לשון הרע בפייסבוק על רקע פוליטי: ההבדל בין עובדה לדעה

פסק הדין בחן שישה פרסומים שפורסמו לאחר עימות פוליטי. ההכרעה הבחינה בין האשמות עובדתיות שלא הוכחו לבין הערכות שנחשבו להבעת דעה מוגנת בהקשר המסוים.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בתביעה שעסקה בשישה פרסומים בפייסבוק, בית המשפט קבע כי בחמישה מהם נכללו אמירות לשון הרע שלא חלה עליהן הגנה, אך לא כל חלק בכל פרסום נמצא אסור. פרסום אחד הוגן כהבעת דעה בתום לב. נפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, נוסף על 1,500 ש״ח הוצאות ו-3,500 ש״ח שכר טרחה. פסק הדין הורה על תשלום ואינו קובע אם הסכומים שולמו בפועל.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

17987-04-22 | בית משפט השלום בחיפה | השופטת רויטל באום | 2023-08-10

תובע: יוסף אזרחי | נתבע: יצחק זרקא

תביעת לשון הרע בעקבות עימות פוליטי שהוביל לשישה פרסומים בפייסבוק התקבלה בחלקה. בית משפט השלום בחיפה קבע כי בחמישה מהפרסומים נכללו אמירות לשון הרע שלא זכו להגנה, אך הדגיש שההכרעה אינה חלה בהכרח על כל חלק בכל פרסום. פרסום אחד הוגן כהבעת דעה בתום לב. נפסקו 2,000 ש״ח בגין כל אחד מחמשת הפרסומים שבהם נמצאה לשון הרע ללא הגנה, ובסך הכול 10,000 ש״ח. בית המשפט הורה על תשלום הסכומים, אך פסק הדין אינו מלמד אם שולמו בפועל.

העימות שקדם לפרסומים

הרקע היה אירוע פוליטי בחצר הבניין שבו התגורר התובע, לאחר שאירח במקום מפגש עם חברת כנסת. הנתבע ורעייתו הגיעו לאזור במסגרת מחאה. לפי ממצאי בית המשפט, התובע שמט את בנו מידיו, רץ לעבר רעיית הנתבע ודחף אותה. בית המשפט קבע שהדחיפה לא הצדיקה את ההאשמות החמורות שפורסמו לאחר מכן: לא הוכח כי התובע הפיל אותה ארצה או גרם לשבר, ולא נמצאה ראיה לכך שנגרמה לה פגיעה כזו בגללו. בית המשפט ציין גם כי היא נדחפה בידי שוטרת.

התמונה שעלתה מהסרטון לא תאמה את תיאור התקיפה הקשה שהציגו הנתבע ורעייתו. עם זאת, בית המשפט לא הצדיק את הדחיפה מצד התובע, ותיאר את האירוע כטעון וככזה שבו שני הצדדים לא ניהלו את המחלוקת באופן אחראי. הממצאים האלה היו חשובים להכרעה: חלק מהדברים בפרסומים נשענו על תיאור עובדתי שלא הוכח, בעוד שאחרים הוערכו כהבעת דעה בהקשר של מחלוקת ציבורית.

לא כל אמירה פוגענית היא אותה עילה

הפרסום הראשון כלל ייחוס של התנהגות פלילית. בית המשפט ראה בכך קביעה עובדתית, ולא הבעת דעה, וקבע שלא הוכח שהתובע ביצע עבירות. הדחיפה שתועדה באירוע לא ביססה את התוויות הפליליות שהוטחו בו.

בפרסום השני הופיעו הערכות שליליות על אופיו והתנהגותו של התובע, לצד התייחסות לכך ששמט את בנו מידיו ולדבריו על טיפול בתחום הנפשי. בית המשפט בחן את הדברים על רקע האירוע, רצונו של התובע להתמודד לתפקיד ציבורי והעניין הציבורי במחלוקת. התיאור של שמיטת הילד תאם את הסרטון, ואילו ההערכות האחרות הובנו כהבעת דעה. בית המשפט קבע שהפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות, והחיל את הגנת הבעת הדעה בתום לב. ההגנה הזו אינה שקולה לקביעה שכל הדברים שנאמרו היו נכונים.

גם בפרסום השלישי הופרדו סוגי האמירות: ייחוס עבריינות נחשב קביעה עובדתית שלא הוכחה, בעוד שהערכות בדבר מסוכנות ואיום הוכרו בנסיבות המקרה כהבעת דעה שאינה חורגת מהסביר.

בפרסום הרביעי, שהיה סרטון ארוך, חלק מההערכות על מסוכנות התובע הוכרו כהבעת דעה. לעומת זאת, טענות עובדתיות שלפיהן הפיל את רעיית הנתבע, גרם לה שברים, דחף את בנה או הטריד אנשים בשל דתם לא הוכחו. בית המשפט ציין שלא הוצגו מסמכים רפואיים המבססים שבר, ושעדים שהיו יכולים לתמוך בחלק מהטענות לא הובאו לעדות. ההכרעה הייתה חלקית: לא כל תוכן הסרטון נמצא לשון הרע ללא הגנה.

