ת"א 54923-12-20 ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ נ' ספיר

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 54923-12-20 ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ נ' ספיר

ת"א 57211-08-21 ספיר נ' ווינרס בית מכירות בע"מ

לפני

כבוד השופטת מירית פורר

תובעת

ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אביעד אופיר

נגד

נתבע

אשר זליג ספיר

ע"י ב"כ עוה"ד ערן בלומנטל

פסק דין

לפניי שתי תביעות שאוחדו, שנסובו על מכירה פומבית של אוסף כלי הכסף ששייך למר ספיר (להלן "המוכר") על-ידי ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ (להלן "בית המכירות").

בתא 54923-12-20 ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ נ' ספיר (להלן "תביעת ויינרס") תובע בית המכירות את המוכר תביעה כספית בסך 232,648 ש"ח בגין עמלות על הצעות קניה שהמוכר הגיש במכירה הפומבית ולפיצויים בגין הוצאת דיבה. בתא 57211-08-21 ספיר נ' ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ (להלן "תביעת המוכר") תובע המוכר את בית המכירות תביעה כספית בסך 94,487 ש"ח בעילות חוזיות ונזיקיות, בגין סירוב בית המכירות לשלם לו את רווחי המכירה הפומבית ולצו "עשה" להחזרת פריטים שלא נמכרו ובית המכירות עיכבם.

רקע הצריך לעניין

בטרם אדון בטענות הצדדים, אקדים ואפרט מספר מונחים מקצועיים בהם אשתמש בדיון בתביעות. מכירה פומבית מהסוג בהן דנות התביעות מתבססת על שלושה סוגי מחירים: מחיר הפתיחה, מחיר ההגנה ומחיר הפטיש. מחיר הפתיחה, הוא המחיר ההתחלתי בו מוצע הפריט למכירה, נקבע על ידי בית המכירות ולא תמיד מגלם את ערך הפריט. לעיתים, יציע בית המכירות פריטים מסוימים במחירים נמוכים יותר מערכם המלא, כדי לפתות קונים להציע הצעות, בהנחה שריבוי הצעות יעלה את מחיר המוצר עד לערכו ויותר. כיון שבמקרים מסוג זה קיים גם הסיכון שהפריט יימכר במחיר נמוך מערכו, יכול המוכר לקבוע, באישור בית המכירות, מחיר הגנה.

מחיר הגנה, נועד להגן על המוכר ממכירת פריט במחיר שנמוך מערכו בעיני המוכר ולא בעיני בית המכירות. בעוד שמחיר הפתיחה מהווה את הרף התחתון, שמתחתיו לא יקבל בית המכירות הצעות מחיר עבור הפריט, מהווה מחיר ההגנה את הרף התחתון עבור המוכר, שמתחתיו לא יהיה מוכן למוכרו. ככלל, יהיה מחיר ההגנה גבוה יותר ממחיר הפתיחה ההתחלתי, שקבע בית המכירות, כידי להגן על ערכו הגבוה יותר של הפריט, בעיני המוכר, ממחיר הפתיחה הנמוך, שקבע בית המכירות. למרות שמחיר ההגנה הוא תוצר הסכמה בין בית המכירות למוכר, אינו מפורסם באתר, כדי לא להרתיע קונים, כי מעלה את מחיר הפתיחה, מהמחיר שקבע בית המכירות לעידוד קונים, לגובה מחיר ההגנה.

במכירה בה נקבע מחיר הגנה, על ההצעה המנצחת, לעבור שתי משוכות כדי להתגבש לעסקה. עליה להיות גבוהה ממחיר הפתיחה שקבע בית המכירות וממחיר ההגנה שקבע המוכר. לפיכך, הצעה מנצחת לפריט, שמחירה נמוך ממחיר ההגנה, לא תתגבש לעסקה והפריט לא יימכר, כי לא עבר את הרף הנוסף, אותו קבע המוכר.

בניגוד למחיר הפתיחה ומחיר הפטיש, מחיר ההגנה חלופי, נקבע לבקשת המוכר ובהסכמת בית המכירות. לכן, בהיעדר מחיר הגנה, מחיר ההצעה המנצחת, יתקבל ללא הגבלה. קביעת מחיר הגנה גבוה יתר על המידה, יביא למצב, בו אף אחת מהצעות הקונים לא תהא גבוהה דיה כדי לעבור את רף מחיר ההגנה, והמכירה לא תתגבש לעסקה. מקרים כאלו נוצרים, עקב תימחור הפריט על ידי המוכר, מעבר לעקומת הביקוש בשוק ולרף ההצעות שהוצעו לגביו. המוכר טוען, בתביעות דנן, שההצעות שהגיש, ניתנו בכדי למנוע את מכירת הפריטים במחיר נמוך ממחירי ההגנה. לטענתו, פעל בשיטה, לפיה הגיש הצעות מחיר מתחרות במחירים עולים, בכדי לגרום לקונים להעלות את הצעותיהם בהתאם. שיטה זו מגנה על מחירי ההגנה.

קיימות מספר דרכים להבטיח שפריט לא יימכר במחיר נמוך ממחיר ההגנה. אחת מהן, היא הגשת הצעות, על פריטים בהם הציעו קונים אחרים הצעות קודמות. מטרת שיטה זו, ליצור עניין בפריט ולהעלות את מחירו. הצעות אלו, ניתנות בכדי לעורר תחרות בין הקונים להצעות המחיר הנגדיות שהציעו המוכר או בית המכירות. בשיטה זו, מציע המוכר או בית המכירות, הצעות מתחרות, במחירים הולכים ועולים ועד למחיר ההגנה, בכדי לגרום לקונים, להציע הצעות נגדיות גבוהות יותר. בהתאם, ממשיכים בית המכירות או המוכר, להציע הצעות נגדיות גבוהות יותר ביחס להצעות הקונים, בניסיון ליצור "מלחמת מחירים". כיון שכאמור, תיתכן אפשרות שהמוכר קבע מחיר הגנה גבוה מהביקוש בשוק, קיים סיכון בו יציעו המוכר או בית המכירות מחיר גבוה מהביקוש בשוק וימצאו עצמם בעלי ההצעה המנצחת ובעיקרון רוכשים את הפריט מעצמם.

הגשת הצעות מחיר לקניה, נעשית בהתחברות לאתר המכירה הפומבית, קבלת "מספר רכישה" והגשת ההצעה. חברת "בידספיריט" מספקת את תשתית המחשוב לתפעול אתר המכירה הפומבית. כדי להציע הצעות במכירה הפומבית, היה על המוכר לבצע התחברות ראשונית לאתר, להגדיר חשבון משתמש ולקבל "מספר רכישה", שהינו אמצעי זיהוי באמצעותו מזהה מערכת האתר את הצעות הקניה של מוכר והצעותיו המנצחות בפרט.

הצדדים חלוקים בנוגע לקיום מחיר הגנה לפריטים, על מי מוטל היה הנטל להגיש הצעות קניה, בכדי להעלות את מחיר הפריטים עד למחיר ההגנה וחיוב המוכר בעמלת קניה עבור הצעות מנצחות שהציע, במחירים שהיו לטענתו, מתחת למחיר ההגנה שנקבע לפריטים.

מחיר ההצעה המנצחת נקרא מחיר הפטיש, על שם הפטיש בו מכים כרוזי המכירה בסיומה. בנוסף להיותו מדד לקביעת התגבשות עסקה במקרים בהם נקבע מחיר הגנה, משמש מחיר הפטיש, גם כבסיס לקביעת סכום עמלות הקניה והמכירה, לאחר התגבשות העסקה. עמלות אלו מחושבות כאחוז ממחיר הפטיש ומשולמות לבית המכירות בתום העסקה על-ידי המוכר והקונה בהתאם. בענייננו, הסכים בית המכירות לוותר על עמלת המכירה ולחלוק עם המוכר את עמלת הקניה שנגבתה מהקונים, בעלי ההצעות הזוכות במכירה.

טענות הצדדים

המוכר טען, שבשנת 2020 נזקק לכסף, למימון פרוייקט בניה בעלות 8 מיליון ש"ח ולכן פנה לבית המכירות, בהצעה למכור אוסף כלי הכסף שברשותו, בשלוש מכירות פומביות נפרדות. הצדדים הסכימו על תנאים, בהם בית המכירות ויתר לחלוטין על חיובו בעמלת המכירה והסכים לחלוק 10% מעמלת הקניה בשיעור 22% שתיגבה מהקונים. בנוסף טען שהוסכם בעל פה, שפריטי הכסף יתומחרו לפי תעריף 2 דולר לגרם כסף לפריטים שיוצרו במאה ה-19 ולפניה (להלן "פריטים ישנים") ו-1 דולר לגרם כסף לפריטים שיוצרו במאה ה-20 ואחריה (להלן "פריטים חדשים"). התגלעה מחלוקת, האם התעריף התייחס למשקל הפריט כולו או למשקל רכיבי הכסף בפריט, כי חלק מהפריטים כללו גם אלמנטים אומנותיים שאינם מכסף. בעוד שבדיון טען המוכר, שהתעריף התייחס למשקל הפריטים כולו, בסיכומיו זנח טענתו וקיבל את גרסת בית המכירות, שהתעריף התייחס למשקל מתכת הכסף בפריטים בלבד (ש' 19-35 בעמ' 36 וש' 1-21 בעמ' 37 לפרוטוקול מיום 23.11.2022; סעיף 9 לסיכומי תביעת המוכר מיום 14.6.2023).

לאחר שהוסכמו התנאים בעל פה, טען המוכר, שהשקיע שלושה ימים בהעברת פריטים לבית המכירות, תימחורם וקיטלוגם. בסיומם, הודיע בעל בית המכירות למוכר, שמשנה את תנאי ההסכם ביניהם, ושתמחור הפריטים יעשה לפי מחצית התעריף שהוסכם לטענת המוכר בעל-פה תחילה. לפי התעריף החדש, פריטים ישנים תומחרו בתעריף 1 דולר לגרם כסף ופריטים חדשים תומחרו במחצית הדולר לגרם כסף. לטענת המוכר, הסביר לו מנהל בית המכירות, שהפריטים יתומחרו במחיר נמוך מערכם, כדי לעורר עניין במכירה ולעודד קונים להציע הצעות ולהעלות את המחיר לערכם המלא. כן טען המוכר, שמנהל בית המכירות הודיע, שלא יכין קטלוג מודפס למכירה, אלא יסתפק בפרסום קטלוג באתר האינטרנט, בית המכירות לא יבטח את הפריטים כשיהיו ברשותו והמוכר יחלוק רק 5% מעמלת הקניה שתיגבה מהקונים ו5% נוספים יינתנו לו, לאחר שפריטיו במכירה הנוכחית והבאות אחריה ימכרו בסכום מצטבר העולה על 900,000 ש"ח.

