ת"ק 20445-07-25 נמצוביץ ואח' נ' ליזמות ואח'

הליך: 20445-07-25

שם התיק: ת"ק 20445-07-25 נמצוביץ ואח' נ' ליזמות ואח'

בית המשפט: בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה

שופט/ת: הרשם הבכיר איתי שרון

תאריך פסק הדין: 2026-07-08

תובע / נתבע שכנגד: יצחק צחי נמצוביץ | נתבעת / תובעת שכנגד: ביח"ד בית הספר ליזמות

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה

ת"ק 20445-07-25 נמצוביץ ואח' נ' ליזמות ואח'

תיק חיצוני:

לפני

כבוד הרשם בכיר איתי שרון

תובע / נתבע שכנגד
(להלן: "התובע")

יצחק צחי נמצוביץ

נגד

נתבעת / תובעת שכנגד
(להלן: "הנתבעת")

ביח"ד בית הספר ליזמות

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר הוגשו לבית המשפט לתביעות קטנות.

במסגרת התביעה עותר התובע להשבת הסכום ששילם לנתבעת עבור קורס מסחר באמזון ("אמזון ארביטראז'") ולפיצוי נוסף בגין הפרת דיני הגנת הצרכן ונזק בלתי ממוני. בתביעה שכנגד, עותרת הנתבעת לחייב את התובע בפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

רקע

ביום 13.5.25, נרשם התובע לתוכנית לימודי אמזון ארביטראז' אצל הנתבעת ובהמשך לכך, שילם לנתבעת סך של 9,600 ₪ בגין השתתפותו בקורס (ר' נספחים ח' ו- י' לכתב התביעה).

ביום 20.5.25, פנה התובע לנתבעת בהודעת דוא"ל, בה ביקש לבטל את העסקה (ר' נספח א', עמ' 15 לכתב התביעה).

ביום 28.5.25, השיבה הנתבעת לתובע בהודעת דוא"ל, בגדרה סירבה לבטל את העסקה הואיל והתובע ניצל את השירות בפועל (ר' נספח ב' לכתב התביעה). התובע השיב להודעה זו בהודעה נוספת בה שטח את טענותיו (ר' נספח ג' לכתב התביעה). התכתבות נוספת (ווטסאפ) בין התובע ונציג הנתבעת עוה"ד אש, צורפה כנספח ז' לכתב התביעה).

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, הוא בעל מוגבלות הנובעת ממצבו הרפואי המתמשך. הואיל ומדובר בעסקת מכר מרחוק של אדם עם מוגבלות, התובע היה זכאי לבטל את העסקה במשך ארבעה חודשים ממועד ההתקשרות בהתאם לסעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). לחילופין, התובע היה רשאי לבטל את העסקה בתוך 14 ימים בהתאם לסעיף 14ג(ג) לחוק ולחילופי חילופין, לבטלה מכוח סעיף 14ה(ד) לחוק, שעה שלא הוסברה לו "המורכבות והלחץ הנפשי הכרוכים בתהליך".

התובע צין כי ביום 14.5.25, התקיימה פגישת היכרות עם מלווה מטעם הנתבעת. לטענתו, הפגישה הייתה כללית והמלווה הדגיש כי מדובר בשיחת היכרות בלבד אשר לא כללה לימוד מעשי או התייחסות פרטנית למצבו. המלווה שלח לו שני עמודים עם הנחיות לצפייה בסרטונים הראשונים, ללא כל ליווי פרטני או מענה לצרכים הייחודיים של התובע ובכך לא סופק "לימוד מעשי" או "ליווי מורחב" כפי שמובטח בהסכם.

מיד לאחר פגישת ההיכרות עם המלווה וכתוצאה ישירה מההבנה כי מורכבות הקורס והלחץ הכרוך בניהול חנות דיגיטלית לא מתאים לו, הוא חווה מצב רפואי קשה שהצריך נטילת כדורים בהתאם להנחיות גורם רפואי. התובע לא צפה בחלק המשמעותי של הקורס דיגיטלי, לא פתח חנות באמזון ולא קיבל את הליווי המובטח באופן מלא. בהסכם מצוין כי "ההסכם חל במקרה בו לא נעשה שימוש בקורס ובליווי המורחב שקיבל מהחברה".

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי התובע קיבל תמורה מלאה עבור כספו בדמות קורס דיגיטלי וליווי מקצועי.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע לביטול העסקה, כולל פרשנותו לחוק הגנת הצרכן. לטענתה, היא סבורה כי התקשרות התובע אינה "עסקת מכר מרחוק" מאחר שהתובע התנסה בשיעור ניסיון. בנוסף, חוק הגנת הצרכן אינו מאפשר ביטול עסקה על קורס מוקלט לאחר שהתובע צרך את תכניו וקיבל גישה אליהם, כפי שמצוין גם בהסכם.

הנתבעת מכחישה כי לתובע קיימת זכות ביטול רחבה יותר עקב היותו נכה או מוגבל וטוענת כי התובע אינו נכנס תחת הגדרת "אדם עם מוגבלות" בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענתה, דיכאון או מצב נפשי ירוד אינם עולים לכדי מוגבלות בהקשר זה.

הנתבעת דוחה את טענות התובע בדבר הפעלת לחץ, מסירת מידע חלקי או מטעה, וניצול מצוקה. היא מדגישה כי נציגיה פעלו בתום לב ובמקצועיות וכי התובע צרך את תכני הקורס ונהנה משירותי הליווי.

הנתבעת טוענת כי יגרם לה נזק משמעותי אם העסקה תבוטל, כיוון שהתובע קיבל גישה לתכנים וידע שהושקעו בו מאמצים רבים.

תמצית טענות התביעה שכנגד

ב-23.12.25, הגיע הנתבע שכנגד למשרדי התובעת שכנגד ללא תיאום, כשהוא מלווה באמו, בטענה כי ברצונו למסור כתב תביעה. לאחר מסירת כתב התביעה, סירב הנתבע שכנגד להתפנות מהמשרדים, נכנס לחדרים שונים ללא רשות והפריע באופן בוטה לפעילות העסקית השוטפת. הוא הפריע לשיחות מכירה, לפגישות זום של מדריכים עם תלמידים ולשיחות מקצועיות עם לקוחות קיימים, תוך יצירת אווירה מאיימת, מביכה ובלתי מקצועית. פניות חוזרות ונשנות מצד נציגי התובעת שכנגד שיפסיק להפריע ויעזוב את המקום נענו בסירוב מפורש, והוא המשיך בפעולות אלה במשך זמן ממושך. כתוצאה מכך, נגרמה פגיעה ממשית בפעילות העסקית, מכירות לא הושלמו או בוטלו, נפגעה תדמיתה של הנתבעת מול לקוחותיה ונגרמה טרדה קשה והשחתת זמן עבודה יקר.

