ת"א 3375-11-16 הרץ ואח' נ' בן יאיר ואח'

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 3375-11-16 הרץ ואח' נ' בן יאיר ואח'

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת מעין צור

התובע

משה ישעיהו הרץ ת.ז.006975965

נגד

הנתבעים

1. רוחמה בן יאיר ת.ז. 055459051

2. דניאל בן יאיר ת.ז. 051456473
ע"י ב"כ עו"ד יניב ברוך

פסק דין

אלה הן תביעה ותביעה שכנגד בגין כמה אירועים שארעו על רקע יחסי שכנות עכורים, ומקימים, לטענת הצדדים, אחריות בנזיקין.

הרקע העובדתי

בתקופה הרלבנטית לתביעות אלה, היו הצדדים שכנים בבית משותף בקריית מוצקין. התובע התגורר בקומת קרקע, והנתבעים התגוררו בקומה השניה.

התובע שימש כיו"ר ועד הבית.

התביעה מתייחסת לאירוע שהתרחש ביום 17.12.15. עוד נטען בה, כי הנתבעים שופכים מחלונם חומרי ניקוי על רכושו של התובע.

כתב התביעה התייחס לשני אירועים נוספים. ביום 31.10.17 הוריתי על מחיקתם מכתב התביעה.

התביעה שכנגד מתייחסת לאירוע מיום 17.12.15, ולשלושה אירועים נוספים בחודשים מאי-יוני 2016.

במהלך ניהול ההליך ניסיתי לא אחת להביא את הצדדים להסדר שייתר את ניהולו המלא. לצערי הדבר לא צלח. נותר, איפוא, להכריע בתביעות.

בטרם אדון באירועים לגופם אציין, כי התובע צרף לסיכומיו מסמכים רבים. לא ניתן לצרף מסמכים לסיכומים. מסמכים יש להגיש במסגרת הגשת הראיות, ותוך עמידה בהוראות הקבילות והרלבנטיות שבדין. על כן לא ישמשו מסמכים אלה כחלק מן התשתית הראייתית להכרעה בתביעות.

דיון והכרעה

אירוע מיום 17.12.15

אירוע זה נכלל הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, והוא האירוע המרכזי העומד לדיון. לנוכח המחלוקת הקוטבית בין הגרסאות שבכתבי הטענות, ובניסיון לקדם פשרה בין הצדדים, הזמנתי כבר בקדם המשפט, ועוד לפני הגשת התצהירים, את שכנתם של הצדדים, גב' שולה בן עזרא (להלן: "בן עזרא"), לעדות. בן עזרא מסרה גרסתה, ונחקרה נגדית על ידי שני הצדדים.

בן עזרא מסרה בעדותה, כי יום לפני האירוע ראתה בחצר נזילה. היא קראה לתובע, וכשהוא ניסה לסגור את הברז, הברז נשבר. התובע אמר כי יזמין את גליקמן האינסטלטור, שהינו חבר מאוד טוב שלו (להלן: "גליקמן" או "האינסטלטור"). למחרת בבוקר שוחח איתה התובע, ואמר שהוא לא מצליח להשיג את האינסטלטור בטלפון, והולך לחפשו. לאחר מכן, בשעה 9:30, הנתבעת הגיעה אליה, ומסרה כי היא רואה אדם עם שיער לבן, ושומעת את התובע אומר לו "תנתק". היא סיפרה לנתבעת שיום קודם לכן הברז נשבר והתובע הזמין אינסטלטור כדי לתקנו. הנתבעת השיבה כי היא תמימה, וכי הוא בטח בא לנתק לאחר שכולם קיבלו חשבונות מים חריגים, והיו שמועות שהתובע קשור לזה. הנתבעת אמרה שהיא יורדת, ובן עזרא ירדה עמה. הנתבעת אמרה כי בכוונתה להגיש תביעה, וכי מי שרוצה יצטרף אליה. בתגובה אמרה לה בן עזרא, כי היא מעדיפה לשלם סכומים גבוהים ולא להתעסק עם זה. לאחר הגעתן לחצר, הנתבעת שאלה את גליקמן פעמיים מה הוא עושה, אך הוא התעלם ממנה ולא השיב. העדה ביקשה ממנו להשיב לנתבעת, הואיל והיא דיירת בבניין. האינסטלטור השיב שהוא בא לתקן את הברז. הנתבעת אמרה שזה לא נכון, והוסיפה: "מה פתאום, הוא גנב, הוא זבל, הוא חתיכת זבל" בקול רם. התובע, שהיה מאחורי קיר, יצא וחייך חיוך נבוך. הנתבעת הוסיפה: "אתה במשך כל השנים דאגת להביא לנו קבלות על חשבון הקופה שלנו", והמשיכה לדבר. התובע עמד זקוף, ידיו צמודות לגופו, לקח נשימה עמוקה וניפח את בטנו. התובע ניגש לנתבעת והחל להדוף אותה עם בטנו. הוא הדף אותה עד לשיחים המפרידים בין הבניין לבין הווילה השכנה. גופה של הנתבעת הוטח על השיחים. התובע רכן לעברה. בשלב זה לא יכולה הייתה לראות מה קורה, היא רק ראתה את ידיו של התובע זזות לצדדים, ואת הנתבעת, שראשה מוטח בשיחים, הודפת אותו. העדה בכתה וביקשה מן התובע להפסיק. בשלב כלשהו משכה את התובע בחולצתו לכיוונה, אך לא הצליחה. גליקמן המשיך לעבוד כאילו דבר לא התרחש. היא ביקשה ממנו לעזור להפריד ביניהם, והוא עשה כן.

