ת"א 38450-08-22 לזרוב ואח' נ' כץ ואח'

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 38450-08-22 לזרוב ואח' נ' כץ ואח'

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובע והנתבע שכנגד:

אילן לזרוב

נגד

הנתבע והתובע שכנגד:

יונתן מאור כץ

ב"כ התובע והנתבע שכנגד: עו"ד דור אברהמי

ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד דוד סער

פסק דין

חלק ראשון – עניינו של ההליך; תוצאת פסק הדין; פירוט העדים שנשמעו ותמצית טענות הצדדים

עניינו של ההליך

עניינו של ההליך הוא מחלוקת בין שני עובדים,שני אנשי מכירות רכב בחברת בלו סקאי 2000 בע"מ. אותה מחלוקת הביאה להגשת תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 וכן הגשת תביעה שכנגד שהפנתה הן לחוק איסור לשון הרע והן לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.

בתמצית ייאמר שהתובע והנתבע שכנגד (להלן: "לזרוב") הלין על כך שהנתבע והתובע שכנגד (להלן: "כץ") קרא לו: "סוטה מין"; "מרביץ לילדות קטנות"; "מזיין בתחת ילדות" וזאת לנגד כל הנוכחים במקום העבודה. מנגד, טען כץ הן כטענת הגנה והן כטענה בתביעה שכנגד שלזרוב הטריד אותו מינית; עוד טען כץ שלזרוב כינה אותו בפניו ובפני עובדים נוספים כעובד גרוע "אפס מתנשא"; "מאחר כרוני"; "חסר מוסר עבודה".

כל ההתנהלות דלעיל הביאה לתביעה ולתביעה שכנגד, כמפורט להלן:

במסגרת התביעה העיקרית, עתר לזרוב לצו עשה שעניינו מסירת מכתב התנצלות וכן לפיצוי בסך של 150,000 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד – עתר כץ לחייב את לזרוב במסירת מכתב התנצלות וכן פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע ובשל הטרדה מינית שחווה מלזרוב במקום העבודה.

תוצאת פסק הדין

תוצאת הדיון בתביעה העיקרית – התביעה העיקרית תידחה. בסיומו של פסק הדין יתקבלו טענות ההגנה של כץ, המפנות לכך שלזרוב הטריד אותו מינית. בשל כך, ותוך ניתוח המסגרת הנורמטיבית לדיון – תידחה התביעה העיקרית.

תוצאת הדיון בתביעה שכנגד – התביעה שכנגד תידחה בכל הקשור לטענת לשון הרע ותימחק בכל הקשור לטענות ההטרדה המינית. טענות כץ באשר להוצאת לשון הרע לא הוכחו; באשר לטענות כץ להטרדה מינית, הרי אלה הוכחו ואכן הקימו הגנה עד כדי דחיית התביעה העיקרית. עם זאת, כפי שעוד יובהר, לא ניתן לקבוע סעד אופרטיבי בשל כך בבית משפט אזרחי, והסמכות לסעד הענייני נתונה רק לבית הדין לעבודה.

שבע העדויות שנשמעו בהליך

במסגרת ההליך נשמעו ונחקרו שבעה, כמפורט להלן:

מטעם התובע והנתבע שכנגד העידו שלושה:

התובע והנתבע שכנגד עצמו, מר אילן לזרוב.

מר עידן בן זקן, איש מכירות במקום העבודה של הצדדים להליך.

גב' דלית שלמה, מנהלת מכירות במקום העבודה של הצדדים להליך.

מטעם הנתבע והתובע שכנגד העידו ארבעה:

הנתבע והתובע שכנגד עצמו, מר יונתן מאור כץ.

גב' אליסיה שרה כץ, אימו של הנתבע.

גב' רות חנה מור, דודתו של הנתבע.

גב' טוני אזולאי, מכרה של התובע.

טענות הצדדים

טענות לזרוב כתובע בתביעה העיקרית

הצדדים הועסקו בחברת בלו סקאי 2000 בע"מ, בתפקידי מכירות כאשר אין ביניהם יחסי כפיפות. ביום 6.7.2022, בזמן שלזרוב נמצא ברחבת אולם המכירות ושוחח עם מר אלכס קלציוב, התפרץ כץ והחל לקרוא לו: "סוטה מין"; "מרביץ לילדות קטנות"; "מזיין בתחת ילדות". כל זאת לנגד כל הנוכחים באולם. המנהל אלכס קלציוב, עובד נוסף בשם עידן בן זקן וכן שני לקוחות.

נוכח האמירות הקשות נשלח כץ לביתו ובהמשך הועבר לסניף אחד עד להחלטה מה ייעשה בעניינו. כץ שהבין כי לזרוב אינו מתכוון להעביר את העניין בשתיקה, פנה והתלונן בפני מנהלת המכירות גב' דלית שלמה ובהמשך, ביום 18.7.2022, פנה בתלונה לפיה לזרוב הטריד אותו מינית אל גב' קטיה מנהלת משאבי אנוש הממונה על הטרדות מיניות במקום העבודה.

פניית בא כוח לזרוב אל כץ במכתב מיום 20.6.2022 לא הועילה וכץ המשיך להאשים את לזרוב בהאשמות שווא על מנת לגרום לו לסגת מדרישותיו. מכתב התשובה מטעם בא כוח כץ לא צורף היות והוכתר במילים "מבלי לפגוע בזכויות". לאור האמור, בלית ברירה, הוגשה התביעה דנן.

טענות כץ כנתבע בתביעה העיקרית

טענות לזרוב הן טענות כזב חסרות יסוד. לזרוב היה ממונה על כץ והטריד את כץ מינית וכן הוציא דיבתו רעה. לזרוב הקדים והגיש התביעה בטרם הוגשה נגדו תביעה בגין הטרדה מינית. עוד נטען שלזרוב הוא מטריד סדרתי, אשר נהג באופן דומה גם במקום עבודה אחר שם הטריד מינית עובדת.

כץ, חייל משוחרר בגיל 22, החל לעבוד בחודש יוני 2022. באותה עת, לזרוב המבוגר והמנוסה כבר עבד שנים בתחום. לזרוב זיהה את כץ כחוליה חלשה מבחינה חברתית. לזרוב פנה לכץ הציג עצמו כאוטוריטה הציג עצמו כמנהל בתאגיד שהוצב בינתיים בסניף גלילות עד שיועבר לנהל סניף בכוכב יאיר. לזרוב הסביר לכץ שהוא היחיד שילמד אותו את רזי המקצוע ויצר יחסי קרבה ותלות. לזרוב הפך לסמכות בנוגע לעניינים מקצועיים ואחראי וממונה על כץ לכל דבר ועניין.

תוך כדי העבודה לא הצליח כץ להתעלם מהאווירה הוולגרית שהנהיג לזרוב. כעניין שבשגרה התבטא לזרוב בגסות בעניינים מיניים והשתדל לגרור עובדים נוספים לשיח. כץ, חובש כיפה, חש נבוך מאוד למשמע הדברים ותמיד הביע סלידה מהשיח המיני הגס.

לזרוב פנה אל כץ במהלך חודש יוני 2022 ושאל מדוע אינו מסכים לשתף בענייניו הפרטיים ובמתרחש בחדר המיטות. כץ הסביר כי אינו מעוניין ושיח מסוג זה אינו מתיישב עם עמדותיו או אורחות חייו. שיח דומה התנהל בנוכחות העובד עידן בן זקן. כך התנהלו יחסי העבודה שכפה לזרוב וכץ אשר חרד למקום עבודתו נאלץ לנסות להכיל את סלידתו מהכרוך בעבודה לצד לזרוב.

ביום שישי 1.7.2022, מועד בו המשרדים יחסית ריקים, המתין לזרוב לרגע בו כץ יהיה לבדו. כץ ביקש מלזרוב שיסביר לו דבר מה על המערכת הממוחשבת ולזרוב שסבר כי אין מי ששומע פנה אליו בתקיפות בדרך שלא ניתן לכנותה אלא סחיטה באיומים: "אם לא תספר לי על חיי המין שלך... אני לא אלמד אותך כלום...לך לך לעידן תחפש אותו שילמד אותך". כץ חש מותקף וקפא. בלית ברירה, נכנע כץ ללזרוב האחראי עליו וציין שם מסוים בתקווה שכך תיגמר הסחיטה. אך לזרוב דרש לראות תמונה ולחץ על כץ. תוך כדי כך פצח לזרוב במונולוג שכולו תיאורים גרפיים מיניים ובוטים העולים כדי הטרדה מינית: "אני אוהב סאדו מאזו"; "אוהב את זה קשוח וחזק"; "בחורות כשהן צעירות אני אוהב להרביץ להן חזק שיראו סימנים"; "נהנה מהכאב שלהם זה גורם לי עונג"; "אוהב להרגיש שולט"; "אוהב לשמוע אותן נאנחות"; "אשתי יודעת...היא לא אוהבת אותי.. אני יודע שהיא לא עוזבת אותי כי היא מסודרת, לא עשירה אבל יש לה הכל בחיים, מה שהיא צריכה".

