הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
17977-01-21 | בית משפט לתביעות קטנות באשקלון | הרשמת הבכירה עידית כלפה | 2021-10-04
תובעת: אילנה אטיאס | נתבעת: גילה ואקנין שכטר
תביעה בסך 33,800 ש״ח עסקה בשתי תגובות שפורסמו בפייסבוק בעקבות חילופי דברים על תגובת התובעת לפוסט שעסק בזמרת מוכרת. בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון דחה את התביעה. נקבע כי הדברים, אף שהיו חריפים ולא ראויים, לא הקימו בנסיבות המקרה עילת לשון הרע. לא נפסק פיצוי לתובעת, והיא חויבה לשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ש״ח.
המחלוקת על התגובה שהציתה את הדיון
התובעת טענה כי הגיבה לפוסט באופן חיובי, מתוך חיבה לזמרת. הנתבעת טענה כי בתחילה התגובה נוסחה באופן שניתן היה להבין כאילו אובדן הזמרת לא יהיה מצער, וכי הנוסח שצורף לתביעה שונה רק לאחר שהנתבעת הגיבה. התובעת אישרה שהגיבו לדבריה אנשים נוספים שהביעו הסתייגות.
בית המשפט ציין שלא ניתן לשלול את גרסת הנתבעת בעניין הנוסח הראשוני, אף שהטענה הועלתה בדיון ולא נכללה בכתב ההגנה. בין השיקולים היו תגובות נוספות שתמכו באפשרות שאנשים הבינו את הדברים באופן דומה, וכן חילופי הדברים בזמן אמת שהובאו בעדות. בית המשפט ייחס משקל לכך שהנתבעת הסבירה לתובעת מיד כיצד הבינה את התגובה. עם זאת, ההכרעה לא נשענה רק על גרסה זו: נקבע שגם אם התובעת התכוונה לברך את הזמרת, וגם אם דבריה הובנו כציניים, התביעה אינה מתקבלת.
הבחינה נעשתה לפי ההקשר והקורא הסביר
בית המשפט הסביר כי השאלה אם פרסום הוא לשון הרע נבחנת באופן אובייקטיבי: כיצד אדם סביר היה מבין את הדברים בתוך ההקשר שבו נאמרו. תחושתו האישית של מי שנפגע, או כוונת הכותב לבדה, אינן מכריעות. גם ההבחנה בין הבעת דעה לבין טענה עובדתית חשובה; ביקורת או דעה נבחנות אחרת מהצגת טענה עובדתית שעלולה להיתפס כאמינה.
במקרה זה ראה בית המשפט בתגובת הנתבעת ביקורת קשה, ולא הצגה של עובדות על התובעת. הרקע היה נושא רגיש במיוחד לנתבעת, שאיבדה ילד והכירה חברתית את אביה של הזמרת. בית המשפט התרשם מכנות עדותה ומכך שהדברים נאמרו בתגובה רגשית חריפה. תגובותיהם של משתמשים אחרים, שהסתייגו מדברי התובעת, תמכו אף הן בהבנת הדברים כביקורת על תגובתה.
אמירה לא ראויה אינה בהכרח לשון הרע
בית המשפט לא הצדיק את ההתבטאויות. הוא ציין כי אחת מהן הייתה בלתי ראויה, אישית ופוגענית, וכללה הפניה של קוראים לעיין בתמונות התובעת ובתגובה שכתבה. לצד זאת, נבחנו ההיקף המצומצם של ההתבטאות וההקשר שבו הופיעה. לפי פסק הדין, עצם החריפות, הגסות או העלבון אינם מכריעים לבדם; יש לבחון אם הפרסום כולו, כפי שאדם סביר היה קורא אותו, מגיע לרף של לשון הרע. בית המשפט שקל גם את חשיבות חופש הביטוי ואת הצורך להבחין בין ביקורת בוטה לבין הכפשה עובדתית.
התנצלות, שאלת ההסרה והוצאות
הנתבעת התנצלה על דבריה, וחזרה על התנצלותה בדיון. הצדדים חלקו בשאלה מתי הוסרה התגובה: הנתבעת טענה שהסירה אותה, ואילו התובעת טענה שההסרה נעשתה רק לאחר חודשים. בית המשפט קבע שלא הובאו ראיות מספיקות כדי להכריע במועד ההסרה. פסק הדין אינו קובע מתי ההסרה התרחשה.
בסופו של דבר נדחתה התביעה לגופה, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. התובעת חויבה בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש״ח, בין היתר בהתחשב בצורך של הנתבעת להגיע לדיון מקריית שמונה. פסק הדין ממחיש כי גם אמירה קשה ברשת נבחנת לפי תוכנה והקשרה, וכי התוצאה בתיקים אחרים תלויה בנסיבותיהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 17977-01-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
