לשון הרע בישיבת ועד: מתי חילופי דברים חריפים אינם עילה לפיצוי?

פסק הדין עוסק בשתי התבטאויות שיוחסו למערער במהלך ישיבת ועד עובדים. ערכאת הערעור בחנה בנפרד אם כל התבטאות נכללה בכתב התביעה, מה היה ההקשר שבו נאמרה, מי נחשף אליה והאם התקיימה הגנה לפי חוק איסור לשון הרע.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ודחה את תביעת לשון הרע. התבטאות אחת לא נכללה בכתב התביעה ולכן חרגה מחזית המחלוקת; לגבי האחרת נקבע כי בנסיבות הישיבה לא הוכח שהיא עלולה לפגוע בשם הטוב, ולחלופין עשויה לחול הגנת תום הלב.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

17865-05-23 | בית המשפט המחוזי מרכז-לוד | דרור ארד-אילון | 2023-09-26

מערער (הנתבע בהליך המקורי): אנדרי אסולין | משיבה (התובעת בהליך המקורי): אביבה צוברי

בשם המערער: עו"ד גיא צברי | בשם המשיבה: עו"ד דוד סער

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל ערעור על פסק דין שקיבל חלקית תביעת לשון הרע, והורה על דחיית התביעה. הערעור עסק בשתי התבטאויות שיוחסו למערער בישיבת ועד עובדים. ביחס לאחת מהן נקבע כי היא חרגה מחזית התביעה; ביחס לאחרת נקבע כי בנסיבות המקרה לא הוכח שהיא עלולה לפגוע בשם הטוב. לחלופין, בית המשפט קבע כי עשויה לחול הגנת תום הלב. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

מה קבע בית המשפט בערכאה הראשונה ומה השתנה בערעור?

בית המשפט בערכאה הראשונה קיבל שתי טענות הנוגעות להתבטאויות שנאמרו בישיבת ועד עובדים, וקבע כי הן מהוות לשון הרע. הוא חייב את המערער לשלם למשיבה 15,000 ש״ח כפיצוי, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בערעור נבחנה כל התבטאות בנפרד, ובסופו של דבר התביעה כולה נדחתה.

הרקע היה סכסוך מתמשך סביב בחירת יו״ר ועד העובדים. לפי פסק הדין, בישיבה שהתקיימה במרץ 2018 השתתפו חמישה חברי ועד, והדיון התאפיין במתיחות ובחילופי דברים חריפים. בית המשפט בחן לא רק את תוכן ההתבטאויות, אלא גם את נסיבות אמירתן ואת זהותם והיכרותם של הנוכחים.

התבטאות שלא הופיעה בכתב התביעה

אחת ההתבטאויות שבגינן נפסק פיצוי בערכאה הראשונה לא נכללה בכתב התביעה. היא גם לא הופיעה במכתבים ששלחה המשיבה בעקבות הישיבה, וסיכום הישיבה שבו תועדה לא צורף לכתב התביעה. לפי פסק הדין, הטענה בדבר אותה התבטאות הועלתה לראשונה בתצהיר, בלי לטעון אז כי נאמרה בציניות או כי משמעותה פוגענית.

בית המשפט הדגיש כי בתביעת לשון הרע יש חשיבות מיוחדת לפירוט המילים וההקשר שבו נאמרו. כתב התביעה מגדיר את המחלוקת ומאפשר לצד השני לדעת מפני מה עליו להתגונן. מאחר שההתבטאות לא נכללה בחזית המקורית ולא ניתן אישור להרחיבה, נקבע שאין לבסס עליה את התביעה.

בית המשפט לא נדרש להכריע במלוא הטענות לגוף ההתבטאות לאחר שקבע כי חרגה מחזית התביעה. עם זאת, הוא ציין כי מדובר באמירה לא ראויה ופוגעת, אך הביע ספק אם בנסיבות העניין היא עוברת את הרף שבין עלבון לבין עוולה של לשון הרע.

ההתבטאות השנייה והחשיבות של ההקשר

לגבי ההתבטאות השנייה, ערכאת הערעור לא התערבה בממצא העובדתי שהיא נאמרה ביחס למשיבה וליו״ר הוועד. בית המשפט התייחס לסיכום הישיבה, לכך שהמערער לא ביקש לתקנו בזמן אמת, ולכך שלא זימן לעדות את יתר המשתתפים כדי לסתור את תוכנו.

עם זאת, עצם אמירתו של ביטוי פוגעני אינה מספיקה לקביעה שמדובר בלשון הרע. בית המשפט בחן את המשמעות האובייקטיבית של הדברים בהקשר שבו נאמרו ואת הסיכוי שהפרסום ישפיע לרעה על דעתם של מי שנחשפו אליו. לפי תיאורו, ההתבטאות באה לאחר חילופי דברים חריפים: המשיבה הטיחה במערער טענה על אופן דיבורו, ובהמשך יו״ר הוועד העלתה רמיזה הנוגעת להתנהלותו בעבר בתפקיד. המערער הגיב מיד ובחריפות.