לפתע תוך כדי הנאום ובעודו מדבר בלהט קם לזרוב בנחרצות וניגש לכיוון השירותים. כעבור מספר דקות שב למקומו, ביקש ללחוץ את ידו של כץ וקבע "נמשיך כבר". בדיעבד מדובר באירוע נוסף המלמד על לזרוב ודרכו המטרידה. כץ נותר המום וקפוא והחל לעכל את שחווה רק כשהגיע לביתו. כץ חש מחולל והתקשה לישון. ביום ראשון 3.7.2022, לא הגיע למקום עבודתו. לאחר מכן כששב לעבודה ניסה להתרחק לזרוב והריחוק הטריד את לזרוב.

ביום 6.7.2022, הגיע כץ למשרד בשעה מאוחרת יחסית כשנכנס למשרד הוא שמע את לזרוב מדבר בגנותו ושאל מה פשר הדברים. או אז בחר לזרוב להציגו כמאחר כרוני ועובד גרוע. מאוחר יותר נדרש כץ לעזרה מקצועית ולא נותר לו אלא לפנות ללזרוב. לזרוב השיב: "תשחרר אותי, אתה לא בא לי בטוב, תרד לי מהזנב אל תתקרב אלי ואל תפנה אלי". כץ אשר חש מושפל ומבוזה, הסתובב ואיחל ללזרוב בריאות. כעבור מספר דקות שוב שמע כץ את לזרוב מדבר בגנותו. כץ קם ממקומו והבחין בלזרוב מדבר בגנותו בפני מר אלכס קלציוב ובפני מר אמיר גרובשטיין: "הוא אפס מתנשא..כל הזמן מאחר... אין לו מוסר עבודה.."

כץ שחש מושפל ומבוזה התפרץ ושאל את לזרוב מדוע הוא מדבר כך. לזרוב השיב בזלזול: "אני אדבר עליך מה שאני רוצה". אז הבין כץ כי היחס המשפיל והטענות השקריות נובעים מכך שסירב להיכנע להטרדה המינית מיום 1.7.2022. כץ שחש מחולל ונגעל, אינו זוכר את המילים המדויקות שאמר והוא זכאי להגנות מכוח סעיפים 15(2), 15(3) ו-15(10) לחוק איסור לשון הרע.

לאחר מכן שוחח כץ עם הממונה על הטרדות מיניות בחברה. כץ שוחח גם עם גב' דלית שלמה המנהלת הבכירה האחראית על כלל סוכני המכירות בחברה אשר הצדיקה את תגובתו. הוסכם עמה כי כץ יעבור לסניף ראשון לציון.

ביום 14.7.2022, פנה כץ למר גורי עמר וביקש להתלונן בפני הממונה על הטרדות מיניות בחברה - גב' קטיה מיכאלוב. כץ הגיש תלונה על הטרדה מינית כנגד לזרוב.

עוד מוסיף כץ, כי אירוע דומה התרחש במקום עבודתו הקודם של לזרוב שם הטריד עובדת שהייתה כפופה לו. העובדת הגישה כנגדו וכנגד המעביר תביעה על הטרדה מינית, התנכלות והתעמרות בעבודה (סע"ש 29833-06-12 בריבו נ' לזרוב ואח'). העובדת תיארה כי דברי תועבה גסים בעלי אופי מיני מצד לזרוב נאמרו על בסיס יומי ונעשו גם בפני עובדים אחרים. לזרוב הגיש נגד העובדת כתב תביעה לבית המשפט השלום בטענה כי התלונות שלה מהוות לשון הרע (ת"א 47702-03-12). כאשר בן זוגה של העובדת פנה לתובע בדרישה כי יפסיק את ההטרדות, הגיש לזרוב תביעה גם כנגדו (34668-04-12) בטענה שזה איים עליו. בין העובדת לבין לזרוב התנהלו הליכי גישור ובסופם הוגש הסכם, כאשר התביעות כנגד העובדת ובן זוגה נדחו.

כץ ציין שלזרוב ידע כי הוגשה נגדו תלונה על הטרדה מינית וכי כץ צפוי להגיש נגדו תביעה. לכן שלח מכתב התראה רק ביום 20.7.2022. לזרוב צירף מכתב ששלח בא כוחו אך לא צירף את המענה המפורט שניתן, אשר מפריך את כל טענותיו. התנהלות זו היא בגדר חוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים וניצול לרעה של הליכי משפט.

עוד הוסיף כץ שלאחר האירוע הזדקק לטיפול פסיכולוגי. לבסוף מפנה כץ לסעיפים 65 ו-68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר עומדים לצידו, לטעמו, כטענת הגנה לתביעה העיקרית.

טענות כץ כתובע שכנגד ובמסגרת התביעה שכנגד

על מנת לא לשוב על הדברים, אפנה לעיקרי כתב ההגנה ולכך ש לטענת כץ, בין הצדדים שררו יחסי מרות ותלות כאשר לזרוב היה מנהל ואחראי על כץ.

לזרוב עוול בלשון הרע ביום 6.7.2022 כאשר כינה את כץ בפניו ובפני עובדים נוספים כעובד גרוע "אפס מתנשא"; "מאחר כרוני"; "חסר מוסר עבודה".

לזרוב סחט את כץ באיומים, תוך שהוא דורש ממנו לפרט על עברו המיני והרגליו בחדר המיטות. לזרוב הסביר לכץ שככל ולא ייכנע לסחיטה העסקתו תיפגע בכך שהוא יפסיק ללמד אותו ולסייע לו. זאת ועוד, לזרוב כפה על כץ לשמוע התבטאויות מבחילות כשתיאר את הרגליו בחדר המיטות. לאור האמור, לזרוב הטריד את כץ מינית כאמור בסעיפים 3(א)(1), 3(א)(3), 3(א)(4) ו-3(א)(5) לחוק הטרדה מינית. יתרה מכך, לזרוב ניצל את מרותו ולכן חל גם סעיף 3(א)(6)(ג) לחוק הטרדה מינית. כמו כן, הטריד לזרוב את כץ גם לפי סעיף 3(ב) לחוק הטרדה מינית.

טענות לזרוב כנתבע שכנגד ובמסגרת כתב ההגנה שכנגד

לזרוב הכחיש את כל המיוחס לו וטען שמדובר בתביעת השתקה שהוגשה ללא ראשית ראיה ואשר נועדה להלך עליו אימים. לזרוב טען מעולם לא הטריד אף אדם וכן הוסיף שכלל לא היה ממונה על כץ וכץ לא היה כפוף לו.

כץ אינו איש מכירות, והתקבל לעבודה במה שכונה "קומבינה", בשל קשרים בין הוריו לבין בנו של בעלי העסק. לזרוב, מנגד, הוא איש מכירות מנוסה בתחום הרכב אשר מסר לכץ 'טיפים' שאין לראות בהם הדרכה או לימוד, שכן כל העובדים בחברה נתנו כתף אחד לשני.

בהינתן העובדה שכץ טוען לנזק ישיר שנגרם במקום עבודתו, הרי היה עליו לפנות תחילה לביטוח הלאומי בתביעה. ככל שייקבע שהוא זכאי לסעד כלשהו מלזרוב הרי שיש לקזז תחילה מהסכומים שהיה מקבל מהביטוח הלאומי.

כץ לא הכחיש את אמירותיו אך לפתע שכח מה אמר. למרות זאת, עובדים אחרים שנכחו במקום שמעו את דבריו. זאת ועוד - כץ מיתמם והוא בעצמו מדבר בשפה וולגרית תוך שימוש באמירות מיניות והוכחה לכך הן האמירות שהופנו כלפי לזרוב. כץ דיבר בבוטות כלפי עובדים נוספים כולל אמירות שאמר ללזרוב ביחס לעובד אחר "בטח אנסו אותו כשהיה קטן".

