הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
6727-09-20 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | סגן הנשיאה אבי שליו | 2024-05-12
צד תובע: נעמה קטיעי, שלומי חתוכה, עמרם – עמותת רוח המזרח (ע"ר) | צד נתבע: אלון בר
ייצוג אלון בר: עו״ד שלומי חיימוב | ייצוג תובעים: עו״ד רון לוינטל
פסק הדין עוסק במחלוקת כספית סביב פעילותה של הוצאת ספרים שפעלה במסגרת עמותה, ובשמונה פרסומים שנשלחו לחברי העמותה, ליוצרים ולגורמים שתמכו בה. בית המשפט קבע שכל שמונת הפרסומים היו לשון הרע. עם זאת, הנתבע לא חויב בפיצוי בגין הראשון, משום שבנסיבותיו התקבלה הגנת תום הלב. יתר הפרסומים לא חוסים תחת הגנת אמת הפרסום, ולגביהם נדחתה גם הגנת תום הלב.
המחלוקת הכספית לא הצדיקה את הפרסומים
הנתבע טען כי העלה חשדות ממשיים לאי-סדרים כספיים, וכי הפרסומים נועדו להתריע או להגן על עניין לגיטימי. בית המשפט בחן את הדברים על רקע העדויות והמסמכים, ולא הסתפק בכך שהמחלוקת הכספית אכן התקיימה.
אחד השיקולים המרכזיים היה פסק דין קודם בתביעות קטנות, שבו הסתמך בית המשפט על בדיקת מומחה וקבע כי התשלומים לנתבע תאמו את המוסכם והראוי, וכי היעדר תכנון תקציבי או תכנון תקציבי בעייתי מצד הנתבע בטנג'יר נמצא מבוסס בעובדות. בפסק הדין הנוכחי נקבע כי ממצאים אלה מחייבים את הצדדים בסוגיות הרלוונטיות. בית המשפט דחה גם את הטענה שהכנסות ממכירת ספרים הוצגו כתרומות באופן המעיד על אי-סדרים: לפי הממצאים, תקבול שנרשם תחילה כתרומה תוקן לאחר מכן באמצעות ביטול הקבלה והפקת מסמך מתאים למכירה. הצגת המסמך הראשוני בלי התיקון תוארה בפסק הדין כהצגה חלקית וחמורה.
גם ביחס לטענה שלא שולמו משכורות לעובדים ולספקים, בית המשפט הבחין בין הקפאה זמנית של תשלומים שנועדה לברר את ההתחייבויות לבין הצגת המצב כאילו העמותה נמנעת מתשלום. בנוסף צוין כי לא הובאו לעדות עובדים רלוונטיים שיכלו לתמוך בטענות, והיעדר הסבר משכנע לכך פעל לחובת הנתבע.
מדוע הפרסום הראשון קיבל יחס שונה
בית המשפט קבע שגם הפרסום הראשון היה לשון הרע, משום שייחס לעמותה פערים כספיים והציג חשד להתנהלות לא תקינה. למרות זאת, הגנת תום הלב התקבלה לגבי אותו פרסום. הוא נשלח למנכ״ל העתידי של העמותה ולחברי עמותה רלוונטיים, במסגרת בירור ראשוני של המחלוקת, לאחר שנמסר כי יש לעדכן את המנכ״ל הנכנס בעניינים השוטפים. בית המשפט מצא כי התפוצה המצומצמת הייתה סבירה בנסיבות וכי ניתן היה להניח שהנתבע האמין בשלב ההוא בטענותיו.
ההבחנה הייתה אחרת לגבי הדוא״ל שנשלח ליוצרים יומיים לאחר מכן. בית המשפט קבע שהפרסום הציג את העמותה כמי שאינה משלמת לעובדים ולספקים וכמי שלא דיווחה על הכנסות, בלי שהוכח כי הנמענים כבר שמעו את טענות הצד השני. אחת היוצרות העידה כי בעקבות הדברים ביקשה החזר על עבודה שלטענתה לא בוצעה, והפסק הדין הביא עדות זו בחשבון. עוד נקבע כי פרסום רחב, סמוך להפסקת העבודה ובלי בדיקה מספקת, לא נועד רק להודיע על סיום התפקיד.
