בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"צ 18532-09-22 מליוכין נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ
לפני
כבוד השופטת כרמית בן אליעזר
המבקש
סרגיי מליוכין
ע"י ב"כ עו"ד אוהד שמילוביץ' ותום שנפ
נגד
המשיבה
מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נופר טל
חקיקה שאוזכרה:
חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006: סע' 2(א), 3, 4, 8, 8(א), 11, 14(א), 25
חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981: סע' 2, 2(א), 8, 15, 15(ג), 17ב, 17ב(ד)
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 12, 15, 39
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970
תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991: סע' 2, 4
תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]: סע' 63
מיני-רציו:
* התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי רשת יוחננוף מציגה בסניפיה ליד המוצרים שילוט ובו מחיר מבצע של המוצרים, אולם בפועל בעת התשלום בקופה היא גובה מחיר גבוה יותר, וזאת בניגוד לדין; נקבע, כי עלה בידי המבקש להראות כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה בעילה של הטעייה צרכנית ובעילות חוזיות; צוין, בין היתר, כי המבקש הציג תשתית ראייתית לכאורית מספקת כי אין מדובר בתקלות נקודתיות וכי קיימת אפשרות סבירה שמדובר בכשל מערכתי או התנהלות כללית של המשיבה.
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – לפי חוק תובענות ייצוגיות
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – נטל ההוכחה
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הגדרת הקבוצה
* הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – חובות העוסק
— סוף עמוד 2 —
* הגנת הצרכן – סימון טובין – חובת סימון
* הגנת הצרכן – הטעיה – מהי
* הגנת הצרכן – הטעיה – קיומה
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006. על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה היא רשת קמעונאית בתחום המזון המפעילה כ–36 סניפים ברחבי הארץ והיקף המכירות השנתי שלה עומד על כ–3.4 מיליארד ₪; המבקש הוא לקוח של המשיבה, ובשנים האחרונות נוהג לרכוש מעת לעת בסניפיה. בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבה מציגה בסניפיה מוצרים שונים הנמכרים במחיר מבצע באמצעות שילוט המודפס במיוחד לצורך המבצע והדגשתו, הממוקם בסמוך למוצר המוצג במבצע. למרות זאת, במועד שבו הוצגו שלטי המבצע, המוצרים נמכרו במחירם הרגיל והקבוע והמשיבה גבתה מהלקוחות סכומים ביתר. בנוסף, נטען בבקשת האישור כי המשיבה גובה סכומים גבוהים יותר בקופה מהמחירים שהציגה לצרכנים על גבי מדבקות המחירים המודבקות על המוצרים. המבקש טען כי אין מדובר בטעות נקודתית ביחס למוצר אחד הקורית בסניף כזה או אחר, אלא בהתנהלות שיטתית של הצגת מחיר "שגוי" בכל סניפי המשיבה כפי שתועד ונבדק על ידי המבקש בסניפים רבים. לטענת המבקש, התנהלות זו של המשיבה גורמת לנזק צרכני רחב היקף, ומדובר בגביית יתר ביחס לעשרות מוצרים שתועדו על ידי המבקש, ואף סביר כי יש מוצרים רבים נוספים שנמכרים באותה שיטה שכן המבקש ערך בדיקות מדגמיות של חלק מהשלטים בלבד. המבקש הוסיף וטען, כי על המשיבה הוטלו עיצומים כספיים על ידי הרשות להגנת הצרכן בסך 252,000 ₪, בין היתר בעילה של הצגת מחיר נמוך לצרכן במדפי הסניפים וחיוב הצרכן במחיר גבוה יותר בקופה. לטענת המבקש, באותו הליך טענה המשיבה כי תיקנה את כלל הליקויים והיא אף עורכת "ביקורות פתע" בסניפים כדי לוודא שהתקלות לא יחזרו, אולם היא לא עומדת בהתחייבויותיה וממשיכה לבצע גביית יתר שיטתית בסניפיה בהיקף בלתי נתפס ואין בעיצומים הכספיים שהוטלו עליה כדי להרתיע אותה מלהמשיך ולהטעות את הלקוחות. עילות התביעה עליהן ביסס המבקש את בקשת האישור הן הטעיה לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 לפי סעיף 15 ל לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הפרת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן; הפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991; הפרת חובת תום לב, ועוד. מנגד, טענה המשיבה, כי היא משקיעה מאמץ משמעותי, זמן ומשאבים רבים בסימון נכון ומדויק של מחירי המוצרים המוצעים למכירה בסניפיה וכן של המבצעים, כאשר בכל אחד מסניפיה נמכר מגוון של למעלה מ-30,000 מוצרים, ונערכים כ- 1,500 מבצעים במקביל. לטענת המשיבה אין די בהצגת עשרות בודדות של מקרים כפי שהציג המבקש כדי לאשר ניהול הליך ייצוגי; התשתית הראייתית שהציג המבקש מעידה לכל היותר על תקלות נקודתיות, ולא הוכח כי תקלות אלו הן תוצאה של מדיניות מפרה מודעת של העוסק. מעבר לכך, טענה המשיבה כי מהראיות שצורפו לבקשת האישור עולה כי במועד בו רכש המבקש את המוצרים, פג תוקפם של המבצעים שנטען שחלים על המוצרים, וזאת כפי שמצוין במפורש בתנאי המבצע שעל גבי השילוט.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כדלקמן:
בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית על פי הדין. תנאים אלו קבועים, בין היתר, בהוראות סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות (על התקיימות הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק, כי
— סוף עמוד 3 —
מדובר בעניין המפורט בתוספת השנייה לחוק, אין מחלוקת). כך, סעיף 4 לחוק קובע כי רשאי להגיש תביעה ייצוגית רק אדם שיש לו עילת תביעה אישית, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. סעיף 8 לחוק קובע, כי בית המשפט יאשר תביעה כייצוגית אם מצא כי היא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
בהלכה הפסוקה נקבע, כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית. כן נקבע בפסיקה כי בשלב הדיון בבקשת האישור אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת או לקבוע עמדה סופית ונחרצת ביחס אליהן, ודי לו כי יקבע כי קיימת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה. הנטל המוטל על המבקש לאשר תביעה ייצוגית אינו ענין של מה בכך. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב, משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו לאזן בין הרצון לאפשר את השימוש בתובענה הייצוגית ככלי יעיל לפיקוח על גופים כלכליים גדולים ומתן סעד לקבוצה של נפגעים שנזקם אינו מצדיק מבחינתם הגשת תביעה אישית; לבין הצורך לרסן את השימוש בכלי התובענה הייצוגית ולאפשר שימוש מושכל בו, נוכח הסכנות הטמונות בו והשפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית.
במקרה דנן, בכל הנוגע לטענה שהמשיבה גובה סכומים גבוהים יותר בקופה מהמחירים שהציגה על גבי המדבקות על המוצרים – לא הונחה תשתית מספקת לביסוס טענה זו ודין בקשת האישור בגינה להידחות. טענה זו הועלתה רק בשולי בקשת האישור, העוסקת, רובה ככולה, בפער בין המחיר הנקוב בשלטי המבצע למחיר המוצרים בקופה. אף רובן ככולן של הדוגמאות והאסמכתאות שהובאו בבקשת האישור (וגם בתגובה לתשובה) עוסקות בפער שבין מחיר המבצע בשילוט לבין המחיר בקופה. אין בתשתית שהונחה בעניין זה כדי לעמוד בנטל הדרוש להוכחת טענת המבקש על מנת לאשר את ניהול ההליך הייצוגי. שונים הם פני הדברים ביחס לעילה העיקרית העומדת בבסיס בקשת האישור, היא הטענה כי המשיבה מציגה ליד המוצרים שילוט ובו מחיר מבצע של המוצרים, אולם בפועל בעת התשלום בקופה היא גובה מחיר גבוה יותר, וזאת בניגוד לדין. בכל הנוגע לעילה זו, עלה בידי המבקש להראות כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה וכי מתקיימים יתר התנאים לאישור התביעה כייצוגית, ולפיכך יש להיעתר לבקשת האישור.
אשר לטענת המשיבה כי מדובר בתקלות נקודתיות – אין לקבלן. בהלכה הפסוקה נדונה, בהקשרים שונים, ההבחנה בין מדיניות מפרה לתקלות נקודתיות. הכלל הוא, שאין להתיר ניהול תובענה ייצוגית כאשר התשתית הראייתית מצביעה על כך שמדובר בטעויות נקודתיות גרידא, אלא שיש להיווכח כי מדובר במדיניות מפרה. בצד זאת הוטעם, כי כאשר עוסקים ב'מדיניות מפרה', אין הכוונה בהכרח למדיניות מכוונת. גם כאשר עוסק מתנהל בטעות או ברשלנות בניגוד לדין, אך מדובר בהתנהלות כללית, ניתן לעתים לעמוד בנקל על קיומה של קבוצה. כאשר עולה טענה בדבר קיומן של טעויות נקודתיות, יש לבחון בהקשרה שלושה היבטים: ראשית, האמנם יהיה צורך בבירור עובדתי פרטני של עניינו של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה; שנית, בהתחשב בכך שאחת מתכליות החוק היא להביא לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, יש לבחון אם אכן יש תועלת כלכלית באכיפה על עוסק לנקוט באמצעים שיובילו למצב של "אפס תקלות"; ושלישית, יש להתחשב בחלופות העומדות לרשות
— סוף עמוד 4 —
המבקש, בשים לב במיוחד לחלופה של תביעה אישית לפיצויים לדוגמא, שבכוחה להוביל להרתעה יעילה והולמת.
בנסיבות המקרה הנדון, הציג המבקש בשלב זה תשתית ראייתית לכאורית מספקת כי אין מדובר בתקלות נקודתיות וכי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע שמדובר בכשל מערכתי או התנהלות כללית של המשיבה, ובכך מתקיימות הדרישות שבסעיף 8(א) לחוק, וזאת גם אם אין מדובר במדיניות מכוונת. המבקש הניח תשתית ראייתית המלמדת לכאורה על התנהלות מתמשכת ושיטתית של אי הקפדה על הוראות החוק בכל הנוגע לפערים בין מחירי המבצע של מוצרים שהוצגו בשילוט לצד המוצר, לבין מחיריהם בקופה. נוכח המספר הלא מבוטל של המקרים שתועדו, לאורך זמן, בהזדמנויות שונות ובסניפים שונים, אני סבורה כי די בתשתית זו כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי אכן מדובר במדיניות מפרה ולא בתקלות נקודתיות. לכל הפחות, יש בתשתית שהונחה על ידי המבקש כדי להעביר את הנטל לכתפי המשיבה לסתור את התמונה העולה מתשתית זו. אלא, שהתשתית הראייתית אותה הניחה המשיבה לביסוס טענתה כי היא מקיימת מדיניות סדורה, מוקפדת ומפוקחת בעניין זה הייתה דלה ולא היה בה כדי לסתור את התמונה העולה מהראיות שהוצגו על ידי המבקש, ממנה עולה כי מדובר בהתנהלות שיטתית וכללית של המשיבה (גם אם אינה מכוונת).