לזרוב ציין שבחודש יולי 2022 בעודו בשירותים פתח כץ את הדלת, התקרב אליו, ליטף אותו בכתף ואמר "אני אוהב אותך". לפיכך כץ הוא שהטריד את לזרוב מינית. כמו כן, כץ נטל חלק ב"שיחות גברים" וכאשר לזרוב פנה אליו ותהה כיצד הוא כחובש כיפה נוטל חלק בשיחה ואף יוזם אמירות, השיב כץ כי "אני לא שונה ממכם" ואף אמר לו באופן אישי "אני לא שונה ממך".

ביחס לאירוע מיום 6.7.2022 טען לזרוב, שביום זה הגיע כץ בשעה מאוחרת. לזרוב פנה אליו בדאגה ותהה מדוע הוא ממשיך להגיע בשעות מאוחרות אם העבודה חשובה לו וסיפר לו שכאשר הוא עצמו החל לעסוק בתחום, הגיע תמיד מוקדם ולפני תחילת העבודה. להפתעת לזרוב, החל כץ להתלהם ואף אמר לו "אם לא רוצים אותי יכולים לפטר אותי", "אני אמשיך לעשות מה שאני רוצה", "המקום עבודה לא טוב לי". היות ולא היתה זו הפעם הראשונה שכץ מתפרץ על לזרוב, הבהיר לזרוב שהוא אינו מעוניין להמשיך בשיח או בקשר. לזרוב הזכיר שבעבר הקים כץ קבוצת WhatsApp אליה צורפו לזרוב ועידן בן זקן, וכאשר כץ התפרץ בעבר, יצא לזרוב מהקבוצה וביקש לנתק קשר עם כץ. לזרוב הוסיף שכץ הרגיש בטוח שכן התקבל לאור קשריו.

לטענת לזרוב, הוא כלל לא דיבר בגנות כץ אלא שבאותו יום נוכח האיחור, מנהל הסניף אלכס קרא לו והתייעץ עמו בנוגע להתנהלות כץ ומה התרשמותו ממנו. לזרוב ענה בתום לב לשאלות המנהל וציין את התרשמותו האישית לפיה כץ אינו משתדל בעבודה ונראה מאחר באופן כרוני.

כץ שישב בצד בזמן שלזרוב שוחח עם מנהל הסניף, חשב ותכנן כיצד יוכל להתמודד עם חוסר הצלחתו בעבודה ולאחר התכנון קם ואמר את הדברים שתוארו בכתב התביעה.

לזרוב הוסיף שתי טענות – הטענה הראשונה - באשר להליכים קודמים שהזכיר כץ, הרי אלה הסתיימו בגישור כעשור לפני ההליך כאן והמסמכים הקשורים אליהם חסויים; הטענה השניה - ככל שכץ טוען ליחסי מרות לא ברור מדוע לא תבע גם את מקום העבודה.

טענות בכתב התשובה בתביעה שכנגד

בכתב התשובה טען כץ שלזרוב הוצג על ידו כממונה עליו בפני לקוחה בשם טוני אזולאי. הוא גם הוצג כמנהל גם על ידי גברת דלית שלמה, מנהלת המכירות במקום העבודה.

אין אמת בטענה לפיה כץ הגיע לעבודה "בקומבינה". כץ אינו מכיר את הבעלים או את בנו והמשפחות אינן מכירות. גם הטענה כי כץ מדבר בשפה וולגרית היא שקרית. ובנוסף, גם הטענה שכץ נכנס לשירותים בזמן שלזרוב היה שם וליטף אותו היא שקרית.

ביחס לאיחורים הנטענים טען כץ, שכאשר הגיע לעבודה באיחור זה נעשה באישור בלבד. אלכס היה המנהל הטכני של אנשי צוות המכירות. לזרוב היה המנהל האחראי ללימוד והסמכה בתפקיד. כץ מודה שהייתה קבוצת WhatsApp אך כשנשאל לזרוב מדוע יצא מהקבוצה אמר "אתם חופרים".

הערת מעבר – אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שני – דיון והכרעה בתביעה העיקרית

כללי – האמירות שבבסיס התביעה העיקרית

למען הנוחות אשוב על כך שלטענת לזרוב, ביום 6.7.2022, בעת שנמצא ברחבת אולם המכירות ושוחח עם מר אלכס קלציוב, התפרץ כץ וקרא לו: "סוטה מין"; "מרביץ לילדות קטנות"; "מזיין בתחת ילדות". כל זאת בנוכחות המנהל אלכס קלציוב, עובד נוסף בשם עידן בן זקן וכן שני לקוחות.

לשון הרע - המסגרת הנורמטיבית ויישום לענייננו

פסיקת בתי המשפט התוותה מבחן בן ארבעה שלבים, הנוהג ברגיל להכרעה בתביעות לשון הרע. לענין זה ר' כבר בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008, השופטות א' פרוקצ'יה, מ' נאור וע' ארבל)] (להלן: "עניין נודלמן"):

"ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק).

שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק.

בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות  על הפרסום, על פי סעיפים  13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע...

בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע." (ההדגשות במקור).

להשלמה ר' גם רע"א 817/23 ‏עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (30.5.2023, הש' נ' סולברג, השופטת י' וילנר והשופט א' שטיין) (להלן: "עניין זוהר").

כאמור בעניין נודלמן, המבחן לקיומו של לשון הרע בפרסום הוא מבחן אובייקטיבי. בית המשפט בוחן את הדרך בה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר ולא בעיניו הסובייקטיביות של הנפגע מהפרסום [ראו לעניין זה גם ברע"א 207/24 ‏מאיר יעקוביאן נ' לירן אברהם תמר (8.10.2024, הש' י כשר)]. לאור זאת, יש לבחון את הפרסום לא רק מבחינה מילולית, אלא גם בהתייחס לנסיבות חיצוניות הסובבות אותו ואת ההקשר הכולל שבמסגרתו נאמרו הדברים. כל זאת תוך בחינה האם הפרסום מובן על ידי האדם הסביר באופן הפוגע בשמו הטוב של התובע [רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.2006, הש' א' ריבלין והשופטות א' פרוקצ'יה וע' ארבל) (להלן: "עניין בן גביר"); ע"א 10281/03‏ אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (12.12.2006, הנ' (בדימ') א' ברק, המ' לנשיאה א' ריבלין והשופטת ע' ארבל); ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, נו(2) 607 (10.1.2002, השופטת ט' שטרסברג-כהן, השופטת ד' בייניש, הש א' א' לוי); אורי שנהר, דיני לשון הרע, מעמ' 191 (מהדורה שנייה, 2024)].

עוד נקבע שאין משמעות לשאלה האם הייתה למפרסם כוונה לפגוע, ואין הכרח כי נפגע יושפל או יבוזה בפועל ודי בכך שהפרסום היה עלול להביא לתוצאה שכזו [ראו בעניין זוהר ובעניין בן גביר].

מן הכלל אל הפרט

אמירות כץ נאמרו על רקע התנהלות לא ראויה ואפילו מחפירה של לזרוב, שעלתה על פניו כדי הטרדה מינית – כפי שעוד יורחב בסעיף 7.2 להלן. נכון הוא שהאמירות לא נאמרו תוך כדי ויכוח מיידי בין לזרוב לכץ. על פניו ולמי שצפה רק ברגע ה"התפרצות" יכול היה לסבור שסערת הרגשות מתוכה פעל כץ היא פעולה רגעית, ללא רקע, גחמה לא מובנת שהביאה לאותה "התפרצות".

האמירות שהטיח כץ בלזרוב, אכן נעשו בפומבי ומכאן גם התקיים יסוד ה"פרסום" הנדרש בחוק איסור לשון הרע. לענין זה, הוכיח לזרוב שהדברים נאמרו בנוכחות של לפחות אדם אחד, מר עידן בן זקן, נציג מכירות אשר שהה במקום העבודה, ראו לעניין זה מתוך עדותו:

"עו"ד סער: כן הבנתי, תראה אתה שמעת שהוא אמר מרביץ לילדות קטנות, מזיין בתחת ילדות?

העד, מר בן זקן: כן, הוא היה עצבני והוא זרק מילים." (פ', ע' 38, ש' 15 -17).

