגב' זרקא, נכנסו לחצר הבניין בו מתגורר הנתבע, צילמו וצעקו, ובתגובה שמט התובע מידיו את בנו הקטן החל לרוץ לכיוונה של הגב' זרקא, דחף אותה במטרה לסלקה מהמקום, המהווה – לדבריו – שטח פרטי (להלן – "האירוע המחולל").
בהמשך, פנה התובע לבית משפט השלום בחדרה וקיבל ביום 29.9.21 צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד הנתבע ורעייתו במעמד צד אחד (תיק ה"ט 39533-09-21, להלן – "תיק ההטרדה"; נספח 1 לתצהיר התובע).
לאחר דיון שנערך במעמד שני הצדדים ביום 6.10.21 נקבע כי הנתבע ורעייתו הטרידו את התובע ובני משפחתו והם עלולים להוסיף ולעשות כן באופן מאיים, ועל כן ביום 10.10.21 הוארך הצו הזמני למשך שלושה חודשים (נספח 8 לתצהיר התובע).
2.2 גם ביום 30.9.21 הגיעו לסביבת מגוריו של התובע הנתבע ואנשים נוספים והפגינו.
במהלך הפגנה זו פרסם הנתבע סרטון בפייסבוק בו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים -
"אני קורא מפה לכל אנשי חריש. יש לכם פה עבריין זהירות...וכל הקטע גם שהוא רוצה להתמודד לראשות המועצה של ראשות העיר...אנחנו...נתמוך בראש העיר הקיים שזה ליכודניק...וזהירות חבר'ה יש לנו כאן חבורה של פושעים, מאפיה יש פה ששופט נותן לו אישור להרחיק אותי 200 מטר..."
(נספח 2 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום הראשון").
הן ביחס לפרסום זה והן ביחס ליתר הפרסומים יובהר כי ההדגשות הן כפי שסומן בידי התובע כאותן אמירות אליהן מיוחסת עוולת לשון הרע.
יצוין, כי לטענת התובע, בהגיע הנתבע והגב' זרקא למקום ביום 30.9.21 הם הפרו את צו הרחקה אשר ניתן כנגדם ביום 29.9.21; אבהיר, כי שאלת הפרת הצו אינה רלוונטית להכרעה במחלוקת נשוא הליך זה, שעניינו – כאמור – לשון הרע אשר עפ"י הטענה הוציא הנתבע על התובע בפרסומיו.
2.3 ביום 3.10.21 פרסם הנתבע סרטון בפייסבוק בו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים –
"אתה צריך להתבייש לך בנאדם מה זה מגעיל מה זה בנאדם דוחה, למה אליי לא ניגשת יוסי למה לי לא ניגשת, איציק זרקא מכיר אותך, אנחנו אחים, איך התלקקת? אתה זרקת את הילד, אתה הכנסת את הילד שלך לסרטים לא אנחנו...
אתה צריך טיפול פסיכיאטרי. אתה רוצה לנהל את חריש?"
(נספח 3 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום השני").
2.4 ביום 5.10.21 פרסם הנתבע סרטון בפייסבוק בו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים –
"אני קורא מפה לבנאדם הזה יוסי אתה עבריין אתה מסוכן אתה צריך לשבת בפנים. ואני מציע לך יוסי לעזוב את חריש...אף אחד לא סובל אותך אף אחד לא אוהב אותך, אנשים פשוט מאוד היוות עליהם איום. אני קורא לאנשי חריש אתם גם יכולים להשתתף במחאה מחר. תבואו לבית המשפט, תבואו עם כריזה, תדברו כל אשר על ליבכם...
"מי זה הבנאדם הזה? מי אתה בכלל? אתה יכול להתמודד איתי יוסי? חברה, אני מקבל מאנשים בוואטסאפ ממנו מאנשים שצילמו אותו שהיה מאיים עליהם לכאורה. אני באמת מקבל אני אשלח הכל מותק לדף שלי"
(נספח 4 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום השלישי").
2.5 ביום 5.10.21 פרסם הנתבע סרטון נוסף בפייסבוק בו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים -
"אזרחי...אני רואה שהוא בא...הוא זרק את הילד, גם על זה שלחתי את הסרטון לשר העבודה והרווחה ואני אשלח את זה מחר ללשכת הרווחה של חריש. הבנאדם הזה לכאורה אני חושב שהוא אלים ומסוכן לציבור. אני קיבלתי הרבה סרטונים, הרבה מאמרים שהוא כתב, הוא לא אוהב דתיים, אוהב להעליב אותם, בשבת אוהב להדליק להם מנגל מול העיניים שלהם, הוא תוקפני מילולית, פיזית, שגם ראש העיר המכהן יצחק קשת שהוא איים עליו, הוא מאיים על אנשים. אנשים פשוט מאוד לא יודע למה פשוט פוחדים ממנו מהעבריין צעצוע הזה לכאורה. חבר'ה הוא רץ, דחף את ירין הילד, הגיע לחני נתן לה איזה שתיים, הפיל אותה למדרכה, שברה פה שני שברים ובהמשך היד עוד שבר...
