ת"ק 20873-01-26 וסרמן ואח' נ' בנימין ואח'

20873-01-26 | בית משפט לתביעות קטנות בבת ים | יאיר חסדיאל | 2026-09-07

צד תובע: קמילה וסרמן | צד נתבע: טל בנימין

תובעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): טל בנימין

נתבעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): קמילה וסרמן

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט לתביעות קטנות בבת ים

ת"ק 20873-01-26 וסרמן ואח' נ' בנימין ואח'

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופט יאיר חסדיאל

התובעת והנתבעת שכנגד

קמילה וסרמן

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד

טל בנימין

פסק דין

תביעה קטנה בסך של 20,000 ₪ שהגישה התובעת בעילות של "הפרת הוראה חוקית (ביזוי צו בית משפט), לשון הרע ופרטיות", נענתה בתביעה שכנגד, אף היא על סך של 20,000 ₪, בעילות של "פגיעה חמורה בפרטיות", "לשון הרע", "עוגמת נפש קשה", "שימוש לרעה בהליכי משפט", "חוסר תום לב קיצוני" ועוד כהנה וכהנה.

הסצנה הפותחת את ההליך הנוכחי בין הצדדים מתמקדת במפגש טעון ביניהם בחודש ינואר 2026 בחנות דגים בבת-ים [להלן - "חנות הדגים"] אך האירוע המחולל של יחסיהם התרחש כבר לפני כשש שנים על רקע האשמות של הנתבעת בדבר פגיעת התובעת במרקם היחסים המשפחתי שלה, והאשמות של התובעת בדבר פגיעה פיזית מצד הנתבעת כלפיה הקשורות לכך. בעקבות האשמות אחרונות אלו הוגשה כנגד הנתבעת תלונה למשטרת ישראל שנסגרה בהחלטה שלא להמשיך לחקור, ובקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, להלן – "חוק הטרדה מאיימת"] שנידונה בה"ט 33286-01-20 ובמסגרתה הוצא צו כנגד הנתבעת. הליך נוסף מכוחו של חוק הטרדה מאיימת נפתח על ידי התובעת כנגד הנתבעת בשנת 2025 נידון בה"ט 44090-10-25 [להלן – "הליך ההטרדה האחרון"] במסגרתו הוצא צו נוסף כנגד הנתבעת, ושאליו קשרה התובעת את טענתה בדבר "הפרת הוראה חוקית (ביזוי צו בית משפט)".

לאחר בחינת עדויות הצדדים ועיון בכלל חומר הראיות וכתבי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי התביעות להידחות.

ביחס לתביעה הראשונית – הטענה הכלולה בה בדבר "הפרת הוראה חוקית (ביזוי צו בית משפט)" הנובעת מהמפגש בין הצדדים בחנות הדגים אינה יכולה לעמוד אל מול קביעתו מיום 23.6.26 של בית המשפט שדן בהליך ההטרדה האחרון עצמו לפיה – "לא מצאתי כיצד הוא מהווה הפרה של הצו, שכן לא נקבע בצו איסור על המשיבה להימצא בחנות הנמצאת בקרבת מקום מגוריה של המבקשת. הקלטת האירוע מצביעה על חילופי דברים לא נעימים בין המבקשת למשיבה, כאשר כל צד יכול היה לפעול בצורה טובה יותר בסיטואציה שנוצרה" [ראו מוצג ת/2].

את אותו גביש עובדתי של בית המשפט בהליך ההטרדה האחרון בדבר "חילופי דברים לא נעימים בין המבקשת למשיבה, כאשר כל צד יכול היה לפעול בצורה טובה יותר בסיטואציה שנוצרה", זיהיתי בחומר הראיות כאן גם ביחס ליתר עילות התביעה. הסרטון שהוצג על ידי התובעת [שביחס לאשר קדם לו, האם התגרות של הנתבעת בתובעת או להיפך התגרות של התובעת בנתבעת, קיימת מחלוקת גרסאות בין הצדדים - ראו עדות התובעת בעמ' 2 לתמליל העדויות, שורות 36-41, עמ' 3, שורות 28-30, ומנגד עדות הנתבעת בעמ' 11, שורות 29-30], מלמד על כך שככל הנראה לשם הגשת בקשתה בהליך ההטרדה האחרון עקבה התובעת אחר הנתבעת אל תוך חנות הדגים על מנת לצלמה והחלה את חילופי הדברים שהסתיימו בגידופים הדדיים ששיקולי מדיניות משפטית אינם מצדיקים את החלתם עליהם של סעדי חוק לשון הרע, תשכ"ה-1965, או של סעדי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 [ראו בעניין דומה ראו פסק הדין בת"א 15311-07-17‏ ‏אטיאס נ' מועלם פריד (2019) ופסק הדין בע"א 146-05-19 קרישיאן ואח' נ' מועלם פריד (2019)].

באופן הדדי - זיהויו של הגביש העובדתי המתואר לעיל על רקע הליך ההטרדה המאיימת האחרון נכון גם לתביעה שכנגד.

משנדחו שתי התביעות – יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן לבקש רשות ערעור על פסק דין זה מבית המשפט המחוזי בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ו, 07 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.

2 מתוך 2