בחקירתה הנגדית ציינה העדה, כי לקראת סוף האירוע יצאה בת זוגו של התובע למרפסת עם עוד אישה, שהסתבר שהיא הפדיקוריסטית שלה.

העדה נשאלה לגבי מצבה של הנתבעת לאחר האירוע, ומסרה:

"אני מכירה את רוחמה 35 שנים וראיתי אותה בכל מיני מצבים. זו הפעם הראשונה שראיתי אותה דומעת, מושפלת. אני התמוטטתי. עליתי לביתה אחרי זה. היא ניסתה לתת לי כוס מים ולא יכולתי לאחוז בכוס. רעדתי והיה לי קשה" (עמ' 9 שו' 13-15).

ראיות התובע

התובע מסר בתצהירו, כי ביום 16.12.15 סייר ביחד עם בן עזרא, המשמשת כגזברית ועד הבית, והם הבחינו בנזילת מים מצינור השקיה של מערכת המים המשותפת. הוא ניתק את המערכת והזמין אינסטלטור.

למחרת, 17.12.15, הגיע האינסטלטור לתקן את הנזילה. הנתבעת הגיעה למקום והחלה לצעוק על האינסטלטור. התובע, ששמע את הדברים מדירתו, הגיע למקום, והנתבעת גידפה אותו בפניי הנוכחים, לרבות שכנים, במילים: "גנב! אתה גונב מים!", "נעלמים מים מהחצר ויש לך צינור מים מחובר לחצר שלך", "גוזל כסף מקופת הבניין לצרכיו האישיים", "קונה שתילים לחצר הפרטית שלך ומחייב את קופת הבניין ומביא קבלות על הוצאות שונות ומחייב את הקופה!". בת זוגו, ששמעה את הדברים, יצאה למרפסת, והנתבעת גידפה גם אותה. התובע עמד מול הנתבעת על מנת להסתיר את שדה ראייתה לכיוון בת זוגו. הנתבעת סטרה לו, ולאחר מכן הזמינה את המשטרה בטענה שקרית כי הוא דחף אותה.

מלכה ליאקובסקי, בת זוגו של התובע (להלן: "מלכה"), מסרה כי הייתה בדירתה עם פדיקוריסטית, ושמעה את הנתבעת צועקת כי התובע גונב מים וגוזל כסף מקופת הבניין. היא יצאה למרפסת וראתה את הנתבעת צועקת על התובע. הנתבעת החלה לקלל גם אותה. בתגובה אמרה מלכה לתובע, כי לא כדאי להתייחס אליה, ונכנסה בחזרה לדירה. הנתבעת המשיכה לצעוק ולקלל.