הנתבעת דורשת מהתובע סך של 25,000 ש"ח כפיצוי על נזקים אלו, הכוללים הפרעה לפעילות עסקית, הסגת גבול, פגיעה בתדמית, עוגמת נפש, טרדה, השחתת זמן עבודה ושכר עובדים.

תמצית טענות התובע במענה לתביעה שכנגד

התובע טוען כי פעולותיו ביום 23.12.25 בוצעו בתום לב, תחת מצוקה וכורח דיוני, ובהתאם להחלטת בית המשפט שאישרה המצאה במקום העבודה. הוא מציין כי התביעה שכנגד, בסך 25,000 ש"ח, נטולת בסיס ראייתי לנזק ונועדה לייצר "משקל נגד" טקטי לתביעתו המקורית.

התובע נאלץ להגיע למשרד הנתבעת על מנת לבצע המצאה לאחר שדואר ישראל וחברת מסירות לא הצליחו לאתר את מענה של הנתבעת ובית המשפט אישר המצאה במקום העבודה. הוא הגיע מלווה באמו, וביקש חותמת "נתקבל" טכנית בלבד על המסמכים. סירוב נציג הנתבעת לחתימה זו, הוא שהוביל לעיכוב קצר.

הצילום שבוצע על ידו נועד לתעד את שלט המשרד ופעילותו כדי להוכיח לבית המשפט שמדובר במקום עסק אמתי ולא להוות עדות ל"אישור מסירה" או לגרום נזק. הנתבע שכנגד טוען כי לא הייתה התפרצות, הפרעה לשיחות מכירה או פגישות זום, וכי שהייתו והצילומים ארכו דקות בודדות בלבד, בוצעו מהחלל הפתוח ומבעד לקירות זכוכית, ולא נועדו לגרום נזק.

דיון והכרעה

בהחלטתי מיום 10.5.26, ביקשתי מהצדדים להשלים טיעוניהם בהיבטים משפטיים הנובעים מהמסכת העובדתית שנפרשה לפניי - האם מדיניות הביטולים הקבועה בהסכם ההתקשרות הינה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד, פיצוי מוסכם מוסווה, או אכיפה בלתי צודקת של החוזה אשר לסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות לעורר דיון משפטי מיוזמתו דיון משפטי הנובע מהעובדות הנפרשות לפניו תוך מתן זכות טיעון לצדדים, ר' למשל: ט' חבקין ו- י' נמרודי, התביעה הקטנה, בעמ' 182; ת"א (מחוזי חי') 64669-10-18 בדארנה נ' בדארנה (9.1.2022); רע"א 57935-01-25 דוידוב נ' ליסקאר (20.2.2025)).

הצדדים הגישו השלמות טיעון מטעמם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים בראי הוראות הדין - באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד.

אבאר להלן את  הנימוקים שביסוד מסקנותיי.

בהתאם לתקנה 15 (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

האם התובע הוא אדם עם מוגבלות

אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה הוא אדם בעל מוגבלות, כמשמעותו של מונח זה בחוק.

הוראות החוק מפנות להגדרת "אדם עם מוגבלות" בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. שם, מוגדר מינוח זה כ- "אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".

במקרה הנדון, האסמכתאות הרפואיות שאליהן הפנה התובע אינן בגדר חוות דעת, כמשמעותה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. הגם שעולה מהאסמכתאות שאליהן הפנה התובע כי הוא מתמודד עם מצב רפואי משמעותי במשך תקופה ארוכה ומבלי להקל כמלוא נימה מקשיים אלו, לא די בהם כדי הוכחת היותו "אדם עם מוגבלות". ודוק, התובע העיד כי אין לו תעודה המעידה על היותו אדם עם מוגבלות. התובע הוסיף והעיד כי עבד כמנהל מחלקה במשרד עורכי דין במשך כעשרים שנים, בתחומים המצריכים, לכאורה, ידע והבנה לצד יכולת קבלת החלטות. העובדה לפיה מדובר במשרד משפחתי וכי נערכו התאמות לצורך מאפיייניו של התובע בטענתו, אינה גורעת מכך. רושם דומה מתקבל אף מההתכתבות של התובע עם נציג הנתבעת (ר' נספחים ג' ו- ז' לכתב התביעה). אף אין עוררין על כך שהתקשרותו של התובע עם הנתבעת נעשתה ביום 13.5.25, בסמוך למועד שבו חדל מלעבוד בתפקידו הקודם.

משלא נמצא להכיר בתובע כ- "אדם עם מוגבלות", התובע לא היה זכאי לבטל את ההסכם בתוך ארבעה חודשים ממועד ההתקשרות, בהתאם לסעיף 14ג1 לחוק.

ביטול העסקה מחמת פגמים בכריתתה

אין בידי לקבל את טענות התובע לפיהן הנתבעת ניצלה את מצבו הנפשי והכלכלי הקשה תוך הפעלת לחץ במעמד שיחות המכירה וכי ניצול זה הועצם על ידי נציג הנתבעת מר אש, אשר סירב לדון עם אמו של התובע על בקשתו לביטול העסקה. עוד אינני מקבל את טענותיו של התובע לפיהן לא הבין באופן מלא את תנאי ההסכם וההשלכות הנפשיות המורכבות של העסקה.

בהתאם להלכה הפסוקה, חזקה על אדם החותם על מסמך, שקרא אותו, הבין את תוכנו והסכים לו (ראו ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965). על המבקש לשלול חזקה זו מוטל נטל הוכחה כבד, כשעליו להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ר' למשל: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570 (2000); ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 341, 348 (1990); ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 594 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)).

