פרטי ההליך ומספר התיק: 5623-05-23 | בית משפט השלום בפתח תקווה | עדנה יוסף-קוזין | 2024-08-15
צד תובע: חנן מוסזון | צד נתבע: יפה לוי
בית משפט השלום בפתח תקווה דחה תביעת שכנים שעסקה בהודעות בקבוצת דיירים ובטענה לפגיעה בפרטיות. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה ההודעות אינן לשון הרע, ודחה גם את טענת הפגיעה בפרטיות.
הסכסוך שקדם להודעות
לטענת התובע, הנתבעת פרסמה בקבוצה אמירות מבזות, תיארה אותו כחסר יציבות והביעה עמדה שאין לו מקום בבניין. הוא טען שהפרסומים פגעו בשמו הטוב, וביקש סעדים שכללו הסרת פרסומים ומניעת פרסומים נוספים. הוא טען גם שהנתבעת נכנסה לדירתו ללא רשות.
הנתבעת טענה כי הדברים נכתבו על רקע סכסוך שכנים. לדבריה, התובע השליך אשפה ובדלי סיגריות לעבר דירות שכנים ושטחים משותפים, והיא התלוננה על כך. עוד טענה שהתובע כתב בקבוצה הודעות פוגעניות כלפיה, וכי העימות ביניהם החריף לאחר שהעירה לו על נזילת מזגן. אלה היו טענות הצדדים; בית המשפט בחן אותן לצד ההתכתבויות, התמונות והעדויות שהוגשו.
בחינת הפרסום לפי הקשרו
בית המשפט הסביר כי בחינת תביעת לשון הרע נעשית בכמה שלבים: תחילה מפרשים את הביטוי באופן אובייקטיבי, לפי המשמעות שקורא סביר עשוי לייחס לו ובהתחשב בנסיבות; לאחר מכן בוחנים אם מדובר בלשון הרע ובפרסום; ורק בהמשך, אם נדרש, נבחנות ההגנות והסעדים. במקרה זה נקבע שההודעות שנכתבו בקבוצת דיירים הן פרסום. השאלה שנותרה בשלב שנבחן הייתה כיצד יש להבין אותן.
בית המשפט הדגיש שאין לפרש הודעה רק לפי מילותיה, בלי להתחשב בסביבה שבה נכתבה ובמה שקדם לה. הוא מצא שההודעות נכתבו על רקע עימות בין שכנים. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת לגבי השלכת האשפה, לאחר שמצא לה תמיכה בתצלומים ובעדות של דייר ותיק בבניין. את עדותו של הדייר מצא מהימנה.
בית המשפט התייחס גם לכך שהתובע לא הגיש תצהיר ולא העיד. הוא בחר להסתמך על ההודעות הכתובות, ולא העמיד את גרסת הנתבעת למבחן בחקירה נגדית. בית המשפט ציין כי כך לא הוצגה עדות התובע בתגובה לטענות הנתבעת, וכי גרסתה לא נסתרה. הוא שקל זאת יחד עם הראיות הנוספות, ולא כנתון יחיד: לדבריו, נמצאו לגרסת הנתבעת תימוכין בתצלומים ובעדות שהוגשו.
בהתייחס להתכתבות, בית המשפט מצא שהודעה שכתב התובע בעקבות תלונה בקבוצה התייחסה לנתבעת, ולא קיבל את הסברו שלפיו הדברים נוסחו באופן כללי. באשר להודעות נוספות שנמחקו, בית המשפט מצא מסתברת יותר גרסת הנתבעת שלפיה הן כללו אמירות פוגעניות כלפיה. בית המשפט אף מצא בדברים שהתובע מסר על המפגש בדירתו תמיכה לתיאור התנהגותו כלפי הנתבעת: לפי קביעתו, התובע הרים את קולו והטיח כיסא ברצפה כדי שתעזוב.
מדוע ההודעות לא הוכרו כלשון הרע
על בסיס ההתכתבות והנסיבות, בית המשפט קבע שהביטויים האישיים שנדונו הובנו כגידופים במסגרת סכסוך השכנים, ולא כקביעות עובדתיות מפורשות. את האמירה שעסקה במגורי התובע בבניין פירש כהבעת דעה סובייקטיבית, על רקע קביעותיו בנוגע להתנהלותו כלפי השכנים ולהשלכת האשפה. בית המשפט דחה גם את הטענה שהפרסומים נאמרו בהקשר גזעני, לאחר שמצא שההתכתבות מצביעה על סכסוך שכנים ולא מצא לטענה תימוכין ראייתיים.
בית המשפט ציין כי לא כל גידוף, בכל נסיבות, מקים עילת תביעה. לאחר שקבע שהפרסומים במקרה זה אינם לשון הרע, הוא לא נדרש לבחון את יתר שלבי התביעה, ובהם ההגנות והסעדים.
בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).
טענת הפגיעה בפרטיות
התובע טען שהנתבעת נכנסה לדירתו ללא רשות. הנתבעת טענה כי הגיעה בעקבות נזילת מזגן, דפקה בדלת, וכי לאחר שהתובע פתח אותה היא הבינה שהכניסה מותרת. בית המשפט קבע שאין בסיס לטענה שהכניסה הייתה ללא רשות, ולכן דחה גם את טענת הפגיעה בפרטיות.
המסקנה מפסק הדין
פסק הדין ממחיש כי משמעותה של הודעה בין שכנים נבחנת בתוך הקשר רחב יותר, לצד הראיות והגרסאות שהוצגו. כאן, הרקע לסכסוך, ההתכתבויות והעדויות השפיעו על הפרשנות שנתן בית המשפט לפרסומים. התוצאה תלויה בנסיבות ובראיות של כל מקרה.
הוצאות בהליך
התובע ישלם הוצאות משפט: 8,200 ש״ח, לטובת הנתבעת.