בית המשפט ציין כי בישיבה השתתפו חמישה חברי ועד, וכי מותר להניח ששני החברים הנוספים הכירו את המחלוקת והמתיחות. יו״ר הוועד נטלה חלק פעיל בחילופי הדברים, ולא הוכח שסיכום הישיבה הופץ מעבר למשתתפים. בנסיבות האלה לא הוכח שהאמירה הייתה עלולה לשנות לרעה את דעתו של משתתף סביר על המשיבה. לכן נקבע כי יסוד הפגיעה הפוטנציאלית הנדרש בחוק לא התקיים.

הגנת תום הלב וההבחנה בין הקשר להיתר

בית המשפט דחה את האפשרות להסתמך על הגנה המבוססת על הבעת דעה, בין היתר משום שלא הוצגה תשתית שמסבירה מדוע המערער האמין שההתבטאות מתארת באופן מידתי את התנהגות המשיבה. לעומת זאת, לגבי הגנת תום הלב שבסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, נקבע כי בנסיבות המקרה ניתן לראות בדברים תגובה או גינוי להתבטאויות שקדמו להם. קביעה זו נאמרה לחלופין, לאחר שבית המשפט כבר מצא כי ההתבטאות אינה לשון הרע בנסיבות העניין.

בית המשפט גם ציין כי לא הוכחו הטענות שקדמו לתגובה בדבר אופן דיבורו של המערער או בסיס לרמיזה שהוטחה בו. אין בכך קביעה שכל חילופי דברים חריפים מוגנים, או שכל אמירה שנאמרת בוויכוח אינה לשון הרע.

הוצאות והלקח המעשי מפסק הדין

הערעור התקבל והתביעה נדחתה. בית המשפט הורה למשיבה לשלם למערער הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות, וכן את החזר אגרת הערעור, בסכום כולל של 15,000 ש״ח. סכום זה הוא הוצאות שנפסקו בערעור, ולא פיצוי בגין לשון הרע. בנוסף, בית המשפט הורה להשיב למערער את הערבון שהפקיד; פסק הדין אינו קובע אם ההשבה בוצעה בפועל.

בפסיקה הודגש כי חילופי דברים פוגעניים בישיבה אינם בהכרח עוולה נזיקית. ההקשר, מספר הנחשפים, היכרותם עם הסכסוך, מידת התכנון והחזרה על הדברים וחומרת התוכן עשויים להיות משמעותיים. בית המשפט הבהיר כי פרסום יזום, חוזר, המופץ לקהל רחב או בעל תוכן חמור במיוחד עשוי להיבחן אחרת. כל מקרה תלוי בנסיבותיו.

לקריאת פסק הדין המלא – 17865-05-23

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: יש לבחון כל התבטאות לפי חזית התביעה והנסיבות שבהן פורסמה. במקרה זה הערעור התקבל, התביעה נדחתה, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

שאלות נפוצות

הערעור התקבל והתביעה נדחתה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע; נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ש״ח.

היא לא נכללה בכתב התביעה או במכתבים שקדמו לו. בית המשפט קבע שהעלאתה בשלב מאוחר יותר יצרה חזית חדשה, בלי שניתן אישור להרחיב את המחלוקת.

כן. ערכאת הערעור לא התערבה בממצא העובדתי של הערכאה הראשונה שלפיו ההתבטאות נאמרה ביחס למשיבה וליו״ר הוועד.

בית המשפט בחן את חילופי הדברים החריפים ואת העובדה שהדברים נאמרו בפני חמישה חברי ועד; הוא ציין שמותר להניח ששני החברים הנוספים הכירו את המחלוקת והמתיחות. הוא גם התחשב בהיעדר הוכחה שסיכום הישיבה הופץ לאחרים, וקבע שלא הוכח שהאמירה עלולה לשנות לרעה את דעתם על המשיבה.

הקביעה העיקרית הייתה שההתבטאות השנייה אינה לשון הרע בנסיבות המקרה. לחלופין, בית המשפט קבע כי עשויה לחול הגנת תום הלב לפי סעיף 15(10), משום שניתן לראות בדברים תגובה להתבטאויות קודמות.

לא. בית המשפט הדגיש שהבחינה תלויה בהקשר, במספר הנחשפים, בתכנון ובחזרה על הפרסום, בחומרתו ובנסיבות נוספות. הוא ציין שפרסום יזום, חוזר, רחב או חמור במיוחד עשוי להיבחן אחרת.

נסכם...

הערעור התקבל והתביעה נדחתה. לגבי התבטאות אחת נקבע כי לא נכללה בכתב התביעה ולא ניתן לבסס עליה את ההליך. לגבי ההתבטאות האחרת נקבע כי חילופי הדברים, הרכב המשתתפים והיעדר הוכחה להפצת סיכום הישיבה מעבר להם לא הראו שהאמירה עלולה לשנות לרעה את דעתם על המשיבה. לחלופין, בית המשפט קבע כי ניתן לראות בה תגובה לדברים קודמים, לצורך הגנת תום הלב שבסעיף 15(10). נפסקו הוצאות בסכום כולל של 15,000 ש״ח, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.