המוכר טען, שהרגיש כלקוח שבוי של בית המכירות והסכים לתנאים החדשים. לטענתו, אמר למנהל בית המכירות, שנותן לו יד חופשית לקבוע מחירי פתיחה התחלתיים של הפריטים אך התנה, שמחירי הפריטים שקבע בשלושת הימים שקוטלגו הפריטים, ישמשו כמחירי הגנה. התנאים החדשים, למעט מחירי ההגנה והתעריף לפיו תומחרו הפריטים, תועדו בהסכם כתוב שנחתם (נספח 1 לתצהיר המוכר, להלן "ההסכם הראשוני").

בית המכירות דחה את גרסת המוכר וטען, שמחירי הגנה לא צויינו בהסכם הראשוני, כיון שהמוכר לא העלה זאת במשא ומתן והם תוצר גרסה מאוחרת. לטענתו, המוכר פנה לבית המכירות, בהצעה שימכור עבורו את אוסף כלי הכסף, שתיאר כמורכב מפריטי כסף עתיקים באיכות גבוהה ובערך של מעל למיליון שקלים. בהתאם לתיאורי המוכר, הסכימו הצדדים בעל פה, למכירת אוסף המוכר, בשלוש מכירות נפרדות ולחלוקת העמלה הראשונית לה טען המוכר (פטור מעמלת מכירה ותשלום למוכר 10% מתוך 22% עמלת הקניה, שיגבה בית המכירות מהקונים בתום המכירה). בית המכירות טען, שכיון שהמוכר תכנן למכור את כל אוספו, שמנה 300-400 פריטים, הוסכם שאת תעריף ותמחור הפריטים ייקבע בית המכירות, רק לאחר בחינת וקיטלוג הפריטים (ש' 28-33 בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 15.11.2022).

לאור ההסכם בעל פה, העביר המוכר את הפריטים לבית המכירות ובמשך כשלושה ימים קוטלגו ונבדקו הפריטים. לטענת בית המכירות, לאחר שנבחנו הפריטים, התברר שאוסף המוכר הכיל בעיקר פריטים חדשים, זולים יחסית ומתוצרת המזרח הרחוק. לנוכח טיבם, הודיע מנהל בית המכירות למוכר, שמתקן את שהוסכם בעל פה בנוגע לעמלות, להסכם שתועד בהסכם הראשוני (פטור מעמלת קניה בצירוף תשלום למוכר 5% מתוך 22% עמלת הקניה, שיגבה בית המכירות מהקונים בתום המכירה ו-5% נוספים, אם רווחי מכירת כל האוסף יעלה על 900,000 ש"ח).

לטענת בית המכירות, באותו מועד, נמסר גם למוכר, התעריף שהיווה בסיס לקביעת מחירי הפתיחה למוצרים, לאחר שנבחנו (חצי דולר לפריטים חדשים ודולר לפריטים ישנים). נטען, שהתעריף שהוסכם בעל פה לטענת המוכר, לא היה מוסכם עליו ולנוכח ערך הפריטים, שהתברר במהלך קיטלוגם, הציע למוכר מחצית התעריף שהוסכם בעל פה. לטענתו, המוכר הסכים לכך והודיע למנהל, שנותן לו "יד חופשית" בתמחור הפריטים, כי רווחי המכירה דרושים לו. מנגד, המוכר טוען, שבמועד קביעת העמלות, לא נאמר לו דבר בנוגע לתעריף הפריטים, שהועלה בפניו לראשונה, בהודעת דואר אלקטרוני, ששלח עובד בית המכירות במועד מאוחר יותר. המוכר הודה, שנתן יד חופשית לבית המכירות לתמחור הפריטים, אך טען, שאמר זאת במועד מאוחר והאישור הותנה בשימוש בתעריף לקביעת מחירי פתיחה ובמכירת הפריטים במחירי הגנה במועד המכירה (ש' 22-24 בעמ' 35 לפרוטוקול מיום 23.11.2022).

ביום 14.10.2020 שלח נציג בית המכירות, מר דני דיסין (להלן "דני") הודעת דואר אלקטרוני למוכר, בה תועד בכתב לראשונה, תעריף מחירי הפתיחה לפריטי הכסף שבמכירה (נספח 3 לתצהיר המוכר). לטענת המוכר, הודעה זו, היתה הפעם הראשונה בה נודע לו התעריף החדש. בתגובה, למחרת שליחת ההודעה, שוחח המוכר עם מנהל בית המכירות, שהסביר לו, שמטרת התעריף ומחירי הפתיחה הנמוכים, לעודד קונים להציע הצעות. המוכר הודה, שאמר למנהל בית המכירות, שנותן לו יד חופשית בקביעת מחירי הפתיחה לפריטיו, אך הכחיש את גרסת המנהל וטען, שהתנה את מחירי הפתיחה הנמוכים, בקביעת מחירי הגנה, בהתאם למחירים שתמחר לפריטים וגרסתו לתעריף, שלטענתו, הסכימו הצדדים מראש (ש' 17-22 בעמ' 36 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). בית המכירות הכחיש את קיום הפגישה וטען, שהמוכר לא הביע התנגדות בעל פה או בכתב להודעת הדואר האלקטרוני שנשלחה. לטענת בית המכירות, הפגישה מעולם לא התקיימה ולכן המוכר לא הצליח לתת פרטים בסיסיים כנשאל עליה בעדותו (ש' 1-19 בעמ' 42 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). בית המכירות טען, שהמוכר מייחס בטעות לפגישה הנטענת, את אמירתו ליד חופשית בקביעת המחירים, שנאמרה עוד בפגישה בה נחתם החוזה בין הצדדים.

כשבוע מאוחר יותר, ביום 22.10.2020, העלה בית המכירות, לפלטפורמת המכירות הפומביות באינטרנט "בידספיריט", את אתר המכירה הפומבית, בו יכלו קונים להתרשם מהפריטים ולהגיש הצעות מוקדמות. לטענת בית המכירות, באותו מועד, נשלחה למוכר הודעה על פתיחת המכירה, בצירוף קובץ, שפירט את מחיר הפתיחה ההתחלתי של כל פריט במכירה, עליו לא הגיב המוכר (נספחים 1 ו-6 לתצהיר מנהל בית המכירות).

כשבוע לאחר מכן, ביום 29.10.2020, הגיע המוכר לבית המכירות לפגישה, בה הביע לטענתו, דאגה לחוסר העניין במכירה בקרב הגולשים לאתר. לטענתו, באותו מועד לא הוגשו הצעות מוקדמות בכלל עבור הפריטים. לגרסת המוכר, דני, עובד בית המכירות, הרגיעו בכך שבמהלך השבועיים שנותרו עד למועד המכירה, המגמה יכולה להשתנות לטובה. לטענת המוכר, יום לפני מועד המכירה, ביום 9.11.2020, הגיע בשנית לבית המכירות וביקש לתקן את כל מחירי הפתיחה, כולל הפריטים החדשים, לתעריף שווה של 1 דולר לגרם כסף. לטענת המוכר, הגדיר דני עבורו חשבון משתמש באתר המכירה הפומבית ובאישור מנהל בית המכירות, הגיש במשך יותר משעה הצעות מוקדמות לפריטים במכירה, בכדי להבטיח שמחירם יגיע לפחות למחיר ההגנה שנקבע.

לטענת בית המכירות, המוכר ביקש לשנות מחירים של מספר פריטים עוד בפגישה ביום 29.10.2020. נטען, שהמוכר הגיע באותו מועד לבית המכירות ולאחר שהביע שביעות רצון מהתנהלות בית המכירות, ביקש לבצע תיקוני מחיר במספר פריטים. בית המכירות טען, שאושר למוכר לבצע תיקון בהגשת הצעות מוקדמות, ללא חיוב בעמלת קניה, במקרה ויזכה במכירה, לשלושה פריטים בלבד. לטענת בית המכירות, גרסת המוכר אינה עומדת במבחן המציאות, שכן שינוי תמחור הפריטים באופן גורף, היה הופך את המכירה ללא כדאית. נטען, שהפריטים תומחרו בהתאם לאיכותם והעלאת מחירם באופן גורף, היתה משפיעה לרעה על העניין בהם. דני העיד, שעזר למוכר מספר דקות בהגדרות הראשוניות באתר ושב לעיסוקיו (ש' 2-7 בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). יום לפני מועד המכירה, ביום 9.11.2020, ביצע המוכר באופן חד צדדי, עוד כ-96 הצעות קניה לפריטים במכירה, שלא היו בידיעת בית המכירות ולא הוסכם שהמוכר יהיה פטור מעמלת קניה במקרה והצעותיו יזכו. המוכר הכחיש וטען, שלא נאמר לו שפטור מעמלת קניה רק עבור שלוש הצעות המחיר הראשונות שהגיש.

ביום 10.11.2020, התקיימה המכירה הפומבית, שתוצאותיה היו לטענת המוכר מאכזבות, 164 משתתפים, היתה כמות נמוכה מאוד, לעומת הצפי שהובטח לו, 300-500 משתתפים. בית המכירות טען, שלא ניתן להבטיח היקף היענות למכירה והוצע למוכר לבצע שיווק פעיל של המכירה בתוספת תשלום, אך הוא סרב (ש' 30-32 בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). למרות זאת, ההיענות היתה גבוהה יחסית למכירה פומבית שרוב פריטיה מסוג מסוים.

המוכר דחה את טענות בית המכירות וטען, שההיענות הנמוכה הביאה לכך, שרק 16 מתוך 178 הפריטים שהוצעו למכירה, נמכרו לקהל הרחב, כשמתוך שאר הפריטים, זכו לטענת בית המכירות 100 מהצעותיו במכירה. בית המכירות טען, שמספר ההצעות הנמוך נבע מהצעות המוכר, שהעלו את מחירי הפריטים מעבר לביקוש. המוכר טען, שההיענות נבעה, בין השאר, מהחלטת בית המכירות, לא לקיים מכירה פומבית בכרוז שתשודר בשידור חי, אלא בשעון.

