בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
ת"צ 55354-07-21
09 מרץ 2026
לפני:
כב' השופט עמיצור איתם
נציג ציבור מר שלמה פארי
המבקש:
ויקטור שלג
–
המשיב:
חברת החדשות הישראלית בע"מ
החלטה
1. לפנינו בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקש עבד אצל המשיבה כעורך וידאו במשך כעשר שנים ופוטר מעבודתו בשנת 2021. אחרי סיום עבודתו הגיש בקשה זו.
2. עילת הבקשה העקרונית היא פשוטה – נטען כי עובדים רבים של המשיבה ובתוכם המבקש, עובדים באופן קבוע במשמרת המתחילה בשעה 15:00 ומסתיימת אחרי חצות, מתכונת המתאימה להגדרה של עבודת לילה – אך אינם מתוגמלים בגמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית, כנדרש בדין.
3. הקבוצה המוגדרת בתובענה הייצוגית היא "כלל עובדי המשיבה אשר עבדו בשעות נוספות ולא קיבלו תשלום בגינן", ולחילופין "כלל עובדי המשיבה שהועסקו במשמרת לילה במסגרת עבודתם".
4. הסעדים המבוקשים במסגרת התובענה הם כדלהלן:
א. שעות נוספות –בשלב ראשוני סך של 2,110,319.28 ₪ לשנה;
ב. פיצויי בגין הפרת חובת תום לב לפי ס' 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 – סך של 11,700 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה;
— סוף עמוד 3 —
ג. צו הצהרתי הקובע כי התובע ויתר חברי הקבוצה זכאים לגמול שעות עבודת לילה בהתאם לחוק שעות העבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה).
5. מטעם המשיבה נחקרו על תצהיריהם מר אורי שלוש, משנה למנכ"ל במשיבה (להלן: מר שלוש) וגב' ורד רחמים, המשמשת כמפיקה בכירה במשיבה, האחראית על הפקת המהדורה המרכזית (להלן: גב' רחמים).
תמצית טענות המבקש
6. לטענת המבקש, בימים ראשון עד חמישי וכן במוצאי שבת, משודר בשעת חצות מבזק חדשות לילי ע"י המשיבה, אשר נמשך כ-15 דקות. המבזק משודר מאולפני המשיבה בנווה אילן, ובמהלך הפקתו מועסקים במקום כ-20–25 עובדים, האמונים על הפקתו ושידורו. למיטב ידיעת המבקש, חלק מהעובדים אינם מקבלים תלושי שכר, אלא מועסקים באופן פיקטיבי כעצמאיים, וזאת חרף קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין המשיבה לבין כלל אנשי המשמרת.
7. לטענת המבקש במהלך תקופת עבודתו אצל המשיבה ביצע משמרות לילה, לרבות בסופי שבוע, שהחלו בשעה 15:00 ונמשכו, ככלל, עד לשעה 00:15 – עם תום שידור מבזק החצות. בימים שבהם שודרה גם תכנית לילה, אשר כללה בתוכה את מבזק החצות, הסתיימה המשמרת בשעות 00:30–00:45. המבקש ציין, כי בימים אלה מצטרפים לצוות המבזק הקבוע כ-4–5 עובדים נוספים. עוד טוען המבקש, כי גם בימי שישי מגיעים עובדים לאולפנים למשמרת כוננות, במתכונת של משמרת מבזק חצות – וזאת למרות שבפועל לא משודר מבזק חצות בימים אלה.
8. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, עבודת לילה מוגדרת ככזו ששתי שעות ממנה לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 6:00. כאמור, על אף שמתכונת העבודה המתוארת עונה על דרישת הסעיף, העובדים לא תוגמלו בגמול שעות עבודה נוספות במתכונת עבודת לילה, היינו החל מהשעה השמינית לעבודה.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
— סוף עמוד 4 —
9. עוד טוען המבקש, כי ככל שנלקחו הפסקות במהלך המשמרת לצורך אכילה ומנוחה, הרי שהפסקות אלו נחשבות כחלק משעות העבודה בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן העובדים נדרשו להישאר במקום העבודה ולהיות זמינים ל"הקפצות".
תמצית טענות המשיבה
10. המשיבה מכחישה את טענת המבקש לפיה היא אינה משלמת לעובדיה גמול עבור שעות נוספות בגין עבודת לילה, וטוענת כי מדובר בטענה חסרת תום לב, תוך הסתרת נתונים מהותיים הנוגעים למתכונת ולתנאי ההעסקה הנהוגים אצלה.
11. לטענת המשיבה בחינת מלוא נסיבות ההעסקה מלמדת כי היא משלמת לעובדיה את מלוא זכויותיהם על פי דין, ואף ביתר – באמצעות תשלומים עודפים משמעותיים. מדובר, בין היתר, בסכומים ששולמו על חשבון שכר עבודה בגין ימים שבהם לא השלימו את שעות התקן, תשלומים אשר יש לקזז מכל סכום שייפסק.
12. כמו כך, חלק מהעובדים שעבדו לאחר השעה 24:00, התחילו את יום עבודתם בשעה מאוחרת כך שיום העבודה לא עלה על 7 שעות. בנוסף, עובדים שעבדו לאחר השעה 24:00, לא עבדו באופן רציף ונטלו הפסקות בעבודתם, בטווח שבין תום שידור המהדורה המרכזית (בסביבות השעה 21:00-21:30) לבין השעה 22:30-23:00, אז החלו בהכנות לקראת שידור מבזק חצות או תכנית הלילה. הוכח כי הפסקות אלו אינן מהוות זמן עבודה ולפיכך העובדים כלל אינם זכאים לתשלום גמול שעות נוספות במתכונת עבודת לילה. עוד נטען, כי המשיבה חדלה מלשדר את מבזקי חצות באופן הדרגתי וכיום אינה משדרת עוד מבזקי חצות כעניין שבשגרה.