חברה אני ראיתי את כל זה אני רצתי לכיוון אבל הוא כבר התחבא מאחורי שני שוטרים. הייתה שם שוטרת, איך קוראים לשוטרת...רוז אוחנה והיה שמה אחד בשם מלול, שוטר...
נתנו לו לסיים את הכנס אמרתי למפקד אם אני לא רואה אותו על הניידת אני לא עוזב פה את המקום. אמר לי אני נותן לך מילה באמת. חבר'ה הכל בסדר הבנאדם הזה נלקח למשטרת עירון...לא יודע באזהרה, לא יודע מה. בקיצר השתחרר. איילת שקד במקביל כל הלילה מתחננת על נפשה. כנראה לשר לביטחון פנים, כנראה לא יודע לגורמים, בקיצור שחררו אותו...
אני פונה מפה גם לאנשי חריש, תושבי חריש יש לכם בנאדם מסוכן אלים. אני באמת רוצה שתפתחו את העיניים שלכם שהוא רצה להיות שם ראש עיר, הבטיח מיליון הבטחות לאנשים, אנשים מעדכנים אותי אנשים מתקשרים אליי מחריש...
חברה אני קורא מפה לכל האמהות, לכל אלה שיש להן בעל אלים, תבואו מותק, אנחנו צריכים אתכם איתנו לחזק ולהתחזק ואני קורא מפה מכולם לא לפחד מאנשים, מהבעלים שלכן, בנאדם אלים צריך להיות מאחורי סורג ובריח, לא יכול להיות שיהיה בחופשי ועוד גם החוצפן הזה הוציא לי צו הרחקה, הפך את עצמו אולי לאיזה חבר כנסת. 200 מטר מהבית שלו. יוסי אתה אף פעם לא עניינת אותי ואתה לא מעניין אותי ואני שבוע הבא אגיע לחריש, אני רק מחכה לטנדר לשים שמה שני רמקולים של 2000 וואט כל אחד, להעיר את כל חריש, ואם היית גבר וכמו שאתה מדבר ואתה אלוף השקר ואתה משקר בפוסטים שלך, איפה הסרטון שלך?...
שברת יד לאשתי, השבתת לי את הבית. יש פה ילדים קטנים יש פה את הנושא של הפרנסה. יש לי אשה במקום שהיא צריכה להכין אוכל אני צריך להכין אוכל. יש לנו פה ילדה שהיא חולת אפילפסיה, הבית השבתת לנו אותו. אבל אני מבטיח לך יוסי אני אלחם עם הצדק עד הטיפה האחרונה שלי...אתה מקום ציבורי פוליטי תשכח מזה, רק בחלומות שלך. אתה תשכח מכל הדברים אני אחפש פרט פרט עליך, אני מקבל הרבה ביקורת לא טובה עליך, אתה בנאדם אלים מילולית פיזית, אתה מטריד את הדתיים, אתה עושה על האש בשבת אתה מדבר לא יפה, אתה עף על עצמך. לא יודע מי עומד מאחוריך, זה באמת לא מעניין אותי. אני הולך שבוע הבא בכל חריש, נוסע על 3 קמ"ש ואני רוצה לעדכן את כל הציבור שמה, את כל התושבים... לא יהיה בנאדם כזה שישבור יד לאשה. אשה שישבור לה את היד כדין פרוטה כדין מאה. כי אם הייתי על ידה לא היית מסוגל לעשות את זה כי הייתה תגובה באותו רגע. אבל פה באמת כל הסרטון מדבר בעדו. הבנאדם אלים מסוכן, אסור לך גם לחיות בחריש, אתה צריך לעבור לכיוון השני אני חושב, אתה צריך לעזוב שמה, אתה מסוכן אתה מהווה איום. ההליכה שלך אתה חושב שאם אתה חבר של בנט מה זה אנחנו פוחדים ממך"
(נספח 5 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום הרביעי").
