מתי כתבה על תפקוד מקצועי הופכת ללשון הרע? פסק דין על פרסומים בעיתון מקומי

פסק הדין עוסק בשתי כתבות בעיתון מקומי ובעמוד הפייסבוק שלו, שעסקו במינויו ובסיום תפקידו של תובע כדובר עירייה. ההכרעה מדגימה מדוע יש להבחין בין אמיתות של פרט מסוים לבין הרושם הכולל של הפרסום.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע כי שתי כתבות על תובע שכיהן כדובר עירייה היו לשון הרע כשהן נקראו כמכלול. הדיווח על סיום תפקידו נמצא נכון ולא היה פוגעני בפני עצמו, אך הטענות על כישלון מקצועי ועל מינוי בשל קשרים משפחתיים לא הוכחו. נפסקו 25,000 ש״ח פיצוי.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

17636-11-15 | בית משפט השלום בעפולה | ויסאם חיר | 2020-05-04

צד תובע: זוהר ליטבאק | צד נתבע: ש.י. – א.ד. תקשורת בע"מ, שמעון וייס, יעקב שלזינגר

בית משפט השלום בעפולה קיבל תביעת לשון הרע בעקבות שתי כתבות על תובע שכיהן כדובר עירייה. הכתבות פורסמו בעיתון מקומי ובעמוד הפייסבוק שלו, במועדים שונים בשנת 2015. התובע דרש 100,000 ש״ח. בית המשפט קבע כי שתי הכתבות, כשהן נקראות בשלמותן ובהקשרן, היו לשון הרע, וחייב את הנתבעים בפיצוי כולל של 25,000 ש״ח.

המבחן: לקרוא את הפרסום כמכלול

בית המשפט בחן כיצד קורא סביר עשוי להבין את הכתבות, ולא הסתפק בכוונת הכותבים או באופן שבו התובע עצמו חווה אותן. הוא הדגיש כי יש להתחשב במכלול הפרסום ובהקשר, מפני שמשפטים מסוימים עשויים להיות דו-משמעיים כשהם עומדים לבדם.

הכתבה הראשונה דיווחה על סיום תפקידו של התובע והעבירה גם מסר שלפיו הוא לא התאים לתפקיד ולא עמד בציפיות ממנו. בית המשפט קבע כי הרושם המצטבר היה שהתובע מונה ללא ניסיון מתאים ונכשל בתפקידו. ייחוס של כישלון מקצועי בנסיבות כאלה עלול לפגוע במקצועו ובמעמדו, ולכן הפרסום כמכלול היה לשון הרע.

הדיווח על סיום התפקיד לא הכריע את התביעה

בית המשפט קבע כי עצם הדיווח על כך שהתובע פוטר היה נכון. אף שהכתבה פורסמה לפני שהושלמו הליכי הפיטורים הפורמליים, התובע כבר הועבר ממשרדו ונמסר לו מפי סגן ראש העיר כי הוא מפוטר. בנסיבות אלה, העובדה שנותרו צעדים פורמליים לביצוע לא הפכה את הדיווח לבלתי נכון. בית המשפט קבע כי אמירת העובדה הזאת לבדה לא הייתה לשון הרע, אך בצירופה לטענות על חוסר ניסיון וכישלון מקצועי נוצר רושם פוגעני.

ההבחנה הזאת חשובה: בית המשפט לא קבע שכל פרט בכתבה הראשונה היה שקרי. הוא קיבל את אמיתות הדיווח על סיום התפקיד, אך קבע שהנתבעים לא הוכיחו את הטענות הפוגעניות בדבר ניסיון התובע, התאמתו ותפקודו. גם הטענה שהמינוי היה צפוי לא הוצגה כדעה בלבד, אלא כעובדה, ולא הוכחה. לכן לא התקבלה לגביה הגנת הבעת דעה.

הכתבה השנייה והטענה לקשרים משפחתיים

הכתבה השנייה ייחסה לתובע חוסר התאמה לתפקיד והציעה שמינויו נבע בעיקר מקרבת משפחה, ולא מכישוריו. בית המשפט קבע כי הטענה על קשר משפחתי, בצירוף המסר שהתובע חסר הכישורים הדרושים, עלולה לפגוע בשמו המקצועי. העובדה שהכתבה הציגה גם את העירייה באור שלילי לא ביטלה את הפגיעה בתובע.

הנתבעים לא הוכיחו את אמיתות הטענה המרכזית. אף שהכתבה ייחסה אותה למקור המקורב לראש העיר, אותו מקור לא העיד ולא הוצגה ראיה נוספת שתאמת את הדברים. בית המשפט קבע כי עצם ייחוס הטענה למקור אינו מוכיח שהתוכן נכון. בהתאם, הגנת אמת הפרסום נדחתה ביחס לתוכן הפוגעני. פסק הדין הבחין בין עובדה שהוכחה לבין טענה שלא הוכחה; אין בו קביעה שכל פרט בכתבות היה שקרי.

