הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
3375-11-16 | בית משפט השלום בחיפה | מעין צור | 2022-01-02
צד תובע: משה ישעיהו הרץ | צד נתבע: רוחמה בן יאיר, דניאל בן יאיר
ייצוג נתבעים: עו״ד יניב ברוך
תביעה ותביעה שכנגד בעקבות סכסוך שכנים הסתיימו בדחיית שתיהן. בית משפט השלום בחיפה קבע כי במהלך עימות בחצר הבניין אחת הנתבעות האשימה את התובע בגניבת מים וכינתה אותו גנב בנוכחות אחרים. בית המשפט ראה בכך לשון הרע. לצד זאת נקבע כי התובע דחף את הנתבעת בגופו עד שנפלה, וכי מעשיו עולים כדי תקיפה.
עדות השכנה הכריעה את גרסאות הצדדים
לפי פסק הדין, האירוע התרחש בעת שאינסטלטור שהוזמן בידי התובע טיפל בנזילה. אחת השכנות סיפרה כי הנתבעת חשדה שהעבודה קשורה לחשבונות מים חריגים, וכי במהלך העימות האשימה את התובע בגניבת מים ובגניבה. היא גם תיארה כיצד התובע דחף את הנתבעת לעבר השיחים, רכן לעברה, ובסופו של דבר השניים הופרדו.
בית המשפט העדיף את עדות השכנה, שאותה תיאר כעדה אובייקטיבית וחסרת עניין בתוצאות ההליך. לעומת זאת, נקבע כי התובע והאינסטלטור שינו את גרסאותיהם. בין היתר, גרסת התובע שלא דחף את הנתבעת נסתרה גם בעדות האינסטלטור מטעמו. על יסוד העדות שקיבל, קבע בית המשפט כי התובע דחף את הנתבעת עד שנפלה, וכי היא הדפה אותו במהלך האירוע.
ההבדל בין גידוף לבין ייחוס עבירה
הנתבעים טענו כי הדברים היו קללות וגידופים בלבד. בית המשפט דחה את הטענה בנסיבות המקרה: ייחוס גניבה אינו רק עלבון כללי, אלא ייחוס של עבירה פלילית, ולכן כינוי התובע גנב בנוכחות אחרים מהווה פרסום לשון הרע. גם הטענה שהיו עובדות שעוררו חשד לגניבת מים, וששכנים נוספים חשדו בכך, לא פטרה את הנתבעת מאחריות.
פסק הדין הכיר גם בעוולה נפרדת מצד התובע: הדחיפה של הנתבעת הוכרה כתקיפה. שני הצדדים לא הוכיחו נזק מלבד נזק לא ממוני. בית המשפט ציין כי נראה שהנזק הלא ממוני מהתקיפה גדול מזה שנגרם מלשון הרע, אך קבע שהאשמת התובע בגניבה, שהובילה לתקיפה, הייתה קנטור המצדיק ייחוס אשם תורם לנתבעת והפחתת הפיצוי. בנסיבות אלה הוערכו הפיצויים ההדדיים בגין האירוע בסכומים שווים, ולכן שתי התביעות נדחו. לא נפסק תשלום נטו מצד אחד למשנהו.
המכתבים והאירועים הנוספים
בתביעה שכנגד נדונו גם שני מכתבים שהניח התובע בתיבות הדואר של דיירי הבניין. לגבי מכתב מאי 2016, בית המשפט קבע שהביטוי שהתייחס לדיירים בחלקם כמשוגעים וחמדנים לא כוון לנתבעים דווקא. גם אם הדברים כוונו אליהם, נקבע כי מדובר בגידופים שנכתבו על רקע סכסוך ממושך ומוכר לדיירים, ובנסיבות אלה אינם עולים כדי לשון הרע. בית המשפט התייחס גם לביטוי נוסף במכתב כדרך לתאר טענות שהוטחו בתובע כמוגזמות או בדויות.
במכתב מיוני 2016 הועלה חשד כי קרוב משפחה של הנתבעת חתך את צינור דוד השמש של התובע. בית המשפט קבע כי הדברים לא ייחסו עבירה לנתבע עצמו, וכי המכתב כלל גם קריאה ליישוב המחלוקת. לכן לא נמצאה בו לשון הרע נגדו.
בתביעה שכנגד הנוגעת לעימות מאוחר יותר, בית המשפט התרשם כי עדות אחיו של התובע מהימנה, וקיבל את דבריו שלפיהם הנתבעת צעקה לעבר התובע דברים בוטים ומעליבים, אף שהגרסה לא הייתה זהה לגרסת התובע. התביעה שכנגד נדחתה משום שנטל ההוכחה הוטל על התובעים שכנגד, עדותם הייתה עדות יחידה של בעלי דין, והעדה האובייקטיבית שנכחה באירוע לא נחקרה לגביו, דבר שפעל לחובתם. בנפרד, התובע טען כי הנתבעת שפכה חומרי ניקוי או חומרים כימיים על רכושו. בית המשפט קבע כי הנתבעת שפכה מים בעת ניקוי החלונות בלי להודיע לו מראש; העדה לא ידעה אם היו במים חומרים כימיים, ולא הוכח נזק ממשי מעבר להרטבת הקיר החיצוני והחצר, ולכן התביעה נדחתה.
התוצאה ומה אפשר ללמוד ממנה
בית המשפט דחה את התביעה ואת התביעה שכנגד וקבע שכל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין מדגים את ההבחנה בין עלבון כללי לבין ייחוס עבירה פלילית, וכן את החשיבות של עדויות מהימנות ועקביות. הוא גם ממחיש כי ממצא של לשון הרע אינו מבטיח פיצוי בפועל כאשר קיימת עוולה נגדית ופיצויים הדדיים שנמצאו שווים. ההכרעה מתייחסת לנסיבות המקרה המסוים ואינה קובעת תוצאה אוטומטית במחלוקות אחרות.
בהערה דיונית, בית המשפט ציין כי מסמכים שצורפו לסיכומים לא ישמשו בסיס להכרעה, משום שיש להגיש ראיות במסגרת המתאימה ובהתאם לדיני הקבילות והרלוונטיות.
לקריאת פסק הדין המלא – 3375-11-16
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