אשר לטענת המשיבה כי חלף מועד המבצע שעל גבי השילוט – מעיון בכלל חומר הראיות שהציג המבקש עולה, כי אכן, ברובן ככולן של תמונות שילוט המבצע שצורפו לבקשת האישור ולתגובה לתשובה, תוקף מועד המבצע המצוין בשילוט שהוצב על המדף חלף במועד בו רכש המבקש את המוצרים. על אף האמור, יש לדחות את טענת המשיבה כי מטעם זה יש לדחות את אישור ניהול ההליך הייצוגי. ראשית, נקודת המוצא הקבועה בסעיף 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן הינה כי "המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור". בהתאם להוראות תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), כל מחיר הנגבה מהצרכן בקופה, העולה על המחיר שהוצג על גבי המוצר, בסמוך אליו או בפרסומים אודותיו מהווה מחיר שנגבה בניגוד לסעיף 17ב ושנגבה שלא כדין. גם במקרה דנן, המשיבה עצמה טענה כי ההנחיה שלה בסניפים היא שבנסיבות העניין, כאשר יש פער בין המחיר בקופה למחיר המוצר במדף אזי המוצר יימכר ללקוח במחיר הנמוך. בעוד שהוראות סעיף 17ב מחייבות את העוסק להציג על גבי כל פריט או על גבי אריזתו את מחירו הכולל, הסופי והעדכני אף בעת מבצע, וזאת על מנת שהלקוח יהיה מודע למחיר הסופי; קובעת תקנה 2 לתקנות פרסום המחירים סייג ולפיו כאשר המבצע (המכירה המיוחדת) אינו עולה על תקופה של 35 ימים די בהצגת המחיר על שלט או על תווית מדף, ואין צורך בסימון המחיר הסופי על כל מוצר ומוצר. ואולם, אין בסייג זה כדי לפטור את העוסק מהחובה להציג מחיר כראוי מכוח סעיף 17ב לחוק.
מעבר לכך, עילת תביעה עיקרית נוספת שעומדת בבסיס בקשת האישור היא עילת ההטעיה. על פי ההלכה הפסוקה, הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם. עוד נפסק, כי איסור ההטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר מעילת ההטעיה לפי דיני החוזים, והוא חל על כל דבר העלול להטעות צרכן, גם אם הלה לא הוטעה בפועל. מדובר בסטנדרט התנהגות הנדרש מהעוסק ומטרתו להגן על הצרכנים ולהבטיח כי יקבלו מידע אמין על הנכס או השירות המוצעים להם בבואם להחליט האם להתקשר בעסקה אם לאו. האיסור הרחב על הטעיה, המוטל בסעיף 2(א) לחוק נועד לצמצם את פערי המידע ופערי הכוחות הקיימים בין העוסק לצרכן, על מנת להבטיח את יכולתו של ציבור הלקוחות להתקשר ולצרוך באופן מיודע, והוא מבטא את תפיסתו העקרונית של המחוקק לפיה אין מקום לדרוש מהצרכן, להבדיל מצד לחוזה עסקי, לברר בעצמו את
— סוף עמוד 5 —
מלוא פרטיה של כל עסקה צרכנית, ולכן העוסק נדרש למסור בעצמו מידע מדויק לצרכנים ביחס לעניינים המהותיים לעסקה, ובכלל זאת המחיר.
בחינת נסיבות המקרה דנן מעלה כי לכאורה קיים פער בין המצג המובא בשילוט המבצע המוצב במדף לבין מחיר המוצר כפי שהצרכן משלם עליו בקופה, וזאת גם בקשר לתוקפו של המבצע, וזאת באופן העלול להטעות את הצרכן, כך שיש אפשרות סבירה שתתקבל טענת המבקש בעניין זה. מעיון בשלטים הרבים שהוצבו על גבי המדפים שצירף המבקש עולה כי האותיות והמחיר בהם כתוב המבצע הם גדולים ואף כתובים בצורה בולטת ומודגשת וכן כלל המבצע מודגש במסגרת אדומה, ואילו התוקף של המבצע כתוב מתחת למסגרת האדומה, בכתב קטן הרבה יותר באופן שלכאורה יכול להטעות את הצרכן. הצגת מחיר מבצע שאינו בתוקף, בשילוט בולט ובאותיות גדולות, כאשר תוקף המבצע מוצנע באותיות קטנטנות – עלולה להטעות את הצרכן, היא מהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות באשר לסימון מחירים, היא מהווה הפרת חוזה (מאחר שיש לראות את מחיר המבצע המוצג כהצעה תקפה ומחייבת ואת רכישת המוצר כקיבול) והיא אף עולה כדי התנהלות שלא בתום לב בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.
מעבר לכך, ואף שהצדדים לא הרחיבו טענותיהם בעניין, הרי שמשעה שהמבצעים אותם ערכה המשיבה מהווים "מכירה מיוחדת" כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, בהיותם מוגבלים בזמן, הרי שהצגת מצג מטעה לגבי תוקף המבצע (בדרך של הותרת השילוט על כנו אף לאחר תום תקופת המבצע) מהווה הטעייה בעניין מהותי, העומדת בניגוד לאיסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. בהקשר זה יש לזכור כי תכליתו של חוק הגנת הצרכן, שלאורה יש לבחון את הדברים, היא גם להבטיח כי בעשותו עסקה יעמוד לרשות הצרכן מידע מלא והוגן באשר לטיב העסקה ופרטיה, מתוך הנחה כי אז יוכל הצרכן לכלכל את צעדיו ולהתקשר בעסקה מיטבית ורצויה מבחינתו. הדברים נכונים ביתר שאת משבמקרה דנן מדובר על שילוט שעניינו מחיר מבצע. וכידוע, נקודת המוצא היא, כי לקוח הנחשף לכך שמוצר או שירות נמכרים ב'מבצע' פועל תחת הרושם כי מוצעת לו עסקה "בהזדמנות"; זוהי ציפייתו הסבירה של הלקוח, וחריגה ממנה עלולה להיחשב כהטעיה.
על פי הפסיקה, בכל הנוגע לעילת הטעיה לצורך גיבוש עילת תביעה של צרכן נגד עוסק, יש להוכיח שלושה יסודות: הפרה של הוראת חוק על-ידי עוסק; נזק שנגרם לצרכן; וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. רכישת מוצר המוצע לרכישה במחיר מבצע אף משכללת חוזה לרכישתו בתנאי המבצע. משכך, הפרת ההסכם על דרך של חיוב הצרכן במחיר גבוה ממחיר המבצע שהוצג לו, מצדיק חיובה של המשיבה בהשבת ההפרש. זהו גם הנזק שנגרם לצרכן, לכאורה. אין לקבל את טענות המשיבה בדבר העדר קשר סיבתי, ונראה כי עלה בידי המבקש לשכנע כי קיימת אפשרות סבירה שיוכרע כי נגרם לחברי הקבוצה נזק כתוצאה מההסתמכות על המצג המטעה שהוצג להם ביחס לתחולת המבצע והמחיר בו יחויבו בגין המוצר. יתר העניינים הרלוונטיים להיקפו של הנזק, האופן והמנגנון בו ייקבע ויחושב, וכיוצא באלו, ראוי להם כי יתבררו במסגרת הדיון בבקשת האישור לגופה
לאור האמור, הבקשה התקבלה בחלקה. אושר ניהול התובענה כייצוגית בכל הנוגע לטענה כי קיים פער בין מחיר המבצע בשילוט שעל המדף לבין המחיר בקופה.
החלטה
1. לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).
— סוף עמוד 6 —
על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה היא רשת קמעונאית בתחום המזון המפעילה כ–36 סניפים ברחבי הארץ והיקף המכירות השנתי שלה עומד על כ– 3.4 מיליארד ₪. המבקש הוא לקוח של המשיבה, ובשנים האחרונות נוהג לרכוש מעת לעת בסניפיה.
2. בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבה מציגה בסניפיה מוצרים שונים הנמכרים במחיר מבצע באמצעות שילוט המודפס במיוחד לצורך המבצע והדגשתו, הממוקם בסמוך למוצר המוצג במבצע. למרות זאת, במועד שבו הוצגו שלטי המבצע, המוצרים נמכרו במחירם הרגיל והקבוע והמשיבה גבתה מהלקוחות סכומים ביתר. בנוסף, נטען בבקשת האישור כי המשיבה גובה סכומים גבוהים יותר בקופה מהמחירים שהציגה לצרכנים על גבי מדבקות המחירים המודבקות על המוצרים.
המבקש טען כי אין מדובר בטעות נקודתית ביחס למוצר אחד הקורית בסניף כזה או אחר, אלא בהתנהלות שיטתית של הצגת מחיר "שגוי" בכל סניפי המשיבה כפי שתועד ונבדק על ידי המבקש בסניפים רבים. לטענת המבקש, התנהלות זו של המשיבה גורמת לנזק צרכני רחב היקף, ומדובר בגביית יתר ביחס לעשרות מוצרים שתועדו על ידי המבקש, ואף סביר כי יש מוצרים רבים נוספים שנמכרים באותה שיטה שכן המבקש ערך בדיקות מדגמיות של חלק מהשלטים בלבד.
המבקש פנה בפנייה מקדימה למשיבה ובה שטח טענותיו בעניין גביית היתר המבוצעת בסניפי המשיבה. במענה לפנייה המוקדמת טענה המשיבה כי פג תוקפם של המבצעים שבשלטים ולכן היא אינה נדרשת לעמוד בהם. לטענת המבקש, בתמצית, מדובר בטענה מופרכת וחסרת תום לב מאחר שהמחיר המוצג לצרכנים על המדף הוא המחיר המחייב, ואם המשיבה מעוניינת לתמחר את המוצרים במחיר גבוה יותר עליה להוריד שילוט פג תוקף. מעבר לכך, הרי שגם במוצרים שנמכרו תחת שילוט מבצע "תקף" לכאורה חוייבו הלקוחות במחיר רגיל של המוצר.
המבקש הוסיף וטען, כי על המשיבה הוטלו עיצומים כספיים על ידי הרשות להגנת הצרכן בסך 252,000 ₪, בין היתר בעילה של הצגת מחיר נמוך לצרכן במדפי הסניפים וחיוב הצרכן במחיר גבוה יותר בקופה (עש"א 23158-10-20 מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ נ' מדינת ישראל [נבו] (19.6.2021)). לטענת המבקש, באותו הליך טענה המשיבה כי תיקנה את כלל הליקויים והיא אף עורכת "ביקורות פתע" בסניפים כדי לוודא שהתקלות לא יחזרו, אולם היא לא עומדת בהתחייבויותיה וממשיכה לבצע גביית יתר שיטתית בסניפיה בהיקף בלתי נתפס ואין בעיצומים הכספיים שהוטלו עליה כדי להרתיע אותה מלהמשיך ולהטעות את הלקוחות.
לבקשת האישור צורף תיעוד של 63 מוצרים בהם בא לידי ביטוי הפער במחירים כאמור ברכישות שביצע המבקש ב– 12 מועדים שונים ב– 10 סניפים שונים של המשיבה. בקשת האישור נתמכה בתצהיר המבקש ובתצהיר של צרכנית נוספת שנפגעה לטענתה מגביית יתר שבוצעה בסניפי המשיבה בעקבות הטעיית המשיבה, וכן נטען כי מבדיקה שערך המבקש באינטרנט עולה כי לקוחות נוספים מתלוננים על גבייה ביתר.
— סוף עמוד 7 —
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916המבקש הגדיר את הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור: "כלל לקוחות המשיבה, אשר רכשו ממנה מוצרים, ואשר נגבו בעבורם סכומים גבוהים מהמחירים שהציגה המשיבה לצרכנים על גבי מדבקות המחירים ו/או על גבי השילוט שנמצא בצד אותם המוצרים בסניפי המשיבה ו/או כלל לקוחות המשיבה שהטעתה אותם בפרסום מצגים מטעים ביחס למחיר מוצרים וגרמה להם נזק, והכל במשך 7 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה דנן".
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
עילות התביעה עליהן ביסס המבקש את בקשת האישור הן הטעיה לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), והפרת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, וכן הפרת חוזה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970; הפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991; הפרת תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995; עוולת הרשלנות ומצג שווא רשלני לפי לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין; עשיית עושר ולא במשפט.
המבקש טען כי נגרם לו ולחברי הקבוצה נזק ממוני (בגובה ההפרש בין המחיר הנקוב בשלט המבצע לבין הסכום שנגבה בקופה) ובלתי ממוני, העמיד את הנזק בהערכה שמרנית על סך של 200,000,000 ₪, ועתר לסעדים שונים ובהם סעד הצהרתי, צווי עשה ופיצוי כספי.
3. בתשובה לבקשת האישור, טענה המשיבה, בתמצית, כי היא משקיעה מאמץ משמעותי, זמן ומשאבים רבים בסימון נכון ומדויק של מחירי המוצרים המוצעים למכירה בסניפיה וכן של המבצעים, כאשר בכל אחד מסניפיה נמכר מגוון של למעלה מ-30,000 מוצרים, ונערכים כ- 1,500 מבצעים במקביל.
לטענת המשיבה אין די בהצגת עשרות בודדות של מקרים כפי שהציג המבקש כדי לאשר ניהול הליך ייצוגי. לטענת המשיבה, התשתית הראייתית שהציג המבקש מעידה לכל היותר על תקלות נקודתיות, ולא הוכח כי תקלות אלו הן תוצאה של מדיניות מפרה מודעת של העוסק.
המשיבה הוסיפה וטענה כי היא מקיימת את הדין, ובכלל זאת נוקטת באמצעים מגוונים הכוללים נהלים ברורים המועברים לעובדים, כנסים והדרכות, אמצעי אכיפה פנימיים, בדיקות תקופתיות וביקורות מיוחדות בכל סניפיה, הבודקים את התאמת שלטי המבצע למבצעים החלים במועד הבדיקה. עם זאת, על אף המשאבים והמאמצים הרבים המושקעים למניעת טעויות סימון מחירים ולהסרת שלטי מבצע שהסתיימו; ולאור טיבו וטבעו של תהליך סימון המחירים בסניפים ושילוט מבצעים וההכרח בעדכון ידני, כמו גם היקף הפעילות הגדול של המשיבה, שטחי הסניפים הגדולים כמויות המוצרים והמציאות היומיומית בסניפים – קיימת הסתברות נמוכה אך בלתי נמנעת להתרחשות טעויות סימון.
— סוף עמוד 8 —
מעבר לכך, טענה המשיבה כי מהראיות שצורפו לבקשת האישור עולה כי במועד בו רכש המבקש את המוצרים, פג תוקפם של המבצעים שנטען שחלים על המוצרים, וזאת כפי שמצוין במפורש בתנאי המבצע שעל גבי השילוט.
הועתק מנבו
4. בתגובה לתשובה טען המבקש בתמצית כי המשיבה לא טענה כי אינה מפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן והיא מודה שאינה רשאית לגבות סכום גבוה יותר מהסכום המופיע על גבי השילוט או המדבקה שעל המוצר, אלא שטענתה העיקרית היא כי מדובר בתקלות נקודתיות. אולם לטענה זו אין יסוד והיא לא הוכחה, ולמעשה ה"תקלה" ממשיכה להתרחש גם לאחר הגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור. להוכחת טענתו, צירף המבקש ראיות נוספות לגבי הפער במחירים כאמור וזאת במסגרת רכישות נוספות שערך במועדים שונים בשבעה סניפים של המשיבה, וזאת לאחר הגשת בקשת האישור ותשובת המשיבה. יציין כי בקשה למחוק סעיפים מהתגובה לתשובה ולהסיר נספחים נדחתה בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת מושקוביץ) מיום 24.10.2023.
5. ניסיונות שנעשו במהלך ההליך לסיום המחלוקת בהסכמה, לרבות בהליך גישור, לא צלחו. נשמעו ראיות הצדדים והוגשו סיכומיהם, ועתה הגיעה שעת ההכרעה.
דיון והכרעה
6. כידוע, על פי הדין, בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית על פי הדין. תנאים אלו קבועים, בין היתר, בהוראות סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות (על התקיימות הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק, כי מדובר בעניין המפורט בתוספת השנייה לחוק, אין מחלוקת בענייננו).
כך, סעיף 4 לחוק קובע כי רשאי להגיש תביעה ייצוגית רק אדם שיש לו עילת תביעה אישית, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. סעיף 8 לחוק קובע, כי בית המשפט יאשר תביעה כייצוגית אם מצא כי היא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
7. בהלכה הפסוקה נקבע, כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית. כן נקבע בפסיקה כי בשלב הדיון בבקשת האישור אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת או לקבוע עמדה סופית ונחרצת ביחס אליהן, ודי לו כי יקבע כי קיימת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה (ראו, מיני רבים, רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח
— סוף עמוד 9 —
בע"מ נ' עמוסי [נבו] (5.7.2012)). הנטל המוטל על המבקש לאשר תביעה ייצוגית אינו ענין של מה בכך. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב, משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו לאזן בין הרצון לאפשר את השימוש בתובענה הייצוגית ככלי יעיל לפיקוח על גופים כלכליים גדולים ומתן סעד לקבוצה של נפגעים שנזקם אינו מצדיק מבחינתם הגשת תביעה אישית; לבין הצורך לרסן את השימוש בכלי התובענה הייצוגית ולאפשר שימוש מושכל בו, נוכח הסכנות הטמונות בו והשפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית (ראו, מיני רבים, רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ [נבו] (11.4.2013) בפסקאות 39-41 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז, על הפסיקה הנזכרת שם).
על רקע זה, נפנה לניתוח השאלות הטעונות הכרעה ונבחן אם יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה, ואם עומדת בקשת האישור בתנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית.
8. כאמור, בקשת האישור הוגשה בעילות שונות ובמסגרתה נטען כי המשיבה מציגה מחיר מבצע על גבי שילוט בולט ליד המוצרים אולם בפועל היא גובה בקופה את המחיר הרגיל, שהוא גבוה יותר; וכן כי יש פער בין המחיר המודבק על המוצרים לבין התשלום שגובה המשיבה בקופה שהוא גבוה יותר. עיקר טענות המשיבה הוא כי המבקש לא הוכיח שקיימת התנהלות שיטתית ומדיניות מפרה של המשיבה, והאירועים הנטענים מעידים לכל היותר על תקלות נקודתיות. כן טענה המשיבה כי המקרים אותם הציג המבקש הם מקרים בהם חלף תוקף המבצע שחל על המוצרים במועד שנרכשו וזאת כפי שמצוין במפורש בתנאי המבצע שעל גבי השילוט.
9. ייאמר מייד, כי בכל הנוגע לטענה שהמשיבה גובה סכומים גבוהים יותר בקופה מהמחירים שהציגה על גבי המדבקות על המוצרים – לא הונחה תשתית מספקת לביסוס טענה זו ודין בקשת האישור בגינה להידחות. יצוין, כי טענה זו הועלתה רק בשולי בקשת האישור, העוסקת, רובה ככולה, בפער בין המחיר הנקוב בשלטי המבצע למחיר המוצרים בקופה. אף רובן ככולן של הדוגמאות והאסמכתאות שהובאו בבקשת האישור (וגם בתגובה לתשובה) עוסקות בפער שבין מחיר המבצע בשילוט לבין המחיר בקופה. בתצהיר המבקש והמצהירה מטעמו הובאו דוגמאות ספורות בלבד לפער בין המחיר שננקב במדבקה על המוצר לבין המחיר בקופה, וגם הן התייחסו, ככלל, למקרים בהם המחיר על גבי המדבקה היה אותו מחיר מבצע שבשילוט. גם הפנייה המקדימה שנשלחה למשיבה, לא כללה כל התייחסות לפער הנטען בין מחיר המוצרים המופיע במדבקות למחיר בקופה (נספח 18 לבקשת האישור), ואף בעדותו לפניי הבהיר המבקש כי פער זה אינו מעיקרו של ההליך (עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 2-5). לא מצאתי כי יש בתשתית שהונחה בעניין זה כדי לעמוד בנטל הדרוש להוכחת טענת המבקש על מנת לאשר את ניהול ההליך הייצוגי. נוכח האמור, יש לדחות את טענות המבקש ואת בקשת האישור בכל הנוגע לפער בין מחיר המוצר המוצג על גבי המדבקות שעל המוצרים למחיר שנגבה בפועל בקופה.
10. שונים הם פני הדברים ביחס לעילה העיקרית העומדת בבסיס בקשת האישור, היא הטענה כי המשיבה מציגה ליד המוצרים שילוט ובו מחיר מבצע של המוצרים, אולם בפועל בעת התשלום
— סוף עמוד 10 —
בקופה היא גובה מחיר גבוה יותר, וזאת בניגוד לדין. בכל הנוגע לעילה זו, מצאתי כי עלה בידי המבקש להראות כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה וכי מתקיימים יתר התנאים לאישור התביעה כייצוגית, ולפיכך יש להיעתר לבקשת האישור. הכל כפי שאפרט להלן.
מאחר שאין מחלוקת כי הדין אוסר על הצגת מחיר מטעה, אדרש ראשית לשתי הטענות המרכזיות אותן העלתה המשיבה כנגד בקשת האישור, ואפרט מדוע מצאתי כי אין בהן כדי לסייע לה ולהביא לדחיית בקשת האישור.
טענת המשיבה כי מדובר בתקלות נקודתיות
11. בבקשת האישור, טען המבקש כי לאחר שבאחת הקניות שביצע אצל המשיבה (ביום 12.7.2022 בסניף יד אליהו) נוכח כי חוייב במחירים הגבוהים מאלו שהוצגו במדף ביחס למוצרים שבמבצע, בדק את הדברים וגילה שגם בקנייה קודמת שביצע (ביום 10.7.2022 בסניף ראשון לציון) גבתה ממנו המשיבה מחיר גבוה יותר ממחיר המבצע שהיה רשום בשילוט על המדף. בעקבות זאת, טען המבקש כי החליט לערוך בדיקות מדגמיות בסניפי הרשת השונים ומצא לטענתו כי מדובר בהתנהלות קבועה שחוזרת על עצמה והרשת מציגה לציבור באופן קבוע מוצרים שונים במחירי מבצע כשבפועל היא גובה את המחיר הרגיל שהוא גבוה יותר.