13. הועתק מנבועוד טוענת המשיבה כי עיתונאים ובעלי תפקידים נוספים המועסקים אצלה – ובהם מגיש, עורך תוכן, איש ריכוז ואנשי אינטרנט – ממלאים תפקידים
— סוף עמוד 5 —
הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, או שתנאי ונסיבות עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה שלהם ולפיכך, על עניינם חל אחד מהחריגים הקבועים בסעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.
14. חלקם האחר של המועסקים לצורך הפקה ושידור מבזק חצות הועסקו כנותני שירותים עצמאיים ולחילופין כמועסקים על ידי אחרים, ומכאן שהמשיבה אינה חבה כלפיהם בתשלום זכויות סוציאליות כדוגמת גמול עבודה בשעות נוספות. כך למשל, עובדי האולפן הכוללים עובדי במה, תאורנים, חשמלאים, טכנאים ועוד, הועסקו בחלק מהתקופה הרלוונטית ע"י חברת ג.ג אולפני ישראל בע"מ שנתנה שירותים למשיבה. כמו כן, עובדי התרגום מועסקים ע"י חברת עלי כותרת בע"מ.
15. נוסף על כך טוענת המשיבה כי הבקשה והתובענה שמבוקש לאשרה כייצוגית לוקות בליקויים מהותיים רבים, כאשר כל אחד מהם, כשלעצמו, מצדיק דחיית הבקשה על הסף.
16. בהקשר זה טוענת המשיבה כי התשתית הראייתית התומכת בבקשה לוקה בחסר, שכן אין אימות לעובדות ולנתונים הנטענים ואין כמעט התייחסות לתנאים לאישור התובענה כייצוגית. בנוסף, צורפו לבקשה מספר מצומצם של מסמכים, שאין בהם כדי לבסס את הנטען או את התקיימות התנאים לאישורה כתובענה ייצוגית.
17. כן נטען כי לא הוכח שלמבקש עילת תביעה אישית כלפי המשיבה; כי לא מתקיימת דרישת קיומן של שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג; כי ניהול התביעה כייצוגית אינו עומד בדרישת היעילות וההוגנות; וכי הבקשה נגועה כולה בחוסר תום לב, באופן המלמד כי עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל ולא ייוצג בדרך הולמת.
18. במסגרת ההליך ביקש גם ארגון העיתונאים להגיש עמדה מטעמו ונתייחס אליה בהמשך.
הכרעה:
הסיכוי שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה:
— סוף עמוד 6 —
19. השאלה שבמחלוקת היא אחת וממוקדת – הזכאות לתשלום בעד שעות נוספות בעבודת לילה. דומה שאין מחלוקת עובדתית שמספר לא מבוטל של עובדים במשיבה נדרשו לעבוד במשמרת שהחלה בשעה 15:00 והסתיימה לאחר סיומו של מבזק חצות – או תכנית הלילה בתקופות שאלו שודרו. מי שנדרש לעבוד במבזק חצות או תכנית לילה סיים את עבודתו לעיתים קרובות אחרי השעה 00:00. זאת בין חמש דקות לכל המועט גם לגישת המשיבה ו- 45 דקות לכל היותר גם לגישת המבקש המרחיבה ביותר. בעניין עובדתי זה לא אמורה להיות מחלוקת של ממש בין הצדדים אך נדגיש שמן הראיות הדברים עולים באופן ברור ומר שלוש אישר את הדברים בעמוד 38 לפרוטוקול הדיון.
20. מאחר ובמשמרת זו לפחות שעתיים הן אחרי השעה 22:00 בלילה, הרי שבהתאם להגדרה בסעיפים 1, 2 ו-16 לחוק שעות עבודה ומנוחה מדובר ב"עבודת לילה" וביום עבודה שאורכו הרגיל הוא שבע שעות. ככלל עבודה במשמרת כזאת מעבר לשעה השמינית מזכה בגמול עבודה בשעות נוספות (להלן נתייחס לתשלום זה כאל "שעות לילה").
21. אין חולק שלמעט במקרים חריגים – לא שולמו לעובדים במשמרות האמורות שעות לילה. מר שלוש העיד במפורש כי זו מדיניות החברה, כך: "…מדיניות החברה היא כזאת, כמו שתוארה, אם אתה רוצה אני אחזור עליה, בזמן שגרה מי שסיים ב-00:05 או באותה תקופה שהייתה תוכנית לילה, אופי העבודה היה כזה שהם קיבלו את ההפסקה שלהם בין 22:00 ל-00:00. הם קיבלו הפסקה, ולכן לא מגיע להם שעות לילה. זאת מדיניות החברה". נדון בטענות המשיבה השונות באשר לעילה לגופה.
22. טענת ההפסקות: לטענת המשיבה יום עבודה רגיל אצלה אורך תשע שעות ועשרים דקות ומתוכן שמונה שעות ו- עשרים ושבע דקות עבודה ועוד חמישים ושלוש דקות הפסקה (סעיף 35 לתצהיר מר שלוש). בהודעה על תנאי העסקה שקיבל המבקש וצורפה לבקשה – אכן מוגדר אורך יום העבודה הרגיל שלו כ "9 שעות ו- 20 דקות כולל הפסקה".