2.6 עוד ביום 5.10.21 פרסם הנתבע בפייסבוק בקבוצה בשם 'רק נתניהו למען המדינה' את תמונתו של התובע תוך שהוסיף את הכיתוב "יוסי אזרחי האלים", "פני השטן", גבר שמרים יד על אשה הוא לא גבר", "יוסי אזרחי לא נשכח ולא נסלח" (נספח 6 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום החמישי").
2.7 כמו כן, ביום 5.10.21 פרסם הנתבע בפייסבוק את תמונתו של התובע, תוך שהוסיף את הכיתוב "אזהרה מסוכן"; "גבר ששובר יד לאשה אפס אפסים" (נספח 7 לתצהיר התובע; להלן – "הפרסום השישי").
התובע טוען, כי הפרסומים האמורים מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן- "החוק"), כי הפרסומים נעשו בכוונת זדון, ועל כן הוא דורש חיוב הנתבע בפיצוי כספי בסכום של 400,000 ש"ח.
לטענת הנתבע, הפרסומים נעשו על רקע האירוע הפוליטי מיום 25.9.21 במסגרתו – עפ"י הנתבע - תקף התובע את רעייתו, ועל כן הם חוסים תחת הגנת אמת דיברתי, אף לטענתו נעשו בתום לב. הנתבע מוסיף וטוען, כי התביעה דנן היא תביעת השתקה על רקע פוליטי.
3. ההליך
3.1 ביום 10.4.22 הוגשה התביעה דנן.
3.2 בקשת הנתבע להעברת מקום הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית נדחתה בהחלטת כב' הרשם הבכיר ב. בן סימון ביום 20.6.22.
3.3 ביום 12.7.22 הוגש כתב הגנה בידי הנתבע עצמו (ללא ייצוג משפטי), והתיק נותב לטיפולי.
3.4 ביום 18.7.22 הוריתי לתובע להגיש תמלול מלא וערוך כדין בידי מתמלל מוסמך של כל הדברים שנאמרו ע"י הנתבע בכל אחד מששת הפרסומים הנטענים, לציין מהם המועדים המדויקים שבהם הופצו לסברתו הפרסומים החמישי והשישי נשוא התביעה (הואיל ומכתב התביעה הדבר לא היה ברור), ולסמן את המילים המהוות לשון הרע בכל אחד מששת הפרסומים. כן הוצע על ידי לנתבע להיות מיוצג בהליך.
ביום 8.9.22 הגיש התובע את התמלול ואת כל ההשלמות הנדרשות.
ביום 29.9.22 הוגש ע"י הנתבע מסמך שכותרתו 'תגובה' ובהחלטתי מיום 30.9.22 ציינתי כי לא ברור באיזה הקשר מוגשת התגובה, אף הצעתי לנתבע פעם נוספת להיות מיוצג בהליך בידי עו"ד.
3.5 ביום 13.12.22 התקיימה ישיבת קדם משפט בה נכחו הצדדים, ב"כ התובע וכן רעייתו של הנתבע אשר ביקשה להציג סרטון שבו ניתן לדבריה לראות את הרקע לכל הסכסוך – דחיפתה בידי התובע.
בישיבה זו שמעתי את הצדדים אף שוחחתי עמם מחוץ לפרוטוקול במטרה להביאם להסכמות אשר ייתרו את המשך ניהול התביעה. בעקבות שיח זה, לחץ הנתבע את ידו של התובע וביקש ממנו סליחה על הפגיעה, אך התובע סירב למחול לנתבע ועמד על המשך ניהול ההליך, ועל כן הוריתי על הגשת ראיות.
ביום 12.1.23 הוגשו תצהירו של התובע, של רעייתו, גב' מור אזרחי, של מר יגל ברנר ושל גב' בטי פוגל. המצהיר מר ברנר לא התייצב לדיון ההוכחות וב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על עדותו (עמ' 5 ש' 14).
ביום 9.2.23 הוגשו תצהירו של הנתבע, של רעייתו, גב' זרקא, של מר ירין קירשבלום, בנה של הגב' זרקא (עמ' 28 ש' 4) ושל הגב' אורלי לב.
3.6 בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפניי ביום 4.5.23 היה הנתבע מיוצג בידי עו"ד, ונשמעו לפניי עדי הצדדים (למעט מר ברנר כאמור).
בסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב; סיכומי התובע הוגשו ביום 8.6.23 וסיכומי הנתבע (ערוכים בידי בא-כוחו) הוגשו ביום 11.7.23.
4. המסגרת הנורמטיבית
4.1 סע' 1 לחוק קובע כי –
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו..."
4.2 סע' 2 לחוק קובע 'פרסום מהו' –
"פרסום לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".
