ת"א 6727-09-20 קטיעי ואח' נ' בר

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 6727-09-20 קטיעי ואח' נ' בר

לפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אבי שליו

התובעים:

1. נעמה קטיעי

2. שלומי חתוכה

3. עמרם - עמותת רוח המזרח (ע"ר)

נגד

הנתבעים:

אלון בר

ב"כ התובעים: עו"ד רון לוינטל

ב"כ הנתבע: עו"ד שלומי חיימוב

פסק דין

ההליכים המשפטיים

לפני תביעה לפיצוי בסך של 300,000 ₪ בגין שורה של פרסומים המהווים לשון הרע, ובגין גניבת עין.

התובעת 3, עמותת עמר"ם - עמותת רוח המזרח, היא עמותה העוסקת בקידום הזהות המזרחית, גזענות וייצוג מפלה בעולם התרבות (להלן: "העמותה"). התובעת 1 והתובע 2 הם ממייסדיה (להלן: "נעמה" ו- "שלומי" בהתאמה, וביחד עם העמותה: "התובעים").

הנתבע (להלן: "אלון") היה מנהל ההוצאה לאור של העמותה ששמה "טנג'יר" (להלן: "טנג'יר").

בכתב התביעה נטען שבמסגרת מחלוקת כספית שנתגלעה בין הצדדים, אלון פרסם בפני חברי העמותה, יוצרים ותורמים, לשון הרע כנגד התובעים ואף עשה שימוש בסימן מסחר של העמותה, עת הקים הוצאת ספרים חדשה בשם "בית עמרם".

אלון לא כפר בפרסומים, אך התכחש לאחריות מכח הגנת תום הלב ואמת הפרסום. עוד הכחיש כל דמיון בשם הוצאת הספרים שהקים.

אלון הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב שתי תביעות כנגד התובעים (ת"ק 17820-06-20 ו-ת"ק 18317-06-20), בהתייחס לשכר שטען שמגיע לו ואף בעילת לשון הרע בגין שלושה פרסומים שייחסו לו תכנון תקציבי בעייתי בניהול טנג'יר, החתמת חוזים שאינה מתואמת ותלונות על יחס בלתי הולם שלו כלפי יוצרים.

הדיון בתביעות אוחד, ורו"ח קובי בן דוד מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת ההתחשבנות בין הצדדים (להלן: "המומחה").

ביום 14.11.21 ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות פסק דין מפורט (מפי כב' הרשם הבכיר (דאז) אריה דורני-דורון. נספח 19 לתצהיר נעמה), במסגרתו נדחתה תביעתו של אלון ונקבעו הממצאים הבאים:

בהתאם לחוות דעת המומחה אשר בחן את הכספים ששולמו לאלון בתקופת מתן השירותים על ידו, התשלומים תאמו את המוסכם והראוי.

נדחו טענותיו של אלון לתגמול בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני הפסקת עבודתו.

גם תביעת לשון הרע שהגיש אלון נדחתה מחמת הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב ונקבע:

ג.1 בהתאם לקביעות המומחה, המסקנה בדבר היעדר תכנון תקציבי או תכנון תקציבי בעייתי, מבוססת בעובדות;

ג.2 הפרסומים בדבר החתמת חוזים שאינה מתואמת ותלונות על יחס בלתי הולם שלו כלפי יוצרים, זוכים להגנת אמת הפרסום ואף מכח הגנת ענין אישי כשר.

ג.3 עוצמת הדברים שאלון הטיח בנעמה ושלומי בפני קבוצה רחבה של משתתפים חייבה אותם בתגובה הולמת שנוסחה באופן מאופק.

ג.4 תביעת לשון הרע של אלון הוגשה לאחר שהתובעים הגישו כנגדו את התובענה דנן ונועדה להוות משקל נגד.

לאחר שהצדדים לא הגיעו לעמק השווה במסגרת גישור שהתכוונו לנהל, הם הגישו את ראיותיהם בתצהירי עדות ראשית:

מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של נעמה; שלומי; מר רועי חסן (ממייסדי העמותה וטנגי'ר); מר תום מהגר (מנכ"ל העמותה); גב' אורטל בן דיין (יוצרת); גב' ניצן מינץ (יוצרת); גב' סתיו אתלן (יוצרת שתצהירה נמשך בהמשך ההליך); מר אלפרד כהן (יוצר ומקים האתר האינטרנטי של העמותה); רו"ח גל אבישר (רו"ח מבקר של העמותה) וגב' ציונה שמאי (מנהלת בכירה ב"הליקון"- עמותה לקידום השירה).

מטעם אלון הובא תצהירו בלבד.

נוכח ניסוח מסורבל של כתב התביעה (בן 25 עמודים) אשר התייחס ל- 14 פרסומים, נדרשו התובעים להגיש טבלה ולרכז בה את הפרסומים שהם עומדים על ניהול ההליך בגינם.

בהתאם, ביום 4.1.23 הוגשה טבלת הפרסומים המתייחסת ל-8 פרסומים ואלו יפורטו בהמשך (הטבלה סרוקה בתיקיית המוצגים).

עוד הוסכם על הוספת ראיות מטעם הצדדים, כדלקמן: מטעם אלון צורף מכתב רשם העמותות מיום 15.8.22 וכן פרוטוקול הדיונים שנערכו במסגרת התביעות הקטנות, ומטעם התובעים צורף מכתב רשם העמותות מיום 31.10.22.

בדיון מיום 7.9.23 גובש הסדר שמבלי להודות בכל טענה ומבלי לוותר על הסעד הכספי הנתבע, ינתן צו מניעה מפני השימוש בשם "בית עמרם" או "עמר"ם". בהתאם, ניתן פסק דין חלקי האוסר על אלון לעשות כל שימוש בביטוים אלו, לרבות בשיווק או הפצה.

משנחקרו העדים וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם, ניתן פסק הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

העמותה נוסדה בשנת 2013 ע"י שלומי ונעמה המכהנת כיום בהתנדבות כיו"ר העמותה.

בשנים האחרונות עיקר פעילות העמותה הוא במאבק להכרה ציבורית בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן.

כמו כן, העמותה מפעילה הוצאה לאור של ספרי שירה בשם "טנג'יר" ובספריה מופיע הכיתוב "טנג'יר – מבית עמרם". מר רועי חסן אשר היה ממייסדי העמותה שימש כעורך ראשי בטנג'יר.

שלומי כיהן בין השנים 2019-2013 כיו"ר העמותה וכמנכ"ל ומיום 1.3.20 מר תום מהגר החליפו כמנכ"ל. מחודש מרץ 2020 (לאחר הפסקת עבודתו של אלון), שלומי מנהל את טנג'יר.

אלון מציג עצמו בתצהירו כמשורר, עורך ספרותי ואיש חינוך.

החל מחודש יוני 2019, אלון פעל כמנהל טנג'יר, תחילה בהתנדבות, ונטען שסוכם שכשיצמחו הכנסות מהפרויקטים שהוא מקדם, הוא יהא זכאי לעמלות.

במסגרת זו, אלון בנה תכנית עבודה לחודשיים הראשונים כולל תכנית תקציבית. אין חולק כי אלון אינו מורשה חתימה בעמותה ולא היתה לו גישה לחשבון הבנק שלה. התשלומים לספקים ולאלון בוצעו על ידי נעמה.

בתחילת שנת 2020 נוהל בין הצדדים שיח על רקע גרעון בתקציב טנג'יר. במהלך הדברים נתגלעה מחלוקת כספית, כשמחד, אלון נדרש להשיב לעמותה כספים ומנגד, דרש תגמול על פעילותו.

משההידברות בין הצדדים עלתה על שרטון, ביום 18.2.20 נחסמה גישתו של אלון לאתר העמותה ולקבצים המשותפים של טנג'יר (תיקיות וחשבונות).

החל ממועד זה, אלון שלח מספר מכתבים בדוא"ל שמוען בתפוצות רחבות ליוצרים הפועלים להוצאת ספרים במסגרת העמותה, חברי ועד העמותה ותורמים שלה, הכל כפי שיפורט בהמשך והם נשוא לשון הרע המיוחס לו. יובהר כי עצם משלוח הפרסומים לנמענים ותכנם אינו מוכחש.

בנוסף, אלון פרסם כי פתח הוצאה לאור משלו בשם "בית-עמרם".

הפרסומים נשוא התביעה

כאמור, התביעה בעילת לשון הרע נסובה במקור על 14 פרסומים שאלון ביצע (לרוב באמצעות מכתבים ששלח בדואר אלקטרוני), ואולם במסגרת ההליך, צומצמה ל- 8 פרסומים. משכך אלו יפורטו בסדר כרונולוגי בהתאם לסדר הצגתם בטבלה מיום 4.1.23 (ולא כפי שכונו בכתב התביעה):

דוא"ל מיום 18.2.20 שנשלח לה"ה תום מהגר, מעיין נהרי, רועי חסן, שלומי ונעמה (סעיף 54 לכתב התביעה, נספח 7 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום הראשון"):

בדוא"ל זה שנשלח אל חברי עמותה (ומורשי חתימה מטעמה), ייחס אלון לעמותה פערים של מאות אלפי שקלים בדיווחיה, לרבות פער בתגמולים ליוצרים ובכלל זה כי נעמה דיווחה על הכנסות ממכירת ספרי טנג'יר כתרומות לעמותה, מבלי שהן הופקדו בחשבון הבנק של העמותה. אלון ציין כי: "לדעתי נפלתי קרבן לתרגיל עוקץ" וקרא להפסיק את כל הפעילות הכלכלית של העמותה ולמסור את הנושא לבדיקת גורם שלישי וזאת כל עוד שלומי לא יפקיד תשלום לעמותה.

דוא"ל מיום 20.2.20 שנשלח ליוצרים ה"ה לורן מילק, ג'נט בלאי, עדן אביטבול, אלפרד כהן, סתיו אתלן, אמיר נעמן, עידו אנגל בוהדנה, יוסי יוסף, חני כבדיאל, ניצן מינץ, רועי חסן, רעות בן יעקב, תום מהגר, שלומי ונעמה (סעיף 62 לכתב התביעה, נספח 11 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום השני"):

בדוא"ל זה ששלח אלון לשורה ארוכה של יוצרים ומוכתר בכותרת "הודעה על סיום תפקידי כמנהל כללי בהוצאת טנג'יר", הוא טען כי שלומי ונעמה סירבו לשלם משכורות לעורכים, לעובדים ולספקים. עוד ציין, כי שלומי ונעמה חסמו ממנו גישה לנתוני העמותה, וכי העמותה לא דיווחה על הכנסות של מעל ל-100,000 ₪ על מכירות ספרים. אלון הוסיף כי לאחר שהתייעץ עם עורך דין ורואה חשבון, בכוונתו להגיש תלונה לרשות המסים, רשם האגודות (ככל הנראה כוונתו לרשם העמותות) ומשטרת ישראל, וציין כי מצב זה חמור ומסכן את כל מי שמתקשר עם העמותה.

שיחה מיום 23.2.20 והודעות וואטסאפ שהוחלפו בין אלון לבין גב' אורטל בן דיין (סעיף 70 לכתב התביעה, נספח 16 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום השלישי"):

במסגרת תכתובות אלו וכן בשיחות בעל פה, אלון טען כי נעמה "עקצה" אותו והעמותה חייבת לו כסף, דובר על מעילה וגניבה של כספים, וגרעונות שקיימים לעמותה כתוצאה מסרובו של שלומי להעביר כספים שהוא חייב לה.

דוא"ל מיום 1.3.20 שנשלח לשלומי ונעמה והועבר בעותק מוסתר גם לגב' אורטל בן דיין (סעיף 78 לכתב התביעה, נספח 23 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום הרביעי"):

בדוא"ל זה אלון דרש משלומי ונעמה לשלם משכורות ולהחזיר כספים ליוצרים, וכן להפסיק עם ה"טרור הכלכלי" שהם מפנים כלפי יוצרים ומונעים מהם תמלוגים.

