הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
54923-12-20 | בית משפט השלום בירושלים | מירית פורר | 2023-11-19
צד תובע: ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ | צד נתבע: אשר זליג ספיר
ייצוג ווינרס בית מכירות פומביות בע"מ: עו״ד אביעד אופיר | ייצוג אשר זליג ספיר: עו״ד ערן בלומנטל
שתי תביעות שאוחדו עסקו במחלוקת שהתעוררה לאחר מכירה פומבית של אוסף כלי כסף: האם הוסכמו מחירי מינימום לפריטים, מי היה אמור להגיש הצעות כדי למנוע מכירה במחיר נמוך, אילו עמלות ניתן לגבות, והאם עיכוב פריטים הצדיק פיצוי. בתוך הסכסוך נדונה גם תביעת לשון הרע בגין ביקורת צרכנית שפורסמה בגוגל.
הצעות המוכר ומחירי המינימום
במכירה מסוג זה, הסביר בית המשפט, מחיר הפתיחה שקובע בית המכירות אינו בהכרח הערך שהמוכר מייחס לפריט. הצדדים יכולים להסכים גם על מחיר הגנה, שמתחתיו המוכר אינו מוכן למכור. אם ההצעה המנצחת אינה עוברת את מחיר ההגנה, העסקה אינה מתגבשת. הצעות נוספות עשויות לעודד תחרות, אך הן עלולות גם להסתיים בכך שהמוכר עצמו הוא הזוכה.
בית המכירות טען שלא הוסכם על מחירי הגנה ושיש לחייב את המוכר בעמלת קנייה על הצעותיו הזוכות. המוכר טען כי הצעותיו נועדו למנוע מכירה מתחת למחירים שסוכמו, וכי בית המכירות ידע על כך. בית המשפט קיבל את גרסת המוכר בנקודה זו. בין היתר, הוא בחן את תקרות ההצעה שהוגדרו במערכת, ולא רק את המחיר שבו הסתיימה כל הצעה. לאחר שנוכו פריטים שמחירי הפתיחה שלהם היו נמוכים במיוחד, החריגות ממחירי ההגנה הנטענים היו זניחות. עוד נמצא כי המוכר היה המציע היחיד עבור פריטים רבים, וכי ההצעות הוגשו ברצף ביום שלפני המכירה. נסיבות אלה תמכו במסקנה שההצעות נועדו להגן על מחירי מינימום ולא לנפח באופן גורף את ערך הפריטים. לכן נדחתה דרישת עמלת הקנייה בגין הצעותיו.
בית המשפט לא הסתמך על רשימה פרטית של מחירי הגנה שהמוכר ביקש להגיש. הרשימה לא נמסרה בשלב גילוי המסמכים, והמוכר לא הסביר מדוע לא הוגשה במועד, ולכן הוצאה מהתצהיר. עם זאת, ההכרעה בדבר מטרת ההצעות התבססה על נתוני המכירה ועל יתר הראיות, ולא על אותה רשימה.
עמלת הקטלוג והפריטים שעוכבו
התוצאה הייתה שונה ביחס לעמלת הקטלוג. בית המשפט קבע כי העמלה בסך 14,329 ש״ח נכללה בהסכם שעליו חתם המוכר, וכי הוא הסכים לתת לבית המכירות מרחב לקבוע את מחירי הפתיחה. גם העובדה שחלק קטן מהפריטים תומחרו במחירי פתיחה נמוכים מעלות הקטלוג לא הביאה לפטור מהעמלה. לכן נפסק כי יש לשלם את עמלת הקטלוג, תוך קיזוז כלל רווחי המכירה, לרבות רווחים ממכירת פריטים לפני תחילת המכירה הפומבית. בית המכירות הצהיר שהרווחים אינם נמוכים מ־5,000 דולר, לפי ערכם במועד הגשת התביעה.
בית המכירות עיכב פריטים שנרכשו במכירה, על רקע המחלוקת על העמלות. בית המשפט קיבל את בקשת המוכר להשבת הפריטים והורה על השבתם. בין נימוקיו: נוסח התקנון בעניין דמי אחסון לא היה ברור דיו, ובפועל בית המכירות הוא שעיכב את שחרור הפריטים. פסק הדין קובע שניתנה הוראה להשיבם; הוא אינו קובע אם ההוראה בוצעה.
עם זאת, לא נפסק פיצוי על נזקי העיכוב. המוכר הציג גרסאות שונות לגבי שווי הפריטים, לא הגיש חוות דעת שמאית ולא הניח בסיס ראייתי שאפשר לחשב ממנו את הנזק. בית המשפט הדגיש שתביעת פיצוי כספית דורשת לא רק להצביע על פגיעה, אלא גם להציג ראיות וניתוח שמאפשרים לקבוע את שיעור הפיצוי.
מדוע נדחתה תביעת לשון הרע?
הביקורת שפורסמה עסקה בחוויה האישית של המוכר כלקוח ובטענה שבית המכירות לא עמד בהסכמות לגבי המכירה. בית המשפט ראה בה ביקורת צרכנית עניינית שנכתבה בתום לב, ולא פרסום משתלח או כזה הכולל עלבונות. הוא הדגיש את תפקידה של ביקורת צרכנית: לסייע ללקוחות בהחלטותיהם ולאפשר לעסקים ללמוד מהמשוב.
בית המכירות לא הוכיח את היקף החשיפה לביקורת. בית המשפט ציין גם שלא נעשה שימוש באפשרות להגיב לביקורת או לבקש את הסרתה במשך תקופה ארוכה, ושלא די בעצם קיומה של ביקורת יחידה כדי להוכיח פגיעה במוניטין. טענת המוכר כי הביקורת לא נכתבה על ידו נדחתה, אך הגנת הביקורת הצרכנית התקבלה. תביעת לשון הרע נדחתה, ולכן לא נפסק פיצוי בגינה; הסכום שנתבע היה 142,890 ש״ח.
בסופו של דבר, תביעת בית המכירות התקבלה בחלקה רק לעניין עמלת הקטלוג ובכפוף לקיזוז רווחי המכירה. תביעת המוכר התקבלה לעניין השבת הפריטים, אך יתר דרישותיו לפיצוי נדחו. כל צד נושא בהוצאותיו.
לקריאת פסק הדין המלא – 54923-12-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
