ייחוס עבירות בפייסבוק שלא הוכחו: נפסקו 6,000 ₪ פיצוי

פסק הדין עסק בתגובות בקבוצת פייסבוק שייחסו לתובע מעורבות בהונאה ובמעשים פליליים. בית המשפט קבע כי ההאשמות לא הוכחו, דחה את הגנות הנתבע ופסק פיצוי מופחת.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום קבע כי תגובות בפייסבוק שייחסו לתובע מעורבות בהונאה ובעבירות פליליות היו לשון הרע, משום שהנתבע לא הוכיח את הטענות בראיות קבילות. נפסקו 6,000 ₪ מתוך 75,000 ₪ שנתבעו. בית המשפט לא הכריע אם החברה הקשורה לתובע הייתה לגיטימית.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15913-07-19 | בית משפט השלום בתל אביב – יפו | אריאל צימרמן | 2020-12-04

צד תובע: אלכסנדר בספלוב | צד נתבע: שגב ישראל אפריאט

ייצוג אלכסנדר בספלוב: עו״ד גיא בר | ייצוג שגב ישראל אפריאט: עו״ד אהב כהן

תגובה בקבוצת פייסבוק ייחסה לתובע מעורבות בהונאה ובמעשים פליליים. לאחר שהועלתה מחאה על הפרסום, נוספה תגובה נוספת שהאשימה אותו בהטעיית אנשים. בית משפט השלום קבע כי מדובר בלשון הרע, וכי הנתבע לא הוכיח את אמיתות ההאשמות ולא ביסס את הגנת תום הלב. התביעה התקבלה רק בחלקה מבחינת הסכום: מתוך 75,000 ₪ שנתבעו, נפסקו 6,000 ₪.

הפרסום והיקף ההכרעה

לפי המתואר בפסק הדין, התובע פרסם הצעה שיווקית בקבוצת פייסבוק של דורשי עבודה באזור בית שמש, והנתבע הגיב לה בטענות שקשרו אותו לתרמית. התובע העמיד את תביעתו על 75,000 ₪. הקבוצה תוארה ככזו שמונה כ-7,500 חברים, אך פסק הדין אינו קובע כמה אנשים נחשפו בפועל לתגובות.

בית המשפט ציין כי הצדדים התמקדו בהאשמות לעבירות פליליות, וקבע כי שני השלבים הראשונים בבחינת תביעת לשון הרע התקיימו: הפרסום פורש כמתייחס לתובע, והדברים נחשבו לשון הרע. המחלוקת המרכזית הייתה אם עומדות לנתבע הגנות, ובייחוד הגנת אמת בפרסום.

מדוע הגנת אמת בפרסום נדחתה

בית המשפט הטיל על הנתבע את נטל הוכחת הטענות העובדתיות שפרסם, וציין כי הנטל כבד במיוחד כשמדובר בייחוס עבירות פליליות. לפי פסק הדין, חלק ניכר מהחומר שהציג הנתבע כלל כתבות, תכתובות וצילומי מסך שלא הוכיחו כשלעצמם את טענותיו, או נשענו על מידע מפי אחרים. אנשים שהנתבע תיאר כמי שנפגעו מהתרמית הנטענת לא העידו בהליך.

בית המשפט התייחס גם לשינויים ולהרחבות בטענות הנתבע לאורך ההליך, ולקפיצות בין חברות שונות, בעלי תפקידים ואנשים פרטיים. לשיטתו, קשרים או חשדות שהנתבע הסיק בעצמו אינם תחליף לראיות. נוסף על כך, הפרסום ייחס לתובע עבירות בלי לפרט אילו מעשים קונקרטיים ביצע, מי נפגע וכיצד. בית המשפט ציין כי גם טענת הנתבע בדבר תרמית מסוג פונזי לא בוססה בראיות.

מנגד, בית המשפט לא קבע שהתובע או החברה הקשורה אליו פעלו כחוק, ואף לא קבע שהחברה הייתה לגיטימית. הוא הדגיש שהתובע הציג מידע מועט על פעילותו ועל פעילות החברה. הקביעה הייתה מצומצמת: הנתבע לא הוכיח בהליך הזה את ההאשמות הפליליות שפרסם.

מדוע נדחתה גם הגנת תום הלב

הנתבע הסתמך גם על ההגנה שבסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, העוסקת בחובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם. בית המשפט הבחין בין הבעת דעה לבין הצגת טענות עובדתיות. מאחר שהפרסום הציג, לפי קביעתו, טענות עובדתיות שהנתבע ביקש להוכיח כאמת, ומשלא הוכחו, ההגנה לא התקבלה. בית המשפט לא נדרש להרחיב על מצבים חריגים שבהם עשויה הגנה זו לחול על פרסום עובדתי.