דוא"ל מיום 9.4.20 שנשלח לרועי חסן (סעיף 81 לכתב התביעה, נספח 25 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום החמישי"):

בדוא"ל זה אלון ציין כי נמצא חוסר של כ-200,000 ₪ שהופקדו לחשבון העמותה בגין מכירות ספרי טנג'יר, וכשאימת הנתונים עם שלומי ונעמה, אלו הדיחו אותו מתפקידו. עוד ציין, כי בידי היוצרים להפסיק את הגזל השיטתי השפל והממושך.

דוא"ל מיום 9.4.20 שנשלח לאביחי נזרי וללירון כהן (סעיף 81 לכתב התביעה, נספח 26 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום השישי"):

בדוא"ל זה שנשלח אל שני היוצרים, אלון חזר על הדברים ששלח לרועי חסן בפרסום החמישי.

דוא"ל מיום 20.6.20 שנשלח למר רונן מאור, מנהל הכספים והתשתיות בקרן החדשה והעתק ששלח ליובל יבנה מהקרן החדשה (סעיף 84 לכתב התביעה, נספח 27 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום השביעי"):

בדוא"ל זה ששלח אלון לנציגי הקרן שהיא אחת התומכות של העמותה, ייחס לנעמה העברת כספים בסך של 59,138 ₪ מחשבון העמותה לחשבונו הפרטי של שלומי עבור שכר ותמלוגים שהוא לא היה זכאי להם, ובנוסף הוקצה סך של 46,000 ₪ מתקציב העמותה לטובת מימון הוצאתם לאור של שני ספריו של שלומי. אלון טען כי נעמה ושלומי האשימו אותו בגרעון על הסך האמור עת שימש כמנכ"ל טנג'יר, וכי בדיעבד הוא חשד כי נפל "קורבן לתרגיל עוקץ שנעמה ושלומי תכננו".

דוא"ל מיום 20.6.20 שנשלח לגב' עינת פודחרני מקרן רוזה לוקסמבורג ובהעתק לחנה אמוראי, רים עמר ולמשרד הקרן (סעיף 85 לכתב התביעה, נספח 28 לתצהיר נעמה. להלן: "הפרסום השמיני"):

בדוא"ל זה שנשלח לקרן אחרת התומכת בעמותה, אלון חזר על הדברים שציין בפני אנשי הקרן החדשה בפרסום השביעי.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובעים, אלון הלין כלפיהם בקשר לחובות כספיים על רקע יחסי עבודה בין הצדדים, והחל להשמיץ אותם בקרב ספקים, חברי עמותה, משוררים וסופרים, תוך הצגת התובעים כמי שהונו אותו וכמי שנטלו כספי ציבור לכיסם. התנהלותו של אלון פגעה במוניטין של העמותה.

עוד טענו התובעים, כי לא רק שהם לא חייבים דבר לאלון, כי אם הוא זה שחב לעמותה סך של 15,000 ₪ בגין הכנסות השייכות לה ממכירות ספרים, ומכספים שנגבו על עבודה שלא בוצעה על ידו בפועל.

התובעים הוסיפו וטענו כי אלון בזבז כספים ולא מסר דין וחשבון לתובעים. הוא אף הגדיל לעשות וגנב את רשימת הטלפונים ואנשי הקשר של העמותה לשם פנייה אליהם בהצעות מתחרות וכן לשם הקמת גוף מתחרה, הנושא את שם העמותה, באופן מטעה ומכוון. באופן זה, אלון פתח ברשתות החברתיות "פייסבוק" ו"אינסטגרם" עמודים הנושאים את שם העמותה.

מנגד, אלון טען כי הוא נחשף לאי סדרים בניהול הפיננסי של העמותה בתקופה שבה נעמה שימשה כיו"ר העמותה וגזברית ושלומי שימש כיו"ר העמותה ומנכ"ל שלה, ועל כן פרסומיו בדבר אי סדרים הם אמת המגובה באסמכתאות ויש בהם ענין ציבורי.

עוד טען להגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בדבר קיומה של חובה מוסרית לעשות את הפרסום, 15(3) בדבר הגנת ענין אישי כשר, 15(6) בדבר ביקורת שהוצגה ברבים, ו- 15(10) כפרסום שנעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה כנגדו.

בהתייחס לשימוש בשם העמותה וההוצאה לאור, אלון טען כי אמנם ההוצאה לאור מכונה טנג'יר - מבית עמרם, אך היא אינה מזדהה כך. אין כל דמיון ו/או קשר בין ההוצאה החדשה שהקים "בית-עמרם" לבין שם ההוצאה לאור "טנג'יר" הפועלת תחת העמותה.

לבסוף, אלון טען כי אינו חייב לתובעים דבר וכי בקשתו לביצוע גמר חשבון לרבות קיזוז לא נענתה ע"י התובעים.

הפלוגתאות

הפלוגתאות בין הצדדים הן כדלקמן:

בחינת הפרסומים – האם הם מהווים לשון הרע;

הגנות הנתבע :

ב.1 אמת הפרסום - בהתייחס לנושאים שנזכרו בפרסומים:

נסיבות הפסקת עבודתו של אלון בעמותה; הגרעון בתקציב טנג'יר;

אי סדרים כספיים בספרי העמותה; אישור ניהול תקין לעמותה;

טענות אלון כי העמותה חייבת לו כספים; חוב נטען של שלומי בגין מימון הפקת ספריו; אי תשלום תגמולים ליוצרים; אי תשלום משכורות לעובדים.

ב.2 הגנת תום הלב;

בחינת נסיבות כל אחד מהפרסומים וטענות ההגנה המועלות בהתייחס אליהם;

בהתאם, קביעת דרגת חומרתם.

ככל שקיימת חבות –גובה הפיצוי ובכלל זאת:

ג.1 האם הפרסומים הם מסכת אחת;

ג.2 האם היתה בהם כוונה לפגוע;

ג.3 שיקולים בקביעת הפיצוי;

ג.4 האם יש לפסוק פיצוי ביחד ולחוד עבור כל התובעים.

החוב הכספי של אלון לעמותה;

הסעד הכספי בגין השימוש בשם "בית-עמרם".

דיון והכרעה

בחינת הפרסומים – האם הם מהווים לשון הרע

ממקרא סיכומי ב"כ הנתבע עולה כי אין חולק ממשי שעצם המיוחס ברוב הפרסומים מהווה לשון הרע בהיותם דבר העלול לבזות את התובעים בשל מעשים המיוחסים להם ולפגוע במשלח ידם (סעיף 1 לחוק).

על פי הפסיקה, יש לבחון את הפרסום בשלמותו (ע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז(1) 1 (1992); ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד ס(4) 13 (2005)). ואכן כפי שניתן להתרשם מהביטוים המצוינים בטבלה המרכזת שהוצגה (ואף בדברי ב"כ התובעים בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.22), מיוחסים לתובעים דברים כגון: פערים בדיווח על הכנסות והצגתן כתרומות (הפרסום הראשון); אי תשלום משכורות לעובדים וספקים (הפרסום השני); עוקץ ומעילה בכספי העמותה (הפרסום השלישי); גזל שיטתי (פרסום חמישי ושישי); יצירת גרעונות ועוקץ (פרסום שביעי ושמיני), ברי כי מדובר בדברים שליליים המהווים כשלעצמם לשון הרע.

ב"כ הנתבע כפר בסעיף 36 לסיכומיו שתוכן הפרסום הרביעי מהווה לשון הרע. מדובר במכתב שאלון שלח בעותק מוסתר לגב' אורטל בן דיין ומייחס לתובעים "טרור כלכלי" שהם מפעילים כלפי היוצרת לורן מילק.

גב' אורטל בן דיין הסבירה בעדותה (בעמ' 22 לתמליל 9.1.23, שו' 16-39), כי ייחוס "טרור כלכלי" כנגד אם חד הורית בקהילה של פעילים חברתיים (כפי הצדדים שלפני והנמענים), יוצר הקשר של עושק ונחשב דבר חמור ביותר. מצאתי לקבל את עמדתה ולהכיר גם במיוחס בפרסום זה כלשון הרע.

על כן, אבחן את טענות ההגנה הנטענות בנוגע לכל אחד מהפרסומים.

הגנות הנתבע

נקודת המוצא היא כי על הנתבע מוטל נטל השכנוע להוכחת הגנות החוק כמי שטוען לתחולתן, (ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169 (1987); רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.2006)).

על רקע האמור, אבחן האם אלון עמד בנטל השכנוע ביחס להגנות להן טען, היינו האם הוכיח את העובדות נשוא הפרסומים (להגנת אמת הפרסום), והאם הוכיח כי פרסם את הדברים בתום לב.

הגנת אמת הפרסום

סעיף 14 לחוק קובע כי תהא לנתבע הגנה טובה אם הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי. עוד נקבע כי ההגנה לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

אין חולק בין הצדדים בנוגע לענין הציבורי הקיים בפרסומים, ככל שימצא כי היו אמת.

אקדים מסקנה לדיון, סבורני שאין בסיס לדברים שאלון ייחס לתובעים בפרסומיו. אנמק.

כאמור, אלון טען כי שלומי ונעמה עשו לו תרגיל "עוקץ" וסרבו לדרישתו הכספית המוצדקת. משהעלה הסתייגויות בנוגע לאי סדרים, הדיחו אותו מתפקידו. משכך, אבחן תחילה את נסיבות הפסקת עבודתו של אלון בעמותה.

אלון העיד כי בין החודשים יוני 2019 ועד חודש פברואר 2020 שימש כמנכ"ל טנגי'ר, וטען כי לכל אורך התקופה ביצע תפקידו נאמנה.

אלון העיד כי על אף שלא התקבלה כל טרוניה אודות עבודתו (וראו הערכה שהובעה מצד נעמה במסרון נספח 4 לתצהירה ובדוא"ל מיום 17.10.19 נספח 1 לתצהיר אלון), ביום 18.2.2020 נחסמה גישתו לאתר, לרשתות החברתיות ולתיקיית הקבצים המשותפת. הסיסמאות לחשבונות של טנגי'ר הוחלפו ולטענתו, נעמה ושלומי יזמו שיחות עם יוצרים, ספקים וקולגות במטרה לעדכן אותם על הפסקת ההתקשרות עימו וזאת ללא ידיעתו.

לשיטתו, החסימה וההדחה מהתפקיד בוצעה לאחר שהוא דיווח (ביום 15.2.20 וביום 18.2.20) למנכ"ל העמותה על אי סדרים בניהול הפיננסי ע"י שלומי ונעמה.

נעמה העידה (בעמ' 29 לתמליל 29.1.23, שו' 13-18), כי אלון הציע לנהל את טנג'יר בהתנדבות עד שיתקבלו רווחים, או אז הוא יגזור מתוכם את שכרו. עוד אישרה, כי ביום 13.2.20 אלון הודיע שהוא רוצה לעזוב את העמותה (נספח 4 לתצהירה) וביום 16.2.20 כיבדה את בקשתו. רק ביום 18.2.20 ולאחר שכתב דוא"ל מאיים, נחסמה גישתו של אלון לנתוני העמותה.

שלומי טען בתצהירו כי הניהול השוטף נעשה בהתנדבות על ידו ועל ידי נעמה. בפועל, אלון לא ביצע עבודה שהתחייב לבצע, אך גבה בגינה תשלום והותיר חוב אחריו.

עוד העיד כי אלון הציג את עצמו בראשית הדברים כמי שמבקש להתנדב לטובת העמותה, ותוך מספר חודשים כבר גיבש דרישות כספיות והחל להשמיץ אותו ואת נעמה בקרב ספקים, חברי עמותה, משוררים וסופרים, כשהציגם כמי שנטלו כספי ציבור לכיסם.

שלומי התייחס לכך שבזמן אמת הוא ונעמה ראו אי סדרים בהתנהלות החשבונאית של אלון, אך לא ידעו לקבוע באותו שלב האם מדובר בטעות או במעשה מכוון, ורק בהמשך הבינו שהוא מוליך אותם שולל.

