ת"ק 36337-10-19 צברי נ' צור

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה

ת"ק 36337-10-19 צברי נ' צור

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת רקפת סגל מוהר

תובע

אמנון צברי

נגד

נתבע

יחזקאל צור

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין הוצאת דיבה ופרסום לשון הרע.

רקע

נכון למועדים הרלבנטיים לארוע נושא התביעה, התקיימה בין התובע לנתבע היכרות קודמת על רקע השתתפות שניהם בתכניות רדיו בהן הביעו את דעותיהם הפוליטיות המנוגדות, מזה שנים, התלוננו האחד כנגד רעהו במשטרה ואף ניהלו ביניהם הליכים משפטיים.

בתאריך 11.3.10, במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביניהם בת"א (ראשל"צ) 8553-11-09 צור נ' צברי, התחייבו התובע והנתבע כי "לא יצרו עוד קשר זה עם זה באופן ישיר או עקיף (לרבות לא באמצעות כל אחד אחר) ולא יתייחסו עוד זה לדבריו של זה באמצעי התקשורת השונים, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף". ביום 16.3.10 קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה").

כעת, בתביעה שלפני, עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 33,900 ₪ בגין הוצאת דיבתו רעה ופגיעה בשמו הטוב ובכבודו, לאחר שביום 11.8.19, בתכנית רדיו בהנחיית גיא פלג, בערוץ 103 FM, עלה הנתבע לשידור אחריו והכפיש את שמו בכך שכינה אותו "שקרן", בכוונה לבזותו ולהשפילו.

אין חולק על העובדה שקודם לעליית הנתבע לשידור, שוחח התובע עם מנחה התכנית מר פלג, ובהתייחסותו לדברים שנאמרו על ידי ראש המוסד שלעבר מר שבתאי שביט, באותם ימים, אמר את הדברים הבאים:

"... אתה שכחת שאמר את זה ראש המוסד לשעבר לפני בערך כחודש?

אתה זוכר שהוא אמר שהשכל של בוחרי הימין הם בגובה הדשא?"

זמן קצר לאחר מכן עלה הנתבע לשידור גם כן, ולקראת סיום שיחתו עם המנחה, התייחס אל התובע ודבריו, באמרו:

"... וגם זה שדיבר איתך אמנון צברי האחרון בשעה הקודמת, זה כל

הזמן תן לו רק ביבי ביבי. אתה מבין? אני תבעתי אותו מאה אלף

שקל על לשון הרע. תשאל אותו למה בשידור הבא. אמנון צברי

מפרדס חנה תבעתי אותו מאה אלף שקל על לשון הרע שהוא

דיבר עלי. השקרן הזה".

דבריו אלה של הנתבע, כך טוען התובע, עולים כדי הוצאת לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 ( להלן: "החוק").

מנגד, טוען הנתבע להגנתו כי התובע הוא אדם שקרן שנוהג "להתחזות בשמות בדויים" ו"מוציא לשון הרע כנגד אחרים", ומסביר כי בתכנית הרדיו הנדונה הוא כינה את התובע "שקרן" בתגובה לדברים הלא נכונים אותם אמר הלה על ראש המוסד שלעבר מר שביט, ולהם בלבד, שכן מר שביט מעולם לא אמר ש"למצביעי הליכוד יש שכל בגובה דשא", אלא אמר ש"מצביעי הליכוד הם חסרי דעת".

טענות התובע וראיותיו

בעדותו בפני סיפר התובע אודות נסיבות היכרותו את הנתבע, ולגופו של עניין אמר:

"... עשר שנים מאז שחתמנו על ההסכם לא הזכרתי את שמו בכלל. הוא לעומת זאת הפר את ההסכם כמה פעמים בזמן שדיבר ברדיו, הזכיר הרבה פעמים את שמי ואת שם מקום המגורים שלי. אני ויתרתי לו בכל הפעמים אבל בפעם האחרונה החלטתי שאני לא מוותר ומגיש תביעה. הוא קרא לי "שקרן" באותה שיחה, סיפר למאזינים ולמנחה שאני שקרן. המנחה דווקא כעס עליו. אני החלטתי לתבוע אותו, לפני זה שלחתי לו מכתב התראה שהוא לא התייחס אליו. לא היתה לי ברירה ונאלצתי להגיש תביעה כדי שירד ממני סוף סוף כי הוא לא הפסיק להזכיר את שמי ברדיו... שיוכיח לי מה שיקרתי בשיחה שלי עם גיא פלג. זה נושא התביעה... הוא בכלל לא דיבר על נושא השיחה שלי אלא סתם אמר שאני שקרן ואמר איפה אני גר, הוא עשה את זה בשביל פרובוקציה, בשביל לפגוע בי...".

בחקירתו הנגדית על ידי הנתבע, הסביר התובע כי הסיבה לכך שלעיתים הוא עושה שימוש בשמות בדויים נעוצה בהתנהגותו של הלה אשר איים עליו, ולשאלה מדוע שיקר באמרו ששבתאי שביט אמר שלמצביעי הליכוד יש שכל בגובה דשא, השיב כי: "מי שאמר את זה היה בייגה שוחט....".