4.3 סע' 7 לחוק קובע, כי פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא, בין היתר, עוולה אזרחית.
4.4 מכאן, שהעוולה כוללת שני יסודות: פרסום (המוגדר בסע' 2 לחוק) ולשון הרע (כמוגדר בסע' 1 לחוק).
4.5 סע' 14 לחוק קובע הגנת 'אמת דיברתי' –
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
4.6 סע' 15 לחוק קובע הגנת 'תום לב', והוא מונה רשימה של מקרים שעם התקיימותם ניתנת הגנה לנתבע שפרסם לשון הרע מפני תביעה נגדו, וזאת בתנאי שעשה את הפרסום בתום לב. סע' 16(א) לחוק קובע חזקת תום לב.
5. האירוע המחולל
5.1 נוכח טענת הנתבע לפיה הפרסומים נוגעים לאירוע פוליטי מיום 25.9.21 במסגרתו תקף התובע, לטענתו, את רעייתו הגב' זרקא, אבחן תחילה את האירוע עצמו.
מטיעוני הנתבע עולה, כי מדובר באירוע פוליטי במסגרתו הגיעו, בין היתר, הוא ורעייתו להפגין סמוך לביתו של התובע, וכלשונו בכתב ההגנה –
"אני באתי עם אשתי חנה זרקה למושב חריש שם מתגורר התובע, הוא מנהל המפלגה של ימינה בחריש, הוא הזמין לסוכה שלו את התושבים ואת עידית סילמן מימינה. באנו להפגין כדי שעידית סילמן תחזור לליכוד ותעזוב את בנט והתובע, בגלל שאישתי אמרה בכנס דברים נגד מפלגת ימינה של התובע, אז הוא בהתקף זעם תקף אותה באלימות קשה שבר לה את היד, זרק אותה על הרצפה. הייתה משטרה ואנחנו מחכים שיגמר בבית המשפט".
דברים דומים ומפורטים יותר נכתבו ע"י הנתבע גם בתגובתו מיום 29.9.22.
5.2 צפייה בסרטון שהוצג בפניי בדיון מיום 13.12.22, מעלה כי בעקבות דברים שאמרה רעייתו של הנתבע, אשר נכנסה לחצר הבניין בו מתגורר התובע עם אנשים נוספים, שמט התובע את בנו מידיו בפתאומיות, רץ אליה ודחף אותה במטרה לסלק אותה מהמקום.
לא ראיתי שהתובע 'תקף אותה באלימות קשה' או 'זרק אותה על הרצפה', כפי הנטען. לשאלתי בדיון זה מי האישה שדוחפת גם היא את רעיית הנתבע, השיבה רעיית הנתבע שזו שוטרת (עמ' 1 ש' 17). אעיר, כי באופן יחסי - הדחיפות שדחפה השוטרת את רעיית הנתבע חזקות פי כמה מדחיפות הנתבע, ולא ראיתי כי לנתבע הייתה תלונה כלשהי כנגד משטרת ישראל.
5.3 למסקנה דומה הגיעה גם כב' השופטת ר. סגל מוהר בהתייחסה לאירוע הנ"ל, בהחלטתה מיום 10.10.21 (נספח 8 לתצהיר התובע) בתיק ההטרדה –
"במקרה שלפני, מדובר במשיבים שהגיעו אל הבניין בו מתגוררים המבקש ובני משפחתו לאחר שנודע להם כי הוא מתכוון לארח בסוכתו את חברת הכנסת עידית סילמן, נכנסו אל מתחם החניה של הבניין בו הקים המבקש את סוכתו בשטח הפרטי השייך לו ועוררו מהומה שבמהלכה, בעקבות דברים שמשיבה 2 השמיעה לעבר חברת הכנסת סילמן (כך לגרסת משיבה 2 עצמה), התקרב אליה המבקש ודחף אותה פעמיים באמצעות ידו. בסרטון שאותו הציגו המשיבים לא ראיתי אגרופים כטענת משיבה 2 וגם לא ראיתי את משיבה 2 נופלת ארצה כתוצאה מהדחיפות"
(סע' 18 (ד), עמ' 9 ש' 1-7 להחלטה).
5.4 מכאן, שגם אם הייתה דחיפה של התובע את רעיית הנתבע – פעולה שאין בידי להצדיק, בפרט כאשר משטרת ישראל כבר נכחה במקום, הרי שמדובר בתגובה לפרובוקציה קודמת של הגברת ואנשים נוספים עימם הגיעה. לא הייתה אלימות, בוודאי שלא כזו המיוחסת לתובע בידי הנתבע בפרסומיו, ובניגוד לנטען ע"י הנתבע ורעייתו - לא נגרם כל שבר לידה של רעיית הנתבע (כפי שאף נקבע בהליך ההטרדה), בוודאי שלא ניתן לייחס כל פגיעה ברעיית הנתבע לתובע עצמו, בשים לב לעובדה שהיא נדחפה גם בידי שוטרת.