כפי שיפורט להלן, הפסקת עבודתו של אלון לא נעשתה בהפתעה, אלא על רקע גרעון שנוצר בתקציב טנג'יר שהתגלה בחודש ינואר 2020 כתוצאה מהתנהלות לא תקינה של אלון, ובעטיו של שיח בוטה מצדו.

דברים אלו נתמכו גם בעדותו של רועי חסן (בעמ' 1 לתמליל 29.1.23, שו' 13-15), שאישר שהשתתף בשיחת ועידה, בה אלון עשה שימוש בשפה קשה ובטונים צורמים וכי לא הצליח להרגיעו.

נעמה העידה (בעמ' 14 לתמליל 29.1.23, שו' 13-25), כי הפעם הראשונה ששוחחה עם אלון בנוגע לגרעון בתקציב טנג'יר הייתה ביום 7.1.20, והיא נתנה לו אפשרות לתת פירוט להוצאות כדי שיוכלו לפתור את הענין, אך אלון הגיב באגרסיביות.

אלון ייחס את הגרעון להפקות ספריו של שלומי. נעמה השיבה לאלון כי לפרויקט של שלומי יש מענק מובטח ממפעל הפיס, ולכן אל לו לדאוג לנושא. עוד דרשה מאלון אסמכתאות לטענותיו בדבר ריבוי הוצאות בקשר לפרויקטים של שלומי, ואלון השיב כי הוא לקח בחשבון גם התחייבויות לפרויקטים עתידיים. נעמה רצתה להפיס את דעתו של אלון ואמרה לו שהיא תדאג להכניס את הכסף ככל שיחסר, והבהירה לו שאין לקחת כסף מפרויקט אחד לטובת פרויקט אחר (ראו עדות נעמה בעמ' 16 לתמליל 29.1.23, שו' 17-23 ו- 32-33).

נעמה הופנתה לנספח 2 לתצהיר אלון (תכתובות וואטסאפ מיום 13.2.20 בין אלון לבין נעמה), והבהירה כי כבר בינואר 2020 היא ביקשה מאלון מידע בדבר הגרעון שנוצר, לרבות פירוט על שני פרויקטים בגינם אלון הוציא 20,000 ₪ ולא נענתה. ביום 13.2.20 נעמה שלחה טבלה מסודרת ודרשה לקבל מענה בהתאם, שאז אלון ביקש לעזוב.

נעמה העידה (בעמ' 12 לתמליל 29.1.23, שו' 31-33), כי בדקה את טענותיו של אלון עם רו"ח של העמותה והכל נמצא תקין. עוד הפנתה לכך שהמומחה מהפרויקטים של שלומי כיסו חלק מהגרעון. כשהופנתה נעמה לסעיף 2.37 לחוות דעת המומחה (נספח 17 לתצהירה), לפיו יש לנעמה חלק בהתנהלות שהביאה לגרעון, הבהירה כי המומחה הבהיר בחקירתו הנגדית כי לא בדק את הדברים ולא עמד על קביעתו (ראו עמ' 42 לפרוטוקול הדיון בתביעות קטנות מיום 3.8.21, שו' 17-23, הסרוק בתיקיית מוצגים בתיק).

בענין זה, הובאה עדותו של מר תום מהגר שהחליף את שלומי כמנכ"ל העמותה. תום הבהיר בתצהירו כי תקציבה של טנג'יר נוהל בנפרד, ובהתאם לנהלי העמותה, לא הועברו תשלומים במסגרת פרויקט מסוים לפני שקיימות הכנסות מתאימות. אלון ניהל את טנג'יר באופן עצמאי ובנה תכנית עבודה כולל תכנית תקציבית. אלון קיבל כספים מהעמותה לשם ניהול טנג'יר אך הוא לא הגיש דיווח בהתאם.

בשבועות לפני כניסתו של תום לתפקיד, דווח לו על ידי נעמה שנתגלו אי סדרים כספיים בכל הנוגע לעבודה של אלון.

תום ניסה להבין את הדברים בשיתוף פעולה עם שלומי ונעמה, ומהדיווחים שקיבל התגלה לו במהלך חודש פברואר 2020 שנוצר גרעון משמעותי בתקציב טנג'יר. גרעון זה השפיע על יכולת העמותה להמשיך בפעילות המתוכננת. נערכה פנייה לאלון אשר התבקש ע"י שלומי ונעמה להעביר פירוט ההוצאות וההכנסות על מנת לתכנן מתווה לכיסוי הגרעון שנוצר. חרף האמור, ומסיבה שאינה ברורה, אלון החל במסכת השמצות ולא העביר את הנתונים (ראו הודאתו בעמ' 53 לתמליל 7.9.23, שו' 16-17).

לאחר שאלון פנה אל תום ביום 18.2.20 בנוגע לאי סדרים, תום שוחח בענין עם שלומי ונעמה. בחודש מרץ 2020 תום בדק את טענותיו של אלון עם רו"ח של העמותה, רו"ח גל אבישר, והלה אישר כי העמותה מנוהלת באופן תקין לפי כל הסטנדרטים המקובלים. עוד ציין, כי התקבל אישור ניהול תקין מרשם העמותות, ובניגוד לטענותיו של אלון, עד היום לא נמצאו אי סדרים בהתנהלות העמותה.

נעמה טענה כי ניסתה לברר הדברים עם אלון ברוח טובה, אך בדיעבד הסתבר לה כי אלון הוציא כספים על פרויקטים שלא הייתה להם היתכנות. כדי להסתיר את התנהלותו הקלוקלת, אלון ניסה להסיט את הדיון והשיב במתקפה וניסה לטעון כנגד אי דיווחים של העמותה לכאורה בשנת 2018 למרות שלא היה לכך שום קשר לאלון אשר נכנס לעמותה רק בשנת 2019. נעמה הראתה לאלון את הדוחות הכספיים של העמותה גם בתקופות קודמות עוד בטרם נכנס לתפקיד, על מנת שיתרשם שהעמותה התנהלה באופן תקין ולא היה גרעון.

רועי חסן תמך בגרסתה של נעמה, והעיד (בעמ' 4 לתמליל 29.1.23, שו' 13-20), כי מבירור שביצע עולה שאלון שילם לספקים על חשבון פרויקטים עתידיים.

כאמור, בית המשפט לתביעות קטנות כבר קבע כי בהתאם לקביעות המומחה, המסקנה בדבר היעדר תכנון תקציבי מצד אלון או תכנון תקציבי בעייתי, מבוססת בעובדות (סעיפים 37, 42, 56 יד' לפסק הדין). מדובר, איפוא, בהשתק פלוגתא המחייב את הצדדים (ראו ההסדר הדיוני מיום 24.5.21).

בהתייחס לטענה בדבר אי סדרים כספיים בספרי העמותה, אלון העיד כי בין השנים 2020-2016 נעמה ושלומי הנפיקו קבלות על תרומה כנגד עסקאות מכירה של ספרי טנג'יר. לשיטתו נעמה הנפיקה במכוון קבלות תרומה על עסקאות מכירה והוא הגיש תלונה בענין למשטרת ישראל ולרשם העמותות.

נעמה הסבירה בסעיף 34 לתצהירה שכתוצאה מאילוץ טכני במערכת "חשבונית ירוקה", ומאחר ורוב תקבולי העמותה הם תרומות, המערכת תוכנתה להפיק באופן אוטומטי קבלה על תקבול כתרומה. ככל שדובר במכירה, נציגי העמותה תיקנו זאת באופן ידני, והקבלה כתרומה בוטלה והופקה חשבונית מס/קבלה.

בעדותה (בעמ' 26 לתמליל 29.1.23, שו' 35-39 ובעמ' 27, שו' 1-13), חזרה והבהירה כי מאחר שקיים לעמותה חשבון פייפל ועל מנת למנוע מצב שלא מונפקות חשבוניות בזמן, בוצע חיבור בין חשבון הפייפל למערכת חשבונית ירוקה. מאחר שבחשבון הפייפל התקבלו גם תרומות וגם הכנסות בגין מכירות, הקבלות האוטומטיות בחשבון הפייפל יצאו כתרומה על אף שמדובר במכירה. בהמשך, נעמה ביטלה את הקבלה בגין תרומה והוציאה את החשבונית באופן תקין כמכירה.

כשפרץ הסכסוך, אלון ניסה לבדוק את הדברים ולהכשיל את העמותה, כש"קנה" ספר באמצעות לינק ישן שקיים במרשתת, והציג את חשבונית הרכישה שהופקה כתרומה, והסתיר שמיד לאחר מכן יצאה חשבונית תיקון שביטלה את הקבלה על התרומה והוציאה חשבונית מס (המסמך הוגש וסומן ת/1). אלון הגדיל לעשות ואף ביקש לקבל בסופו של דבר זיכוי עבור הרכישה וזיכוי כאמור אכן ניתן לו (ראו עדות נעמה בעמ' 27 לתמליל 29.1.23, שו' 30-38 ובעמ' 28, שו' 1-6), ועדות אלון בעמ' 29 לתמליל 7.9.23, שו' 2-5, 17, ועמ' 30, שו' 19). יש לראות הצגה חסרה זו של עובדות מצד אלון, כדבר חמור.

בנוסף, הובא לעדות רו"ח גל אבישר אשר משמש כרו"ח של העמותה משך כ-10 שנים.

רו"ח אבישר העיד בתצהירו כי לאחר שהתחילו לעלות טענות על ידי אלון, הוא נתבקש לערוך בדיקות לגבי התשלום של חשבוניות, רישום תרומות ורישומים נוספים בספרי העמותה. משערך את הבדיקות ולא נמצאו ליקויים בספרי העמותה, הוא הרגיע את נעמה ומסר את ממצאיו למנכ"ל העמותה, תום מהגר.

רו"ח אבישר אישר כי לעמותה יש חשבון בנק אחד (בנק הפועלים) וחשבון פייפל. הוא הבהיר כי הוא אחראי להנהלת החשבונות של העמותה, ובהתאם מבצע מעקב אחר כל שורה בחשבון הבנק והפייפל בתוכנת חשבשבת (שיטה כפולה כולל רישום ספקים/לקוחות). הוא אישר כי ביצע בדיקה של התאמת בנק מול חשבוניות ומצא הכל תקין.

עוד אישר כי נעמה היא האחראית להוצאת חשבוניות/קבלות ומעבירה לידיו את הדיווח, ויש לה גישה לחשבון הבנק של העמותה.

כשעומת רו"ח אבישר עם כך שבשנת 2020 בוצעה רכישת ספר מהעמותה אך הונפקה קבלה על תרומה – הבהיר כי הדבר אינו תקין, ובעבר בוצע תיקון ביחס לכך, כך שעסקינן בטעות שתוקנה. העד הבהיר כי מבחינת העמותה לא נוצר כל רווח כתוצאה מכך, והדבר משפיע על מי שקיבל את הקבלה שכן קבלה עבור תרומה ניתנת לקיזוז.

גם כשנדרש להסביר (בעמ' 48 לתמליל 9.1.23, שו' 6-37), מדוע שלומי העביר ביום 26.1.20 סך של 5,000 ₪ לעמותה, השיב כי מדובר בכספי תרומה שתורם העביר לחשבון הפרטי של שלומי (במקום לחשבון העמותה), ושלומי העביר את התרומה לחשבון העמותה.

מדבריו עולה כי ספרי העמותה מתנהלים בדרך תקינה, ואף אם נפלה פה או שם תקלה, אין מדובר בענין שגרתי, אלא מדובר בטעות הניתנת לתיקון כפי שמשתמע מעדותה של נעמה הנתמכת באסמכתאות שהציגה. משכך לא הוכח כי נמצאו אי סדרים כספיים בספרי העמותה כפי שהוצג בפרסומים.