האמירות שהטיח כץ בלזרוב הן אכן אמירות מכפישות. כאשר אדם מיחס לאדם אחר ביצוע מעשי מין עם ילדות והכאת ילדות – הרי הוא מייחס לאדם האחר ביצוע עבירות פליליות. כאשר אדם מייחס לאחר ביצוע עבירות פליליות הרי יש בכך הכפשה וכן משום הוצאת לשון הרע – לענין זה נקבע זה מכבר כך - "כאשר מייחסים לפלוני ביצועו של מעשה גניבה ומוסרים חשד זה לאחר, אכן יש בכך משום פרסום לשון הרע כמשמעותו לפי סעיפים 1 ו- לחוק איסור לשון הרע", ור' ע"א 788/79, ריימר נגד עזבון רייבר, פ"ד לו (2) 141; עוד ר' ע"א 3546/10, אליהו מישאלי נ' אולגה קליין  (מיום 18/4/2012, המש' לנ' א' ריבלין, הש' ע' פוגלמן, הש' י' עמית); בנוסף אפנה אל תא (מחוזי תל אביב) 46842-04-13 אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 22/12/2022, הש' ד' חסדאי).

לא חלות ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2), 15(3) ו-15(10) לחוק איסור לשון הרע

בכתב ההגנה טען כץ להגנות המנויות בסעיפים 15(2), 15(3) ו- 15(10) לחוק איסור לשון הרע. למען הנוחות יובא נוסח הוראות סעיפים אלה מתוך החוק -

"15.במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ...

(2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3)הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; ...

(10)הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;"

לא ניתן לקבל את טענות כץ להגנות מכח חוק איסור לשון הרע, ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

ראשית - ביחס להגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע נדרש כץ להוכיח ארבעה מרכיבים מצטברים: "ראשית, על המפרסם להראות כי הייתה "נורמה" שמכוחה הייתה עליו חובה לעשות פרסום; שנית, יש להצביע על כך שהחובה חלה בנוגע לכל מי שאליו הופנה הפרסום; המרכיב השלישי נוגע לתוכן הפרסום, ובמסגרתו יש להוכיח שהחובה אכן חייבה את הנתבע או הנאשם לפרסם את הפרסום שבגינו הוגשה התביעה; בין שלושת התנאים הראשונים הללו קיימים יחסי גומלין, כאשר מובהקות של מרכיב אחד תצדיק הקלה בנוגע למרכיבים האחרים ולהפך. הדרישה הרביעית, החלה על כל הגנות סעיף 15, היא שהפרסום נעשה בתום לב. היעדרו של מרכיב אחד מתוך ארבעת מרכיבים אלה ישלול מהמפרסם את תחולת ההגנה." [אורי שנהר, דיני לשון הרע (2024) ע' 516 -517, ההדגשות לא במקור].

בעניינינו, לא ניתן לומר שקמה לכץ ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע וזאת משום שלא מצאתי שהפרסום שנעשה נובע מחובה חוקית, מוסרית או חברתית; ובנוסף - גם אם נניח שהייתה חובה מוסרית לפרסם את הפרסום הרי שהיה על כץ גם להצביע על כך שאותה חובה חייבה אותו לבצע את הפרסום לאדם המסוים שאליו הופנה הפרסום בפועל. בענייננו, הפרסום הופנה ללזרוב עצמו ונעשה בפני עובד אחד לפחות שהיה במקום העבודה באותה עת וכנטען גם אל מול לקוחות ששהו במקום העבודה באותה עת; יתרה מכך, ככל שהייתה חובה מוסרית לפרסם את הפרסום, הרי עדיין כץ לא הוכיח שתוכן הפרסום אינו חורג מהנדרש לביצוע אותה חובה מוסרית; בנוסף אציין, שאופן הטחת הדברים בהתפרצות" שכזו אינו מתיישב עם טענה לפיה קמה חובת פרסום. אדרבא – גם אילו קמה לכץ חובת פרסום – הרי היה עליו לקיים חובה זו בדרך מדודה ותואמת ולא בהתפרצות בפרהסיה.

שנית - ביחס להגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע – לא מצאתי שזו התקיימה. ההגנה הקבועה בסעיף זה תינתן בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: "ראשית, נתבע או נאשם המבקש ליהנות מההגנה צריך להוכיח כי היה עניין אישי כשר כלשהו אשר הגנתו הצדיקה את עשיית פרסום; שנית, עליו להראות שתוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין; שלישית, עליו להצביע על כך שהפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראות הסעיף; לבסוף עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב." (שנהר, ע' 581, ההדגשות לא במקור).

בענייננו, הפרסום הופנה כאמור ללזרוב ונעשה בפני אנשים נוספים שנכחו במקום העבודה לא מצאתי כי הפרסום הופנה לאנשים אשר הפניית הפרסום אליהם אכן תשרת את עניינו האישי הכשר של כץ ואשר חייב תפוצה רחבה. אין ספק, וכץ מודה בכך, שהפרסום נעשה תוך כעס על לזרוב ולטענתו הוא אף אינו זוכר מה אמר באותה "התפרצות" משכך נשללת הגנה זו. יתרה מכך, גם הדברים שנאמרו בפרסום כללו ביטויים קשים אשר חורגים מתחום הסביר בנסיבות העניין.

ולמרות הכל, עדיין אין מקום לקבל התביעה העיקרית, זאת לאור בחינת ההתנהלות הכוללת בין הצדדים וכן לאור סעיף 65 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - הכל כפי שיורחב בסעיף 7 להלן.

יש לבחון את אמירות כץ, לאור ההטרדה המינית שחווה מלזרוב – ובשל כך ותוך התייחסות לסעיף 65 לפקודת הנזיקין – יש לדחות התביעה העיקרית

כללי

ה"התפרצות" של כץ לעבר לזרוב, לא הגיעה בחלל ריק. אין מדובר במצב סטרילי בו החליט לפתי כץ להשתלח בלזרוב. ההיפך הוא הנכון – ההתפרצות של כץ, אשר כללה אזכורים מיניים – הגיעה על רקע הטרדה מינית שסבל מלזרוב.

כאשר דנים בהליך שעניינו הוצאת לשון הרע, הרי אין לבודד את האמירה או את הפרסום שבבסיס התביעה – אלא יש לבדוק ולבחון את מכלול נסיבות הפרסום. לענין זה אפנה אל ע"א 1726/21,

מוחמד בכרי נ' ניסים מגנאג'י (מיום 23.11.2022, הש' י' עמית, ד' מינץ, א' שטיין שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "לא אחת, בבוא בית המשפט לבחון אם הפרסום שלפניו אמנם מהווה לשון הרע, מוצא עצמו בית המשפט מפרק את הפרסום לגורמים ומתמקד באמירה נקודתית על מנת לבדוק אם זו מהווה דיבה. ברם, כפי שהובהר בפסיקה, על בית המשפט ליתן דעתו על הפרסום בכללותו ועל הקשר הדברים הכולל, ואל לו להסתפק בבחינה ממוקדת של אמירה ספציפית... יש שבחינת הפרסום בכללותו תוביל למסקנה כי חרף קיומה של אמירה פוגענית ספציפית – אין הפרסום עולה כדי לשון הרע; ויש שבחינת הפרסום בכללותו תוביל למסקנה כי מכלול הדברים הוא שמגבש קיומה של לשון הרע, או שהמכלול הוא שצובע אמירה ספציפית בצבעי דיבה".

כפי שהוכח במהלך הדיון וכפי שיובהר בסעיף 7.2 להלן, ה"התפרצות" של כץ היא כאמור פרי ההטרדה המינית שסבל מלזרוב – ולכך בהחלט יש להתייחס בעת בחינת התביעה העיקרית.

ההטרדה המינית של לזרוב כלפי כץ

לטענת כץ, הטריד אותו לזרוב מינית כאמור בסעיפים 3(א)(1), 3(א)(3), 3(א)(4) ו-3(א)(5) לחוק הטרדה מינית. יתרה מכך, לזרוב ניצל את מרותו ולכן חל גם סעיף 3(א)(6)(ג) לחוק הטרדה מינית. כמו כן, הטריד לזרוב את כץ גם לפי סעיף 3(ב) לחוק הטרדה מינית.

סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע מהי הטרדה מינית והתנכלות. להלן הסעיפים אליהם הפנה כץ בתביעה שכנגד:

"3. (א)הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1)סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;

...

(3)הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4)התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

...

(6)הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:

...

(ג)לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות."

...

(ב)התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית.