לטענת המוכר, הובטח לו בתחילה, שפריטיו ימכרו במכירה פומבית, שתנוהל באולם בית המכירות על ידי כרוז ותשודר באינטרנט במקביל. רק במועד מאוחר יותר, לטענתו, הודיע לו מנהל בית המכירות, שהמכירה תתקיים בשיטת השעון, בה המכירה מתקיימת באופן מקוון בלבד, ללא נוכחות פיזית של קונים וכרוז באולם בית המכירות. הקונים מציעים את הצעותיהם באתר המכירה בלבד, כשכל מכירה מוגבלת בזמן וההצעה הגבוהה ביותר בתום פרק הזמן, מנצחת. לטענת המוכר, בעוד ששיטת הכרוז מאפשרת לכרוז להלל את הפריטים ולעודד את הקונים להציע הצעות גבוהות עבורם, בשיטת השעון מסתמכים הקונים רק על התיאור הבסיסי של הפריטים, הרשום באתר המכירה והדבר הביא, בין השאר, לביקוש נמוך של הקונים במכירה הפומבית. בית המכירות טען, שלא הובטח למוכר שהמכירה תתבצע על ידי כרוז ולמרות שאתר בית המכירות מתייחס לאולם בית המכירות, לא קיימת התחייבות באתר ובחוזה בין הצדדים, לשיטת מכירה מסוימת. נטען, שהמוכר לא הביע הסתייגות משיטת המכירה עד לתביעה.

בסוף יום המכירה, נשלחה למוכר הודעת דואר אלקטרוני מבית המכירות, בה הוזמן לקחת את הפריטים שלא נמכרו ולשלם את עמלת הקניה עבור הפריטים שהצעותיו זכו (נספח 7 לתצהיר בית המכירות). יומיים לאחר מכן, ביום 12.11.2020, הגיע המוכר לבית המכירות וקיבל את הפריטים מאוספו שלא נכנסו למכירה מלכתחילה וכן ניהל שיחה עם מנהל בית המכירות, אותה הקליט וצירף תמלולה לתצהירו (נספח 5 לתצהיר המוכר).

לטענת בית המכירות, התמליל אינו קביל כי השיחה היתה משא ומתן לפשרה. בשיחה אמר המוכר, שאין לחייבו בעמלת המכירה, כיון שההצעות ניתנו בהוראת בית המכירות, כדי להעלות את מחיר הפריטים מעל למחיר ההגנה. מנהל בית המכירות, לא קיבל את טענותיו והצדדים הסכימו להעביר לפסיקת רב מוסכם. המוכר הגיש תביעה קטנה נגד בית המכירות, שהתעכב לטענתו בנוגע לרב, שסעדיה כללו צו עשה, להחזרת כלי הכסף המעוכבים ולפיצוי בסך 25,000 ש"ח (ת"ק (י-ם) 46360-11-20 ספיר נ' ווינרס מכירות פומביות בע"מ, להלן "התביעה הקטנה").

כיון שהיה מנוע מלהגיש תביעה שכנגד, בהליך התביעה הקטנה, הגיש בית המכירות את התביעה בהליך רגיל. במקביל, נדחתה תביעתו הקטנה של המוכר מחמת העדר סמכות עניינית והמוכר הגיש תביעה בסדר דין רגיל, שהדיון בשתיהן אוחד.

לטענת המוכר, אין לחייבו בעמלת הקניה בגין הצעותיו שזכו, כי נקבע מחיר הגנה עבור כל פריט במכירה והצעותיו ניתנו באישור ובעידוד בית המכירות, בכדי להעלות את מחירם מעל מחיר זה. לשיטתו, בית המכירות אינו יכול לחייבו בעמלה קניה, כי הצעותיו ניתנו להגן על מחיר הגנה. לכן, אין לגבות עמלת קניה מהצעותיו הזוכות, כי לא ניתנו על ידו כקונה, אלא כמוכר שניסה להעלות את מחיר פריטיו באישור ועידוד בית המכירות.

המוכר הגיש חוות דעת מומחה של בעל בית מכירות, להוכחת טענתו, שבית המכירות חרג מהנהוג בתחום (להלן "המומחה") שהעיד, כי נהוג בתחום, שבית המכירות אחראי להעלות את מחירי הפריטים מעל למחירי ההגנה. עוד העיד, שדרישת בית המכירות מהמוכר, להגיש הצעות קניה, חורגות מהנהוג בתחום והיה עליו לשלם למוכר על ההצעות ולא להיפך, כי המוכר ביצע את עבודת בית המכירות בהעלאת מחירי הפריטים (ש' 31-35 בעמ' 59 לפרוטוקול מיום 30.3.2022).

בית המכירות טען, שעדות מומחה המוכר וחוות דעתו שגויות ואינן נוגעות לעניין. המומחה העיד, שבניגוד למדינות אחרות בעולם, תחום המכירות הפומביות בארץ אינו מוסדר בחוק (ש' 33-34 בעמ' 51 לפרוטוקול מיום 30.3.2022) לכן, אין הגבלה על אופי וסוגי ההסכמות בין מוכרים לבתי מכירות בארץ, כל עוד אינן חורגות מהדין (ש' 1-7 בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 30.3.2022). בהתאם, טען בית המכירות, שעדות מומחה המוכר, בנוגע לנהוג בתחום המכירות הפומביות, אינה נוגעת לעניין, כיון שהמוכר ובית המכירות לא היו מחויבים לרגולציה או לנהוג בתחום, אלא רק להסכמים ביניהם. כן טען, שהמומחה נמנע מלהציג תקנוני בתי מכירות בתחום והסתפק בתיאור הנהוג בבית המכירות שבבעלותו ולכן, לא הוכיח את הנהוג בתחום. נטען, שעדות המומחה לנוהג בית המכירות שלו, אינה נוגעת לעניין, כי העיד, שהיקף מכירותיו קטן וסוג הפריטים המוצעים בו זול יותר ולכן, נעדר ניסיון הנדרש להעריך את הנהוג בבית המכירות (ש' 12-35 בעמ' 53 וש' 1-25 בעמ' 54 לפרוטוקול מיום 30.3.2022).

מעבר לטענות נגד חוות דעת המומחה בנוגע למחירי ההגנה, דחה בית המכירות את טענות המוכר לגופן, לעניין קביעת מחיר הגנה, בטענה, שלא נקבעו מראש בין הצדדים מחירי הגנה לפריטים. לטענת מנהל בית המכירות, המוכר לא העלה בפניו, את נושא מחירי ההגנה עד לאחר מועד המכירה ואף הציג גרסאות סותרות לאופן חישוב מחירי ההגנה.

לטענת בית המכירות, הציג המוכר גרסאות סותרות לפרטי ההסכם בין הצדדים, וטען למחיר הגנה בתעריף דולר למשקל הפריט כולו, דולר לגרם משקל הכסף בפריט ומחיר קניית הפריט. סתירות אלו, מוכיחות לטענת בית המכירות, את גרסתו, לפיה, לא נקבעו בין הצדדים, מחירי הגנה מלכתחילה. לפיכך, בהיעדר מחירי הגנה, לשיטת בית המכירות, כל הצעות המוכר, למעט שלוש, ניתנו בכדי להעלות את מחיר הפריטים באופן מלאכותי, בדומה להרצת מניות ולא להגן על ערך הפריטים (ש' 6-9 בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). בהתאם, כל ההצעות הזוכות של המוכר התגבשו לעסקה, עליהן חייב בעמלת קניה לבית המכירות, גם אם הפריטים נקנו על ידו ולחלופין, שטענות המוכר למחירי הגנה, הן טענות בעל פה נגד ההסכם, המהווה מסמך כתוב.

להוכחת טענותיו למחירי ההגנה, צירף המוכר לתצהירו, מסמך חלקי שערך לטענתו במהלך שלושת הימים, בהם העביר את פריטי הכסף לבית המכירות לקיטלוג. לטענתו, המסמך מתעד את מחירי ההגנה לפריטיו, כפי שנקבעו בזמן אמת ומעיד שהצעות הקניה שהגיש, לא חרגו מעבר למחירים שנקבעו מראש (נספח 2 לתצהיר המוכר). בית המכירות טען, שהמוכר אינו יכול להסתמך על המסמך, שלא גילה בגילוי המסמכים ולחלופין, להרחבת חזית, כי לא הזכיר או התייחס אליה בתביעותיו וממילא לא הוכיח המוכר כיצד נקבעו המחירים הרשומים בה.

כיון שהמוכר סירב לשלם את עמלת הקניה, החליט בית המכירות, לעכב את החזרת הפריטים שקנה וטען, שבהתאם לתקנון המכירה, חייב לו עלויות אחסון הפריטים המעוכבים. לטענתו, בנוסף לחוזה שנחתם בין הצדדים, חתם המוכר גם על חוזה נוסף, כשאישר את תקנון בית המכירות בהגדרת חשבון המשתמש שלו באתר המכירה הפומבית. בהגדרת חשבון המשתמש, לקבלת "מספר רכישה" אישר המוכר את תקנון בית המכירות, המהווה הסכם נוסף נפרד, להסכם שחתם המוכר עם בית המכירות ותקנון זה אישר בשניתי המוכר, בכל הגשת הצעת מחיר.

לטענת בית המכירות, נדרש המוכר לאשר שקרא את התקנון, בהגשת כל הצעת מחיר. בהתאם לסעיף 13 לתקנון, לבית המכירות זכות לגבות עמלת אחסון בסך 5 דולר מקונים, עבור פריטים שרכשו ולא אספו תוך 14 ימים ממועד המכירה (ש' 1-11 בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 15.11.2022, מוצג נ/2). נטען, לעיכוב מסירת הפריטים שרכש המוכר, עקב סירובו לשלם עמלת הקניה, ולכן רשאי לחייבו בעמלת אחסון. מנגד טען המוכר, שבשל העדר ניסיון קודם במכירות פומביות, הגדרת חשבון המשתמש וקבלת מספר הרכישה נעשתה עבורו על ידי דני, עובד בית המכירות. לטענתו, דני אישר את תקנון האתר בהגדרת החשבון והגיש עבורו את הצעות המחיר הראשונות באתר. עקב כך, לא נחשף לתקנון בהליך קבלת מספר הרכישה ודני לא הסביר לו את חשיבות האישור החוזר ונשנה של התקנון באתר והשלכות האישור בזכיה במכירה.