5.5 אני סבורה כי מדובר באירוע טעון רגשית עבור שני הצדדים, כל אחד תומך במועמד הפוליטי המועדף על ידו, והמעבר המהיר מאלימות מילולית לאלימות פיזית, של שני הצדדים, מלמד על חוסר היכולת של שני הצדדים לנהל שיח בוגר ואחראי ביחס למחלוקות שביניהם.
אין הכרח שאנשים יסכימו האחד עם משנהו, להפך: ריבוי דעות והיכולת להביען באופן חופשי הינה אחת מאבני היסוד של חברה דמוקרטית.
עם זאת, לא ניראה כי איש מהצדדים ביקש לעשות שימוש 'דמוקרטי' בזכויותיו, שכן שימוש דמוקרטי בזכות משמעו קבלת האפשרות שגם האחר יעשה שימוש דומה בזכותו הדמוקרטית המקבילה והשווה. כאשר שני הצדדים צועקים האחד על השני, פולשים האחד למרחבו האישי של האחר ואף אחד אינו מקשיב למשנהו – אין זו דמוקרטיה, אלא אנרכיה.
אדון כעת בפרסומים עצמם.
6. הפרסומים מהווים לשון הרע
6.1 הנתבע אינו מכחיש כי ביצע את הפרסומים המיוחסים לו ('מאז התקיפה של אישתי על ידי התובע אמרתי את הדברים נגדו, כל מה שהוא מייחס לי').
6.2 אין גם מחלוקת על כך שיסוד הפרסום מתקיים לגבי הפרסומים, שנעשו בפייסבוק, במטרה שיהיו גלויים לאנשים רבים, אף היו גלויים כאמור, ודאי שהיו גלויים 'לאדם אחד או יותר זולת הנפגע', כדרישת סעיף 2 לחוק.
בתיק רע"א 1239/19 שאול ואח' נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ ואח' (ניתן ביום 8.1.20 ופורסם במאגרים) נקבעה תחולת דיני לשון הרע גם על פרסומים באינטרנט.
6.3 לא יכולה להיות מחלוקת, כי גם היסוד של לשון הרע מתקיים.
אמירות כמו אלה המיוחסות לתובע בפרסומים הנ"ל - היותו עבריין, פושע, אלים, מסוכן לציבור, מהווה איום, בנאדם מגעיל, גבר ששובר יד לאשה וכיו"ב, אשר בחלקן מייחסות לו התנהלות פלילית, יש בהן כדי לפגוע בתובע, לבזותו ולהציגו כדמות שלילית.
משקבעתי כי הפרסומים מהווים לשון הרע, אבחן כעת את השאלה האם כל פרסום ופרסום חוסה תחת הגנות החוק.
7. הפרסום הראשון
7.1 בפרסום זה מכנה הנתבע את התובע 'עבריין' ו-'פושע'.
אלה הן אמירות עובדתיות ואינן בגדר הבעת דעה.
7.2 הנתבע לא הוכיח כי התובע הוא עבריין או פושע; כפי שציינתי לעיל, התנהלותו המתוארת לעיל של התובע באירוע מיום 25.9.21, עת רץ לכיוונה של הגב' זרקא ודחף אותה הייתה לא ראויה, בוודאי אינה התנהגות המצופה ממי שמעיד על עצמו כי בכוונתו להתמודד לראשות העיר.
אך, מכאן ועד שימוש בכינויים הנ"ל - רחוקה הדרך. שימוש במילים אלה מציג את התובע, אוטומטית, כדמות שלילית בעלת מאפיינים פליליים המתעלמת משלטון החוק.
7.3 יצוין לזכותו של הנתבע, כי בדיון מיום 13.12.22 הוא הבין שאמירתו זו לא הייתה ראויה במסגרת דברי הביקורת שפרסם ("אמרתי עבריין וזה נפלט לי"; עמ' 2 ש' 5) ואף התנצל על הפגיעה בתובע.
על כן, אני קובעת כי לא חלה על הנתבע כל הגנה ביחס לפרסום הראשון.
8. הפרסום השני
8.1 בפרסום זה אומר הנתבע כי התובע הוא 'בנאדם מה זה מגעיל מה זה בנאדם דוחה'.