23. האם אכן המבקש קיבל 53 דקות הפסקה מדי יום? לא ברור לנו האם שאלה זו היא בכלל חלק מהמחלוקת בתיק. המבקש לא התייחס לכך במפורש בסיכומיו
— סוף עמוד 7 —
אבל דומה שהוא קיבל הנחה זאת לאורך השנים, כך שולם שכרו הרגיל וכאמור הדבר מופיע במפורש בהסכם העבודה שלו. סביר אפוא לדעתנו שהמבקש קיבל 53 דקות הפסקה אמתיות מדי יום ולכל הפחות 45 דקות המתחייבות מסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה. מכל מקום, אין צורך לדעתנו להכריע בשאלה זו בשלב זה של ההליך משום שהכרעה בה לא תעלה או תוריד לגבי השאלה אם מגיע למבקש תשלום בגין שעות לילה. כל זאת, שכן גם אם יום העבודה בניכוי הפסקה אכן היה באורך שמונה שעות ועשרים ושבע דקות הרי שככל שמדובר בעבודת לילה נשארה "דלתא" המחויבת בתשלום שעות נוספות, החלה מהשעה השמינית.
24. טענתה העיקרית של המשיבה בהקשר זה, היא שמעבר לאותן 53 דקות הפסקה רשמיות, בפועל העובדים שנדרשו לעבוד במבזק חצות ישבו בטלים מהשעה 22:00 ועד למבזק עצמו. לחלופין, שאותן 53 דקות הפסקה נלקחו על ידי העובדים דווקא אחרי השעה 22:00. מכאן שהשעות הללו אינן בגדר עבודת לילה המוגדרת בחוק שעות עבודה ומנוחה כ"עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00".
25. טענות אלו לדעתנו בלתי סביר שיתקבלו:
המונח "שעות עבודה" מוגדר בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה כך: "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20". הנחת המוצא בעת שאדם שוהה במקום העבודה היא שהוא עומד לרשות העבודה באותו זמן. כאמור אין חולק שהמבקש ועובדים נוספים עבדו במתכונת של משמרת שהחלה בשעה 15:00 והסתיימה אחרי חצות והנחת היסוד היא שבאותם זמנים עמדו לרשות העבודה. משעה שהמבקשת מעוניינת לסתור את הנחת המוצא הזאת ולטעון שבזמנים מסוימים בלילה – ובהם דווקא – היו העובדים בשעות הפסקה, הנטל להוכיח זאת עובר לכתפיה.
26. היינו, על מנת להראות שהעבודה של העובדים במבזק חצות ובתכנית הלילה לא הייתה עבודת לילה על המבקשת להראות שזמן ההפסקה כפי שמוגדר בסעיף 20 לחוק, כלומר הפסקה של 45 דקות ובתוכם הפסקה רצופה של חצי
— סוף עמוד 8 —
שעה לפחות – היה באופן גורף וכדפוס – אחרי השעה 22:00. זאת לא עלה בידה לעשות.
27. במסגרת מערכת תיעוד שעות העבודה של העובדים אין חולק שהם לא נדרשו לדווח מתי הם יוצאים להפסקות כך שאין כל תיעוד אובייקטיבי מזמן אמת לכך. גב' רחמים העידה במפורש כי המשיבה אינה מבצעת מעקב מתי שהו העובדים בהפסקה ומתי "הוקפצו" לעבודה אף על חשבון ההפסקות (עמ' 67, ש' 11-15, 36-37 וכן עמ' 68 ש' 24-25). ככלל, מדובר על מערכת שפשוט למדי ליישם וככל שהמעסיק ויתר עליה ובחר שלא לדרוש מהעובדים דיווח פרטני של השעות – קיים קושי.