לפיכך, לשיטתו, דני, כנציג בית המכירות, אישר את התקנון. בנוסף, טען המוכר, שבית המכירות שינה את סעיף 13 לתקנון האתר, לאור המחלוקת בין הצדדים, לנוסח לפיו, עמלת אחסון תחול על קונה ללא קשר לזהותו (סעיף 13 בעמ' 36 לתצהיר מנהל בית המכירות וסעיף 13 בעמ' 73 לנספחי תצהיר המוכר). שינוי מאוחר זה, מעיד לטענת המוכר, שבמועד המכירה הפומבית, לא חלו עמלת האחסון או עמלת הקניה על הצעות מוכרים שניתנו בשל מחירי ההגנה. בית המכירות הודה, שהתוספת לסעיף 13 נוספה לאחר תחילת ההליך, אך טען, שהתוספת מדגישה חיוב ברור מאליו, שהיה קיים במכירה הפומבית של המוכר (ש' 4-7 בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). כן טען בית המכירות, שסעיף 13 דן רק בעמלת האחסון ואין להחילו בנוגע לעמלת הקניה.

כן טען בית המכירות, לעמלת קיטלוג, בסך 25 דולר לפריט, בגין עלויות קיטלוג הפריטים בקטלוג המכירה, שהועלה לאתר. במכירה פומבית מסוג המכירה הנדונה, עיקר עבודת בית המכירות, מתרכזת בשלבים לפני יום המכירה, בהם אחראי בית המכירות על קבלת הפריטים למכירה, בחינתם, קיטלוגם, צילומם, תימחורם ופרסום תיאור הפריטים בעברית ובאנגלית (ש' 26-28 בעמ' 66 לפרוטוקול מיום 30.3.2023). עבור אלו, גבה בית המכירות מהמוכר, עמלה 25 דולר לפריט, בסך 4,450 דולר עבור 178 פריטי המוכר. המוכר הלין על גובה העמלה וטען, שבית המכירות תימחר חלק מפריטיו במחירי הפסד התחלתיים, הנמוכים מעמלת הקיטלוג.

לטענת המוכר, כתוצאה מהעמלה הגבוהה ותעריף תמחור הפריטים, תומחרו מספר פריטים במחיר פתיחה התחלתיים נמוכים מעלות עמלת הקטלוג, שגרם לו הפסדים כפולים. לטענתו, תמחור זה הביא לכך, שמחיר הפתיחה של הפריטים, לא הספיק לכסות את עלות עמלת הקטלוג. כתוצאה מכך, בעוד שהמוכר לא הרוויח מהפריט ונותר חייב בהפרש עלות הקטלוג לאחר קיזוז סכום המכירה, נהנה בית המכירות מעמלת הקטלוג ועמלת קניה שנגבתה לשיטת בית המכירות, ללא קשר לגובה ההצעה המנצחת או זהות הקונה.

להוכחת עלויות הקיטלוג הגיש בית המכירות קבלה של צלם מקצועי על צילום הפריטים (נספח 4 לתצהיר מנהל בית המכירות). המוכר טען, שהעמלה גבוהה מידי והמומחה מטעמו, העיד, שהשימוש בצלם מקצועי אינו נדרש כי מצלמת טלפון נייד יכולה לצלם תמונות באיכות דומה וטובה יותר (ש' 16-27 בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 30.3.2023). נטען, שלנוכח החלטת בית המכירות לא לפרסם קטלוג מודפס של הפריטים ולהסתפק באתר מכירות, התייתר צילום מקצועי.

בנוסף לחיובי העמלות, עליהן הצדדים חלקו, טען המוכר, לנזקים עקב סירוב בית המכירות להחזיר לו את הפריטים שלא נמכרו. המוכר טען, שגם אם היה מקום לבית המכירות לחייבו בעמלת הקניה, סכומה נמוך מרווחיה המשוערים של המכירה הפומבית. לטענתו, לא ידוע לו עד היום מהו סכום שאר ההצעות הזוכות במכירה, כי בית המכירות לא דיווח לו על רווחיו ממכירת הפריטים לקונים אחרים למעט שסכום המכירות הזוכות כ-5,000 דולר. לטענת המוכר, סכום זה, למרות שאינו מדוייק, עולה על סכום העמלה שחייב לשיטת בית המכירות, לכן ניתן היה לקזזו ולמסור לו את כל פריטיו. במקום זאת, בית המכירות עיכב את תשלום ריווחי המכירה ואת הפריטים שלא נמכרו, עד לתשלום החוב שטען. עיכוב שמנע מהמוכר לטענתו, למכור את הפריטים באמצעות בית מכירות אחר ולממן את תשלומי המשכנתה שלקח בפרוייקט הבינוי. בית המכירות בתגובה טען, שהמוכר לא הוכיח את הנזק שנגרם לו והציג גרסאות סותרות לערך הפריטים שנותרו בהחזקת בית המכירות לאחר המכירה, כשטען ל-35,000 ש"ח ו-33,000 דולר.

בית המכירות הוסיף וטען, שחישוב הפיצוי שחישב המוכר שגוי, כי ייחס לפריטים שנותרו בידי בית המכירות, 900,000 ש"ח. לטענת המוכר, יש לראות בפריטים אלו, כהלוואה שלקח ממנו בית המכירות ולהשית על ערך הפריטים ריבית בהתאם. נטען, שהמוכר שגה בחישוב, כי לא הוכיח שערך הפריטים שנותרו בידי בית המכירות 900,000 ש"ח, לאור אמדנים סותרים לערך הפריטים שטען המוכר במהלך התביעה וכי חישובי המוכר התבססו על אחוזי ריבית שנתית, בעוד פרק הזמן שעבר בין סיום המכירה הפומבית והגשת התביעה היה פחות משנה.

עובר להגשת התביעות כשהצדדים חלוקים ביניהם על העמלות, רשם המוכר תחת השם "פנינת ספיר", שם עסק שהיה בבעלותו בעבר, חוות דעת על בית המכירות במנוע החיפוש גוגל:"אנשים לא אמינים וצריך להיזהר מהם כמו מאש מתנערים מהסכמות עם המוכרים ומנסים לגזול ולעשוק אותם"

לטענת בית המכירות, הצלחה בתחום המכירות הפומביות בארץ, מבוססת בעיקר על מוניטין. נטען, שהצלחתו נובעת משביעות רצון גבוה בתחום ושהתבטאות המוכר, מהווה ביטוי לשון הרע, שנכתב במכוון לפגוע בשמו הטוב ותבע פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. המוכר טען להגנתו, שחוות הדעת נכתבה תחת שם בית העסק שהיה ברשותו בעבר ולכן היה על בית המכירות לתובעו ולחלופין, שיש לראות בהתבטאות שנכתבה במנוע החיפוש כהבעת דעה צרכנית שניתנה בתום לב.

לטענת המוכר, ההתבטאות נכתבה בתגובה לפניית האתר שמספק את הפלטפורמה למכירה הפומבית "בידספיריט" והצהיר, שבאתר נפתחה לשונית שהזמינה אותו לחוות את דעתו על חווית השירות עם בית המכירות במכירה הפומבית וכי לא היה מודע לכך שחוות דעתו תפורסם במנוע החיפוש של גוגל. נציג אתר בידספיריט העיד, שהחברה אינה פונה ללקוחות בתי המכירות בבקשה לדירוג וחוות דעת על השירות (ש' 4-7 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 15.11.2022) והמוכר הודה, שאינו זוכר את זהות ודרך הפניה (ש' 14-16 בעמ' 57 לפרוטוקול מיום 23.11.2022).

דיון והכרעה בטענות הצדדים

קבילות וחיסיון נספחים 2 ו-5 לתצהיר עדות ראשית המוכר

בית המכירות הביע התנגדות לצירוף שני נספחים לתצהיר עדותו הראשית של המוכר. נספח 2 הכולל רשימת פריטים ומחיריהם, שכתב המוכר, לטענתו, במהלך שלושת הימים בהם עזר לקטלג את פריטיו עבור המכירה, ונספח 5 הכולל תמלול שיחה בין המוכר ומנהל בית המכירות ונציגיו, לאחר המכירה הפומבית (להלן "נספח 2" ו- "נספח 5" בהתאם). במועד מאוחר בדיון, ביקש המוכר להוסיף עמודים לרשימת הפריטים בנספח 2, בטענה שלא נסרקו, בטעות.

בית המכירות טען, שיש להוציא את נספח 2 מתצהיר המוכר, שלא גילה בשלב גילוי המסמכים, אלא רק בתצהיר המוכר. המוכר התייחס לנספחים 2 ו-5 יחד, תוך התעלמות מהטענות בנוגע לנספח 2 (סעיפים 32 ו-35 לתגובת התובע לבקשת הנתבעת להוצאת חוות דעת מומחה ומחיקת סעיפים מתצהיר עדות ראשית מיום 22.5.2022 להלן: "הבקשה"). בהעדר תגובת המוכר מתקבלות טענות בית המכירות ונספח 2 וכל התייחסות אליו נמחקת מתצהיר המוכר.

על בעל דין להגיש את ראיותיו לבית המשפט "בחבילה אחת" וקבלת חלק מהן בשלב מאוחר יותר טעונה אישור בית המשפט (סעיף 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 5727/23 יגאל אייש נ' שלמה ארביב, מיום 6.9.2023, להלן "עניין אייש"). גילוי מסמכים רחב משרת את מטרות גילוי האמת, עשיית צדק וניהול יעיל של זמן הצדדים ובית המשפט. גילוי המסמכים מאפשר לבית המשפט להיחשף למירב המידע הנדרש לקבלת החלטה שקולה, מאוזנת וצודקת, בסוגיות שהובאו בפניו ולגילוי האמת. גילוי המסמכים "בקלפים פתוחים" נותן לצדדים אפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד ומגדיל את היתכנות הגעתם לפשרה בשלב מוקדם. למרות חשיבותו, גילוי מסמכים רחב, אינו מוחלט ובחינת בקשה להוספת מסמכים במועד מאוחר של הדיון בתביעה דורשת איזון בין שיקולים סותרים (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516). דחיית בקשת צירוף המסמכים, מונעת מהצד המבקש מלהגיש את המסמך כראיה בתביעה (ע"א 1909/22 אקספון 018 בע"מ נ' בזק החברה הישראלית בע"מ, מיום 27.3.2022; ס' 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). המוכר לא הגיש בקשה לצירוף מאוחר של המסמך ולכן יש להיעתר לבקשת בית המכירות להוצאת הנספח. ממילא דינה להידחות, בהתבסס על טיעוניו בתגובתו לבקשת בית המכירות להוצאת הנספח.