לתמיכת טענותיו צרף התובע לכתב תביעתו דיסק המכיל הקלטות של דברים אותם אמר הנתבע בתכניות רדיו שונות בהן הזדהה בשם בדוי וקילל, וכן את תמלילי הדברים שנאמרו על ידו ועל ידי הנתבע בתכנית הרדיו נושא התביעה מיום 11.8.19, מכתב התראה שנשלח לנתבע ואת העתק הסכם הפשרה שהושג ביניהם בשנת 2010 כאמור. התובע בקש להעיד מטעמו את אשתו ובתו, ואולם לאחר שהסתבר לי כי בכוונתן לדבר על אירועי עבר שאינם רלבנטיים לנושא תביעה זו, החלטתי שלא לאפשר זאת.

טענות הנתבע וראיותיו

בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, הפנה גם הנתבע מצדו לדוגמאות ממקרים בהם התחזה התובע לאחרים, וצירף העתק מכתב התביעה אותו הגיש כנגד התובע בשנת 2009 בגין הוצאת לשון הרע.

בעדותו בפני אמר הנתבע: "... כל מה שהוא אמר פה הוא שקרן. אני מעולם לא איימתי עליו... כשבית המשפט אומר לי שבמסגרת ה"סולחה" אנחנו התחייבנו שלא להתייחס עוד זה לדבריו של זה באמצעי התקשורת השונים, אני אומר שזה נכון אבל מעולם לא דיברתי איתו. כל מה שהוא אמר זה שקר. הוא אמר שדיברתי עליו כמה פעמים, שיביא הקלטות". בהתייחסותו לאירוע נושא התביעה אמר הנתבע: "... ביום תשעה באב ב – 08/19, הוא דיבר ( התובע - ר.ס.מ) והוא אמר ..., ראש המוסד אמר שתומכי נתניהו הם חסרי דעת, והוא עלה לשידור והוא אמר ככה לפלג: "אתה שכחת שאמר את זה ראש המוסד, אתה זוכר שהוא אמר שהשכל של בוחרי הימין הוא בגובה דשא", ועל זה אני אמרתי שהוא שקרן. כל מה שהוא דיבר פה שאני איימתי עליו ועל הבת שלו זה לא היה ולא נברא...".

בתשובותיו לשאלות התובע, חזר הנתבע והסביר כי התייחס לדבריו בתכנית על אף שהתחייב לא לעשות כן, "... בגלל ששיקר. אני במקרה המפיק שם אותי אחריו, לא ידעתי שהוא עלה, אבל שמעתי שהוא אמר על זה ואז אמרתי שהוא שקרן כי ראש המוסד לא אמר דבר כזה. על זה אמרתי שקרן...".

מטעם הנתבע העיד מר אמנון הולצמן אשר טען כי שמע את השיחה שהתקיימה בין התובע למנחה התכנית מר גיא פלג, ואמר: "... התובע התייחס למילים שאמר ראש השב"כ או המוסד לשעבר שבתאי שביט, והתובע טען שאותו שבתאי שביט אמר שכל הליכודניקים יש להם שכל בגובה של דשא. לאחר בירור שזה היה לא מעט זמן אחרי כן, אני קראתי בעיתון במעריב ואני חושב שאני הוא זה ששלחתי את העיתון הזה לנתבע, שבו היתה ציטטה של מה שאמר בדיוק אותו שבתאי שביט. ... אלה היו דברים אחרים שדיברו על נורמות. שבתאי שביט התייחס לנורמות של אנשי הליכוד ולא לשכל שלהם...". דא עקא, שאותו ציטוט נטען לא הוגשה לעיוני ובכלל.

הראיות שהוגשו לאחר הדיון בבית המשפט

לאחר הדיון שהתקיים בפני, בו פורטו טענות הצדדים דלעיל, בקש התובע להוסיף לראיות מטעמו את צילומי הפרסומים שהופיעו בעת הרלבנטית באמצעי התקשורת אודות תוכן דבריו של ראש המוסד לשעבר מר שבתאי שביט – הדברים שאליהם התייחס בשיחתו עם המנחה מר פלג בתכנית נושא התביעה.

לאחר שעיינתי בהעתקי הפרסומים אותם בקש התובע להוסיף לראיותיו, החלטתי להתיר את הגשתם. בפרסומים אלה צוטט ראש המוסד לשעבר מר שביט, באמרו:

"המלחמה שלי היא לא עם סמוטריץ', אלא עם הליכוד בראשות נתניהו.

הבוחרים שלו הם אנשים חסרי דעת, חסרי הבנה. הבייס הפוליטי

שלו זה אנשים שהסף הנורמטיבי שלהם הוא בגובה דשא".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ונדרשתי לראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואלה טעמי:

השאלה בה אני נדרשת להכריע היא האם הדברים אותם אמר הנתבע על התובע בתכנית הרדיו המדוברת, עולים כדי לשון הרע אם לאו. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהא עלי לבדוק האם עומדת לנתבע טענת ההגנה של "אמת דיברתי", כלומר - האם התובע אכן שיקר בדברים אותם ייחס לראש המוסד לשעבר, מר שביט.