בכל הנוגע לטענת העושק, עילת העושק מעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובעת כך:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

בהתאם ללשון הסעיף ולפסיקת בתי המשפט, עילת העושק טעונה הוכחת שלושה יסודות מצטברים: מצבו של העשוק (מצוקה כבדת משקל – ממשית ומשמעותית, חולשה שכלית, נפשית או גופנית, לרבות חוסר ניסיון); ניצול המצוקה על ידי הצד השני; היעדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים במובן זה שתנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ר' ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון (3.9.81); ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.07); ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן (30.12.99).

בענייננו, התובע העיד לפרו' הדיון כי איש מכירות מטעם הנתבעת התקשר אליו ושוחח עמו באופן מניפולטיבי ומכירתי ומאחר שהיה בדרכו לרכב, לא היה מרוכז. כך נקבעה לו פגישה ובסופה הוא הוחתם על הסכם. התובע הוסיף כי התנגד בהתחלה אך חתם בזום בחתימה דיגיטלית וכי היה בלחץ נפשי קשה מאוד. טענות אלו הועלות בכלליות ובהיעדר פירוט כנדרש לביסוס עילת העושק על רכיביה הנזכרים. טענת המבקש התמצתה בתיאור לפיו השיחה הייתה מניפולטיבית ומכירתית, ללא פירוט היוצק תוכן לאמירות כלליות אלו. הטענה לפיה התובע היה בדרכו לרכבו, אינה מעידה על מצוקה, או על ניצולהּ על ידי הצד שכנגד. תיאור זה אף אינו מתייחס למעמד שיחת הזום שבה חתם לבסוף על ההסכם.

לא הוכח כי נציגי הנתבעת היו מודעים למצב בריאותי או נפשי כזה או אחר של התובע ולא הוכח כי ניצלו ידיעה זו על מנת להחתים את התובע על ההסכם. התובע אף לא פירט כיצד לשיטתו תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל וטענתו בהקשר זה התמצתה אף היא באמירה כללית כאמור.

יתר על כן, טענות התובע אשר לנסיבות בהן חתם על ההסכם אינן עולות בקנה אחד עם ההתכתבויות שצורפו, או עם התרשמותי הבלתי – אמצעית מהתובע. אלו מלמדות, לדידי, כי התובע עומד על טענותיו וזכויותיו, מבין אותן היטב ומנתח את המצב המשפטי והעובדתי כפי עמדתו וידיעותיו. כפי שציינתי לעיל, התובע העיד כי עבד כמנהל מחלקה במשרד עורכי דין במשך כעשרים שנים, בתחומים המצריכים, לכאורה, ידע והבנה לצד יכולת קבלת החלטות. נתון זה ניצב בסתירה לטענות אשר לעושק או ניצול מצוקה. הטענות אף אינן מתיישבות עם תיאור התובע לפיו שיחת המכירה התקיימה לאחר שיעור ניסיון שבו השתתף התובע.

לא מצאתי ממש אף בטענה כי המידע שנמסר לתובע היה חלקי, מטעה ובלתי מתאים למצבו הנפשי והכלכלי. התובע לא הראה איזה מידע היה חלקי, איזה מידע הוסתר או סולף וטענותיו בהקשר זה הועלו אף הן בכלליות ובהיעדר תימוכין. הטענה כי המידע שנמסר לו לא התאים למצבו הנפשי והכלכלי, אין בה משום הטעיה או טעות שיש בה כדי להביא לביטול ההסכם.

האם מדובר בעסקת מכר מרחוק

הוראת סעיף 14גו לחוק הגנת הצרכן מורה כך:

""עסקת מכר מרחוק" – התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה;

"שיווק מרחוק" – פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים.".

המונח "שיווק מרחוק" טעון טעון שני יסודות מצטברים. האחד, פניית העוסק לצרכן באחד האמצעים האמורים והשני, כי מטרת הפנייה היא להתקשר עם הצרכן שלא בנוכחות משותפת של הצדדים (ר' רת"ק 65997-11-25‏ ‏פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ נ' בוזיקובסקי (20.4.26)).

במקרה הנדון, אין עוררין על כך שההתקשרות בין הצדדים נעשתה בשיחת זום, המהווה אמצעי אלקטרוני כמפורט בהגדרה הנזכרת. אשר ליוזם הפנייה, אני מקבל את גרסת התובע, שלא נסתרה, לפיה ההתקשרות נעשתה לאחר שהשאיר את פרטיו במודעה בה נתקל במרשתת ולאחר מכן חזר אליו נציג ובהמשך נקבעה ביניהם פגישת זום, במהלכה התקשרו הצדדים בהסכם. הטענה לפיה קודם לאותה פגישת זום, השתתף התובע בשיעור ניסיון, אינה גורעת מכך.

ביטול עסקת מכר מרחוק

המסגרת הדיונית הרלוונטית למקרה הנדון נעוצה אפוא, בסעיף 14ג(ג) לחוק, שעניינה ביטול עסקת מכר מרחוק, המורה כך:

"בעסקת מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל את העסקה –

(1) בנכס – מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם;

(2) בשירות – בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר, כמפורט להלן: בעסקה מתמשכת – בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו, ובעסקה שאינה עסקה מתמשכת – בתנאי שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן.".

במקרה הנדון, מדובר בעסקה המורכבת משני רכיבים – קורס דיגיטלי מוקלט ושירות ליווי על ידי מדריך / חונך למשך ששה חודשים.

בהסכם שבו התקשרו הצדדים נקבע כך:

"4. מדיניות ביטולים: התלמיד רשאי לבטל את התוכנית בכל עת, כל עוד לא ביצע חיבור וצפייה בתכנים, תוך 14 ימים מרגע ההרשמה לתוכנית. במקרה שבו התלמיד ביצע חיבור וצפייה בתכנים, הוא מסכים כי לא יהיה זכאי להחזר כלכלי או פיצויים.

5. רכיב הקורס המוקלט: מובהר בזאת כי מתוך עלות התוכנית הכוללת, שוויו של רכיב הקורס המוקלט עומד על סך של 4,200 ₪.".

אשר לרכיב הקורס המוקלט – התובע אינו זכאי לביטול העסקה ולהשבת התמורה.