לבקשת האישור צורף תיעוד המלמד לכאורה על כך שב-63 מקרים ב-10 סניפים שונים של המשיבה נגבו בקופה מחירים הגבוהים מאלו שהיו נקובים בשילוט המבצע שהוצג לצד המוצרים. לתגובה לתשובה צורף תיעוד המלמד לכאורה על 51 מקרים נוספים ב-7 סניפים של המשיבה (מתוכם 4 סניפים אליהם התייחס המבקש בבקשת האישור וביקר בהם שוב וכן 3 סניפים נוספים) בהם בוצעה גבייה ביתר באופן דומה.
12. טענה עיקרית שהעלתה המשיבה היא כי התשתית הראייתית שהציג המבקש מעידה לכל היותר על תקלות נקודתיות ולא הוכחה מדיניות מפרה. המשיבה הטעימה, כי חרף המאמצים הניכרים שהיא משקיעה, הרי שלאור היקף הפעילות וכמות המוצרים שהיא מוכרת (ובכל רגע נתון מתקיימים בכל אחד מהסניפים כ– 1,500 מבצעים) והמציאות היומיומית בסניפים לא ניתן למנוע כליל תקלות. נטען, כי כמות המקרים שהציג המבקש ועל בסיסם הוא טוען לקיומה של תופעה רחבת היקף, הוא זניח ומזערי ביחס לפעילות המשיבה, והמבקש אף לא צירף חוות דעת להוכיח טענתו שהיקף המקרים הנטענים בבקשת האישור מהווה צבר של תקלות המצדיק אישור ניהול הליך ייצוגי. כן טענה המשיבה כי לאור האמור הבקשה לא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והתובענה הייצוגית לא תהיה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בהן.
אין בידי לקבל את טענות המשיבה.
— סוף עמוד 11 —
13. בהלכה הפסוקה נדונה, בהקשרים שונים, ההבחנה בין מדיניות מפרה לתקלות נקודתיות. להבחנה זו משמעות בהקשרים שונים של הוכחת היסודות הנדרשים לאישור התביעה כייצוגית, ובהם הוכחת קיומה של קבוצה, קיומן של שאלות משותפות לחברי הקבוצה, והיות ההליך הייצוגי הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
פסק הדין המרכזי הדן בסוגיה הוא פסק הדין שניתן בעניין גרסט (ע"א 2112/17 אחיאסף גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ [נבו] (2.9.2018)). בעניין גרסט, קבע בית המשפט העליון (כב' השופט, כתוארו אז, סולברג, בהסכמת כב' השופטים קרא ואלרון) כי הכלל הוא, שאין להתיר ניהול תובענה ייצוגית כאשר התשתית הראייתית מצביעה על כך שמדובר בטעויות נקודתיות גרידא, אלא שיש להיווכח כי מדובר במדיניות מפרה. בצד זאת הוטעם, כי "כאשר אנו עוסקים ב'מדיניות מפרה', אין הכוונה בהכרח למדיניות מכוונת. גם כאשר עוסק מתנהל בטעות או ברשלנות בניגוד לדין, אך מדובר בהתנהלות כללית, ניתן לעתים לעמוד בנקל על קיומה של קבוצה".
עוד נקבע בפסיקה כי "מנעד האפשרויות בהקשר לבחינת קיומה של קבוצה עשוי לנוע בין טעויות אנוש נקודתיות או נסיבות ייחודיות שאינן מבססות קיומה של קבוצה (ע"א 8790/21 כהן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [נבו] (3.4.2023); עניין ד"ר מלצר, פסקה 15); ובין מדיניות מפירה, שאינה בהכרח מדיניות מכוונת מראש אלא התנהלות כללית שממנה ניתן ללמוד בנקל על קיומה של קבוצת נפגעים שנפגעה בדרך דומה (עניין טחינת הנסיך, פסקה 27). בתווך שבין שני קצוות אלה ייתכנו מצבים מגוונים, ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ומאפייניו, תוך מיקומו על פני הציר שבין 'מדיניות מפירה' ו'תקלה נקודתית'" (ע"א 6971/19 דרור עמירם נ' חברת דואר ישראל בע"מ [נבו] (3.12.2023); וכן ראו: ת"צ (תא) 24754-07-20 גד ורקשטל נ' שופרסל בע"מ [נבו] (4.7.2023), פסקה 55 וההפניות שם).
עוד בעניין גרסט, אימץ בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, כי כאשר עולה טענה בדבר קיומן של טעויות נקודתיות, יש לבחון בהקשרה שלושה היבטים: ראשית, האמנם יהיה צורך בבירור עובדתי פרטני של עניינו של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה; שנית, בהתחשב בכך שאחת מתכליות החוק היא להביא לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, יש לבחון אם אכן יש תועלת כלכלית באכיפה על עוסק לנקוט באמצעים שיובילו למצב של "אפס תקלות"; ושלישית, יש להתחשב בחלופות העומדות לרשות המבקש, בשים לב במיוחד לחלופה של תביעה אישית לפיצויים לדוגמא, שבכוחה להוביל להרתעה יעילה והולמת (פסקה 31 ו-33 לפסק הדין, הוטעם כי ההיבט הראשון הוא ההיבט המרכזי).
14. בנסיבות המקרה הנדון, כפי שיפורט להלן, הציג המבקש בשלב זה תשתית ראייתית לכאורית מספקת כי אין מדובר בתקלות נקודתיות וכי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע שמדובר בכשל מערכתי או התנהלות כללית של המשיבה, ובכך מתקיימות הדרישות שבסעיף 8(א) לחוק, וזאת גם אם אין מדובר במדיניות מכוונת.
כנגד התיעוד שהוצג על ידי המבקש, הוצגה תשתית דלה למדי מטעם המשיבה ביחס לטענה כי מדיניותה העקבית היא להקפיד על דיוק במחירים המוצגים, לרבות בהסרת שילוט על
— סוף עמוד 12 —
מבצעים שפג תוקפם. במצב דברים זה, בהתחשב בעובדה שמדובר בטעויות שיטתיות החלות באופן אחיד על כלל הצרכנים, ובשים לב לכך שמלוא המידע הרלוונטי נמצא בידי המשיבה, אני סבורה כי יש לקבוע כי הונחה תשתית מספקת לביסוס המסקנה שקיימת אפשרות סבירה שהשאלה האם הפרה המשיבה את הוראות הדין בכל הנוגע לפער בין המחיר בשילוט המבצע לבין המחיר בקופה, תוכרע לטובת הקבוצה.
15. כאמור, המבקש צירף לבקשת האישור אסמכתאות למקרים בהם מצא פער בין מחיר המבצע של המוצר כפי שהופיע על גבי שילוט ליד המוצר לבין המחיר ששילם בקופה (נספחים 4–17 לבקשת האישור), וזאת לגבי 63 מוצרים שונים שרכש במועדים שונים במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2022, ב-10 סניפים שונים של המשיבה (סניף ראשון לציון; סניפי יד אליהו/יגאל אלון, נחלת יצחק ובן צבי בתל אביב; סניף סגולה בפתח תקווה; סניף רמלה; סניף אשדוד; סניף רחובות; סניף אשקלון; וסניף חיפה).
לתגובה לתשובה לבקשת האישור צורפו אסמכתאות נוספות להוכחת פערים כאמור (נספחים 1–7 לתגובה לתשובה לבקשת האישור) ביחס ל-51 מוצרים שונים שרכש המבקש במועדים שונים בחודשים נובמבר 2022 ומרץ 2023 בסניפים נוספים של המשיבה (הפרות נוספות בסניפי יגאל אלון, נחלת יצחק, סגולה ואשקלון אשר דוגמאות להפרות בהם הובאו גם בבקשת האישור, וכן הפרות נטענות בסניפי בת ים, עפולה ונתניה).
16. אם כן, המבקש דגם ורכש סך הכל 114 מוצרים מסוגים שונים, ממחלקות שונות, ב-13 סניפים שונים של המשיבה הפרושים ברחבי הארץ (בחלק מהסניפים ביקר יותר מפעם אחת, וסך הכל ערך 19 ביקורים), ובמועדים שונים (יולי-אוגוסט 2022 עובר להגשת בקשת האישור, וכן נובמבר 2022 ומרץ 2023 לאחר הגשתה). מדובר בתיעוד של מספר לא מבוטל של מקרים שבכולם הוצג מחיר מבצע על גבי שילוט במדף אולם בפועל נדרש הצרכן לשלם בקופה מחיר גבוה יותר.
ודוק. המשיבה כלל לא חלקה על כך שבכל אותם מקרים אכן התקיים פער בין מחיר המבצע שהוצג בשילוט לצד המוצר, לבין המחיר בקופה. מכל מקום, עדותו של המבקש הייתה מהימנה עליי, הוא גילה מעורבות ובקיאות מרשימה בפרטי ההפרות שתועדו ונאספו על ידיו, ולא מצאתי להטיל דופי בדברים אותם מסר, אשר נתמכו ככלל באסמכתאות.
בשים לב למספר המקרים שתועדו, כמו גם לעובדה שתועדו בפרקי זמן שונים לאורך זמן, בסניפים שונים, ולגבי סוגים שונים של מוצרים – אני סבורה כי ניתן לקבוע כי בשלב זה עמד המבקש בנטל להוכיח לכאורה שאין מדובר בתקלה או בכשל שולי או נקודתי אלא בתופעה נרחבת שיכולה להצביע על התנהלות כללית של המשיבה או כשל שיטתי ומתמשך (השוו: תצ (מרכז) 24915-08-22 עמית בן סהל נ' סטופ מרקט בע"מ [נבו] (10.7.2024) (להלן: עניין בן סהל), בפסקה 11 לפסק הדין, על הפסיקה הנזכרת שם; תצ (מרכז) 10187-05-22 טוהר מורדי נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ [נבו] (5.5.2025) (להלן: עניין מורדי), פסקה 50; תצ (ת"א) 15706-03-15 דוד אנגור נ' טיב רשתות בע"מ [נבו]נ(28.3.2019); תצ (ת"א) 56355-03-15 נעם פדלון נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ [נבו] (14.4.2019) (להלן: עניין פדלון),
— סוף עמוד 13 —
בפסקה 7 לפסק הדין). לכל הפחות, די בהיקף התיעוד שהובא על ידי המבקש כדי להעביר את הנטל אל כתפי המשיבה להוכיח כי אין מדובר בתקלות נקודתיות אלא בהתנהלות שיטתית.
בענייננו, טענת הטעויות הנקודתיות שהעלתה המשיבה אף אינה יורדת לשורש קיומה הנטען של קבוצה, שכן אין ספק כי קיימת קבוצה של לקוחות, אשר עניינם דומה לעניינו של המבקש, שכן כלל לקוחות המשיבה אשר ביקרו בסניפים ורכשו מוצרים נחשפו באופן דומה לאותם מצגים ורכשו במועדים הרלוונטיים באותם מחירים (השוו: רעא 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' שרונה ברמוחה שוקרון [נבו] (1.7.2019), פסקה 11 לפסק הדין; עניין פדלון, פסקה 5 לפסק הדין). לשון אחר, ובהיקש מן הדברים שנקבעו בעניין גרסט, בענייננו אין חשש כי יהיה צורך לבחון באופן פרטני עניינו של כל לקוח ולקוח שכן כולם הושפעו מן ההפרות הנטענות באותו אופן. מכאן, שהמבקש הרים גם את הנטל הנדרש לקבוע קיומן של שאלות משותפות לחברי הקבוצה, ולטעמי, כפי שאפרט בהמשך, אף עמד בנטל לשכנע במידה הנדרשת כי יהא זה יעיל והוגן לנהל את הדיון בקשר לשאלות אלו באמצעות תובענה ייצוגית.