בהתייחס לאישור ניהול תקין שהונפק לעמותה, לא מצאתי ממש בטענותיו של אלון כי התובעים מסתירים כי בשנת 2016 רשם העמותות התנה את קבלת האישור בהצהרה חתומה של נעמה ושלומי בעקבות כספים שהועברו לשלומי עבור שירותי עריכה שסיפק בשנים 2015-2014 עת שימש כיו"ר העמותה. בנוסף, אלון טען שבשנת 2022 רשם העמותות התנה את קבלת האישור בהמשך בירור קיומם של ליקויים וכן תיקון ליקויים שכבר נמצאו. לטענתו, בניגוד להתחייבותם של שלומי ונעמה שהעמותה לא תעביר להם יותר כספים, הועברו עוד מאות אלפי שקלים.

רו"ח אבישר העיד (בעמ' 45 לתמליל 9.1.23, שו' 36 עד עמ' 46, שו' 14), כי במסגרת הגשת דוחות לרשם העמותות, הוגשו דוחות מפורטים לרבות דיווחים על עסקאות עם צדדים קשורים ואכן התקבלה הערת הרשם בענין התשלום שבוצע לידי שלומי כהתקשרות אסורה עם צד קשור. לשיטתו, ככל הנראה נפלה טעות בקביעת הרשם, שכן ההתקשרות עם שלומי נעשתה בתקופה שלא היה מנהל בעמותה, ואולם משלא הוטלו סנקציות בגין הקביעה השגויה, העמותה בחרה שלא להגיש לרשם הסתייגות בענין. ממילא מדובר בדבר זניח ולא משמעותי, ובסופו של יום, בדיקת הרשם הראתה כי העמותה מתנהלת באופן תקין ואף הונפק אישור ניהול תקין.

דברי רו"ח אבישר בנושא הניחו את דעתי, וזאת בהינתן שאכן לאחר הערת רשם העמותות במכתבו מיום 15.8.22 (נספח 1 לבקשה 23 מיום 19.12.22) במסגרתו הפנה לאי תקינות בנושא, הרי שבאישורו המאוחר מיום 31.10.22 (נספח 3 לתשובה מיום 23.12.22), ניתן לעמותה אישור ניהול תקין לשנת 2023.

ודוק, אלון מפנה לכשלים שאירעו בשנים 2014-2015, שאינם נוגעים לתקופת עבודתו בטנג'יר, ואינם באחריותו. נחזה שכל תכלית ההפניה בנושא היא להטיל דופי בתובעים ולא מעבר לכך.

בהתייחס לטענות אלון כי העמותה חייבת לו כספים, אין לי אלא להפנות לקביעת בית המשפט לתביעות קטנות בפסק הדין, שבדיקת המומחה העלתה כי התשלומים ששולמו לאלון תאמו את המוסכם והראוי. מדובר בהשתקי פלוגתא המלמדים כי במחלוקת הכספית, הצדק היה עם התובעים.

לסיכום הממצאים עד עתה, מצאתי כי בניגוד לעמדת אלון ששלומי ונעמה הדיחו אותו לאחר שהתריע על כשלים בעמותה, הרי שנסתבר כי הרקע להפסקת עבודתו היה כשלים בהתנהלותו, וכפי שקבע המומחה - כשל בתכנון תקציבי ויחס בלתי הולם כלפי היוצרים. גם דרישותיו הכספיות של אלון נמצאו לא מוצדקות וכל נסיונותיו להטיל דופי בהתנהלות הכספית של העמותה בסיווג הכנסות כתרומות, נכשל אף הוא. משכך, מצאתי כי הפסקת עבודתו של אלון בעמותה נעשתה על רקע שיקולים ענייניים הקשורים בהתנהלותו.

אשר לחוב נטען של שלומי בגין מימון הפקת ספריו – אלון גרס בתצהירו כי שלומי הוציא שני ספרי שירה בעלות של כ-65,000 ₪ כאשר התחייב להשתתפות עצמית בסך של 55,000 ₪. אלון סיכם עם נעמה כי באחריותה להחתים את שלומי על הסכם ולגבות ממנו את תשלומי ההשתתפות העצמית. שלומי לא עמד בהתחייבותו ואלון ביקש מנעמה שתתחייב לערוב לחובו של שלומי. בחודש פברואר 2020 התייקרו עלויות הפקת הספרים של שלומי בכ-12,000 ₪, כאשר שלומי שילם השתתפות עצמית בסך של 5,000 ₪ בלבד. עבור תקבול הסך האמור הונפקה קבלה פיקטיבית של תרומה לעמותה. בהתאם לדוחות הכספיים של העמותה בשנת 2020 הוחזר לשלומי ונעמה סך של 30,000 ₪ מתוך ההשתתפות העצמית של שלומי.

שלומי העיד כי בתפקידו כיו"ר העמותה לא קיבל שכר אך קיבל החזרים על הוצאות. כשהיה מנכ"ל העמותה קיבל שכר עבור חצי משרה עפ"י הסכם, וכן קיבל שכר על עריכת ספרו של רועי חסן. לאחר סיום תפקידו כיו"ר העמותה קיבל תמלוגים על ספריו שיצאו באמצעות טנגי'ר (בשנת 2015 יצא ספר אחד ובשנת 2020 יצאו שני ספרים).

נעמה אישרה כי הלוותה לעמותה סך 25,000 ₪ על מנת שזו תוכל להמשיך בפעילותה. כששלומי נשאל אודות ההלוואה, השיב כי נעמה הלוותה את הכסף כי טנג'יר הייתה בגרעון והם רצו להצילה. שלומי הבהיר כי ההלוואה הופנתה בעיקרה לטובת הפעילות של רועי חסן ולא להוצאת ספריו של שלומי. בפועל, ההכנסות מספריו של שלומי הקטינו את הגרעון.

בחקירתו (בעמ' 8 לתמליל 7.9.23, שו' 17-22), שלומי התייחס לדוא"ל של נעמה מיום 12.2.20 לתום מהגר (נספח 5 לתצהיר אלון), בו כתבה שהיא ושלומי ידאגו לכסות את הסכום הדרוש להוצאת הספרים של שלומי. בדיעבד הסתבר שהספרים של שלומי מומנו במלואם (ואף המומחה קבע בסעיף 2.35 לחוות הדעת כי נותרה יתרה שהקטינה את הגרעון).

שלומי הסביר את תהליך העבודה להוצאת ספר לאור – קודם מושג מימון, לעיתים היו מענקים מובטחים (כגון ממפעל הפיס), ולאחר מכן מתקדמים עם הוצאת הספר. בהתאם פירט בתצהירו את מקורות המימון להוצאת ספריו בשנת 2015 ובשנת 2020.

משכך, נעמה לא הלוותה לשלומי כסף באופן אישי או לצורך כיסוי גרעון מספריו ובהתאם לקביעת המומחה, הספרים ששלומי הוציא הקטינו את הגרעון בפועל.

גם נעמה התייחסה בעדותה (בעמ' 22 לתמליל 29.1.23, שו' 21-27), לנספח 7 לתצהיר אלון (תכתובת וואטסאפ מיום 14.2.20 בין אלון לבין נעמה ממנה משתמע לכאורה כי ההלוואה ניתנה כדי לכסות את ההוצאות על הפקת ספריו של שלומי), והבהירה שכאלון שוב העלה את הפרויקט של שלומי, היא ביקשה להפיס את דעתו ע"מ שיניח לענין.

נעמה ניהלה את חשבון הבנק של העמותה וידעה בדיוק איזה קרנות מעבירות מימון לעמותה ולכן הבינה שהנתונים ששלח אלון אינם נכונים.

שלומי הסביר כי נעמה היא הגזברית ואחראית על התקציב והוא נותן בה אמון מוחלט. הוא התייחס בתצהירו לסכומים כספיים והכנסות טנג'יר מההפקות שביצעה, ונתונים אלו נבדקו ואושרו ע"י המומחה במסגרת התביעה הקטנה.

משטענותיו של אלון בענין לא נתמכו בחוות דעת המומחה, והסברי שלומי ונעמה בנושא לא נסתרו ונשמעים הגיוניים, מצאתי שאלון לא עמד בנטל להוכיח את טענתו בדבר הסיבה לגרעון כפי שציין בפרסומיו.

אשר לאי תשלום תגמולים ליוצרים - בהתייחס לנספח 4 לכתב ההגנה (דוח הכנסות והוצאות כותרים 1-5), נעמה הבהירה בעדותה כי הוגשו לאלון קבצי אקסל בדבר הוצאות והכנסות, אך אלון שינה את הנתונים בקבצים ושלח אותם ליוצרים. נעמה השוותה בין הקבצים ומצאה פערים בין הקבצים ששלחה לאלון במקור לבין הקבצים שאלון שלח ליוצרים. כך לדוגמא, מצאה נעמה כי אלון הציג דוח תרומות והוא הוסיף בו עמודה בה צוין שם הכותר, כדי להציג מצג שתרומות יחושבו כפעולת מכירה (היינו הכנסה של הכותר). שינוי הנתונים (בד"כ הגדלת ההכנסות לכאורה מהכותר) נעשה במטרה להציג שהתובעים מרמים את היוצרים ולא משלמים להם את התגמולים המגיעים להם, הכל במטרה לסכסך בין התובעים ליוצרים.

נעמה התייחסה בעדותה לנספח 24 לתצהירה, בו פירטה את הסילופים בנתונים הכספיים שאלון הפיץ ליוצרים, והפנתה לכך שאלון התעלם מעמלות פייפל, חישב מסירות לחנויות כמכירות בפועל, התעלם מגביה בפועל, התעלם ממבצעים והנחות, מסר נתונים שגוים על כמות מכירות ועוד. בסופו של יום הוא הקטין הוצאות והגדיל הכנסות, וכך הציג רווח שכביכול העמותה לא שילמה ליוצרים תגמולים.

משלא היה בפיו של אלון מענה ממשי לדברים, נותר בי רושם קשה מהתנהלותו, וברי כי לא שכנע באמת הפרסום בענין זה.

בהתייחס לפרסום בדבר אי תשלום משכורות לעובדים, ולאחר שנעמה אישרה בעדותה (עמ' 30 לתמליל 29.1.23, שו' 1-7), כי בתיאום עם אלון נאלצה להקפיא תשלומים למשך כמה שבועות, אלון הציג זאת כאילו התובעים אינם משלמים לספקים.

שלומי העיד (בעמ' 17 לתמליל 7.9.23, שו' 27-34), כי רק בשיחה מיום 16.2.20 כשאלון לא הצליח לשכנע בהסברים ועבר לשיח של קללות, הוא הבין שאלון נוכל, ויש לנתק עמו את הקשר. במסגרת זו הוא ונעמה נאלצו להקפיא את הפעילות כדי לברר מהן ההתחייבויות האמיתיות. אז הסתבר להם שאלון לא עבד באופן מסודר עם התחייבויות מתועדות והם אף חששו מקבלות מפוברקות. חשש זה אומת בקביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות שביקר את התנהלותו של אלון.

אלון טען (בעמ' 58 לתמליל 7.9.23, שו' 10 ועמ' 60, שו' 7-8), כי מדובר בעובדים ועורכים שלא קיבלו משכורות אך לא הביאם לעדות כי הם מסרבים לשמור איתו על קשר מאז פרץ הסכסוך.

בהקשר זה, יש לתת את הדעת לריבוי הראיות והעדים שהובאו מטעם התובעים, לבין החסר הניכר בראיות מטעם אלון. בהיעדר הסבר משכנע מטעמו בדבר פשר ההימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, הרי שזו פועלת לחובתו (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) 1889; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)).

משכך, ולאחר שהתרשמתי מכנות עדותם של נעמה ושלומי, הנתמכת בעדויות רבות (של תום מהגר ואחרים), מצאתי להעדיף את גרסתם.

נוכח האמור, הפרסום בקשר לכך אינו חוסה תחת הגנת אמת הפרסום. אין מדובר בגילוי בדבר הקפאת תשלומים, אלא בהצגה מסולפת של מצב זמני כאילו העמותה אינה משלמת לעורכים, לעובדים ולספקים, בעוד אלון מסתיר את המניע האמיתי לפרסום.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, היא כי הנתבע כשל בהוכחת אמת הפרסום.