28. מן העדויות עולה שהמשיבה מבססת את טענותיה על מתכונת כללית של העבודה במשמרת הלילה. כך השיב למשל מר שלוש לשאלה איך הוא יודע כמה זמן הפסקה נתן ומתי: "אני יודע מה צורכי העבודה. אני יודע מה צרכי העבודה, ולצורך העניין, ניקח את הטכנאים או ניקח כדי שיהיה קיצוני קצת, בסדר? ניקח את הטכנאים, שכשאין שידור בין 21:30 ל-00:00 ברור שיש להם הפסקה שם, אין להם מה לעשות, ניקח את עובדי הקונטרול, זה 15 איש. עובדים, בין 21:00 כשהסתיימה המהדורה ל-23:50 כשמתיישבים על הכיסא בשביל המבזק של 5 הדקות, אין להם מה לעשות. תיאר קודם, שמעת, בהגינותו, ויקי, את זה שהוא יצא החוצה לדבר עם המשפחה, שהוא יצא לעשן, שהוא יצא לקרוא, שיחק באינטרנט, הכול בסדר, זה המצב, אין עבודה. בהתייחס לעורכי הווידאו, אנחנו יודעים בדיוק. יש מבזק של 5 דקות, שמבוסס אגב בעיקר על חומרי המהדורה ועל החומרים שנכנסו, אבל אין, בשביל להכין מבזק של 5 דקות, עורך הווידאו לא צריך לעבוד שעתיים"
29. אכן, המבקש העיד על יום מסוים (היום שהביא לפיטוריו) שבמהלכו היה מיעוט עבודה בשעות הערב והלילה. המבקש נשאל בחקירתו על מתכונת העבודה והעיד בכנות שישנם ימים בהם עומס העבודה לא גבוה אולם יש ימים בהם הדרישות מרובות "ש: התופעה הזאת כשאתה יושב ואין לך עבודה הייתה קיימת גם בימים אחרים, נכון? ת: כן, זה קורה. זה מקום שאו שעובד יכול לעבוד על 500% ויכול לעבוד על 0.5%, זה תלוי בדינמיקה ומה קורה באותו רגע ת: וגם יש כל מיני, פתאום יש איזה פרומו לשלוח, פתאום יש כל
— סוף עמוד 9 —
מיני דברים, לעבור על איזו כתבה, לעשות את זה, ההיא רוצה, ההוא רוצה, לזה, כל פעם יש דברים שצריכים לערוך, כל מיני דברים קטנים. אבל עיקר העבודה שלו זה להיערך למבזק לילה ולערוך את החומרים…יש מקרים שהגיעו חומרים ב-23:00 בלילה, שהם לא הופיעו במהדורה המרכזית, ולכן צריך לערוך אותם מאפס…כל הזמן יש עבודה שצריך לעשות. אנחנו עובדים מול מפיקה שאומרת לנו מה אנחנו צריכים לעשות, ואנחנו עושים ש: וכשאין מה לעשות, אז מה עושים? ת: הנוכחות מחייבת להיות קרוב לחדר העריכה. ש: מה אתה עושה? ת: אני מעשן סיגריה, אני גולש באינטרנט, אני שותה קפה, אני מדבר עם המשפחה. גם כן, לא תמיד זה רצוף. לפעמים יש לי הפסקה קטנה אז אני עושה פיפי, אז אני הולך לאכול משהו, זה מה שעושים בזמן שהוא רגוע יחסית…אבל יום עמוס בעריכות אז יכול להיות יום שאני לא אוכל את ארוחת הצוהריים שלי עד שעה 15:00 ואני לא אעצור לקשור את השרוך כי אין לי זמן, ואם אני אהסס או יתעכב על משהו אז יכול להיות שמשהו לא יגיע לשידור בזמן. אז אני חייב להיות כל הזמן דרוך, חד, מהיר וזמין"
30. דברים סבירים אלו, שאנו לא מוצאים מקום להטיל בהם ספק מעידים על סביבת עבודה דינמית. אכן המבקש לא הכחיש שישנם ימים בהם יש לו פנאי לעשן, לאכול או לגלוש באינטרנט בשעות אלו. אין בכך כדי להצדיק קביעה שבאופן גורף העובדים היו מנצלים את שעות ההפסקה הראשית שלהם דווקא אחרי 22:00. התובע העיד ודבריו סבירים שבזמנים אלו הוא נדרש להיות קרוב לחדר העריכה ונדרש להגיב בזמן מהיר למשימות שהוטלו עליו.
31. מר שלוש העיד בנוסף, כי ככלל לעובדים אסור לצאת מהמתחם בזמן ההפסקה ללא אישור המנהל (עמ' 41 ש' 28-29) וכן כי הם נדרשים להיות בזמינות טלפונית בזמן ההפסקה (עמ' 41, ש' 30-38).
32. גם גב' רחמים העידה כי ניתן "להקפיץ" לעבודה עובד שנמצא בזמן הפסקה, כאשר יש צורך בכך (עמ' 65 ש' 14-15) וכי העובדים נדרשים להיות זמינים טלפונית וכן לקבל אישור על מנת לצאת מהמתקן בזמן ההפסקה (עמ' 64 ש' 35- עמ' 65 ש' 11).
— סוף עמוד 10 —
33. בהתאם לדבריהם אלו, יש לקבוע כי ההפסקות שנטלו העובדים נחשבות כזמן אשר לגביו המשיבה חבה בתשלום שכר. כפי שנפסק בבר"ע (ארצי) 48239-01-18 ביפר תקשורת ישראל בע"מ – רז צח [נבו] (6.2.2019), "אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה על העובד להיות נתון לרשות עצמו ולהיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו…כאשר המעסיק מחייב את העובד להישאר במקום העבודה – או למצער מצפה ממנו ואינו אדיש לשאלה זו – אזי הוא חייב אף בתשלום בגינה".
34. מקל וחומר יש לדחות את טענת המשיבה לפיה יש לנכות את כל הזמנים בהם עמדו העובדים לרשותה אך לא עבדו בפועל, כגון זמני עישון, שיחות טלפון, הליכה לשירותים וכדומה. עולה מהראיות כי בזמנים אלו העובד נדרש להישאר במתחם ולהיות זמין לעבודה ככל שיידרש לכך.
35. מעבר לכך, כבר נקבע בפסיקה כי לא ניתן לקזז זמני הפסקות בדיעבד, על חשבון תשלום זכויות אחרות לרבות גמול עבודה בשעות נוספות: "ככל שהייתה הסכמה בין העובד לבין המעסיק כי זמני ההפסקות לא ינוכו משעות העבודה, המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – איי אס אס אשמורת בע"מ [פורסם בנבו] (4.8.2016). וראו גם: ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר.צ פלסט בע"מ [פורסם בנבו] (24.5.2012)]" (בר"ע (ארצי) 7386-02-16 "קסטרו מודל" בע"מ – אור שחם [נבו] ( 14.5.2018).