17. בתשובתה, המשיבה לא התייחסה באופן פרטני לאף אחד מהמוצרים שהציג המבקש, וכאמור למעשה לא הכחישה את העובדה כי בכל אותם מקרים היה פער בין מחיר המבצע בשילוט לבין המחיר שנגבה בקופה, כך שאין ספק כי הופרו הוראות החוק. בתצהירו, טען המצהיר מטעם המשיבה מר נועם ענקי כי בפני המשיבה ניצב אתגר בניסיון להתחקות אחר אירועי עבר עובדתיים ולהבין את הפרטים בדיעבד, והוסיף כי אילו היה המבקש פונה לעובדים בסניף בזמן אמת ניתן היה לערוך בירור עובדתי קונקרטי ביחס לטענות העובדתיות והנסיבות שחלו (סעיף 33 לתצהיר). אין בידי לקבל טענה זו, ובכל מקרה אין בה כדי לסייע למשיבה. מעבר לכך שמר ענקי אישר כי קבצי המחירים והמבצעים משוגרים באופן שוטף לאתר שקיפות המחירים של משרד הכלכלה, כך שניתן, לפחות באופן חלקי, להתחקות אחרי הנתונים (ראו עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 28–30; עמ' 71, ש' 11–18), אזכיר שביום 18.8.2022 פנה המבקש באמצעות בא כוחו בפנייה מקדימה למשיבה, במסגרתה הפנה לשילוט ולמוצרים שנרכשו בימים 10.7.2022, 12.7.2022 ו- 17.8.2022. גרסתו של מר ענקי בעדותו לשאלה האם הפנייה והתיעוד המובא בה מוכרים לו והאם טיפל בפנייה לא הייתה עקבית (ראו עמ' 72, ש' 16–29; עמ' 74, ש' 4–25). מכל מקום, נוכח הפנייה המקדימה של המבקש ולכל הפחות ביחס לרכישת המוצרים שנעשתה יום קודם לפנייה אליה הפנה במכתבו, אין ספק כי המשיבה יכולה הייתה לבצע בדיקה עובדתית בסניף, והיא בחרה שלא לעשות כן (ראו תשובתה נספח 19 לבקשת האישור).
18. כנגד התיעוד הרב שהגיש המבקש, טענה המשיבה, באמצעות העד מטעמה מר ענקי, כי המדיניות שלה תקינה והיא מקיימת את הדין. המשיבה הטעימה כי היא נוקטת מגוון צעדים ופעולות במטרה לוודא כי מקרים מהסוג הנטען בבקשת האישור לא יתרחשו.
כך, טענה המשיבה כי יש לה נהלים ברורים המועברים לעובדים בכתב ובעל פה. כן נטען, כי נהלי העבודה בהתייחס למבצעים וסימונם קובעים כי בתחילת המבצע ראשית יעודכן המחיר במערכת הממוחשבת על ידי מחלקת הסחר ורק לאחר מכן יוצב שלט המבצע במדף, ובסיום
— סוף עמוד 14 —
המבצע קודם יוסר השלט ורק לאחר מכן יעודכן המחיר במערכת הממוחשבת. בנוסף, לטענת המשיבה היא דואגת לרענן ולחדד את נהליה והנחיותיה ולהפיץ בקבוצות ווטסאפ ייעודיות של המנהלים והמשלטות (האחראיות על השילוט) משימות פרטניות שונות לפי הצורך, למשל לקראת מועד שבו מבצעים רבים עתידים להסתיים ויש צורך להערך בהתאם ולעדכן את השילוט. בנוסף מועברים מסרים קונקרטיים לרענון ההנחיות לרבות הדרישה לשים לב ולעדכן שילוט שפג תוקפו. כל אימת שמתגלה פער או בעיה בהתייחס לשילוט וסימון מוצרים הדבר מועבר בקרב קבוצת ווסטאפ ייעודית לגורמים המתאימים כולל הנחיה לתיקון.
051293710 מעבר לכך, לטענת המשיבה חלק מפרוטוקול המשימות היומי בסניפיה (צ'ק ליסט) כולל שורה של חובות במטרה בין היתר להתאים את השילוט למחיר הנכון ולהסיר שילוט של מבצעים שהסתיימו וזאת כדי לוודא שהמצגים בסניפים ביחס למחירים ולמבצעים הם מעודכנים.
054678313
מעבר לעדכון השוטף והיומיומי טענה המשיבה כי היא עורכת כנסים של הגורמים הרלוונטיים האחראים על השילוט, המשלטות, וזאת מדי רבעון, ובמסגרת זו היא מרעננת ומזכירה את נהליה בנושא אשר גם כוללים במפורש את החובה לבדוק את תקינות השלטים לרבות תוקפם והתאמתם למחירים הנכונים. המשיבה טענה כי במעמד זה היא מוסרת את נהלי העבודה הנדרשים לביצוע מדי יום ואשר כוללים שורה ארוכה ויסודית של חובות ומשימות פרטניות כפי שפורטו גם בתצהירו של מר ענקי (סעיף 18) ובין היתר "לעבור עם מסופון על מבצעים בחנות (לבדוק מול רילטיקס (המערכת הממוחשבת) שהתגמול / ירידת מחירים פעילים)".
המשיבה הוסיפה וטענה כי היא גם אוכפת את המדיניות שלה, ועורכת ביקורות פנימיות עצמאיות ויסודיות לוודא את יישום הנהלים וההנחיות בפועל. לטענתה היא מינתה בעלת תפקיד שתפקידה לערוך ביקורות בסניפים בנוגע לתקינות השלטים לרבות שלטי מבצע, וזאת בנוסף לשתי ממונות שילוט בכל סניף שאחראיות לוודא את תקינות השילוט בסניף לרבות הסרת שלטי מבצע שהסתיימו. בסיום כל ביקורת מופק דו"ח ייעודי ערוך לפי טופס מוכן באופן שמוודא שכל ביקורת תעשה באופן מקיף ותכלול את כלל הבדיקות הדרושות וזאת בכל הסניפים.
19. המשיבה צירפה לתשובה לבקשת האישור מסמכים שונים על מנת להוכיח את טענותיה ביחס למדיניות אותה היא נוקטת : "שקפים נבחרים ממצגת בנושא שילוט מכנס משלטות שהתקיים באוקטובר 2020" (נספח 1 לתשובה), ובכללם שקופיות המתעדות את תפקיד המשלטת, את נוהל העבודה היומי הכולל עדכון מחירים, ופעולות שונות שנדרשות לביצוע; כדוגמאות לפעולות שננקטו וביקורות שנערכו צורפו (כנספח 2 לתשובה) שני מכתבים ששלח מנהל סניף למשלטות (האחד מנובמבר 2020 ואחד מתאריך לא ידוע) ובהם תיעוד לליקויים שנמצאו בביקורות, בין היתר בשל שילוט שפג תוקפו ושאינו תואם למחיר הקופה; דו"ח ביקורת שילוט מיום 1.9.2020 בסניף בת ים; שני צילומי מסך של תכתובת בווטסאפ בקבוצת "דיווחי שילוט יוחננוף", ובה תזכורות אודות סיום מבצעים וחידוד הצורך להוריד שלטי מבצעים שפג תוקפם (צילומי מסך אלו לא נעשו במכשיר הטלפון של מר ענקי ולא הוגש תצהיר מטעמה של העובדת ששלחה את ההודעות – עמ' 98 לפרוטוקול, ש' 3); צילום מסך נוסף מתכתובת של קבוצת
— סוף עמוד 15 —
"משלטות יוחננוף" מיום 15.9.2022 בה הדגיש מר ענקי ציין בפני העובדות כי לעבור על שילוט פג תוקף.
20. לא מצאתי כי יש בתיעוד שצורף מטעם המשיבה – הכולל מספר מצומצם של מסמכים ספורדיים – כדי להניח תשתית ראייתית הולמת וממשית להוכחת טענתה בעניין ניהול מדיניות תקינה, עקבית ומוקפדת. קיים פער משמעותי בין הצהרות המשיבה ביחס למדיניות אותה היא נוקטת לבין התשתית הראייתית הדלה וברובה לא עדכנית שהונחה לביסוסן, ובנסיבות אלו אני סבורה כי לא עלה בידי המשיבה לסתור את התשתית הראייתית הלכאורית שהציג המבקש.
כך, המשיבה כאמור טענה שיש לה נהלים בעניין המועברים לעובדים בכתב ובעל פה, אולם לא צירפה אף נוהל כתוב. בעדותו טען מר ענקי כי יש נוהל בכתב אולם הוא לא צורף, והוא לא ידע להשיב מדוע (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 32–36, עמ' 91, ש' 1-9). אעיר, כי בדיון מיום 18.3.2024 וכן בסיכומים שהוגשו מטעמה, העלתה המשיבה באמצעות באת כוחה טענות בדבר תהליכים ושינויים שביצעה אף לאחר הגשת בקשת האישור, אולם טענות אלו לא גובו בכל אסמכתאות, ולא היה להן עיגון בחומר הראיות שהונח לפניי.
מעבר לכך, כלל החומר שהוצג הוא משנת 2020 (למעט הודעה אחת שנשלחה בקבוצת ווסטאפ בשנת 2022 ושתי הודעות שלא ברור מתי נשלחו), כאשר בקשת האישור הוגשה בחודש ספטמבר 2022 והתייחסה למקרים שאירעו החל מחודש יולי 2022, והתשובה לבקשת האישור הוגשה ביום 5.3.2023. המשיבה לא נתנה מענה מדוע לא הוצגו מסמכים עדכניים ורלוונטיים למועד ההליך. כך, למשל, המשיבה צירפה כאמור שלושה שקפים ממצגת שהוכנה לכנס למשלטות בשנת 2020. אף שנטען כי הכנס נערך מידי רבעון במתכונת דומה, תוך הטמעת השינויים הנדרשים במצגת (עמ' 95 לפרוטוקול, ש' 17–33), לא צורפה כל מצגת עדכנית יותר.
המשיבה טענה כי היא דואגת לרענן ולחדד את נהליה והנחיותיה ולהפיץ מסרים קונקרטיים גם בקבוצות ווטסאפ ייעודיות של המנהלים והמשלטות (ראו גם עדות מר ענקי בעמ' 80 לפרוטוקול, ש' 28–35), אולם חרף זאת הציגה המשיבה שלוש הודעות ווטסאפ בלבד, הודעה אחת משנת 2022 ושתי הודעות שצולמו בצילום מסך על ידי עובדת לשעבר שלא הוגש תצהיר מטעמה ולא ידוע באיזה שנה הן נשלחו. בהקשר זה יוער, כי נראה כי יש ממש בטענת המבקש (סעיף 34 לסיכומיו) כי כפי הנראה מדובר בהודעות שנשלחו בשנת 2022, לאחר הגשת בקשת האישור, כך שאין בהן אלא ללמד על כך שרק בעקבות הגשת בקשת האישור החלה המשיבה להקפיד בעניין.