בהתאם לסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן ובהתאם לתקנה 6(א)(8) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה),תשע"א-2010, זכות הביטול לא תחול על "טובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית"., או על מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

במקרה הנדון, אני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה התובע עיין ולמצער נחשף לתכני הקורס המוקלט (ר' נספח ב' לכתב ההגנה). גרסת נציג הנתבעת בהקשר זה לא נסתרה. מדובר בטובין הניתנים להקלטה, שעתוק או שכפול. הסכם ההתקשרות בין הצדדים אף ייחד לרכיב התכנים הדיגיטליים תמחור נפרד בסך של 4,200 ₪. התובע אף לא טען כי לא נחשף לתכנים ונראה כי עיקר טענתו היא כי לא צפה בהם.

הואל והתובע קיבל גישה ואף נחשף לתכני הקורס הדיגיטלי ומשמדובר בתכנים הניתנים להקלטה, שעתוק או שכפול, התובע אינו זכאי להשבת העלות בגין רכיב הקורס המוקלט (ר' למשל: ת"ק 7686-05-23 חלאילה נ' וויסיילס בע"מ (16.6.24); ת"ק 972-08-25 חנניה נ' מ.מ.א.ת. סאקסס קולג' בע"מ (20.4.26) פס' 16).

אשר לרכיב הקורס שעניינו תמיכה וליווי על ידי חונך – התובע זכאי לביטול רכיב זה ולהשבה יחסית של תמורתו. ואבהיר.

התובע זכאי לביטול רכיב התמיכה והליווי בהיותו עסקה מתמשכת

הוראת סעיף 13ג לחוק הגנת הצרכן מגדירה "עסקה מתמשכת", כך:

""עסקה מתמשכת" – עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה, ולמעט עסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז;".

בדברי ההסבר נאמר לעניין זה כך:

"מוצע להגדיר עסקה מתמשכת כעסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, בין אם מדובר בעסקה לתקופה קצובה ובין אם בעסקה לתקופה בלתי קצובה. כדי להבהיר כי עסקה מתמשכת כוללת שירותים נלווים או נוספים על השירותים שניתנו במסגרת העסקה העיקרית".

עוד נקבע כי עסקה מתמשכת היא היפוכה של התקשרות חד פעמית (ר' ת"צ 24159-10-23 נציגות הבית המשותף ברחוב הרצל 60א, רמת גן נ' קונה בע"מ (25.8.2025) פס' 17). בפסיקת בתי המשפט נקבע לעניין זה, כי עסקאות למתן שירותים לאורך תקופה מוגדרת וקצובה מראש (כגון מספר חודשים או מספר מפגשים) תסווגנה כעסקאות מתמשכות, שכן השירות בהן מסופק באופן רציף ומתמשך לאורך זמן ולא כפעולה חד-פעמית (ר' למשל: רת"ק (מחוזי ב"ש) 7136-02-14 סופר אלקטריק ס.פ בע"מ נ' פקשר (05.05.2014); רת"ק ‏(‏מחוזי חי'‏)‏ 75588-01-24 קורן נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ ‏(‏12.4.2024‏) פס' 36‏‏; ת"צ (מחוזי מרכז) 14796-01-14 סטמטי נ' סטודיו סי בע"מ (10.07.2017) (להלן: "עניין סטמטי"); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 76624-03-26 אטיאס נ' כהן (01.06.2026); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 19448-12-25 יוסף נ' נתן (נתי) נח (24.06.2026); תאד"מ (שלום ראשל"צ) 28531-06-24 גרינברג נ' חיון (04.05.2026)

העובדה כי המחוקק התייחס לעסקאות מסוימות לתקופה קצובה, אינה גורעת מן האמור. עסקאות לתקופה קצובה מהסוגים הקבועים בתוספת הרביעית מאופינות לעתים בהנחות על תקופות התקשרות ארוכות כך שביטולן עשוי להוביל לביטול למפרע של הנחה שניתנה. הוראות אלו חלות על סוגי העסקאות שבתוספת הרביעית בעוד שעל יתר העסקאות חלות ההוראות הכלליות שבחוק (ר' ת"צ ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 24159-10-23 נציגות הבית המשותף ברחוב הרצל 60א, רמת גן נ' קונה בע"מ ‏(‏25.8.2025) פס' 20).

הבחינה האם עסקה היא "מתמשכת" מתמקדת אפוא באופי השירות – האם מדובר בשירות הניתן באופן מתמשך לאורך זמן, או שמא מדובר בשירות נקודתי וחד-פעמי. מתן שירותי ליווי לאורך תקופה של שישה חודשים מהווה פרק זמן משמעותי של אספקת שירות מתמשך ולכן העסקה שלפנינו היא עסקה מתמשכת.

הוראת סעיף 13ד(ג) לחוק, קובעת כי:

"חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 14ט, ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו – מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול.".

הוראת סעיף 13ד1(2) מוסיפה וקובעת כי:

"מצא העוסק כי גבה מהצרכן סכום עודף, ישיבו לצרכן בתוך ארבעה ימי עסקים, בתוספת ריבית שקלית, מיום הגבייה ובתוספת תשלום בשל הוצאות הצרכן בסכום של 16 שקלים חדשים (בסעיף זה – סכום ההחזר), ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים...".

בנסיבות אלו, התובע זכאי להשבת הסכום היחסי בגין התקופה שלאחר שלושה ימים מיום שנמסרה הודעת הביטול (ר' לעניין זה: ת"צ (מרכז) 28449-12-14‏ יעבץ נ' סלקום ישראל בע"מ (13.6.21) פס' 5 - 10, 59 ו- 68 (על אף שניתן עובר לתיקון מס' 67 לחוק)).

במקרה הנדון, התובע ביטל את העסקה ביום 20.5.25 לאחר מועד ההתקשרות שחל שבעה ימים קודם לכן, ביום 13.5.25. הווי אומר, הנתבעת לא הייתה רשאית לחייב את התובע בעד שירותים שניתנו לאחר שלושה ימים ממועד הביטול.

התובע זכאי אפוא, להשבה יחסית של התשלומים ששילם.

התובע זכאי להשבה יחסית מכוח דוקטרינת זכות החרטה וההשתחררות, תנאי מקפח בחוזה אחיד ופיצוי מוסכם מוסווה

הוראת ס' 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קובעת כך:

"בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן – תנאי מקפח)".