בעש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב(1) 650 (9.3.1998, הנ' א' ברק, הש' י' זמיר, והשופטת ט' שטרסברג-כהן) (להלן: "עניין בן אשר") ציין כב' הש' י' זמיר כי: "הטרדה מינית היא תופעה מוכרת, וקל לזהות אותה כשנתקלים בה, אך קשה להגדיר אותה." בעש"מ 2203/05 בני מדר נ' נציבות שירות המדינה (21.7.2005, השופטת ד' ביניש) (להלן: "עניין מדר") ציינה כב' השופטת ד' בייניש כי: "את אופייה האמיתי של התנהגותו של מי שמיוחסת לו הטרדה מינית יש לפרש על רקע מכלול נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים המעורבים באירוע הנדון". עוד נקבע בפסיקה ביחס לחלופות הקבועות בחוק למניעת הטרדה מינית כי: "חלופות אלה מגדירות "הטרדה מינית" לא בהקשר של מעשים מיניים פיסיים אלא בדברים, באמירות, בהתייחסויות, ולטעמי אף ברמיזות ובתנועות גוף, שאינן כרוכות במגע פיסי." [ע"ע (ארצי) 432/07 ‏פלוני נ' אלמונית (22.8.2010, הנ' ס' אדלר והש' י' פליטמן וש' צור; נציגי ציבור: ע' כרמי, י' בליזובסקי); ראו גם בעניין בן אשר].

ההבחנה בין התנהגות חברתית ראויה לבין הטרדה מינית

כפי שעוד יובא להלן, במהלך הדיון התברר שהעובדים אשר סבבו את כץ, ובתוכם לזרוב, לא בהכרח הבחינו בין התנהגות חברתית ראויה לבין הטרדה מינית. נושא זה עלה כבר בענין בין אשר הנזכר לעיל ונקבע כך – "...

"מסתבר כי יש רבים בישראל שאינם מודעים לגבול המפריד בין התנהגות חברתית ראויה, או התנהגות קבילה, לבין הטרדה מינית. מסתבר כי יש רבים המרשים לעצמם, במסווה של התנהגות חופשית, פתיחות חברתית או חיזור מקובל, גם התנהגות פוגעת, המתקבלת כהטרדה מינית..."

בעש"מ 11976/05 רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה (11.4.2007) התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה ליצירת סביבת עבודה עוינת כהטרדה מינית כך (ההדגשות לא במקור):

"קיום הטרדה מינית אינו מותנה בהכרח בהתייחסותה לאדם מסוים. היא עשויה להתקיים גם מקום שהיא מבטאת התייחסות פסולה המופנית לקבוצה של בני אדם, ומכוונת למינוי או למיניותו של אדם או בני אדם הנימנים על הקבוצה. היא עשויה להתקיים בהקשרים שונים לרבות בהקשר ליחסי עבודה ולסביבת עבודה. היא עשויה ללבוש צורה של "הטרדה סביבתית" היוצרת סביבה עויינת בהקשר המיני, ועשויה לגרום להעכרת האווירה הסביבתית. במקום שהיא מתרחשת במערך תעסוקתי, היא עלולה לפגוע בתפקודה התקין של מערכת יחסי העבודה."

ועוד נקבע בהמשך (ההדגשות לא במקור) -

"הטרדה סביבתית עשויה להיווצר, למשל, כאשר מנהל מחלקה בשירות המדינה תולה על קירות חדרו תמונות פורונוגרפיות, או מרצה הנוהג במסגרת הרצאותיו לנבל את פיו בביטויים גסים בעלי אופי מיני משפיל, או עובד הנוהג להתבטא בביטויים בעלי אופי מיני-לרבות בדיחות ומחמאות בתדירות היוצרת אוירה עוינת במקום העבודה. התנהגויות כאלה הן פסולות גם כאשר הן אינן מופנות כלפי אדם מסוים (פרשת בן אשר, עמ' 683; פרשת מדר, פסקה 10). ההטרדה המינית עשויה, איפוא, להתגבש בהתייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות כלפי קבוצה של בני אדם, ולאו דווקא כלפי אדם מסוים; פגיעתה של הטרדה כזו היא ניכרת, משהיא מכתימה את סביבת הפעילות הקבוצתית בסגנון, מושגים, ותכנים שמקומם לא יכירם בסביבה בת-תרבות." (ההדגשות אינן במקור). ראו גם בעניין בן אשר.

להרחבה, אפנה גם לעניין מדר שם נקבע באשר ליצירת אווירה עוינת במקום העבודה כך (ההדגשות לא במקור):

"במקרה שלפנינו, הוכח כי במהלך עבודתו בבית המשפט נהג המערער לספר בדיחות ולהעיר הערות בעלות אופי מיני בתדירות גבוהה. בכך, יצר המערער אווירה עוינת במקום עבודתו. גם אם דבריו התקבלו בהומור על ידי חלק מהעובדים ומהעובדות בסביבתו, הרי שכאמור, די בכך כי מבחינה אובייקטיבית התנהג המערער התנהגות פסולה בעלת אופי מיני על מנת להרשיעו בהטרדה מינית. הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה בצחוק (פרשת אייזנר, בע' 552-551), או משום שבמקום העבודה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין (פרשת בן אשר, בע' 681). הטרדה מינית פסולה היא תמיד, בכל ציבור ובכל מקום (שם, שם; וראו גם דברי השופט זמיר בעש"ם 5550/98 גל-אור נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 326, 334)"

העדויות שהובאו והחקירות הנגדיות, ואפילו טענות לזרוב - הוכיחו את ההטרדה המינית שחווה כץ

בכתב ההגנה שכנגד ציין לזרוב כך (ס' 24, ההדגשות לא במקור): "כאן המקום גם לציין כי היו "שיחות גברים" בין כלל עובדי החברה".

בשאלון ששלח כץ נשאל לזרוב: "למה הכוונה 'שיחות גברים' שאתה מציין בכתב ההגנה שכנגד?" לשאלה זו השיב לזרוב: "שיח חופשי עם הערות סקסיסטיות בנוגע לאנשים אחרים שהם לא אני ולא יונתן מאור כץ" (שאלות ותשובות 10 -11 למוצג לזרוב מיום 19.2.2025);

בתשובה לשאלה האם לזרוב השתתף או נטל חלק באותן שיחות גברים השיב לזרוב בחיוב (שאלה ותשובה מס' 12 למוצג לזרוב מיום 19.2.2025);

גם בחקירתו הנגדית הודה לזרוב באותן שיחות מיניות אותן הוא כינה "שיחות גברים", וכך העיד לזרוב:

"העד, מר לזרוב: בסניף בגלילות בכל אופן שבו אני ישבתי, אני אקרא לזה שיחת גברים בסדר ונכנסת בחורה יפה לסניף, היינו אומרים עושה כוסית סליחה על הביטוי היינו אומרים כן גם אני אמרתי לא רק אני, גם אני, בסדר זה הבוטות שיחת גברים." (פ', ע' 18, ש' 29 -32).

גם מעדותו של עידן בן זקן אשר עבד יחד עם כץ ולזרוב עולה כי התקיימו "שיחות גברים":

"כב` הש` ברקאי: אני אשאל, היו שיחות גברים בחברה?

העד, מר בן זקן: כן אמרתי לך הכל פתוח." (פ', ע' 35 -36).

כשנשאל מר עידן בן זקן האם העירו להם על הגסויות שעלו באותן שיחות ציין שלא:

"עו"ד סער: האם העירו לך או למישהו אחר על הגסויות שאתם מדברים בחברה?

העד, מר בן זקן: לא זה דבר דברים שבינינו.

עו"ד סער: מה זאת אומרת בינינו?

העד, מר בן זקן: בינינו." (פ', ע' 37, ש' 20 -23).

בעדותו טען מר עידן בן זקן שהאווירה הייתה חברית ופתוחה לחלוטין "כמו שאתה יושב עם החברים שלך על כוס בירה ומדבר חופשי". עוד ציין בעדותו כי מי שלא נעים לו לשמוע את אותן "שיחות גברים" יכול "לצאת החוצה":

"העד, מר בן זקן: אילן לא היה אחד שמדבר יותר מדי על דברים, הוא היה אוהב לשמוע דברים ולצחוק ואתה יודע הכל בגדר חברים, לא בגדר של חס וחלילה לעשות איזה משהו רע, כמו שאתה יושב עם החברים שלך על כוס בירה ומדבר חופשי, ככה זה היה לנו בסניף שלנו, סניף חי, בריא, נושם וכל אחד מותר לו להגיד מה שהוא רוצה, מי שלא נעים לו לשמוע יכול לצאת החוצה זה הכל." (פ', ע' 40, ש' 12 -16, ההדגשות אינן במקור).