אמירות אלה הן הבעת דעה; זוהי דעתו השלילית של הנתבע על התובע לאור התנהגות התובע באירוע המחולל, בשים לב לקונטקסט הכללי בו נאמרו דברי הנתבע, ולנוכח כוונותיו של התובע להתמודד על תפקיד ציבורי (ראשות העיר).
8.2 סעיף 15(4) לחוק קובע, כי תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב בנסיבות בהן הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו או מעשיו של הנפגע שנתגלו באותה התנהגות.
8.3 בשונה מהגנת 'אמת דיברתי', ההגנה של 'הבעת דעה' משקפת הליך מחשבתי סובייקטיבי, והיא אינה מותנית בכך שתוכן הפרסום היה אמת (ראו: א. שנהר, דיני לשון הרע, בעמ' 307-310; להלן – "שנהר").
הכלל הוא כי –
"פרסום יוגדר כהבעת דעה, אם בית המשפט יסבור, שכך הבין את הדברים האדם הסביר"
(שנהר, בעמ' 312).
8.4 אינני מקבלת את טענת התובע בסעיף 24 לסיכומיו, לפיה מדובר בסכסוך אישי שלציבור אין כל עניין בו.
גם אם הנתבע כעס על התובע באופן אישי (לאור טענתו כי תקף את רעייתו), לא ניתן לנתק את העניין הציבורי הקיים לאור פועלו הציבורי של התובע – הזמנת חברת כנסת לאירוע פוליטי, אשר יש לו משמעות ציבורית כמו גם לאור רצונו של התובע להתמודד בעתיד על ראשות העיר.
בנוסף, אין חולק כי הצדדים לא הכירו זה את זה לפני האירוע המחולל, שהיה אירוע ציבורי, הגם שארע בשטח פרטי (חצר הבניין בו מתגורר התובע כאמור).
8.5 הנטייה בפסיקה היא להעניק משקל מוגבר לחופש הביטוי כאשר מדובר על עניינים ציבוריים או בנוגע לדברי ביקורת או הבעת דעה (שלילית) על אנשי ציבור (ראו: רע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר; ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', בעמ' 575; פורסמו במאגרים).
8.6 ביחס לאמירה כי התובע 'זרק' את בנו וגרם לו למתחים ('סרטים' כלשון הפרסום), הרי שמדובר בתיאור עובדתי (זריקת הקטין) המשלב הבעת דעה (מי גרם למתח לילד).
בסרטון שהוצג אמנם ניתן לראות כי התובע שומט את בנו הקטן מידיו ברגע אחד ורץ לכיוונה של רעיית הנתבע. מכאן, שהתיאור העובדתי של הנתבע אינו חוטא למציאות.
אין לי ספק, כי האירוע המחולל כולו – הן התנהגות רעיית הנתבע ואנשים נוספים שהגיעו איתה והמהומה שעוררו בצעקותיהם ובהתנהגותם הבריונית, והן תגובת התובע, לא היטיבו עם בנו הקטן של התובע, בלשון המעטה. מלכתחילה יש לתהות מדוע ילד כה רך נמצא באירוע שכזה, אך אם בחר התובע, כאביו, להשאירו במקום – מוטב היה לו היה מגיב באופן מתון יותר, ולו מחמת נוכחות ילדו במקום.
8.7 האמירה בפרסום כי 'אתה זקוק לטיפול פסיכיאטרי' מתפרשת כלפי התובע כאדם לוקה במחלה פסיכיאטרית. ברע"א 817/23 המוזכר לעיל התייחס בית המשפט לשימוש באמירה זו –
"כך גם, למשל, בהתייחס לשלל גידופים למיניהם, אשר עשויים דוברים נצים להפנות איש כלפי רעהו, דוגמת השימוש (הנפסד) בכינוי 'חולה נפש', וכיוצא בו. ברי, כי חרף הכסות העובדתית שעוטה המבע הלשוני הנזכר, נוכח משמעותו המילולית-מילונית אשר מתייחסת לאבחנה רפואית מוגדרת בעלת משמעות קלינית – במקרים רבים, לא זו תהיה הדרך שבה יבין את הדברים אדם מן הישוב, אלא כגידוף המבטא בדרך פסולה – דעה שלילית על אודות מושא האמירה (לקביעה מעין זו, ראו: ע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ, פ"ד נב(1) 19, 32 (1998) (להלן: עניין ביטון)); מובן עם זאת, כי ככל שהפרסום ספציפי ומדויק יותר, כולל ממצאים קליניים, ועוד כיוצא באלה – ניתן יהיה לראות בו משום התיימרות לקבוע עובדה שאין לראותה כמטאפורה בלבד (ראו, למשל, מן העת האחרונה: ת"א (שלום תל אביב-יפו) 13429-05-21 נתניהו נ' אולמרט, פסקה 38 [פורסם בנבו] (21.11.2022))"
(ההדגשות שלי – ר.ב.).
בענייננו, ולמרות שלטעמי ההתייחסות למחלת נפש לא צריכה להיות שונה מהתייחסות לכל מחלה אחרת בה לוקה אדם, בוודאי שאינה צריכה לשמש כדבר לגנותו, גם אם אראה באמירה הנ"ל כלשון הרע כלפי התובע, הרי שבשים לב לכלליותה של האמירה, ניתן לסווגה, לכל היותר, כהבעת דעה אשר יש להצטער על השימוש הנפסד שנעשה בה ע"י הנתבע; האמירה אינה כוללת כל מידע ספציפי או מדויק על טיפול פסיכיאטרי כזה או אחר של התובע.
8.8 אשר לרכיב תום הלב הנדרש גם הוא לצורך תחולת הגנה זו, סע' 16(א) לחוק מקים חזקה בדבר תום ליבו של מפרסם אם עשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 לחוק, ואם הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.
8.9 בנסיבות שלפניי, אין ספק, שמדובר באמירות בוטות ופוגעות, אך באיזון שבין חופש הביטוי של הנתבע לשמו הטוב של התובע, נוכח העניין הציבורי והקונטקסט הכללי בו נאמרו, סבורני שהן אינן חורגות מתחום הסביר.
על כן, אני קובעת כי חלה על הנתבע הגנת הבעת דעה בתום לב ביחס לפרסום השני.
9. הפרסום השלישי
9.1 בפרסום זה שוב מכנה הנתבע את התובע 'עבריין', בנוסף לאמירות כמו 'מסוכן' המהווה 'איום' על אנשים.
9.2 המילה 'עבריין' מהווה קביעת עובדה, שאין לה יסוד במציאות, ואין לי אלא לחזור על קביעותיי ביחס אליה כמפורט לעיל בפרסום הראשון.
המילים 'מסוכן' או 'איום' על אנשים מהווה הבעת דעה, שאינה חורגת מתחום הסביר בנסיבות העניין.
אני קובעת כי ביחס למילה 'עבריין' בפרסום השלישי לא חלה על הנתבע כל הגנה עפ"י החוק.
10. הפרסום הרביעי
10.1 הוא הדין ביחס למילים דומות בהן השתמש הנתבע בפרסום זה ('עבריין', 'אלים ומסוכן לציבור', 'מהווה איום'); המילה עבריין – היא קביעת עובדה שלא הוכחה, האמירות בדבר מסוכנותו של התובע – הבעת דעה מותרת.
10.2 אשר לאמירה לפיה התובע "הגיע לחני [רעיית הנתבע – ר.ב.] נתן לה איזה שתיים, הפיל אותה למדרכה, שברה...שני שברים ובהמשך עוד שבר', 'שברת יד לאשתי' - למעט העובדה כי התובע אמנם דחף את רעיית הנתבע, יתר המיוחס לו בפרסום זה (הפלתה לרצפה וגרימת שברים) הינו האשמות עובדתיות שלא הוכחו.
בסרטון שהוצג לא ניתן לראות כי רעיית הנתבע נפלה לרצפה כתוצאה מדחיפתה בידי התובע, אף לא הוצגו מסמכים רפואיים המעידים על שבר כלשהו שנגרם לה.
10.3 קביעות דומות ניתנו בהחלטה מיום 10.10.21 בהליך ההטרדה –
"בסרטון שאותו הציגו המשיבים בפני לא ראיתי אגרופים כטענת משיבה 2 וגם לא ראיתי את משיבה 2 נופלת ארצה כתוצאה מהדחיפות. זאת ועוד, הגם ששני המשיבים טוענים כי המבקש שבר את ידה של משיבה 2 וגרם לה לנקע ברגל, לא מצאתי במסמכים הרפואיים שהוגשו מטעמה בסיס לכך שידה אכן נשברה ו/או שהיא נקעה את רגלה, אלא לכל היותר "חשד לשבר ללא תזוזה" שבעקבותיו גובסה ידה למשך שבועיים, ומאז היא ממשיכה לחבוש אותה בעצמה על אף שלא הונחתה לעשות כן כגרסתה...דברי המשיבים ותיאוריהם כשהעידו בפני, נשמעו לי מוגזמים ודרמטיים..."