36. אם כך – כאמור הנטל להוכיח כי העובד נטל הפסקות דווקא לאחר השעה 22:00, אותן יש לקזז משעות העבודה, מוטל על המשיבה. לאור כל האמור יש לקבוע כי נטל זה לא הורם ולפיכך קיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.
— סוף עמוד 11 —
37. 051293710טענת הקיזוז: לטענת המשיבה, היא משלמת לעובדיה יום עבור יום עבודה מלא גם כאשר לא השלימו את כל מכסת השעות היומית המלאה כל עוד השלימו 8 שעות נוכחות הכוללות זמני הפסקה.
054678313
38. יתר על כן, נטען כי חלק מהמשימות אליהן שובצו העובדים הן משימות שבהגדרה כוללות פחות משמונה שעות עבודה יומיות, אולם התשלום כנגדם הוא של יום עבודה מלא. כך לדוגמא, "משמרת השחר" של עורכי וידאו חלה בין השעות 5:00-10:00 בבוקר בלבד אך העובדים מקבלים בגינה שכר של יום עבודה מלא.
39. טענה זו דינה להידחות. ראשית, נקבע בפסיקה כי במקרים מסוימים יש להפעיל את "השיטה הנפרדת", לפיה "תשלום שכר מלא גם במקרים שבהם יש חוסר בשעות התקן עשוי ללמד על ויתור של המעסיק על השלמת מלוא שעות התקן ולמעשה מתן הטבה לעובד. אם כך הוא, יחול הכלל שלפיו הטבה הניתנת לעובד בהקשר של הוראה אחת אינה יכולה להתקזז מחוב של המעסיק בקשר להוראה אחרת בהסכם העבודה" (ע"ע (ארצי) 10341-12-20 לאוניד גל – סיסמופ טכנולוגיות בע"מ [נבו] ( 22.11.2021).
40. השאלה על אלו מקרים חלה שיטת חישוב זו תלויה בהסכמת הצדדים בקשר לשעות העבודה. מעדותו של מר שלוש ניתן ללמוד כי הסדר זה של תשלום מלא ניתן בגדר הטבה לעובדים (עמ' 38, ש' 35-39): "זו החלטה ניהולית לגבי הסדרים מיטיבים לעובדים, שבהם אנחנו מוצאים איזון לרווחת העובד ולביצוע העבודה, ובין השאר אנחנו במשמרת שחר, לא סתם אנחנו אומרים: "תעבדו רק חמש שעות ותקבלו משכורת מלאה". שהשלים שמונה שעות ודקה מקבל משכורת מלאה. כלומר, הוא קיבל לצורך העניין שעה ו-19 דקות סתם, כהסדר מיטיב".
41. אם כך- שחור על גבי לבן מדובר בהסדר מיטיב ולא בהסדר שניתן כתמורה או בהלימה לאי תשלום שעות לילה. במצב דברים זה, לא ניתן לבצע קיזוז כטענת המשיבה.
— סוף עמוד 12 —
42. ממילא, אפילו אם ייקבע כי ניתן לקזז במקרים מסוימים את הגמול עבור שעות נוספות עם תשלום ששולם על אף חוסר בשעות התקן, עניין זה רלוונטי להיקף גמול השעות הנוספות שחבה המשיבה אך לא לעצם חיובה בתשלום, ותדרוש עריכת חישוב פרטני. ועל כן ממילא איננה רלוונטית לשלב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
43. הטענה כי המשיבה חדלה מלשדר מבזקי חצות: המשיבה טענה כי לאורך השנים הרלוונטיות לבקשה חלו שינויים במתכונת ובהיקף שידורו של מבזק חצות, כך שבחלקן כלל לא שודר מבזק חצות ובחלקן האחר המבזק שודר כחלק מתכנית הלילה, בימים ששודרה. לטענתה כיום היא אינה משדרת עוד את מבזק החצות כלל.
44. עם זאת, מר שלוש הודה כי ביטולו הסופי של מבזק חצות אירע רק לאחר הגשת ההליך דנן: "ש: ואת מבזק חצות מתי הפסקתם לשדר? ת: מבזק חצות זה היה משהו בהדרגתיות, אחרי שהרבה שנים זה היה כל יום, היה מבזק חצות כל יום, חדשות, אנחנו מדברים על ימי חול ראשון עד חמישי, בשלב מסוים זה עבר לפעמיים בשבוע, עד שזה בוטל. סמוך לדיבור איתכם ש: אחרי שהגשנו את ההליך כאן ביטלתם את המבזק ת: סמוך, זה היה במ. זה לא היה קשור לעניין שלכם, אבל זה השתלב ביחד ובאופן אקראי זה נפל יחד איתכם" (עמ' 38 ש' 14-21).
45. לאור האמור, טענה זו אינה רלוונטית לבחינת עצם הסיכוי שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה, אלא רק את היקף הסכום שייפסק לטובתה בהתאם למספר הימים בהם שודר מבזק חצות. על כן, אף שאלה זו אינה רלוונטית לשאלת אישור התובענה כייצוגית.