עוד ציין בעדותו מר עידן בן זקן, כי בשיחות אלה היו נאמרו גסויות ומילים מיניות אחד כלפי השני:

"עו"ד סער: במסגרת מה שהוא רוצה, להגיד מה שהוא רוצה נאמרו גם גסויות ומילים מיניות והכל אחד כלפי השני?

העד, מר בן זקן: לפעמים כן." (פ', ע' 40, ש' 17 -19).

בהמשך, חזר בו מגרסתו שאילן לזרוב לא היה אחד שמדבר יותר מידי וציין שלזרוב לקח חלק באותן שיחות:

"עו"ד סער: אז רגע אילן לא היה בכלל בשיחות החברים?

העד, מר בן זקן: בטח שהיה.

עו"ד סער: היה?

העד, מר בן זקן: כן." (פ', ע' 41, ש' 4 -7, ההדגשות אינן במקור).

בעדותו ציין מר עידן בן זקן כי יונתן כץ לא נטל כל חלק באותן "שיחות גברים":

"עו"ד סער: בכלל לא, זאת אומרת רק ביניכם אותו שם הוא בצד?

העד, מר בן זקן: הוא לא דיבר אף פעם, יונתן לא דיבר על דברים כאלה." (פ', ע' 40, ש' 22 -23, ההדגשות אינן במקור).

גם מעדות כץ עולה כי לא שיתף פעולה ב"שיחות גברים":

"העד, מר כץ: הוא סיפר לי את הדברים האלה ולכן אני אמרתי, כי אני הבנתי שהוא מתנכל אלי כי אני לא הסכמתי לשתף פעולה או שהוא לא רוצה לשמוע את מה אני לא הסכמתי לספר לו עליי ולא שיתף איתו פעולה בלי לשמוע על מה שהוא אומר ולכן הוא התעצבן עליי ובגלל זה הוא התנכל עליי." (פ', ע' 66, ש' 12 -15).

ובהמשך ציין כץ: קודם כל אני לא רגיל לדיבורים כאלה, זה ודאי לא דברים ששומעים מהבית, לא בסביבה,.." (פ', ע' 69, ש' 16 -17). כמו כן:

"העד, מר כץ: לעולם לא דיברתי לא לקחתי חלק בשיח הזה, לא יצאתי כי סוג של התחנפות אליו שאם אני אצא אז הוא עוד יותר התעצבן עליי, אז פשוט נשארתי שם ושתקתי הנחתי את הראש ברצפה, הוצאתי מהר הסתכלתי בטלפון לא עשיתי את עצמי כאילו בוהה או חושב על משהו אחר, שהוא באמת יכול לחשוב על משהו אחר בניתוח סוגיה לבין מתמטיקה, אבל לא השתתפתי מעולם בשיח.

עו"ד אברהמי : אבל אתה היית חלק מהקבוצה של האנשים.

העד, מר כץ: ישבתי שם כי זה מקום עבודתי." (פ', ע' 69, ש' 23 -30).

כאשר נשאל כץ מדוע המשיך לפנות ללזרוב השיב כך:

"עו"ד אברהמי : או-קיי אז למה המשכת לבוא ולפנות לאילן?

העד, מר כץ: כי הוא היה אחראי ואני לא רציתי לאבד את העבודה בגללו." (פ', ע' 77, ש' 27 -28).

גם מעדות גב' דלית שלמה, שהיא כאמור, מנהלת בכירה במקום העבודה, עולה כי בחברה מתקיימות "שיחות גברים":

"עו"ד סער : כן או-קיי את היית מודעת לעניין שמדברים גסויות בסניף בגברים?

העדה, גב' שלמה: זה משהו שקיים תמיד לצערי, כשאני שם ושומעת זה לא קורה, אני לא יושבת איתם בסניף, אני יושבת במבנה במקום אחר, אבל כמובן שמדברים גסויות, עד היום מדברים גסויות, זורקים מילים שהם גסויות או משהו שהוא קיים אנחנו לא יכולים לעצור את זה." (פ', ע' 59, ש' 14 -18).

כץ אף פנה לגב' דלית שלמה והתייחס לאותה סביבת הטרדה מינית. גב' דלית שלמה אישרה את האמור בפניה גם בחקירתה הנגדית, וכך נשאלה והשיבה (ההדגשות לא במקור):

"עו"ד סער : אז בואי תראי, אני מקריא לך בעמוד 43 מול השורה 18, יונתן אומר לך, אני רוצה להגיד לך דבר כזה גם בכללי כי אף פעם לא ניהלנו שיחה, זה עצוב שזו השיחה הראשונה בינינו אבל אני אגיד לך, אני ביום שישי באתי לפה אילן כל הזמן מדברים ביניהם על חיי המין שלהם ואין לי בעיה, אבל כמו שאת רואה אני אדם דתי אני עם כיפה ואמרתי לו אני לא מוכן, על מה הוא אמר לך אני לא מוכן תסכים איתי שהוא אמר לך אני לא מוכן שידברו איתי על חיי המין, לא תקשיבי לי עד הסוף אני לא מוכן שידברו איתי על חיי המין שלי כמו שהם מדברים על חיי המין שלהם, זה נכון או לא?

העדה, גב' שלמה: כנראה שכן." (פ', ע' 51 – 52).

בהמשך ציינה כי היא האמינה לדבריו של כץ, אך האשימה את כץ בכך ש"נכנס לאיזה לופ" וכלשונה (ההדגשות לא במקור) -

"העדה, גב' שלמה: אם האמנתי ליונתן האמת היא הוא היה כל כך נסער ובכה זו לא הצגה או-קיי אבל באיזשהו שלב אני חושבת שהוא קצת נכנס לאיזשהו לופ." (פ', ע' 57, ש' 12 -13).

בעניינינו חלה הטרדה מינית במקום העבודה, שכן התקיים גם התנאי המחייב יחסי מרות

באשר לקיומם של יחסי מרות בעבודה, יובהר שפסיקת בתי המשפט קבעה קיומם של יחסים כאלה – אף אם לא הוגדרו באופן חד משמעי, כאשר המבחן ליחסי המרות הוא מבחן אובייקטיבי. לענין זה ר' למשל עש"מ 1599-03 אברהם טאפירו נ' נציבות שירות המדינה , פ"ד נח(2) 125 (16.12.2003, הש' ד' בייניש) נקבע המבחן לקיומם של יחסי מרות לטובת החוק למניעת הטרדה מינית כדלקמן (ההדגשות לא במקור):

"לעניין זה נדגיש כי בכל הנוגע לקביעת קיומם של יחסי מרות אין די בהתרשמות הסובייקטיבית בלבד בעיני הנפגע ממעשה ההטרדה המינית כדי לקבוע שנתקיימו יחסי מרות כאמור; הביטוי "יחסי מרות" בהוראת סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית, אשר בהתקיימם אין מוטל על התביעה להוכיח כי הנפגע "הראה" היעדר הסכמה למעשים ולביטויים המיניים, מחייב בראש ובראשונה קביעת קיומם של יחסי מרות על-פי אמות מידה אובייקטיביות... הוראת סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית מונה את המצבים שבהם קבע המחוקק כהנחה שמתקיימים יחסים בלתי שוויוניים בין המטריד למוטרד באופן שקיים חשש טבוע כי המוטרד יירתע מלהביע התנגדות להתנהגות המטרידה;"

ובהמשך:

"סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית אינו מגדיר מה הם יחסי מרות בעבודה, אולם פסיקת בית-משפט זה התייחסה למושג המרות פעמים מספר. הפרשנות המקובלת למונח "מרות" לעניין יחסי ניצול בעבודה כוללת גם השפעה, סמכות ומרות עקיפה, והמונח אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד".

גם בענין מדר נקבע שיחסי מרות יכולים להיחשב גם במקרה של סמכות עקיפה, שאינה מוגדרת וכלשון פסק הדין (ההדגשות לא במקור):

"כבר נפסק בעבר כי המונח "מרות" לעניין ניצול יחסי מרות בעבודה אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד, אלא כולל גם השפעה, סמכות ומרות עקיפה במקום העבודה... במקרה שלפנינו,  המתלוננת אמנם לא היתה כפופה למערער מבחינה פורמלית, אך בית הדין קבע כי המערער היה מוסמך להטיל על המתלוננת כל מטלה לפי שיקול דעתו. בנסיבות אלו, אין ספק כי התקיים בין השניים היסוד של יחסי המרות".

