הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
61202-12-17 | בית הדין האזורי לעבודה באר שבע | יעל אנגלברג שהם | 2020-07-21
צד תובע: אור שלו | צד נתבע: אחת, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ 540044560, תאיר כהן ויינר
ייצוג אור שלו: עו״ד שמואל גלנץ | ייצוג נתבעים: עו״ד יובל ינאי
תביעה שהוגשה על רקע יחסי עבודה כללה גם דרישה לפיצוי בגין לשון הרע. התובע טען, בין היתר, כי מכתבים שנועדו אליו הושארו ליד בית שכנו, כי נאמרה עליו אמירה פוגענית במהלך בירור שכר, וכי הודעה לספקים פגעה במעמדו. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת לשון הרע. לצד זאת, נפסקו לתובע 43,273 ₪ בגין זכויות עבודה — סכום שאינו פיצוי בגין לשון הרע.
איך בחן בית הדין את טענות לשון הרע?
בית הדין הציג בחינה מדורגת: תחילה בוחנים את משמעות הדברים לפי אמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר; לאחר מכן אם יש בהם לשון הרע; בהמשך אם חלה הגנה לפי החוק; ולבסוף, אם יש אחריות, מהו הפיצוי המתאים. בפועל, ההכרעה בכל אירוע חייבה לבדוק הן את תוכן הדברים והן את השאלה אם הוכח שהגיעו לאדם נוסף.
המכתבים שהגיעו, לטענת התובע, לשכן
התובע טען ששני מכתבים מיום 20.12.2017 הושארו ליד בית שכנו. האחד עסק בניצול ימי חופשה, והשני בזימון לשימוע. במכתב השימוע נכללו נימוקים שהמעסיקה הציגה לבחינת המשך העבודה, ובהם שינוי ארגוני וטענות על מצב מטע הזיתים. אלה היו נימוקי המעסיקה כפי שנכללו במכתב; בפרק הנפרד שעסק בפיטורים, בית הדין קבע שמצב הכרם היה ירוד ולא מצא שהתובע סתר את טענות המעסיקה בנושא.
בית הדין קבע שתוכן המכתבים היה פורמלי ולא כלל ביטויים העולים כדי לשון הרע. הוא גם התייחס לכך שהתובע אישר בעדותו כי ביקש מהשכן לפתוח את המכתבים ולהקריא לו אותם. לכן, לא הוכח שהנתבעות פרסמו את תוכנם לשכן. בהליך הנפרד שעסק בהתעמרות, בית הדין הוסיף שלא הוכח שהמכתבים הושארו שם בכוונה לפגוע, וציין כי ייתכן שהדבר נעשה בשוגג.
האמירה הנטענת בעקבות בירור על עבודה בשבת
התובע טען כי לאחר שלא קיבל, לדבריו, תשלום עבור עבודה בשבת, נאמר במשרד שהמעסיקה החליטה שלא עבד ולכן לא קיבל שכר. לטענתו, הדברים נאמרו בנוכחות חשב השכר והגזבר. בית הדין קבע שלא הוכחו האמירה המדויקת או פרסומה בפני צדדים שלישיים. התובע לא הביא לעדות את חשב השכר או את הגזבר לתמיכה בגרסתו. הסבר המעסיקה, שלפיו התעורר אצלה חשד בעקבות מידע שקיבלה על העבודה באותו יום, לא נסתר.
בית הדין הכיר בכך שהחשד שהוטל בתובע גרם לו עוגמת נפש, אך קבע שהתחושה לבדה אינה מוכיחה את האמירה הנדרשת לתביעה. לחלופין, אם הדברים נאמרו לחשב או לגזבר במסגרת בירור תשלום, התקבלה הגנת תום הלב שבסעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע, לנוכח תפקידם של גורמי השכר בטיפול בתשלום.
הודעה לספקים וטענות נוספות
הודעה שנשלחה לספקים קבעה כי רכישות יבוצעו בידי מורשים בלבד. התובע סבר כי ההודעה שללה את סמכותו, אך בית הדין מצא שהוא לא הוזכר בה, לא במישרין ולא בעקיפין, ולא מצא בתוכנה לשון הרע. תחושת התובע שההודעה פגעה במעמדו לא הספיקה, כשלעצמה, כדי לבסס את העילה.
טענה על תלונת שווא במשטרה הועלתה לראשונה בתצהיר ולא הופיעה בכתב התביעה, ולכן נדחתה מטעם זה. טענה נוספת על דברים שנאמרו לאדם אחר לא נדונה לגופה: לא הובא עד לתמיכה בה והיא נזנחה בסיכומים. ההבחנה חשובה — דחייה מטעם דיוני או עקב זניחת הטענה אינה קביעה לגופה שהאירוע התרחש או שלא התרחש.
מה נפסק בסופו של ההליך?
תביעת לשון הרע נדחתה, ולא נפסק בגינה פיצוי. גם תביעות ההתעמרות והפיטורים שלא כדין נדחו. בית הדין פסק לתובע 43,273 ₪ בגין רכיבי זכויות עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.2018 ועד התשלום בפועל. בנוסף, התובע חויב לשלם לנתבעות 10,000 ₪ הוצאות משפט בתוך 30 יום; פסק הדין אינו קובע אם התשלומים בוצעו בפועל.
המשמעות המעשית של פסק הדין: בהקשר של לשון הרע במקום העבודה, עצם קיומו של סכסוך או תחושת פגיעה אינם מחליפים הוכחה של תוכן הדברים, זהות אומרם ופרסומם לאחר. במקרה זה נבחנו כל אירוע לפי ראיותיו, ולגבי האמירה בעניין השכר הוכרעה גם הגנת תום לב כחלופה. מקרים אחרים תלויים בנסיבותיהם ובתשתית הראייתית שלהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 61202-12-17
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