הגנת תום לב

סעיף 15 לחוק קובע כי תהא לנתבע הגנה טובה אם עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

קיומה של חובה מוסרית לעשות את הפרסום (סעיף 15(2) לחוק);

הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע (סעיף 15(3) לחוק);

הפרסום היה ביקורת או הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע (סעיף 15(6) לחוק);

בפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה כנגד הנתבע (סעיף 15(10) לחוק).

יסוד תום הלב

כאמור, כתנאי לתחולת הגנות סעיף 15 לחוק, מוטל על הנתבע הנטל לשכנע כי הפרסום נעשה בתום לב.

יסוד תום הלב פורש כמשלב רכיבים אובייקטיביים וסובייקטיביים (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין, פ"ד סז(1) 667 (2014)). בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד דניאל (14.3.2016), נפסק גם כי התוכן המדויק של דרישת תום הלב אינו בהכרח אחיד והוא מושפע מן החלופה המסוימת שבסעיף 15 שלצידה הוא ניצב ומן האינטרסים המוגנים בה.

סעיף 16 לחוק קובע שורת חזקות המעידות או שוללות את קיומו של תום הלב בפרסום.

בדנ"א 2121/12 בענין אילנה דיין הנ"ל, הובהר כי הסעיף מורכב משני חלקים: תת סעיף א' עניינו נסיבה שבה קמה חזקה חיובית לפיה הפרסום נעשה בתום לב, כאשר הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, ואילו תת סעיף ב' דן בשלוש נסיבות, שיוצרות חזקה שלילית לפיה הפרסום נעשה שלא בתום לב. החזקה החיובית מסתפקת בבדיקת הפרסום ומידת סבירותו, ואילו החזקות השליליות מתמקדות במפרסם וביסוד הנפשי שלו.

עוד נפסק שם, כי הרשימה ב"סעיף החזקות" אינה ממצה את כל האפשרויות שיכולות ללמד על קיומו או היעדרו של תום לב, אך היא מתווה קווים מנחים: אין לפרסם דבר שהמפרסם לא האמין באמיתותו, יש לנקוט מראש אמצעים סבירים לשם בחינת אמיתות הפרסום, ואל למפרסם להתכוון לפגוע יתר על המידה. ענין זה נבחן בין היתר על רקע הקשר בין אופי הפרסום להיקף הפגיעה. כך גם אמונה כנה באמיתות הפרסום, מניעי הפרסום, והתנהלות המפרסם טרם הפרסום עשויים להוות אינדיקציה לקיומו או העדרו של תום לב. גם תוכן הפרסום ולשונו מהווה אינדיקציה לתום לב או שלילתו. בחינת סבירות הפרסום לענין החזקה בסעיף 16(א) לחוק, נעשית בעיקר באמצעות בחינת הפרסום עצמו. נפסק כי פרסום שכולל פרטים לא מדויקים או השמטה מכוונת של פרטים חשובים, עשוי להעיד על חוסר תום לב. (וראו גם: ת"א (שלום י-ם) 8743-05-13 ארגון רבני צהר נ' יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ (24.2.2019)).

עתה אבחן את הפרסומים עצמם וטענות ההגנה המועלות בהתייחס לכל אחד מהם, תוך יישום הפסיקה הנ"ל, ובהתאם אקבע את דרגת חומרתם.

הפרסום הראשון

מדובר בדוא"ל ששלח אלון ביום 18.2.20 לתום מהגר (מנכ"ל העמותה הנכנס) וחברי עמותה נוספים, ובו ציין כי קיימים פערים של מאות אלפי שקלים בדיווחים של נעמה, אשר דיווחה על הכנסות של טנג'יר כתרומות לעמותה.

אלון ציין כי לדעתו הוא נפל "לתרגיל עוקץ" ומבקש להקפיא את הפעילות הפיננסית של העמותה עד לבדיקת הדברים בפני גורם מוסמך.

אלון טען בתצהירו כי ביום 18.2.20 התקיימה שיחה בינו לבין נעמה ורועי חסן, במהלכה הוצגו לו ע"י נעמה נתונים לא נכונים לשיטתו ואלון השיב כי מדובר בניסיון לגלגל לפתחו חוב בסך של 60,000 ₪ שמקורו בעלויות הוצאת ספריו של שלומי. שלומי העיד (בעמ' 18 לתמליל 7.9.23, שו' 19) כי אלון השתמש בשפה בוטה והטיח בנעמה קללות.

בהמשך לכך, אלון שלח דוא"ל אשר לשיטתו, עדכן בו את תום על התנהלותם של נעמה ושלומי וביקש להורות על הקפאת הפעילות הפיננסית של העמותה והקפאת ההוצאות המצטברות בגין ספריו של שלומי. הדוא"ל נשלח לנמענים רלוונטיים בעמותה.

תום העיד ביחס לטענותיו של אלון בדבר פערים שנתגלו בדיווחי העמותה, ובין היתר דיווחים על הכנסות של הוצאות כתרומות – והשיב כי גם טענות אלה נבדקו ע"י רו"ח של העמותה והדבר הניח את דעתו.

תום אמנם לא כיהן כמנכ"ל באותו שלב ואלון טען כי דוא"ל זה נשלח בתשובה לדוא"ל ששלחה נעמה ביום 12.2.20 ובו עודכן תום במצבה של טנג'יר, ובהמשך לדברי נעמה בסעיף 48 לתצהירה ובעדותה (עמ' 24 לתמליל 29.1.23, ש' 32-33), כי התקשורת בין הצדדים תתבצע בכתב ובעדכון רועי חסן ותום מהגר.

עוד נטען שפרסום זה נעשה בתגובה למכתב, נספח 3 לכתב התביעה (דוא"ל ששלחה נעמה ביום 12.2.20 לאלון, רועי, שלומי ותום). נעמה הבהירה בעדותה (בעמ' 16 לתמליל 29.1.23, שו' 19-25), כי שלחה הדוא"ל בשלב זה לכולם לצורך יישור קו, והיא בחרה לכתב את הנמענים הנ"ל לצורך קיום בירור כאמור.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי אלון שלח הודעה זו בתום לב מתוך חובה מוסרית וחוקית ואף לצורך הגנת ענין אישי במטרה להגן על עצמו, וכי הפרסום הופנה רק לנמענים שזהותם מתחייבת. עוד טען כי מדובר בביקורת לגיטימית על ההתנהלות הכספית של שלומי ונעמה שיש לבדוק אותה.

לא בלא התלבטות, סבורני כי יש מקום לקבל את טענת ההגנה בהתייחס לפרסום זה. אמנם, במועד בו נשלח, תום טרם נכנס לתפקידו, אך ברי כי הפרסום נשלח אליו כמי שאמור להכנס לתפקיד המנכ"ל בתוך ימים ספורים. בנוסף, נעמה היא שביקשה לעדכן את תום בעניינים השוטפים הרלוונטיים בטרם כניסתו לתפקיד. על כן הוא בגדר פרסום שנעשה מתוך חובה חוקית או מוסרית (סעיף 15(2) לחוק), ולצורך הגנת ענין אישי כשר של אלון (15(3) לחוק).

משהפרסום הועבר לנמענים הספציפיים בלבד שהם חברי עמותה ומורשי חתימה (שנעמה כבר עדכנה אותם קודם לכן אודות תכנון התקציב), הוא לא חרג מתחום הסביר בנסיבות, ויש לזקוף לזכות אלון את החזקה הקבועה בסעיף 16 לחוק לפיה הפרסום נעשה בתום לב. ניתן גם לזקוף לזכותו את הספק כי בשלב מקדמי זה, אלון האמין באמיתות האשמותיו.

על כל פנים, ממילא חומרת הפגיעה בגין פרסום זה היא נמוכה, בהינתן שהוא נשלח לתום שצפוי היה להכנס לתפקיד המנכ"ל ולחברים רלוונטים בעמותה, וכחלק מההתנהלות הראשונית לבירור המחלוקת שנתגלעה עם נעמה ושלומי.

משכך, אין מקום לחייב את אלון בגין פרסום זה.

הפרסום השני

מדובר בדוא"ל שאלון שלח ביום 20.2.20 ליוצרים, שהם לקוחות העמותה. אלון טען בתצהירו כי כפי שמתבטא בכותרת ההודעה, הוא עדכן את היוצרים בהפסקת פעילותו כמנכ"ל, וזאת בתגובה לכך שהתובעים הכפישו את שמו והעלילו עליו כי יצר גרעון בתקציב העמותה ואף הוא הוצג כגנב שנטל כספים לא לו.

אלון טען כי מדובר בדוא"ל שנשלח לאחר שנודע לו מהיוצרים עצמם כי שמו הוכפש ע"י נעמה ושלומי. בהודעה זו אלון שטח את גרסתו לדברים. לשיטתו, הנתונים שצורפו לדוא"ל נכתבו ע"י נעמה ואין מדובר במידע העולה כדי הפרת הפרטיות.

שלומי ציין בתצהירו כי אלון השמיץ אותו בפרסום זה וגרם ליוצרים אחרים שעובדים בעמותה לחשוב כי רימה ועשק אותם וניצל את כספי העמותה כדי לממן את ספריו.

בענין זה, הובאה עדותה של גב' ניצן מינץ, יוצרת שהכירה את אלון וסיכמה עמו על הוצאת ספרה באמצעות טנגי'ר. ניצן העידה (בעמ' 35 לתמליל 9.1.23, ש' 24-26; בעמ' 36, ש' 1-3, בעמ' 39, שו' 19-23), כי היא קיבלה את הפרסום השני וזו היתה הפעם הראשונה שנודע לה אודות הסכסוך בין הצדדים. רק לאחר שליחת הדוא"ל, מישהו מטעם העמותה (ככל הנראה שלומי) שוחח עמה על הנושא. עוד אישרה כי היא קיבלה גם את הודעתו של אלון שיגיש תלונה למשטרה ולרשות המסים ושמצב העמותה חמור ומסכן את המתקשרים עמה. היא הבהירה כי לפי דבריו כדאי היה לה לנתק קשר עם העמותה. היא הוסיפה שאלון צירף פרטי מכירות של היוצרים תוך הפרת הפרטיות שלהם והודיע לה על הקמת ההוצאה החדשה על ידו.

ניצן העידה כי אלון התקשר אליה שוב ושוב וטען ששלומי ונעמה הם נוכלים ורמאים וניסה לשדל אותה לעבור להוצאה החדשה שלו.

ביום 25.2.20, עקב התכתבויותיה עם אלון, ביקשה מהעמותה החזר בגין הכספים ששילמה על עבודת עריכה שלא בוצעה, ושלומי טיפל בנושא וביצע את ההחזר. הדבר מעיד על הנזק הממשי שנגרם לעמותה בגין דבריו של אלון.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי פרסום זה חוסה תחת הגנת חובה מוסרית, והגנת ענין אישי וכשר, תוך כדי שהנתבע מגן על עצמו ומכחיש את הדברים שפורסמו נגדו.

למען הסר ספק, יובהר כי התביעה לא מוקדה בעצם הגשת התלונה לרשויות (משטרת ישראל, רשות המסים ורשם העמותות), ומשכך, אין להידרש לסעיף 15(8) לחוק (פניה לרשות מוסמכת).

אינני סבור שפרסום זה חוסה תחת הגנת תום הלב, וזאת מהטעם שלא הוכח כי קדמו לו פרסומים מצד שלומי ונעמה אל הנמענים. כך בעניינה של גב' ניצן מינץ שהפרסום היה המועד הראשון בו נחשפה לסכסוך וכך גם בעניינו של מר אלפרד כהן, משורר ובונה אתרים אשר הקים את אתר העמותה ומתפעלו משנת 2020, והיה אחד הנמענים לפרסום.

אלפרד העיד (בעמ' 53 לתמליל 9.1.23, שו' 29-37), כי עזיבתו של אלון הפתיעה אותו, וכי קודם לקבלת הדוא"ל מאלון, נעמה או שלומי לא שוחחו עמו אודות התנהלותו של אלון. אלפרד העיד כי משקיבל את הפרסום, נוצר אצלו הרושם כי מתחילה חקירה רצינית נגד התובעים.