אברהם גליקמן, האינסטלטור שהוזמן על ידי התובע לתיקון הנזילה, מסר בתצהירו, כי במהלך תיקון הנזילה הגיעה הנתבעת יחד עם בן עזרא, ושאלה מה הוא עושה. הוא השיב כי הוא מתקן צינור פגום, ואז אמרה לו הנתבעת: "אתה מנתק את הצינור המחובר לחצר הפרטית של משה". לאחר מספר דקות הגיע התובע, והנתבעת התנפלה עליו בצעקות כי הוא גונב מים, וכי יש לו צינור המחובר לחצרו הפרטית. בת זוגו של התובע יצאה למרפסת, והנתבעת קיללה אותה. משלא חדלה, נעמד מולה התובע. גליקמן ראה אותה מרימה את ידה על התובע. התובע ניסה להגן על עצמו בכך שהוא הרחיק אותה עם בטנו מבלי שהיא נפלה ו/או קיבלה מכה, ובהמשך עזבה הנתבעת את המקום ביחד עם בן עזרא.

גליקמן ציין כי לא ראה מכות בין השניים בין השיחים, כי בן עזרא לא קראה לו לעזור להפריד בן השניים, וכי לא היו מכות בכלל, למעט הרמת ידה של הנתבעת על התובע.

גליקמן הוסיף כי בעקבות האשמתו של התובע על ידי הנתבעת בגניבת מים, בדק ומצא שלא היה חיבור בין מערכת המים המשותפת לבין צינור ההשקיה של חצרו הפרטית של התובע.

ראיות הנתבעים

הנתבעת מסרה בתצהירה, כי ביום 16.12.15 הודיע בעלה לתובע, שהוא יבדוק קיומם של חיבורים פיראטיים בבית המשותף. למחרת הזמין התובע את האינסטלטור גליקמן. כשראתה מחלון ביתה מישהו עובד בגינה, ניגשה לבן עזרא ושאלה לפשר הדבר. בן עזרא השיבה כי היא מעדיפה לשלם ולא לעורר את כעסו של התובע, והנתבעת אמרה שחייבים לשים לכך קץ. היא ניגשה לאינסטלטור ושאלה מספר פעמים לפשר מעשיו, אך הוא התעלם. כאשר התלוננה בפניו שהגעתו למקום באה לטשטש את חשבונות המים המנופחים של התובע, שעושה שימוש אסור במשאבי הבניין, החל התובע לדחוף אותה באמצעות הבטן והחזה שלו עד לשיחים, שם הוטח ראשה בהם והיא נפלה. התובע ניצל את מצב היותה בשכיבה והחל להכות אותה בידיו ובאגרופיו בנמרצות. היא ניסתה לכסות את פניה בידיה ללא הצלחה. בן עזרא ניסתה להרחיק ממנה את התובע, זעקה ובכתה, אך ללא הועיל. התובע לא עזב אותה, ובמשך מספר דקות סטר על פניה ביד פתוחה, וביד סגורה חבט באפה ובסנטרה, תוך שהוא מסנן: "את תעופי מכאן", "אני אראה לך מה זה". לאחר כמה דקות האינסטלטור משך אותו ממנה.

היא הזעיקה את המשטרה שחקרה. בעקבות כאבי ראש וכאבים באזור הפנים, פנתה מאוחר יותר לטיפול רפואי בקופת חולים, שם קיבלה נוגדי כאבים וארבעה ימי מחלה.

במסמך הרפואי המתעד את הפניה לרופא בקופת חולים נכתב:

"לדבריה הבוקר תוך כדי סכסוך שכנים, הותקפה על ידי השכן, נחבלה בפנים ובגוף חבלות כהות, אך עיקר הפגיעה הינה נפשית. כעת בוכה ולא מסוגלת לחזור לעבודה למספר ימים.

בוכה נרגשת ללא סימני חבלה גסים פעילים".

הנתבע מסר בתצהירו, כי ביום 16.12.15 הודיע לתובע, שהוא מתכוון להביא למחרת אינסטלטור לבדיקת צריכת המים הסמויה, ואז הזמין הנתבע בבהילות את גליקמן.

הכרעה

לאחר בחינת מכלול חומר הראיות, אני מאמצת את גרסת בן עזרא ביחס לאירוע. בן עזרא היא עדה אובייקטיבית, חסרת עניין בתוצאות ההליך, ויחסיה עם שני הצדדים הם יחסים טובים (ראה גם עדות מלכה בעמ' 28 שו' 27-30: "היא הייתה חברה טובה שלנו. כל השנים ... היא הייתה חברה שלי. כמו אחות שלי"). ניכר בה בעת עדותה, שהסיטואציה קשה לה, במיוחד כשהעידה על תקיפת הנתבעת על ידי התובע.