אף טענת המשיבה כי היא עורכת ביקורות פנימיות עצמאיות ויסודיות, לא הוכחה כראוי. לא הוגש תצהיר מטעמה של אותה בעלת תפקיד שנטען כי מונתה לצורך עריכת ביקורות בסניפים. שני המסמכים שהוצגו בקשר לביקורות נערכו בשנת 2020, ואף שמר ענקי טען בעדותו כי ביקורות נערכות כל הזמן (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 5-6), גם בעניין זה לא הוצגו ממצאים מביקורות שנערכו במועדים מאוחרים יותר, ואף לא הובא כל הסבר לכך. על כך יש להוסיף, כי המשיבה טענה כי
— סוף עמוד 16 —
בסיום כל ביקורת מופק דו"ח ייעודי שמטרתו לוודא כי הביקורת נערכה כהלכה, אולם דו"ח כאמור לא הוצג אף ביחס לביקורות שנערכו בשנת 2020 (ביחס לאחת הביקורות צורף רק מכתב ששלח מנהל סניף למשלטת ובו מוזכר דבר קיומה של הביקורת, ולגבי ביקורת נוספת צורף מסמך שכותרתו "דוח ביקורת שילוט", אולם לא הובא כל פירוט ביחס לאופן שבו נערכה הביקורת).
לשון אחר, אף כי צורפו מסמכים ספורדיים המלמדים על צעדים אלו או אחרים שננקטו מעת לעת, לא הונחה תשתית שתבסס קיום מדיניות מוצהרת ומוסדרת המעוגנת בנהלים כתובים המועברים לעובדים באופן שוטף ושיטתי, ואף לא שגרת ביקורות קבועה ומסודרת בסניפים השונים כפי שניתן היה לצפות (השוו: עניין בן סהל, פסקאות 13-14 לפסק הדין).
אם כן, על אף שהמשיבה טענה בהרחבה כי היא מקיימת מדיניות מוקפדת מעוגנת בנהלים, המוטמעת בקרב העובדים ומפוקחת באופן שוטף וסדיר – הלכה למעשה התשתית הראייתית שהונחה לביסוס טענה זו הייתה דלה ובלתי עדכנית, לא ניתן ללמוד ממנה על מדיניות סדורה של המשיבה בעניין, ואין בה כדי לסתור את התמונה העובדתית העולה לכאורה מן התיעוד שהוצג על ידי המבקש, המלמד, לכל הפחות, על העדר הקפדה נאותה, אם בכלל, בכל הנוגע להתאמה בין שילוט המבצע למחירי המוצרים בקופה.
21. התיעוד שהוצג מטעם המשיבה אף אינו עומד במבחן המציאות. כך, למשל, טענה המשיבה גם כי בכל סניף יש שתי משלטות, וחלק מפרוטוקול המשימות היומי בסניפי המשיבה (צ'ק ליסט) כולל גם הסרת שילוט של מבצעים שהסתיימו וזאת כדי לוודא שהמצגים בסניפים ביחס למחירים ולמבצעים מעודכנים. אלא, שכפי שעולה מהתשתית הראייתית רחבת ההיקף שהציג המבקש, דברים אלו רחוקים מלשקף את הדברים כהווייתם.
כך, מהחומר שהציג המבקש עולה כי שילוט עם מחירי מבצע שהוצג על גבי המדף הוצב שם בחלק מהמקרים גם פרק זמן ממושך לאחר שהמבצע הסתיים לכאורה, וזאת לגבי מגוון מוצרים, בסניפים שונים ובמועדים שונים, מה שסותר לכאורה את טענת המשיבה כי הדברים נבדקו מדי יום. בהקשר זה אפנה, רק לשם הדוגמא, לנספח 9 לבקשת האישור, המתעד רכישה שבוצעה ביום 20.7.2022 בסניף בן צבי, כאשר ביחס לחלק מהמוצרים (ספריי תחליב קידס, תבלינים בקופסה, רטבי מאסטר שף), על פי השילוט שהיה על המדף, המבצע ביחס למוצרים אלו הסתיים ביום 2.7.2022 (כשבועיים וחצי קודם לכן); נספח 10 לבקשת האישור, המתעד רכישה שבוצעה ביום 27.7.2022 בסניף סגולה, כאשר ביחס לחלק מהמוצרים (פפריקה מתוקה, גבינת מנצנו צאנק, מוצץ סיליקון, נקניק סלמי מעושן) על פי השילוט שהוצג הסתיים המבצע ביום 2.7.2022 (25 יום קודם לכן) ולגבי אחרים (2 יחידות רטבי מאסטר שף ופסטרמה כפרית) כשבועיים קודם לכן (בתאריכים 11.7.2022 ו-16.7.2022 בהתאמה); גם נספח 13 לבקשה, המתעד רכישה שבוצעה ביום 10.8.2022 בסניף בן צבי, מלמד כי תאריכי סיום המבצע על פי השילוט שהוצב בסמוך למוצרים היה בחלק מהמקרים למעלה מחודש ימים קודם לכן (כך ביחס למוצרים: תבלינים בקופסה ו-2 יחידות רטבי יד מרדכי, הסתיים המבצע עוד ביום 2.7.2022) ובאחרים (2 יח' פיצוחים קליית גת, אגוזי מלך, אפונה וגזר, שמיניית יוגורט תנובה, לחם אחיד פרוס, שקיות אשפה נורמה) כעשרה ימים קודם לכן (ביום 30-31.7.2022); נספחים 15-16 מתעדים
— סוף עמוד 17 —
רכישות שביצע המבקש בסניפי אשדוד ואשקלון ביום 17.8.2022, וגם בהם תיעוד לשילוט המציג מחירי מבצע, וזאת אף שהמבצעים הסתיימו לכאורה זמן רב קודם לכן, ביחס לאחד המוצרים (חרדל צרפתי הלמנ'ס) למעלה מחודשיים (!) קודם לכן (ביום 5.6.2022), ביחס למוצרים אחרים (רוטב ברביקיו, 2 יח' סוכריות סקיטלס) כחודש וחצי קודם לכן (ביום 2.7.2022) וביחס למוצרים נוספים (דלישקד תלמה, מארזי תה שונים, מרק היום קנור, גבינה צהובה הולנדית, 2 יח' בירה, ספריי טיטניום) כשבועיים וחצי קודם לכן (ביום 30.7.2022).
22. בהקשר אזכיר, כי על המשיבה הוטל, ביום 26.1.2020, עיצום כספי על ידי הרשות להגנת הצרכן, בגין הפרות שונות ובין היתר גם בשל איתור מוצרים שמחירם בקופה גבוה יותר, וכן כשלים בשילוט (לא שילוט של מחירי מבצע). בערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה להטיל עליה עיצום כספי טענה המשיבה בין היתר כי נקטה צעדים שונים כדי למנוע את הישנות ההפרות (ראו סעיף 63 לפסק הדין בעש"א 23158-10-20, [נבו] אשר לא למותר להזכיר כי דחה את ערעור המשיבה ואת טענתה לטעויות אנוש, וזאת נוכח היקף ההפרות, שחלקן הגדול מתייחס לנושאים שאינם רלוונטיים לענייננו). והנה, אף לאחר דברים אלו, במסגרת ההליך הנוכחי לא זו בלבד שלא עלה בידי המשיבה להציג תשתית ראייתית נאותה לצעדים אותם היא נוקטת על מנת למנוע הישנות הפרות דומות של הוראות חוק הגנת הצרכן, אלא שהלכה למעשה מהתשתית הראייתית שהציג המבקש בענייננו עולה כי ממשיכות להתבצע הפרות רבות, למצער בכל הנוגע לפער בין מחיר המבצע המופיע בשילוט לצד המוצר לבין מחירו בקופה. מעבר לכך, כאמור, לתגובה לתשובה צירף המבקש 51 אסמכתאות המעידות לכאורה על הפרות נוספות שבוצעו, לאחר הגשת בקשת האישור ואף לאחר הגשת תשובת המשיבה לה, מה שיש בו כדי ללמד כי ההפרות ממשיכות להתבצע (השוו: תצ (חי') 44163-03-21 אייל יצחק נ' רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ [נבו] (23.12.2021), פסקה 48).
23. לסיכום האמור עד כה, המבקש הניח תשתית ראייתית המלמדת לכאורה על התנהלות מתמשכת ושיטתית של אי הקפדה על הוראות החוק בכל הנוגע לפערים בין מחירי המבצע של מוצרים שהוצגו בשילוט לצד המוצר, לבין מחיריהם בקופה. נוכח המספר הלא מבוטל של המקרים שתועדו, לאורך זמן, בהזדמנויות שונות ובסניפים שונים, אני סבורה כי די בתשתית זו כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי אכן מדובר במדיניות מפרה ולא בתקלות נקודתיות. לכל הפחות, יש בתשתית שהונחה על ידי המבקש כדי להעביר את הנטל לכתפי המשיבה לסתור את התמונה העולה מתשתית זו (השוו: עניין גרסט, פסקה 39 לפסק הדין, עניין פדלון, עניין בן סהל, פסקאות 11-14). אלא, שהתשתית הראייתית אותה הניחה המשיבה לביסוס טענתה כי היא מקיימת מדיניות סדורה, מוקפדת ומפוקחת בעניין זה הייתה דלה ולא היה בה כדי לסתור את התמונה העולה מהראיות שהוצגו על ידי המבקש, ממנה עולה כי מדובר בהתנהלות שיטתית וכללית של המשיבה (גם אם אינה מכוונת).
טענת המשיבה כי חלף מועד המבצע שעל גבי השילוט
— סוף עמוד 18 —
24. טענת עיקרית נוספת שהעלתה המשיבה הייתה כי במועד שבו רכש המבקש את המוצרים פג תוקפו של המבצע שחל עליהם כפי שמצוין במפורש בתנאי המבצע שעל גבי השילוט. המשיבה טענה כי היא ציינה במפורש על שלטי המבצע את תוקפם ואין לאפשר לצרכן להתעלם מהמידע המוצג בפניו. המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה הכיתוב בדבר תוקף המבצע שהוצג על גבי השילוט קטן מהגודל הנדרש לפי תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995, משזו לא הוכחה על ידו וכן לטענת המשיבה התקנות ממילא לא חלות בענייננו.
25. מעיון בכלל חומר הראיות שהציג המבקש עולה, כי אכן, ברובן ככולן של תמונות שילוט המבצע שצורפו לבקשת האישור ולתגובה לתשובה, תוקף מועד המבצע המצוין בשילוט שהוצב על המדף חלף במועד בו רכש המבקש את המוצרים. על אף האמור, יש לדחות את טענת המשיבה כי מטעם זה יש לדחות את אישור ניהול ההליך הייצוגי, כמפורט להלן.
26. ראשית, נזכיר את נקודת המוצא הקבועה בסעיף 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן ולפיה "המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור".
תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991 (להלן: תקנות פרסום מחירים) קובעת כי מצרכים המוצעים למכירה במבצע הוזלה או במכירה מיוחדת מוגבלת בזמן (לתקופה שאינה עולה על 35 ימים), ניתן להציג את המחיר הנמוך על ידי שלט או תוית מדף, שיהיה בסמוך למצרכים, ושעליו יפורטו המחיר הנמוך והמחיר הרגיל. תקנה 4 לאותן תקנות קובעת, כי "היתה אי התאמה בין המחיר המוצג על התוית, השלט או המצרך, ובין המחיר בקופת העסק, ישלם הצרכן את המחיר הנמוך מביניהם…".