עוד העיד כי קיבל הודעה נוספת מאלון שבה טען שנעמה מעבירה לשלומי עשרות אלפי שקלים כמשכורת וזאת ללא תיעוד וכן מעבירה לידיו תמלוגים שלא מגיעים לו.

בהמשך לאמור בסעיף 16 לתצהירו, אלפרד אישר (בעמ' 57 לתמליל 9.1.23, שו' 3-7 ו- 29-37), כי בעקבות שליחת הדוא"ל, הוא החליט שלא להוציא את הספר שתכנן להוציא באמצעות העמותה, וזאת על אף האינטרס האישי שלו.

יש לשים לב שאלון שלח את הפרסום האמור בתפוצה כה רחבה, ממש בסמוך להפסקת עבודתו בטנג'יר, באופן אימפולסיבי ומבלי שמיצה את הבדיקות בנוגע להאשמותיו. אם נוסיף לכך את עיוות הנתונים שהוצגו על ידו ליוצרים, ברי כי גם הוא לא האמין בתוכן הפרסום ועומדות כנגדו החזקות הקבועות בסעיף 16(ב)(1), (2) ו- (3) לחוק המלמדות שאינו תם לב.

בנוסף, אלון אישר (בעמ' 52 לתמליל 7.9.23, שו' 4-34), שחרף הודעתו ליוצרים כי בכוונתו להגיש תלונה לרשויות, התלונה למשטרה לא נפתחה כלל, והוא לא טרח לבדוק מה עלה בגורל התלונות שהגיש לרשם העמותות ולרשות המסים. הדבר מלמד על חוסר תום לבו, כשניסה להקנות לפרסומיו נופח רציני שמועבר לחקירה פלילית של הרשויות, בעוד הוא עצמו לא סבר שיש מקום לעקוב אחר החלטת הרשויות בתלונותיו.

סבורני שחומרת הפגיעה בגין פרסום זה היא גבוהה. מדובר בפרסום שנעשה כלפי לקוחות העמותה, הם היוצרים המפרסמים את יצירותיהם באמצעות טנג'יר והיא חבה להם חובת אמון גבוהה נוכח תמלוגים שמשתלמים להם ממנה. הפרסום יכול לערער אמון זה ולהעמיד את התובעים בפני הצורך להסביר ולשכנע בצדקת דרכם וביושרם.

אין בפרסום רק הודעה אודות סיום העסקתו של אלון בעמותה, אלא האשמות חריפות אודות סרוב לשלם משכורות (לעובדים, עורכים וספקים), ועל אי דיווח על הכנסות ממכירת ספרים, באופן שעלול להעמיד את כל היוצרים כנגד העמותה.

הפרסום השלישי

מדובר בשיחה והודעות וואטסאפ שקיים אלון עם גב' אורטל בן דיין שהיא חברה בעמותה ופעילה חברתית. אורטל הסבירה בעדותה כי היא יוצרת המשתפת פעולה עם העמותה ומכירה באופן אישי את שלומי ונעמה ואף את אלון במסגרת פעילות שקיימה לסיוע לנשים במעגל הזנות.

אורטל העידה (בעמ' 15 לתמליל 9.1.23, ש' 1-5 ובעמ' 18, שו' 9), כי ביום 23.2.20 אלון פנה אליה כמי שידועה כאדם רודף צדק והיא החלה בשיחות והתכתבויות עמו במסגרתן ניסתה לברר פשר הדברים. אורטל הבהירה בעדותה כי אלון ניסה לרתום אותה לתקוף את התובעים בטענה שיש בעמותה שחיתות ומעילה בכספים, ושקורים שם דברים קשים. עוד העידה שאלון טען בפניה ששלומי ונעמה "עקצו" אותו ודורשים ממנו עשרות אלפי שקלים שלא כדין וכי הם מושחתים.

אורטל העידה כי ביקשה שאלון יציג לה אסמכתאות בהתייחס לטענתו שלא שולמה לו משכורת, אך מלבד הצפתה בחומרים לא רלוונטיים אלון לא הוכיח טענתו כלל ועיקר.

אף ביחס לטענתו של אלון כי הוא זה שבנה את אתר העמותה, ביקשה אורטל לברר עמו את הנושא אך אלון טען שהביא מתכנת לבניית האתר. משכך, עימתה אותו עם המסקנה שדרישתו היא לכל היותר לעמלת תיווך.

אלון שלח לאורטל דוא"ל ובו סיכום חשבון על עבודותיו, והיא העבירה אותו לנעמה. כן העידה (בעמ' 25 לתמליל 9.1.23, שו' 35), כי אלון שלח אליה דיווח למשטרה אודות הלבנת הון בעמותה.

אורטל ערכה בירור עם נעמה, ואף בדקה את טענותיו של אלון במסמכים ששלח אליה – אך כפי שחזרה לאורך כל עדותה, לא נמצא כל ממש בטענותיו של אלון. בדיעבד הבינה שהוא הציף אותה במסמכים במטרה להשתמש בה כדי לפגוע בתובעים.

לא הועלתה בסיכומי הנתבע טענת הגנה כנגד פרסום זה, למעט הכחשת תוכן השיחות עם אורטל. לטענת אלון, הוא פנה לאורטל לקבלת סיוע בנוגע להתנהלותם של שלומי ונעמה אך זו לא נעתרה לערוך את הבירור. התרשמתי עמוקות מכנות עדותה של אורטל שאינה צד לסכסוך והיא בגדר עד אובייקטיבי. המינוחים עקיצה, מעילה וגניבה של כספים, היו שגורים בפיו של אלון, ואך טבעי הוא שיעלו גם בפני אורטל, עת תיאר את מסכת הדברים. משכך, אני מעדיף את גרסתה של אורטל על פני גרסתו הלא סדורה של אלון, ועל כן מדובר בפרסום שאינו מוגן.

סבורני שחומרת הפגיעה בגין פרסום זה היא בינונית בהינתן שהוא הופנה לגורם ספציפי (אורטל).

הפרסום הרביעי

בפרסום זה שנטען שנשלח כמענה לדרישת תשלום מצד התובעים, אלון מכתב בעותק מוסתר את גב' אורטל בן דיין ומייחס לתובעים "טרור כלכלי" שהם מפעילים כלפי היוצרת לורן מילק.

ודוק, אלון לא מתייחס לטרור כלכלי המופעל נגדו (שאז ניתן אולי היה לטעון להגנת ענין אישי שלו), אלא מתייחס במכתבו לטרור כלכלי המופעל כביכול כנגד היוצרת לורן מילק שהיא אם חד הורית. הרושם שנוצר הוא שאלון משים עצמו כמגן היוצרים הנלחם את מלחמתם מבלי שנתבקש, וזאת במטרה להסיט את האש מהטענות על התנהלותו ומהדרישה כלפיו להשיב כספים לעמותה.

יושם אל לב שהפרסום הועבר לאורטל בעותק מוסתר ולא באופן גלוי. סבורני שבנוסף על כל האמור, יש בדבר כדי לשלול את תום הלב של אלון.

בבחינת הדברים, מצאתי שחומרת הפגיעה בגין פרסום זה היא בינונית, בהינתן העובדה כי מדובר בתשובה לדרישה שהנמענת היחידה הנוספת היא אורטל, כמי שכבר עורבה בנושא ע"י אלון במסגרת הפרסום השלישי. החומרה נובעת מהעובדה שנוצר רושם שתכלית הפרסום לאורטל היא להשחיר את התובעים בענין שאינו רלוונטי ישירות לאלון.

הפרסומים החמישי והשישי

מדובר בדוא"ל מיום 9.4.20 שנשלח לרועי חסן והועבר ליוצרים אביחי נזרי ולירון כהן.

רועי ציין בתצהירו כי הוא ממייסדי העמותה ושימש כעורך בכיר בטנג'יר. למרות שאינו חלק ממנהלי העמותה היום, הוא יודע איך הדברים מתנהלים בעמותה. רועי מגיע מעולם התוכן והוציא שני ספרים באמצעות טנג'יר (שמומנו בגיוס המונים). רועי העיד שאלון ניסה לשכנעו שנעמה גונבת ממנו תגמולים.

רועי העיד (בעמ' 1 לתמליל 29.1.23, שו' 13-20), שבינו לבין אלון שררו יחסים טובים אך ברגע שנתגלעה המחלוקת, נחשף לצדדים שליליים של אלון. משהועלו הטענות כנגד נעמה, היא הגיעה אליו הביתה והראתה לו כי הדברים שאלון מייחס לה חסרי כל אחיזה במציאות. הוא אישר שנעמה הביעה בפניו חשש לדבר עם אלון מאחר והוא משתמש בשפה בוטה. רועי ניסה לגשר ביניהם ואף היה נוכח בשיחת ועידה, ואישר שאלון עשה שימוש בשפה קשה ובטונים צורמים.

אלון טען כי הוא עדכן את שני היוצרים אודות פערים שמצא בין הדיווח של נעמה על הכנסות לבין המכירות בפועל. אמנם נעמה אישרה כי ביקשה שלתכתובות יכותבו גם רועי ותום, אך ספק רב אם היה מקום להפיץ את התכתובת ליוצרים. מהטעמים שפורטו בנוגע לפרסום השני, מצאתי כי הפצה זו שוללת את תום הלב של אלון, שאינו מגן על שום ענין אישי שלו ואינו פועל מתוך חובה מוסרית. כבר התייחסתי לתוכן הדיווח השגוי ומניעיו.

מהדברים משתמע דפוס פעולה לפיו אלון שולח פרסומים בתפוצה רחבה ליוצרים במטרה לגייסם להאמין שמרמים אותם בהכנסות ולהקים אותם על התובעים.

סבורני שחומרת הפגיעה בגין פרסומים אלו היא נמוכה עד בינונית בהינתן שההפצה לרועי היא לבקשת נעמה, וההפצה שאינה רלוונטית היא לשני היוצרים בלבד.

הפרסום השביעי והשמיני

מדובר בפרסומים שכוונו לקרנות ציבוריות התומכות בעמותה, הקרן החדשה וקרן רוזה לוקסמבורג. אדון בהם במשותף.

אלון טען כי עדכן את הקרנות אודות התנהלותם של שלומי ונעמה. לשיטתו, עסקינן בדיווח לגיטימי לגוף שתרם כספים לפעילות העמותה. בסיכומים נטען כי מדובר בחובה מוסרית וחוקית לבצע את הפרסום.

תום העיד (בעמ' 11 לתמליל 9.1.23, שו' 20-25), כי אלון פנה לקרן החדשה שהיא נמנית על הגופים התורמים לעמותה, ובעקבות פנייתו של אלון, הוא ניהל שיחה עם מנהל הקרן שביקש לברר את פשר הפרסום. תום העיד כי הפרסום גרם לפגיעה במוניטין העמותה בפני התורמים שלה.

כפי שקבעתי לעיל, אינני סבור שהפרסום נעשה בתום לב. מדובר בפרסום שכל תכליתו היא להזיק לעמותה ולתובעים ולערער את האמון בהם.

חרף העובדה שהפניה נעשתה מספר חודשים לאחר הפסקת עבודתו של אלון בטנג'יר, בהפרש הזמנים לא נעשתה כל בדיקה מטעמו לאימות הנטען על ידו (ואפילו לא לעקוב אחר תוצאות תלונותיו ברשויות). סבורני שעצם הפניה של אלון לקרנות התומכות, מלמדת על כוונה לפגוע יתר על המידה בעמותה, ומעמידה כנגדו את החזקות הקבועות בסעיף 16(ב)(2) ו- (3) לחוק.

משכך, סבורני שהפרסומים האמורים, לא נעשו בתום לב.