הוראת סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובעת חזקה כי תנאים מסוימים בחוזה אחיד יחשבו כמקפחים, ביניהם "תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה..." ו- "תנאי המקנה לספק באופן בלתי סביר תרופה שאינה עומדת לו על פי דין, לרבות תנאי המתיר לספק לצרף תרופות שאין לצרפן על פי דין או תנאי הקובע פיצויים מוסכמים שאינם סבירים לטובת הספק" (ס' 4(6) ו- 4(6א) לחוק החוזים האחידים).

בפסיקת בתי המשפט נקבע בין היתר, כי תניה בחוזה עשויה להיחשב כמקפחת כאשר היא מצביעה על חוסר הגינות ביחס החוזי, הנובע מכך שצד אחד לחוזה הוא הקובע את תנאיו בחוזים רבים, אינו מאפשר על כך משא ומתן ראוי ומתן ביטוי לרצונו של הלקוח. זהו מבחן ההגינות והסבירות. הוא מתקיים כאשר הוא נותן לספק הגנת יתר לעומת הלקוח המצוי בעמדת כוח נחותה. ביסוד מבחן זה עומד הרצון למנוע "בליעת יתר של הספק", במובחן של הגנה בלתי ראויה על האינטרסים של הספק ומניעת יתרון בלתי הוגן באמצעות הכתבת תנאים (ר' ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, מו(2) 464, 528).

מבחן הקיפוח עשוי להשתנות מעניין לעניין. הוא מבטא התנהגות בלתי הוגנת בחברה הישראלית בזמן נתון. הוא מאפשר לבית המשפט לבחון האם ההתקשרות היא הוגנת או שיש בה הגנה יתרה על האינטרסים של הספק. לצורך יישום המבחן יידרש בית המשפט לבחינת יחסי הצדדים והאינטרסים הטיפוסיים שלהם בראי התפיסה החברתית אשר להוגן ולסביר בסוג יחסים מסוים. קביעת הקיפוח משקפת איזון ראוי בחברה הישראלית בין שיקולים כלכליים, מוסריים וחברתיים (עח"א 1-79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (20.3.80); רע"א 2155/17 ‏קליאוט נ' פרטנר תקשורת בע"מ (24.8.17)).

בחינת קיומו של תנאי מקפח תיעשה תוך תפיסה כוללת של החוזה בכללותו, על מכלול החובות והזכויות הקבועות בו, על מאפייני המוצר שמציע הספק, תנאי השוק בו הוא פועל, משך ההתקשרות, היקף ההסתמכות של הספק, וכיו"ב (ר' ת"צ (מרכז) 53033-12-12‏ לוי נ' זאפ גרופ בע"מ (11.5.14) (להלן: "עניין זאפ גרופ").

לצד האמור, נקבע כי הספק אינו חייב לנסח את החוזה באופן אופטימלי לטובת הצרכן. הספק זכאי לשקף את האינטרסים הלגיטימיים שלו במסגרת ההסכם, אך עליו לנצל את כוח הניסוח שלו באופן הוגן, שאין בו כדי לנצל באופן פסול את עמדת הנחיתות של הצרכן ולהביא ליתרון בלתי הוגן של הספק (ר' ת"צ (מחוזי מרכז – ע' גרוסקופף) 17153-01-12 בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (27.1.2016) (להלן: "עניין קידום").

עוד נקבע בעניין קידום, כי על אף שהצדדים התקשרו בהסכם ובהיעדר פגם בכריתתו, הם כפופים להוראותיו ולא עומדת להם זכות חרטה אלא אם זו נקבעה בהסכם או בחקיקה, הצרכן עשוי לשנות את מצבו והעדפותיו על פני זמן וכתוצאה מכך למאוס בהתקשרות שהייתה רצויה מבחינתו בעבר. לדוגמה, אדם שנרשם למכון כושר ולאחר זמן מה חדל מלהפיק מכך הנאה או שנבצר ממנו מלהמשיך ולפקוד את מכון הכושר. הכרת החוק בזכותו של אדם להשתחרר מחוזה בהתאם לתוספת הרביעית לחוק, מכירה בזכות ההשתחררות.

בית המשפט התייחס למקרה שבו אדם מעוניין להתחרט ולחזור בו מהעסקה מעיקרה (זכות החרטה). בעניין קידום נקבע לגבי "זכות החרטה", כי הואיל והשירות אותו סיפקה המשיבה לא היה מוכר ללקוחותיה והם לא התנסו בו בעבר, הם נדרשו למעשה להתחייב לשלם עבורו בטרם ניתנה להם האפשרות לבחון אם הוא תואם את העדפותיהם וצרכיהם. מאחר שמדובר בהתקשרות לפרק זמן משמעותי (באותו מקרה – 15 חודשים) - "מתעוררת השאלה האם איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים לא מחייב את הספק לאפשר ללקוח זכות חרטה לאחר תקופת התנסות מסוימת, שתאפשר לו לעמוד על טיב שירותיה ולהחליט אם הוא מעוניין להיעזר בהם למשך תקופת ההתקשרות המוצעת.". עוד נקבע כי באותו מקרה קבלתו של תלמיד מסוים אינה באה על חשבון תלמידים אחרים כך שביטול השתתפותו לא יביא לביטול הקורס. אשר על כן, מצא בית המשפט כי ההסכם, אשר אינו מכיר ב- "זכות החרטה", עשוי להיחשב כהוראה המגבילה את אפשרותו של הלקוח לבטל את ההתקשרות העולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד.

בת"צ (מרכז) 53033-12-12‏ לוי נ' זאפ גרופ בע"מ (11.5.14), נקבע כי בנסיבות מתאימות, ניתן לטעון כי הדרך בה נקבעה זכות התשלום מלמדת כי מדובר בפיצוי מוסכם מוסווה, שכל תכליתו שלילת כוח ההתערבות של בית המשפט. עוד צוין כי ניתן לטעון שבמקרים בהם אין לנפגע מהפרת החוזה אינטרס לגיטימי לעמוד על אכיפת החוזה, דהיינו לדרוש את קיומו בניגוד לרצון המפר, אכיפת ההסכם היא בלתי צודקת וזאת תוך הפניה למאמרה של נ' כהן, זכות ותרופה באכיפת חיוב כספי, הפרקליט מח (תשס"ה – תשס"ו) 355.