קיומן של שאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ושאלת הדרך היעילה וההוגנת להכרעה:
46. בהתאם לסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), אישור תובענה כייצוגית מותנה בכך שהתובענה מעוררת
— סוף עמוד 13 —
שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. בהלימה לכך, בהתאם לסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקש להוכיח כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
47. לטענת המשיבה, המבקש לא הבחין בבקשה לאישור בין סוגים שונים ומגוונים של עובדים במשיבה ולא סיפק כל ראייה בקשר עם תנאי העסקתם, שעות עבודתם וכן שאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה כלפיהם. לטענתה, המבקש עצמו הודה במהלך עדותו כי לא בדק את תנאי העסקתם של העובדים (עמ' 26 ש' 14, 27-29 וכן עמ' 24 ש' 38) וכן הודה כי אינו יודע מה מספרם המדויק של העובדים הנדרשים להישאר לשידור מבזק חצות וכי המספר בו נקב הוא בגדר הערכה בלבד (עמ' 27 ש' 27). בניגוד לנטען במסגרת הבקשה, לא כל העובדים בתפקידים השונים עובדים במסגרת שעות קבועה בין 15:00 ועד לאחר חצות.
48. בנוסף, ישנם עובדים אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם וישנם פרילנסרים מהם קיבלה המשיבה שירותים בזמן שידור מבזק חצות. הצורך לברר ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה האם חל עליו החוק, מלמד כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה לדון במחלוקת דנן.
49. עוד נטען ע"י המשיבה, כי המבקש לא הציג תשתית למנגנון הערכת הנזק הנטען על ידו, אלא הסתמך על הערכות רנדומליות חסרות בסיס.
50. לטענתה, בהתאם לפסיקה על בדיקות אלו להיערך כבר בשלב הבקשה לאישור ואין לאפשר את הבירור העובדתי הדרוש להוכחת קיומה של קבוצה לשלב שלאחר אישור התובענה כייצוגית.
51. אין בידינו לקבל את הטענה כי לא הוכחה קיומה של קבוצת עובדים העובדים במתכונת השעות עליה הצביע המבקש. מר שלוש הצהיר כי עורכי הוידאו משובצים לשלוש סוגי משמרות, כאשר אחת מהן מתבצעת בין השעה 15:00 ועד לאחר חצות. כך הצהיר אף לגבי מאפרים, גרפיקאים, עוזרי הפקה, עובדים טכניים וצוות מיחשוב (סעיף 20 לתצהירו). כמו כן העיד מר שלוש כי ישנו סדר
— סוף עמוד 14 —
גודל של כ-130-140 עובדים שעובדים לעיתים במשמרות הכוללות מסגרת של עבודת לילה (עמ' 53 ש' 1-4).
52. הנתונים המדויקים נמצאים בידי המשיבה ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה שבשלב זה של התובענה הם טרם הוצגו. מכל מקום, כבר נקבע כי קביעת גודלה של הקבוצה וכן כימות הנזק, מתבצע במסגרת ההליך העיקרי (ור' בעניין זה רע"א 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' שרונה ברמוחה שוקרון [נבו] ( 1.7.2019)).
53. בבג"ץ 5148/18 אור שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה [נבו] נקבע כי "מידת ההומוגניות של חברי הקבוצה עשויה להיות שיקול רלוונטי בבוא בית המשפט לבחון אם הליך מסוים מתאים להתברר כתובענה ייצוגית. עם זאת, הדגש בעניין זה הוא על שונות בין חברי הקבוצה המשליכה על קיומה של עילת תביעה ועל עצם זכותו של כל חבר לקבלת סעד. זאת, להבדיל משונות המתמקדת בשלילת האפשרות להעריך את הנזק האינדיבידואלי שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה או לפסוק פיצוי בגינו… החשש העיקרי במקרה של שונות הרלוונטית להוכחת עילת התביעה, הוא כי ייפגעו זכויות הנתבע לנהל הליך הוגן ולהעלות טענות הגנה כלפי כל אחד מחברי הקבוצה…לעומת זאת, שונות הנוגעת להוכחת הנזק והזכאות לפיצוי נתפסת כפחות חמורה או בעייתית; זאת בעיקר לנוכח סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע הסדר סטטוטורי מקיף שנועד ליתן מענה לקשיים המתעוררים בשל היעדר הומוגניות בהוכחת זכאות לסעד".
54. לאור דברים אלו, יש לקבוע כי העובדה כי כל עובד עבד בשעות שונות, הינה שונות הנוגעת להערכת הנזק הנגרם ועל כן ניתן להתגבר על שונות זאת גם במסגרת של הליך ייצוגי. גישת המשיבה לפיה ניתן לתבוע רק בשם קבוצה שכל חבריה עובדים באותה מתכונת שעות מדויקת – שומטת את הקרקע בכלל תחת הליכים ייצוגיים בבתי הדין לעבודה.
55. אולם, לא כך ביחס לשאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה ושאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק, שכן במקרים אלו מדובר בשונות המשליכה על עצם קיומה של עילת התביעה. אכן, כנטען ע"י המשיבה, הצורך לברר ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה האם הינו עובד או נותן שירותים חיצוני, וכן האם חל
— סוף עמוד 15 —
עליו אחד מהחריגים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה, הופך את הבירור במסגרת הליך תובענה ייצוגית ללא יעיל. במקרים אלו יהיה צורך בדיון מקיף הן משפטי והן עובדתי לגבי כל עובד בנפרד וממילא מדובר בנושאים קוגנטים כך שבית הדין לעבודה יצטרך להכריע בהם בעצמו.
56. לעמדת המשיבה, על הקבוצה לגביה לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה נמנים עיתונאים, מגישים, עורכי תוכן, אנשי ריכוז ואנשי אינטרנט, ועל קבוצת הפרילנסרים נמנים עובדי במה, תאורנים, חשמלאים וטכנאים.