בבחינת בקשה לצירוף מסמכים, נבחנת, בין השאר, מידת שליטת המבקש במסמכים או המועד בו הגיעו לרשותו. על המבקש להסביר מדוע לא צורפו המסמכים במועדם ואת הסבריו יש לבחון ולאזן למול עיקרון גילוי האמת. ככל שלא היתה מניעה לצרף את הראיות בשלב גילוי המסמכים, כך תגבר הנטיה לדחות את בקשת הצירוף (עניין אייש, בפסקאות 11-13). המוכר לא הצביע על סיבה לעיכוב גילוי הרשימה או זכות שיש לאזנה למול גילויו, ומתגובתו לבקשת בית המכירות, עולה שהרשימה היתה בשליטתו וברשותו עוד לפני שלב הליך גילוי המסמכים. בהעדר הסבר, מדוע לא צורפה הרשימה לגילוי המסמכים, למרות שהיתה בשליטת המוכר, גם אם היו בתגובת המוכר, טיעונים בבקשה לצירוף המסמכים, דינם להידחות. עם זאת, גם לו היתה נדחית בקשת בית המכירות להוציא את הרשימה מהתצהיר, היה משקלה זניח.

לטענת המוכר, נספח 2 מכיל רשימה חלקית של מספרי פריטים שנכללו במכירה הפומבית ומחירי ההגנה שקבע עבורם. נטען, שהכין את הרשימה, במהלך קטלוג הפריטים, והיא מהווה הוכחה לגרסתו על הסכם למחירי הגנה בין הצדדים. גרסה זו, לנסיבות עריכת הרשימה וקיומה, הופיעה לראשונה בתצהיר מוכר. לטענת המוכר, רמת הפירוט הנדרשת בכתב תביעה, אינה מחייבת לציין בו את הרשימה, אך טענה זו אינה מסבירה מדוע הרשימה אינה מוזכרת באף התכתבות או שיחות בין הצדדים, שהוגשו כראיות. חוסר ההתייחסות לרשימה, תמוה במיוחד, בהתחשב בכך, שלטענת המוכר, הרשימה מהווה הוכחה ישירה לעיקר טענתו למחירי הגנה. המוכר גם הציג גרסאות סותרות בנוגע לשימוש שנעשה ברשימה וידיעת בית המכירות עליה.

המוכר הצהיר, שעותק הרשימה נמסר למנהל בית המכירות והיא שימשה בסיס לדרישתו למחירי הגנה עבור הפריטים (סעיף 21 לתצהיר המוכר). לעומת זאת, שינה את גרסתו, כשהעיד, שלא היה צורך למסור את הרשימה לבית המכירות ושנעשתה לשימושו בלבד. לפי עדותו, הדביק מדבקות עם מחירי ההגנה על כל פריט ולכן לא היה צורך למסור לבית המכירות רשימה מסכמת של המחירים שהודבקו על הפריטים (ש' 13-15 בעמ' 40 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). עקב חוסר הבהירות, גם אם היה ברשימה להוכיח את רצון המוכר לקבוע מחירי הגנה, לא היה בה להוכיח שבית המכירות היה מודע או הסכים להם.

בנוגע לנספח 5, טען בית המכירות, שתוכן השיחה שתומללה חסוי, כי היתה חלק ממשא ומתן בין הצדדים, בניסיון להגיע לפשרה. המוכר טען, שהחוק אינו אוסר על תיעוד ותמלול שיחה בה המוכר צד ללא קשר לתוכנה (סעיף 32 לתגובת התובע לבקשה).

המשפט מעדיף פתרונות המבוססים על משא ומתן ופשרה בין הצדדים. משכך, הכירה הפסיקה, בחסיון ואי קבילות מסמכים שנוצרו במשא ומתן לפשרה, למרות הרצון לנהל את ההליך המשפטי "בקלפים פתוחים". החיסיון מאפשר לצדדים להתבטא ולהגיע לפתרונות יצירתיים ליישוב המחלוקת, ללא חשש שויתור מצידם, ישמש לרעתם בכישלון המשא ומתן כבנסיבות התביעה דנא (ע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311; בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית, מיום 31.12.2008; ת"א (מחוזי-ת"א) 6338-05-20 נופי יהודה הימית 55 בע"מ נ' פסו גוב (בית העמודים של תל אביב) בע"מ, מיום 26.06.2022). כפועל יוצא, תנאי לחסיון המסמכים, שיונח בסיס איתן שהמסמך או האמרה הם פרי מגעים אמיתיים לפשרה (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, פ''ד סא(2), 634). המוכר לא הכחיש שהשיחה שתומללה היתה חלק ממשא ומתן, ועולה שלפחות חלקה היה משא ומתן לפשרה.

תמלול השיחה שהגיש המוכר, מתחלק לשלושה חלקים עיקריים. בתחילתה, שוטח המוכר את גרסתו למחירי ההגנה (עד המשפט "גל אתה יכול להוציא כמה זה?" בעמ' 23 לנספחי תצהיר המוכר). לאחריה, בודקים הצדדים, האם הצעות המחיר שהציע המוכר לפריטים מסוימים במכירה, מתיישבות עם גרסת המוכר (עמ' 23-34 לנספחי תצהיר המוכר). לבסוף, מציע בית המכירות מספר הצעות, בניסיון לגשר על הפער ולהגיע לפשרה, בזמן שהמוכר מסרב לכולן, למעט העברת המחלוקת לפסיקת רב (עמ' 34-46 לנספחי תצהיר המוכר).

הצעותיו השונות של מנהל בית המכירות בשיחה (למחול על החוב הנטען, אם המוכר מוכיח שעבור פריט מסוים שילם לפי תעריף של דולר וחצי לגרם כסף בעמ' 34 לתמלול, למחול על החוב הנטען בתמורה לשקל בלבד בעמ' 39 לתמלול והצעה לוותר על מחצית החוב בעמ' 41 לתמלול נספח 5 לתצהיר המוכר) מעידות, שלמרות התנגדותו הנמרצת של המוכר להצעות הפשרה, לפחות חלק מהשיחה, מבחינת בית המכירות, היווה משא ומתן בניסיון להגיע לפשרה. הניסיון להגיע לפשרה, היה ברובו חד צדדי. בשלב מתקדם בשיחה, שואל מנהל בית המכירות את המוכר, מדוע מנהל את השיחה, אם מסרב לכל הצעת פשרה והמוכר עונה לו, שמטרת השיחה לשטוח את גרסתו לשאירע ("ביקשתי שהוא ישמע" בעמ' 40 לתמלול נספח 5 לתצהיר המוכר). למרות התנגדות המוכר לרוב ההצעות שהועלו, בתום השיחה, הגיעו הצדדים להסכמה להעברה לפסיקת רב (השורה המודגשת בעמ' 40 לתמלול, "הוא לא רוצה להתפשר. הוא רוצה.. נלך לרב" בעמ' 41 לתמלול נספח 5 לתצהיר המוכר). בהתאם, למרות שלא הועבר הסכסוך לפסיקת רב, יש לקבל את טענת בית המכירות לחיסיון השיחה באופן חלקי, בעמ' 34-46 בהם נעשה ניסיון להגיע לפשרה, שימחקו מתצהיר המוכר וכן התייחסות או הסתמכות על הנאמר בעמודים אלו.

חיוב המוכר בעמלת קניית פריטיו

לטענת בית המכירות, מחיר הפטיש של הצעות הקניה הזוכות של המוכר, היה 28,140 דולר ולפי הסכם הצדדים, זכאי בית המכירות לעמלת קניה בשיעור 17% ממחיר הפטיש. לכן, טוען בית המכירות, לחוב בסך 5,597 דולר כ-18,918 ש"ח במועד הגשת התביעה, בגין עמלת הקניה על הפריטים שהמוכר רכש מעצמו. הצדדים מסכימים, שעבור הצעות קניה שזכו והתגבשו לעסקת קניה, על המוכר לשלם עמלת קניה, גם אם מהות העסקה קניה עצמית. המחלוקת היא, האם כלל הצעותיו הזוכות של המוכר, למעט שלוש, התגבשו לעסקה. בית המכירות מכחיש מחירי ההגנה וטוען, שהצעות המוכר נעשו להעלאת מחירי פריטיו ובהצעותיו הזוכות עסקה. מנגד, טוען המוכר, שהצעותיו במחירים נמוכים ממחירי ההגנה שהוסכמו, אינן הצעות קניה, ניתנו באישור בית המכירות, להגן על מחירי הפריטים ולהעלאתם, עד למחירי ההגנה ולכן לא התגבשו לעסקה.

תיעוד להתיחסות למחירי ההגנה מופיע לראשונה, בחלק הראשון בתמלול השיחה בנספח 5, שהתקיימה מספר ימים לאחר המכירה. אין לקבל את טענת בית המכירות, לפיה מועד תיעודה, מעיד שהגרסה כבושה. במהלך השיחה שתומללה, טען המוכר, שהאישור שנתן למחירי הפתיחה של בית המכירות, היה מותנה בשימוש במחירים שתימחר עבור הפריטים כמחירי הגנה (שתי הפסקאות האחרונות לדברי המוכר בעמ' 21 עד פסקה ראשונה בעמ' 23 לתמלול, השורה המודגשת בצהוב בעמ' 28 לתמלול נספח 5 לתצהיר המוכר) ועל גרסה זו, חזר בעקביות. בית המכירות הכחיש מחירי ההגנה וטען, שלפי דוחות אתר המכירה, ההצעות המוכר סתרו זאת.

טענת בית המכירות נדחית. לטענת המוכר, התבססו מחירי ההגנה על התעריף שנקבע בעל פה בין הצדדים, לפיו, פריטים ישנים תומחרו לפי 2 דולר לגרם כסף וחדשים לפי דולר לגרם כסף. הצדדים מסכימים, שמחירי הפתיחה תומחרו לפי התעריף שקבע בית המכירות, לאחר קטלוג הפריטים, לפיו פריטים ישנים תומחרו לפי דולר לגרם כסף וחדשים לפי חצי דולר. לכן, בהתאם לשיטת המוכר, קיים יחס קבוע של פי 2 בין מחירי ההגנה שקבע, למחירי הפתיחה של בית המכירות. בהתאם, על הצעות הקניה של המוכר היה לשמר על יחס זה ולא לחרוג מעבר לו.

