הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
2000-03-19 | בית משפט השלום בטבריה | השופטת אפרת הלר | 2020-09-21
תובע: יאסר מואסי | נתבע: עיד ג'בילי
ייצוג יאסר מואסי: עו״ד שאדי סח | הנתבע: ללא ייצוג (בעצמו)
תביעה על פרסומים ברשתות חברתיות אינה מוכרעת רק לפי הטענה שהדברים פגעו במי שאליו כוונו. בפסק דין זה נדרש בית משפט השלום בטבריה לבחון שישה פרסומים נטענים, ולהבחין בין ביקורת ציבורית, שלא חצתה את הרף המשפטי, לבין אמירות שהציגו את התובע כמי שפועל באופן בלתי חוקי או במרמה. התוצאה הייתה קבלה חלקית של התביעה.
שישה פרסומים, אך רק שניים הוכרו כלשון הרע
בכתב התביעה נטען תחילה לפרסומים רבים יותר, אך בתצהיר התובע צומצמה המחלוקת לשישה פרסומים. בית המשפט קבע כי הפוסט מיום 30 ביוני 2018 הציג את התובע, שארגן אירוע שבו השתתף חבר כנסת, כמי שמקיים אירועים באופן בלתי חוקי כדי להפיק מהם רווח ופרסום. לפי מבחן הקורא הסביר, המסר עלול לגרום לקוראים להאמין שהתובע פועל בניגוד לחוק, ולכן הפרסום עלול להשפילו ולהציגו באור שלילי.
הפרסום השני, שלפי הטענה עסק בתשלום שלא ניתנה בגינו קבלה, לא הוכח כפרסום שבוצע בפועל. גם הפרסום הרביעי, שכלל לפי הנטען תמונה ושאלה על זהות המצולם, לא הוכח. בית המשפט הוסיף שגם לגופו של עניין לא מצא בפרסום הרביעי לשון הרע.
הפרסום השלישי עסק בביקורת על מרכז קהילתי ועל בחירת מקבלי עיטורי כבוד. בית המשפט ציין שהקטע שהוצג בתצהיר היה חלקי, וכי קריאת הפוסט בהקשרו מלמדת שמדובר בביקורת ובשיח ציבורי, גם אם סגנונו אינו משובח. הפרסום החמישי הוגדר אף הוא כביקורת על פעילותו של התובע, ולא כלשון הרע. נוסף על כך, לא הוכח שהפוסט החמישי גרר את התגובות הפוגעניות שיוחסו לו.
הפוסט השישי והתגובה שנבחנה בנפרד
הפרסום השישי עצמו עסק, לפי בית המשפט, בעורך דינו של התובע ולא כוון נגד התובע, ולכן לא נמצא בו לשון הרע כלפיו. עם זאת, במסגרת אותו פרסום כתב הנתבע תגובה שייחסה לתובע מעשי מרמה והציגה אותו כמי שמונע משיקולים כספיים בלבד. בית המשפט קבע שהתגובה חצתה את הגבול, משום שהיא עלולה לגרום לקוראים לחשוב שהתובע הוא אדם שפועל במרמה.
הנתבע טען בעדותו כי העלה שאלות בלבד, או הביא דברים שמסרו לו אחרים. בית המשפט לא קיבל את ההסבר: מעיון בחומר ובתשובות הנתבע עלה שהוא פרסם את הדברים, והוספת סימני פיסוק או הצגתם כמידע שהגיע מאחרים לא שינתה את הרושם שהועבר לקוראים. בית המשפט הדגיש כי ביקורת עניינית על פעילות ציבורית יכולה הייתה לבטא את עמדת הנתבע בלי לייחס לתובע מעשי מרמה.
מדוע לא התקבלו ההגנות
הנתבע טען שהפרסומים אמת ושנעשו בתום לב במסגרת ביקורת ציבורית. בית המשפט דחה את הגנת אמת בפרסום ביחס לשני הפרסומים שנמצאו לשון הרע. נטל ההוכחה הוטל על הנתבע, אך הוא לא הביא לעדות את האנשים שלטענתו מסרו לו מידע על התובע. הטענות על מידע שקיבל נותרו, לפי פסק הדין, בגדר עדות מפי השמועה ולא נתמכו בעדים שהיו יכולים לאשש אותן.
גם הגנת תום הלב לא התקבלה. בית המשפט קבע שהפוסט הראשון והתגובה לא נוסחו כהבעת דעה, אלא כקביעות עובדתיות על התנהלות התובע. בנוסף, לא הוצגו אמצעי בדיקה סבירים שננקטו לפני הפרסום. הטענה שמדובר בתביעת השתקה נדחתה בהיעדר תשתית ראייתית, ובית המשפט קבע שהיה מקום לברר את התביעה לגופה.
הפיצוי והמשמעות המעשית של ההכרעה
התובע ביקש 100,000 ש״ח ללא הוכחת נזק. בית המשפט פסק פיצוי גלובלי של 15,000 ש״ח עבור שני הפרסומים שנמצאו לשון הרע, בלי לייחס סכום נפרד לכל אחד מהם. לצד הפגיעה וההשפלה שנבעו מהפרסומים, נשקלה גם העובדה שלא הוכחה תפוצה רחבה ולא הובאו ראיות על היקף החשיפה. בנוסף הורה בית המשפט על תשלום 3,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין. נקבע כי הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ואם לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. פסק הדין קובע את חובת התשלום, אך אינו מלמד אם היא בוצעה.
ההכרעה ממחישה את החשיבות של בחינת כל פרסום בנפרד ובהקשרו: ביקורת על פעילות ציבורית לא הוכרה כאן בהכרח כלשון הרע, אך ייחוס עובדתי של פעולה בלתי חוקית או מרמה ללא ביסוס מתאים עלול להוביל לאחריות. המסקנה היא יישומית לפסק דין זה; תוצאות במקרים אחרים תלויות בתוכן הפרסום, בנסיבותיו ובראיות שהוצגו.
לקריאת פסק הדין המלא – 2000-03-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