מנגד, התובע וגליקמן שינו גרסאותיהם, ולא אוכל לקבוע כי הן מהימנות, ולהעדיפן על גרסת בן עזרא.

בחקירתו במשטרת ישראל מסר התובע, כי דחף את הנתבעת פעם אחת עם גופו, לאחר שאמרה כי הוא גונב, והנתבעת בתגובה סטרה לו (נ/2 עמ' 2 שו' 13-22). בחקירתו הנגדית טען התובע, כי החוקרת כתבה דברים שלא אמר.

דא עקא כי גם גליקמן, שהוזמן להעיד על ידי התובע עצמו, אישר בסופו של דבר שהתובע דחף את הנתבעת עם בטנו (עמ' 21 שו' 1-3 ושו' 10-14). גרסת התובע כי לא דחף את הנתבעת, נסתרה, איפוא, אפילו על ידי העד מטעמו.

גליקמן אף מסר בחקירתו הנגדית, כי בן עזרא צעקה אליו לבוא לעזור, אך הוא לא בא כי הסיטואציה הייתה לא נעימה לו (עמ' 22 שו' 2-8).

בנוסף ציין גליקמן בחקירתו הנגדית, כי הנתבעת אמרה לתובע שהוא גונב מים, וקללה את בת זוגו (עמ' 22 שו' 16-23).

אני קובעת, איפוא, שהנתבעת האשימה את התובע בגניבת מים, וגידפה אותו ואת בת זוגו. בתגובה דחף אותה התובע עם גופו לשיחים עד שנפלה. התובע רכן לעברה, הנתבעת הדפה אותו, ובסופו של דבר הופרדו השניים.

כינויו של התובע "גנב" בנוכחות אחרים מהווה עוולה של פרסום לשון הרע, לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, כי מדובר בקללות וגידופים שאינם מהווים, בנסיבות העניין, לשון הרע. אין מדובר במקרה זה בקללה או בגידוף, אלא בייחוס עבירה פלילית של גניבה. בפסיקה נקבע, כי ייחוס עבירה פלילית של גניבה מהווה לשון הרע (ראה: ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 141, 145 (1981); ע"א 310/74 שטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389, 391 (1975)).

גם הטענה שהיו עובדות שתמכו בחשד לגניבת מים על ידי התובע, וכי שכנים אחרים היו שותפים לחשד, אינם פוטרת את הנתבעת מאחריות.

מנגד, מעשיו של התובע מהווים עוולה של תקיפה, לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

שני הצדדים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים, פרט לנזקים לא ממוניים.

אומנם נראה כי שיעור הנזק הלא ממוני שגרמה התקיפה עולה על זה שגרמה לשון הרע. ואולם כינויו של התובע "גנב", שהוביל לתקיפה, מהווה קנטור, המצדיק ייחוס אשם תורם לנתבעת שהותקפה, והפחתת הפיצוי בהתאם (לגבי הקינטור כעילה להפחתת הפיצויים או לשלילתם ראה: רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן (26.11.18) בפסקה 8 לפסק הדין; ע"א 8684/11 אלקיים נ' עזבון המנוח ניר יבור (25.6.14) בפסקאות 46-47 לפסק הדין).

בנסיבות העניין, אני סבורה שהפיצויים שחבים הצדדים זה לזה בגין האירוע, הם בסכומים זהים, ולכן דין שתי התביעות להידחות.

לפיכך אני דוחה את שתי התביעות בנוגע לאירוע זה.

שפיכת חומרי ניקוי על רכושו של התובע

התובע מסר בתצהירו (ראה: סעיפים 39-40), כי כאשר ניקו הנתבעים את חלונות דירתם, הם נהגו לשפוך חומרי ניקוי ו/או חומרים כימיים ו/או מים מלוכלכים לעבר רכושו, לרבות על חלון דירתו, על רכבו, לחצרו הפרטית ועל הצמחיה. לאחר השטיפה נהגו הנתבעים לשים את כלי השטיפה לייבוש על סורג דירתם, ואלה טפטפו על חלונו וחדרו לדירתו.

בתאריך 16.2.16 שלח לנתבעים מכתב בדואר רשום בנושא זה, אך הם לא התייחסו.

מלכה מסרה בתצהירה דברים דומים (ראה: סעיף 10).

בתצהירי הנתבעים אין התייחסות לטענות.

בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת, כי כאשר נעכרו יחסי הצדדים, היא נהגה לנקות את התריסים מבלי להודיע על כך לתובע מראש (עמ' 55 שו' 25).

בן עזרא מסרה בעדותה, כי בכמה הזדמנויות קרא לה התובע, והיא ראתה שכאשר הנתבעת שוטפת את החלונות היא נוהגת לשפוך מים. העדה אינה יודעת אם יש שם חומרים כימיים. העדה ציינה כי טענות התובע בנושא זה החלו רק לאחר שהזמין לנתבעת משטרה עקב טענה לחניה בחניה אסורה, דבר שדרדר את מערכת היחסים בין הצדדים. העדה אישרה גם את טענת התובע, כי הנתבעת נוהגת ליבש כלים על הסורג במטבח (ראה עדותה בעמ' 8 שו' 1-15).

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת שפכה מים, בהזדמנויות שונות, מבלי להודיע מראש לתובע, כדי שיוכל להערך ולמנוע נזק לרכושו. עם זאת, לא הוכח כי נגרם לתובע נזק של ממש, מעבר להרטבת הקיר החיצוני של הבניין, וחצרו (ראה: תמונות ת/3).

בהעדר נזק מוכח, אני דוחה את התביעה בנושא זה.

אירוע מיום 3.5.16

הנתבעת מסרה בתצהירה, כי ביום 3.5.16 הונח בתיבות הדואר של דיירי הבניין מכתב שכתב התובע, שבו כתב, בין היתר:

"ברצוני להוסיף שאותם חורשי הרעה מביתנו משפחת בן יאיר בעלי חוש דמיון מזרחי פורה...".

"אך כיד הדמיון המזרחי יכלה רוחמה בן יאיר...".

"ימים יגידו לכל הקורה בבניננו עם דיירים בחלקם מטורפים וחמדנים".

לטענת הנתבעת, מדובר בדברים גזעניים, משמיצים ומשפילים.

גם הנתבע מסר בתצהירו כי מכתב זה הונח בתיבות הדואר של הדיירים.

שי אלבז, דייר המתגורר בבניין, אישר בתצהירו כי המכתב הושם בתיבת הדואר שלו.

התובע מאשר כי שלח את המכתב לדיירים. לטענתו, עשה זאת בעקבות פירוק מערכת המים המשותפת על ידי הנתבעים, וסירובם לתקנה כפי שהבטיחו (ראה: סעיף 32 לתצהירו).

בן עזרא מסרה בעדותה, כי אינה יודעת על מכתבים ששלח התובע לדיירים, פרט למכתב ששלח לשי אלבז, שאינו נוגע לתביעות אלה (עמ' 9 שו' 20-21).

מעיון במכתב עולה, כי מדובר במכתב ארוך המתייחס לפירוק מערכת המים המשותפת על ידי הנתבעים ומשפחת אלבז. במכתב התייחסות לתלונה שהגיש התובע במשטרה בנושא זה, וקריאה לכינוס אסיפת דיירים דחופה. הביטוי "דמיון מזרחי" מתייחס לטענות שהוטחו בו בנוכחות עדים, כי הוא גונב מים ומנפח חשבונות של הוצאות מקופת הבית המשותף.

"דמיון מזרחי" הוא ביטוי שגור, המשמש לטעון שדברים שנאמרו הם הגזמה או בדיה. הביטוי מופיע במכתב פעמיים בקשר לטענה שהתובע גונב מים ומנפח הוצאות, האשמות שלטענתו הן בדויות. בחקירתו הנגדית אף הסביר התובע כי לכך התכוון – "כי זה דימיון, מה שנקרא, להד"ם. לא היו דברים מעולם" (עמ' 15 שו' 23).

לפיכך אני דוחה את הטענה, כי הדברים מהווים לשון הרע.

באשר לדברים הנוספים שצוטטו על ידי הנתבעת – אצטט את ההקשר המלא:

"לסיכום: החלטתי איפוא שאת מרצי וכוחי שלא זוכים להערכה מינימלית מדיירי הבניין, אשקיע בחצרי הפרטית ובדירתי. ימים יגידו לכל הקורה בבניננו עם דיירים בחלקם מטורפים וחמדנים".

כפי שניתן לראות, הדברים אינם מתייחסים לנתבעים דווקא.