מנגד, בעניין סטמטי, נקבע כי הפרשנות שלפיה סעיפים 13ג ו-13ד לחוק אינם מקנים זכות ביטול, אלא מאפשרים לעוסק לקבוע זכות כזו בחוזה, ולצידה לקבוע מראש ובגילוי מלא – את עלות הביטול המוקדם, מתיישבת עם כל התיקונים הרלוונטיים בחוק הגנת הצרכן, תוך מתן היגיון לעצם חקיקתו ולכן יש לבחור בפרשנות זו (פס' 49). בת"צ (מחוזי מרכז) 3482-11-09 פרידמן נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (17.11.2010), נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית רשת המפעילה מכוני כושר, עת נקבע כי הגדרת תקופת מנוי לשנתיים, עם אפשרות "יציאה" לאחר שנה, אינה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד נקבע כי טענת המבקשת לפיה יש לאפשר ללקוחות לבטל מנוי בכל עת היא מרחיקת לכת ואילו היה מדובר במנוי למכון כושר לתקופה של שלושה חודשים ואף לתקופה של ששה חודשים ללא אפשרות ביטול – לא הייתה מחלוקת כי ההגבלה סבירה. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בהסכמה לאור המלצת בית המשפט (ע"א 215/11, מיום 20.9.2012).

בהתאמת הדברים למקרה הנדון -

עיון בחוזה בו התקשרו הצדדים מעלה כי מדובר בחוזה אחיד, בהיותו חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי המשיבה על מנת שישמשו תנאים לחוזים רבים בין הנתבעת לבין לקוחותיה אשר הינם אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם (ר' למשל: ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (30.3.90); ת"א 33582-05-20 אלין סולאר בע"מ נ' ארגון גג בהנהלת יעקב אילוז בע"מ (3.12.20)).

כפי שצוין לעיל. מדובר בעסקה שבה שני רכיבים מרכזיים – קורס דיגיטלי מוקלט ושירות ליווי על ידי מדריך / חונך למשך ששה חודשים. רכיב הקורס הדיגיטלי המוקלט תומחר באופן נפרד בסך של 4,200 ₪ וכפי שנקבע לעיל, הואיל והתובע נחשף לתנאיו, הוא לא יהא זכאי להשבת עלותו של רכיב זה. ככלל, מחיר אינו בגדר תנאי מקפח ולא הונח לפניי טעם מבורר שילמד כי רכיב זה או תמחורו הינו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד ולא שוכנעתי כי הוא בגדר פיצוי מוסכם מוסווה. התובע אף לא טען כך.

שונים הם פני הדברים ביחס לרכיב התכנית הנוסף שעניינו שירותי חניכה או ליווי למשך שישה חודשים. ביחס לרכיב זה, התנאי שנקבע בהסכם לפיו במקרה של ביטול ההסכם לאחר חשיפת הלקוח לתכני הקורס המוקלטים, הלקוח לא יהא זכאי לכל השבה, עולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד, הוא שולל באופן בלתי הוגן את זכות חרטה או ההשתחררות והוא עולה כדי פיצוי מוסווה מוסכם שיש להתערב בו.

ודוק, לא מדובר בקורס שבו מגבלת תלמידים. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי היא נושאת בהוצאות מסוימות המושפעות במישרין ממספר התלמידים שנרשמו או את היקף הנזק העשוי להיגרם לה כתוצאה מביטול רכיב הליווי והתמיכה, הנעוץ בהסתמכותה על רישום לקוחותיה לרכיב זה והיעדר אפשרות לצמצומו או מניעתו בדרכים שפגיעתם בזכויות הלקוח פחותה. הנתבעת אף לא טענה להסתמכות כזו או אחרת מצדה ביחס למספר הנרשמים לתכנית הליווי. נציג הנתבעת אף העיד כי אם התובע היה מבטל את ההתקשרות לפני שצפה בתכני הקורס המוקלטים, כספו היה מוחזר לו במלואו. לא נטען וממילא לא הוכח, כי רישומו של התובע לתכנית הליווי מחייבת הקצאת משאבים מצדה. הדברים אף אינם עולים בקנה אחד עם מאפייני רכיב זה, אשר תוארו בהסכם, כך:

"תמיכה וליווי: המלווה האישי (המנטור) יהיה זמין לתמיכה בימים א' עד ה' בין השעות 10:00 ל- 19:00. המנטור ישיב לכל פנייה במהירות ובאופן מקצועי, תוך שמירה על זמני תגובה ראויים.

התלמיד יהיה רשאי לפנות למנטור בכל זמן נתון במהלך הקורס למשך 6 חודשים מההרשמה לתוכנית במהלך שעות התמיכה, באחת מהאפשרויות הבאות: טלפון, ווצאפ.

במקרים מסוימים ובמידת הצורך, התלמיד יקבל תמיכה בהשתלטות מרחוק או בקביעת פגישות וידאו עם המנטור.

המנטור יפעיל את כל המאמצים הנדרשים על מנת לספק תמיכה מקצועית בכל פנייה, ולהבטיח את שביעות הרצון של התלמידים.".

נציג הנתבעת העיד בהקשר זה, כי "רוב העבודה נעשית מבחינת הליווי בחודש הראשון, והחצי שנה אופציה. בשיעור הראשון בוחנים תכנית עבודה. במידה ולקוח לא מתחיל את הליווי היינו מחזירים לו את הכסף. בגלל שהתחיל את הליווי אין את האופציה להחזיר את הכסף. הגם גם התחבר לא מעט פעמים כשהאחרונה זה ב 23.12... היו שם תכנים מקצועיים" (פרו' עמ' 5 שו' 27 – 30). עוד העיד כי "אם אני לא טועה הייתה לו פגישה אחת עם החונך של בניית תכנית עבודה. באותה תקופה החונך היה בני. התכנית עבודה לא צורפה לכתב הטענות." (פרו' עמ' 6 שו' 9 – 11).

נתון זה כשלעצמו אינו עולה בקנה אחד עם הסתמכות ונקיטה בהוצאות מצד הנתבעת אשר לרכיב התמיכה והליווי.