כאן המקום לציין שלזרוב ראה עצמו כמנהל – ויותר מכך, גם סביבתו ואפילו מנהלת המכירות של מקום העבודה התייחסו אל לזרוב כאל מי שבדרגת "מנהל". על כך בפסקה הבאה.

יחסי המרות שהוכחו

לאחר החקירות הנגדיות של עדי התובע (לזרוב) הרי אין ספק שזה נתפס כבעל סמכות וכבעל דרגת "מנהל". כך בכלל וכך בוודאי אל מול הנתבע, משוחרר צבר בן 22 שהגיע כעובד חדש למקום העבודה המתגאה בקיומם של "שיחות הגברים". שיחות אשר מי שלא מעונין בהם – "יכול לצאת החוצה", כדברי העד מטעם לזרוב – עדן בו זקן. לצאת החוצה, קרי לא להיות חלק ממקום העבודה.

באשר לסמכות שהיתה ללזרוב, ניתן ללמוד מתשובתו של עדן בן זקן, כאשר נשאל והשיב כך (ההדגשות לא במקור):

"עו"ד סער: ולמה אתה לא הערת ליונתן למה אתה לא מאחר, למה אילן היה צריך להעיר?

העד, מר בן זקן: כי אילן היה סמכות בסניף יותר ותיקה, יותר הרבה שנים, יותר ניסיון מה זה קשור?" (פ', ע' 39, ש' 10 -13).

"העד, מר בן זקן: אלקס היה ולא היה, אלקס היה לקראת סיום עבודתו זה נקרא, אז אילן היה מבוגר אחראי בסניף." (ע' 43, ש' 1 -2).

גם מנהלת המכירות, דלית שלמה ציינה שלזרוב גויס לחברה כמנהל, וכלשונה (ההדגשות לא במקור):

"העדה, גב' שלמה: אילן גויס לבלו סקאי, היינו אמורים לשים את אילן כמנהל סניף כוכב יאיר או-קיי, היה לנו נקודה בכוכב יאיר שזה מגרש של מישהו שזה קצת שונה מאיך שבלו סקאי עובדת, רק כשיש שם נציג מטעמנו שבעצם מנהל את כל הפעילות שם של המכוניות שלנו.

כב` הש` ברקאי: או-קיי.

העדה, גב' שלמה: אילן היה מיועד לתפקיד הזה, אבל עד שאילן נקלט תוך כדי הקליטה קיבלנו החלטה שהסניף הוא לא רווחי בעצם לעבוד שם." (פ', ע' 46, ש' 16 -22).

עוד ציינה גב' דלית שלמה כי בתלוש השכר של לזרוב מופיע כי הוא מנהל:

"העדה, גב' שלמה: נכון הוא מנהל בחברה, הוא נקלט כמנהל בחברה, גם ראית בתלוש שרשום לו שהוא מנהל זה היה הייעוד של אילן.

עו"ד סער : למה היית צריכה להציג אותו כמנהל מדוע?

העדה, גב' שלמה: רגע אני חייבת להגיד עוד הפעם אני חוזרת אילן נקלט כמנהל לסניף, אבל אם זה היה נאמר גם לנציג מכירה מקביל ליונתן לצורך העניין, היה נאמר בדיוק את אותו הדבר.

עו"ד סער : זה לא השאלה, מדוע היית צריכה להציג אותו כמנהל בשיחה ביניכם?

העדה, גב' שלמה: אני מסבירה אילן נקלט לחברת בלו סקאי כמנהל או-קיי זה היה הייעוד שלו." (פ', ע' 50 -51).

ובנוסף, גב' דלית שלמה אישרה בפועל שכץ היה תחת חסותו של לזרוב, ישב לידו ו"למד" ממנו וכלשונה -

העדה, גב' שלמה: אני יודעת שהוא ישב עם אילן הרבה כן אני יודעת שהוא ישב עם אילן כי אילן לימד אותו, אילן הכיר את כל מערכת הסניף." (פ', ע' 53, ש' 1 -2).

על הקשר הישיר בין כץ לבין לזרוב שהוגדר במערכת כ"מנהל" גם אם לא ניהל בסניף גלילות, למדים גם מדברי כץ בחקירתו הנגדית, אשר העיד שכל פעולותיו היו ב-user של לזרוב, וכלשונו (ההדגשות לא במקור):

"העד, מר כץ: קודם כל הם לא אמרו את זה אני ישבתי פה בדיוק כמוך, אבל כן כולם ידעו אפילו הם העידו על זה, הם העידו שהרי זה דבר שאי אפשר להסתיר שישבתי לידו יום-יום, מכין לו אפילו את הקפה, יושב לידו כיסא ליד כיסא, אין לי יוזר משלי הכל זה ביוזר שלו, אני לא עושה שום דבר על פי עצמי הכל על פי מה שהוא אומר, אי אפשר להסתיר את זה לכן הם גם העידו על זה, אף אחד לא הכחיש את זה, הם הכחישו רק שהוא לא בפועל כבר להיות מנהל בסוגיות מה שנכון, הוא היה רק אמור להיות מנהל בכוכב יאיר אבל הוא עשה כבר על תקן מנהל ולכן ההכשרה הייתה הוא מספיק כשיר כדי להכשיר אותך." (פ', ע' 64, ש' 1 -9).

...

"העד, מר כץ: כשאני הגעתי עם הכוונה, אם אני מבין אתכם נכון שהכוונה זה שאני הגעתי לריאיון עבודה אז לא הציגו לי אותו כשהוא היה המנהל שלי, זה אחרי שנכנסתי לעבודה זה כך קרה." (פ', ע' 65, ש' 16 – 18).

מכל אלה עולה תמונה ברורה של יחסי מרות – אפילו ייאמר שפורמלית לא היה לזרוב ממונה על כץ, התקיימו ביניהם יחסי מרות וזאת בשל גילו, ניסיונו, האופן בו הציג את עצמו לזרוב והאופן בו נתפס על ידי עובדים אחרים במקום העבודה ואפילו על ידי הנהלת החברה.

לסיכום עד כאן באשר להטרדה המינית שחווה כץ

לאור כל האמור לעיל, הוכח כי כץ נקלע להתנהלות לא ראויה של לזרוב, אשר הצדיק את התנהלותו בקיומן של "שיחות גברים". כץ, צעיר בן 22 חובש כיפה, כפי שדאג להדגיש – נקלע למאורת עבודה מינית, רווחה בשיחות מיניות העולות כדי הטרדה – וכל אלה באצטלה של "שיחות גבריות" כאילו מנוי וגמור ששיחות גברים והטרדות מיניות חד הם.

התנהלות לזרוב, כחלק מהסביבה, לא הותירה כל אפשרות להימנע מההטרדה המינית – אלא עזיבת מקום העבודה. על כך העיד מטעם לזרוב מר עדן בן זקן בהגינות ושוויון נפש מטריד - "מי שלא נעים לו לשמוע יכול לצאת החוצה". סביבת ההטרדות המיניות היתה ידועה היטב גם להנהלת מקום העבודה אך זו המשיכה להתקיים, וכפי שציינה מנהלת המכירות – "לצערי" (ר' סעיף 7.2(ה)(5) לעיל).

אין לקבל ההתנהלות שתוארה לעיל בסביבת עבודה. מדובר בהתנהלות הגורמת לפגיעה, מכתימה את סביבת העבודה בסגנון, מושגים, ותכנים שאינם ראויים. העובדה שמדובר בעניינו בסביבת עבודה "גברית" אינה מכשירה שיח שאינו הולם שבו לא ניתן להימנע מסיטואציות פוגעניות וכפי שציין מר עידן בן זקן בעדותו: "מי שלא נעים לו לשמוע יכול לצאת החוצה". לא ניתן לקבל סביבת עבודה כזו ובטח שלא להקל ראש בנזק שסביבת עבודה כזו עלולה לגרום למי שאינו מעוניין לקחת חלק בשיח שכזה ונפגע מקיומו.

לאור האמור, אני קובע כי בעניינו הפר לזרוב את סעיפים 3(א)(4) ו-3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית.

ההטרדה המינית של לזרוב, מביאה במקרה זה לדחיית תביעת לשון הרע שהגיש - הדחיה היא מכח הוראת סעיף 65 לפקודת הנזיקין – אליו הפנה כץ בכתב ההגנה

חוק איסור לשון הרע "מייבא" לתוכו הוראות מתוך פקודת הנזיקין ובתוכן הוראות סעיף 65 לפקודה, אליהם אתייחס בהמשך. באשר ל"ייבוא" הוראות שונות מתוך פקודת הנזיקין ר' סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע הקובע כך:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944"

סעיף 65 לפקודת הנזיקין אשר כותרתו היא "התנהגות התובע" רלוונטי לעניינינו וקובע כך (ההדגשות לא במקור):

"נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק"

כלומר – אפילו עוול נתבע בעוולת לשון הרע, הרי ככל שהתנהגותו של התובע "היא שהביאה לידי האשם" – הרי ניתן יהיה לפטור את הנתבע מחבותו.

