הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
3571-03-21 | בית הדין האזורי לעבודה ירושלים | דניאל גולדברג | 2024-02-07
התובע: משה כהן | הנתבעים: יורם שמעון, מועצת מבשרת ציון, עמותת תיכון הראל 580261121
ייצוג מועצת מבשרת ציון: עו״ד סיגל פעיל וזוהר גיפס | ייצוג עמותת תיכון הראל 580261121: עו״ד סיגל פעיל וזוהר גיפס | ייצוג תובעים: עו״ד דוד סער | ייצוג נתבעים: עו״ד תום נוימן ושמואל בריל
תביעת לשון הרע נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בית הדין לא הכריע אם אמירה מסוימת בישיבת הבירור הייתה לשון הרע, משום שהתובע לא פירט איזו אמירה הוא מבקש לתבוע בגינה. הטענה הנפרדת לפרסום בשיחת זום נדחתה מחוסר ראיות. במקביל, נפסקו לתובע 4,079 ₪ בגין הפרשי שעות נוספות — לא כפיצוי על לשון הרע.
הטענות והפרסומים שנדונו
ההליך עסק, בין היתר, בטענה כי בעקבות דו״ח חקירה שנערך בתקופת מחלה הופצו על התובע שמועות במקום העבודה וביישוב, וכי נאמרו עליו דברים בישיבת בירור ובשיחת זום עם ועדה מקומית. אלה היו טענות התובע; בית הדין בחן אם הוצגו להן פירוט וראיות מספיקים.
בעניין ישיבת הבירור, התובע הפנה למסכת רחבה ולתמליל המשתרע על עשרות עמודים, אך לא זיהה אמירה מסוימת המהווה, לטענתו, לשון הרע. בית הדין הסביר כי בתביעה מסוג זה נדרש התובע לתחום את הביטוי שבמחלוקת. כך יכול הנתבע להבין מה נטען נגדו ולהציג הגנה מתאימה. הפניה כללית לישיבה שלמה או למכלול נסיבות אינה מספקת, במיוחד כאשר לא הובהר גם איזה פרסום מיוחס לכל אחד מהנתבעים.
מדוע הטענות על הזום ועל דו״ח החקירה לא הובילו לפיצוי?
באשר לשיחת הזום, התובע טען שראש המועצה פרסם בה דברים פוגעניים. בית הדין קבע שהטענה לא הוכחה: טיוטת תצהיר של אחיו, שלא נחתמה, לא נחשבה לתצהיר בעל משקל ראייתי, ולא הובאו לעדות אנשים אחרים שלפי הטענה נכחו בשיחה. לכן נדחתה הטענה לפרסום לשון הרע באותו אירוע.
גם לגבי דו״ח החקירה ציין בית הדין שהתובע לא סימן אילו קטעים בו מהווים לשון הרע, מי מהנתבעים אחראי לפרסומם ומה נטען שאינו אמת. בית הדין הוסיף שלא מצא בדו״ח טענה שהתובע ביצע עבודות פרטיות, ושלא הוצגה ראיה לטענה שהבית בקיסריה שבו נצפה נושא סחורה היה בבעלות בתו. אלה היו חלק מהנימוקים לכך שלא הונחה תשתית מספקת לתביעה.
בית הדין התייחס בנפרד להפצת הדו״ח. הוא ציין שלא הוכח שהמועצה העבירה אותו לגורמים נוספים מעבר לנוכחים בפגישת הבירור, והעברת הדו״ח למוסד לביטוח לאומי נבחנה בנפרד. בית הדין קיבל את הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע ביחס לעיון בדו״ח במסגרת בירור אם התובע עבד בתקופת מחלה. בין השיקולים שצוינו היו תקצוב בית הספר בידי המועצה והחובה לברר את נסיבות העבודה בתקופת המחלה. ביחס להעברה למוסד לביטוח לאומי, בית הדין קיבל גם את ההגנה שבסעיף 15(8), בהתחשב בתפקידו של המוסד כגוף חוקר.
מה נפסק בסוף ההליך?
תביעת הפיצוי בגין לשון הרע נדחתה, ולא נפסק בגינה פיצוי. בנפרד, התקבלה תביעת הפרשי השעות הנוספות: בית הדין חייב את נתבע 3 לשלם לתובע 4,079 ₪, בתוספת הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. זהו סעד בגין שעות נוספות, ולא פיצוי בגין פרסום.
בנושא ההוצאות, בית הדין חייב את התובע בשלושה חיובים נפרדים: 6,000 ₪ כהוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת הנתבע 1, 6,000 ₪ כהוצאות לטובת הנתבעת 2 ו-4,000 ₪ כהוצאות לטובת הנתבעת 3. אלה חיובים שנקבעו בפסק הדין; פסק הדין אינו קובע אם התשלומים או יתר ההוראות בוצעו בפועל.
המשמעות של פסק הדין
המקרה ממחיש את ההבדל בין תחושה שנפגע השם הטוב לבין הוכחת תביעה בגין פרסום מסוים: בתיק זה נדרש התובע לזהות את האמירות שבמחלוקת ולהעמיד ראיות לפרסום, ולא להסתפק בתיאור כללי של אירועים או שמועות. לגבי מסירת דו״ח החקירה, בית הדין בחן גם למי הועבר, באיזה הקשר ומה הייתה מטרת ההעברה, וקיבל את הגנות תום הלב בנסיבות שנדונו. ההכרעה תלויה בתשתית הראייתית ובנסיבות של אותו הליך, ואינה קובעת שכל בירור דומה יהיה מוגן.
לקריאת פסק הדין המלא – 3571-03-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
