הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
31997-11-20 | בית משפט השלום בחיפה | אורי גולדקורן | 2024-06-17
צד תובע: אלעד עברי | צד נתבע: בתאל טונדובסקי
ייצוג אלעד עברי: עו״ד גיא אלון | ייצוג בתאל טונדובסקי: עו״ד עידן אדרי
בית משפט השלום בחיפה דן בתביעה בעקבות פוסט שפורסם בקבוצת פייסבוק לאחר אירוע אכיפה. הפוסט ייחס לשוטר התנהגות כוחנית וחוסר יושר, כלל אמירות אישיות פוגעניות והציג את שמו ואת תמונותיו. בית המשפט קבע שהפרסום מהווה לשון הרע ודחה את הגנות אמת הפרסום ותום הלב.
ההקשר והפרסום
לפי המתואר בפסק הדין, התובע רשם לנהג דו״ח תנועה. הנתבעת לא הייתה נוכחת באירוע, ולדבריה הסתמכה בפרסום על מה שסיפר לה בן זוגה. מנגד, ההליך בבית המשפט לתעבורה הסתיים בהרשעת הנהג לאחר שבית המשפט לתעבורה צפה בסרטוני האירוע וקיבל את גרסת השוטר. הפרסום הועלה בקבוצת פייסבוק שמנתה, לפי עדות התובע, כ-49,000 חברים באותה עת.
האיזון בין חופש הביטוי לשם טוב
בית המשפט הסביר כי תביעת לשון הרע מחייבת בחינה של הפרסום, השאלה אם הוא מהווה לשון הרע, תחולת ההגנות ולאחר מכן הסעד. בתוך כך נדרש איזון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על השם הטוב. בית המשפט ציין כי יש משקל מיוחד לחופש הביטוי כשמדובר בביקורת על שוטרים העוסקים באכיפת החוק, אך קבע שגם ביקורת מסוג זה נבחנת לפי תוכנה והקשרה.
לפי בחינת הקורא הסביר, הפרסום לא הסתפק בתיאור האירוע או בהבעת הסתייגות מהדו״ח. בית המשפט קבע כי הוא ייחס לתובע התנהגות בלתי ראויה וחוסר יושר, כלל אמירות אישיות פוגעניות ואף התייחס למשפחתו, תוך זיהויו בשם ובתמונות. צירוף הדברים, ולא רק עצם הביקורת על פעולת האכיפה, הוביל לקביעה שמדובר בלשון הרע.
מדוע נדחו ההגנות
בהגנת אמת הפרסום נדרש המפרסם להוכיח את אמיתות התוכן ואת העניין הציבורי שבו. בית המשפט נתן משקל לכך שהנתבעת לא נכחה באירוע ולא זימנה לעדות את הנהג שממנו קיבלה את תיאורו. הוא ציין גם את תוצאת ההליך התעבורתי ואת העובדה שהפרסום כלל התקפות אישיות מעבר לתיאור עובדתי של המחלוקת על הדו״ח. לכן נקבע שלא הוכחה הגנת אמת הפרסום.
גם הגנת תום הלב נדחתה. הנתבעת העידה כי ביקשה לבדוק אפשרות לערער על הדו״ח ולברר אם מדובר בתופעה רחבה. בית המשפט תהה מדוע לצורך מטרות אלה היה צורך לייחס לשוטר טענות אישיות ולפרסם את שמו ותמונתו, והסיק כי הפרסום נועד לפגוע בשמו הטוב של התובע. בנסיבות אלה לא התקיימה דרישת תום הלב. הטענה שמדובר בזוטי דברים לא הוכרעה בפסק הדין.
הפיצוי והפער בין הנימוקים לסעיף האופרטיבי
התובע ביקש פיצוי של 75,000 ש״ח. בית המשפט שקל את חומרת הפרסום לצד נסיבות מקלות: מדובר בפרסום חד-פעמי שהוסר בתוך 24 שעות, ולא פורסמה התנצלות. התובע העיד על חוסר נעימות, אך לא טען לנזק מסוים, לרבות פגיעה בקידומו במשטרה. בית המשפט התייחס גם לכך שפיצוי ללא הוכחת נזק נועד, בין היתר, להרתיע, וכן לאיזון בין חופש הביטוי ביחס לאיש ציבור לבין הפגיעה האפשרית במעמדו ובאמון הציבור בו.
קיימת בפסק הדין אי-התאמה בסכום: בנימוקי הפיצוי נכתב שיש להעמידו על 3,000 ש״ח, אך בסעיף האופרטיבי חויבה הנתבעת לשלם לתובע 4,000 ש״ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה. סכום החיוב האופרטיבי הוא סכום החיוב המדווח, אך יש לשים לב לפער מול הסכום שנזכר בנימוקים.
בנוסף הורה בית המשפט על תשלום אגרת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, וכן על שכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ש״ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין. אלה חיובים נפרדים מפיצוי לשון הרע. לפי פסק הדין, הפרסום כבר הוסר בתוך 24 שעות; התוצאה האופרטיבית שנמסרה כוללת חיובים כספיים ולא הוראה להסרה או להתנצלות.
מה אפשר ללמוד מהמקרה
פסק הדין הבחין בין ביקורת על אירוע אכיפה לבין פרסום שמייחס לשוטר טענות אישיות ופוגעניות על בסיס תיאור של אדם אחר, בלי שהמפרסמת נכחה באירוע. ההכרעה תלויה בתוכן הפרסום ובנסיבות שנדונו; היא אינה קובעת שכל ביקורת על שוטר או על דו״ח תנועה היא לשון הרע.
לקריאת פסק הדין המלא – 31997-11-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
