הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
16350-03-20 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | סגן הנשיאה דורי ספיבק | 2021-12-31
צד תובע: אלכסנדר פוליבה | צד נתבע: טופ-ליין יבוא ושיווק רהיטים בע"מ
ייצוג תובעים: עו״ד ליאורה חזן | ייצוג נתבעים: עו״ד משה מאיר
תביעה שהגיש עובד נגד מעסיקו הסתיימה בקבלה חלקית בלבד. רכיב לשון הרע נדחה, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע שלא הוכח שהאמירה הנטענת פורסמה לאדם אחר מלבד עובד שסייע לתובע בתרגום. בית הדין לא נדרש להכריע אם תוכן האמירה, ככל שנאמרה, היה בגדר לשון הרע: שאלת הפרסום היא שהכריעה את הרכיב.
מה נטען ומה הוכח לגבי הנוכחים
לטענת התובע, מנהלו הישיר האשים אותו בגניבה במפעל, בנוכחות עובדי המפעל. התובע תיאר בכתב התביעה ובתצהיר דברים שנאמרו, לפי גרסתו, בפני כלל העובדים. בחקירה הנגדית, כשנשאל כמה אנשים היו במקום, העריך שמדובר בכחמישה. חשוב להבחין בין הטענה על מה שנאמר לבין הממצא לגבי מי שמע זאת: בית הדין לא קבע שהאמירה אכן נאמרה.
עדותו של התובע נתמכה בעדות של עמית לעבודה. עם זאת, בחקירתו אמר העמית שהיו במקום אנשים נוספים, אך אינו יודע מי מהם שמע. הוא אישר ששמע את הדברים בעצמו, אך שימש גם כמתורגמן עבור התובע. בית הדין בחן את תפקידו בהקשר זה, וקבע שבנסיבות המקרה אין לראות בו אדם אחר זולת הנפגע לצורך דרישת הפרסום שבחוק איסור לשון הרע.
מכאן, גם בהנחה שהדברים הנטענים אכן נאמרו בחצר המפעל, לא הוכח שהם הגיעו לאוזני עובדים אחרים. בית הדין לא הסתפק בכך שנכחו אנשים נוספים במקום: היה צורך להוכיח שהאמירה נשמעה על ידם. ההבדל בין נוכחות בסביבה לבין שמיעה בפועל עמד בלב ההכרעה.
מדוע העדויות והמסמכים לא שינו את התוצאה
המנהל הכחיש שאמר את הדברים. הוא לא נחקר בחקירה הנגדית על הכחשתו, ובית הדין קיבל את עדותו כמהימנה. בית הדין עיין גם בתמליל השימוע ולא מצא בו תמיכה בגרסת התובע. העובדה שהמנהל אישר כי חשד בתובע גם בעניין ארנק, נוסף על חשדו בדיווחי שעות, לא נתפסה כהודאה בכך שהאשים אותו בפומבי. בנוסף, מתורגמן שנכח בשימוע מסר שלא שמע את הדברים. מכלול זה לא הוכיח שהדברים נאמרו בפני עובדי המפעל.
ההכרעה ממוקדת בראיות של המקרה הזה. בית הדין לא קבע שכל שיחה בנוכחות מתורגמן אינה יכולה להיחשב פרסום, אלא יישם את דרישת הפרסום על נסיבות העדות: האדם היחיד שהעיד כי שמע את הדברים סייע לתובע בתרגום, ולא הוכח שאחרים שמעו אותם.
רכיבי התביעה האחרים והסכומים שנפסקו
לצד רכיב לשון הרע נדונו גם זכויות עבודה. בית הדין קבע שהעובד היה זכאי לקבל הודעה על תנאי עבודתו עם תחילת תקופת העבודה השנייה, לאחר שיחסי העבודה הסתיימו קודם לכן וההפסקה נמשכה יותר מחצי שנה. אף שהתנאים לא השתנו והמחלוקות בתיק לא עסקו בהם, נפסקו 2,000 ₪ בגין אי מסירת ההודעה, על הצד הנמוך.
נפסקו גם 1,080 ₪ נטו כפדיון מחלה. המעסיק לא הציג נימוק משכנע לחריגה מהכלל שלפיו הצגת אישור מחלה מחייבת תשלום. שני הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.11.19. אלה סכומים בגין זכויות עבודה, ולא פיצוי בגין לשון הרע.
יתר רכיבי התביעה נדחו, ובהם הטענות לפיטורים שלא כדין, לניכוי שכר שלא כדין ולתשלום חלף הודעה מוקדמת. מאחר שהתביעה נדחתה בעיקרה, אך בהתחשב בתובע, הורה בית הדין שכל צד יישא בהוצאותיו.
המסקנה מפסק הדין
ברכיב לשון הרע לא די היה להראות שמנהל ועובד שסייע בתרגום היו מעורבים באירוע הנטען. התביעה נדחתה משום שלא הוכח שהאמירה נשמעה בידי אדם אחר זולת הנפגע, ולא נפסק בגינה פיצוי. הסכומים שנפסקו בתיק נגעו לרכיבי עבודה נפרדים.
לקריאת פסק הדין המלא – 16350-03-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