בנסיבות אלו, מצאתי שחומרת הפגיעה בגין פרסומים אלו היא גבוהה. מדובר בפרסומים שנעשו כלפי תורמים של העמותה, החבה כלפיהם בחובת אמון ושקיפות הכיצד כספי התרומה מנוצלים למימוש מטרות העמותה. פרסומים כאלו עלולים לערער את האמון של התורמים בעמותה ולהעמיד את התובעים בפני הצורך להסביר ולשכנע את התורמים בצדקת דרכם וביושרם. פוטנציאל הנזק מפרסומים אלו הוא גדול.

עוד אציין כי הפרסומים מייחסים לשלומי ונעמה "תרגיל עוקץ" שתכננו לאלון, ואין בציון המילה חשד שהוסיף ("אני חושד"), כדי לרכך את הפגיעה מעצם האשמה הקשה בפני גורמים התומכים בעמותה.

סיכום ביניים: מצאתי כי מדובר בפרסומים המהווים לשון הרע. הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת אמת הפרסום ולמעט הפרסום הראשון, לא נעשו בתום לב. משכך, יש לבחון את הפיצוי.

הפיצוי

האם הפרסומים הם מסכת אחת

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי הפרסומים מהווה מסכת אחת (כינה זאת "קמפיין אחד") בהינתן רצף הפרסומים וסמיכות הזמנים והתייחסותם לאותו ענין.

בת"א (שלום חי') 1506/06 דלאל נ' הארון (4.6.2008) נאמר בקשר לכך:

"אמת המידה הקובעת אינה מספר הפרסומים שנעשו, אלא מהות תוכנם. בענייננו נראה לי כי מדובר באותה לשון הרע, אף אם זו מצאה את ביטויה במספר פרסומים שיצאו לאור במועדים שונים. עובדה זו אין בה כדי לשנות את המסקנה כי לגופם של דברים מדובר באותה לשון הרע המקימה לתובעים זכות לפיצוי פעם אחת.".

(ראו גם: ת"א (מחוזי ת"א) 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי (20.12.2016)).

בחינת רצף הפרסומים מראה כי מדובר בפרסומים שהופצו מחודש פברואר 2020 ועד חודש אפריל אותה שנה, והפניה לקרנות נעשתה בחודש יוני. לכן לא ניתן לומר כי הפרסומים היוו מקשה אחת, אלא נפרסו על פני מספר חודשים והועברו לגורמים שונים (קרנות תורמות, יוצרים שהם בגדר לקוחות, גופי חקירה מוסדיים וכיוצ"ב).

ואולם, ניתן לזהות "זיקה תכנית" בין חלק מהפרסומים, כך ניתן לקבוע כי הפרסום השלישי והרביעי המהווים מסכת התכתבות ושיח עם גב' אורטל בן דיין הם פרסום אחד. גם הפרסום החמישי והשישי שעיקרו הוא אותו מכתב שנשלח לה"ה רועי חסן ואח"כ לאביחי נזרי ולירון כהן, הוא במהותו אותו פרסום שמוען לגורמים שונים. בהתאם לכך, יפסק פיצוי אחד בגין פרסומים אלו. לא מצאתי לקבוע כך בהתייחס לפרסומים השביעי והשמיני, שבמהותם הם אותו פרסום, אך משהופנה לקרנות שונות שאין ביניהן קשר, ופוטנציאל הנזק מהפרסום כפול, לא מצאתי לגזור גזירה שווה בעניינן.

האם היתה כוונה לפגוע

סעיף 7א(ב) לחוק קובע פיצוי סטטוטורי ללא צורך בהוכחת הנזק בסך שלא יעלה על 50,000 ₪ (בערכי קרן, שכן הסכום הנקוב בחוק צמוד למדד שנת 1998), וסעיף 7א(ג) לחוק קובע כי במקרה שבו הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע בכפל הסכום.

בטבלה שהוצגה, התובעים ייחסו לאלון כוונה לפגוע ותבעו כפל הפיצוי בפרסומים השני, החמישי, השישי, השביעי והשמיני.

לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי שהפרסומים השני, השביעי והשמיני, נעשו בכוונה לפגוע בתובעים. אנמק.

הביטוי "בכוונה לפגוע" נדון ברע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ (8.9.2013), שם נקבע כי אין די בקיומה של צפיות שהפרסום יפגע בנפגע, אלא נדרש קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע בו, תוך התבססות על ההלכות שנקבעו לגבי יסוד הכוונה לפגוע בעבירת לשון הרע (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט(6) 554 (2005)). הכוונה לפגוע נלמדה מתוכן הפרסום, מהנסיבות בהן פורסם, מהרקע לפרסומו ומהעדויות (ת"א (שלום נת') 9143-10-16 פלורנס נ' עו"ד נהרי הלל (18.7.18)).

עוד יובהר כי המונחים "תום הלב" ו"כוונה לפגוע" בהקשר החוק נבדלים זה מזה (ע"א 211/82 נאנס נ' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)). כך בע"א 4/85 צור נ' הוכברג, פ"ד מב(3) 251 (1988), ראה בית המשפט במי שנוהג להתריע על תופעות שליליות בחברה ולהגיב עליהם במכתבים לנוגעים בדבר, כנעדר כוונת זדון.

בהקשר זה, הובאה עדותה של הגב' ציונה שמאי אשר היתה מנהלת בעמותת הליקון לקידום השירה. ציונה העידה (בעמ' 30 לתמליל 9.1.23, שו' 32 עד עמ' 31, שו' 2, ובסעיף 2 לתצהירה) כי קיבלה את אלון לעבודה לתקופת ניסיון, ודי מהר התגלו בעיות בעיקר ביחסיו עם עובדים וקולגות. הוא פוטר והחל במסע השמצות בדוא"לים וברשתות החברתיות, אישית נגדה ולאחר מכן נגד בעלי ההוצאה לאור בה יצא ספרו. כך טענה שאלון שלח דוא"לים שקריים להנהלה הציבורית של הליקון בהם הוא משמיץ גם את חברי ההנהלה.

ציונה ציינה כי אלון התנהל באלימות מילולית והטרידה. עוד העידה כי חב' הליקון נאלצה להוציא לאלון מכתב אזהרה מעורכי דין של הליקון על השמצות ולשון הרע. בסופו של דבר, הנהלת הליקון בחרה משיקוליה שלא להגיש תביעה כנגדו ואף נכנעה לסחטנותו ושילמה לו.

עדותה של ציונה לימדה על דפוס התנהגות של אלון, המבקש להתמודד עם מחלוקת כספית או אחרת באמצעות הטחת השמצות בתפוצה רחבה תוך התעלמות מנזק הנגרם ליריב עמו יש לו מחלוקת.

המסקנה המתבקשת היא שאלון בחר להתמודד עם המחלוקת שהיתה לו עם התובעים (שיכול והיתה כנה בזמנו) באמצעות תקיפה לא רלוונטית של העמותה ומנהליה בפני צדדים שלישיים.

התרשמתי כי אלון נקט בדפוס התנהגות אימפולסיבי, מתוך רצון להשתלח ולהתנקם ביריביו, ובמקום לברר את המחלוקת באופן ענייני, לא בחל בסילוף נתונים בנסיון לסחוף עמו גורמים נוספים מקרב לקוחות העמותה וחבריה.

בנסיבות אלו, מצאתי שהפרסומים השני, השביעי והשמיני, נעשו במטרה לגרום לתובעים נזק וללא קשר לבירור המחלוקת בנושאים שפורטו לעיל. זאת ניתן ללמוד ממיהות הנמענים ומהתפוצה הרחבה של הפרסומים. ההשמצות היו חסרות בסיס ממשי וסגנונם בוטה. כל תכליתם היתה להשמיץ את התובעים בפני מספר רב של נמענים ממספר רבדים (חברי עמותה, יוצרים ולקוחות, ואף תורמים) והם נעשו מתוך כוונה לפגוע.

שיקולים בקביעת שיעור הפיצוי

יש לבחון את שיעור הפיצוי לאור התכליות שבבסיסו: התכלית התרופתית, שנועדה להשיב את המצב לקדמותו; התכלית החינוכית-הרתעתית, והתכלית העונשית (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור (22.7.2015)).

סעיף 19 לחוק מפרט שיקולים שבית המשפט רשאי לבחון בקביעת שיעור הפיצוי. בנוסף לשיקולים בסעיף קבעה הפסיקה שיש לשקול גם את מידת הפגיעה בהיבט האישי בשמו הטוב של הנפגע, וכן את מידת הפסול בהתנהגותו של המפרסם. עוד יש לקחת בחשבון את אופיה של הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, תפוצת הפרסום, והתנהגות הצדדים קודם לפרסום ואחריו (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008); רע"א 3832/11 פישביין נ' בומבך (18.1.2012); ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד דניאל (14.3.2016)).

מסקירת הפסיקה עולה שבנסיבות בהן הפרסום כולל קביעות מרחיקות לכת והאשמות חמורות כנגד הנפגע, אשר לא נבדקו ואומתו כראוי ולכן אינן מבוססות, נפסקה תקרת הפיצוי בחוק ואף נקבע כי קיימת הצדקה לכפל פיצוי בשל כוונה לפגוע (ע"א (מחוזי ת"א) 16523-05-13 פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ (19.2.2015) וראו את סקירת סכומי הפיצוי שנפסקו בערכאות דיוניות בע"א (מחוזי ת"א) 36859-11-18 בוזגלו נ' פשכצקי (13.2.2019)).

נעמה הבהירה בעדותה (בעמ' 31 לתמליל 29.1.23, שו' 22-27), כי קיים קושי לאמוד את הנזקים שנגרמו לעמותה ולטנג'יר, והיא לא ידעה להצביע על נזק ממוני שנגרם בפועל. כך הבהירה כי רשות המסים לא פנתה לרו"ח של העמותה או אליה, ולמיטב ידיעתה ולאחר שבדקה במשטרה מה נעשה עם הדיווח שהוגש לה, לא נעשה עם כך דבר.

בהתייחס לפניה לקרנות נשוא הפרסום השביעי והשמיני - נעמה הבהירה כי הקרן החדשה לא הפסיקה את התמיכה בעמותה, אך היא דרשה הבהרות לגבי הכספים והתחייבות שהעמותה לא תעביר מכספי התרומה לפרויקטים שהקרן לא אישרה. לאחר שהתקיימה שיחה עם נציגי הקרן, היא המשיכה לתרום לעמותה (עדותה בעמ' 39 לתמליל 29.1.23, שו' 35 ועד עמ' 40, שו' 35). הנזק מבחינה זו נבע מהצורך להסביר לנציגי הקרן את הדברים כדי לצמצם את הפגיעה בשם הטוב של העמותה. מדובר גם בנזק אישי לנעמה כמי שמשמשת כגזברית של העמותה ושולטת בפועל בכספים, ואין להתעלם מכך.

לאחר ששקלתי כל אלה, מצאתי לחייב את אלון בפיצוי התובע כדלקמן:

בגין הפרסום השני שנשלח בתפוצה רחבה אל מספר רב של יוצרים ובו סולפו עובדות, שנקבע שנעשה מתוך כוונה לפגוע ודרגת הפגיעה בו גבוהה, 40,000 ₪.

בגין הפרסומים השלישי והרביעי לאורטל בן דיין, שנקבע שדרגת הפגיעה בהם בינונית, 20,000 ₪.

בגין הפרסומים החמישי והשישי שנשלחו לרועי חסן, אביחי נזרי ולירון כהן, שנקבע שדרגת הפגיעה בהם היא נמוכה עד בינונית, 10,000 ₪.

בגין הפרסום השביעי לקרן החדשה, שנקבע שנעשה מתוך כוונה לפגוע ושדרגת הפגיעה בו גבוהה, 40,000 ₪.

בגין הפרסום השמיני לקרן רוזה לוקסמבורג, שנקבע שנעשה מתוך כוונה לפגוע ושדרגת הפגיעה בו גבוהה, 40,000 ₪.

האם יש לפסוק פיצוי ביחד ולחוד עבור כל התובעים

סוגיה זו עלתה בדיון מיום 28.12.22 כשב"כ התובעים התבקש להגיש טבלה ולהבהיר את הסכום הנתבע בגין כל פרסום (עבור מי מהתובעים והאם נתבע כפל פיצוי).