המסגרת הנורמטיבית - סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום המהווה לשון הרע הוא פרסום אשר יש בכוחו בין השאר "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם" וכן פרסום שעשוי "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו". עוד קובע החוק בסעיף 2(ב), כי פרסום יהווה לשון הרע, "אם היה בין בכתב ובין בעל-פה והיה מיועד לאדם זולת הנפגע".

לצורך הקביעה כי פרסום מהווה לשון הרע, אין הכרח כי אותו פרסום יביא לפגיעה וודאית בשמו הטוב של אדם, ודי בכך שלאותו פרסום יש פוטנציאל להביא לפגיעה. בהתאם להגדרת המחוקק די בכך שהפרסום "עשוי" להביא לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק על מנת שזה ייחשב לשון הרע.

בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, כתב השופט (כתוארו אז) מ. שמגר, את הדברים הבאים:

"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת

העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב

המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה

השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט -

התובע בעיני הבריות ... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות

את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא

תיפגע על-ידי הודעות כוזבות בגנותו...".

מן הכלל אל הפרט – דעתי היא כי כאשר אדם מכנה את זולתו "השקרן הזה", בתכנית רדיו המושמעת לכל, ואף מפרט את שמו המלא ואת כתובת מגוריו, הרי שהדבר נעשה בכוונה להשפילו, לבזותו וגם לפגוע בו. במהלך השנים הכירה הפסיקה לא פעם בכינוי "שקרן" ככזה הנכנס בגדר לשון הרע, שכן מדובר בביטוי בעל קונוטציה שלילית והשימוש בו מבטא ייחוס של תכונת אופי לתובע ומציגו כרמאי - ר ת"א 44048-04-18 לוין נ' טייקאייר ישראל בע"מ (פורסם בנבו). גם בת"א 42636-01-17 פשכצקי נ' בוזגלו (פורסם בנבו) נכתבו הדברים הבאים: "אין, ולא יכול להיות ספק, כי השימוש אשר עשה הנתבע בביטוי "שקרן" מבטא ייחוס תכונת אופי לתובע, מציגו כרמאי וכמי שאיננו נוהג לומר אמת. ביטוי זה מבזה את התובע, משפילו וודאי שעלול לפגוע במשרתו. השימוש בכינוי "שקרן" נתפס איפה בפסיקה כלשון הרע. ראה למשל: ע"א (י-ם) 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד [פורסם בנב) כך כלפי אדם מהישוב. כך גם כלפי התובע (שהוא עיתונאי – ר.ס.מ) ואפילו ביתר שאת..".

אחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע היא טענת הגנת "אמת דיברתי".

סעיף 14 לחוק, קובע כי:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר

שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל

כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

מכאן שישנם שני תנאים מצטברים המגבשים את הגנת ה"אמת הפרסום":

האחד – אמיתות הפרסום והשני – קיומו של ענין ציבורי הנלווה לפרסום.

הנתבע כאמור אינו מכחיש את הדברים שאמר על התובע בתכנית הרדיו הנדונה, והוא עומד על טענתו לפיה התובע שיקר בהתייחסותו לדברי ראש המוסד לשעבר מר שביט. גם במהלך עדותו בפני, חזר הנתבע וכינה את התובע "שקרן", אך בסופו של דבר לא הוכיח כי הדברים אותם אמר התובע ביחס לראש המוסד לשעבר היו לא נכונים. היה זה דווקא התובע שטרח והגיש לעיוני את הפרסומים של דברי מר שביט באמצעי התקשורת באותה עת - פרסומים המלמדים על כך שגם אם התובע לא ציטט את דברי מר שביט באופן דווקני ומדויק, שכן האחרון טען כי הסף הנורמטיבי של מצביעי הליכוד הוא "בגובה דשא", ולאו דווקא השכל שלהם, אזי למקרא דבריו במלואם כפי שצוטטו לעיל, דעתי היא לנוכח האופן שבו הציג התובע את הדברים בשיחתו עם מנחה התכנית, לא היה מקום וגם לא היתה הצדקה לכנותו "שקרן".

מפני כל אלה אני סבורה כי הדברים אותם אמר הנתבע על התובע עולים כדי הוצאת לשון הרע. זאת ועוד, בעשותו כן הפר הנתבע את התחייבותו כלפי הנתבע – אותה התחייבות שעוגנה בהסכם הפשרה שנחתם ביניהם ואשר קבל תוקף של פסק דין.

מפני כל אלה החלטתי לקבל את תביעת התובע ואולם מאחר שאני סבורה כי סכום הפיצוי אותו הוא דורש מופרז, אני מעמידה אותו על סך של 7,500 ₪ . סכום זה בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ ובסה"כ 8,000 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם

לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"א, 13 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 7