מתי תיאור של התנהגות מאיימת הופך לפרסום לשון הרע?

פסק הדין עסק בפרסומים ברשתות חברתיות שתיארו אדם כמי שביצע מעשי אלימות חמורים. בית המשפט בדק כל טענה מול הראיות והבחין בין פרטים שהוכחו לבין ייחוס תקיפות פיזיות שלא הוכחו.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום קיבל חלקית תביעת לשון הרע על פרסומים בפייסבוק ובטוויטר, לאחר שקבע כי ייחוס תקיפות פיזיות חמורות לא הוכח, אף שהתנהגות מאיימת הוכחה בחלק מהמקרים. תביעות הפרטיות נדחו. הנתבעת חויבה לשלם 30,000 ש״ח פיצוי ו-10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

58423-08-20 | בית משפט השלום בבית שמש | בכירה ריבי לב אוחיון | 2024-05-15

צד תובע: צבי בר יוסף, ספיר בר יוסף, קטינה | צד נתבע: כרם נבות בע"מ (חל"צ), 514732718

בית משפט השלום בבית שמש דן בתביעה על סך 70,000 ש״ח בעקבות פרסומים בפייסבוק ובטוויטר. בית המשפט קיבל חלקית את תביעת לשון הרע של אחד התובעים, דחה את תביעות הפרטיות של כל התובעים, וחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ש״ח וכן 10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

המחלוקת: לא רק אם הפרסום היה פוגעני, אלא אילו טענות הוכחו

הפרסום בפייסבוק כלל תמונה של התובעים לצד תיאור של התובע כאדם המבצע מעשי אלימות חמורים, וכן טענות לגבי התנהלות בחווה וגידול בקר. פרסום נוסף בטוויטר כלל תמונה וקישור לפרסום בפייסבוק. הצדדים לא חלקו על כך שהנתבעת פרסמה את הדברים ועל אופיים הפוגעני; המחלוקת המרכזית עסקה בשאלה אם עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום.

בית המשפט בחן את המשמעות שהקורא הסביר עשוי להבין מהפרסומים. לפי קביעתו, הקורא היה עלול להבין שהתובע מבצע תקיפות פיזיות חמורות ואכזריות. אלא שבחינת העדויות לא ביססה את הטענה שהוא עצמו תקף פיזית את התושבים שעליהם נסבו חלק מהאירועים. בחלק מהמקרים העדים לא התייצבו, בעדויות אחרות נמצאו סתירות או שלא הוצגה תמיכה מספקת, ובמקרים מסוימים לא הוכח שהתובע היה התוקף.

ההבחנה בין תקיפה פיזית לבין התנהלות מאיימת

בית המשפט לא קבע שהתובע התנהל ללא דופי. הוא קיבל עדויות שלפיהן במקרים מסוימים פנה לתושבים כשהוא אוחז נשק ודרש מהם להזדהות או לעזוב, וכן השליך חפצים של בני משפחה ששהו במקום. בית המשפט ראה בהתנהלות זו התנהגות מאיימת, אך הבחין בינה לבין התמונה הרחבה והחמורה יותר של תקיפות פיזיות שיוחסה לו בפרסום.

הפער הזה היה מרכזי: חלק מהפרטים על התנהגות מאיימת נתמכו בעדויות ואף בהתייחסות התובע עצמו, אך הטענה שהוא ביצע תקיפות פיזיות קשות לא הוכחה. לכן ההגנה של אמת בפרסום התקבלה ביחס לחלק מהתיאור, אך לא ביחס לייחוס האלימות הפיזית החמורה. בית המשפט קבע שהחלק שלא הוכח מהווה לשון הרע, והתביעה התקבלה באופן חלקי.

אילו פרטים אחרים הוכחו?

הגנת אמת בפרסום התקבלה גם ביחס לכניסת בקר לשטחים פרטיים של תושבים פלסטינים. בית המשפט התחשב בכך שהתובע אישר כי הדבר קרה, לצד הסברו שנעשו ניסיונות למנוע זאת. גם ביחס למבנים נקבע כי חלקם הוקמו שלא כדין ופונו, הוזזו או נהרסו. בית המשפט ציין כי המסמכים שהציגה הנתבעת לבדם לא הספיקו להוכחת הטענה, אך עדות התובע על מבנים שפונו או הוזזו תמכה בה. ההגנה התקבלה בהתחשב במצב בעת הפרסום.

לעומת זאת, הנתבעת לא הוכיחה את הטענה בדבר סלילת דרכים פיראטיות. בית המשפט דחה גם טענות שונות בדבר מעורבות התובע בתקיפות, כאשר הראיות לא הספיקו לקשור אותו למעשים או שהעדויות לא נמצאו מהימנות. כך, פסק הדין לא אימץ באופן גורף את גרסת מי מהצדדים, אלא בדק כל רכיב בפרסום לפי הראיות שהובאו לגביו.

מדוע נדחו תביעות הפרטיות?

בית המשפט הבחין בין עצם הצילום לבין פרסום התמונה בהקשר של הטקסט. התמונה כשלעצמה לא נמצאה מבזה, ופניהן של שתי התובעות האחרות טושטשו. בית המשפט ציין שלא הוכח שניתן לזהותן בתמונה, ושהופעתן בה הייתה אגבית. הוא דחה את טענתן לפגיעה בפרטיות, בין היתר משום שלא נמצא בפגיעה הנטענת ממש.