(נספח 8 לתצהיר התובע, סע' 18(ד) להחלטה, עמ' 9 ש' 6-15; ההדגשות שלי – ר.ב.).
10.4 אשר לאמירה כי התובע דחף את 'ירין הילד' – בנה של רעיית הנתבע (עמ' 28 ש' 3-4), אומר ראשית כי ירין, שהעיד לפניי, איננו 'ילד', ושנית – לא ראיתי בסרטון שהוצג כי התובע דחף אותו. מכאן, שמדובר בעובדות שלא הוכחה אמיתותן.
10.5 גם האמירה כי התובע 'מטריד דתיים' ו'עושה על האש בשבת' – מהווה טענה עובדתית, שלא הוכחה (וראו עדות הנתבע בעמ' 14 ש' 12-14, כי יש לו עדים רבים להוכחת טענה זו, אלא שאיש מהם לא הובא לעדות).
לפיכך, וכמפורט לעיל, אני קובעת כי לגבי חלק מהאמירות בפרסום הרביעי לא חלה הגנה כלשהי עפ"י החוק, וחלק אחר חוסה תחת הגנת הבעת דעה בתום לב.
11. הפרסומים החמישי והשישי
11.1 בפרסומים אלה, שנעשו באותו יום בו בוצעו הפרסומים השלישי והרביעי, אין אלא חזרה על אמירות מעליבות שכבר הופנו ע"י הנתבע כלפי התובע ('גבר שמרים יד על אשה הוא לא גבר', 'יוסי אזרחי האלים', 'אזהרה מסוכן') בנוסף לקללות ולכינויי גנאי ('פני השטן', 'אפס אפסים'), ובצירוף תמונתו של התובע.
11.2 כפי שצוין לעיל, לנתבע לא עומדת הגנת 'אמת דיברתי' לגבי ההאשמות העובדתיות הנ"ל, שלא הוכחו.
11.3 אשר לקללות ולכינויי הגנאי הנ"ל, ומבלי להקל ראש בדבר, סבורני שיש לקרוא אותם על רקע הנסיבות כמפורט לעיל ולקבוע שהם אינם עולים כדי לשון הרע כלפי התובע.
מסקנה זו מתיישבת להבנתי עם הפסיקה לפיה לא כל מילת גידוף או קללה יש בה כדי להוות לשון הרע (ראו למשל רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, בפסקה 26 לפסק הדין; שנהר, בעמ' 131-132).
לפיכך, וכמפורט לעיל, אני קובעת כי לגבי חלק מהאמירות בפרסומים החמישי והשישי לא חלה הגנה כלשהי עפ"י החוק, בפרט נוכח העובדה כי הנתבע השתמש באותם ביטויים באופן חוזר ונשנה, וחלק אחר (כינויי הגנאי) אינם מהווים לשון הרע בנסיבות העניין.
12. הפיצוי
12.1 התובע דורש לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סע' 7א(ב) לחוק, אף טוען כי הפרסומים בוצעו בזדון ולפיכך מגיע לו כפל פיצוי לפי סע' 7א(ג) לחוק.
12.2 בהתחשב במכלול הנסיבות לתיק שלפניי, בכללן את חומרת הפגיעה ונסיבותיה, האמירות הקשות ושימושו החוזר ונשנה של הנתבע בהן, הניסוח הבוטה בו נקט הנתבע, הפלטפורמה בה נעשו הפרסומים אל מול ההקשר הציבורי והפוליטי בו נעשו, פרק הזמן בו נעשו הפרסומים, זהות הצדדים, אמירת הדברים ע"י הנתבע ממקום של כעס ועלבון שחש נוכח התנהלותו הנטענת של התובע, הבנתו של הנתבע, עוד בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק את חומרת הדברים ובקשת הסליחה שלו מהתובע בגין הפגיעה (עמ' 2, ש' 16-17 ו- 25 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.22), מצאתי לפסוק לטובת התובע פיצוי, אך בסכום פחות משמעותית מהסכום שנתבע על ידו.
12.3 בגין כל אחד מחמשת הפרסומים בהם נמצא לשון הרע כלפי התובע וללא הגנה לנתבע (הפרסום הראשון, השלישי, הרביעי, החמישי והשישי), מצאתי לפסוק לטובת התובע סך של 2,000 ש"ח ובסה"כ סך של 10,000 ש"ח.
13. התוצאה
13.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 10,000 ש"ח בגין פרסומיו על אודות התובע.
13.2 נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע (אגרות יחסיות בלבד) בסך של 1,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח.
13.3 הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 30.11.23, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.
ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ג, 10 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
15 מתוך 16