מנהל בית המכירות, צירף לתצהירו, תצלומי מסך של אתר המכירה, שהכילו את פרטי הפריטים, מחיר הפתיחה ההתחלתי והמחיר בו נמכרו, מחיר הפטיש (נספח 9 בתצהיר בעל בית המכירות). בתצהיר נציג אתר בידספיריט, הוגשה טבלה שתיעדה את הצעות המוכר לכל פריט במכירה (נספח 2 לתצהיר נציג אתר בידספיריט). כיון שהמוכר הגיש הצעות מחיר מספר ימים לפני מועד המכירה, בחר בשיטה בה הוגשה הצעת קניה בסכום ראשוני לכל פריט ובמקביל, הוגדר במערכת האתר, הסכום המירבי שהיה מוכן לשלם עבור כל פריט. לדוגמה, עבור פריט 12 במכירה, שמחיר הפתיחה ההתחלתי היה 60 דולר, הציע המוכר הצעה מחיר ראשונית 75 דולר, אך קבע במערכת שאם קונים אחרים יביעו עניין בפריט, יהיה מוכן להעלות את הצעותיו עד וכולל 100 דולר. כיון שקונים אחרים לא הביעו עניין בפריט, נמכר למוכר, במחיר הראשוני שהציע, 75 דולר.

לטענת בית המכירות, אין להתייחס להצעות המחיר הראשוני שהגיש המוכר או למחירי הפטיש, אלא רק למחירים המירביים, עליהם הצהיר המוכר במערכת, כיון שמייצגים את מחירי ההגנה להם טען. יש לקבל טענה זו, כי אם היה עניין גדול יותר במכירה ובפריטים, היו הצעות המוכר מגיעות עד למחיר המירבי שקבע במערכת, שהוגדרו לטענתו מראש, בהתאם למחירי ההגנה. מבדיקת היחס, בין המחירים המירביים, שהמוכר היה מוכן לשלם עבור כל פריט, ומחירי הפתיחה שקבע בית המכירות, עולה שמתוך 109 הפריטים, עליהם הציע המוכר הצעות קניה, 22 פריטים היו במחירים מירביים, ביחס העולה על פי 2 ממחיר הפתיחה. משמע, שהמחיר המירבי שהמוכר היה מוכן לשלם עבור חמישית מהפריטים, עלה על מחירי ההגנה לגרסתו. מבחינת מחירי הפתיחה של פריטים אלו, עולה, שרוב החריגות נבעו מפריטים שתימחר בית המכירות במחירי הפסד, שאדון בהמשך. פריטים אלו תומחרו במחירים נמוכים בין 10-20 דולר וכל חריגה בהצעת המחיר המירבית עבורם, תיחשב כגבוהה באופן יחסי למחיר הפתיחה, הנמוך מאוד.

לפיכך, לאחר ניכוי הפריטים שתומחרו במחירי הפסד, מהנתונים שהגיש בית המכירות, היקף החריגות ממחירי הקניה, שהמוכר טען להם, זניח. כמעט כל הצעות המחיר של המוכר לא חרגו מהרף העליון. עבור לפחות 80% מהצעות המחיר המירביות, שהגיש המוכר, סכום ההצעה המירבי מתחת לרף מחירי ההגנה, שנקבע לשיטת המוכר ולעיתים אף שווה ערך למחיר הפתיחה ההתחלתי. היקף חריגות זניח זה, מעיד על כך, שבניגוד לטענת בית המכירות, המוכר לא פעל באופן גורף ל"ניפוח" ערך פריטיו, אלא פעל בכדי להגן על מחירי ההגנה, שנקבעו לשיטתו.

טענות בית המכירות טומנות בחובן גם כשל לוגי. לטענת בית המכירות, הציע המוכר את הצעותיו, במטרה "לנפח" את ערך פריטיו, כדי להשיג סכום גבוה יותר עבורם, ללא קשר לקיום מחירי הגנה. "ניפוח" ערך הפריטים, נעשה לטענתו, בהגשת הצעות קניה גבוהות ממחיר הפתיחה או המחירים העדכניים, שקונים אחרים הציעו עבור הפריטים. שיטה זו, שתיאר בית המכירות, יעילה רק במקרים בהם הביעו קונים אחרים עניין בפריטים מראש, שכן אין הגיון בהעלאת מחיר פריט, שמראש קונים לא הביעו בו עניין, כי סברו שיקר מידי. הצעת מחיר גבוהה, עבור פריט מסוג זה, רק תקטין את הביקוש הנמוך או אפסי מלכתחילה לפריט.

לפי תצהירו ותמלול השיחה בנספח 5, המוכר פנה, לטענתו, לבית המכירות בימים לפני המכירה, לנוכח חוסר התעניינות בפריטים. העדר התעניינות זה, אינו עולה בקנה אחד עם טענות בית המכירות "לניפוח" ערך הפריטים. ניתוח נתוני המכירה, כפי שהגיש נציג חברת בידספיריט, מחזק את טענת המוכר (נספח 3 לתצהיר נציג בידספיריט). לפי נתונים אלו, היה המוכר, המציע היחיד עבור 83 מהפריטים, עליהם הגיש הצעות קניה. היות המוכר המציע היחיד לפריטים אלו סותר את טענת בית המכירות, שכן אין הגיון בהעלאת מחיר הפריטים, כשקונים אחרים לא הביעו בהם עניין, למעט מניעת מכירתם במחירים נמוכים ממחירי ההגנה.

מעבר לכך, שכל עשרות הצעות המוכר הנטענות נעשו נעשו יום לפני המכירה ברצף ובמהלך שעה אחת, דבר שמחזק את הטענה שלא היו הצעות אמיתיות המתמקחות עם הצעות אחרים, אלא מחירי הגנה, כפי שסבר ועדותו בעניין זה מהימנה עלי.

לאור כל זאת, יש לקבל את טענת המוכר, שפעולותיו נעשו במטרה להגן על מחירי ההגנה ולדחות את טענות בית המכירות, לתשלום עמלת קניה, עבור הצעות הקניה של המוכר.

עמלת קיטלוג פריטי המוכר בקטלוג המכירה

בנוסף לחיוב בעמלת הקניה, טען בית המכירות, שיש לחייב את המוכר בעמלת קיטלוג בסך 4,450 דולר 14,329 ש"ח במועד הגשת התביעה, בתעריף 25 דולר לפריט. המוכר הלין על תמחור מספר מפריטיו, שתומחרו מתחת לעמלת הקיטלוג, שגרמה לו להפסדים ולכן יש לפוטרו מתשלום העמלה עבור כלל הפריטים.

לפי נתוני בית המכירות ואתר בידספיריט, 9 מתוך 183 פריטי המוכר, בית המכירות תימחר במחירים 10-20 דולר (פריטים 62,64,68,70,99,170,171,175). פריטים אלו, שחלקם נמכרו למוכר במחיר הפתיחה הנמוך שלהם, נמכרו במחירי הפסד, בו רווח המוכר מהפריט, מראש נמוך מעלות קיטלוגו. למרות שנתונים אלו עולים בקנה אחד עם טענות המוכר, דין טענתו להידחות.

לפי טענת בית המכירות, שנתמכה גם בעדות מומחה המוכר, אין תחום המכירות הפומביות מפוקח בישראל. עקב כך, כפופה מערכת יחסי הצדדים, לדינים הכלליים ובהם חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"). סעיף 24 לחוק החוזים מבטא עקרון יסודי, חופש החוזים, תחתיו יכולים הצדדים לעצב את החוזה כרצונם בגבולות החוק (רע"א 4933/22 שלמה ביטון נ' בונייך בנייה פתוח והשקעות בע"מ, מיום 24.4.2023; ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מיום 23.7.2006). אמנם, בנסיבות מסוימות, יכול בית המשפט להתערב בתוכן החוזה ופרשנותו, אך אין לעשות זאת בנסיבות התביעה.

עמלת הקיטלוג, נקבעה בהסכם הראשוני שחתמו הצדדים (נספח 1 לנספחי תצהיר המוכר) שכולל שני חלקים, חלק הכתוב בכתב יד בו ציינו הצדדים תנאים מיוחדים לכריתת ההסכם, וחלק מודפס, בו נכללו תנאים החלים על כל הסכם שנחתם בין בית המכירות למוכריו. המוכר הצהיר, שלאחר שהצדדים הסכימו בעל פה על תנאי ההתקשרות ביניהם, שינה מנהל בית המכירות חלק מהתנאים לפני מועד חתימת ההסכם ואלו באו לידי ביטוי בחלק בכתב יד בהסכם. עמלת הקיטלוג נכללת בסעיף ה' לתנאים בחלק המודפס. משכך, גם לגרסתו, היה המוכר מודע והסכים לעמלת הקיטלוג, למרות, תמחור חלק מפריטיו במחירי הפסד. הסכמת המוכר לתמחור חלק מפריטיו במחירי הפסד התחלתיים, משתלבת עם הצהרותיו, שנתן לבית המכירות "יד חופשית" בקביעת מחירי הפתיחה לפריטיו ועדותו, שהיה מקובל עליו, אף אם בית המכירות היה מתמחר את פריטיו במחירי פתיחה של סנט אחד (ש' 23-24 בעמ' 35 לפרוטוקול מיום 23.11.2022).

אף שיש בסיס לטענה, שבית המכירות נהג בחוסר תום לב בביצוע ההסכם בנוגע לפריטים שתומחרו בהפסד, הרי שמדובר בחלק קטן ולאור האמור, וברוח עיקרון חופש החוזים, נדחות טענות המוכר בנוגע לעמלת הקיטלוג. המוכר היה צריך להעלות את טענותיו נגד בחירת בית המכירות, להשקיע בצלם מקצועי לקטלוג הפריטים באתר ועמלת הקיטלוג, בשלב המשא ומתן. משבחר המוכר לא להעלותן, הסכים לעמלת הקיטלוג ומחוייב במלואה 14,329 ש"ח. מסכום זה יקוזז לפחות סך 5,000 דולר בהתאם להצהרת בית המכירות, לרווח המינימלי מהמכירה הפומבית וקיזוזם גם בעמלת האיחסון.

עיכוב פריטי המוכר על ידי בית המכירות ועמלת איחסונם

לנוכח המחלוקת בנוגע לעמלת הקניה, עיכב בית המכירות את פריטי המוכר שרכש במכירה, עד לתשלום עמלת הקניה. בית המכירות טוען, שיש לחייב את המוכר בעלויות האחסון בסך 56,511 ש"ח מכח סעיף 13 לתקנון האתר.

כאמור, כדי להגיש את הצעותיו, במכירה הפומבית, נדרש המוכר, להגדיר חשבון משתמש באתר המכירה ולקבל "מספר רכישה". לטענת בית המכירות, חתם המוכר על הסכם נוסף להסכם הראשוני, כשאישר את תקנון בית המכירות בהגדרת חשבון המשתמש כי מערכת האתר דורשת אישור חוזר ונשנה של התקנון, בכל הצעת קניה שהציע המוכר במכירה. המוכר מנגד, טען, שלא אישר את התקנון, אלא דני, שהגדיר עבורו את חשבון המשתמש ולא הוסברה לו חשיבות אישור התקנון בהגשת הצעות הקניה.

לטענת המוכר, בהיעדר ניסיון בהגשת הצעות מחיר במכירות פומביות, עזר לו דני, עובד בית המכירות, בהגדרת חשבון המשתמש באתר ובקבלת "מספר רכישה" לשימוש במסגרת המכירה. גרסה זו נתמכת בתמלול השיחה, שהוגש בנספח 5 לתצהיר המוכר ובעדות דני, שהגדרת חשבון המשתמש של המוכר לאתר, נעשתה על ידו בהוראת מנהל בית המכירות ושבמהלכה הוסבר למוכר כיצד להגיש הצעות מחיר. לפי עדותו, במתן ההסבר על הגשת הצעות הקניה, ביצע דני גם את שלושת הצעות הקניה, שעבורן לטענת בית המכירות, ניתן למוכר פטור מתשלום עמלת קניה. בעדותו, הודה דני, שבמסגרת ההסבר על הגשת הצעות קניה באתר, לא עמד על חשיבות התקנון או השלכות הגשת הצעות קניה מעבר לשלושה, שהוסכמו לגרסת בית המכירות (סעיף 3 לתצהיר דני; ש' 31-35 בעמ' 12, ש' 1-7 בעמ' 13 וש' 18-21 בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). לפיכך, בהתאם לעדות דני, לא נחשף המוכר לתקנון בהליך הגדרת החשבון וקבלת מספר הרכישה, כטענת בית המכירות. חשיפתו לתקנון, בהגשת הצעות המחיר באתר, נעשתה לפי עדות דני באופן שטחי וללא שעמד על השלכות הגשת ההצעה. התנהלות בית המכירות ונציגיו, נעשתה בעודם יודעים שהמוכר אינו בקיא ברזי המכירה הפומבית ולמרות זאת, לפי תמלול השיחה בנספח 5, לאחר שדני הגיש עבור המוכר את הצעות המחיר הפטורות מעמלת הקניה, המשיך המוכר להגיש הצעות מחיר נוספות, במשך שעה ורבע, בעודו יושב בבית המכירות (ש' 5-7 בעמ' 13 וש' 17-21 בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 15.11.2022, תחילת עמ' 19 עד השורה "שכחו וגבורתו מלא עולם" לתמלול נספח 5 לתצהיר המוכר). במשך פרק זמן זה, לא מצאו מנהל בית המכירות או עובדיו, לברר את פשר התנהגות המוכר, למרות שלגרסתם, הצעות המחיר הפטורות מעמלת הקניה שהוסכמו בין הצדדים, כבר הוגשו לאתר.

המוכר הוסיף וטען, ששינויים בסעיף 13 לתקנון, שערך בית המכירות לאחר הגשת תביעתו, מעידים, שנוסח הסעיף לא היה ברור במועד המכירה. לכן, לטענתו, גם אם היה נחשף לתקנון, לא היה ניתן לחייבו בעמלת האחסון. לטענת המוכר, סעיף 13 חל גם על עמלת הקניה ולכן לחלופין, חוסר בהירות ניסוחו פוטר אותו גם מתשלום עמלת הקניה. בית המכירות הודה שבוצעו שינויים בסעיף 13 לתקנון לנוכח תביעת המוכר, אך טען, שהשינויים באו להדגיש את הנוסח הברור מראש של הסעיף (ש' 1-3 בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). בית המכירות דחה את טיעוני המוכר להחלת הסעיף גם לעמלת הקניה וטען שנוסח הסעיף מתייחס לעמלת הקניה בלבד.

כל צד הגיש בתצהיריו את הנוסח הנוגע לטענותיו. מהשוואת סעיף 13 בשתי גרסאות התקנון עולה, שבוצע בו השינוי המודגש (נספח 2 לתצהיר מנהל בית המכירות; נספח 11 לתצהיר המוכר):

"הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום לא לאחר יותר מ-14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות."

בחירת בית המכירות לפרש את המונח רוכש ולהכליל בו את המוכר, במקרי רכישה עצמית, מעידה שנוסח הסעיף המקורי לא היה ברור דיו. סעיף 25(ב1) לחוק החוזים קובע, שבהיעדר בהירות בהם יש לצד אחד עדיפות בעיצוב תנאי ההסכם, יש להעדיף את הפירוש הפועל נגד המנסח, על פני הפירוש שלטובתו ולכן יש לקבל את טענת המוכר לפטור מחיוב בעמלת האחסון. ניסוח הסעיף המקורי והחלטת בית המכירות לשנותו, מעידים על חוסר בהירות בניסוחו. בנוסף גם לו נדחתה טענת המוכר, לאי בהירות בניסוחו, מלל הסעיף אינו ישים בנסיבות התביעה. סעיף 13 לתקנון, דן במקרים בהם המוכר מתעכב או מסרב לאסוף את פריטיו בסוף המכירה. בנסיבות התביעות דנא, בית המכירות עיכב את שחרור הפריטים, וגם לא שילם למוכר את רווחי המכירה. בית המכירות לא דיווח ופירט מהם רווחי המכירה והסתפק בהצהרה שיקוזזו מעמלות בית המכירות, רווחי המוכר במכירה הפומבית, בסכום שלא יפחת מ-5,000 דולר.

בית המכירות לא ניכס את זכות עיכוב הפריטים בהסכם בין הצדדים או בתקנון בית המכירות וחלף זאת, טען, לזכות מכוח חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן "חוק חוזה קבלנות"). לטענתו, יש לראות בו קבלן ששכר המוכר לביצוע המכירה, שזכאי לזכות העיכבון מכוח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. טענה זו, הועלתה ללא אסמכתאות, למעט הפניה לחוק ודינה להידחות. בית המכירות, לא הוכיח את טענתו למעמד קבלן, לנוכח פסיקה, המעלה את השאלה, האם יש לראות בבית מכירות פומביות שלוח של המוכר (ח"א (ים) 701/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' חברת מוסף המכרז של המדינה בע"מ, מיום 12.8.2007).

בנוגע לטענת המוכר, להחלת סעיף 13 לתקנון, כטיעון נוסף לפטור מתשלום עמלת הקניה, כאמור, אין המוכר חייב בתשלום עמלת הקניה ולכן הדיון מתייתר, אף שיש לקבלה, כי סיפא סעיף 13 לתקנון בגרסתו המקורית והעדכנית, מחילו גם במקרי תביעה על עמלות.

זאת ועוד, חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן "חוק החוזים האחידים") בא ליתן מענה לתניות מקפחות בחוזים אחידים עקב חוסר שיוויון הכוחות בין הצדדים בחוזה. חוזה אחיד מאופיין בנוסח חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד לשימוש כבסיס להתקשרויות מרובות עם מספר צדדים (סעיף 2 לחוק החוזים האחידים). בניגוד לחוזה רגיל שהוא תוצר של משא ומתן בין הצדדים, חוזה אחיד כולו או מקצתו מוכתב מראש על ידי מנסח החוזה ללא יכולת הצד השני לשנות במשא ומתן את תנאיו. תניה מקפחת נוצרת כשמנסח החוזה מנצל את כוחו ומכתיב תנאים חד צדדיים המקפחים את הצד השני ולאור האמור גם מטעם זה יש לדחות את טענת בית המכירות לתשלום עמלת איחסון.

טענות המוכר בנוגע לנזקי עיכוב הפריטים

המוכר טען, שעיכוב הפריטים על ידי בית המכירות, גרם לו לנזקים, כי לא איפשר לו למוכרם במכירה פומבית בבית מכירות אחר. המוכר צירף תדפיסים, לפיהם יש לראות בעיכוב הפריטים, מעין הלוואה לטובת בית המכירות מהמוכר, השווה לערכם. בית המכירות טען לטעויות בחישוב המוכר, שלא הוכיח את ערך הפריטים המעוכבים וכן נפלה טעות באופן חישוב הריבית על ההלוואה התיאורתית לשיטת המוכר. דין טענות בית המכירות להתקבל במלואן.

המוכר מבסס את היקף הנזקים שנגרמו לו, על טענתו בכתב תביעתו, לפיה, ערך הפריטים שעיכב בית המכירות בסך 900,000 ש"ח. המוכר העיד תחילה, ששמאי או מומחה לא העריך את הסכום לו טוען, אלא מסתמך על הסכום שלטענתו שילם עבור הפריטים (ש' 8 בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). לאחר מכן טען, שהסכום הוא לכלל פריטי אוספו (הפריטים שנמכרו, שלא נמכרו ושלא נכללו במכירה ולטענת בית המכירות הוחזרו למוכר). לגרסתו המתוקנת, ערך הפריטים שעוכבו 118,000 ש"ח (ש' 25-26 בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 23.11.2022). גם גרסה זו שונתה, כשהודה המוכר, שנפלה טעות בטענותיו ושסכום הפרטים שעוכבו 33,000 אך לא פירט האם שקלים או דולרים (ש' 29-30 בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 23.11.2022).

בהיעדר חוות דעת שמאית לערך הפריטים שעיכב בית המכירות ולאור גרסאותיו הסותרות לערכם, לא הוכיח המוכר את היקף נזקיו. אך גם אם היה מוכיח את ערך הפריטים, לא היה די בכך כדי לקבל את טענותיו אלא את טענת בית המכירות, שהמוכר טעה בחישובי הריבית שהציג, כשהציג חישובים לפי ריבית שנתית, בעוד התביעה הוגשה לפני תום השנה הראשונה. המוכר לא הציג חישוב יחסי ואין די במסמכים שהגיש לקבל טענותיו.

