גידופים במשרד עורך דין: מתי התפרצות כועסת היא לשון הרע?

פסק הדין עסק בגידופים שנאמרו בעל פה במהלך התפרצות במשרד עורך דין, על רקע סכסוך מסחרי. בית המשפט קבע שהאמירות הוכחו והיוו לשון הרע, אך לא מצא שהפרסום נעשה במטרה לפגוע.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע שגידופים שהנתבע צעק במשרד התובע, בנוכחות לקוח פוטנציאלי ואנשים נוספים, היו לשון הרע בנסיבות האירוע. הנתבע חויב בפיצוי של 10,000 ש״ח, בהחזר אגרה יחסי ובשכר טרחה בשיעור 13.4%. פסק הדין הורה לשלם את הסכומים בתוך 30 יום מקבלתו, ואינו קובע אם שולמו בפועל.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

66921-07-18 | בית משפט השלום בעכו | ג'מיל נאסר, שופט בכיר | 2020-09-13

צד תובע: דוד אמסלם, עו"ד | צד נתבע: עזרא יקוטי

תביעת לשון הרע שנדונה בבית משפט השלום בעכו עסקה באירוע שהתרחש במשרד עורך דין על רקע מחלוקת מסחרית הקשורה לשכירות. בית המשפט קבע כי הנתבע התפרץ למשרד והטיח בתובע, בצעקות, גידופים בוטים שכללו ייחוסים של מרמה, גניבה ושקר, וכן ביטויים בעלי אופי מיני. האירוע התרחש בנוכחות לקוח פוטנציאלי ואנשים נוספים.

התובע ביקש פיצוי כפול ללא הוכחת נזק, בסך 143,028 ש״ח, בטענה שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. לחלופין ביקש 71,514 ש״ח. הנתבע הכחיש את רוב הגידופים וטען, בין היתר, כי דבריו נאמרו על רקע חוב שכירות נטען וניסיון להסדירו. אלה היו טענות הצדדים; בית המשפט בחן את הראיות בנפרד מהטענות.

מה הוכח לגבי האירוע?

בית המשפט קבע שהגידופים שהתובע ייחס לנתבע הוכחו ברמה הנדרשת בהליך אזרחי. לעדות התובע הצטרפו עדויות של אנשים שהיו במקום, ובית המשפט ציין שגרסאותיהם לא נסתרו בחקירה הנגדית. הנתבע הציג הקלטה ותמליל, אך ההקלטה החלה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהוזעקה המשטרה. לכן, קבע בית המשפט, העובדה שהגידופים אינם מופיעים בתמליל אינה שוללת את האפשרות שנאמרו לפני תחילת ההקלטה. לצד זאת, בית המשפט לא מצא בסיס לטענה שהנתבע מסתיר בכוונה את החלק הראשון של ההקלטה.

הממצא המרכזי לא היה רק אילו מילים נאמרו, אלא גם כיצד ובאיזה הקשר. הנתבע הגיע למשרד עם שותפיו, ללא תיאום מראש, והתפרץ בצעקות. בית המשפט קבע שהדברים לא נאמרו במסגרת חילופי גידופים הדדיים במהלך ויכוח. לקוח פוטנציאלי נכח במקום, ואנשים נוספים שהו באזור המבואה.

למה הכעס לא הספיק כדי לשלול לשון הרע?

בית המשפט התייחס לכך שגידופים שנאמרים בכעס אינם יוצרים בהכרח עילת לשון הרע. כאשר מדובר בעלבונות הדדיים במהלך מריבה, או בביטויים שכיחים שנאמרים בלהט הרגע, ייתכן שהאדם הסביר לא יראה בהם השמצה ממשית. אולם כאן, לפי הממצאים, לא התנהל ויכוח הדדי שבו שני הצדדים החליפו עלבונות. הנתבע התפרץ למשרד והטיח את הדברים בתובע בפני אחרים.

בית המשפט בחן את משמעות הפרסום באופן אובייקטיבי: כיצד אדם סביר עלול להבין אותו. ייחוס תכונות כמו מרמה, שקר וגניבה עלול להתפרש כהאשמה שיש לה בסיס, ולא רק כהתפרצות חסרת משמעות. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, הדברים עלולים להשפיל ולבזות את התובע ולפגוע באמינותו ובפרנסתו, במיוחד משום שנאמרו במשרדו במהלך עבודתו כעורך דין ובנוכחות לקוח פוטנציאלי.

הגנות הנתבע והיעדר כוונה לפגוע

בית המשפט לא קבע שהנתבע אמר את הדברים במטרה לפגוע. הוא התרשם שההתפרצות הייתה ספונטנית ונבעה מכעס, ולא מצא שהוכח כי נועדה להפעיל לחץ על התובע בקשר להסכמים נטענים. לכן לא נפסק הפיצוי הכפול שהתבקש מכוח הטענה לכוונה לפגוע.

