הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
36337-10-19 | בית משפט לתביעות קטנות בחדרה | רקפת סגל מוהר | 2021-01-13
צד תובע: אמנון צברי | צד נתבע: יחזקאל צור
האם אי-דיוק בדברים שאמר אדם בשידור רדיו מצדיק לייחס לו אמירת שקר בפני המאזינים? בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה נקבע שלא בנסיבות המקרה. בית המשפט מצא שהכינוי, בצירוף ציון שמו של התובע ומקום מגוריו, עלול להשפיל ולפגוע בו. הגנת אמת הפרסום נדחתה, אך הפיצוי הופחת מהסכום שנתבע.
התחייבות קודמת והאמירה בשידור
בין הצדדים הייתה היכרות ממושכת על רקע השתתפות בתכניות רדיו שבהן הביעו עמדות פוליטיות מנוגדות, וכן התנהלו ביניהם הליכים משפטיים. בשנת 2010 נחתם ביניהם הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם כלל התחייבות הדדית שלא ליצור קשר זה עם זה ושלא להתייחס זה לזה באמצעי התקשורת.
ב-11 באוגוסט 2019 שוחח התובע עם מנחה תכנית רדיו על דברים שיוחסו לראש מוסד לשעבר בנוגע לבוחרי ימין. בהמשך עלה הנתבע לשידור, התייחס לתובע ולדבריו, הזכיר את שמו ואת מקום מגוריו וייחס לו אמירת שקר. התובע תבע 33,900 ₪ בטענה שהפרסום פגע בשמו הטוב ובכבודו.
המחלוקת על דברי איש הציבור
הנתבע טען כי התובע הציג באופן שגוי את דברי ראש המוסד לשעבר, ולכן ייחוס השקר לתובע היה מוצדק. גם עד מטעם הנתבע מסר כי קרא בעיתון תיאור של הדברים, אך הפרסום שעליו הסתמך לא הוגש לבית המשפט. לאחר הדיון הורשה התובע להגיש פרסומים מאותה תקופה, ובהם תיאור דברי ראש המוסד לשעבר.
בית המשפט בחן את ההבדל בין הניסוח שבו השתמש התובע לבין הדברים שיוחסו לאיש הציבור בפרסומים שהוגשו. נקבע שהתובע לא דייק לחלוטין: הפרסומים עסקו, בין היתר, ברף הנורמטיבי של בוחרי הליכוד, ולא בתבונתם כפי שהציג זאת התובע. עם זאת, לאחר בחינת הדברים בהקשרם, בית המשפט קבע שהנתבע לא הוכיח שהתובע שיקר, ושלא הייתה הצדקה לכנותו כך.
מדוע נקבע שמדובר בלשון הרע?
בית המשפט הסביר כי לשון הרע עשויה להתקיים גם בפרסום בעל פה, כאשר הדברים מגיעים לאדם מלבד הנפגע. אין צורך להראות שהפגיעה התרחשה בוודאות; די בכך שהפרסום עלול לפגוע. המבחן אינו מסתפק בתחושת העלבון של האדם שעליו דיברו, אלא בוחן גם כיצד הדברים עשויים להשפיע על האופן שבו אחרים מעריכים אותו.
במקרה זה, בית המשפט התייחס למשמעות השלילית של ייחוס שקר לאדם, וכן לכך שהאמירה נאמרה בתכנית רדיו והנתבע ציין את שמו ואת מקום מגוריו של התובע. בנסיבות אלה נקבע שהדברים עלולים להשפילו ולבזותו. בית המשפט הוסיף כי האמירה הפרה את ההתחייבות שבהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.
הסכום שנפסק
התביעה התקבלה בחלקה. בית המשפט קבע שסכום הפיצוי שנתבע מופרז והעמיד את הפיצוי על 7,500 ₪. בנוסף נפסקו 500 ₪ הוצאות, כך שסך התשלום שנפסק הוא 8,000 ₪. לפי פסק הדין, התשלום נדרש בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לנתבע; אם לא ישולם במועד, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע בפועל.
המשמעות המעשית של פסק הדין: מחלוקת אמיתית לגבי דיוק של אמירה אינה מספיקה כשלעצמה כדי להצדיק ייחוס של שקר. כאן, בית המשפט שקל גם את ההקשר, את הראיות שהוגשו ואת ההתחייבות הקודמת בין הצדדים. תוצאות במקרים אחרים תלויות בנסיבות ובתשתית הראייתית שלהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 36337-10-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