57. בהקשר זה הוגשה לתיק גם עמדת ארגון העיתונאים אשר תומכת בבקשה. בתמצית, בעמדתו מיום 16.4.23 טוען ארגון העיתונאים כי יש לקבוע, במסגרת בקשה זו שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתם של עיתונאים במשיבה. כך לטענת הארגון עולה מפסיקת בתי הדין לעבודה בעבר וגם מההסכמים הקיבוציים הנוהגים בענף.
58. לדעתנו יש לדחות את האמור בעמדת הארגון ככל שהדברים אמורים בהליך זה. השאלה אם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתו של אדם היא מורכבת הן משפטית והן עובדתית ומצריכה הכרעה מוסמכת בשאלות שאין אפשרות יעילה לברר אותן במסגרת המנגנונים הרלוונטיים בתובענה הייצוגית. כך, יכול שלגבי עיתונאי פלוני יחול החוק ולגבי חברו לא כתלות במספר רב של פרמטרים. באותה מידה ייתכן שבעל תפקיד פלוני יוכר בעובד וחברו לא – גם זאת רק לאחר הכרעה והבאת ראיות במספר רב של גורמים ונושאים. אין אפוא אפשרות שהיא יעילה או סבירה לדון בטענות אלו במסגרת התובענה.
59. מכל מקום – לגבי שאר קבוצות עובדי המשיבה, לרבות מאפרים, מפיקים, מנהל אולפן, מתרגמים, עורכי וידאו ועוד, אין חולק כי הם עובדים אשר חל עליהם חוק שעות עבודה ומנוחה. על כן, הקבוצה תוגדר להלן כך שתכלול בתוכה רק את קבוצות העובדים לגביהן אין חולק כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק ואין חולק כי חלות עליהן הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
60. הכרעה זו אינה מונעת מעובד שעבד בתקופה הרלוונטית – וכיום יש לגביו מחלוקת – אך בית דין לעבודה, בוררות או הסכמה אחרת בין הצדדים יקבעו בעתיד שהוא בגדר עובד של המשיבה או שחל על העסקתו חוק שעות עבודה ומנוחה להיכלל בין חברי הקבוצה.
— סוף עמוד 16 —
61. במסגרת סיכומיו ביקש המבקש להרחיב את הגדרת הקבוצה, כך שתכלול גם עובדים שלא עבדו במשמרת לילה אך לא שולם להם גמול שעות נוספות בשל ניכוי זמן הפסקות. לדידו של המבקש, לצורך הכרעה בתובענה, ממילא יזדקק בית הדין להכריע בשאלה האם כדין נוכו זמני הפסקות אלו. בעניין זה אנו מסכימים עם טענת המבקש.
62. יוזכר כי בהתאם לסעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות, מוסמך בית משפט לאשר את ניהול התובענה הייצוגית תוך שינוי והרחבת הגדרת הקבוצה מההגדרה המבוקשת במסגרת הבקשה לאישור. על כן, טענת המשיבה להרחבת חזית ביחס להגדרת הקבוצה המבוקשת דינה להידחות.
ניהול התובענה בתום לב ובדרך הולמת:
63. בהתאם לסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקש להראות כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
64. לטענת המשיבה, המבקש הגיש את הבקשה בחופזה, 44 ימים בלבד לאחר פיטוריו, תוך הסתרת הסיבה האמיתית לפיטוריו והיא לטענתה, נטישת המשמרת באמצע. לטענתה הבקשה הוגשה מתוך אינטרס נקמני וחסר תום לב לאחר שנפגע מפיטוריו.
65. בנוסף, המבקש לא ביצע פנייה מוקדמת אל המשיבה כי תקיים את הוראות החוק. לטענת המשיבה, חובת הפנייה המוקדמת למעסיק היא נגזרת של חובת תום הלב ובנוסף, פנייה שכזאת מסייעת לאדם המבקש לשמש כתובע ייצוגי לקבל תמונה עובדתית מלאה בעניין אותו הוא מבקש לייצג.
66. המבקש העיד כי מעולם לא פנה למשיבה באשר לקבלת גמול בגין שעות הלילה (ר' פרוטוקול הדיון עמוד 15, ש' 3-9). כך הסביר המבקש את הימנעותו מלפנות למשיבה טרם פתיחת ההליך: "…בגלל שראיתי שבמודע אתם יודעים שאתם
— סוף עמוד 17 —
לא משלמים שעות לילה וממשיכים לעשות את זה, הבנתי שללכת ולבקש את המגיע לי זה לא יעבוד" (עמ' 19, ש' 21-23).
67. כידוע, "ככלל, העדר פנייה מקדימה של תובע ייצוגי למעסיקו לפני הגשת בקשה לאישור לבית הדין, אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מספיק לדחיית בקשת האישור". (ע"ע (ארצי) 33793-12-16 עתליה אביגל – באג מולטיסיסטם בע"מ [נבו] ( 6.12.2020) וראה גם דנ"מ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ [נבו] (17.12.2019))
68. גם העובדה כי הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר פיטוריו אינה מעידה כי המבקש חסר תום לב, שכן מטבע הדברים ישנו חשש לנהל הליך כזה בטרם מסתיימים יחסי העבודה. גם רצון "להיפרע" בדרך חוקית ממעסיק שאדם סבור שעשה לו עוול אינה בגדר היעדר תום לב.
69. לאור האמור, יש לדחות את טענות המשיבה בעניין זה.