בהליך אזרחי נטל ההוכחה מוטל על התובע. בכדי להצליח בתביעתו, מחובתו לבסס בראיות לא רק את עילת התביעה לה טוען, אלא גם את המצע העובדתי המאפשר לתרגם את זכויותיו הנטענות לסעדים משפטיים מעשיים. כשהסעד הנתבע כספי, התובע נדרש להניח בפני בית המשפט ראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו זכאי. הוכחת הסעד הכספי לו טוען התובע צריכה להיות מושתתת על שני אדנים משלימים: הראשון, תשתית ראייתית המבססת מבחינה עובדתית את הנתונים עליהם נסמכת דרישת הסעד. תשתית זו צריכה להיות מורכבת ממסמכים וראיות המלמדות על שארע בפועל. השני, ניתוח של התשתית הראייתית, המקשר בינה לבין עילת התביעה. על התובע להבהיר באמצעות עדים, מומחים וסיכומים כיצד עילות התביעה הנטענות, והתשתית הראייתית שהוצגה, מקימות לו את הזכות לקבלת הסעד המבוקש (הניתוח האנליטי) (עא 9145/18 שרות א' מזור לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ מיום 24.1.2021). הכשל המרכזי של המוכר, הוא שטענותיו, אינן מצביעות על זיקה מספקת בין התשתית הראייתית שהניח לפתח בית המשפט בשאלת הסעד, לבין הניתוח שהציג. המוכר לא הניח תשתית וניתוח ראייתים, שעליהם ניתן לסמוך, המקשה להסיק מסקנות, ולפיכך לא ניתן לכמת את הסכום שנדרש היה לשלם בית המכירות לו הוכחה אחריותו. המוכר לא הוכיח את אופן חישוב הנזק, לשם כך היה עליו להגיש חוות דעת שמאי. לא ניתן להעלות מהתשתית הראייתית ראיות שניתוח הצדדים מאפשר להסיק לטובת המוכר מסקנות המזכות אותו בתביעתו, מעבר לכך שלא הוכח כי עומדת לו זכות לקבלת מלוא טענותיו כמפורט.

טענות לנזק מיוחד, יש לתמוך בקבלות להוכחת סכומים שהוצאו בעין, או בחוות דעת שמאית, המעידה על שווי. "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי... נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800). במצבים שבהם קיים קושי מובנה בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה לצורך עריכת אומדנה אולם במצבים שבהם טיב ואופי הנזק מאפשרים להוכיחו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי על אף תחושת אי-הנוחות שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, מיום 10.9.2017).

המוכר לא הגיש חוות דעת שמאת של שווי כלי הכסף תוך בהתייחס לשווים במועד המכירה ובים הגשת התביעה ולכן לא הוכיח את הנזק לו טען. משכך, למרות שפריטי המוכר עוכבו שלא כדין, נדחות טענות המוכר לפיצוי, כי לא הוכיח נזקיו.

טענות המוכר לאופן ניהול המכירה

לטענת המוכר, ההיענות הנמוכה של הקונים במכירה, נבעה מניהול לקוי של בית המכירות. לטענתו, הבטיח בית המכירות נוכחות רבה יותר של קונים. כמו כן, גובה הצעות הקניה שהציעו הקונים שלקחו חלק במכירה, היה נמוך לטענתו, כיון שבית המכירות שינה את אופן ניהול המכירה. המוכר טען, שבית המכירות הבטיח לו, שהמכירה תתבצע על ידי כרוז, שיהלל את הפריטים ויעודד את המשתתפים במכירה להציע הצעות. במקום זאת, קיים בית המכירות מכירה אוטומטית על ידי שעון, בה קונים מציעים הצעות עבור פריטים מסוימים, תוך פרק זמן מסוים, ובתומו, ההצעה הגבוהה ביותר מנצחת.

יש לקבל את טענת בית המכירות, שלא ניתן להבטיח או לקבוע מראש את ההיענות לפריטים במכירה פומבית. כמו כן, המוכר לא הכחיש את גרסת בית המכירות, לפיה ויתר על ההצעה לפרסם באופן פעיל את המכירה ופריטיה באתרים בינלאומיים וארציים (ש' 28-32 בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). המוכר הציג תמונות ממכירות פומביות, בהן היתה נוכחות קונים גבוהה יותר, אך לא ניתן לקבל את טענתיו (נספח 9 לתצהיר המוכר). לפי פירוט הפריטים בתמונות שהוגשו, ניתן לראות, שאין מדובר במכירת כלי כסף אלא במכירת מוצרי אומנות. יש לקבל את טענת בית המכירות, שלא ניתן לגזור מנתוני נוכחות במכירה כללית, קביעות למכירה העוסקת בנושא מצומצם כבתביעות דנא. לכן נדחית טענת המוכר לעניין היקף הנוכחות במכירה, אך גם אם הייתה מתקבלת, לא היה די בה, כדי לקבל את טענותיו להיעדר היענות הקונים הנוכחים במכירה, כי המוכר לא הוכיח ששיטת הכרוז עדיפה על שיטת השעון.

המוכר לא הציג תיעוד להבטחת בית המכירות לקיום המכירה על ידי כרוז. מנהל בית המכירות ודני, עובדו לשעבר, הכחישו את גרסת המוכר ולפי עדות נציג אתר בידספיריט, המספקת תשתית למספר רב של בתי מכירות פומביות, רוב המכירות בפלטפורמה מבוצעות בשיטת השעון (סעיף 7 לתצהיר נציג אתר בידספיריט; ש' 34 בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). משכך, לא הוכיח המוכר את טענותיו להבטחת בית המכירות, לקיים מכירה בשיטת הכרוז ולאור העובדה, שרוב המכירות באינטרנט בארץ כיום מתקיימות בשיטת השעון, לא הוכחה עדיפותה על שיטת השעון.

תביעת לשון הרע

המוכר פרסם, בחוות דעת על בתי עסק, ביקורת, שלטענת בית המכירות, היתה לשון הרע, שפורסמה במכוון לפגוע בשמו הטוב ותבע פיצוי בסך 142,890 ש"ח. המוכר טען, שהפרסום היה הבעת דעה צרכנית לגיטימית ושאין לייחסה אליו, אלא לחברה.

הפרסום מתאר עסקה, לה הכותב צד, בעוד החברה לשעבר, לא היתה צד לעסקה. כמו כן, למרות שטען המוכר, שיש לייחס את הפרסום לחברה שלו לשעבר, בסיכומיו הודה, בכתיבת הפרסום וטען שכתבו בכדי להזהיר לקוחות אחרים (סעיף 39 לסיכומי המוכר מיום 9.7.2023). לנוכח זאת, נדחית טענת המוכר להיעדר יריבות.

לעניין טענות בית המכירות ללשון הרע, המוכר טוען, שפרסומו נעשה בתום לב ולהגנת "אמת דיברתי". לטענת המוכר, הביע בפרסום את רשמיו לנוכח התנהלות בית המכירות, כפי שפרט בתביעתו ועדותו היתה מהימנה עלי. בתי עסק המציעים את מרכולתם, חשופים כפועל יוצא, לביקורת לקוחותיהם. הגנה על הזכות לביקורת צרכנית, חשובה למשק בריא, בו בעלי עסק יכולים לשפר את שירותיהם לאור הביקורת שניתנה, וצרכנים יכולים לבצע החלטות עסקיות מושכלות לאור המידע לו נחשפים בביקורת. להשגת מטרות אלו, על הביקורת להיות עניינית ולא משתלחת (ע"א (מחוזי-נצ') 5001-02-18 סבטה פוגרבנוי נ' טל חמו, מיום 31.10.2018). מידת ענייניות הפרסום, נבחנת על פי מספר היבטים וביניהם חומרת התוכן שפורסם, מידת החשיפה אליו ויכולת בית המכירות להגיב לו.

פרסום המוכר ענייני, מתאר את טענותיו הבסיסיות בתביעתו, מתייחס לחווייתו האישית למול בית המכירות ואינו מכיל עלבונות או ביטויי גנאי. הפרסום חוזר על טענות המוכר, שבית המכירות התנער ממחירי ההגנה שסוכמו לטענתו מראש. הפרסום אמנם פורסם במנוע החיפוש של גוגל, אך בית המכירות לא הוכיח את מידת החשיפה לפרסום, שלטענת מנהל בית המכירות, נודע לו עקב הערה אגבית של אחד מעובדיו שלא הביאו להעיד (ש' 10-11 בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 15.11.2022). הימנעות צד מהבאת ראיה עשויה להביא למסקנה כי אילו הוצגה, הייתה פועלת לרעתו (ע"א 78/548 שרון נ' לוי פ"ד ל"ח(1) 736). אי העדת עדים ישירים, מלמדת כי עדותם פועלת לרעת הצד (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, מיום 5.10.06 ה"פ (מחוזי-ת"א) 43858-06-11‏ ‏ שלו נ' זיגר מיום 16.3.15).

כמו כן, למרות שהשירות בגוגל מאפשר לבית העסק להגיב על ביקורות המועלות במנוע החיפוש, לא מצא בית המכירות לנכון להגיב לביקורת במשך תקופה ארוכה או לבקש להורידה. לבסוף, אין לקבל את טענת בית המכירות, שדי בביקורת אחת כדי לפגוע במוניטין ממנו נהנה לטענתו.

לאור כל זאת, נדחות טענות בית המכירות ללשון הרע. הפרסום נעשה בתום לב והיווה ביקורת צרכנית על חוויה אישית מקבלת שירות מבית המכירות.

סוף דבר

תביעת בית המכירות מתקבלת בחלקה, כך שהמוכר ישלם לבית המכירות את עמלת קטלוג פריטיו בסך 14,329 ש"ח בקיזוז כלל רווחי המכירה (רווחי הפריטים שנמכרו במכירה הפומבית ורווחי הפריטים שנמכרו בהסכמת המוכר לפני תחילת המכירה) בסך שלא פחות מ-5,000 דולר בערכם במועד הגשת התביעה, בהתאם להצהרת בית המכירות בנוגע לרווחי המכירה הפומבית. תביעת המוכר לצו "עשה" להשבת פריטיו המעוכבים מתקבלת. יתר הסעדים להם עתרו הצדדים נדחים ומשכך, בנסיבות אלו, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ד, 19 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

23 מתוך 23