מתי שיחת בירור בעבודה אינה פרסום לשון הרע?

פסק הדין בוחן שלוש טענות שונות ללשון הרע במסגרת יחסי עבודה: אזכור במסמך פנימי, חשדות שהועלו בשיחת בירור, וטענה שמידע על פיטורים דלף לאחרים. בית הדין דחה את כולן, אך על יסודות משפטיים וראייתיים שונים.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

תביעת לשון הרע נדחתה: סיכום הפגישה לא ייחס לתובעת התנהגות פסולה, ובשיחת הבירור בית הדין קבע כי השתתפות בעלת התפקיד הבכירה כנציגת החברה במסגרת תפקידה לא הקימה בנסיבות המקרה את יסוד הפרסום; וטענת הדליפה לא נקשרה לנמען ולאמירה מסוימים. בנפרד נפסקו 25,000 ₪ בגין פגמים בשימוע ו-1,809 ₪ בגין פדיון חופשה.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

12083-07-17 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | הנשיאה הדס יהלום | נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא | נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר | 2021-01-14

צד תובע: ויקטוריה לוסקין | צד נתבע: נס תעופה בע"מ, גד מוריץ

ייצוג התובעת: עו״ד עופר בן אבי | ייצוג נתבעים: עו״ד עדי ארקין

תביעה במקום העבודה עשויה לכלול מחלוקת על עצם הפיטורים וגם טענה לפגיעה בשם הטוב. בפסק הדין הזה שתי הסוגיות נבחנו בנפרד: תביעת לשון הרע נדחתה, ואילו תביעת העבודה התקבלה בחלקה. ההבחנה חשובה גם להבנת התוצאה הכספית: הפיצוי בסך 25,000 ₪ ניתן בשל פגמים בהליך השימוע, ולא בשל לשון הרע.

שלוש טענות לפרסום, ושלוש בחינות שונות

התובעת ביקשה 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק וטענה לשלושה אירועים: אזכור שמה בסיכום פגישה שעסקה בעובדת אחרת; העלאת חשדות בשיחת בירור שהתקיימה בנוכחות בעלת תפקיד בכירה בחברה; והעברת מידע על פיטוריה ועל החשדות נגדה לעובדים ולאנשים מחוץ לחברה. בית הדין לא קיבל את הטענות, אך נימק את דחייתן באופן שונה בכל מקרה.

אזכור כשלעצמו לא ייחס לתובעת מעשה פסול

סיכום הפגישה תיעד חשד להעברת מידע פנימי באמצעות מיילים. בית הדין בחן את תוכן המסמך ואת ההקשר שבו נכתב, וקבע שהוא עסק בהתנהלותה של עובדת אחרת. התובעת הוזכרה רק כמי שהמיילים נשלחו למחשב ששימש אותה, ולא יוחסה לה במסמך פעולה פסולה או שיתוף פעולה. לכן נקבע שהמסמך אינו מהווה לשון הרע כלפיה. בית הדין גם ציין שלא הוצג מכתב פיטורים של אותה עובדת, ולא מצא במסמך שנבחן אמירה מפורשת או משתמעת שהתובעת גנבה מהחברה.

נוכחות בבירור פנימי אינה תמיד פרסום לאדם זר

בעניין שיחת הבירור, בית הדין הכיר בכך שחשד להעברת מיילים לגורמים מחוץ לחברה עשוי לייחס לעובדת התנהלות בלתי תקינה ולפגוע בפרנסתה. עם זאת, רכיב הפרסום נבחן לפי הנסיבות. בעלת התפקיד הבכירה שנכחה בשיחה השתתפה בה כנציגת החברה במסגרת בירור הנוגע לעובדת. בית הדין קבע שבנסיבות אלה לא התקיים רכיב הפרסום הנדרש, ולכן לא נדרש להכריע בהגנות שהעלו הנתבעים ביחס לטענה זו.

ההכרעה אינה קובעת שכל שיחה פנימית במקום עבודה חסינה מתביעה. היא מתייחסת לתפקיד שבו השתתפה הנוכחת ולמטרת השתתפותה במקרה שנדון. פסק הדין מזכיר גם את הצורך לאפשר במקום העבודה בירורים ושיח ניהולי, לצד חובת הצדדים לנהוג בהגינות, בתום לב ובמידתיות.

