הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
12675-12-17 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | השופטת דגית ויסמן | נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא | 2020-08-23
צד תובע: אילנית צלח | צד נתבע: אר.סי.אי. ישראל (1999) בע"מ
ייצוג אילנית צלח: עו״ד שרון שפרנט | ייצוג אר.סי.אי. ישראל (1999) בע"מ: עו״ד איריס בודנהיימר
תביעה שהוגשה בעקבות פיטורים כללה גם טענה כי סיבת הפיטורים הופצה בקרב עובדי המעסיקה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את רכיב לשון הרע: התשתית שהוצגה לא הוכיחה פרסום פוגעני, ובפרט לא הוכחה הטענה שהדברים הופצו לעיני עובדים רבים. עם זאת, התביעה בענייני העבודה התקבלה בחלקה ונפסקו לתובעת פיצויי פיטורים והוצאות. חשוב להפריד בין שתי ההכרעות: הסכומים שנפסקו אינם פיצוי בגין לשון הרע.
מה הוביל לטענת לשון הרע?
לפי פסק הדין, התובעת עבדה אצל המעסיקה במשך 17 שנים, ובשנים האחרונות ניהלה בביתה עסק בתחום המניקור. המעסיקה חשדה כי התובעת עבדה בעסק בזמן שקיבלה דמי מחלה. בית הדין קבע כי התובעת אכן עבדה בעסק הפרטי בתקופת מחלה, וכי לא דיווחה על כך למעסיקה. בהמשך זומנה לשימוע ופוטרה.
במסגרת תביעתה טענה התובעת כי הממונה עליה הפיץ בקרב עובדים את סיבת הפיטורים ואת הטענות נגדה. אולם, כפי שציין בית הדין, הטענה בכתב התביעה ובתצהיר נותרה כללית: לא פורטו מועד האירוע, הנסיבות או הדברים שנאמרו. הפרטים על שיחה מסוימת עלו רק בחקירת עדה בבית הדין.
מה הוכח לגבי השיחה במקום העבודה?
לפי עדות התובעת, עובדת אחת נכנסה, שאלה מה קרה לאחר שראתה אותה בוכה, והממונה השיב שהתקבלה החלטה לפטר אותה. בית הדין קבע כי לכל היותר נמסרה תשובה לעובדת אחת. לא הובאה ראיה לכך שעובדים נוספים שמעו את הדברים, והעדה לא ידעה לפרט באילו מילים השתמש הממונה. גם הקשר השיחה לא הובהר.
על רקע זה קבע בית הדין כי התיאורים הכלליים והעדות המצומצמת אינם מוכיחים שנאמרו דברים המהווים פרסום לשון הרע. הפער בין הטענה על הפצה לעיני חברים לעבודה לבין התיאור שהוצג בבית הדין היה משמעותי: לפי עדות התובעת עצמה, מדובר היה לכל היותר בתשובה לשאלה של עובדת אחת, ולא באמירה שנמסרה בפני קבוצת עובדים.
ההכרעה אינה קובעת שכל עדכון על פיטורים במקום עבודה מותר, וגם אינה מכריעה בשאלה כללית על שיחות בין עובדים. היא מבוססת על הראיות במקרה המסוים: לא הוכחו תוכן הדברים והקשרם במידה שאפשרה לקבוע כי היה בהם פרסום פוגעני. רכיב לשון הרע נדחה, ולא נפסק בגינו פיצוי.
הכרעה נפרדת בזכויות העבודה
הדיון בפיצויי הפיטורים עסק בשאלה נפרדת. התובעת הודתה בשימוע כי עבדה בעסק הפרטי בזמן המחלה, אך טענה גם שעבדה בתקופה זו עבור המעסיקה. בית הדין ציין כי טענה זו לא חזרה בסיכומים, וקבע שאין בה ממש על סמך הראיות שהוצגו. בית הדין גם לא השתכנע שהיומן שהציגה התובעת מוכיח כי מדובר היה במספר קטן בלבד של לקוחות: הרישומים היו חסרים, והם לא תאמו חלק מהפרטים שעלו מהשיחות עם החוקרת.
מנגד, בית הדין הביא בחשבון גם את מצבה הרפואי של התובעת, כפי שעלה מהראיות, את העובדה שתקופת המחלה נמשכה כשבועיים ואת העובדה שלא נעשה שימוש באמצעים שסיפקה המעסיקה. עוד צוין שהעסק הפרטי הוקם בשנת 2016, ולכן היה רלוונטי לכל היותר לשנתיים האחרונות מתוך 17 שנות העבודה. לצד נסיבות אלה, בית הדין ראה בחומרה את הסתרת העבודה ואת המצג שלפיו התובעת לא עבדה בזמן המחלה.
בית הדין הדגיש כי תקנון חד-צדדי של מעסיקה אינו יכול לקבוע תנאים מחמירים יותר מההסדרים הקבועים בדין לשלילת פיצויי פיטורים. לאחר שקלול הנסיבות הורה על שלילת חמישית מפיצויי הפיטורים, ולא על שלילתם המלאה. לתובעת נפסקו 95,309 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לא נפסקו לה תמורת הודעה מוקדמת או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף נפסקו 15,000 ₪ הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.
מה אפשר ללמוד מההכרעה?
במחלוקת על לשון הרע במקום העבודה, טענה כללית כי דברים הופצו בין עובדים אינה מחליפה ראיות על מה שנאמר, למי ובאיזה הקשר. במקרה זה, בית הדין לא מצא בסיס לקביעה שהייתה הפצה רחבה או שהשיחה המצומצמת שהוכחה, לכל היותר, היוותה לשון הרע. במקביל, אותו פסק דין ממחיש כי טענות הנוגעות לפיטורים ולזכויות כספיות נבחנות בנפרד, לפי הראיות והדין החלים עליהן. ההכרעה תלויה בנסיבות ובתשתית הראייתית של כל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 12675-12-17
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