בדיון מיום 7.9.23 הבהיר (עמ' 20 לפרוטוקול) שהפיצוי בגין לשון הרע נתבע עבור כל התובעים יחד ולחוד, מאחר וכל הפרסומים פוגעים בשלושתם. למרות שב"כ הנתבע עמד בדיון על זכותו להתייחס לעניין זה בסיכומים, בפועל לא התייחס לכך.

יכול שאין לדבר כל משמעות פרקטית, ולכן אסתפק בהערה שסבורני שאכן יש לפסוק את הפיצוי בגין לשון הרע עבור שלושת התובעים יחד (כמשמעות הדבר בסעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), וזאת מאחר ומעשיהם של שלומי ונעמה שלובים במעשי העמותה והפגיעה בשמם הטוב היא הפגיעה בעמותה שייסדו. משכך, קיימת הצדקה לחיוב הנתבע בפיצוי לתובעים כולם.

החוב הכספי של אלון לעמותה

אלון הכחיש כל חוב כלפי העמותה. לטענתו, כל התקבולים שהועברו לו מהעמותה, הועברו ע"י נעמה עבור עבודות ושירותים שסיפק. לאחר הדחתו הוא ביקש לבצע גמר חשבון לרבות קיזוז הכנסות (נספח 15 לתצהירו), אך נעמה ושלומי לא הגיבו לבקשותיו.

נעמה התייחסה בסעיף 92 לתצהירה לסך של 12,013 ₪ שהועבר לאלון, והלה הודה שאלו כספי העמותה שנותרו בידו (6,000 ₪ שגבה מניצן מינץ על עבודות שלא ביצע, 4,713 ₪ ממכירה מוקדמת של ספרים של שלומי שלא העביר, 1,000 ₪ ששולם לו ע"י אמיר נאמן כמקדמה ולא העביר, 300 ₪ ממכירות באירוע שניהל ולא העביר לעמותה).

זאת בנוסף ל- 20,000 ₪ שנדרש לתת הסבר לפשר ההוצאה ולא נתן עד היום (ולא נכלל בסכום התביעה ועל כן אינני נדרש לכך).

אלון אישר בתצהירו כי נעמה העבירה לו כסף, אך טען שמאחר שעבודתו הופסקה אין הוא מחויב להחזירו כי הוא ביצע את העבודה. כשנשאל בחקירתו (בעמ' 61 לתמליל 7.9.23, שו' 27-28 ובעמ' 67, שו' 15), בקשר לסך 12,013 ₪ שהועברו אליו, אישר שהעבודה לא בוצעה, אך מנגד טען באופן מתחמק כי לא קיבל את העמלות שהגיעו לו ולכן אינו מחויב להשיבם (ראו עמ' 63 לתמליל).

משנקבע ע"י בית המשפט לתביעות קטנות כי אלון קיבל את כל המגיע לו ואין כל חוב נגדי ומשאלון מאשר שקיבל את הכספים, ואף משלא שוכנעתי שעבודתו הופסקה שלא כדין (אלא באופן ענייני), עליו להשיב את שקיבל. בניגוד לנרמז בחקירה, אין כל נפקות לכך שסכום זה לא נתבע ע"י התובעים במסגרת תביעה שכנגד בתביעה הקטנה.

אשר על כן, מצאתי לחייב את אלון לשלם לעמותה סך של 12,013 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפסקת עבודתו ביום 18.2.20.

פיצוי בגין השימוש בשם "בית-עמרם"

התובעים טענו כי אלון עוול כלפיהם בעוולת גניבת עין עת השתמש בשם "בית-עמרם" עבור ההוצאה לאור החדשה שהקים, ועתרו בגין ראש נזק זה לפיצוי בסך של 50,000 ₪ (ראו הפרסומים נספח 29 לתצהיר נעמה).

עוולת גניבת עין מעוגנת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 , וזו לשונה:

"(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: האחד, המוניטין שרכש העוסק. השני, החשש הסביר להטעיה של הציבור כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע (ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.2013)).

בעניין אנג'ל הנ"ל נקבע כי לשם הוכחת קיומו של מוניטין, נדרש התובע להראות כי בנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל, שהתרגל לראות בהם כמצביעים על עסקו או סחורותיו של התובע. נקבע כי כאשר מדובר במוצר ייחודי הפונה לקהל לקוחות מצומצם (כמו הוצאת בוטיק כבמקרה דנן), ניתן להסתפק בשימוש פחות נרחב כדי להוכיח את יסוד המוניטין.

במקרה דנן, עסקינן בשימוש במילים המקושרות לעמותה בהן נעשה שימוש במסגרת הקמת הוצאת לאור מתחרה, וכבר נקבע כי ניתן להקיש מהקביעה הנ"ל גם במקרים כגון דא (ראו והשוו: ת"א (שלום ת"א) 55012-05-21 ישאלינור ייעוץ בע"מ נ' מסיבתא 2018 בע"מ (29.5.2023)).

באשר ליסוד המוניטין, נעמה הבהירה כי ההוצאה לאור של העמותה נקראת טנג'יר מבית עמר"ם. נעמה העידה (בעמ' 43 לתמליל 29.1.23, שו' 35-39), כי טנג'יר היא הוצאת בוטיק בעלת שם מאוד טוב בעולם הספרות, וכי הספרים בהוצאת טנג'יר זכו בפרסים.

דבריה לא נסתרו ע"י מי מהעדים (והיוצרים שהובאו בפני בהליך), ואף לא הוכחשו ע"י אלון שדווקא התייחס למוניטין של טנג'יר ופירט את הספרים שהוצאו באמצעותה (וייחס את המוניטין להתנהלותו כמנהלה בעמ' 57 לעדותו, שו' 5-15).

באשר ליסוד ההטעיה, אלון טען בתצהירו כי אמנם טנג'יר מוכרת בשם טנג'יר מבית עמר"ם אך לשיטתו היא אינה מזדהה כך. כעולה מנספח 14 לתצהירו, נכון ליום 9.9.20 השם טנג'יר הפועל תחת שם העמותה אינו מופיע באתר ההוצאה, דף הפייסבוק או בלוגו ההוצאה, ואף לא מדובר בסימן מסחר רשום.

אלון טען כי שמה של ההוצאה הוא על שם עיר נמל במרוקו (טנגי'ר) ושמה של העמותה עמר"ם הוא ראשי תיבות של עמותת רוח המזרח. לעומת זאת, שם ההוצאה בית-עמרם נבחר ע"י המשוררת לורן מילק והוא לקוח מתוך פיוט ומשמעותו היא הבית של עמרם. משכך, טען כי אין כל דמיון או קשר בין ההוצאה החדשה שלו "בית-עמרם" לבין "טנגי'ר".

בחקירתו (בעמ' 49 לתמליל 7.9.23), הוצגו לאלון חמישה ספרים שהוא הפיק במסגרת תפקידו בטנג'יר, ושם נכתב שהספרים הוצאו בהוצאת טנג'יר מבית עמר"ם (כגון הספר "בורא מיני יללות"). זאת בניגוד לטענתו כי בית עמר"ם אינו מזוהה עם טנג'יר. אלון אישר כי הוא היה אחראי להוצאת הספר וכי מצוין בכיתוב קטן "בית עמר"ם" כאשר כל הכתוביות הראשיות מציינות טנג'יר ורק בעמוד הפנימי מצוין "מבית עמר"ם". תשובתו אינה מניחה את הדעת.

אלון גם עומת עם נספח א' לתצהיר רועי חסן (חוזה התקשרות בין העמותה למחבר אמיר נעמן), שם צוין בשם העמותה "הוצאת טנג'יר מבית עמר"ם-עמותת רוח המזרח", כך גם צוין בהסכם עם המחבר ניסן כהן. אלון השיב (בעמ' 51 לתמליל 7.9.23, שו' 22-31), כי טנגי'ר זה שם והמילה "בית" היא מילת קישור וציון המילה עמרם היא שם כללי. לשיטתו, זיהוי השם עמרם כשם העמותה מופרך לחלוטין, חרף זאת, בהמשך עדותו הודה כי ציון שם זה הייתה בחירה לא נכונה שלו.

נעמה טענה בתצהירה שכשאלון פרסם את הפרסום השני והודיע על כוונתו לעזוב, הוא ציין שבכוונתו לפתוח הוצאה לאור בשם "בית-עמרם". בכך, אלון עשה שימוש במידעים של טנג'יר (רשימת התפוצה של היוצרים לקוחותיה) לצורך קידום ההוצאה שהקים.

עוד הפנתה בסעיף 81 לתצהירה להצהרת הכוונות בקמפיין הדסטארט שאלון יזם לגיוס כספים תחת ההוצאה החדשה, והשוותה בין הנוסחים של הצהרת הכוונות של טנג'יר. אכן ניכר דמיון שנחזה שנועד להטעות.

אלון כשל מלהביא הסבר משכנע מדוע בחר דווקא שם זה, והתרשמתי כי השימוש שעשה אלון בשם "בית-עמרם" עולה כדי הטעיה במטרה לייחס אליו את המוניטין הטוב של העמותה והוצאת טנג'יר.

אישוש לרושם זה ניתן למצוא גם בעדותה של ניצן מינץ אשר העידה כי שמה של ההוצאה לאור שהקים אלון כה דומה לשם העמותה שנדמה כי הדבר נעשה לשם פעולת נקם וכי בסופו של דבר מידע זה ומידעים נוספים שהגיעו אליה גרמו לה שלא לעבוד יותר עם אלון (בעמ' 37 לתמליל 9.1.23, שו' 30-35). ניצן הציגה בתצהירה כי אלון התקשר אליה שוב ושוב וטען ששלומי ונעמה הם נוכלים ורמאים וניסה לשדל אותה לעבור להוצאה החדשה שלו.

שלומי הביע בעדותו (בעמ' 12 לתמליל 7.9.23, שו' 30-35), חשש שטענות שהופנו כנגד ההוצאה בית עמרם של אלון יופנו אליהם (כפי שגב' מריה גבנר טעתה לחשוב).

די היה בעדותם הסדורה של היוצרים שהובאו לעדות (כגון אלפרד כהן וניצן מינץ) וכן של נעמה, כדי לבסס הרושם כי בחירת השם האמור דווקא, נעשתה מתוך מניע נקמני ותוך פגיעה במוניטין של העמותה.

בשוקלי את גובה הפיצוי, יש לקחת בחשבון כי הצדדים גיבשו הסכמה בנוגע לצו המניעה, והשימוש שנעשה בהוצאה של אלון הוא מוגבל. בנסיבות אלו, מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין השימוש בשם בסך של 20,000 ₪.

סיכום

מצאתי שהפרסומים נשוא התביעה מהווים לשון הרע, וכי יש בו כדי לבזות ולפגוע בשמם הטוב של התובעים. עוד מצאתי כי הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת אמת הפרסום, ולמעט בנוגע לפרסום הראשון, לא נעשו בתום הלב.

אשר על כן, הנתבע, אלון, ישלם לתובעים פיצויים בסך כולל של 150,000 ₪.

עוד קבעתי כי על הנתבע להשיב לתובעת 3, העמותה סך של 12,013 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.20 ועד מועד התשלום בפועל, ולפצותה בגין השימוש בשם בית עמרם בסך של 20,000 ₪.

בנוסף לאמור, הנתבע יישא בהוצאות התובעים בגין אגרות בית המשפט, שכר עדים וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.

בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את התנהלות הנתבע בהליך, לרבות נסיונו להאריכו ולסרבלו (ראו לדוג' סאגת דחיית הדיון כפי שנדונה בהחלטות מיום 30.8.23, 6.9.23, 10.12.23 ו-13.12.23 ואף בחקירתו של אלון בעמ' 25 לתמליל 7.9.23).

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום (למעט לפיצוי בסך 12,013 שישא מהמועד הנקוב) ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתנה היום, בד' אייר תשפ"ד, ב12 מאי 2024, בהעדר הצדדים.

27 מתוך 27