כיצד נקבע הפיצוי

התובע ביקש 75,000 ₪, אך בית המשפט פסק פיצוי סטטוטורי בסך 6,000 ₪. בין השיקולים להפחתת הסכום היה הפורום שבו פורסמו הדברים: קבוצת דורשי עבודה, שבית המשפט תיאר כבלתי רלוונטית לפרסום הנגדי. בית המשפט התחשב גם בכך שהנתבע האמין בכנות בטענותיו וראה את עצמו כמגן על הציבור. הוא הבהיר ששיקול זה עשוי להפחית את הפיצוי, אך אינו פוטר מאחריות.

שיקול נוסף היה היקף המידע שהציג התובע על פעילותו ועל החברה, אף שביקש שבית המשפט יכריע בטענות הנוגעות לה. בית המשפט סבר כי הדבר מצדיק פיצוי צנוע, אך לא הפך את היעדר המידע להוכחה שההאשמות נכונות. כל צד יישא בהוצאותיו ביחס להכרעה הסופית, בנפרד מחיובים שנקבעו בהליכי ביניים.

מה אפשר ללמוד מפסק הדין

פסק הדין מדגים את הפער בין חשד או מידע שנאסף ברשת לבין הוכחת טענה עובדתית חמורה בבית המשפט. בפרט, ייחוס עבירות מחייב תשתית ראייתית התומכת בטענות המסוימות, ולא רק קשרים או מסקנות שהמפרסם גיבש בעצמו. לצד זאת, הכרעת בית המשפט כאן אינה קביעה כללית על פעילות החברה או על התנהלות התובע; היא מוגבלת לשאלה אם ההאשמות שפורסמו הוכחו בהליך. התוצאה בתיקים אחרים תלויה בנסיבותיהם ובראיות שהוצגו.

לקריאת פסק הדין המלא – 15913-07-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: ייחוס עבירות פליליות בפרסום לא הוכח בראיות קבילות, ולכן התביעה התקבלה בחלקה ונפסקו 6,000 ₪. ההכרעה אינה קובעת אם החברה הקשורה לתובע פעלה שלא כדין.

שאלות נפוצות

לפי המתואר בפסק הדין, הנתבע הגיב בקבוצת פייסבוק לפוסט שיווקי וייחס לתובע מעורבות בהונאה ובעבירות פליליות. לאחר מחאת התובע פורסמה תגובה נוספת שהאשימה אותו בהטעיית אנשים.

בית המשפט קבע כי הפרסום ייחס לתובע עבירות פליליות, וכי השלבים הראשונים בבחינת עילת לשון הרע התקיימו. המחלוקת המרכזית הייתה אם הנתבע הוכיח הגנה לפרסום.

בית המשפט קבע שהראיות לא הוכיחו את ההאשמות. בין היתר, חלק מהחומר נשען על מידע מפי אחרים, אנשים שלפי הנתבע נפגעו לא העידו, והקשרים שהנתבע הסיק בין חברות ואנשים לא ביססו את הטענות.

לא. בית המשפט הבהיר שלא הכריע אם החברה הייתה לגיטימית או אם התובע פעל שלא כדין. הוא קבע רק שהנתבע לא הוכיח בהליך את ההאשמות הפליליות שפרסם.

בית המשפט הבחין בין הבעת דעה לבין טענות עובדתיות. הוא קבע שהפרסום הציג טענות עובדתיות שהנתבע ביקש להוכיח כאמת, ומשלא הוכחו, ההגנה לא חלה בנסיבות המקרה.

התובע תבע 75,000 ₪, ובית המשפט פסק 6,000 ₪. בין השיקולים לסכום הנמוך היו הפורום שבו פורסמו הדברים, אמונתו של הנתבע בטענותיו והמידע המצומצם שהציג התובע על פעילותו.

לא. הקבוצה תוארה בפסק הדין ככזו שמונה כ-7,500 חברים, אך בית המשפט לא קבע כמה אנשים נחשפו בפועל לתגובות.

נסכם...

בית המשפט קבע שהפרסום היה לשון הרע, אך תחם את ההכרעה לשאלה אם הנתבע הוכיח את ההאשמות שפרסם. הוא לא קבע אם החברה הקשורה לתובע פעלה שלא כדין או כחוק. הפיצוי שנפסק היה 6,000 ₪, בין היתר בהתחשב בפורום הפרסום, באמונתו של הנתבע ובמידע המצומצם שהציג התובע.