הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
11968-02-20 | בית משפט לתביעות קטנות בעכו | אביגיל זכריה | 2020-06-04
צד תובע: רמי מור | צד נתבע: אורנה יניב
תביעה על סך 34,000 ₪ הוגשה בעקבות פוסט שפורסם בקבוצה סגורה בפייסבוק העוסקת במחלת האורטיקריה. בית המשפט לתביעות קטנות בעכו דחה את התביעה: לאחר בחינת הפוסט בשלמותו והנסיבות שבהן פורסם, נקבע שהוא אינו עולה כדי לשון הרע.
הפרסום והטענות שהובאו לבית המשפט
הפוסט תיאר את ניסיונה האישי של הנתבעת בהתמודדות עם המחלה ועם טיפולים שונים, וכלל ביקורת על טיפולים אלטרנטיביים. התובע טען כי הפרסום פגע בשמו הטוב ובמשלח ידו, וכי נעשה מתוך כוונה לפגוע בו. הנתבעת טענה כי ביקשה לשתף את ניסיונה ולהביע את דעתה על הטיפולים, ולא לפגוע בתובע. לפי פסק הדין, היא הסירה את הפוסט והתנצלה.
בכתב התביעה נכללה גם טענה לפרסום קודם משנת 2004. במהלך הדיון הובהר, בהסכמת התובע, שהפרסום הקודם התיישן ולא יהווה בסיס לתביעה הנוכחית. לכן בית המשפט לא בחן את תוכנו ולא הסתמך עליו לצורך הכרעה בפרסום משנת 2020.
המסגרת המשפטית: לא כל ביקורת שלילית היא לשון הרע
בית המשפט הסביר שעילת לשון הרע דורשת שני יסודות מצטברים: פרסום, וביטוי העולה כדי לשון הרע. במקרה זה לא הייתה מחלוקת שהפוסט הוא פרסום. המחלוקת עסקה בשאלה אם תוכנו, כפי שקורא סביר היה מבין אותו בנסיבות העניין, חצה את הרף המשפטי.
הבחינה אינה נעשית לפי מילה בודדת במנותק מהטקסט. יש לקרוא את הפרסום כולו, להביא בחשבון את ההקשר ואת מטרת החוק, ורק אם מתקיים הרף הנדרש מגיעים לבחינת הגנות ולסוגיית הנזק. בית המשפט ציין גם כי באיזון שנערך במקרה של פרסום מקוון ניתן משקל מוגבר לחופש הביטוי. אין פירוש הדבר שכל פרסום ברשת מוגן, אלא שההכרעה תלויה בתוכן ובנסיבות הקונקרטיות.
מדוע הפוסט לא הוגדר כלשון הרע?
בית המשפט מצא שהפוסט בכללותו הציג את ניסיונה של הנתבעת עם המחלה ואת מסקנותיה האישיות בעקבותיו. בית המשפט אפיין את הפרסום כהבעת דעה, בין היתר שלפיה התובע אינו בעל הסמכה והכשרה רפואית מתאימה לטפל במחלה, ולא כקביעה גורפת על יכולותיו או על איכות שירותו כלפי כלל לקוחותיו.
גם נסיבות הקשר בין הצדדים נלקחו בחשבון. לפי פסק הדין, לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, והנתבעת לא קיבלה טיפול מהתובע; הקשר האישי הסתכם לכל היותר בפנייה טלפונית אחת. בית המשפט בחן את ההסבר שניתן לפרסום ואת העדויות, ולא השתכנע שהפוסט מעיד על תכנון שיטתי לפגוע בתובע.
הפרסום הופיע בקבוצה סגורה שעסקה במחלה, וההתבטאות שיוחסה לתובע הייתה חד-פעמית. בית המשפט הביא בחשבון גם שהפוסט הוסר ושהנתבעת התנצלה. בהשוואה לפסיקה אחרת, הוא הבחין בין נסיבות אלה לבין פרסומים שחזרו לאורך תקופה באתר מקצועי מוביל, שבו הקוראים עשויים לייחס לדברים משקל שונה. מכלול ההקשר, ולא עצם היותה של הביקורת שלילית, הכריע את התוצאה.
ההכרעה ומה לא הוכרע
התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט אפיין את הפרסום כהבעת דעה שלפיה התובע אינו בעל הסמכה והכשרה רפואית מתאימה לטיפול במחלה, ולא כקביעה גורפת על יכולותיו או על שירותו לכלל לקוחותיו, וקבע שהפרסום אינו עולה כדי לשון הרע בנסיבות. לכן הוא לא נדרש להכריע בהגנות אמת דיברתי ותום לב. אין לראות בכך קביעה שההגנות התקבלו; הן לא הוכרעו. בית המשפט הוסיף שלא הוכח נזק בפועל, אך עיקר ההכרעה נשען על הקביעה שאין בפרסום לשון הרע בנסיבות המקרה.
הסכום שנתבע היה 34,000 ₪, אך משנדחתה התביעה לא נפסק פיצוי. בית המשפט גם קבע שלא יהיה צו להוצאות.
מה ניתן ללמוד מפסק הדין
פסק הדין מדגים את חשיבות הקריאה של פרסום בשלמותו: תוכן שלילי על בעל מקצוע אינו מוכרע רק לפי ביטוי בודד, אלא גם לפי השאלה אם מדובר בעובדה או בדעה, מהו ההקשר, למי נועד הפרסום והאם מדובר באירוע חד-פעמי או בפרסום מתמשך. אלה היו שיקולים בהכרעה המסוימת, ולא כלל שלפיו כל ביקורת בקבוצה סגורה תהיה מותרת. מקרים אחרים ייבחנו לפי נסיבותיהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 11968-02-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