אחריות עורכים ומי שמנהל את אמצעי התקשורת

הנתבעים טענו כי האחריות לפרסומים מוטלת על החברה שהחזיקה בעיתון. בית המשפט דחה את הטענה לאחר שהנתבעים הודו כי שימשו עורכים, בעלים ומנהלים מורשים, ואחד מהם אף הודה שהביא את המידע לפרסום. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה חלה אחריות על שלושת הנתבעים יחד ולחוד.

בית המשפט התייחס גם לכך שלא התבקשה תגובת התובע לפני פרסום הכתבות. הנתבעים טענו כי המידע נמסר להם על ידו, אך לא הוכח שהתובע ידע שהמידע יפורסם או הסכים לכך. בית המשפט קבע שגם אם מקור המידע היה התובע, יש חשיבות לאופן שבו הדברים הוצגו ולהקשרם, ואין בכך כדי לפטור מחובת בקשת תגובה.

כיצד נקבע הפיצוי?

התובע טען כי הפרסומים נועדו לפגוע בו, בין היתר על רקע צמצום הפרסומים בעיתון. בית המשפט לא מצא שהוכחה כוונה זדונית לפגוע. הוא גם קבע שהתובע לא הוכיח נזק כלכלי או תעסוקתי, או הכפשות ברחוב. לצד זאת, נשקלו שני פרסומים במועדים שונים, תפוצתו הרחבה של העיתון והפרסום ברשת, חומרת הטענות, היעדר בקשת תגובה והסתמכות על מקור שלא אומת באמצעי זהירות נוספים. בית המשפט הביא בחשבון גם כי הפרסומים נועדו להביא לידיעת תושבי העיר את המתרחש בעירייה. בית המשפט ציין גם כי הפרסומים עדיין הופיעו בעמוד הפייסבוק בעת מתן פסק הדין; הוא לא הורה בפסק הדין להסירם.

בהתחשב במכלול השיקולים, נפסק לתובע פיצוי בסך 25,000 ש״ח ללא הוכחת נזק. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 5,500 ₪, וכן החזר האגרה ששולמה. נקבע כי התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום, שאם לא כן יחולו עליהם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לפסק הדין.

המסקנה מפסק הדין

דיווח על עובדה נכונה אינו מכריע לבדו אם כתבה היא לשון הרע. במקרה זה, בית המשפט מצא כי הדיווח על סיום התפקיד היה אמת, אך המסר הכולל של כישלון מקצועי ומינוי בשל קרבה משפחתית חרג מכך, והנתבעים לא הוכיחו את אמיתות הטענות הפוגעניות. ההכרעה תלויה בהקשר ובתשתית הראייתית של כל מקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 17636-11-15

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: דיווח אמת על סיום תפקיד אינו מכשיר בהכרח את הרושם הכולל של כתבה. במקרה זה, בית המשפט מצא שהדיווח עצמו היה נכון, אך הטענות הפוגעניות על תפקוד מקצועי ועל מניעי המינוי לא הוכחו, ולכן הכתבות נקבעו כלשון הרע כמכלול.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע כי שתי הכתבות היו לשון הרע כשהן נקראו בשלמותן ובהקשרן. התביעה התקבלה, והנתבעים חויבו בפיצוי כולל של 25,000 ש״ח.

לא. בית המשפט קבע כי הדיווח על סיום התפקיד היה נכון ולא היווה לשון הרע בפני עצמו. עם זאת, כשהוא נקרא לצד מסרים על חוסר התאמה וכישלון מקצועי, נוצר רושם פוגעני.

במקרה זה לא. בית המשפט קבע כי המקור שיוחסה לו הטענה על קשרים משפחתיים לא העיד ולא הוצגה ראיה אחרת שמאמתת את התוכן. ציון מקור כשלעצמו לא הוכיח את אמיתות הטענה.

לא. התובע טען שהפרסומים נועדו לפגוע בו, אך בית המשפט קבע שלא הוכחה כוונה זדונית לפגוע.

נפסק פיצוי כולל של 25,000 ש״ח ללא הוכחת נזק. בנפרד נפסקו 5,500 ש״ח עבור הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, וכן החזר של האגרה ששולמה, שסכומה לא צוין.

לא. בית המשפט ציין שהפרסומים עדיין הופיעו בעמוד הפייסבוק בעת מתן פסק הדין, אך לא נתן הוראה להסירם.

לא. בית המשפט קבע שלא הובאו ראיות לנזק כלכלי או תעסוקתי, אך פסק פיצוי ללא הוכחת נזק בהתחשב במכלול נסיבות הפרסום.

נסכם...

הנתבעים לא הוכיחו את הטענות הפוגעניות על התאמת התובע לתפקיד, תפקודו או הסיבה למינויו. בית המשפט קבע כי הדיווח על סיום התפקיד עצמו היה אמת, אך כשהוא שולב במסרים נוספים התקבל רושם של כישלון מקצועי. התביעה התקבלה ונפסק פיצוי כולל של 25,000 ש״ח, לצד הוצאות והחזר אגרה.