יתירה מכך: אף אם הדברים מכוונים לנתבעים, מדובר בגידופים שאינם עולים כדי לשון הרע.

לצורך הכרעה אם דברי גידוף מהווים לשון הרע שוקל בית המשפט, בנוסף לנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, גם את נימת הדיבור, את הקול, ואת ההקשר שבו נאמרו הדברים. כאשר מתברר שהדברים נאמרו ברוגז, בכעס או תוך כדי חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בהם לשון הרע (א' שנהר דיני לשון הרע (התשנ"ז-1997) בעמ' 132).

במקרה זה מדובר בדברים שנאמרו על רקע סכסוך ממושך בין הצדדים, המוכר לדיירי הבניין שקיבלו את המכתב. אין מדובר באירוע בודד, אלא באחד מתוך אירועים רבים שבהם הצדדים גידפו וקיללו זה את זה. הדברים כתובים בסופו של מכתב ארוך, שבו מלין התובע על כך שיוחסה לו גניבת מים מהמערכת המשותפת, על פירוקה, ועל חוסר הערכה למאמצים שהוא משקיע כיו"ר ועד הבית לטובת כלל הדיירים.

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בנוגע למכתב זה.

אירוע מיום 20.5.16

הנתבעים מסרו בתצהיריהם, כי ביום 20.5.16 התקיימה אסיפת דיירים, שבה היו נוכחים גם בת זוגו ואחיו של התובע, ושני שוטרים קהילתיים. לאחר עזיבתם של השוטרים, בעת שהייתה הנתבעת במרפסת דירתה, אמר לה התובע: "את זונה ושקרנית", "חתיכת שקרנית ונוכלת".

הנתבע פנה לתובע ודרש שיחדול מגידופיו. בתגובה התובע דחף ותקף אותו.

התובע מסר בתצהירו (ראה: סעיף 35), כי ביום 20.5.16 התקיימה אסיפת דיירים. לאחר סיום האסיפה עבר בחצר המשותפת, ביחד עם שאר הדיירים, על מנת להחזיר שולחנות וכסאות למקומם. לפתע פתחה הנתבעת את חלון ביתה והתחילה לצעוק, להשפיל ולקלל אותו בנוכחות הדיירים ושכנים מבניינים סמוכים, כינתה אותו "מנוול", והוסיפה "הלוואי ותמות ולא תקום בבוקר". היא צעקה וקיללה במשך כ-15 דקות. הוא פנה לנתבע וביקש שיגיד לאשתו להפסיק, אך הנתבע סרב. בתגובה אמר לו: "אתה זוכר איך היא (הנתבעת) קיללה וגידפה את בת זוגי מלכה כזונה גם באירוע חסימת החניה הפרטית שלי". הנתבע התנפל עליו והרים ידו בניסיון להכותו, ועל מנת להגן על עצמו הוריד לו התובע את היד. הנתבע גם דחף את בן עזרא שניסתה למנוע ממנו להכותו, ודחף את מלכה שעמדה ביניהם.

מלכה מסרה בתצהירה (ראה: סעיפים 17-19) כי בזמן שסידרו את הכסאות ואת השולחנות לאחר אסיפת הדיירים, פתחה הנתבעת את חלון ביתה וקיללה את התובע. התובע כעס. לפתע התקרב אליו הנתבע והניף את ידו השמאלית בכוונה להכותו. מלכה עמדה בין השניים, ובן עזרא עמדה מאחורי הנתבע וניסתה למשוך אותו לאחור כדי שלא יכה את התובע. הנתבע החל לצעוק: "אתה רוצה להרביץ לי?", מלכה אחזה בידו ואמרה לו: "מי רוצה להרביץ הוא או אתה?" ואז הוא הוריד את ידו. כשנרגעו הרוחות פנתה מלכה לנתבע ואמרה לו כי מזה שנים הנתבעת קוראת לה "זונה", אך היא מעולם לא נכנסה איתה לעימות, ושאלה מה הוא היה עושה אם התובע היה מתנהג כלפי הנתבעת בצורה כזו. הוא השיב: "זה לא ענייני, זה עניין שלה, חבל שלא הבאתי את האחים שלה עוד בפגישה הקודמת, היו גומרים אותו (את התובע)".