בשני הפרסומים האחרונים הופיעו תמונת התובע וכיתובים שכללו, בין היתר, האשמות עובדתיות וכינויי גנאי. בית המשפט קבע שכינויי הגנאי, כשהם נקראים בהקשר הכולל, אינם לשון הרע בנסיבות העניין. לעומתם, האשמות עובדתיות שלא הוכחו לא נהנו מהגנת אמת בפרסום. כך הבחין בית המשפט בין עלבון שאינו מגיע, בנסיבות המסוימות, לרף המשפטי של לשון הרע לבין טענה עובדתית הפוגעת בשם הטוב.

הפיצוי והשיקולים שנשקלו

התובע דרש 400,000 ש״ח, וביקש פיצוי ללא הוכחת נזק ואף כפל פיצוי בטענה שהפרסומים נעשו בזדון. בית המשפט פסק סכום נמוך משמעותית: 2,000 ש״ח לכל אחד מחמשת הפרסומים שבהם נמצאו אמירות לשון הרע ללא הגנה. בין השיקולים שנמנו היו חומרת הפגיעה, הניסוח הבוטה, השימוש החוזר באמירות, הפלטפורמה וההקשר הפוליטי, לצד הכעס והעלבון שעמדו ברקע. נשקלה גם העובדה שבישיבת קדם המשפט הנתבע הבין את חומרת הדברים וביקש סליחה, אך התובע סירב למחול ועמד על ניהול התביעה.

בנוסף לפיצוי הורה בית המשפט על תשלום 1,500 ש״ח הוצאות בגין אגרות יחסיות ו-3,500 ש״ח שכר טרחת עורך דין. אלה חיובים נפרדים מהפיצוי בגין לשון הרע. פסק הדין קבע מועד לתשלום, אך אינו קובע אם החיובים קוימו לאחר מכן.

מה ניתן ללמוד מההכרעה

פסק הדין מדגים את חשיבות ההבחנה בין טענה עובדתית לבין דעה, וכן את הצורך לבחון כל פרסום ואת חלקיו בנפרד. ההקשר הפוליטי והעניין הציבורי תמכו בהגנה על הבעת דעה בפרסום מסוים, אך לא הפכו טענות עובדתיות שלא הוכחו למוגנות. ההכרעה תלויה בנסיבות ובתוכן של כל פרסום, ואינה קובעת כלל גורף לכל מחלוקת פוליטית ברשת.

לקריאת פסק הדין המלא – 17987-04-22

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: בחינת פרסום ברשת מחייבת להבחין בין קביעה עובדתית שלא הוכחה לבין הבעת דעה שהוגנה בהקשר המסוים. כאן נפסקו 10,000 ש״ח בגין אמירות בחמישה מתוך שישה פרסומים, נוסף על הוצאות ושכר טרחה.

שאלות נפוצות

התביעה התקבלה בחלקה. בית המשפט מצא אמירות לשון הרע ללא הגנה בחמישה מתוך שישה פרסומים, אך לא קבע שכל חלק בכל אחד מהם היה אסור.

בית המשפט ראה את עיקר האמירות בו כהבעת דעה על התנהגות התובע בהקשר ציבורי, וקבע שהן לא חרגו מתחום הסביר בנסיבות. התיאור של שמיטת הילד תאם את הסרטון שהוצג.

לא. בחלק מהפרסומים הוכרו הערכות מסוימות כהבעת דעה מוגנת, וביחס לכינויי גנאי מסוימים נקבע שהם אינם לשון הרע בנסיבות. ההכרעה התמקדה גם בחלקים עובדתיים שלא הוכחו.

בית המשפט קבע שהתובע דחף אותה, אך לא הוכח שהפיל אותה או גרם לה שבר. הסרטון והראיות שהוצגו לא תמכו בתיאור של תקיפה קשה או בנזק הנטען.

נפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, לפי 2,000 ש״ח לכל אחד מחמשת הפרסומים שבהם נמצאה לשון הרע ללא הגנה. בנפרד נפסקו 1,500 ש״ח הוצאות ו-3,500 ש״ח שכר טרחה.

לא. פסק הדין הורה לשלם את הסכומים עד למועד שנקבע בו, אך אינו קובע אם התשלום בוצע בפועל.

נסכם...

נקבע כי בחמישה מהפרסומים היו אמירות לשון הרע ללא הגנה, בחלק מהמקרים רק ביחס לחלק מהתוכן. בפרסום השני התקבלה הגנת הבעת דעה בתום לב. הפיצוי שנפסק הוא 10,000 ש״ח; בנוסף נפסקו 1,500 ש״ח הוצאות ו-3,500 ש״ח שכר טרחה. מדובר בסכומים שבית המשפט הורה לשלם, ולא בקביעה שהם שולמו.