הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
38450-08-22 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | אביים ברקאי | 2025-12-23
צד תובע: אילן לזרוב | צד נתבע: יונתן מאור כץ
ייצוג אילן לזרוב: עו״ד דור אברהמי | ייצוג יונתן מאור כץ: עו״ד דוד סער
פסק הדין עוסק בסכסוך בין שני עובדים בתחום מכירת הרכב, שבמסגרתו הוגשה תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד. בית המשפט הבחין בין שלוש שאלות שונות: האם נאמרו דברים פוגעניים ופורסמו; האם עומדות למפרסם הגנות לפי חוק איסור לשון הרע; והאם נסיבות המקרה מצדיקות לפטור אותו מפיצוי לפי סעיף 65 לפקודת הנזיקין.
נקבע כי האמירות היו לשון הרע
בית המשפט קבע כי הנתבע בתביעה העיקרית הטיח בתובע האשמות פומביות בעלות אופי מיני, שכללו ייחוס מעשים חמורים כלפי ילדות. הדברים נאמרו במקום העבודה, ובית המשפט מצא שהוכח כי לפחות עובד אחד נכח ושמע אותם. לפי הקביעה, ייחוס מעשים כאלה הוא מכפיש ומהווה לשון הרע.
בהחלת המבחן המשפטי, בית המשפט הדגיש שיש לבחון את משמעות הדברים בעיני אדם סביר ובהתחשב בהקשר שבו נאמרו. עם זאת, קביעת ההקשר לא הפכה את האמירות למותרות: בית המשפט קבע שהן היו פוגעניות, ודחה את ההגנות שהעלה הנתבע לפי סעיפים 15(2), 15(3) ו-15(10) לחוק. בין היתר, נקבע שלא הוכחה חובה לפרסם את הדברים לנוכחים, שהיקף הפרסום ותוכנו חרגו מן הנדרש, ושההתפרצות והביטויים הקשים אינם מתיישבים עם ההגנות הנטענות.
הרקע במקום העבודה היה מכריע
לצד הקביעה בדבר לשון הרע, בית המשפט בחן את מכלול היחסים וההתנהלות במקום העבודה. הוא קיבל כי הנתבע בתביעה העיקרית חווה הטרדה מינית מצד התובע, וקבע שהתנהלות התובע הפרה את סעיפים 3(א)(4) ו-3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית. הקביעה התבססה, בין היתר, על עדויות בדבר שיח מיני גס ומתמשך במקום העבודה, על עדויות שלפיהן הנתבע לא השתתף בשיח הזה, ועל כך שהתובע עצמו השתתף בו.
בית המשפט לא הסתפק בשאלה אם הייתה כפיפות פורמלית. הוא מצא שלתובע הייתה סמכות מעשית והשפעה כלפי עובד חדש וצעיר ממנו, בין היתר בשל ניסיונו, מעמדו הנתפס, והעובדה שהדריך את הנתבע וסייע לו בעבודה. לפי פסק הדין, העובדה ששיח מיני גס היה מקובל בסביבת העבודה או הוצג כשיח חברי אינה מכשירה אותו. בית המשפט התייחס גם לעדויות שלפיהן מי שלא היה נוח לו לשמוע את השיח יכול היה להתרחק ממנו, וקבע שאין בכך פתרון ראוי למי שנפגע מהסביבה שנוצרה.
מדוע נדחתה התביעה למרות קביעת לשון הרע?
ההכרעה נשענה על סעיף 65 לפקודת הנזיקין, העוסק בהתנהגות התובע שהביאה לאשם הנתבע. בית המשפט קבע שלא ניתן לבחון את התפרצות הנתבע בנפרד מן ההטרדה המינית ומן ההתנהלות הכוללת שקדמה לה. בנסיבות אלה, הוא מצא הצדקה לפטור את הנתבע מחבות לפצות את התובע. כלומר, התביעה נדחתה לא משום שהאמירות הוכשרו או משום שההגנות לפי סעיף 15 התקבלו, אלא למרות הקביעה שהדברים היו לשון הרע.
בית המשפט הוסיף כי אילו לא נדחתה התביעה מכוח סעיף 65, היה מעמיד את הפיצוי על 10,000 ₪ בלבד. מדובר בהתייחסות חלופית והיפותטית: לא נפסק פיצוי בסכום זה.
התביעה שכנגד והסעדים
רכיב לשון הרע בתביעה שכנגד נדחה מחוסר הוכחה. בית המשפט קבע שלא הוכח שהתובע אמר את הדברים שיוחסו לו בפני עובדים נוספים, וציין שהנתבע שכנגד לא הביא לעדות את האנשים שלפי טענתו היו עדים לפרסום.
לעומת זאת, טענות ההטרדה המינית הוכחו לצורך ההגנה מפני התביעה העיקרית. עם זאת, בית המשפט קבע שאין לו סמכות עניינית לתת בגינן סעד אופרטיבי במסגרת תביעה אזרחית זו, וכי הסמכות לדון בתביעה כספית כזו בקשר להטרדה מינית במקום העבודה נתונה לבית הדין לעבודה. לכן רכיב זה בתביעה שכנגד נמחק, ולא הוכרע בו סעד כספי.
התביעה העיקרית נדחתה; התביעה שכנגד נדחתה ברכיב לשון הרע ונמחקה ברכיב ההטרדה המינית. בית המשפט לא הורה על מסירת מכתבי התנצלות שהתבקשו. הוא חייב את התובע בתביעה העיקרית לשלם לנתבע בתביעה העיקרית הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. פסק הדין אינו קובע אם הסכום שולם.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין?
ההכרעה ממחישה כי קביעה שאמירה היא לשון הרע אינה בהכרח מסיימת את הדיון. בית המשפט עשוי לבחון גם את ההקשר, את התנהגות הצדדים ואת תחולת הוראות נוספות בדיני הנזיקין. במקרה זה, גם לאחר שנקבע כי הפרסום מכפיש ושההגנות לפי חוק איסור לשון הרע אינן חלות, התביעה נדחתה בשל התנהגות התובע והרקע שהוכח. תוצאה זו תלויה בנסיבות המקרה ואינה קובעת כיצד יוכרעו מקרים אחרים.
לקריאת פסק הדין המלא – 38450-08-22
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