אברהם הרץ, אחיו של התובע ובעל דירה בבניין (להלן: "אברהם"), מסר בתצהירו כי באסיפת הדיירים דנו, בין היתר, בפירוק מערכת המים המשותפת. לאחר סיום האסיפה, בעת סידור השולחנות והכסאות, החלה הנתבעת לצעוק לעברו של התובע מילים בוטות ומעליבות: "טינופת, הלוואי שתמות ולא תקום מחר בבוקר ..." ועוד. היא חזרה על הדברים כמה פעמים. שכנים מבניינים סמוכים יצאו למרפסות בתיהם. התובע פנה לנתבע כמה פעמים בבקשה שישתיק את אשתו, אך זה התעלם. לאחר מכן החל הנתבע, באופן מפתיע, לרוץ לעבר התובע, כשמלכה ובן עזרא מנסות למנוע ממנו להתקדם לעבר התובע, ובזאת הסתיימה המריבה.

בן עזרא נחקרה נגדית על ידי שני הצדדים, אך לא נשאלה על ידי אף אחד מהם אודות אירוע זה.

נטל ההוכחה מוטל על התובעים שכנגד (הנתבעים). לא מצאתי כי הם עמדו בנטל זה. עדותם היא עדות יחידה של בעל דין. מנגד הגיש התובע, בנוסף לתצהיר שלו ושל בת זוגו (שאינם זהים, בניגוד לתצהירי הנתבעים שבהם הגרסה זהה), גם תצהיר של אברהם. אומנם מדובר באחיו של התובע, אך גרסתו אינה זהה לגרסת התובע, ולהתרשמותי אין מדובר במי שבאופן גורף אימץ את גרסת אחיו על מנת לסייע לו, אלא במי שמסר עדות על האירוע כפי שחווה אותו. עד זה מסר, כי הנתבעת צעקה לעבר התובע דברים בוטים ומעליבים. דברים אלה, שהינם מהימנים עליי, אינם נזכרים כלל בגרסת הנתבעים.

כאמור, העדה האובייקטיבית ביותר שהייתה נוכחת באירוע היא בן עזרא, ואף אחד מן הצדדים לא חקר אותה אודותיו. הואיל ונטל ההוכחה רובץ על התובעים שכנגד (הנתבעים), הימנעות זו פועלת לחובתם.

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בנוגע לאירוע זה.

אירוע מיום 24.6.16

הנתבע מסר בתצהירו, כי ביום 24.6.16 הפיץ התובע בתיבות הדואר של הדיירים מכתב, שבו כתב:

"תמוהה בעיני העובדה שלאחר התראתו של דני בן יאיר שיפעיל את אחיו של אשתי נגדי, בתאריך 20.6.16 נחתך צינור דוד השמש שלי שהותקן אך לאחרונה...".

הנתבע ציין כי מדובר באמירות שקריות, המייחסות לו עבירות פליליות, משפילות ופוגעות בו בפני כל דיירי הבניין.

שי אלבז, דייר המתגורר בבניין, אישר בתצהירו כי המכתב הושם בתיבת הדואר שלו.

בתצהירים מטעם התובע אין התייחסות למכתב זה.

בן עזרא מסרה בעדותה כי אינה יודעת על מכתבים ששלח התובע לדיירים, פרט למכתב ששלח לשי אלבז, שאינו נוגע לתביעות אלה (עמ' 9 שו' 20-21).

מעיון במכתב עולה כי הוא מתייחס לחיבור מחדש של מערכת המים המשותפת. בקטע שאליו מתייחסים הנתבעים נכתב:

"תמוהה בעיני העובדה שלאחר התראתו של דני בן יאיר שיפעיל את אחיו של אשתי נגדי, בתאריך 20.6.16 נחתך צינור דוד השמש שלי שהותקן אך לאחרונה. אני חוזר ומתריע שלא זו הדרך.

חייבים ליישר את ההדורים ומייד".

בניגוד לטענת הנתבעים, אין מדובר בייחוס עבירה פלילית לנתבע. מדובר בהעלאת חשד לא נגד הנתבע, אלא נגד אחיה של הנתבעת. זאת ועוד: בדברים קריאה ליישור ההדורים למרות החשד.

בנסיבות אלה, אין לראות בדברים לשון הרע נגד הנתבע.

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בנושא זה.

סוף דבר

התוצאה היא כי אני דוחה את שתי התביעות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 10