קיומה של עילת תביעה אישית למבקש:
70. המשיבה טוענת כי לא קמה למבקש עילת תביעה אישית נגדה. במסגרת סיכומיה נטען כי כל זכויותיו של המבקש שולמו לו, וביום העבודה היחיד עליו הצביע במסגרת הבקשה כיום בו עבד בעבודת לילה, הוכח כי הוא תוגמל עבור עבודה בשעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודה (עדות המבקש, עמ' 20-22).
71. עם זאת, מר שלוש הצהיר כי "בדיקת ימי העבודה של המבקש מעלה כי מספר הימים שבהם המבקש דיווח על סיום העבודה לאחר השעה חצות (ומדובר בדיווח המתעלם מהפסקות שניטלו, ומבוסס על שעות נוכחות ולא על שעות עבודה) עומד על 53 ימים בלבד במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור". עובדה זו, בצירוף העובדה עליה עמדנו לעיל, לפיה עורכי וידאו המשובצים למשמרת לילה מתחילים את המשמרת בשעה 15:00, מובילות למסקנה כי למבקש עילת תביעה אישית לכאורה כנגד המשיבה.
— סוף עמוד 18 —
72. מר שלוש אף העיד על כך במסגרת חקירתו: "ש: אתה כותב בסעיף 40 שהמבקש עבד 53 ימים אחרי השעה 00:00 במהלך תקופת עבודתו, נכון? ת: כן. ש: אתה עברת על דו"חות השעות? לנו אין גישה למערכת השעות שלכם. אתה עברת על הפלט? ת: אני קיבלתי את כל הדיווחים מחשבת השכר שלנו, ושם נספרו 53 ימים שבהם מה שכתוב פה, במהלך שבע השנים. ש: וגם את הדיווחים האלה לא צירפת? ת: לא צירפתי. ש: עכשיו, ב-53 הימים הללו, בכולם אתם שילמתם שעות עבודת לילה? ת: לא" (עמ' 43 ש' 12-22). גב' רחמים העידה דברים דומים לאלו (עמ' 61 ש' 14-29).
73. לאור האמור יש לקבוע כי למבקש עומדת עילה תביעה אישית כנגד המשיבה.
סכום התובענה:
74. המשיבה טענה כי סכום הפיצוי הנתבע בגין כל אחד מחברי הקבוצה הנטענת עומד על סך של מאות אלפי שקלים. לטענתה, הלכה פסוקה היא כי התובענה הייצוגית לא נועדה למקרים בהם הסעד של כל אחד מחברי הקבוצה הינו גבוה. הרציונל הוא באישור תובענה ייצוגית מקום בו הסעד הכספי לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא נמוך עד איון התמריץ בהגשת תביעה אישית.
75. טענה זו דינה להידחות. המגמה בפסיקה הינה לייחס חשיבות נמוכה לשאלה מהו הסכום הנתבע והאם ניתן לנהל תביעות אישיות חלף תובענה ייצוגית. (למשל רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי [נבו] (5.7.2012)
סוף דבר:
76. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד המשיבה מתקבלת וזאת בתנאים המפורטים להלן:
א. חברי הקבוצה: כלל עובדי המשיבה למעט מי שבהסכם העבודה שלו נכתב בנוסח זה או אחר שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העסקתו; או מי שבהסכם ההתקשרות עמו נכתב בנוסח זה או אחר
— סוף עמוד 19 —
שאין בינו ובין המשיבה יחסי עובד ומעסיק; וכל זאת כאשר בית דין לעבודה, או בוררות או הסכם או הסכמה או פשרה מאוחרת יותר לא קבעו את ההיפך. עובדים אלו יכללו בקבוצה ככל שעבדו בשעות נוספות מעבר לשעה השמינית במשמרות המוגדרות כעבודת לילה ולא קיבלו תמורה בגינן.
ב. התובע המייצג: מר ויקטור שלג.
ג. באי כוח המייצגים: עו"ד חגי קלעי ועו"ד אייל וייס.
ד. עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית: אי תשלום גמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודה, במשמרות המוגדרות כ"עבודת לילה", בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.
77. בהתאם לסמכות לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, אנו פוסקים לבאי כוח המייצגים שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה בסכום כולל של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן לפסוק לטובת המבקש הוצאות בסך 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
78. באי כוח המייצגים יפרסמו הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית, כאמור בסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק. גודל ההודעה ונוסחה יתואם בין באי הכוח המייצגים לבין באי כוח המשיבה. ההודעה תפורסם בשני עיתונים יומיים בתפוצה ארצית, לפי בחירתם של באי הכוח המייצגים. נוסח המודעה וגודלה יובאו על ידי באי הכוח המייצגים לאישור בית הדין בתוך 30 ימים מהיום. המשיבה תישא בעלויות פרסום המודעה.
79. כתב תביעה שיותאם לאמור בהחלטה זו יוגש בתוך 45 ימים מהיום. כתב הגנה מטעם המשיבה יוגש בתוך 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה.
80. בסיומם של דברים מבקש אב"ד זה להביע צער על ההתמשכות הרבה במתן החלטה זו. כפי שהובהר לצדדים בעבר זה מחירו הלא רצוי של שירות מילואים ממושך אליו נקראתי בשל המלחמה ואשר החלטה זו נכתבת למעשה עוד בעיצומו.
— סוף עמוד 20 —
ניתנה היום, כ' אדר תשפ"ו, (09 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
"ההחלטה נחתמה בידי נציג הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".
שלמה פארי, נציג ציבור
עמיצור איתם, שופט
