הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
57053-08-20 | בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא | איתי רגב | 2021-11-05
צד תובע: מיכל קורצקי | צד נתבע: גילעד עמיחי סושרד
תביעה על סך 34,000 ₪ עסקה בפרסומים ובתגובות בפייסבוק, שלטענת התובעת פגעו בשמה הטוב. בית המשפט דחה את התביעה, אך נימק את התוצאה בנפרד לגבי שני ביטויים שנדונו: ביחס לאחד התקבלה הגנת הבעת דעה בתום לב; ביחס לאחר נקבע כי בנסיבות העניין מדובר בקללה ובהשמצה לא ראויה, אך לא בפרסום המקיים עילת לשון הרע.
מה נטען, ומה הייתה המחלוקת
לפי כתב התביעה, הצדדים היו קשורים לקבוצה פרטית בפייסבוק שהתובעת השתתפה בניהולה. התובעת טענה כי לאחר שהנתבע הורחק מהקבוצה, הוא פרסם בפרופיל הציבורי שלו פרסום שכלל את שמה המלא וטענות שלדבריה היו שקריות, ובהן טענה כי חיבלה במסע לגיוס כספים לנזקקים. עוד נטען כי הנתבע כתב תגובות לפרסומים של חברים משותפים ובהן השתמש בכינויי גנאי.
הנתבע טען, בין היתר, כי התובעת מחקה פרסומים שלו ללא התראה וללא אפשרות לשמור אותם, וכי הכינוי הפוליטי שבו השתמש נועד לבקר את אופן ההתייחסות לחופש הביטוי. הוא גם טען כי הפרסומים המיוחסים לו נהנים מהגנת אמת דיברתי, וציין שהתנצל בפני התובעת. אלה טענות הצדדים, ולא כולן הפכו לקביעות של בית המשפט.
בית המשפט ציין כי מכתבי הטענות ומהדברים בדיון עלה שאין מחלוקת עובדתית ממשית הדרושה להכרעה. נסיבות הוצאת הנתבע מהקבוצה הוצגו כרקע למערכת היחסים, אך בית המשפט קבע כי אינן נוגעות לשאלה המשפטית שבה היה עליו להכריע.
ההבחנה בין ביקורת פוליטית לבין השמצה
בית המשפט הסביר כי יש לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. חופש הביטוי אינו מעניק חסינות לכל אמירה פוגענית, ובייחוד לא להשמצות שאינן משרתות תכלית ראויה או אינן עומדות במידתיות. מנגד, מחלוקת ציבורית או ביקורת על התנהלות עשויות להצדיק מרחב ביטוי רחב, בהתאם להקשר ולתוכן.
לגבי הכינוי הפוליטי, בית המשפט התייחס למשמעות העכשווית שיוחסה לו בדיון הציבורי בישראל: תיאור של התנהלות הנתפסת כלא דמוקרטית או כניסיון לפגוע בחופש הביטוי של הזולת. על רקע זה, ובהתחשב בטענת הנתבע שהדברים נועדו לבקר את אופן הגבלת הביטוי, בית המשפט ראה בהם הבעת דעה על התנהגות התובעת. הוא קבע כי מתקיימים התנאים להגנה שבסעיפים 15(4) ו-16 לחוק איסור לשון הרע, לרבות הקשר של עניין ציבורי והיות הפרסום בתחום הסביר בנסיבות.
בית המשפט הסתייע גם בדיון בפסיקה קודמת ובניתוח לשוני שהובא בפסק הדין, אך הבחין בין הביטוי שנדון כאן לבין כינוי היסטורי קיצוני שנבחן בפסיקה אחרת. המסקנה לא הייתה שכל שימוש בתווית פוליטית מוגן, אלא שמשמעות הביטוי וההקשר שבו נאמר הם חלק מרכזי בבחינת ההגנה.
כינוי הגנאי הנוסף והתוצאה
באשר לכינוי הגנאי הנוסף, בית המשפט הגדיר אותו כקללה וכהשמצה שאינה ראויה, אך קבע כי בנסיבות התביעה המסוימת אין הוא מקים עילת לשון הרע. זו קביעה תלוית נסיבות, ולא כלל שלפיו כל קללה או גידוף אינם יכולים להקים אחריות. פסק הדין גם ציין כי הנתבע מסר שהתנצל על התבטאויותיו, אך התביעה נדחתה על בסיס הנימוקים המשפטיים שנקבעו ביחס לביטויים.
בית המשפט לא קיבל את התביעה, ולא פסק לתובעת פיצוי. אין בפסק הדין קביעה שהטענה בדבר חבלה במסע גיוס הכספים הייתה נכונה; היא הובאה כחלק מגרסת התביעה, וההכרעה המתוארת בפסק הדין התמקדה בביטויים ובשאלת ההגנות. תובעת חויבו לשלם לנתבע הוצאות המשפט בסך 700 ₪. פסק הדין קובע את חובת התשלום, ואינו מלמד אם התשלום בוצע בפועל.
לקריאת פסק הדין המלא – 57053-08-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