טענת דליפה צריכה להיות קשורה לפרסום מסוים

התובעת טענה שמידע על פיטוריה ועל החשדות נגדה הגיע לאנשים בענף התעופה ולמקומות שבהם התראיינה לעבודה. בעדותה תיארה, בין היתר, ששמעה בראיונות שאלות על המיילים. בית הדין קבע שהטענה לא הוכחה: לא פורט מקרה מסוים שבו הנתבעים מסרו אמירה מסוימת לאדם מזוהה, ולא הובאה עדות של מי שקיבל את המידע. אמירות כלליות ותחושה של פגיעה בשם הטוב לא הספיקו להוכחת פרסום קונקרטי העולה כדי לשון הרע.

החשד לא הוכח, אך גם לא נפסק פיצוי לשון הרע

בחלק שעסק בפיטורים, בית הדין קבע שלא הוצגו ראיות לכך שהתובעת עצמה העבירה מידע של החברה לגורמים חיצוניים, ושעילת הפיטורים לא הוכחה. עוד נקבע שהמחשב שעליו עבדה לא היה מוגן בקוד אישי והיה נגיש לעובדים נוספים. ממצאים אלה נגעו לבחינת הליך הפיטורים והחשד שהועלה; הם אינם משנים את המסקנות הנפרדות בתביעת לשון הרע, שנדחתה בשל תוכן המסמך, היעדר פרסום בשיחת הבירור והיעדר הוכחה לפרסום קונקרטי של מידע שהודלף.

בית הדין קבע שהשימוע נערך ללא הודעה מספקת מראש על האפשרות לפיטורים ועל הטעמים שנשקלו, באופן שלא אפשר לתובעת להיערך ולהשמיע את טענותיה כראוי. בגין פגמים אלה נפסקו 25,000 ₪. בנוסף נפסקו 1,809 ₪ בגין פדיון חופשה. התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. הסכומים שנפסקו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

המסקנה המעשית מפסק הדין

במחלוקת על לשון הרע, יש להבחין בין אמירה פוגענית לכאורה לבין הוכחת כלל יסודות העילה, ובכלל זה פרסום לאדם נוסף וזיהוי האמירה והנמען. במקרה הזה, כל אחת משלוש הטענות נבחנה לפי נסיבותיה. התוצאה אינה כלל גורף לגבי בירורים במקום העבודה; מקרים אחרים תלויים בתוכן הדברים, בזהות הנוכחים ובתשתית הראייתית.

לקריאת פסק הדין המלא – 12083-07-17

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע נדחתה, בעוד שתביעת העבודה התקבלה בחלקה. הסכומים שנפסקו היו בגין פגמים בשימוע ופדיון חופשה, ולא בגין לשון הרע.

שאלות נפוצות

לא. התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחתה, ולא נפסק פיצוי בעילה זו.

בית הדין קבע שהמסמך עסק בהתנהלותה של עובדת אחרת, והתובעת הוזכרה רק בהקשר של יעד המיילים. לא יוחסה לה במסמך פעולה פסולה או שיתוף פעולה.

בית הדין קבע שבעלת התפקיד הבכירה השתתפה בשיחה כנציגת החברה במסגרת בירור הנוגע לעובדת. בנסיבות אלה לא התקיים רכיב הפרסום, ולא נדרשה הכרעה בהגנות שהועלו ביחס לטענה.

בית הדין מצא שלא הוצג מקרה מסוים שבו נמסרה אמירה מסוימת לאדם מזוהה, ולא הובאה עדות של מקבל המידע. לכן הטענה הכללית שהמידע הגיע לאחרים לא הוכחה כפרסום לשון הרע.

לא. במסגרת בחינת הפיטורים נקבע שלא הוצגו ראיות לכך שהתובעת עצמה העבירה מידע של החברה לגורמים חיצוניים, ושעילת הפיטורים לא הוכחה. קביעה זו נפרדת מההכרעה בתביעת לשון הרע.

נפסקו 25,000 ₪ בגין פגמים בשימוע ו-1,809 ₪ בגין פדיון חופשה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, שהתביעה לפיצוי בגינה נדחתה.

נסכם...

בית הדין קבע שהמסמך הפנימי תיאר את התנהלותה של עובדת אחרת ולא ייחס לתובעת מעשה פסול; שבנסיבות שיחת הבירור, נוכחות בעלת תפקיד בכירה במסגרת תפקידה לא הקימה את יסוד הפרסום; ושלא הוכח פרסום קונקרטי של פרטי הפיטורים לגורם אחר. תביעת לשון הרע נדחתה. תביעת העבודה התקבלה בחלקה, ונפסקו 25,000 ₪ בגין פגמים בשימוע ו-1,809 ₪ בגין פדיון חופשה.