בשיחות ובהודעות לאדם אחד יוחסו לתובעים מעשים חמורים בתחום הכספי; בית המשפט העדיף את עדותה של הנמענת וקבע שהפרסום אינו מוגן. גם הודעה שבה יוחסה לתובעים הפעלת לחץ כלכלי כלפי יוצרת שהיא אם חד-הורית, ונשלחה אל אותה נמענת בעותק מוסתר, נבחנה על רקע עדות הנמענת: בית המשפט קיבל את הסבריה שלפיהם בקהילה של פעילים חברתיים הדבר יוצר הקשר של עושק ונחשב חמור, וקבע כי הפרסום הוא לשון הרע ואינו מוגן. בית המשפט ציין כי הנושא שהועלה לא היה קשור ישירות להגנה על הנתבע, וכי אופן ההעברה החליש את טענת תום הלב.
תפוצה, חומרה וכוונה השפיעו על הפיצוי
בית המשפט לא ראה את כל הפרסומים כמסכת אחת שמזכה בפיצוי יחיד. הוא קבע כי ההתכתבות והשיחות עם אותה נמענת ייחשבו יחד, וכך גם שני מכתבים שחזרו על אותו תוכן בפני יוצרים. לעומת זאת, הפניות לשתי קרנות שונות נחשבו לפרסומים נפרדים, בין היתר משום שלכל אחת מהן היה פוטנציאל נזק משלה.
בגין הפרסום השני נפסקו 40,000 ₪; בגין הפרסומים השלישי והרביעי יחד נפסקו 20,000 ₪; בגין החמישי והשישי יחד נפסקו 10,000 ₪; ובגין כל אחת משתי הפניות לקרנות נפסקו 40,000 ₪. הסכום הכולל של פיצויי לשון הרע הוא 150,000 ₪ עבור שלושת התובעים יחד. בית המשפט קבע כי הפרסום השני ושתי הפניות לקרנות נעשו בכוונה לפגוע, ושקל את חומרת ההאשמות ואת הפנייה לקהל של יוצרים ותומכים. לצד זאת, נשקלה גם העובדה שלא הוכח אובדן תמיכה כספית: לפי העדות, אחת הקרנות המשיכה לתמוך בעמותה לאחר שניתנו לה הבהרות, אך ביקשה הסברים לגבי השימוש בכספים.
השימוש בשם והסעדים הכספיים הנוספים
בעניין שם ההוצאה, בית המשפט מצא מוניטין בתחום הספרות וסיכון להטעיית הציבור. בין היתר נלקח בחשבון כי הקשר בין שם ההוצאה לבין העמותה הופיע בספרים ובחוזים, וכי הנתבע עצמו היה מעורב בהפקת ספרים שבהם הופיע אותו רכיב בשם. על השימוש בשם בית עמרם נפסקו לעמותה 20,000 ₪, בנפרד מפיצויי לשון הרע. קודם לכן ניתן צו מניעה האוסר על השימוש בשם בית עמרם או עמרם; פסק הדין אינו קובע אם הצו קוים בפועל.
בנפרד נקבע כי הנתבע ישיב לעמותה 12,013 ₪, שהוכרו ככספים שקיבל ושלא הוכח כי העבודה שבגינם בוצעה. לסכום זה נוספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפסקת עבודתו. כמו כן נפסקו 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, נוסף על הוצאות אגרות ושכר עדים שהסכום הכולל שלהן לא פורט. אלה סעדים נפרדים מפיצויי לשון הרע.
המסקנה מפסק הדין
פסק הדין מדגים את ההבדל בין העלאת חשד מצומצם במסגרת בירור רלוונטי לבין הפצת האשמות חמורות בפני לקוחות ותומכים בלי תשתית מספקת. במקרה זה, תפוצת הדברים, אופן הצגתם והיעדר בדיקה מספקת הכריעו את הכף לגבי רוב הפרסומים. התוצאה והפיצוי נקבעו לפי נסיבות כל פרסום, ואין להסיק מהם כלל אוטומטי למקרים אחרים.
לקריאת פסק הדין המלא – 6727-09-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