אם כן, "כל מחיר הנגבה מהצרכן בקופה, העולה על המחיר שהוצג על גבי המוצר, בסמוך אליו או בפרסומים אודותיו מהווה מחיר שנגבה בניגוד לסעיף 17ב ושנגבה שלא כדין" (תצ (מרכז) 7793-03-14 מוטי חמם נ' עוף והודו ברקת-חנות המפעל בע"מ [נבו] (8.8.2016), פסקה 67). גם בענייננו, המשיבה עצמה טענה כי ההנחיה שלה בסניפים היא שאם מתקיים מקרה כאמור בענייננו ויש פער בין המחיר בקופה למחיר המוצר במדף אזי המוצר יימכר ללקוח במחיר הנמוך (סעיף 123 לתשובת המשיבה לבקשת האישור, סעיף 25 לתצהיר מר ענקי). כלומר, אין חולק כי בנסיבות המקרה הנדון היה המבקש זכאי למחיר הנמוך שהיה קבוע על השילוט במדף.
במאמר מוסגר יוער, כי בעוד שבתשובתה לבקשת האישור אישרה המשיבה כי סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן ותקנות 2 ו–4 לתקנות פרסום מחירים חולשים על סוגיית סימון המחירים והמבצעים עליהם הלין המבקש (ראו למשל סעיף 136 לתשובה לבקשת האישור), הרי שבסיכומים נטען לפתע כי סעיף 17ב(ד) חל רק על מחיר המוצג על המוצר ולא התייחס ל"שלט" (סעיף 84 לסיכומים). מדובר בשינוי חזית ברור שאין לקבלו, ומכל מקום, הוראות החוק והתקנות ברורות למדי. כפי שנפסק, הוראות סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן, המסדירות את ההוראות החלות על
— סוף עמוד 19 —
"מכירה מיוחדת" אינן סותרות ואין גורעות מהוראות סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, העוסק בדרכי סימון המחיר על הטובין (ראו סעיף 15(ג) לחוק וכן ע"א (תא) 14597-07-18 הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן נ' בילי האוס בע"מ [נבו] (10.6.2020) (פסק הדין אושר בערעור רעא 4729/20 בילי האוס בע"מ נ' מדינת ישראל – הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן [נבו] (21.10.2020) (להלן: עניין בילי האוס)). בעוד שהוראות סעיף 17ב מחייבות את העוסק להציג על גבי כל פריט או על גבי אריזתו את מחירו הכולל, הסופי והעדכני אף בעת מבצע, וזאת על מנת שהלקוח יהיה מודע למחיר הסופי; קובעת תקנה 2 לתקנות פרסום המחירים סייג ולפיו כאשר המבצע (המכירה המיוחדת) אינו עולה על תקופה של 35 ימים די בהצגת המחיר על שלט או על תווית מדף, ואין צורך בסימון המחיר הסופי על כל מוצר ומוצר. ואולם, אין בסייג זה כדי לפטור את העוסק מהחובה להציג מחיר כראוי מכוח סעיף 17ב לחוק. נוכח האמור, בענייננו חלות תקנות פרסום מחירים ובתוך כך תקנה 2 ותקנה 4, ומכוחה כאמור זכאי היה המבקש למחיר הנמוך שעל השלט.
27. מעבר לכך, עילת תביעה עיקרית נוספת שעומדת בבסיס בקשת האישור היא עילת ההטעיה. על פי ההלכה הפסוקה, "הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ,פ"ד נד(1) 600 (2000)). עוד נפסק באותו עניין, כי איסור ההטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר מעילת ההטעיה לפי דיני החוזים, והוא חל על כל דבר העלול להטעות צרכן, גם אם הלה לא הוטעה בפועל. מדובר בסטנדרט התנהגות הנדרש מהעוסק ומטרתו להגן על הצרכנים ולהבטיח כי יקבלו מידע אמין על הנכס או השירות המוצעים להם בבואם להחליט האם להתקשר בעסקה אם לאו (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003)). האיסור הרחב על הטעיה, המוטל בסעיף 2(א) לחוק נועד לצמצם את פערי המידע ופערי הכוחות הקיימים בין העוסק לצרכן, על מנת להבטיח את יכולתו של ציבור הלקוחות להתקשר ולצרוך באופן מיודע, והוא מבטא את תפיסתו העקרונית של המחוקק לפיה אין מקום לדרוש מהצרכן, להבדיל מצד לחוזה עסקי, לברר בעצמו את מלוא פרטיה של כל עסקה צרכנית, ולכן העוסק נדרש למסור בעצמו מידע מדויק לצרכנים ביחס לעניינים המהותיים לעסקה, ובכלל זאת המחיר (ראו: רע"א 51875-09-24 רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ נ' דרור עמירם [נבו] (5.2.2026), בפסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף, על הפסיקה הנזכרת שם). המבחן האם המידע עלול להטעות הוא מבחן אובייקטיבי. כלומר, האם המידע עלול לגרום לצרכן הסביר להניח הנחה עובדתית שגויה שלא היה מניח אותה אלמלא הפרסום המטעה.
28. בענייננו, בחינת נסיבות המקרה מעלה כי לכאורה קיים פער בין המצג המובא בשילוט המבצע המוצב במדף לבין מחיר המוצר כפי שהצרכן משלם עליו בקופה, וזאת גם בקשר לתוקפו של המבצע, וזאת באופן העלול להטעות את הצרכן, כך שיש אפשרות סבירה שתתקבל טענת המבקש בעניין זה. ואבהיר.
— סוף עמוד 20 —
מעיון בשלטים הרבים שהוצבו על גבי המדפים שצירף המבקש עולה כי האותיות והמחיר בהם כתוב המבצע הם גדולים ואף כתובים בצורה בולטת ומודגשת וכן כלל המבצע מודגש במסגרת אדומה, ואילו התוקף של המבצע כתוב מתחת למסגרת האדומה, בכתב קטן הרבה יותר באופן שלכאורה יכול להטעות את הצרכן. מצ"ב דוגמא לשם המחשה:
image
29. כידוע, מבצע מכירות הוא הצעה לציבור, ועם רכישת המוצרים המשתתפים במבצע על ידי הצרכן, נכרת חוזה בינו לבין העוסק אשר תנאיו משתקפים בתנאי המבצע (השוו: ע"א 8336/17 מיכאל ראובן נ' סופר-דוש בע"מ [נבו] (15.5.2022), להלן: עניין סופר-דוש, פסקה 28 לפסק הדין). עצם הצבת שילוט במדף ובו מחיר מבצע יוצרת כשלעצמה מצג שמחיר המבצע בתוקף, שכן צרכן לא מצפה ל"הצעה" שאינה בתוקף ואינו מצפה למצוא שילוט של מחיר מבצע מונח על המדף כאשר המבצע הסתיים (יוזכר כי בחלק מהמקרים דובר על שילוט שהמשיך להיות מוצב על המדף שבועות לאחר שהסתיימו המבצעים). הצגת שילוט לגבי מבצע שתוקפו הסתיים זה מכבר והוא בכל זאת עדיין מוצב על המדף עולה כדי הטעייה, שכן אין לצפות, כי הצרכן יידרש להטיל ספק בתוקף המבצע המוצג לו באותיות קידוש לבנה ולדקדק באותיות הקטנות על מנת לבחון את תוקפו.
כפי שנפסק, בבואו של בית המשפט לפרש חוזה צרכני, כדוגמת זה המשתכלל עם רכישת מוצרים המוצגים במבצע, על בית המשפט לתת דעתו למאפיינים הייחודיים של התקשרויות צרכניות, ובראשם לחוסר השוויון המהותי המאפיין עסקאות מסוג זה, ולהעניק מעמד מרכזי לתכלית האובייקטיבית של החוזה, קרי לאינטרסים המקובלים של עוסק הוגן וצרכן הוגן. משמעות הדבר, בין היתר, מתן משקל נכבד לעקרון תום הלב, ולערכים החברתיים והמוסריים שאותם הוא מבטא, לרבות קידום ההגינות, היושר והאמון בין המתקשרים (עניין סופר-דוש, פסקה 38, על הפסיקה הנזכרת שם). עוד יש לזכור, כי תהליך קבלת ההחלטות של הצרכן עשוי להיות מושפע משיקולים חברתיים ומהטיות קוגנטיביות, והצרכן הטיפוסי סובל מחולשות שונות המונעות ממנו לפעול למען מקסום תועלתו ממימוש המבצע (שם, פסקאות 50-51).
יישומם של עקרונות אלו מחייב לדחות בשתי ידיים את טענות המשיבה, כאילו יוצאת היא ידי חובתה בהצגת תוקף המבצע באותיות קטנות, ולקבוע כי במקום שבו יש סתירה בין
— סוף עמוד 21 —
ההצעה הברורה והמפורשת המוצגת לצרכן באותיות קידוש לבנה לרכוש את המוצר במחיר המבצע המוצג לו, לבין תוקף המבצע המוצנע ומוכמן באותיות קטנות – מחייבת ההצעה המפורשת את המשיבה, ואין לקבל את התנערותה ממנה.
אם כן, יש לדחות גם את טענת המשיבה (ראו, למשל, סעיפים 159-160 לתשובתה לבקשת האישור) לפיה מאחר שכל המידע גלוי לכאורה בפני הצרכן אז אין בעצם קיומו של שלט מבצע שמופיע בו מועד סיום המבצע משום הפרה של הדין גם אם מועד סיום המבצע חלף, ויש לקבוע כי התנהלות זו מהווה הן הפרה של הוראות הדין (הוראות סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן ותקנות 2 ו-4 לתקנות פרסום מחירים) והן הפרה של החוזה שהשתכלל בין הצדדים.
לסיכום האמור עד כה – הצגת מחיר מבצע שאינו בתוקף, בשילוט בולט ובאותיות גדולות, כאשר תוקף המבצע מוצנע באותיות קטנטנות – עלולה להטעות את הצרכן, היא מהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות באשר לסימון מחירים, היא מהווה הפרת חוזה (מאחר שיש לראות את מחיר המבצע המוצג כהצעה תקפה ומחייבת ואת רכישת המוצר כקיבול) והיא אף עולה כדי התנהלות שלא בתום לב בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.
בנסיבות אלו, לא מצאתי צורך להידרש למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלה אם הכיתוב בשילוט של תוקף המבצע קטן מהגודל הנדרש לפי תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995, שעה שהמבקש אמנם לא הוכיח כי הכיתוב אינו עומד באמות המידה הקבועות בתקנות האמורות, אולם בכל מקרה כאמור יש בכיתוב לכאורה כדי להטעות את הצרכן.