הנה כי כן, על פי טיבו של רכיב התמיכה והליווי, מדובר בשירות הניתן על פי דרישה ובהתאם לצורך, ללא מסגרת קבועה והקצאת משאבים סדורה, אשר לא נטען לה וממילא לא הוכחה. יתר על כן, ניתן להלום כי תלמידים מסוימים ינצלו את שירות התמיכה באופן שונה וכי במרוצת הזמן מידת הזדקקותם לשירות האמור עשויה להשתנות. כמו כן, לא נחזה קשר ענייני בין רכיב הקורס הדיגיטלי אשר תומחר בנפרד, לרכיב התמיכה והליווי, באופן השולל ביטולו של רכיב התמיכה והליווי אך בשל הצפייה בתכני הקורס המוקלטים. האופן שבו קשרה הנתבעת בין החשיפה לתכנים המוקלטים לבין היעדר זכות לבטל את רכיב התמיכה והליווי, המהווה רכיב נפרד ושונה באופן מהותי כאמור, מעידה כי מדובר בפיצוי מוסכם מוסווה, במגבלה בלתי הוגנת על זכות החרטה וההשתחררות, באופן העולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד.

אמנם, אין עוררין על כך שהתובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לאחר שביצע שיעור ניסיון ונחשף במידה מסוימת לתכני הקורס. כמו כן, קיבלתי את עמדת הנתבעת לפיה התובע נחשף לתכני הקורס המוקלטים. ברם, טיבו של רכיב התמיכה והליווי הוא כזה שבו התובע כלקוח אינו יכול להעריך במועד התקשרותו את היקף הצורך בשירות זה וממילא אין בידו את המידע הנדרש לצורך בחינת התקשרותו ברכיב זה, במועד ההתקשרות.

אני סבור אפוא, כי בנסיבות הפרטניות שבמקרה הנדון, כבילת הלקוח לשלם את מלוא העלות של רכיב התמיכה והליווי ככל שמצא כי אינו זקוק לו עוד, או כי התחרט ביחס לצורך בו, בפרט אם נעשה כך בשלב שלאחר החשיפה לתכנים המוקלטים המהווים למעשה, נקודת החשיפה לתכני הקורס וליכולתו של הלקוח להבין האם אכן יזקק לרכיב התמיכה במשך שישה חודשים - אינה עולה בקנה אחד עם זכות ההשתחררות והחרטה, היא עולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד וכדי פיצוי מוסכם מוסווה שיש להתערב בו (השוו: רת"ק (מחוזי ת"א) 66845-06-16 סרוונט בע"מ נ' חלבני (22.9.2016); ת"ק (י-ם) 42043-04-25‏ מוגרבי נ' מ.מ. המרכז הארצי ללימודים בע"מ (7.8.25); ת"ק 35654-05-16 שלאומוב נ' גימנסיה בתי ספר תיכוניים (2.9.2016); ת"ק 40728-09-15 עדיני נ' וול סטריט (28.7.2016); ת"ק 61096-02-18 איליאבייב נ' פמסון (22.7.2018); ת"ק 3315/08 גז נ' "הדס" – הכשרות מקצועיות (6.11.2008); ת"ק 27049-07-12 אברמוב נ' מכללת מעוף (4.2.2013)).

בנסיבות האמורות, התובע זכאי להשבה יחסית של רכיב התמיכה והליווי. כאמור, מועד ההתקשרות בין הצדדים היה 13.5.25 ומועד הודעת הביטול היה ביום 20.5.25 ובתוספת שלושת שלושת הימים הקבועים בדין, התובע זכאי להשבה של 94 אחוזים מעלות רכיב הליווי בהפחתת דמי ביטול הקבועים בדין בסך של 100 ₪ ובסה"כ - 4,976 ₪.

עוגמת נפש ופיצוי לדוגמה

אשר לעוגמת הנפש, כידוע, עוגמת נפש הינו סעד שבשיקול דעת בית המשפט והתובע אינו מחויב להוכיח את שיעור נזקו הבלתי ממוני. במסגרת שיקול דעתו בקביעת שיעור הפיצויים בגין הנזקים הלא ממוניים ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, לטיב הפגיעה וסוג האינטרס שנפגע (סבל גופני, נפשי או אמוציונלי), עוצמתה, היקפה ומשכה של הפגיעה, מיהות הצדדים וקיומם של יחסי אמון ביניהם, ושיעורו של הנזק הממוני שנגרם לנפגע מהפרת החוזה (ר' סעיף 13 לחוק החוזים תרופות; ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010) פסקה 31 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – תרופות (התשס"ט) (להלן: "שלו ואדר") בעמ', 302 – 303 ו- 308 - 309; ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני (17.8.2010) פסקה י"ח לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין). פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכסוך שיסודו בהפרת חיובים חוזיים יישמר, ככלל, למקרים מיוחדים המאופיינים בהפרה של יחסי אמון, יחסי תלות, זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (ר' ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר (18.5.98); שלו ואדר, בעמ' 302-301). לא מצאתי כי יישום השיקולים האמורים בנסיבות המקרה דנא, מצדיק השתת פיצוי בגין עוגמת נפש.

התובע טען כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמה על פי סעיף 31א(א) לחוק, המורה כך:

"31א. (א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים:

... (2ב) ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 14ט – והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות סעיף 13ד(ג);".

סעיף זה "מעניק לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי לדוגמה לטובת הצרכן במקרים הנמנים בחוק. לשון הסעיף, לפיה 'רשאי בית המשפט לפסוק' מלמדת אותנו כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת" (רע"א 808/10 ישי נ' גוליבר תיירות בע"מ (25.7.2010)‏‏; ר' גם: רע"א 57935-01-25 דוידוב נ' ליסקאר (20.02.2025)).

השיקולים שפורטו בסעיף 31א(ה) לחוק נועדו לכוון את בית המשפט על מנת שסכום הפיצוי שייפסק יהיה סביר ויהלום את מכלול הנסיבות הנדרשות ועל מנת למנוע מצב שבו "הפיצוי חורג מהמקובל ומכל אמת מידה סבירה" (ע"א (מחוזי חיפה) 30729-01-22 הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ נ' גולן (27.6.2022))‏‏. פיצוי לדוגמה, אשר מטיבו אינו נובע מהנזק הממוני שנגרם, נדרש לעמוד ביחס סביר לנזק ולנסיבות שפורטו על מנת להגשים את תכליתו. בהקשר זה נקבע כי "על הפיצויים אותם מטיל בית המשפט... לעמוד בקשר כלשהו עם אומדן הנזק המשוער של התובע ולא להוות סעיף דרכו מתעשר התובע שלא כדין על חשבון המפר" (ע"א 1007/10 כהן נ' מדינה (17.2.2013) פס' 17 לפסק דינה של כב' השו' ע' ארבל).