לגבי התובע, בית המשפט בחן את התמונה לצד הטקסט ולא מצא הצדקה לנתק ביניהם בנסיבות המקרה. מאחר שחלק מהטענות בפרסום נמצאו אמת וחלק מההתנהלות המאיימת הוכחה, תביעת הפרטיות שלו נדחתה אף היא. פסק הדין מדגיש שהכרעה בפרטיות תלויה בהקשר, בזיהוי המצולמים ובאופי הפגיעה הנטענת.

איך נקבע סכום הפיצוי?

בית המשפט שקל את הפער בין ייחוס של תקיפות פיזיות חמורות לבין הממצאים בדבר התנהגות מאיימת, ואת העובדה שחלק מהטענות בפרסום הוכחו וחלקן לא. הוא התחשב גם בכך שהפרסום בפייסבוק הופיע בעמוד שאינו חלק מהמעגל החברתי של התובע ואף מרוחק ממנו. בנוסף נשקלה העובדה שנציג הנתבעת לא התנצל ולא חזר בו מהדברים גם לאחר שמיעת העדויות.

התוצאה הייתה חיוב הנתבעת ב-30,000 ש״ח פיצוי בגין לשון הרע וב-10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין. אלה שני חיובים נפרדים, והסכום השני אינו חלק מפיצוי לשון הרע. פסק הדין בחן את הפרסומים יחד ואינו מחלק את האחריות או את הפיצוי בין פייסבוק לטוויטר.

המסקנה מפסק הדין

ייחוס של מעשי אלימות חמורים בפרסום אינו מוגן רק משום שהוכחה התנהלות מאיימת מסוג אחר. במקרה זה התקבלה הגנת אמת ביחס לחלק מהפרטים, אך לא ביחס לייחוס התקיפות הפיזיות החמורות; לכן תביעת לשון הרע התקבלה חלקית, בעוד תביעות הפרטיות נדחו. ההכרעה נשענה על נסיבות הפרסום והראיות המסוימות, ומקרים אחרים תלויים בעובדותיהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 58423-08-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע התקבלה חלקית משום שייחוס תקיפות פיזיות חמורות לא הוכח, אף שהתנהגות מאיימת וחלק מפרטי הפרסום נמצאו מבוססים. תביעות הפרטיות נדחו. נפסקו 30,000 ש״ח פיצוי ועוד 10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע כי ייחוס תקיפות פיזיות חמורות לתובע לא הוכח, בעוד שחלק מההתנהלות המאיימת והפרטים האחרים בפרסום הוכחו. משום כך תביעת לשון הרע התקבלה באופן חלקי.

לא. בית המשפט קבע שהראיות לא הוכיחו שהתובע עצמו ביצע את התקיפות הפיזיות החמורות שיוחסו לו. לצד זאת, נקבע כי במקרים מסוימים נקט התנהלות מאיימת, לרבות פנייה לאנשים כשהוא אוחז נשק ודרישה להזדהות או לעזוב.

התקבלה הגנת אמת ביחס לכניסת בקר לשטחים פרטיים של תושבים פלסטינים ולחלק מהמבנים שהוקמו שלא כדין. ההגנה התקבלה גם ביחס להתנהלות מאיימת מסוימת. לעומת זאת, הטענה בדבר סלילת דרכים פיראטיות וייחוס תקיפות פיזיות חמורות לא הוכחו.

בית המשפט קבע כי התמונה עצמה לא הייתה מבזה, כי פניהן של שתי התובעות האחרות טושטשו ולא הוכח שניתן לזהותן, וכי הופעתן הייתה אגבית. ביחס לתובע, התביעה נבחנה על רקע העובדה שחלק מהפרטים בפרסום הוכחו וחלק מההתנהלות המאיימת נמצאה מבוססת.

נפסקו לתובע 30,000 ש״ח כפיצוי בגין לשון הרע. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם 10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין. אלה חיובים נפרדים.

בית המשפט שקל את הפער בין ייחוס האלימות הפיזית החמורה לבין הממצאים, את העובדה שחלק מהטענות הוכחו וחלקן נדחו, את פרסום הדברים בעמוד פייסבוק המרוחק ממעגלו החברתי של התובע ואת היעדר ההתנצלות או החזרה מהדברים לאחר שמיעת הראיות.

לא. בית המשפט דן בפרסומים יחד, ופסק הדין אינו מחלק את האחריות או את הפיצוי בין הפלטפורמות.

נסכם...

ההגנה של אמת בפרסום התקבלה ביחס לחלק מהפרטים, בהם כניסת בקר לשטחים פרטיים וחלק מהמבנים שהוקמו שלא כדין. לא הוכחו סלילת דרכים פיראטיות ותקיפות פיזיות חמורות מצד התובע. בית המשפט קבע כי הפער בין התיאור בפרסום לבין הממצאים מצדיק קבלה חלקית של תביעת לשון הרע; תביעות הפרטיות נדחו. נפסקו 30,000 ש״ח פיצוי ועוד 10,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין.