ת"ק 32910-12-23 צימרמן נ' זר הגרלות בע"מ ואח'

בית משפט לתביעות קטנות בעכו

‏י' אדר א' תשפ"ד, 19 פברואר 2024

ת"ק 32910-12-23 צימרמן נ' זר הגרלות בע"מ ואח'

מספר בקשה: 1

בפני

כב' הרשמת הבכירה, עינת דינרמן

המבקשת/הנתבעת 2

מפעל הפיס (חל"צ)

נגד

המשיב/התובע
הנתבעת 1

1. גדעון צימרמן

2. זר הגרלות בע"מ

פסק דין (חלקי )כנגד הנתבעת 2

בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעם הנתבעת 2 מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות בינה לבין התובע.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 36,400 ₪ אשר הוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ואף מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, כנגד הנתבעות וזאת בשל אי מתן שירות של שליחת טופס לוטו ע"י הנתבעת 1 תוך שימוש דברי השפלה וזאת על פי טענת התובע.

לשיטת התובע, נכנס לתחנת דלק שבבעלות הנתבעת 1 ולאחר שתדלק את רכבו באמצעות כרטיס האשראי ביקש למלא טופס לוטו ולשלם תמורתו באשראי. אך, התשלום לא עבר בקורא הכרטיסים מחמת "אי תקשורת" ולפיכך הנחתה אותו העובדת למשוך כספים ממכונת הכספומט הסמוכה.

התובע עוד טוען כי לאחר שמשך את הכסף כאמור, גילה שחויב בעמלה של 6.90 ₪. לפיכך, דרש שהעובדת בתחנת הנתבעת 1 תשיב לו את סכום העמלה, ולאחר סירוב ממושך מטעמה החזירה לו לבסוף את סך העמלה ששילם וזאת לאחר שקיבלה את אישורו של המנהל.

עוד טוען התובע בתביעתו כי כשבועיים לאחר האירוע הראשון, נכנס שוב לתחנת הנתבעת 1 במטרה לתדלק את הרכב ולשלוח עוד טופס לוטו שהיה מוכן מראש. אך בשל האירוע הקודם, העובד בתחנה סירב לתת לו שירות תוך השפלת התובע מול ציבור הלקוחות שהיה בחנות.

בבקשתה טוענת הנתבעת 2 להעדר יריבות ו/או העדר עילת תביעה כלפיה, מאחר ולשיטתה עילת התביעה מופנית כלפי הנתבעת 1 ועובדיה בלבד, וכי בנימוקי התביעה מעלה כי הנתבעת 2 לא הוזכרה לאורך כל כתב התביעה, למעט פעמיים ואף כי נימוקיה אינן מקנות לתובע עילה כנגד ו/או יריבות כלשהי כלפיה.

עוד טוענת הנתבעת 2 כי התביעה הוגשה כנגד מפאת הגדרת הנתבעת 1 כזכיינית שלה, על אף שמסכת האירועים אינה יוצרת עילה כלשהי כנגדה כך המחלוקת הינה בין התובע לנתבעת 1 בלבד.

בנוסף, טוענת הנתבעת 2 כי התנהגותו של עובד הנתבעת 1, ככל וכך פעל, אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות המפעל לפי הסכם הזכיינות.

לבסוף, טוענת הנתבעת 2 כי גם אם יוכיח התובע את כלל העובדות שבכתב התביעה, לא יהא זכאי לסעד כלשהו מטעמה ולפיכך מכוח ההלכה הפסוקה ותקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, יש להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות תוך חיוב התובע בהוצאותיה.

התובע הגיש תגובתו לבקשה אין להיעתר לה, שכן הנתבעת 1 פעלה מכוח היתר מיוחד שניתן לה על ידי הנתבעת 2.

התובע טוען עוד כי המדובר ביחסי שולח-שלוח, שכן הנתבעת 1 ועובדיה לא פעלו בהתאם להסכם הזכיינות המנחה את הזכיינים שלא לפגוע בצבור לקוחותיה של הנתבעת 2 ואף לא במוניטין שלהם.

יתרה מזאת, התובע טוען כי במקרה אחר הנתבעת 2 נקטה בסנקציה חמורה כנגד הזכיין שעה שזכיין נהג שלא כשורה והשתמש בסמכותו באופן אשר היווה פגיעה בציבור הלקוחות.

לפיכך, התובע עותר לבית המשפט לדחיית הבקשה לסילוק על הסף.

הנתבעת 2 הגישה תגובתה לתגובת התובע וטענה כי התובע לא התייחס לטענות הליבה של בקשתה ולפיכך יש להיעתר לה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת 2 ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף.

נושא סילוקה של תובענה על הסף מוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018. התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 43 בזו הלשון:

" מחיקת כתב תביעה

41. (א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:

(1) כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;

(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט;

(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה."

נראה כי המקרה שלפנינו נופל לגדרו של סעיף הסל של תקנה 41(א)(4) לפיו: " כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.".

כבר נקבע לא אחת כי על בית המשפט הדן בבקשה לסילוק על הסף, לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים – הרצון לעשיית צדק וזכות הגישה לערכאות, מחד גיסא, והרצון למנוע הליכי סרק, הטרדת בעלי דין ובזבוז זמן שיפוטי יקר, מאידך גיסא (לעניין זה ראה ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח, חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו; 4.6.07)).

ההלכה קובעת, כי כתב התביעה מגלה קיומה של "עילת תביעה", מקום בו בהנחה שהתובע יוכיח את כל הנטען על ידו, הוא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 בעמוד 374; ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח טרוי ושטיינויג שותפות רשומה תל אביב, פ"ד ה, 1585, 1591; רע"א 9801/95 עזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם בנבו; 26.2.06)).

הבחינה אם כתב התביעה מגלה עילה אם לאו, נעשית על סמך האמור בכתב התביעה בלבד, וזאת מבלי להידרש לראיות אשר יובאו במהלך ניהול התובענה לצורך הוכחתה (ראה רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (פורסם בנבו, 26.10.05)).

בית המשפט העליון הבהיר, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי סילוק של תביעה על הסף, מחמת היעדר עילה, הינו סעד מרחיק לכת, אשר יינתן במקרי קיצון בלבד, רק כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי אין כל סיכוי כי התביעה תתקבל, גם בהנחה לפיה יעלה בידי התובע להוכיח, את כל הנטען על ידו בתביעתו (ראה לדוגמא ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ואח', פ"ד מ(2) 668, 671-672; ע"א 1747/04 אנואר אלפי ואח' נ' יעקב להב (פורסם בנבו; 30.5.04); רע"א 359/06 עו"ד מועין נ' עו"ד פרג' (פורסם בנבו; 26.4.06)).

די בכך כי קיימת אפשרות קלושה על פיה יזכה התובע בתביעתו, על סמך העובדות הנטענות בכתב התביעה, על מנת שהתביעה לא תימחק (ראה ע"א 109/49 לעיל; ע"א 35/83 36/83 לאה חסין ואח' נ' רחל פלדמן ואח', פ"ד לז(4) 721, 724-725; ע"א 788/76 ויטוריו חסון ואח' נ' פרברים בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 667, 670-671)).

ומן הכלל אל הפרט:

כעולה מהפסיקה אשר פורטה לעיל, סעד של סילוק התביעה הינו סעד קיצוני, אשר רק במקרה ובו אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה כלפי הנתבע, ייעתר לו בית המשפט.

במקרה שלפנינו, התביעה איננה מגלה כל עילת תביעה ולו לכאורה כלפיה מאחר שאין מקור חוקי כלשהו המטיל עליה אחריות על פעולותיה של הנתבעת 1 במחלוקת אשר התגלעה שבינה לבין התובע.

עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע פירט טענות מפורטות אודות השתלשלות האירועים אשר הובילו להתגבשות עילת התביעה כנגד הנתבעת 1, אך לא טען ולו טענה אחת כנגד הנתבעת 2. לפיכך, סבורני כי גם אם יוכיח התובע את כלל העובדות שבתביעתו, אין הדבר מקנה לו עילת תביעה ואף לא יהא זכאי לסעד כלשהו הנתבעת 2.

לעניין זה ניתן לעיין במקרה דומה בו נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 2 מחמת העדר עילה בתביעות מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. להלן דבריו של כב' השופט גלעד הס בתיק ת"א (שלום הרצ') 14683-01-19 יעל חיה הורביץ נ' מועצה אזורית שומרון (פורסם בנבו, 16.07.2019):

" 7. לאחר שהבאתי בחשבון הלכה זו, הרי לטעמי במקרה שלפניי יש מקום לדחות את התביעה על הסף. המקרה שלפניי הינו מקרה מובהק בו אף אם התובעת תוכיח את כל האמור בכתב התביעה אין לה עילה כנגד הנתבע 2 ואבאר:

התובעת בכתב התביעה הסבירה באופן מפורט את הליכי העבר שקיימה אל מול הנתבעת 1. כמו כן, התובעת הטיבה לפרט בכתב התביעה את השתלשלות האירועים אשר לטענתה הביאו לפרסום לשון הרע הנטען על ידי הנתבעת 1 או עובד מטעמה.

אלא שהפוך בכתב התביעה והפוך בו ולא תמצא טענה כלשהי כנגד הנתבע 2.

אדגיש, מלבד האמירה הכללית כי המלגה ניתנת על ידי הנתבע 2, אין כל טענה בכתב התביעה כי הנתבע 2 היה מעורב בעשיית עוול כלשהו לתובעת. "

כאמור, התובע טוען לא הכחיש את טענותיה של הנתבעת 2, אלא הסתפק בטענה כי אין לסלק את התביעה כנגדה מאחר שהנתבעת 1 פועלת מכוח הסכם הזכיינות עמה ומפאת הנחיותיה של הנתבעת 2 לזכיינים שלא לפגוע בציבור לקוחותיה.

הנה כי כן, כתב התביעה אינו מגלה עילה כלשהי כנגד הנתבעת 2 כך שאין די בעובדה כי הנתבעת 1 פועלת כזכיינית של הנתבעת 2 ואף לא בשל הנחיותיה לזכיינים בנוגע לציבור הלקוחות.

לאור זאת ובהתאם להוראת סעיף 41 (א)(4) לתקנות אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2.

לנוכח העבודה כי מדובר בתביעות קטנות לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וזאת בתוך 15 יום מהמצאתו לידיהם.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר א' תשפ"ד, 19 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 5