בענייננו, הואיל ומדובר בעסקה מתמשכת לפי סעיף 31א(א)(2ב) לחוק, אין הכרח להקדים פנייה בכתב לעוסק לפי אותו סעיף. במקרה הנדון פנייתו הכתובה של התובע אל הנתבעת כללה התייחסות והתראה מפורשת ביחס לפיצוי לדוגמה (ר' נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת אף השיבה לפנייה זו.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים שפורטו בחוק ובפסיקה, בראי נסיבות המקרה הנדון ובכלל זאת, סכומי העסקה, סכום ההשבה, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד צרכן למימוש זכויותיו, חומרת ההפרה והתוצאה לפיה התובע נמצא זכאי להשבה חלקית בלבד של רכיב אחד מרכיבי העסקה וזאת על יסוד נימוקים שונים מטענותיו המקוריות של התובע אשר התבססו בעיקרם על נתוניו הרפואיים ולאחר שנתתי דעתי לאיזון המתבקש בין האינטרס הצרכני הנעוץ בזכות החרטה וההשתחררות, בהגנה מפני פיצוי מוסכם מוסווה ותנאי מקפח בחוזה אחיד לבין אינטרס ההסתמכות של העוסק ומשלא התרשמתי כי התנהלות הנתבעת נטועה בזלזול צרכני, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמה (ר' המובאות בפס' 52 לעיל; כן ראו: ת"ק ‏(‏שלום תל אביב-יפו‏)‏ 81170-09-25 טיוקל נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ ‏(‏31.5.2026‏); ת"ק ‏(‏תביעות קטנות פ"ת‏)‏ 83377-02-26 לוי נ' א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ ‏(18.5.2026‏)‏‏‏‏).

התביעה שכנגד

אין בידי לקבל את התביעה שכנגד.

לא הוכח כי התובע פגע בשמה הטוב של הנתבעת או בפעילותה העסקית. בכלל זאת, לא הוכח כי התובע נכנס לחדרים שונים ללא רשות, או כי הפריע בדרך כזו או אחרת לפעילות עסקית של הנתבעת. לא הוכחה הטענה כי התובע הפריע לשיחות מכירה, לפגישות זום של מדריכים עם תלמידים ולשיחות מקצועיות עם לקוחות קיימים, תוך יצירת אווירה מאיימת, מביכה ובלתי מקצועית. לא די בתצהיר אליו הפנתה הנתבעת, אשר תוכנו אינו מצביע על פגיעה כאמור ואשר עורכו לא התייצב להעיד לפניי. חזקה על הנתבעת כי ככל שלקוחותיה נחשפו להתנהלות הנזכרת, היו אלו מופיעים להעיד לפניי וכי הדברים היו מתועדים במצלמות המותקנות במקום. אדרבה, התמונה שהוצגה אינה עולה בקנה אחד עם טענות אלו. אף לא הוכח כי התובע פרסם ביטוי כזה או אחר שפגע בשמה הטוב של הנתבעת או כי השמיע ביטויים הפוגעים בשמה הטוב, לפני לקוחותיה.

כמו כן, לא הוכחו טענות הנתבעת אשר לפגיעה בפרטיותהּ. התובע ציין כי צילם את תמונת הכניסה על מנת להוכיח כי המציא לנתבעת את כתב התביעה. לא הוכח לפניי כי התובע צילם אדם כשהוא ברשות היחיד ולא הוכחה פגיעה אחרת בפרטיות הנתבעת.

אשר לטענות הנוגעות להסגת גבול, כידוע, אין לפסוק פיצויים בגין עוולת הסגת גבול במקרקעין או במיטלטלין אלא אם כן הוכיח התובע כי סבל "נזק ממון" כתוצאה מהסגת הגבול. נזק ממון מוגדר כהפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואשר ניתן למסור עליהם פרטים מפורשים. לא די לעניין זה בהוכחת עצם קיומו של הנזק, על התובע להניח תשתית עובדתית סבירה להוכחת שיעורו וגובהו של הנזק הנטען (ר' סעיף 29 ו- 31 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ת"א (שלום טב') 34811-01-24 בן אלישע נ' דמרי (07.03.2025); ע"א 19/83 חברת שלמה כרמל בע"מ נ' בריח חברה לייצור בע"מ (16.12.1985); ת"א (שלום נצרת) 46811-12-20 שלום נ' ועדה לתכנון ובניה יקנעם עילית (05.06.2024); ת"א (שלום עכו) 12058-10-18 ח'אזן נ' חסארמה (16.5.23); ת"א (שלום הרצ') 10060-09-12 נאור נ' שטראוס (17.09.2018)). משלא הוכח כי הנתבעת ספגה נזק ממון בגין הסגת הגבול הנטענת, אין בטענותיה במישור זה כדי להקים לה זכות לפיצוי כספי.

סוף דבר

לא מצאתי להיעתר לבקשה לשנות את פרטי הנתבעת ולהחליפה במר לויט הנמנה על שותפי הנתבעת. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת על פי מספר הזיהוי התואם את פרטי הנתבעת כפי שצוינו בהסכם ההתקשרות ("1. ההסכם הינו בין: מכללת ביחד של דימה לויט, רישום מספר 558415402... מיוצגת על ידי דימה לויט"). מר לויט העיד לפניי כי מדובר בשותפות רשומה. הבקשה אף הוגשה בשלב דיוני מתקדם, לאחר תום הדיון, לאחר שנשמעו טענות הצדדים לגופן ובהיעדר מספר מזהה של מר לויט (ר' תקנה 3(ב)(1) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי כדי לשנות ממסקנותיי ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת בחלקה; הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,976 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ובתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 900 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

התביעה שכנגד נדחית.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתוך 30 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ו, 08 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

18 מתוך 18