הגנת אמת בפרסום לא התקבלה: גם בהנחה שהנתבע האמין שהכינויים משקפים את המציאות, בית המשפט קבע שלא הוצג טעם ממשי של עניין ציבורי המצדיק את פרסום הגידופים. ביחס להגנת תום הלב, בית המשפט מצא בסיס לכך שהנתבע האמין סובייקטיבית בטענותיו ופעל על סמך היכרותו עם מחלוקת השכירות. עם זאת, התוכן היה בוטה ולא מידתי, וניתן היה להביע את מורת הרוח בביטויים פוגעניים פחות. משלא התקיים התנאי של סבירות הפרסום, ההגנה לא הוכחה. בית המשפט לא נדרש להכריע בנפרד בכל אחת מהנסיבות הספציפיות שבסעיף 15 לחוק.

איך נקבע הפיצוי?

הפיצוי נקבע ללא הוכחת נזק ממוני. לקולא נשקלו העובדה שמדובר בפרסום חד-פעמי בעל פה, מספרם המוגבל יחסית של הנחשפים, והמבוכה ואי-הנעימות שנגרמו, ללא הוכחה לנזק כספי ממשי. בית המשפט גם לא השתכנע שהיעדר חתימה על הסכם ייצוג מצד הלקוח הפוטנציאלי נגרם בשל חשיפתו לגידופים. מנגד, לחומרה נשקלו הבוטות וההשפלה, מקום האירוע, העובדה שהדברים נאמרו במהלך עבודת התובע ובפני אחרים, וכן התכחשות הנתבע לפרסום והיעדר התנצלות.

לאחר שקלול הנסיבות העמיד בית המשפט את הפיצוי על 10,000 ש״ח. התביעה התקבלה חלקית, והנתבע חויב גם בהחזר אגרה יחסי לסכום שנפסק ובשכר טרחה בשיעור 13.4%. נקבע כי הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין; פסק הדין אינו קובע אם החיובים שולמו בפועל.

לקריאת פסק הדין המלא – 66921-07-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: גידופים שנאמרו בכעס אינם נבחנים במנותק מהנסיבות. במקרה זה, התפרצות חד-צדדית במשרד ובפני אחרים, ללא חילופי עלבונות, הוכרה כלשון הרע. נפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, לצד החזר אגרה יחסי ושכר טרחה בשיעור 13.4%.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט ציין שהקשר הדברים חשוב, ושבמקרים של עלבונות הדדיים במהלך ויכוח ייתכן שהדברים לא ייחשבו לשון הרע. במקרה זה נמצאה התפרצות חד-צדדית וצעקות בפני אחרים, ולא חילופי גידופים.

בית המשפט קבע שהדברים יכלו להתפרש בעיני אדם סביר כייחוס של מרמה, שקר וגניבה, באופן שעלול להשפיל את התובע ולפגוע באמינותו ובפרנסתו. הם נאמרו במשרדו, במהלך עבודתו, ובנוכחות לקוח פוטנציאלי ואנשים נוספים.

לא. בית המשפט קבע שההקלטה החלה בשלב מאוחר יותר של האירוע, ולכן היעדר הגידופים מהתמליל לא שלל את האפשרות שנאמרו קודם לכן. עם זאת, בית המשפט לא מצא שהחלק הראשון הוסתר בכוונה.

התובע טען שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, אך בית המשפט לא השתכנע בכך וקבע שההתפרצות הייתה ספונטנית ובשעת כעס. לכן לא התקיים הבסיס לפיצוי הכפול שביקש.

בית המשפט מצא בסיס לכך שהנתבע האמין סובייקטיבית בטענותיו, אך קבע שהביטויים היו בוטים ובלתי מידתיים ושאפשר היה להביע את מורת הרוח בדרך פוגענית פחות. לכן לא הוכח שהפרסום היה סביר.

התביעה התקבלה חלקית ונפסקו 10,000 ש״ח פיצוי ללא הוכחת נזק, נוסף על החזר אגרה יחסי ושכר טרחה בשיעור 13.4%. בית המשפט הורה לשלם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אך לא קבע אם החיובים בוצעו בפועל.

נסכם...

ההכרעה נשענה על הנסיבות: התפרצות חד-צדדית, צעקות, נוכחות לקוח פוטנציאלי ואנשים נוספים, והיעדר חילופי גידופים הדדיים. נפסקו 10,000 ש״ח ללא הוכחת נזק ממוני, לצד החזר אגרה יחסי ושכר טרחה בשיעור 13.4%.