עניינו של סעיף 65 לפקודת הנזיקין והחלתו בתביעות לשון הרע הגיע לבית המשפט במסגרת ת"א (שלום י-ם) 7374/02, יוסף כהן נ' אהוד אולמרט (מיום 16.8.2004) ושם נקבע על ידי כב' הש' נ' סולברג כך: "מי שידו על המקלדת קלה בייחוס האשמות קשות על זולתו, מעיד על עצמו, על חוסנו, על כך שעוצמת הפגיעה ברגשותיו איננה בלתי-נסבלת... התנהגות שלא כהוגן מצד הנפגע כלפי הפוגע, לא רק שתאפשר מניעת פיצוי מוגבּר, אלא תאפשר גם קביעת פיצוי מוּפחת. בסעיף 7 לחוק הוּחלוּ על עוולה אזרחית בשל לשון הרע הוראות  מפקודת הנזיקין בהן, הוראת סעיף 65 שעניינו בהתנהגות התובע. לפטור את הנתבע מחבותו לפצות את התובע או להקטין את סכום הפיצויים אם התנהגותו של התובע היא שהביאה לידי אשמו של הנתבע..." ובהמשך התייחס בית המשפט להבחנה בין "התנהגות תורמת" לבין "אשם תורם".

בעניינינו – כאשר אין חולק על כך שכץ "התפרץ" על לזרוב ולמעשה אין חולק על כך שכץ היה בסערת רגשות – הרי לא ניתן להתעלם מסביבת העבודה ומההטרדה המינית המתמשכת ממנה סבל כץ. הטרדה מינית ישירה מלזרוב – כנגדו התפרץ.

דווקא ההתפרצות הלא ברורה לכאורה ובה אמירות מיניות – מלמדת שהמקור לה הוא התנהלות מינית לא ראויה. אין לקבל את הצטדקות לזרוב ואין להתיר ולהצדיק התנהלות מינית זולה במסווה של "שיחות גברים" – כאילו ידוע ש"שיחות גברים" הוא שם קוד להטרדה מינית.

הערה לפני סיום הדיון בתביעה העיקרית והתייחסות לפיצוי אפשרי שהיה נקבע

בפסקה הבאה תידחה התביעה העיקרית.

למעלה מהנדרש אציין שאפילו לא היתה נדחית התביעה העיקרית מכח סעיף 65 לפקודת הנזיקין – הרי עדיין הייתי מעמיד את הפיצוי לתובע (לזרוב) על סך מינימלי של 10,000 ₪ בלבד, כערכו במועד הגשת התביעה. זאת מכיוון שלא ניתן להחשות אל מול התנהלות אליה נקלע הנתבע (כץ) – צעיר בן 22 במקום עבודה שאדיש, אם לא מעודד, אמירות מיניות לא ראויות המגיעות כאמור כדי הטרדה מינית.

סוף דבר באשר לתביעה העיקרית

לאור כל האמור לעיל – התביעה העיקרית נדחית.

חלק שלישי – דיון והכרעה בתביעה שכנגד

כללי – רכיבי התביעה שכנגד

התביעה שכנגד כוללת שני ראשי נזק – ראש נזק המתייחס להוצאת לשון הרע וראש נזק המתייחס להטרדה המינית שנדונה בסעיף 7.2 לעיל.

התובע שכנגד (כץ) עותר לחייב את הנתבע שכנגד (לזרוב) במסירת מכתב התנצלות וכן פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע ובשל הטרדה מינית שחווה מלזרוב במקום העבודה.

יש לדחות את התביעה שכנגד ברכיב לשון הרע

על מנת להוכיח את התביעה שכנגד – הרי היה על כץ להוכיח גם את עצם האמירות אשר ייחס ללזרוב, וגם להוכיח את רכיב ה"פרסום". כלומר – היה על כץ להוכיח שדברי לזרוב, גם אם נאמרו – פורסמו בפומבי.

יש לדחות את התביעה ברכיב לשון הרע בהיעדר הוכחה. כץ לא הוכיח כי לזרוב התבטא בפניו ובפני עובדים נוספים כעובד גרוע "אפס מתנשא"; "מאחר כרוני"; "חסר מוסר עבודה". לטענת כץ, לזרוב דיבר בגנותו ומי שהיו עדים לכך הם אלכס קלציוב מנהל הסניף ואדם נוסף. עם זאת, כץ הקפיד לא להביא איש למתן עדות. וכך נשאל והשיב כץ:

"עו"ד אברהמי : אז אם אלקס וגרופשטיין היו פה הם היו אומרים שזה נכון?

העד, מר כץ: כן, אם הם היו אומרים את האמת הם היו צריכים לאמת את זה כמובן.

עו"ד אברהמי : או-קיי הם יבואו להעיד, אתה זימנת אותם?

העד, מר כץ: לא." (פ', ע' 71, ש' 14 -17).

באשר לרכיב ההטרדה המינית – זה הוכח כרכיב הגנה לתביעה העיקרית ואולם לא ניתן לקבל בגינו סעד בבית משפט זה

טענות ההטרדה המינית של התובע שכנגד, אכן הוכחו ור' לענין זה הדיון בסעיף 7.2 לעיל. עם זאת – בעוד שבית המשפט האזרחי בעל סמכות העניינית לדון בטענות כטענות הגנה – הרי הוא נעדר סמכות ליתן בהם סעד אופרטיבי כטענות תביעה.

הסמכות העניינית הבלעדית לתביעות שעניינן הטרדה מינית במקום עבודה – נתונה לבית הדין לעבודה. לענין זה ר' סעיף 10(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, הקובע כך (ההדגשות לא במקור):

10.(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו-9 שענינו אחד מאלה –

הטרדה מינית שעשה מעסיק, או ממונה מטעמו, לעובדו, או שעשה עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי עבודה;

התנכלות של מעסיק, או של ממונה מטעמו, כלפי עובד, או של עובד כלפי עובד אחר, במסגרת יחסי עבודה;

אחריות מעסיק כאמור בסעיף 7 בשל הטרדה מינית או התנכלות שעשה ממונה מטעם המעסיק לעובדו, או עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי העבודה.

אשר על כן, קביעת פיצוי כספי או כל סעד מכח התביעה שכנגד – אינו בסמכותו של בית המשפט האזרחי. למעלה מהנדרש אציין שבאשר לסוגיית הדיון בשאלת ההטרדה המינית חל מעין הסדר דיוני כפול – ניתן לדון בסוגיה זו כטענת הגנה, ואולם לא ניתן לדון ולהכריע בה כטענת תביעה. באשר לסמכות בית המשפט האזרחי לדון כטענת הגנה בסוגיה שהסמכות הייחודית לו היא לבית הדין לעבודה, אפנה לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, שכותרתו היא "סמכות נגררת", אשר קובע כך (ההדגשות לא במקור): "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

סוף דבר באשר לתביעה שכנגד

לאור כל האמור לעיל – התביעה שכנגד נדחית בכל הקשור לרכיבי טענת לשון הרע ונמחקת בכל הקשור לרכיבי טענות ההטרדה המינית.

חלק רביעי – תוצאת ההליך

מכל האמור לעיל וכפי שעולה מסעיפים 9 ו- 13 לפסק הדין, אני קובע כדלקמן:

התביעה העיקרית (אילן לזרוב נ' יונתן מאור כץ) נדחית.

התביעה שכנגד (יונתן מאור כץ נ' אילן לזרוב) נדחית בכל הקשור לרכיבי טענת לשון הרע ונמחקת בכל הקשור לרכיבי טענות ההטרדה המינית.

הגם שבפועל, שני בעלי הדין יצאו מההליך ללא שתביעתם התקבלה – הרי באיזון בין הצדדים ותוך התייחסות לתביעה העיקרית שנדחתה וכן נימוקיה – הנכון הוא לחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחה, גם אם בסכום מדוד ביחס להיקפו של ההליך. אשר על כן, אני מחייב את התובע (אילן לזרוב) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, בג' טבת תשפ"ו, ב23 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.

23 מתוך 23