30. מעבר לכך, ואף שהצדדים לא הרחיבו טענותיהם בעניין, הרי שמשעה שהמבצעים אותם ערכה המשיבה מהווים "מכירה מיוחדת" כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, בהיותם מוגבלים בזמן, הרי שהצגת מצג מטעה לגבי תוקף המבצע (בדרך של הותרת השילוט על כנו אף לאחר תום תקופת המבצע) מהווה הטעייה בעניין מהותי, העומדת בניגוד לאיסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן (השוו, בהקשר אחר, לקביעה של בית המשפט כי תקופת הזמן בו חל המבצע היא עניין מהותי ולכן כפופה לדיני איסור והטעיה צרכנית: ת"צ (מרכז) 41737-04-22 ולריה אסטחוב נ' ישראלבודי בע"מ [נבו] (26.10.2025), פסקה 32, על ההפניות שם; כן השוו למקרים בהם נקבע בהקשרים אחרים כי עצם הצגת מצג לפיו מוצר מסוים נמכר ב"מבצע", בעוד שאין הדבר כך, עולה כדי הטעיה בשל האופן שבו משפיע מצג כזה על קבלת ההחלטות של הצרכן: עניין מורדי, פסקה 27; עא 6930/19 עמית הר פז נ' נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ [נבו] (6.2.2023) (להלן: עניין הר פז), פסקה 44)).
31. בהקשר זה יש לזכור כי תכליתו של חוק הגנת הצרכן, שלאורה יש לבחון את הדברים, היא גם "להבטיח כי בעשותו עסקה יעמוד לרשות הצרכן מידע מלא והוגן באשר לטיב העסקה ופרטיה, מתוך הנחה כי אז יוכל הצרכן לכלכל את צעדיו ולהתקשר בעסקה מיטבית ורצויה מבחינתו" (ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תאופיק ראבי ז"ל [נבו] (4.12.2011)פסקה 22). תכלית זו באה לידי ביטוי גם בקביעה לגבי סימון מחירים: "חובת סימון
— סוף עמוד 22 —
מחירים על מוצרים נועדה אפוא לאפשר לצרכן לדעת מה המחיר שבו נמכר המוצר בדרך כלל, בלי שיהיה עליו לערוך בירורים עם נציגי בית העסק. זאת, בין היתר, על מנת שהצרכן יוכל להשוות מחירים ולקבל החלטה מושכלת – באופן עצמאי – באיזה בית עסק, אם בכלל, לרכוש את המוצר" (עניין הר פז, פסקה 43).
הדברים נכונים ביתר שאת משבענייננו מדובר על שילוט שעניינו מחיר מבצע. וכידוע, "נקודת המוצא היא, כי לקוח הנחשף לכך שמוצר או שירות נמכרים ב'מבצע' פועל תחת הרושם כי מוצעת לו עסקה 'בהזדמנות'. זוהי ציפייתו הסבירה של הלקוח, וחריגה ממנה עלולה להיחשב כהטעיה" (עניין מורדי, פסקה 35). כמו כן, בדברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 54) (מכירה מיוחדת) ה"ח 1151 שהייתה האמורה לקבוע הוראות נוספות בקשר לעניין מכירה מיוחדת (אולם החקיקה לא הושלמה) נכתב בין היתר "בספרות המחקרית קיימת הסכמה רחבה כי קידום מכירות באמצעות הוזלת מחיר, דהיינו עריכת מבצע, הוא בעל השפעה גדולה על התנהגות הצרכנים, קרי מוביל לעלייה בכמויות הנרכשות של הנכס או השירות. על פי רוב, העלייה במכירות נובעת מכך שהשימוש במילה 'מבצע' גורם לצרכנים להעריך באופן חיובי יותר את אותו נכס או שירות, בשל מחירו הנמוך, ולכן הם יבחרו לרכוש אותו על פני מוצרים תחליפיים אחרים".
32. נוכח האמור, אני דוחה את טענת המשיבה, כאילו העובדה שתוקף המבצע צויין על גבי שילוט המבצע מאיינת את הפרת הוראות החוק והחוזה שהשתכלל בין הצדדים ושומטת את הקרקע תחת עילת התביעה לכאורה, ואני קובעת כי חרף טענה זו קיימת אפשרות סבירה כי יוכרע כי בהתנהלותה זו של הותרת שלטי מבצע שפג תוקפם, כאשר תוקף המבצע מצוין באותיות קטנות, והשלטים נותרו על כנם פרקי זמן לא מבוטלים לאחר שהמבצע הסתיים לכאורה – הפרה המשיבה את הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות על פיו, הפרה את החוזה שהשתכלל בינה לבין הצרכנים, והתנהלה כלפיהם שלא בתום לב.
התקיימות יתר התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית
33. כפי שקבעתי לעיל, אין לקבל, למצער בשלב זה, את שתי הטענות העיקריות אותן העלתה המשיבה (טענת התקלות הנקודתיות והטענה כי יש לדחות את טענות המבקש בשים לב לעובדה שמועד סיום המבצע צוין בשלט המבצע), ויש לקבוע כי המבקש עמד בנטל להניח תשתית עובדתית ומשפטית המקימה אפשרות סבירה כי טענותיו – שהתנהלות המשיבה מהווה הפרה של הוראות החוק והתקנות בכל הנוגע לסימון מחיר המוצר, הטעיה, הפרת החוזה הצרכני, והתנהלות שלא בתום לב – יוכרעו לטובת הקבוצה.
34. על פי הפסיקה, בכל הנוגע לעילת הטעיה "לצורך גיבוש עילת תביעה של צרכן נגד עוסק, יש להוכיח שלושה יסודות: הפרה של הוראת חוק על-ידי עוסק; נזק שנגרם לצרכן; וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק" (עניין הר פז, פסקה 55). התנהלות המשיבה כאמור עולה לכאורה כדי הפרה של סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן. כפי שציינתי לעיל, רכישת מוצר המוצע לרכישה במחיר מבצע אף משכללת חוזה לרכישתו בתנאי המבצע. משכך, הפרת ההסכם על דרך של חיוב הצרכן
— סוף עמוד 23 —
במחיר גבוה ממחיר המבצע שהוצג לו, מצדיק חיובה של המשיבה בהשבת ההפרש. זהו גם הנזק שנגרם לצרכן, לכאורה.
אין בידי לקבל את טענות המשיבה בדבר העדר קשר סיבתי, ואני סבורה כי עלה בידי המבקש לשכנע כי קיימת אפשרות סבירה שיוכרע כי נגרם לחברי הקבוצה נזק כתוצאה מההסתמכות על המצג המטעה שהוצג להם ביחס לתחולת המבצע והמחיר בו יחויבו בגין המוצר.
יתר העניינים הרלוונטיים להיקפו של הנזק, האופן והמנגנון בו ייקבע ויחושב, וכיוצא באלו, ראוי להם כי יתבררו במסגרת הדיון בבקשת האישור לגופה (ראו והשוו: רעא 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, פסקה 60 לפסק הדין [נבו] (9.12.2015); תצ (ת"א) 67187-11-18 אריה רהב נ' נוחי דנקנר, פסקה 37 לפסק הדין, על הפסיקה הנזכרת שם [נבו] (5.5.2021)).
35. משמצאתי כי עלה בידי המבקש להוכיח התקיימות עילות ההטעיה (לפי חוק הגנת הצרכן ולפי חוק החוזים), הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות בעניין סימון המחירים, הפרת חוזה והתנהלות שלא בתום לב – לא מצאתי להידרש גם לעילות הנוספות אותן פירט בבקשת האישור.
36. ביתר טענות המשיבה לאי התקיימות איזה מן התנאים לאישור התובענה כייצוגית, אשר לא נדונו במפורש לעיל, לא מצאתי כי יש כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור.
המבקש עמד, כאמור, בנטל להוכיח עילת תביעה אישית, אשר קיימת אפשרות סבירה כי תוכרע לטובת הקבוצה. אמנם תיתכן שונות מסוימת בין חברי הקבוצה (בעיקר בכל הנוגע להיקף הנזק) אולם ברי כי רב המשותף על המבדיל ולפיכך התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת.
טענת המשיבה בכל הנוגע לחוסר תום ליבו של המבקש נזנחה בסיכומים, ובכל מקרה הטענות כי לא הוכח כי עניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך מקובלת נטענו בעלמא ולא מצאתי בהן כל ממש.
סוף דבר
37. נוכח האמור, אני נעתרת לבקשה ומאשרת את ניהול התובענה כייצוגית בכל הנוגע לטענה כי קיים פער בין מחיר המבצע בשילוט שעל המדף לבין המחיר בקופה, כדלקמן:
א. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית: "כלל לקוחות המשיבה, אשר רכשו ממנה מוצרים, ואשר נגבו בעבורם סכומים גבוהים מהמחירים שהציגה המשיבה לצרכנים על גבי השילוט שנמצא בצד אותם המוצרים בסניפי המשיבה ו/או כלל לקוחות המשיבה שהטעתה אותם בפרסום מצגים מטעים
— סוף עמוד 24 —
ביחס למחיר מוצרים וגרמה להם נזק, והכל במשך 7 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה דנן";
ב. התובע המייצג: מר סרגיי מליוכין;
ג. באי הכוח המייצגים: עורכי הדין אוהד שמילוביץ ותום שנפ;
ד. עילות התובענה: הטעייה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן ולפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; הפרת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, הפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991; הפרת חובת תום לב, לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; הפרת חוזה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.
ה. השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה: האם יש פער בין מחיר המבצע המצוין בשילוט ליד המדף לבין מחיר הקופה? מה המחיר שיש לשלם על מוצר במועד שבו תוקף המבצע הסתיים, אולם שלט המבצע שבו מצוין תוקף המבצע, עדיין מוצב על המדף? האם בענייננו הוכח שמדובר על מדיניות מפרה או על תקלות נקודתיות? ככל שיש פער בין המחירים כאמור, האם הדבר מהווה הפרה של הוראות החוק או החוזה? ככל שהדבר מהווה הפרה מה הסעד שיש לפסוק?
ו. הסעדים הנתבעים: סעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות החוק והתקנות האמורות; צו עשה אשר יורה למשיבה לגבות מלקוחותיה את הסכומים המוצגים במדפי הסניף ולהורות כי המחיר המוצג בסניפים הוא המחיר המחייב את המשיבה; צו עשה אשר יורה למשיבה להציג את מחירם הכולל והאמיתי של המוצרים הנמכרים אצלה; חיוב המשיבה לפצות את המבקש והקבוצה בשיעור הנזק שנגרם להם; לחלופין או במצטבר ליתן כל סעד שיש בו כדי לפצות את חברי הקבוצה בגין הנזקים כתוצאה ממעשיה ומחדליה של המשיבה.
38. המשיבה תפרסם הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר קבוצה לפרוש מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה תפורסם בשניים מחמשת העיתונים הגדולים בישראל לפי בחירת בא הכוח המייצג. גודל האותיות בפרסום יעלה בלפחות 33% על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה – 1995. נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.
— סוף עמוד 25 —
נוסף על כך, תפרסם המשיבה את נוסח ההודעה באתר האינטרנט שלה, במיקום נגיש, שתהיה אליו הפניה מדף הבית.
39. המשיבה תישא בהוצאות המבקש ובשכר טרחת באי כוחו בסכום כולל של 25,000 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שנוהל הליך מלא, לרבות חקירות עדים וסיכומים בכתב.
40. העתק החלטה זו יועבר למנהל בתי המשפט לצורך רישומה בפנקס.
41. המבקש יגיש כתב תביעה מתוקן עד לא יאוחר מיום 24.2.26 .
כתב הגנה יוגש בתוך 60 יום לאחר מכן.
נקבע לישיבת קדם משפט ליום 21.5.26 בשעה 09:00.
ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ו, 11 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.
